אנחנו רואים שהכוח העליון הזה מסדר את כל המציאות בצורה מאוד מאוד חדה לשעת חשבון נפש
ניצה: לאור הדברים החדשים שאתה אומר עכשיו, צריך לעשות איזה ארגון מחדש. איך אתה רואה את המסרים האלה יוצאים, מטעם התנועה או מטעם ארגון "קבלה לעם"?
זה לא חשוב לי. בשעה כזאת לא חשוב ממי זה בא. אלה דברים טכניים, זה כבר לא חשוב. החשוב שאנחנו ממשיכים בעצם אותו כיוון כמו שהיה לנו קודם, לפני שהתחלנו להסתיר את עצמנו בנטייה לקרב את עצמנו לעם. חשבנו שנלך יחד עם המחאות, ראינו שזה בלתי אפשרי. כשאנחנו הולכים יחד עם כל מיני ארגונים שמדברים בעד החיבור בינינו, לפעול בשטח, אנחנו רואים שזה במשהו עובד, אבל במה סך הכל? איזו פעולה גורלית אנחנו עושים בזה, פעולה שהיא בעצם הופכת את המציאות מרעה לטובה? אנחנו בזה רק הולכים בעקבות כל הארגונים האלה ולא מביאים את התיקון.
את התיקון אפשר לקרב רק על ידי קירוב של הכוח העליון אלינו, או יותר נכון בהתקרבות שלנו לכוח העליון, שזה על ידי החיבור. כמה שאנחנו מתחברים אנחנו מתקרבים אליו יותר. ואם אנחנו מדברים על החיבור שאנחנו עושים על ידי כל מיני הארגונים האלה, זו לא אותה עוצמה, זו לא אותה מגמה מדויקת המכוּונת נכון.
ולכן אני רואה שהאיום מתקרב בכל זאת וזה מחייב אותנו ליישום פנימי יותר, לפעולה יותר פנימית, יותר חדה. אין לנו זמן להתעסק בשולחנות עגולים בכיכרות ובכל מיני דברים שישתתפו שם עוד כמה אלפים, וזה לא נראה לי, לא נראה. ניסינו לעשות את זה כפעולות להפצת הערבות, במקום האיחוד על פני הקבלה. נראה לי שהעם מקבל את זה בצורה מאוד מאוד פושרת. שזה יפה וטוב, אבל מה אתה אומר? בסדר, יכולים אולי לעשות עם זה שלום בית, אולי עוד משהו, להמתיק את היחסים במקום העבודה, או ביני לבין השכנים. אז אנחנו נהיה כמו בקנדה, שסיפרתי עליה בשיחה הקודמת. שסובלים יותר זה את זה, אבל לא ממש מתקנים את עצמנו על ידי המאור המחזיר למוטב, כשרק זה אפשרי לעשות, שאותו אנחנו צריכים לקרב, את הבורא, את האור העליון הזה, שהוא יעשה את התיקון.
אצלי זה מתבשל ומתבשל מתבשל, ואני בודק, אני נכנס לכל מיני ערוצי הפצה, ולא רק אני אלא כל הארגון של "בני ברוך", נכנסים לכל מיני ערוצים, ובודקים איך להפיץ כך או כך, באיזו צורה, והאם להסתיר את הקבלה. מתחילים להסתיר אותה בכל הכוח ובודקים ורואים שזה לא עובד. אנחנו היינו כבר בגלות, אנחנו הסתרנו את חכמת הקבלה, עכשיו הגיע הזמן לגילוי שלה, כמו שאמרו המקובלים, האר"י התחיל בזה, ואנחנו חייבים להמשיך בדיוק באותו הקו.
ניצה: מה גרם לך עכשיו לראות את הכיוון הזה בצורה כל כך ברורה?
במשך עשרות שיחות בררנו את הגישות השונות, וטוב שבררנו אותן, כי אנחנו נשתמש בהן כבזרועות משניות, זרועות עזר להסברה המקורית שלנו, וכעת אנחנו מגיעים למה שנקרא "הכרת הרע". שאתה צריך לבדוק את הדברים מסביב, עד כמה שאתה מסוגל לעבוד בהם ובכל זאת לא להתרחק מהאמת. כי אם אתה לא מזמין את הכוח העליון, אין לך עם מה לצאת. זה סתם, אתה עושה את זה כמו עם ילדים שלא יתקוטטו ביניהם.
אז האם אנחנו יכולים להזמין את הכוח העליון אם אנחנו נפעל מהארגון שלנו בצורת ערבות? יכול להיות שלעמך היה מספיק להחדיר בצורה איטית את עניין הערבות יותר ויותר, וכך להמשיך יותר ויותר. אבל אם התגלה, לפני כמה שבועות, עניין הסכנה, שכך העם מתחיל להרגיש, ואנחנו בזה מתחילים להרגיש שאין לנו זמן, שבזה הבורא נותן לנו את ההזדמנות ומחייב אותנו לפעול בהתאם לזה, אז אין לנו זמן דרך ערבות, דרך התקרבות, דרך כל מיני פעולות, כמו בניית מחסנים וכל מיני שולחנות עגולים שנעשה. אין לנו זמן לזה.
אנחנו חייבים להשתמש בשעת הסכנה האמיתית הזאת, שלא היתה כזאת לישראל אף פעם, שאנחנו מול האויבים שלנו בצורה כזו שהם כל כך חמושים וכל כך נחושים, כולל ארצות הברית שבסופו של דבר לפי התכניות שלה לא רואה אותנו כקיימים כאן כעם וכמדינה. אנחנו חייבים לצאת עם הכוח הפנימי באמת, הבטוח שלנו, שזה רק הכוח העליון. הוא הוליד אותנו, הוא מחזיק אותנו והוא מביא אותנו עכשיו ליישום.
לא ראינו לפני כן אף מלחמה שמדברים עליה בצורה כל כך נחרצת, כל כך בעייתית, המכוונת מראש, המוכנה אפילו עד התאריך, עם כל ההכנות הגלויות בפני כל העולם של מה שאנחנו עושים. אנחנו רואים שהכוח העליון הזה מסדר את כל המציאות בצורה מאוד מאוד חדה לשעת חשבון נפש. לכן בהתאם לזה אנחנו צריכים לתת את התגובה שלנו.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |
דווקא לשֵם זה בא האיום, כדי לקרב אותנו לכוח העליון.
אורן: אמרת קודם שבשעת סכנה האדם מרגיש שהגורל שלו נמצא בידי הכוח העליון.
כל אדם. לא חשוב אם חילוני או דתי.
אורן: והוא מחפש את הדרך להתקשר אל הכוח הזה ולבקש ממנו טוב והצלה וביטחון.
כן. דווקא לשֵם זה בא האיום, כדי לקרב אותנו לכוח העליון.
אורן: ואמרת שהדרך להתקרב אל הכוח העליון ולהתקשר לאפשרות להשפיע על הגורל שלך שנמצא בידיו, היא דרך חיבור בינינו.
כן.
אורן: והבדלת את זה מתפיסה דתית, עממית, שבה בשעת מצוקה פונים אל הכוח העליון ומתפללים אליו, כל אחד איך שהוא מתחבר לזה. אמרת שגם זה בסדר, אבל דברת על איזו רמת התקשרות.
בתוך לבו של האדם, דרך החיבור עם האחרים. אחרת העליון לא שומע. אנחנו צריכים להסביר את זה.
אורן: אז את זה אני רוצה שתסביר אם אפשר, על מה אתה מדבר?
אני מדבר על כך שכל אדם ואדם בתפילה שלו להצלה, לשינוי המצב לטוב, יכול להתחבר לכוח העליון, אבל אך ורק מתוך התנאי ש"בתוך עמי אנכי יושבת". שרק באגודה, בחיבור, בתפילת רבים, אנחנו יכולים לפנות לכוח עליון. אנחנו יכולים להיות קרובים אליו, שהוא ישפיע עלינו, וישפיע עלינו בטוב. השפעתו תמיד טובה אם אנחנו במגמה להתקרב אליו. אנחנו בהשתוות הצורה עמו אם אנחנו בינינו מגלים את כוחות ההשפעה, יחסי השפעה, התחשבות, חיבור.
אנחנו ב"ואהבת לרעך כמוך" מגלים את כל התיקון שלנו של השבירה, של החברה המקולקלת. אין לנו יותר במה לתקן את עצמנו, לתקן את כל מה שיש, בכל השטחים שאנחנו נמצאים עכשיו במשבר, רק בחיבור אנחנו יכולים לבצע את הכל. יבוא האור העליון ויעשה את הכל. אנחנו רואים שאף חכם בעולם לא יודע מה לעשות עם העולם. אנחנו מתקרבים למוות, כמו שעכשיו אנחנו מתקרבים למלחמה, ולפי כל כותרות העיתונים בעולם, כל העולם רואה שבעוד מספר שנים אנחנו פשוט נעלם מעל פני כדור הארץ.
ואין לנו שום אפשרות להימנע מזה. זה באמת איום כללי גדול. שעכשיו מתברר ומתחיל להיות ברור לכל אחד ואחד. אלא שזה קצת יותר רחוק. אצלנו האיום קצת יותר קרוב. אבל בעצם אנחנו רואים שהמגמה מצד העליון היא להביא אותנו לחשבון נפש. ושבחשבון הזה אין לנו להכריע את עצמנו לכף זכות, אלא רק על ידי זה שאנחנו מתקרבים אליו. והחשבון, אנחנו רואים, שקודם כל הוא אתנו, עִם עַם ישראל בצל האיום האירני, ואחרי זה יגיע החשבון הזה עם כל העולם. מפני שאנחנו המעבר להתקרבות של הכוח העליון, לגילוי שלו כלפי כל אומות העולם, כאור לגויים.
אני רואה בזה מגמה ברורה, כדבר אחד. ותמיד האיום הזה יהיה הרבה יותר קרוב כלפינו וממשי עם סכנת השמדה, לעומת כל יתר העולם שמתקרב לזה לאט לאט. כשבהתאם לכמה שהוא לא מסוגל להיות בקשר עם האור העליון, במידה הזאת הוא נמצא יותר רחוק מהסכנה. כי הנשק הוא בנו, חכמת הקבלה וכל התורה והחיבור שיכול להתרחש בנו, ועוד.
לכן במידה שכל העם מבין את החיבור דרך התורה העממית או דרך חכמת הקבלה, כל אחד כמה שמבין, אבל כל אחד צריך לדעת שזה נמצא ביסודו של העולם, שעכשיו החשבון אתנו, שאנחנו צריכים בחיבור שלנו להתחבר עם הבורא, לגלות אותו, זו בעצם הסיבה לכל מה שקורה. הגילוי שלו, זה מה שהוא רוצה שיקרה, ולכן הוא מאיים עלינו עם כל מיני נציגים שלו, שאנחנו נגיע באמת להיות עם ישראל, ישר-אל.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, 47-54 - רשת הערבות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
אורן: אני בטוח שלניצה יש שאלה מסכמת מאוד רגשית, ולבבית. אני מרגיש אותה כמו פצצת אטום.
ניצה: לא, אני חושבת שזה יותר סוג של סיכום. אני מרגישה שבעצם תיארת שבמצב חירום, הלב והמוח נפתחים לאיזו יכולת לספוג את האמת. מה שבזמן רגיל זה בדרך כלל עובר לידנו. ואז באמת אנחנו צריכים להיעזר בפעולות חינוכיות, חברתיות, משחקיות, כדי לעורר.
לכן אמרתי, שאם לא היו מתפרצים עכשיו כלפי המלחמה, מראש הממשלה ועד כל הכתבים, היינו ממשיכים עם הערבות, עם כל מיני דברים. אבל זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
ניצה: זה נתן לי דימוי של לעבוד בחדר מיון, לעבוד באיזו רפואה מונעת. הרפואה המונעת היא יותר תהליכית, חינוכית. וכשאתה מגיע כבר למצב של סכנה אמִיתית בחדר המיון, אתה לא מתחיל פעולות חינוכיות.
כן.
אורן: בזאת מסתיימת השיחה הזו שלנו.
ונתחיל סדרה חדשה.
אורן: תן לנו כיוון שנדע.
איך אנחנו מייצבים עכשיו את כל המטען שיש לנו מחכמת הקבלה, ויש לנו "קצת". איך אנחנו מייצבים אותו בצורה נכונה, ומשחררים לעם מנה אחר מנה. באילו אופנים, באילו ערוצים ובאיזה סדר קודם ונמשך, מקל לכבד ודאי, כרגיל בתיקון.
אורן: בכל זאת מכיוון שנשארה עוד דקה או שתיים. הייתי רוצה אם תוכל, איזה מסר ראשון לעם ישראל במצב הכל כך מאיים שיש, בשם חכמת הקבלה. משהו אחד שייתן איזה טעם.
אני הייתי יוצא בכל זאת ב"אין עוד מלבדו".
אורן: דבר לעם. העם שומע, דבר למצלמה אפילו, ישירות.
כמו שאנחנו רואים מכל המחקרים, וגם מהמשבר הכללי, שהוא מראה לנו שכל הטבע הוא מערכת אחת. אנחנו צריכים להבין שיש כאן באמת רק כוח אחד, ואנחנו נמצאים תחתיו. ואם אנחנו חכמים, בכוח הזה יש הרבה יותר חכמה, אם אנחנו יכולים לעשות תכניות, הכוח הזה יודע את זה היטב. אין בנו יותר ממה שיש בו, אלא ההפך. אנחנו הנולדים ממנו, אנחנו מתקיימים במשהו מהשיירים שלו, של הטבע או א-לוהים.
ולכן אנחנו צריכים להבין שרק בהסתכלות הכללית, האינטגראלית, על כל המציאות, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון מול מה שקורה איתנו. ולהתייחס לכוח הזה, העליון, כך אנחנו אומרים, כי הוא הבונה ומארגן את הטבע, מהמפץ הגדול, אנחנו לא יודעים מה שקרה לפני זה, אבל עד הגבול, עד כמה שאנחנו יכולים להגיע עם המדע שלנו. לא מעל הגבול, אבל עד הגבול, שמאז והלאה הכל מתקיים לפי חוקים, הכול מתקיים לפי תכנית. תקרא לתכנית הזאת אבולוציה, תקרא לה פעולה מלמעלה בצורה כלשהי, לא חשוב.
אנחנו צריכים עכשיו לראות, ממש בצורה ברורה, כמו שחכמת הקבלה אומרת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". בוא נראה, נגלה את הכוח העליון הזה, ובזה נוכל להתגבר על כל הדברים. גם על האיום הקטן, בינתיים, שבא כנגד עם ישראל, אבל להשתמש בו כמזמין אותנו לתחילת התיקון שלנו. שרק בהכרת הכוח העליון נוכל לדעת איך לנהל סוף סוף את החיים שלנו בצורה נכונה, ולא להתקדם להשמדה פרטית, או כלל אנושית. זה בעצם "אין עוד מלבדו", רק שצריך להיות משופר בצורה עממית. לכן צריך לשכתב את המאמר הזה בהתאם לעם.
אורן: את זה נעשה בשיחה הבאה. תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. מצפים לנו דברים גדולים, תבואו יהיה מעניין. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012
במידה שמתאמצים להתחבר מעל האגו - מייצרים בזה כוח השפעה שעובד נגד כוח הקבלה הטבעי שבנו. ואז כוח ההשפעה הזה מתחיל לעבוד במערכת הכוחות
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. איתנו באולפן גם ניצה מזוז. והיום אנחנו רוצים להמשיך לדון בנושא שהתחלנו בו בשיחות הקודמות. הציבור הישראלי היום מאוד מודאג מהמצב הביטחוני, יש איומים מכל עבר. והיינו שמחים לשמוע מה יש לך לומר לציבור הישראלי בעת פחד ומצוקה כזאת.
קשה לי לדבר לציבור הישראלי מרמת החכמה שבה אני עוסק, כי יש כאן נתק גדול בין מה שאני לומד ומגלה ומבין בטבע לבין מה שהציבור מגלה ומבין בטבע. אני מגלה בטבע כוחות של חיבור שיכולים לשנות את המציאות, אני מגלה בטבע כוח שאם האדם משפיע הוא פועל בצורה חיובית לשינוי חיי האדם, חיי החברה. והאדם הרגיל לא מגלה את הכוחות האלה. אני מגלה עד כמה שמאמץ להתחבר יכול לשנות את פני החברה, לא סתם לעשות אותם יותר שמחים, קצת יותר בטוחים, "צרת רבים חצי נחמה", שיורדת דרגת החרדה והפחד, אלא יש כאן ממש הופעת כוח חדש שהוא לא כוח פסיכולוגי בלבד שעוזר לחברה להתגבר על המצוקה הנפשית, אלא הוא גם פועל בצורה כזאת שהוא כאילו מבריח, מרחיק את האִיום האובייקטיבי שקיים.
יש פעולות בטבע, אם הקהל מתחבר, אם הקהל מתחיל להתעלות מעל האגו שלו כדי להתחבר זה עם זה במאמץ מסוים, שבמידה שמתאמצים להתחבר מעל האגו, להיות יותר טובים, יותר מחוברים, יותר מבינים, יותר משפיעים זה לזה, מייצרים בזה כוח השפעה שעובד נגד כוח הקבלה הטבעי שבנו. ואז כוח ההשפעה הזה מתחיל לעבוד במערכת הכוחות.
כי אנחנו רגילים רק לכוחות האגואיסטיים שפועלים בינינו. ועלינו להתעלות במקצת להשפעה הדדית, להתעלות מעל האגו. אנחנו לא מכירים את הכוח הזה שמתחיל לפעול, שאנחנו בעצם מייצבים אותו, הוא לא קיים בטבע בעצמו כמו האגו, כוח הקבלה, שמחזיק את כל הטבע, שמחזיק את המוצק או את הצומח, שנותן לצמח להתפתח, כשהוא רוצה כל הזמן לספוג מה שטוב לו ולפלוט מה שרע לו. כוח האגו מניע את החי לזוז, למלא את עצמו, להתרבות. גם בתוך החי, בני אדם שמשתמשים באגו שלהם להרחיב עוד יותר את כל הגבולות, השימוש בסביבה.
אלא אנחנו מייצרים מאפס, כי אין בטבע כוח השפעה. אם יש, אז זה כוח אינסטינקטיבי שקיים גם מתוך רצון הדדי לשרוד. אבל אם אנחנו פועלים בינינו כדי להתעלות דווקא, אפילו שיהיה לי לא טוב, אבל לציבור יהיה יותר טוב, אני אעשה זאת. אני אעשה אפילו שאני מקטין את התועלת שלי, אבל אני פונה ומוכן לתת את זה לזולת, כמו לתינוק שלי, כמו לקרובים שלי. אם אני מתחיל לייצב יחסים, קשרים על טבעיים מסוג זה, אני מייצר כאן כוח חדש, כוח השפעה, והוא מתחיל לפעול.
כוח הקבלה פועל מצד הטבע בצורה אינסטינקטיבית, בכל רגע הוא מייצב ומכוון כל דומם, צומח וחי לפעולות, למצב הכי טוב לכל אחד ואחד. אבל אנחנו רואים שבכוח האגואיסטי שלנו הגענו למשבר גדול, לאיומים גדולים, למקום סכנה. ואם אנחנו נפעל כאן עם כוח ההשפעה שנוציא אותו לשימוש, להפעלה, אם נתחיל לייצר אותו, בכך אנחנו יכולים לגלות איך כוח ההשפעה הזה שלנו, שהוא בדרגת הרצון שלנו, בדרגת האדם, ואם הוא כוח גדול שנמצא וקיים באיזו חברה, כמו עם ישראל, אז הכוח הזה יש בו די ומספיק עוצמה להתמודד נגד הכוח האגואיסטי הרע שהביא אותנו לאִיום, למשבר, לקריסה בכל מיני מערכות בינינו. איך שלא יהיה אנחנו חייבים לראות תופעות בשטח, ואז זה יהיה כהוכחה. לפני זה כל המילים שלי יהיו לצערי כמין הנחה, אִמרה ללא יסוד.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו נמצאים ברשת קשר פנימי בינינו, שמשדרים אחד לשני כל מיני סוגי מידע, מחשבות, רצונות.
אנחנו גם מגלים בהרבה מחקרים שהמחשבה של האדם והרצון שלו, "מוח ולב" מה שנקרא, הם כוחות מאוד מיוחדים בינינו. אנחנו מגלים רק קצה מהקשר בינינו שנעשה על ידי גלים כשמתחברים הלבבות ומתחברים המוחות. יש דוגמה מאוד מעניינת, המדענים מצאו באוקיינוס לוויתן מאוד מוזר שמוציא תדר של 52 הרץ, מאוד שונה מהתדר של 10 עד 15 הרץ שבו לווייתנים מתחברים ומדברים ביניהם. והוא מסכן לבד, הוא לא שומע אותם, הם לא שומעים אותו, יש לו מין פגם במערכת השמיעה ובמערכת הדיבור. והוא כאילו כל הזמן צועק "הצילו, איפה אתם, אחים שלי? אני רוצה אתכם", הוא רואה את עצמו כאילו לבד בעולם. וגם הם, כשהם מדברים ביניהם, הם לא רואים אותו, הוא לא נמצא בחיישנים שלהם, בחוש שלהם.
כך אנחנו נמצאים בינינו קודם כל, בקשר מקולקל כזה. ולפי מחקרים רבים גם בינינו יש גלים כאלו, ואנחנו נמצאים בקשר בינינו כמו אותם לווייתנים בים. אנחנו נמצאים ברשת קשר פנימי בינינו, שמשדרים אחד לשני כל מיני סוגי מידע, מחשבות, רצונות. וכשאנחנו מתחילים לייצר גלים חיוביים זה לזה, שמתעלים מעל האגו, גם להשפעה, לחיבור, לחיבור במימד הציבור הרחב, אנחנו מגיעים כאן לתופעות מאוד חזקות בקשר הפנימי בינינו, שאותו אנחנו עוד לא יכולים להכיר.
כי זה שאנחנו קשורים זה לזה בקשר אגואיסטי זה מובן לנו, כך אנחנו פועלים, אבל בזה שאנחנו יכולים להשפיע על הקשר בינינו וללא מילים, אלא באיזה תדר פנימי, בחיבור הלבבות והמוחות, את זה אנחנו צריכים עוד לגלות ולחקור ולקחת בחשבון.
לכן, בזה שאנחנו אומרים, בואו נתחבר, אנחנו נגיע לאיזו תוצאה יפה, אז בדרך כלל מבינים שכן אנחנו מגלים בזה תרופה לחרדה ופחד, לאיזה בטחון פנימי. האדם מתחיל מטעם האגו שלו לרצות להֵראות יותר גיבור בעיני אחרים, כמו בצבא, בקומנדו, הוא יכול אפילו ללכת במקומות מסוכנים, לסכן את החיים שלו למען החברה, כי יש בו מין התעוררות גדולה שהאגו שלו דוחף אותו לזה. לא צריכים להתעלות מעל האגו, אלא ההיפך, החיבור בינינו מעלה את האדם לדרגת אגו קולקטיבי כזה גדול שהוא מוכן אפילו לסכן את חייו ולעבוד בצורה כזאת.
אבל כל זה ברור ומובן לנו ואנחנו לומדים זאת כבר מזמן על ידי כל המדעים שלנו. יש להסביר לציבור יותר מזה, איך נוצר כאן כוח ההשפעה ההדדית אם אנחנו מתעלים מעל האגו ומתחברים, שאנחנו מתחילים בכוח ההשפעה ההדדית לאזן או אפילו לנטרל את הכוח הרע שנוצר בינינו ומביא אותנו לסכנה, למלחמה. ששני הכוחות האלה מתחילים להיות מנוגדים זה לזה, כמו שיש עכשיו כוח האיום, איפה כוח האיום הזה קיים? הוא גם קיים בינינו, ביחס הרע. למשל בינינו לבין איראן. וזה במיוחד מצידם, כי לנו אין שום דבר לעומתם. ואם הם לא היו מתייחסים אלינו, היינו בכלל שוכחים שהם קיימים.
אז מצידם יש כוח הרע. כוח הרע הזה איפה הוא? תן לי אותו, שים לי אותו על השולחן. הוא מתבטא בכל מיני אמרות, בהכנה למלחמה, אבל זה כבר ביטוי שלו. קודם כל זה הכוח, הרצון להזיק. שעל ידי זה לפי התכניות שלהם הם יגיעו לאיזו הצלחה, הם יגיעו לאיזה מילוי לתכניות האגואיסטיות שלהם, למשהו.
כדאי לצאת להילחם, אפילו לסכן את חיינו, כך הם חושבים, אנחנו בזה מרוויחים. מרוויחים בזה שמשמידים אותם, מרוויחים בזה שמראים לכולם עד כמה שאנחנו חזקים וגיבורים, אנחנו על ידי זה גם מלכדים את העם. כך שהוא יותר חזק, יותר מחובר בתוכו. אנחנו בזה מעלים את מחיר הנפט שאחר כך נוכל למכור אותו יקר יותר וכדאי לנו, כי נחזיר את כל הוצאות המלחמה וכן הלאה. נעלה בגאווה שלנו מעל כולם. חשבונות רבים, והחשבונות האלה כולם נמצאים בסיכום, שכן, אנחנו רוצים את האיום הזה, את המלחמה הזאת.
מה אנחנו יכולים לעשות כנגד זה? להתגאות לפניהם ולהביא תכניות שלנו, צבא שלנו ועוד ועוד, לחמם את עצמנו בצורה אגואיסטית כמו שהם. ואז כמו שקורה בין צבאים ביער, מתחילים להתנגש ראש בראש. האם בצורה כזאת כדאי לנו לעשות זאת או שיחד עם זה שאנחנו מכינים את עצמנו וודאי להתנגשות, אנחנו יכולים גם לנטרל את הכוח הזה, עד כמה שזה נראה לא מציאותי.
אני לא מדבר על לנטרל את ההכנות. ההכנות הן תוצאה מיצירת הכוח הרע שבהם. למה שאנחנו כנגד זה לא נייצר את הכוח הטוב שבנו. נעביר את המלחמה, את ההתנגשות, לרמת הכוחות. שהם הם אחר כך מייצבים את העובדות בשטח, עם טנקים, מטוסים, פצצות וכולי.
זה אפשרי. קודם כל זה לא עולה לנו שום מאמץ, חוץ ממאמץ לחיבור בינינו. זה לא דורש שום השקעה, חוץ מהשקעה פנימית נפשית בלבד. אז זה לא מתנגש עם שום תכניות שלנו, ההיפך, בדרך גם נחזק את העורף ועוד כל מיני דברים שכולם מדברים עליהם שהם אצלנו דווקא די חלשים.
לכן אני ממליץ לעשות מלחמה ברוח, בדרגת הרצונות, בדרגת קבלת ההחלטות במוח ולב של האדם. כי שם באמת אנחנו יכולים להיות יותר חזקים מכולם, מכל העולם. עד כדי כך שאם כל העולם יקום עלינו, אנחנו יכולים בחיבור שלנו לנטרל את כל האיומים האלה ולמחוק את כל הרצונות הרעים שלהם. ואף ההיפך, להביא בליבם ובמוחם יחס הפוך, חיובי אלינו.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012