מה שלאישה נחשב כעוגה מתוקה, בשביל הגבר זה נחשב כעוגה מרה.
אורית: בסך הכל היה לו מאוד טוב, כי הוא היה בא הביתה עם פרחים.
נכון, היה לו מאוד טוב, אבל עכשיו את אומרת לו, שהוא צריך להתחייב ליותר. הוא צריך להתחייב לזה שיהיו לו ילדים ושיהיה לו בית והכל יהיה מסודר וזה יהיה לכל החיים.
אורית: אז הוא לא מפחד ממני ומהנישואין, הוא מפחד מהילדים.
הוא מפחד מהתחייבות, מאיבוד החופש שלו. את לא יכולה להבין את זה, כי לאישה יש אופי אחר. היא רוצה להיות תלויה, היא רוצה שמישהו יהיה שלה, שהיא תהיה שלו. היא מרגישה בזה השלמה. הגבר לא, בשבילו זה בית סוהר. מה שלאישה נחשב כעוגה מתוקה, בשביל הגבר זה נחשב כעוגה מרה. אנחנו מאוד שונים זה מזה.
אורית: אז מה, זו אקסיומה? זה לא משתנה? כי בכל זאת יש גברים שנישאים וטוב להם בנישואין.
אם הוא מבין שהוא מקבל ממך סוגי תענוגים, סוגי מילויים, שרק בצורה כזאת הוא יכול למלא את עצמו, אז זה כדאי לו.
אורית: אז מה, הייתי שלוש שנים באשליה שהבחור שנתתי לו הכל והיה לנו כל כך טוב, מילאתי אותו ומילאתי אותו ובעצם הוא היה מרוקן?
כנראה שאת עכשיו צריכה עד כמה שאפשר, אם בכלל עוד ניתן, לתת לו הרגשת מילוי כזאת שזה יהיה יותר או במקום הרגשת ההתחייבות, ממש בית סוהר, שזה נראה לו סוף החיים. זו בעיה פסיכולוגית מאוד קשה לחלק מהגברים.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו לא מרגישים כל כך יחס, קשר, ואהבה לילדים כמו שהיינו מרגישים בעבר.
אורית: אולי זו בעיה של החיים המודרניים כיום, שאנשים אוהבים פשוט רק ליהנות ולא לקחת שום דבר ברצינות, לא לקחת אחריות?
קשה להצביע על משהו אחד, מפני שאנחנו חיים בצורה מאוד מבלבלת. הגבר הרגיל המצוי, מאוד מבולבל כיום, הוא לא יודע לפי אילו טעמים הוא חי ואילו רצונות הוא ממלא, את הרצונות שלו או את הרצונות של החברה ושל הפרסום וכו'. אבל גם בצורה הטבעית, שאליה אני תמיד פונה קודם כל ועליה אני בונה, גברים אף פעם לא היו מחויבים. הם אף פעם לא היו מחויבים כמו שהיום אנחנו מרגישים את עצמנו מחויבים.
המערכת המשפטית שמאיימת עלינו, ומוכנה להעניש אותנו על כל דבר. אני רואה שעל כל קיר ברחוב כתוב על "זכויות הגבר והמשפחה" עם פרטים לאן אפשר לפנות, כנראה שיש הרבה גברים שסובלים ולא יודעים איך לברוח מהחובות, כך שצריכים לידע אותם שיש מקום שבו יוכלו לדעת על הזכויות שלהם. אנחנו צריכים לבדוק את כל הנושא, אבל זה לא מן הסתם שהגברים לא רוצים להתחתן.
חוץ מזה, אני חושב שזו לא רק בעיה של הגברים שלא רוצים להתחתן. גם הנשים לא רוצות להתחתן. אני מכיר את זה מהרבה מקרים שבהם נתקלתי. כי האדם המודרני, גבר או אישה, שמסתכל היום על החיים שלו, צריך עכשיו להשקיע לפחות עשרים שנה בגידול ילדים, ובשבע או שמונה השנים הראשונות שלהם ודאי שהוא יהיה עסוק. עד שהילד הולך לבית ספר, וגם יותר מזה, כי החיים שלנו לא מסודרים כדי שנוכל לגדל ילדים. כיום אישה צריכה לעבוד יום שלם, כדי לתת חוגים לילדים, להביא את הילד, לקחת אותו, לשלם על זה, להרוויח כסף לכל הדברים האלה, זה ממש טירוף. כדי לגדל ילד היום צריך להיכנס לעשרים שנה התחייבות עד שהוא יוצא מהבית, ואולי ידרשו לכך יותר מעשרים שנה, זה לקחת מהחיים שלהם את עשרים השנים העיקריות.
כי לפני גיל הנישואים יש את הילדות, אחרי זה יש את הזקנה ובגיל 25 עד 45, זה כל החיים. אז האם להשקיע את זה במישהו שאחר כך לא אומר לך אפילו תודה או אומר "אמא ביי" וזהו. חוץ מזה אנחנו אגואיסטים בדורנו, כך שאנחנו לא מרגישים כל כך יחס, קשר, ואהבה לילדים כמו שהיינו מרגישים בעבר. היום מרגישים פחות קשר. יש הרבה מאוד פיתויים, הרבה מאוד דברים שמבלבלים אותנו, מושכים את תשומת הלב שלנו, לכן אנחנו רואים שהתופעה מתגברת
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו "רצון ליהנות". אנחנו עדיין לא מגלים את הכדאיות שבתענוג לגדל ילד.
אורית: זה לא תענוג לגדל משפחה, לגברים אין צורך במימוש האבהות שלהם?
כיום אנשים עושים חשבון. כי זו דעת החברה. אם החברה מסתכלת על האישה, ורואה שהיא עקרת בית ב"סמרטוטים" ומטפלת בילדים שבחיתולים כל הזמן, היא לא נחשבת, כי לדעת החברה אין בזה משהו מיוחד. אישה שהיא שרה בכנסת נחשבת לאישה מתקדמת, לבעלת תפקיד כלשהו וכדומה. סיבה נוספת היא בזה שגם קשה לגדל ילדים בתנאים ובדרישות המודרניות. בעבר שחררנו את הילד לבית ספר, הוא היה חוזר לבית, וזהו. היום יש לו חוגים ודרישות מיוחדות, מורים נוספים, ועוד הרבה דברים. החברה מביאה לקני מידה כאלה, שקשה לעבוד איתם.
והאישה כיום צריכה עוד להרוויח כסף, להחזיק את המשפחה יחד עם הבעל, להחזיק רכב כדי להביא את הילד לכל מיני חוגים, ולשלם על כל מיני דברים. לכן נשים שואלות, אם כך בשביל מה להביא ילדים? לכן האישה נכנסת לקשר וליחס יפה ונכון עם הגבר והם מחליטים שהם חיים בשביל עצמם.
בשביל מה אנחנו צריכים ילדים? הרי סך כל העניין שלנו הוא בתענוג, כי אנחנו "רצון ליהנות". אנחנו עדיין לא מגלים את הכדאיות שבתענוג לגדל ילד, התענוג הזה נמצא בספק.
לעומת זאת יש לאישה הרבה דברים אחרים לעשות. יש לה חברות שגם הן מרגישות כך, וביחד הם מבלים, עם הבעלים. זה כאילו שבא להן לעשות כל דבר. בדרך הזו הם חיים, אז בשביל מה להם להתחייב לכל מיני דברים? חוץ מזה האישה גם מרגישה את עצמה חופשייה. כי עם האגו שלנו, יכול להיות שבעוד כמה שנים הם ייפרדו, והיא תהיה עם מישהו אחר והוא יהיה עם מישהי אחרת. ויש גם כאלה שנשארים עוד חברים ונפגשים אחר כך. מה רע בזה?
ואחר כך בגיל זקנה, יש לה פנסיה מהעבודה, ועוד חיסכון, והיא נכנסת לבית אבות. וגם בתקופת החיים הזו, מה הילדים עושים בשביל ההורים? האם נלך בגיל זקנה לחיות אצל הילדים שלנו?
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
הבעיה היא נפשית, שאני לא ארגיש שנמכרתי, שאני שייך למישהו.
אורית: אז יש כאן פרדוקס.
כל החיים מסודרים בצורה כזאת שהאדם עושה חשבון.
אורית: אנחנו יודעים מכל מיני מקורות, שלנשים יש את הצורך לממש את האימהות שלהן. יש היום נשים שהן חד הוריות והן גם מממשות את ההורות שלהם. לגברים אין דבר כזה?
לאו דווקא.
אורית: גברים לא צריכים לממש את האבהות שלהם, לראות את יציר כפיהם?
כיום גבר שרוצה ילד יעשה את זה בצורה של חוזה עם אישה ויתחייב לה כל חודש בסכום מסוים, אבל זה לא שיהיה חייב לה את עצמו, אלא חייב רק בכיסוי הכספי.
אורית: סכום שאני אצטרך.
כן, נלך לרופא, נבדוק את עצמנו אם אנחנו בריאים. אם שנינו רוצים ילד, הכל יפה וגם חוקי, אני נותן לו את השם שלי וכולי, אבל בלי שאני חייב לך את עצמי.
אורית: עסקה מעניינת.
כן. כך לא קנית אותי.
אורית: זה בסדר גמור. אחרי שאני מממשת את האימהות שלי אולי אני כבר לא צריכה אותך.
אז כך חצי מהכיס שלי שלך, אבל זה לא שאני שלך. זה משהו אחר. אז אני יודע שאני משלם על הבן שלי שגדל אצלך. ואני בא לבקר, ואנחנו אפילו מטיילים ביחד ועושים הכל, אין בעיה. הבעיה היא נפשית, שאני לא ארגיש שנמכרתי, שאני שייך למישהו, שיש עליי בעל בית. זה דבר מאוד קשה לגבר. המשפחה המודרנית כביכול רוצה לחייב את הגבר בזה, ולכן הוא בורח. אנחנו צריכים לשקול, האם אנחנו בונים חברה נכונה שגבר מסוגל להתמודד ולשרוד בה או לא.
ניצה: זו שאלה מאוד גדולה בעצם, כי יש את כל הסיבות הטובות להישאר בפירוד ולא להתחבר. השאלה אם באמת בניית החברה העתידית שלנו צריכה להיות בקשר, צריכה להיות בחיבור?
העובדה היא שהיום אנחנו מתקדמים כך, ואם זה ימשיך כך הלאה, אז ודאי שנאבד את הרצון להביא ילדים, אנחנו רואים גם אצל האוכלוסייה הערבית, מוסלמית, שהיו שם פעם חמישה עשר ילדים במשפחה, היום יש שלושה, ארבעה. ובכל העולם זה כך, אז ודאי שבמקום שבעה מיליארד יהיה מיליארד או שניים בעולם. החיות נעלמות מהעולם, וגם אנחנו נעלם.
ניצה: אז אולי לא חשוב להתחבר, זה בעצם העניין?
לא. את מסתכלת על זה מהרצון לכסות את כדור הארץ בבני אדם או שאת מסתכלת מתוך החיים ומהרצון שלך? היום אנחנו לא רוצים להיות במשפחה ולא רוצים להביא ילדים.
אורן: אולי נלך מתוך הרצון הזה בדיוק, מתוך האדם. אנחנו לא מסתכלים על כלל האנושות. יש את הגבר שפוחד מהתחייבות ומאיבוד החופש ומרגיש שמכינים לו אזיקים. הסברת זאת בצורה מאוד רגשית.
כן. וכך גם האישה. היא רוצה להתקדם, החברה המודרנית מביאה לה כל מיני פיתויים שהיא יכולה להיות כל מיני דברים אחרים.
אורן: הבנו את המצב שבו אנחנו נמצאים היום, שגברים מהסיבות שלהם וגם נשים מסיבות קצת שונות, פוחדים למסד את הקשר ולהיכנס לקשר של נישואים.
האם אנחנו יכולים לתת הכוונה, הדרכה או עצה, איך למרות הקשיים האלה שכל אחד חש במידה כזו או אחרת היום במציאות הזו, האנשים יוכלו לבנות ביניהם קשר של נישואים?
זה יהיה רק אם נעלה את החשיבות לזה.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
את חייבת להראות לו שבלעדייך הוא לא יכול.
אורית: אני חוזרת לסיפור של הבחורה הזאת שחיכתה שלוש שנים, והיא ניתבה אותו, היא הלכה איתו בדרך שלו. בלי ללחוץ, ללא מתח, לאט לאט, בקצב שלו, והם התחילו לדבר אפילו על המקום שהיא רצתה להגיע אליו, ובסופו של דבר הם לא הגיעו לשם.
נכון.
אורית: מה השתבש?
זה השתבש בגלל שהיא לא הבינה את הדרך שלו, היא לא עבדה עימו נכון.
אורית: שלוש שנים זה לא מספיק?
לא, זה לא עניין של זמן, זה יכול להיות גם שלושים שנה, מה זה חשוב? יש מיליוני זוגות שלא יודעים לעבור את השלב הזה, את המחסום הפסיכולוגי הזה.
אורית: אז תלמד אותי איך לעבור את המחסום הפסיכולוגי.
צריכים ללמד אותך להיות חכמה, כזאת שמבינה את הטבע שלך, את הטבע שלו ואיך לנהל את הדברים. זה לא פשוט. לדוגמה כמה טיפים, האם הוא קשור לאימא שלו או לא?
אורית: או כן או לא. פעם אחת תגיד כן, פעם אחת תגיד לא.
אם קשור לאימא שלו את חייבת להיות קשורה אליה.
אורית: או. קי.
חייבת. דרכה את יכולה להשיג הכל. מה שאת לא יכולה להגיד לו, היא יכולה להגיד לו והוא יקבל. זה ברור. עכשיו השאלה, עד כמה שאת יכולה להיות קשורה אליה? את חייבת. אם את רוצה לקנות אותו, את חייבת לקנות אותה, וזו עבודה גדולה, עם האגו שלך, עם כל מיני חשבונות. את צריכה להיות די חכמה, להזמין אותם, ללכת אליהם ועוד ועוד. וזה לא כל כך נעים, אני מבין אותך אבל ככה זה. זה דבר אחד.
דבר שני, לעשות מתנות שונות למשפחה שלו. להיכנס למשפחה, כדי שאת תהיי משפחה שלו ויותר קרובה ממנו. אז הוא ירגיש שאת שייכת למשפחה שלו, ולא שהוא חי איתך בצד. לגבר זה מאוד מאוד חשוב, אלה מחסומים כאלה קטנים, פסיכולוגיים. ואת קושרת אותו אלייך על ידי כך בצורה הטבעית והבטוחה ביותר. אחר כך את מזמינה נניח את האח שלו הנשוי או אחותו, שיבואו עם המשפחה. זו דוגמה, למשפחה שלך, נכון או לא?
אורית: כן.
הם באים עם הילדים לבית שלכם, לאיזה ערב שאת מכינה בו את האוכל וכן הלאה. ואז מתבקשת השאלה, "מה קורה אצלכם, למה אין ילדים, למה לא התחתנתם?" אבל לא את שואלת, אלא אימא שלו, או אח, או אחות, וכן הלאה. זאת אומרת, את צריכה להיות כאן מספיק ערמומית, ובצורה טובה להשיג מה שאת רוצה. אבל כל מה שאת בונה, זה צריך להיות קודם כל ביחס באמת יפה וטוב. זה לא מלאכותי, זה ברור, מצד אחד. מצד שני את בונה בזה את המשפחה שלך, בתוך משפחה שלו.
את מבינה שזה כמו שהיה כך מדורי דורות, ולכן זה עובד. ואת לא מדברת עימו, את פשוט מכבדת את הבית שלו מאיפה שהוא יצא, את הקרובים שלו. תוך שלוש השנים של החיים ביחד איתו, האם נתת מתנה לאימא שלו ליום הולדת או לאיזה אירוע? ועוד ועוד, כך נכנסים למשפחה.
אורית: ואם הוא לא מחובר למשפחה שלו או שאין לו משפחה?
אם הוא לא מחובר למשפחה שלו אז לחברים שלו. אז את לא צריכה להיכנס למשפחה אלא לחברה שלו מהעבודה או עם חברים שהוא הולך יחד איתם. נניח שאת מכינה להם צידה כשהם הולכים לדוג דגים. ודאי שאין שם מקום לאישה. אבל את מכינה להם איזה סל, לא רק לו, אלא לכולם. או שהם יכולים לקחת אותך כדי שאת תבשלי ותכיני ארוחה לכולם.
את חייבת להראות לו שבלעדייך הוא לא יכול. שאת לוקחת על עצמך את השירות, את היחס, את האהבה. גבר קונים בכאלה דברים. אז הוא לא מרגיש שהוא נמצא איתך כמו בבית סוהר, וכל פעם הוא בודק האם דלת מאחוריו פתוחה. ההיפך, הוא מרגיש באישה צורך, "איפה היא?", "אני לא יכול בלעדיה". זה כמו תינוק ליד האימא, כל הזמן בודק "איפה אימא?" את צריכה לצייר לעצמך כל הזמן תמונה כזאת, הגבר הוא תינוק. ואז אין לו בעיה להישאר איתך ולהישען עלייך כל החיים, כמו על אימא.
ניצה: זה מדהים כי מה זה בעצם מה שאמרת, זה קושי להתחייב, זה קושי להתמסר. ובעצם מה שאתה תיארת זה את ההתמסרות של האישה קודם, דרך המשפחה, דרך החברים. "את רוצה שהוא יתמסר? תתמסרי קודם כל את, אבל עד הסוף ובאמת". ואז זה יקרה באופן טבעי, בלי מאמץ.
כן. לא צריכים לדבר על לעשות חתונה, או לא לעשות. ההורים שלו או הקרובים או אפילו החברים הם ילחצו, ומתת ההכרה הכל יהיה מובן, שכך חייב להיות. ואחר כך את אומרת לאימא שלו, "את יודעת, נראה לי שאני בהיריון ואני מפחדת להגיד לו". ואז האימא גומרת את העבודה, "אל תדאגי, אני כבר אספר לו" אם את קונה את הקרובים שלו, לא יכול להיות שגבר נורמאלי יזלזל בזה, בני המשפחה שלו ילחצו עליו.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |