מה שלאישה נחשב כעוגה מתוקה, בשביל הגבר זה נחשב כעוגה מרה.
אורית: בסך הכל היה לו מאוד טוב, כי הוא היה בא הביתה עם פרחים.
נכון, היה לו מאוד טוב, אבל עכשיו את אומרת לו, שהוא צריך להתחייב ליותר. הוא צריך להתחייב לזה שיהיו לו ילדים ושיהיה לו בית והכל יהיה מסודר וזה יהיה לכל החיים.
אורית: אז הוא לא מפחד ממני ומהנישואין, הוא מפחד מהילדים.
הוא מפחד מהתחייבות, מאיבוד החופש שלו. את לא יכולה להבין את זה, כי לאישה יש אופי אחר. היא רוצה להיות תלויה, היא רוצה שמישהו יהיה שלה, שהיא תהיה שלו. היא מרגישה בזה השלמה. הגבר לא, בשבילו זה בית סוהר. מה שלאישה נחשב כעוגה מתוקה, בשביל הגבר זה נחשב כעוגה מרה. אנחנו מאוד שונים זה מזה.
אורית: אז מה, זו אקסיומה? זה לא משתנה? כי בכל זאת יש גברים שנישאים וטוב להם בנישואין.
אם הוא מבין שהוא מקבל ממך סוגי תענוגים, סוגי מילויים, שרק בצורה כזאת הוא יכול למלא את עצמו, אז זה כדאי לו.
אורית: אז מה, הייתי שלוש שנים באשליה שהבחור שנתתי לו הכל והיה לנו כל כך טוב, מילאתי אותו ומילאתי אותו ובעצם הוא היה מרוקן?
כנראה שאת עכשיו צריכה עד כמה שאפשר, אם בכלל עוד ניתן, לתת לו הרגשת מילוי כזאת שזה יהיה יותר או במקום הרגשת ההתחייבות, ממש בית סוהר, שזה נראה לו סוף החיים. זו בעיה פסיכולוגית מאוד קשה לחלק מהגברים.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו לא מרגישים כל כך יחס, קשר, ואהבה לילדים כמו שהיינו מרגישים בעבר.
אורית: אולי זו בעיה של החיים המודרניים כיום, שאנשים אוהבים פשוט רק ליהנות ולא לקחת שום דבר ברצינות, לא לקחת אחריות?
קשה להצביע על משהו אחד, מפני שאנחנו חיים בצורה מאוד מבלבלת. הגבר הרגיל המצוי, מאוד מבולבל כיום, הוא לא יודע לפי אילו טעמים הוא חי ואילו רצונות הוא ממלא, את הרצונות שלו או את הרצונות של החברה ושל הפרסום וכו'. אבל גם בצורה הטבעית, שאליה אני תמיד פונה קודם כל ועליה אני בונה, גברים אף פעם לא היו מחויבים. הם אף פעם לא היו מחויבים כמו שהיום אנחנו מרגישים את עצמנו מחויבים.
המערכת המשפטית שמאיימת עלינו, ומוכנה להעניש אותנו על כל דבר. אני רואה שעל כל קיר ברחוב כתוב על "זכויות הגבר והמשפחה" עם פרטים לאן אפשר לפנות, כנראה שיש הרבה גברים שסובלים ולא יודעים איך לברוח מהחובות, כך שצריכים לידע אותם שיש מקום שבו יוכלו לדעת על הזכויות שלהם. אנחנו צריכים לבדוק את כל הנושא, אבל זה לא מן הסתם שהגברים לא רוצים להתחתן.
חוץ מזה, אני חושב שזו לא רק בעיה של הגברים שלא רוצים להתחתן. גם הנשים לא רוצות להתחתן. אני מכיר את זה מהרבה מקרים שבהם נתקלתי. כי האדם המודרני, גבר או אישה, שמסתכל היום על החיים שלו, צריך עכשיו להשקיע לפחות עשרים שנה בגידול ילדים, ובשבע או שמונה השנים הראשונות שלהם ודאי שהוא יהיה עסוק. עד שהילד הולך לבית ספר, וגם יותר מזה, כי החיים שלנו לא מסודרים כדי שנוכל לגדל ילדים. כיום אישה צריכה לעבוד יום שלם, כדי לתת חוגים לילדים, להביא את הילד, לקחת אותו, לשלם על זה, להרוויח כסף לכל הדברים האלה, זה ממש טירוף. כדי לגדל ילד היום צריך להיכנס לעשרים שנה התחייבות עד שהוא יוצא מהבית, ואולי ידרשו לכך יותר מעשרים שנה, זה לקחת מהחיים שלהם את עשרים השנים העיקריות.
כי לפני גיל הנישואים יש את הילדות, אחרי זה יש את הזקנה ובגיל 25 עד 45, זה כל החיים. אז האם להשקיע את זה במישהו שאחר כך לא אומר לך אפילו תודה או אומר "אמא ביי" וזהו. חוץ מזה אנחנו אגואיסטים בדורנו, כך שאנחנו לא מרגישים כל כך יחס, קשר, ואהבה לילדים כמו שהיינו מרגישים בעבר. היום מרגישים פחות קשר. יש הרבה מאוד פיתויים, הרבה מאוד דברים שמבלבלים אותנו, מושכים את תשומת הלב שלנו, לכן אנחנו רואים שהתופעה מתגברת
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו "רצון ליהנות". אנחנו עדיין לא מגלים את הכדאיות שבתענוג לגדל ילד.
אורית: זה לא תענוג לגדל משפחה, לגברים אין צורך במימוש האבהות שלהם?
כיום אנשים עושים חשבון. כי זו דעת החברה. אם החברה מסתכלת על האישה, ורואה שהיא עקרת בית ב"סמרטוטים" ומטפלת בילדים שבחיתולים כל הזמן, היא לא נחשבת, כי לדעת החברה אין בזה משהו מיוחד. אישה שהיא שרה בכנסת נחשבת לאישה מתקדמת, לבעלת תפקיד כלשהו וכדומה. סיבה נוספת היא בזה שגם קשה לגדל ילדים בתנאים ובדרישות המודרניות. בעבר שחררנו את הילד לבית ספר, הוא היה חוזר לבית, וזהו. היום יש לו חוגים ודרישות מיוחדות, מורים נוספים, ועוד הרבה דברים. החברה מביאה לקני מידה כאלה, שקשה לעבוד איתם.
והאישה כיום צריכה עוד להרוויח כסף, להחזיק את המשפחה יחד עם הבעל, להחזיק רכב כדי להביא את הילד לכל מיני חוגים, ולשלם על כל מיני דברים. לכן נשים שואלות, אם כך בשביל מה להביא ילדים? לכן האישה נכנסת לקשר וליחס יפה ונכון עם הגבר והם מחליטים שהם חיים בשביל עצמם.
בשביל מה אנחנו צריכים ילדים? הרי סך כל העניין שלנו הוא בתענוג, כי אנחנו "רצון ליהנות". אנחנו עדיין לא מגלים את הכדאיות שבתענוג לגדל ילד, התענוג הזה נמצא בספק.
לעומת זאת יש לאישה הרבה דברים אחרים לעשות. יש לה חברות שגם הן מרגישות כך, וביחד הם מבלים, עם הבעלים. זה כאילו שבא להן לעשות כל דבר. בדרך הזו הם חיים, אז בשביל מה להם להתחייב לכל מיני דברים? חוץ מזה האישה גם מרגישה את עצמה חופשייה. כי עם האגו שלנו, יכול להיות שבעוד כמה שנים הם ייפרדו, והיא תהיה עם מישהו אחר והוא יהיה עם מישהי אחרת. ויש גם כאלה שנשארים עוד חברים ונפגשים אחר כך. מה רע בזה?
ואחר כך בגיל זקנה, יש לה פנסיה מהעבודה, ועוד חיסכון, והיא נכנסת לבית אבות. וגם בתקופת החיים הזו, מה הילדים עושים בשביל ההורים? האם נלך בגיל זקנה לחיות אצל הילדים שלנו?
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
תקציר שיחה 9
אנחנו, בניגוד לחיות, יכולים להשתמש בשכל שלנו כדי לבנות עתיד טוב יותר. החיות פועלות על פי אינסטינקטים ואילו לאדם יש חופש פעולה.
האגו האנושי הוא זה שגורם לנו להזיק זה לזה במתכוון. לאדם יש עודף רצון שלא מכוון על ידי הטבע. מעבר לרצון לאכול ולשרוד קיים באדם רצון ליהנות מהחיים, אבל משום מה הרצון הזה גורם לנו להיות גרועים מהחיות. במקום להגיע לחיים יפים ומוצלחים אנחנו מגיעים למצב ההפוך.
הטבע מגדל אותנו ושומר עלינו באהבה, מתקופת העוברות ועד הבגרות. מהאדם הבוגר דורשים יותר ומתייחסים אליו אחרת. קיים היפוך ביחס מהסביבה. עד גיל 20 מטפלים בי ואחר כך דורשים ממני. למה אנחנו לא דואגים לסביבה טובה ונעימה גם אחרי גיל 20 ?
אנחנו יכולים לבנות בינינו מערכת יחסים תומכת ואוהבת גם אחרי גיל הבגרות, ולראיה, בעבר חיו האנשים בחמולות או בשבטים ודאגו זה לזה. אבל האגו השליטה והתחרותיות גדלו והתרחקנו זה מזה. גדילת האגו הביאה לא רק לריחוק אל גם להתפתחות האנושות. האם אפשר לפתח את האגו ולאפשר לו לגדול בלי שיפריד בינינו ? האם ניתן לשנות את השימוש באגו?
הטבע פועל ככוח אחד של השפעה והוא מאפשר לנו לרסן את האגו. בחיים המודרניים יש לנו המון זמן פנוי שמאפשר לנו לעסוק בעזרה לזולת. ניתן לשלוט באגו אם נשתמש בו לטובת הסביבה. בחברה האינטגראלית, האדם ילמד להשתמש באגו לטובת הזולת במקום לטובת עצמו בלבד. עלינו לקחת "כדור" שיאפשר לנו לראות את העולם דרך משקפיים אינטגרליות. כשניצור בינינו יחסי התחשבות וחיבור, נגרום לטבע ולסביבה להיכנס לחיבור.
היחסים בינינו שהם גם כוחות הנפש שלנו הם הכוחות החזקים ביותר במציאות. על ידי איזון ביחס בינינו נגרום ליתר איזון בטבע. אנחנו וכל העולם ניכנס ליתר איזון ורוגע.
ההשפעה על האדם היא רק דרך הסביבה. נוכל לשנות לחיוב את הנטיות של האדם לקינאה, לתאווה, לכבוד ולשליטה, על ידי השפעת הסביבה. מתוך הבנת התלות בסביבה יהפוך האדם את היצר לשלוט על אחרים לדאגה לטובתם. לדוגמה, אדם שרוצה להיבחר כנציג הציבור רוצה לשלוט על הסביבה אבל יכול לשנות יחס ולרצות לשרת אותה. ניתן להגיע אל האדם בעקיפין דרך הסביבה ולהתחיל להשפיע עליו כך, שהוא יקבל כל מה שצריך ובלי מאמץ מעצמו, ויגדל כמו בחממה.
אם נשחק את משחק החיים כתיאטרון בזמננו הפנוי נגיע בקלות לשינוי. עלינו ללמוד איך להשתמש בחוכמה בזמננו הפנוי כדי להשתנות.
לא עשינו את השינוי בעבר כי הרגשנו שהאגו מפתח אותנו ולא הכרנו את הרע שבו. בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להכיר עד כמה אנחנו נמצאים במצב אנוּש. בניית סביבה חדשה תוליד אדם חדש, אדם טוב. אם נשתמש נכון בכוח הקבוצתי אז כל אחד ירגיש יחד עם כולם בגוף ונפש. נחוש את המחשבות המסתובבות בעולם וכל אחד ירגיש את עצמו כמו כל הכלל. כל אחד מאיתנו יצא מעולמו הצר וירגיש דרך האנושות את העולם הגלובלי. כך נממש את האגו כמנוף שיעלה אותנו מעל לדרגת החי.
בינתיים בני האדם מנצלים את הסביבה לטובת עצמם או לרעת הסביבה, בעיקר את הסביבה האנושית. הגענו למשבר - אנחנו זקוקים לזה לזה כדי לחיות ותלויים זה בזה אבל גם שונאים זה את זה. והמשבר מביא לבריחה לסמים, אלכוהול, וחוסר סיפוק מהחיים.
החוכמה האנושית מאפשרת לבקר את המצב ולזהות ביחס השלילי לזולת את מקור המשבר. אם היחס לסביבה האנושית ישתנה נוכל להאכיל את כל העולם מעודפי המזון שזורקים, ולבנות בית פרטי לכל אדם מהתקציב שמבזבזים על חימוש. לגודמה, מאיץ החלקיקים בשוויץ, פאר היצירה הטכנולוגית, עלה לא יותר מאשר התקציב השבועי של הצבא האמריקאי בעירק.
יש לנו אוצרות והאגו לא נותן לשחרר אותם לטובת האנושות. אם נשתמש נכון באגו ונפסיק לבזבז על חימוש אז חמישה אחוזים מהאנושות יוכלו לספק מזון לכל העולם.
צריך לנצל בחוכמה את עשר השעות שיתפנו בכל יום. כל אחד יקדיש מזמנו לחיזוק הסביבה הטובה.
כל אדם שיתפנה מהדאגה לעצמו יטפח את היחסים החדשים. כל אדם יקדם את היחסים החדשים לזולת ויחזיק אותם מעל לאגו. כשנראה שאין ברירה נסכים לשנות את היחס לאחרים.
הדור הבא לא רואה עתיד, ובלי עתיד אי אפשר להתפתח. הדיפרסיה היא המחלה הנפוצה ביותר בעולם. האגו דחף תמיד להתפתחות ורק לאחרונה הבנו שהוא היצר הרע שלנו. אם ההתפתחות היא לא לטובת האנושות אז היא רעה. אם נרצה להשפיע טוב לאנושות כדי להרויח יחס טוב בחזרה נתחיל לאהוב אותה. בשלב הבא נכיר שלאהוב זה טוב גם אם לא מקבלים תמורה. פתאום יפתחו לנו חללים בלב ונגלה כוחות שקודם לכן נסתרו מאיתנו.
כשאדם מבקר את עצמו הוא רואה שהרצון ללמוד היה בעצם רצון לשלוט. האגו שבא לידי ביטוי ברצון ליהנות לעצמי בלי להזיק לזולת הוא לא היצר הרע. היצר הרע הוא הרצון למלא את עצמי על ידי דיכוי אחרים. אם אנחנו נעזרים זה בזה למילוי הדדי זה נקרא אגו אבל לא יצר הרע. רק אם אני רוצה ליהנות בכוח בלי להתחשב או שרוצה לגרום רע לזולת זהו יצר הרע. יצר הרע המפותח ביותר הוא זה שגורם לי ליהנות מכך שאני מדכא אחרים ונמצא מעליהם.
הגענו למצב בו אנחנו כבר לא נהנים מהעליונות על הזולת ולכן אין לאן להתפתח. האדם איבד את מנוע ההתפתחות שלו, והגיע למבוי סתום. איבדנו את הרצון לעושר, לחוכמה ואפילו להמשכיות הדור.
אם נסדר נכון את החיים שלנו נקבל כוחות חדשים להתפתחות. המצב מורכב ורב גווני אבל ברור שרק שינוי היחס לסביבה יביא פתרון. המשבר התחיל לפני 50 שנים ומביא לעצירה בחינוך, בתרבות, בחיים האישיים ולדכאון כללי. מצבנו סופני אבל עוד לא סופי. ניתן לרפא את האנושות.
לאדם הבודד אין בשביל מה לחיות אבל אם יתחבר לזולת יגלה עוד 7 מליארד רצונות. הטבע פיתח אותנו אלפי שנים והגענו למצב של חשבון נפש, בדומה אדם אחד בוגר. האנושות החולה תצא מהדיכאון אם כל אחד יקנה כוחות מהסביבה ויגלה שכולנו אחד. אדם שלא ירכוש רצונות נוספים מהסביבה עלול להידרדר לסמים, דיכאון, טרור ועוד. כל מה שהתגלה בינתיים נותן לנו עכשיו הזדמנות לטפל במצב. הגענו ליאוש והתרופה היא החיבור.
אנחנו בעיצומו של תהליך אבולוציוני גדול ומיוחד. הטבע מביא אותנו למצב המושלם.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -0. מאמר הכנה/תקציר, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 1. פעולה אחת
חלק 1/15
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן, אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום.
אורן: אני מזכיר למי שעדיין לא מכיר את הפורמט של השיחה הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, שמישהו חשב שכדאי להושיב אותם ללמוד מול הרב לייטמן, והוא מלמד אותם דברים שכדאי היום לכל אדם בעולם לדעת. והם יכולים להיות מכל מדינה על פני הגלובוס. אתם תצטרפו אלינו לשיחה, ובטח יהיה לכם מה ללמוד.
היום נדבר מעט על פעולה אחת שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי על כל יתר הפעולות דיברנו במסגרת הבירור על הבחירה החופשית שיש לאדם. שיש לנו רק פעולה אחת, והיא לתקן את עצמנו. שכל התהליך שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו, באבולוציה, הוא מחויב, כי האגו גדל בנו כל פעם, מדור לדור ובמשך החיים.
אין עוד יצור כמו האדם שבמשך החיים הוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משתנה. אלא כמו שכתוב "עגל בן יומו, שור קרי", שאחרי כמה ימים כל בהמה, כל חיה, כבר יודעת איך להסתדר בחיים, יש לה כל הכוחות לשמור על עצמה, זמן קצר מאוד אחרי הלידה, היא כבר יודעת איך לא להזיק לעצמה. מה שאין כן אדם, כל עוד שהוא לא לומד, לא מקבל את החכמה הזאת מאחרים, מהסביבה, במשך המון שנים, הוא לא יודע איך לשמור על עצמו. ואפילו אחר כך, הוא צריך בעצם במשך כל החיים ללמוד ולהתפתח. וכל הזמן הוא משתנה, וכל פעם הוא נמצא בכל מיני רצונות שונים וזרים זה מזה. במשך החיים, פתאום הוא נמשך לזה ואחר כך לזה. אנחנו נפגשים לפעמים עם מכרים או חברים שלא ראינו זמן מה, ושואלים אותם "מה קורה?", והם אומרים "אני כבר לא בזה, אני כבר בזה", גם במקצוע, גם במשפחה, גם במגורים, הוא כבר מתעניין במשהו אחר. הייתי שם, למדתי את זה, נסעתי לשם. בקיצור, אדם הוא מאוד לא צפוי, מפני שכל פעם מתעוררים בו כאלה רצונות, שהוא עצמו ממש לא יכול להגיד מה יקרה לו אפילו בעוד דקה, ומכל שכן בעוד כמה שנים. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, וגם על אחרים בחיים שלנו. אנחנו גם רואים עד כמה שכל דור שונה מהדור שקדם לו, ועד כמה שהאופי, התרבות, החינוך, ההשכלה, היחסים במשפחה, בין בני האדם, ובכלל, והמִבנה המדיני, הכול משתנה. ובניגוד לטבע החיות שמתקיימות כל הזמן לגמרי באותו הקצב, באותו הסגנון, באותה המסגרת.
ולכן הבדלנו זאת לשניים. שאדם בחיים שלו, כשהוא דואג לגוף שלו, למה שנקרא אצלנו "אוכל, מין, משפחה", הוא מתייחס לזה כמו לבהמה שלו, לחי. ולחי הזה הוא מתייחס בצורה רציונאלית, רצינית, מאוזנת. גם עם הגוף שלנו אנחנו עושים הרבה דברים מיותרים, וסך הכול באמת אין לזה כל הצדקה. יש דברים שהם כאילו טובים, אבל אם אנחנו משתמשים בהם בצורה מופרזת, אנחנו רק מזיקים לגוף. וההיפך, אם אנחנו יורדים מעט בצריכה, ולא ממלאים את הגוף בכל מיני דברים, בזה אנחנו עושים לו טובה גדולה ולא מרעילים אותו.
וכמו שאומרים הרופאים, ובכלל עוד בימי קדם, הרופאים אמרו שיותר טוב להשתמש בכמה דברים רעים מאשר בהרבה דברים טובים. כי דברים טובים בצורה מופרזת הם כאילו עושים יותר נזק לגוף מאשר קצת דברים רעים ורעילים.
ולכן, כבר דיברנו על זה שהצריכה שלנו ברמה הגשמית, איך שאנחנו מתקיימים במשפחה, בחברה שלנו, עם הילדים, בינינו לבין עצמנו, צריכה להביא אותנו בסופו של דבר לרמה מאוזנת, לרמת צריכה רציונאלית. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו ומרגישים בכך מקופחים או ממש בחיי צער, אלא שאנחנו נבין שעד כאן ולא יותר, זה הבריא, הטוב.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 2. התפתחות הרצונות
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -1. פעולה אחת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |