כולנו, כל הזוגות, מסתכלים על הזוג שלך, ונותנים לזוג שלך כוח להחזיק את עצמם מעל האגו ההדדי, בהשפעה הדדית, באהבה הדדית
ניצה: האם יש הבדל בין המטרה של קבוצת המרזים לבין המטרה שלנו? להם יש מטרה אחת, כולם באים עם רצון אחד לרזות. מה המטרה של הקבוצה שלנו? המטרה שלנו לבנות זוגיות טובה?
אורן: זאת המטרה שלי, אני יודע מה המטרה שלך.
ניצה: זו המטרה שלי. המטרה שלי לבנות זוגיות טובה.
נכון. אז כולנו, כל הזוגות, מסתכלים על הזוג שלך, ונותנים לזוג שלך כוח להחזיק את עצמם מעל האגו ההדדי, בהשפעה הדדית, באהבה הדדית. והם כל הזמן ממש נותנים לכם כוח, חשיבות, מספקים את כל האמצעים כדי להיות למעלה מהאגו.
ניצה: איך אני יודעת, אני כאילו צריכה להשתכנע.
אבל תראי מספקים לך את זה הרבה זוגות. לא חשוב אם חמישה, עשרה או חמישים. ודאי שכמה שיותר זה יותר טוב, וכמה שהם בעוצמה. כמה שכל הזוגות האלה גם קשורים זה לזה.
ניצה: אני מרגישה שאני צריכה עכשיו לעשות איזה מאמץ מאוד גדול בשביל להשיג משהו שאני לא בטוחה בו. איך אני יודעת שזאת הדרך. הרי יש כל כך הרבה טכניקות, וכל כך הרבה שיטות להגיע לזוגיות טובה. ובעצם אתה אומר לי "אם תעלי מעל האגו שלך, תהיה לך זוגיות טובה".
את זה את עדיין לא יודעת.
ניצה: את זה אני עוד לא יודעת. איך אני יכולה לדעת?
עוד לא הגעת להכרה הזאת שהטבע שלך הוא בעצם המפריע העיקרי לחיים הטובים.
ניצה: נכון. את זה אני בעצם עוד לא מבינה. אני לא בטוחה שאני מבינה בכלל מה זה אגו.
לא אגו, הטבע שלך לא חשוב. מה זה, תשאלי את בן הזוג שלך, הוא יגיד לך מה זה. הוא יספר לך מיד. כמו שאת יכולה לספר לו מי הוא. זה הכל, זה האגו שלכם. מה שכל אחד חושב רע על השני, עד כמה שהוא צריך להשתפר, זה בדיוק מה שאת חושבת עליו, זה האגו שלך. הרי את רואה באגו שלך דברים שליליים, כמו במראה.
ניצה: נכון. אז כל מה שאני רואה בצד השני, אני בעצם מזהה שזה שלי.
בטוח שזה שלך.
ניצה: שזה שלי בטוח. אפילו אם אני רואה בו דברים שאני לא חושבת שהם שלי? אני לא מרגישה שהם שלי.
בטוח שאת לא חושבת שהם שלך. את יודעת שיש לך את זה מאימא שלך, וזה מסבא שלך, ואתה כזה וכזה. את אפילו מספרת לו את היסטוריה, מאיפה יש לו את זה. זה הכל שלך.
ניצה: זה משהו שאני צריכה עוד לעכל אותו, קשה לעכל את זה.
לא חשוב. הרי את רוצה להיפטר מהביקורתיות הזאת, אין ברירה. תקבלי את זה כדברים שמעליהם צריכים לעלות. לא נדבר שזה האגו שלך, את רואה בו דברים שליליים, לעלות מעל זה. זה שאנחנו מדברים על האגו, זה קצת יותר ספציפי. אולי לא צריכים לדבר כך, פחות פרטים.
מה שאני רואה בו שלילי, אני עולה מעל זה. מה שהוא רואה בי שלילי, הוא עולה מעל זה. אנחנו מתייחסים זה לזה כמו לכל אחד מושלם. הפרטנר שלי מושלם. ומה אני רוצה? אני רוצה רק להשלים אותו. מה שהוא רוצה, אני מוכנה לעשות הכול בשבילו. מה שאני רוצה, הוא רוצה לעשות הכול בשבילי. זה הכל. אם יהיה לנו חומר דלק, אנחנו נעשה את זה.
ואז אנחנו נדרוש אחד מהשני דברים, שמהבוקר עד הלילה כל אחד יהיה משועבד לשני. ההפך, אנחנו פתאום נראה שמתוך האהבה, אני לא דורש ממנה בעצם כמעט כלום. אני מוכן בעצמי לעשות בשבילה הכל, והיא אותו דבר בשבילי. אז יוצא שאנחנו נהנים מהדברים הקטנים ביותר, הפשוטים ביותר, ויש לנו מזה הנאה גדולה, הדדית.
ולא שאני צריך לקנות מתנות יקרות, ולעשות משהו לא יודע מה, לא. מספיק ההרגשה הפנימית, היא משלימה וממלאת אותנו כך שמספיק לנו ממש. כמו שהיית מוכנה לחיות איתו באיזו דירה, ובאילו תנאים, רק איתו יחד. כך אני מרגישה עכשיו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אין שום פגם, או חיסרון, שאי אפשר למלא עם אהבה.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
יש כאן מין מהפך פסיכולוגי, בתפיסת המציאות. שכל הזמן חשבתי, וסיננתי את המציאות שתהיה לטובתי. עכשיו שאני יוצא מעצמי, אני מתחיל לסנן אותה מה כלפי העולם, מה טוב לעולם.
יש כאן דברים נוספים, שדברנו עליהם בין המילים. מה אנחנו עוד מרוויחים מזה שאנחנו מתעלים מעל בצורה כזאת, כל אחד מעל עצמו ונכללים בזולת. שאנחנו כאן רוכשים טכניקה מיוחדת, להתקשרות לזולת, למה שמחוץ לי. ואז אני יכול כך להגיע להתקשרות לכל האנושות, לכולם. ובזה אני רוכש תכונות, רצונות, מחשבות, כל העוצמה שיש בכל בני האדם. שאני מתעלה מעלי, שהאגו שלי כבר לא מסתיר ממני את העולם, שרציתי רק לנצל אותו, וכמה שאני יכול לגנוב או לסחוב ממנו לתוכי. עכשיו שאני מתעלה מעל האגו, אני נמצא בתוך העולם. אני נפרש בין כולם ממש, אני מוכן לכסות אותם מלמעלה בכל טוב. אני בזה כמו אימא שלהם. אני מתחיל להרגיש אותם תכונות, מחשבות, רצונות, הכל. העוצמה הזאת היא הופכת להיות עוצמה שלי.
זאת אומרת, אני מתחיל במקום האגו הקטן שלי, לקבל כאן רצונות, תכונות, של כל העולם. אני נעשה בזה גדול, ובלתי מוגבל בעצם. יש כאן מין מהפך פסיכולוגי, בתפיסת המציאות. שכל הזמן חשבתי, וסיננתי את המציאות שתהיה לטובתי. עכשיו שאני יוצא מעצמי, אני מתחיל לסנן אותה מה כלפי העולם, מה טוב לעולם.
ואז אני מתחיל לחיות בהם. אני כאילו עליתי מעל החמור שלי, מעל החומר שלי, האגואיסטי, ורכשתי דמות חדשה. ובזה אני מתחיל להרגיש את העולם בלתי מוגבל, הפוך, שונה, בכלים האינטגראליים שלי, הפנימיים, שנעשים אצלי חדשים. כך אני יכול להקיף את כל העולם, ולראות איך לעשות טוב לכולם.
זה מה שמאוד חסר לנו היום. במסחר, בפיננסים, בכלכלה, שאנחנו לא יכולים לבנות תבנית אחידה לכל העולם, ולכן לא מצליחים. ואני שיוצא כך לעולם, ומקבל כאלה תכונות, והסתכלות כזאת, אני כן מסוגל לבצע את זה. זאת אומרת, זה עוזר לי להיות איש מוצלח בכל מקום שיהיה. וודאי בחינוך האינטגראלי, כמו שאנחנו אומרים. אבל בכל מקום איפה שעובדים עם מערכות יחסים עם בני אדם, בבנקים, באיגודים גדולים, בממשלות, כל דבר.
זאת אומרת, אני נעשה עכשיו אדם המתאים לחברה שעוברת משבר ומגיעה למצב כזה שהיא מחוברת, שהיא נמצאת במשבר כללי. זאת אומרת, בזה אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו לעולם החדש.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם
אורן: עוד פעם. יש לי מסננת שמראה לי מה שטוב, ומראה לי מה שרע?
כן, מה לטובתי. את העולם האמיתי שמחוץ לי, אני לא יודע, לא מכיר, לא מבין. כך הרצון האגואיסטי שלי מצייר לי אותו. אני מקבל עכשיו את הרצון הזה כרע ורוצה להתייחס לעולם כטוב. אז אם אני רוצה להוריד את המשקפיים האגואיסטיות האלה, מה אני עושה? אז אני במקום כל הדברים הרעים אומר דברים טובים. ואני בזה לא משקר לך, כי אני עושה את זה כמו אמא לילד. אני אומר, "אורן, איזה אתה יפה, איזה ישר, איזה טוב." וכולי וכולי.
אורן: כך אתה אומר כשהורדת את המשקפיים?
כן. כי חוץ ממני רק העולם המושלם.
אורן: אבל תראה, המשקפיים האלה הם פה, הם אצלי. נכון?
אבל אתה רוצה לראות מעליהם. אתה רוצה להיות למעלה מהדעת.
אורן: בוא נתרגל את זה. נניח שהמשקפיים עלי, אלה המשקפיים של הביקורתיות.
ניצה: הטבעיות.
של האגו שלך.
אורן: אז הנה יש לי משקפיים, ואני מסתכל על בת הזוג שלי ורואה כרגיל מה שנקרא, כל מיני ליקויים.
כן.
אורן: עכשיו תוביל אותי, מה אני צריך לעשות? אני צריך להגיד לעצמי, "אורן, תזכור, למדת שיש.. " ?
רב: אם היו משקפיים אתה היית מוריד אותם.
אורן: נכון, אבל המשקפיים האלה. הם בפנים
המשקפיים בפנים, לכן אתה צריך להגיד במקום כל רע, טוב.
אורן: לה, לי? אני כבר מבולבל, מי אומר למי מה?
לעצמך.
אורן: לעצמי. מה אני אומר? אני מזכיר לי שיש לי משקפיים?
מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה"? שאין פשעים, יש במקום זה אהבה. אתה אוהב כל דבר שבא. לא בגלל שאתה רואה דברים רעים, אתה לא רואה אותם.
אורן: אבל איך הסרת אותם? איך הסרת בפנים את המשקפיים שלך שלא מראים לך פגמים? כי אתה אומר שאתה לא עושה כאילו, אתה באמת כבר לא רואה. זה מה שאתה אומר לי.
על ידי "הרגל נעשה טבע שני".
אורן: אז אני רוצה בזה, זה לא שאני לא רוצה.
אז תתאמץ, תתאמץ קצת שזה יהיה.
אורן: אני רוצה באמת להתאמץ בזה.
רב: מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם, ואתם באמת רוצים לעשות כל אחד לשני מקסימום טובות. ושיהיו שניים כגוף אחד. לא גוף פיסי, במיטה, אלא נפשי, פנימי. והרבה תרגילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה פתאום יתגשם. רק בלחץ החברתי הסובב, ודאי. ואתם לא יורדים מהסדנה הזאת, כל הזמן. ופתאום אתה רואה איך הטבע מבפנים, מבחוץ, מתחיל להשתנות. העולם נראה אחר, אני נראה אחר, והיחסים, הכל נראה אחר. "עולם הפוך ראיתי". זה הפוך.
הדבר הזה הוא כאילו, תרגיל פסיכולוגי, הוא גם פסיכולוגי כמו שכותב בעל הסולם, אבל הוא מאוד עמוק. אנחנו צריכים כוח חברה שישפיע עלינו ושאנחנו נתחיל לעשות כאלה תרגילים.
אני לא מדבר מתוך החברה הפנימית שלנו.
אורן: איזו פנימית?
אני מדבר על בני זוג שבחוץ.
אורן: אנחנו חמישה בני זוג טיפוסיים מן הישוב.
לקחנו אותם מהישוב, נכון.
אורן: אז זו הסיטואציה.
כן.
אורן: רשמתי בינתיים "תרגיל מספר 1".
אבל תרשום תוספת, תנאי: שהמורה בקבוצה כזאת חייב להיות מקבוצת בני ברוך.
אורן: לצערי הרב הזמן שלנו נגמר, נמשיך את הדברים בשיחה הבאה. התרגיל שלנו עד לפעם הבאה: מרגע זה מתנהגים כאילו שנינו מושלמים ואין שום בעיות בינינו, ורוצים לעשות רק טוב ולהיות כגוף אחד. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שזה יתגשם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית
ניצה: הנושא שלנו הוא בעצם השיתוף, כי כשאנחנו מתרְגלים את זה, אז שאלנו את עצמנו מה צריך לשתף, מה לא צריך לשתף, האם יש דברים שאני כן משתפת, האם יש דברים שאני לא משתפת ואז אנחנו עשינו, ואני רוצה לשאול אם עשינו נכון. מה ששיתפנו זה שבעצם אמרנו בקול רם את ההפך. זאת אומרת, אם קודם למשל חשבתי עליו שהוא לא תומך, אמרתי בקול רם "אני תומכת", לא רק בלב, גם ממש בקול רם. שמתי לב שאצלי זה השפיע מאוד, כי ברגע שאמרתי משהו בקול רם, כאילו שהתחייבתי לזה. אם זה רק בפנים, אז אני מהר מאוד מעבירה את זה, וזה מתחלף לי הרבה יותר מהר. האם זה נכון לשתף בצורה כזאת?
כל דבר אפשר לדבר ישר והפוך. לאו דווקא דברים חיוביים, אפשר גם כן לדבר על חולשות.
ניצה: אז בוא קצת תרחיב בעניין השיתוף, כי זה מאוד חשוב הנושא של איך לשתף נכון.
מתאספים חמישה זוגות ומתחילים לדבר ביניהם וכל אחד מספר על עצמו דברים. קודם כל, אין פה שום דבר אינטימי כל כך.
אורן: כאן היא דיברה על השיתוף שעשינו בבית שלנו, בתוך הזוג שלנו. עוד לא שיתפנו בכאלה דברים. בתרגילים שנתת לנו, היא אומרת שהיא שיקפה, היא לא רק עשתה את התרגיל בתוכה, אלא היא גם אמרה לבן הזוג, מה היא מרגישה.
זה נכון במאה אחוז.
אורן: זה כדאי, זה מותר, זה מומלץ?
כדאי הכול. אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית, איפה שאנחנו בתוך תוכנו לפעמים מתביישים או לא רוצים לדבר אפילו עם עצמנו. וכאן אנחנו מדברים כמו פסיכולוגים, אנחנו "ערומים" לגמרי, כי כל אחד ואחד מקבל את עצמו שכך הוא בא מהטבע. כל אחד מסתכל על עצמו מהצד, וגם מסתכל על השני מהצד, אנחנו נמצאים במעבדה ששנינו נמצאים כאן על שולחן המעבדה, ב"שנינו" הכוונה היא, הפנימיות שלי והפנימיות שלה. ואז אנחנו דנים על זה בלי שום בעיה, עד הסוף, ללא שום חשבונות לעתיד ולעבר והכול.
אנחנו רוצים להפוך את כל הדברים הללו של כולנו לאחד. בואו נזרוק את הכול על השולחן, מה לא טוב אצלנו, בתוך כל אחד ואחד, שאנחנו לא רוצים בצורה כזאת להשתתף בהם כמו שזה, זו הביקורתיות שלנו ההדדית. ומה שטוב בינינו, שאנחנו רוצים לשתף בזה את השני, ולפתח את זה. אז בואו נדבר גם על הביקורתיות ההדדית, על הטבע שלנו הרע, ועל הנכונות שלנו להתעלות מעל הטבע הרע ולהגיע להתחברות הטובה, מעליה, מעל כל המערכת הזאת הרעה, גם כאן וגם כאן.
במערכות הרעות האלה שיש בהן ביקורתיות הדדית, אנחנו שונאים זה את זה ובקושי משלימים מחוסר ברירה, אז מה לעשות? יש ילדים, יש בית, יש חובות, יש כל מיני דברים, ומה עושים? סובלים. אבל איך לעשות את החיים הללו לחיים טובים? אז עכשיו אנחנו מדברים בינינו. ואז צריכים לפתוח את הדברים בינינו, את הטבע של האדם, את הרצונות שלו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, קינאה, תאווה, כבוד, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
אורן: אנחנו על זה צריכים לדבר?
גם על זה, על כל דבר. על מה יהיה לכם לדבּר אם לא על העולם הפנימי של כל אחד ואחד, ואחר כך על העולם ההדדי המשותף, שאנחנו בונים בינינו? אז בהתחלה אנחנו מדברים בינינו על טבע האדם המצוי, כדי להתחיל. לכן אמרתי שתדברו קצת על אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תוסיף לזה שליטה, קנאה, תאווה, כבוד. פסיכולוגיה כאילו.
אורן: אבל זה שלנו בבית, לא באופן כללי?
לא, תתחילו לדבר בכללות, שזה טבע האדם. מה מתוך הטבע הזה של האדם המצוי, במיוחד יש בכל אחד מאיתנו? אז בוא נפתח. אני לא מתבייש, אני לא מפחד. אז אצלי יש כאלה תכונות, חשדות, רצונות, תשוקות, הרגלים, יש את כל הדברים הללו. אני לא מודע לזה. אבל אני צריך לדעת על זה, למה לא? ולפחות אני צריך לדעת איך זה נראה בעיני השותף הקבוע שלי. ואני יחד עם זה גם רואה, עד כמה שאני לא רוצה להסכים עם זה שיש לי או שאין לי, ואני על הכול מדבר בקול רם. עד כמה שאני רוצה מיד כאילו למחוק, להקטין את הדברים האלה, במקום להגדיל.
אז נניח קודם כל מדברים עלי, שאני נמצא על שולחן המעבדה, עם הפנימיות שלי, אתם פותחים את זה ורואים, כאן זה כך, וכאן זה כך, ממש עושים ניתוח.
אורן: שנינו מדברים על הפנימיות שלי, שנינו מסתכלים עלי?
שנינו עלי.
אורן: אני ראשון? היא ראשונה?
זה לא חשוב. ואחרי שנדבר עלי נדבר אותו הדבר על בן זוגי. זה כדי לפתוח קצת את הדברים, שזה יהיה אצלנו פתוח, שאין גבולות ואנחנו מדברים על זה בצורה אובייקטיבית. "אובייקטיבית" זאת אומרת ללא נגיעה עצמית. זה לא ש"זה רע בך או זה טוב בך", זה קיים. כמו שאני בא לרופא, הוא לא מסתכל, אם זה יפה או לא יפה בי, הוא רואה את הבעיה, והוא פותר אותה. אסור לו לראות בי איזה דברים יפים, או לא יפים, הוא מסתכל על זה כמו על חתיכת בשר, כדי לתקן. כך זה צריך להיות. כך גם אנחנו מתייחסים כל אחד לשני.
אורן: כמו שמצלמים מה שיש.
כן.
אורן: מבלי לתת ציון טוב או רע. פשוט מצלמים.
לא, אומרים על הטוב ואומרים על הרע, אומרים על כל דבר ששייך לאדם. אבל לא שיש בזה נגיעה אישית. נניח אני אומר לך, "אתה קמצן". "אני לא ידעתי קודם שאני התחתנתי עם כזה קמצן. וזה מאוד מפריע לי, ואני גם מסבירה לך, שאתה מתקמצן על זה וזה. הלכנו פעם למסעדה, הזמנת אותי כדי לחגוג לי יום הולדת, ובמסעדה הזאת הזמנת סך הכול סלט אחד לשנינו. וזה היה לפני עשר שנים, ומאז כלום, אפילו זה אין."
אורן: אבל הדגשת שצריך להיות אובייקטיביים. והיא מספרת לי על איזו התרשמות מתכונה שהיא רואה בי, קמצנות.
כן.
אורן: והיא נותנת לי דוגמה עסיסית.
כן, אבל היא מספרת לי על זה בצורה שהיא חייבת להציף, כי אתה לא רואה את הדברים האלה.
וכך עוד כמה דוגמאות כאלה "וגם בלילה, כשאתה קם כל הזמן לשירותים שלך, אתה צריך להעיר אותי, אתה לא יכול לעשות את זה בעדינות".
אורן: כן.
ועוד משהו. "אתה קם חמש דקות לפני שאתה צריך לברוח מהבית, ואני חייבת לרוץ ולהכין לך כל מיני טוסטים, ועוד כל מיני דברים". אז היא אומרת את זה, אבל בצורה אובייקטיבית ואתם דנים על זה, היא עוזרת לך להכיר את הרע שבך, זה מצוין.
אורן: אז רק תחדד לי את הדגש שאמרת "אובייקטיבי". מה הפירוש, אני עוד לא בדיוק מבין.
באהבה.
אורן: מה הפירוש "באהבה"?
או לפחות כמו רופא, הרופא שדן איתך על זה. אתה בא אליו, הוא לפני זה שתה כוס קפה עם עוגייה, הוא רשם משהו, אתה מספר לו, הוא מסביר לך מה שיש לך, הוא רופא פסיכולוג.
אורן: כן.
"זה לא טוב בך, וזו תכונה כזאת ותכונה כזאת" וכן הלאה, אתה יוצא ממנו עם לב שבור, והוא ממשיך כך לכתוב משהו, שוב לוקח עוגייה עם קפה.
אורן: בטח, כי הוא לא מעורב איתך רגשית. באת, שמת צ'ק, הלכת, "תבוא מחר עוד פעם".
זה נקרא "אובייקטיבי". שאני מתעלה מעל הנגיעה האישית שלי ומסביר לך מה אני רואה, רק עכשיו בלי לשייך את זה אלי.
אורן: רגע, לאט לאט, כי אנחנו לא פסיכולוגים. אני מתעלה מעל הנגיעה האישית?
בוא ניתן כזאת דוגמה. אתה הולך עכשיו להיכנס לעבודה חדשה. בעבודה החדשה הזאת עכשיו בודקים אותך שבוע ימים, ואתה ממש יושב ואני רואה שאתה מאוד דואג, איך אתה תעבור את הקליטה הזאת. אם תיקלט, כן תתקבל, ואם לא תיקלט, לא תתקבל ובאמת מאוד חשוב לך שיקבלו אותך.
אז עכשיו אני, כאשתך, מספרת לך באהבה בלי קשר אלי, כמו אישה שמכירה את בעלה, את כל הדברים שכדאי לך להיזהר מהם, כי אני חיה איתך, אני רואה את זה, שאתה לא תעשה את הדברים האלה שם. אז אתה מסתכל עלי, למרות שלא נעים לך לשמוע ולא נעים לך לראות אותי בזמן שאני מספרת לך על זה, אבל אתה מתעלה מעל האגו שלך ושומע את הדברים האלה, ואתה לא אומר "לא חשוב, זה יסתדר".
אורן: זה מאוד חשוב.
ואתה לוקח את זה בצורה מאוד רצינית, ואתה מודע לזה ואתה מודה לי, אשתך, על זה שאני כך הכנתי אותך. כי באמת אמרתי, אתה תכין כוס קפה, תראה, אל תזרוק את זה. אתה רוצה לקנח את האף, תעשה את זה בצורה כזאת. כל מיני דברים כאלה. אני אומרת לך את זה באמת לטובתך. אז לא כמו רופא, אלא כמו בן אדם שמשתתף בזה באהבה. מתוך דאגה.
אורן: שנינו פה דואגים לאותו אינטרס, שנינו רוצים שאני אתקבל.
אנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לחיבור.
אורן: בדוגמה שנתת אני רואה שגם האישה וגם הבעל שניהם דואגים שהבעל יתקבל. לכן היא תגיד את זה בעדינות, אבל היא תגיד כל דבר ודבר כדי שהוא לא ייכשל, הוא מבין שהיא לטובתו, כי היא באה לעזור לו. אז ליחס כזה צריך לבוא? אני לא יודע איך נעשה את זה, אבל הבנתי לאן צריך להגיע, בכל אופן היחס הזה נקרא "באהבה".
אמרנו, שבאהבה בשלב הראשון שמים על השולחן פעם ראשונה אותי, אחר כך אותה, וכל אחד אומר מה הוא רואה, באותו יחס כזה של אהבה. נכון? זה השלב הראשון.
כן, עושים ערב כזה. אני בא הביתה, אנחנו פותחים בקבוק יין, יחד עם היין אני אוהב לאכול "סלט יווני", עם פטה ועם טוסטים, ואנחנו יושבים ומדברים יפה, בנחת.
אורן: בנחת. אבל על זה.
עם לגימת יין. מדברים על זה.
אורן: אנחנו מציפים, קודם אותך, אחר כך אותה, וכל אחד אומר לשני.
ואפילו מדליקים נר.
אורן: אחרי שהוא שם, הצפנו. אני מניח שבשלב הראשון היה להיות פה באווירה טובה, יין, נר, שהכול יהיה במצב רגוע.
אבל חשוב לנו להוציא את כל הדברים האלה מעצמנו, כי זה לא סוד. זה לא שכל אחד שומר סוד בפנים בבטן ולא שכל אחד לא רוצה לשמוע מהשני, אלא אנחנו פתוחים. זה לא שכל אחד ערום פיזית. כי פיזית, אתה יכול לצאת לרחוב, ולראות איך זה. אלא האדם "פתח" את עצמו ממש לפני השותף שלו.
אורן: מה הלאה?
אז עכשיו התור של בת הזוג.
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: גמרנו את השלב הזה על שנינו, שנינו הצפנו לפה את כל מה שיש בי, את כל מה שיש בה, ויש לנו כאלה שתי דמויות, כמו רשימה של מכולת.
אנחנו לא צריכים לעשות רשימה. כי אנחנו לא רוצים להיזכר. את כל הפשעים הללו, אנחנו לא רוצים לזכור.
אורן: זה נקרא "פשעים"?
כשאתה אומר "על כל פשעים תכסה אהבה", אלה הפשעים.
כן, אנחנו מוציאים אותם החוצה, כל אחד דיבר מעצמו ועל השני ושני על עצמו ועל הזולת, בקיצור פתחנו את הכול ועשינו את זה מכל הצדדים. עכשיו בסך הכול יש בינינו ערמה גדולה של "זבל". איך אנחנו מתעלים מעליו? אם אנחנו נתחיל להסתכל דרך הזבל הזה, כמו שבדרך כלל אנחנו מסתכלים כך אחד על השני, אז אנחנו רואים רק את "הזבל" שבינינו, ואת השני אנחנו כלל לא רואים.
אז איך אפשר? רק אם אנחנו נתעלה מעליו. ואנחנו לא רק מבטיחים לעצמנו אלא אנחנו עוד יותר מזה, בטוחים שמחר אם אנחנו נעשה את הניתוח הזה, "הזבל" יהיה הרבה יותר גדול. מיום ליום הוא רק גדל, למה לא? אלה החיים, אנחנו מתפתחים.
זאת אומרת, לא צריך לחשוב שאנחנו עושים רק פעם אחת את הניתוח הזה. אבל עכשיו אנחנו עושים תרגיל הפוך. בואו נתעלה מעל "הזבל" הזה. אני רוצה לאהוב את השני, לא כמו שהוא נראה בעיני, אלא הפעם הזבל ירד לי מהעיניים, ואני רואה את השני בעיניים נקיות מהביקורת שלי.
אורן: אנחנו מתחילים תרגיל הפוך. יש ערמת זבל, היא פה, זה היה שלב א'.
אנחנו מורידים אותה. אנחנו מורידים מהשולחן את ערימת הזבל.
אורן: רק תפתח לנו, מה פירוש מורידים, הוא פה?
הוא לא מסתיר לי את השני.
אורן: אז מה זה נקרא "מורידים"? זה לא להוריד את הכוס.
לא, אנחנו דיברנו במשך חצי שעה או אפילו במשך שעתיים, לא חשוב לי כמה, רק כדי שזה לא יישאר בפנים כסוד. וגמרנו את זה.
אורן: כן, זה נקי, הכול.
פתחנו. הקאתי את זה. גמרנו, אני נקי.
אורן: נכון.
עכשיו אני צריך להסתכל עליה, כמו שראיתי אותה באיזה רגע בחיים שהחלטתי, שאני מתחתן איתה. אולי זה לא היה יותר מרגע אחד, אבל את הרגע הזה אני רוצה עכשיו לעצור.
אורן: את הרגע הכי הכי טוב. שהיא הייתה מושלמת.
כשהיא הייתה מושלמת בעיני.
אורן: אני מביא את הרגע הזה.
כן. ואת הרגע הזה אני רוצה לעצור. וזה התרגיל, לעצור את הרגע הזה. ועם זה אנחנו ממשיכים. זה לא הכול, שאני רואה את השני כך. עכשיו, אחרי שמתייצבים בתרגיל הזה, אנחנו מדברים על זה עכשיו, עד כמה שהיא מושלמת ועד כמה שאני מושלם.
ניצה: את זה אני אוהבת.
את אוהבת.
ניצה: כן.
להגיד לו על זה? שאת אוהבת?
ניצה: שהוא יגיד לי.
זה כן. זאת אומרת, שאנחנו מתחילים לכסות את "הזבל" הזה בציפוי שוקולד יפה, עם עוגות, עם וורדים, עם גלידה, עם כל מיני דברים. הזבל נמצא בפנים, אבל אנחנו מצפים אותו ממש מבחוץ בצורה כזאת שמדברים ומדברים בצורה יפה, יפה מאוד, על גדלות של כל אחד.
אורן: מה זה "גדלות"?
"גדלות", הכוונה עד כמה שיש לו נטיות יפות, עד כמה שהיא אישה מיוחדת, דווקא בעלת אישיות מיוחדת, בכל דבר. אתה יכול לדבר כאן על הדברים האינטימיים ביותר בצורה מושלמת. ואתה תראה עד כמה שבאמת זה משפיע עלייך וכשאתה תתייחס אליה, אז היחס, המין וכל דבר ישתנה לגמרי.
זה ברור. זו עבודה, שהכול בא מהמוח. אחרי שמדברים באופן גלוי, ממש עושים תחרות כל אחד אומר לשני, אבל לא שטויות אלא דברים עמוקים שאתם רוצים לגלות בשני, אומרים את הדברים ההפוכים מהביקורת. נותנים ביקורת חיובית לא שלילית.
אורן: אני מדבר עד כמה שהיא אישה מיוחדת, עם נטיות מיוחדות, הכול בשלמות. והיא אומרת אותו דבר עליי. מה הלאה? אני אומר את כל המעלות שאני רואה.
וגם היא.
אורן: ומה בשלב הבא, לא הבנתי.
לא, זה רק ציפוי.
אורן: זה ציפוי של שוקולד על ערמת הזבל.
כן.
אורן: זה שלב ציפוי הזבל בשוקולד.
לא, השוקולד על "הזבל".
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |