כל אחד צריך לתאר לעצמו את הצורה או המפה הפנימית שלו. מה כל אחד רוצה מהשני, מה הוא דורש מהשני, מה כל אחד היה מעוניין לראות בשני.
ניצה: אין לנו דוגמה לשיעורי בית. אני צריכה עכשיו לתרגל שיעורי בית, מה אני עושה? דוגמה.
אורן: בדיוק את זה אני רוצה לעשות. מה אני עושה? יש לי אותה, ואת המעבדה, אני רוצה היום לעשות את זה. להתחיל לטעום מהטעם הזה של הוויתור, הוא פותח את הגבול שלי ומאפשר לי לקלוט וכן הלאה. כל מה שדיברנו עכשיו, אני רוצה להרגיש אותו. עד עכשיו אני שומע אותך בראש, אני קולט אותך. כדי להרגיש, אני חייב לתרגל את זה, נכון? אני צריך לעבוד על זה. אפילו אם זה יחס פנימי, לא חשוב באיזו רמה, אני חייב לתרגל את זה.
מתחילים מדיבור, אנחנו גם דיברנו על זה. כל אחד צריך לתאר לעצמו את הצורה או המפה הפנימית שלו. מה כל אחד רוצה מהשני, מה הוא דורש מהשני, מה כל אחד היה מעוניין לראות בשני. ובדברים האלה להתחיל לתרגל. זה לא כמו במשפחה רגילה, אלא כאן אנחנו עושים את זה, בצורה שאני מצפה שזה יבנה בי חושים חדשים.
אורן: מה פירוש חושים?
להרגשת הזולת. שעל ידי זה אני אצא מהאגו שלי ואתחיל להרגיש מה קורה סביבי. אנחנו דיברנו על כך שמי שמצליח לבנות את עצמו כך בתא המשפחתי, הוא אחר כך מצליח בעבודה, בכל מיני התקשרויות עם אנשים, ובכלל עם הטבע. בכך אנחנו בונים את עצמנו למה שנקרא "קליטת חוץ". שאני לא חי בתוך עצמי, אלא מתחיל לספוג מהסביבה, ממה שנמצא מחוצה לי. ומחוצה לי זה כוחות אדירים, אני לא מכיר אותם, אני לא מרגיש אותם.
אורן: אנחנו מדברים עכשיו על ויתור, ואתה מצייר את הוויתור כאיזשהו כלי לגדילה ולהתפתחות, שאם אני מוותר אז אני גדל.
אלא בשביל מה אני מוותר?
אורן: אבל בדרך כלל, עד לפני שהסברת את זה עכשיו, התפיסה שלי היתה שוויתור מצביע על חולשה. כי אם אנחנו במאבק אז ויתור זה חולשה.
אנחנו כבר לא בסרט הזה.
אורן: למה?
כי דיברנו על כך כבר הרבה פעמים, אולי צריכים להזכיר שוב, אבל ברור לי שזה לא מתוך חולשה. אלא מתוך הרצון להתקדם בחיים, בזוגיות ובכלל בחיים. מפני שבכך אני מפתח את עצמי, אני מתקדם למשהו טוב, יש לי רווח מזה.
אורן: במה שאמרת עכשיו יש סתירה.
למה?
אורן: יש לך רווח מזה?
רווח מזה שאני מתרחב, אני מרגיש יותר את החיים.
אורן: נניח שיש לי כוס, אני מוותר ונותן לך אותה.
כן.
אורן: מה הרווחתי מזה? חסרה לי כוס.
לא, לא חסר לך. יש לך עכשיו כפול.
אורן: איפה כפול?
אתה קונה על ידי זה רצונות, מחשבות, תשוקות, תאוות ומילויים של הזולת, של בת הזוג. האם אתה לא נהנה מזה שאתה מרגיש את ההנאה שבה? כמו שאמא לילד, האם היא לא מרגישה שהוא נהנה? היא נהנית יותר מכך שהוא נהנה, כשהיא נותנת לו איזשהו ממתק או משהו. ודאי שאתה קונה בכך כלים חדשים, אפשרות ליהנות.
כשאני הולך לאיזשהו מקום שיש בו אירוע ספורט, לאצטדיון, למה אני הולך? אני יכול לשבת בבית, ולראות בשקט. כי באצטדיון יש מאה אלף איש, ואני נהנה מהכלל. אני נהנה מההתכללות, זה מרחיב לי את הכלים, כלי הרגשה. אני נעשה גדול כמו כל המאה אלף שיושבים וצועקים, קופצים כמו קופים וצועקים.
אורן: ומה בבית? בבית זה בסך הכל אשתי.
בבית יש לי את ה"חבר" הקרוב ביותר שלי, הספה שלי, אני שוכב עליה עם גרעינים, רואה כדורגל. זה לא אותו דבר.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12
צריכים לשחק ביחסים טובים ועל ידם נגיע ליחסים טובים באמת. משחק הוא דבר רציני.
אורן: התהליך שתיארת מתאים רק בסיטואציה כזו שהאחד נותן לשני מתנה, שהשני לא ממש רוצה? או שזה יכול להיות גם בעוד סיטואציות?
בכל מצב שבו האחד מוותר כלפי השני ורוצה לעשות את זה, הוא מחנך בזה את השני ועוד איך. תנסה לעשות את זה. גם כלפי ילדים זה טוב, כי בזה אתה מלמד אותם מהו וויתור כלפי הזולת.
אורן: אתה צריך להראות שלא רצית את הגלידה?
כן ודאי, אתה צריך להראות שאתה עושה את זה נגד הרצון שלך, שאתה עושה את זה למענו.
אורן: זה לא מקלקל לו את השמחה, כך שהוא כבר לא ירצה להביא לך גלידה?
לא. זה נותן לו דוגמה, וגם הוא צריך כעת לעשות משהו למענך. ומזה נבנה הקשר.
אורן: זה לטווח ארוך, אבל בטווח הקצר, נאמר שהבאת לי כוס תה ואני לא רוצה לשתות אותה. האם אשחק כאילו שאני רוצה, בתהליך כזה של חשבון פנימי?
אתה חייב לשחק, אחרת לא יהיה קשר בינינו, אחרת אתה מזלזל, ופוגע בי.
אורן: אני לא בדיוק מבין מה אני צריך להראות לך, כדי שלא אפגע בך. אין לי רצון ל"כוס תה", אז אני צריך עכשיו לעשות בתוכי את כל הסיבוב הזה, בפנימיותי, לסדר את היחס שלי, להיזכר שבעבר רציתי את "כוס התה", ולהיזכר ביחס שלך כלפי. אבל בהבעה החיצונית כלפיך אני מראה לך שאני לא רוצה את "כוס התה" הזו.
לא, פה אתה מתאר משחק אחר לגמרי, אתה צודק. אם אני באתי אליך לביקור זה משהו אחר.
אורן: בין בני זוג, זה מקרה יותר טוב.
לא, בין בני זוג. אם מדובר בדוגמה של האורח ובעל הבית, כשיש באורח הרגשת בושה, הוא לא משחק, הוא דווקא ממלא את האגו שלו על ידי זה שהוא אומר לבעל הבית אני לא רוצה לקבל ממך, הוא עושה טובה לעצמו, ולא לבעל הבית.
אורן: נחזור לדוגמה של הגלידה, הבנתי את כל התהליך שצריך לעשות בפנים, זה מעשיר אותי ואני גם נותן לך דוגמה כדי שתעשה אותו דבר, ושנהיה בינינו בסירקולציה גדלה. רק שלא הבנתי פרט אחד קטן. אם אתה נותן הגלידה ואני מקבל את הגלידה. אני צריך להראות לך שהתאמצתי להכניס את עצמי למצב הזה, כדי שתשמח, למרות שלא רציתי גלידה?
כן. בטח.
אורן: ואתה לא מתאכזב מכך שגרמת לי לעשות את כל המניפולציות הפנימיות רק כדי שאתה תיתן לי גלידה בזמן שאני באמת לא רוצה?
אני יודע רק מה שקורה מהפה ולחוץ, אני לא יודע מה הן המניפולציות הפנימיות שלך. אני יודע שאתה שמח מאוד שאני בדיוק פגעתי במה שצריך.
אורן: אז אני משחק שאני רוצה גלידה. אני לא מראה לך שלא רציתי אותה, והתאמצתי לרצות לכבודך. זה בפנים אצלי. אני לא אומר לך את זה כדי לא לפגוע בך.
כן.
אורן: זאת אומרת, המלאכותיות פה היא כלפי עצמי, בפנימיותי, אני לא מראה לבן הזוג שלי את הפידבק הזה.
לא. אבל אני מראה לך שהתאמצתי להביא לך את הגלידה.
אורן: אתה מראה לי. זה ברור, כי אתה באמת התאמצת.
כן. אני צריך להראות לך כמה שהמתנה יותר גדולה. ואתה צריך להראות לי עד כמה שהיא עוד יותר גדולה, כמה שאתה נהנה ממנה עוד יותר.
אורן: אתה מקצין.
אני צריך להגדיל את היחס שלי, את הגלידה עצמה וגם את החיסרון שלך.
אורן: זו מלאכותיות, אני צריך להתפאר, לא להיות צנוע, ודווקא להחצין את הנתינה. להראות שהתאמצתי כמה שיותר.
נכון.
אורן: והמקבל צריך להחצין כמה שאתה משמח אותו יותר.
לכן אמרתי שזה לא שקר. בצורה כזאת אנחנו מחברים את החסרונות ואת התאוות יחד.
אורן: למה אתה מתכוון?
כשאתה אומר לי, "איזו גלידה טעימה", אתה בונה חיסרון חדש שלא היה קודם, שאין לך. אתה מראה ומגדיל את המאמץ שעשיתי, "איזה יופי שהשגת, איזה טעם טוב יש לגלידה, הלכת כל כך רחוק כדי לקנות לי גלידה?". אתה מעלה את הדברים האלה לקשר שבינינו, זה לא העניין של הגלידה. אתה מעורר עכשיו את הקשר שבינינו שיהיה פי כמה וכמה יותר חזק. העניין הוא לא הגלידה, העניין הוא היחסים בינינו, הרצון הגדול שלך, שאתה מכיר את האישיות שלי ואני את האישיות שלך, ואת הקשר שנעשה בינינו לא על ידי הגלידה הזאת שלא שווה כלום, אלא שאספנו מכך את הרצונות ואת ההדדיות האנושית הזו מעל לגלידה.
נכון שפתחנו את עצמנו בצורה מלאכותית. כי רק האגו שלנו, קיים בנו בצורה טבעית. זה הוויתור ההדדי. ואנחנו מבינים שזה כך, האם זה שקר, שלא שווה כלום? לא, זה לא שקר, אנחנו מייצרים בכך כלים חדשים, אנחנו רוצים שזה יקרה למרות שעדיין זה לא אמיתי. אבל בכך אנחנו דורשים שזה יקרה וזה יקרה. כי תמיד זה כך, כמו שהילד משחק במשהו יותר גדול ואז הוא מגיע להיות גדול, ואם לא ישחק הוא יישאר חיה קטנה, כך גם אנחנו.
אורן: זה לא יביך אותך שאני אתפעל מכך שהתאמצת?
לא, אני אגיד לך את האמת.
אורן: כי אתה יודע שאני משחק, ואני מקצין את זה. בסך הכל מדובר בגלידה.
לא, כי אני התאמצתי בשבילך, "אתה יודע כמה שזה היה קשה? רצתי עשרה בניינים, כדי לקנות ולהביא לך אותה, ורצתי מהר בחזרה כדי שהיא לא תימס".
אורן: אתה אומר לו את זה באמת?
כן, שיידע שהתאמצתי כדי שהיא לא תימס. "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו".
אורן: כי בעצם כשאתה מציין את המאמץ אתה לא מדבר על המתנה, אתה מדבר על כמה שהוא חשוב לך, והיית מוכן לעשות עבורו הכל.
צריכים לשחק ביחסים טובים ועל ידם נגיע ליחסים טובים באמת. משחק הוא דבר רציני.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12
הדרישות שלנו להכל צריכות להיות ברמה של "לא יגונה ולא ישובח" - העיקר אלה הדרישות לתמיכה הדדית.
ניצה: ומה לאחר שפתחנו את כל הרצונות, וכל אחד אמר מה הוא רוצה ולמה הוא מצפה?
אם כבר אז בואו נעשה את זה אחרת. אחרי השלב הראשון יבוא השלב השלישי. השלב הראשון הוא, מה אני רואה בה ובי, מה אני רוצה שיהיה בי ובו ובכלל איתנו. בקיצור, את כל הדרישות ואת כל הרע ואת כל מה שיש לי לומר מטעם האגו שלי.
אחר כך כנגד זה, כמה אני יכול לשבח אותה אם אני מתעלה "על כל פשעים תכסה אהבה", ש"כל הפוסל במומו פוסל", שכל המומים האלה, שכל מה שכתבתי עלי ועליה הם כולם בי. איך אני מתעלה לרמה שאני נניח מתוקן לגמרי, איך הייתי רואה אז את הכול? בדיוק ההיפך. כנגד כל דבר ודבר אני חייב עכשיו להגדיר בדיוק ההיפך. ומה זה? זו בעצם הדמות העתידה שלי, שאני צריך להיות כזה. והדרישות? הדרישות צריכות להתקטן עד הכרחי, ש"לא יגונה ולא ישובח".
אורן: אני לא הבנתי את זה, מה עם הדרישות?
הדרישות שלנו להכל צריכות להיות ברמה של "לא יגונה ולא ישובח", צורה הכרחית. אני לא דורש ממנו דברים שבדרך כלל דורשים בלי סוף, אלא מה שבהדדיות שלנו טוב ונכון כדי להתקיים, כדי להתקדם. גם דרישות חומריות, גם דרישות אנושיות למיניהן. והעיקר אלה הדרישות לתמיכה הדדית.
ניצה: רק כדי להבהיר ולהיות בטוחה שהבנתי עד הסוף, חילקת את השלב ראשון לחלק אחד, שהוא הפשעים והתכונות.
חילקתי לארבעה שלבים.
ניצה: כן, והשלב השני היה הדרישות. גם את השלב של "השוקולד" אני עושה בפעמיים, פעם אחת את כל התכונות ואז פתאום אני רואה שהדרישות מצטמצמות או נעלמות.
כן, כי את מהיחס היפה והטוב את דורשת ממנו רק קצת, כמה שאת צריכה כדי שתהיינה לך בעצם אפשרויות לאהוב אותו. זה נקרא הכרחי.
ניצה: זו ההכרחיות.
כן, שייתן לך הזדמנות לאהוב אותו.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
"עכשיו אנחנו צועקים." "בעוד דקה אנחנו מתנשקים." לעשות איזשהו ספר ששם תהיה תכנית ביצוע של הניסוי שלנו.
ניצה: השלב הבא הוא שלב שכינית אותו "התכללות הרצונות," ואותו אנחנו בעצם צריכים ליישם בחיי היומיום. זה כבר לא בתוך התרגיל, התרגיל כבר הסתיים ועכשיו בחיים שלנו אנחנו צריכים ליישם את הרצונות ואת הבקשות של בן הזוג שלנו. זה נכון? זה הצעד, החלק השלישי?
כן. ואז אתם מגלים עד כמה שקצת פחות צריכים לזה. שהמימוש הפיסי שלהם הוא ממש קצת. לא צריכים כאן לעשות כל מיני פעולות למילוי כי פתאום היחס הזה היפה, וההבנה הדדית ממלאים אתכם. אתם לא צריכים הרבה חומר להוסיף לזה, כי הכל נעשה במילוי הרגשי.
ניצה: זה כבר המצב כשהוא מגיע למצב סופי אולי. בשלבים הראשונים, כשאני רק ניגשת לתהליך הזה פעם ראשונה, אני אעשה את זה בצורה לא נכונה.
אתם תתנו מכות אחד לשני, זה לא חשוב.
ניצה: זהו, זה יהיה קשה. ואחרי שהשלב הזה יסתיים, אני רוצה להבין את השלב הבא.
לא, אני חושב שכאן צריך להיות לפניכם ספר הדרכה שאומר "עכשיו אנחנו צועקים." "בעוד דקה אנחנו מתנשקים." אני אומר את זה כבדיחה אבל ממש כך, לעשות איזשהו ספר ששם תהיה תכנית ביצוע של הניסוי שלנו.
ניצה: שיכלול את התהליכים של העבודה הפנימית שעובר האדם?
זו מין סדנה שאנחנו עכשיו מבצעים. אבל אנחנו צריכים לסיים אותה באותו יום. אסור לנו להשאיר דבר לא גמור. כי אז הוא נשאר כרשימו וזה לא טוב. אנחנו חייבים את התהליך הזה לסיים.
ניצה: אבל אני רוצה להבין, כי התרגיל הזה הוא תרגיל שאת חלקו אנחנו יכולים באמת להתחיל ולסיים באותו יום, אבל החלק של היישום הוא חלק של כל החיים.
באחוז מסוים, זה לא צריך להיות ממש לעומק, ודיונים גדולים. קצת ועוד קצת ועוד קצת, אבל כולו, עד שאנחנו נחיה אותו, במידה יותר ויותר גדולה.
אורן: ניצה מדברת על מה שיקרה אחרי שסיימנו את כל התהליך על כל השלבים שלו, בעצם אחרי כשאנחנו ממשיכים את חיינו.
לרשום את הרזוּמֶה, הסיכום, לְמה הגענו. שאנחנו הגענו לזה שאנחנו ממש מוכנים לחיות "בענן ורוד מעל הזבל, שמכוסה ולא מסריח." ולדרוש זה מזה רק את הדברים ההכרחיים לאהבה, כי כל היתר באמת לא נראה לנו כהכרחי. ובזה אנחנו מגיעים לקירוב הלבבות. זה חייב להיות ממש ברור שזה הסיכום.
אורן: עכשיו, מכאן והלאה כל אחד משתדל באמת לממש את הדברים האלה.
ודאי, ודאי.
אורן: למשל, אם היו דרישות כלפיך, אתה משתדל לממש, ואם היו דרישות כלפיה היא משתדלת.
אבל אם כל יום אתה תעשה את זה בבית, ואפילו שלא תממש את זה, בכל זאת ההרגל נעשה טבע שני. בכל זאת זה עוד יחלחל ועוד יחלחל בפנים, וכך זה יעבוד. חוץ מזה, פעם בשבוע אתם הולכים לקבוצה הגדולה, ששם אתם מדברים, גם מתקשרים אליהם ומדברים אתם. ולכן זה נכנס להרגל.
ניצה: מה עושים אם אחד מאתנו, מהזוגות או מבני הזוג, הוא פחות נפתח, פחות מדבר? זה קורה הרבה פעמים.
צריכים לעזור לו.
ניצה: איך בן הזוג יכול לעזור לו?
בדרך כלל הם מכירים זה את זה, אפילו שלא מדברים. אחד רק עושה איזו
תנועה לכיוון מסוים והשני כבר יודע מה זה. אז לעזור לו לבטא את עצמו בקלפים האלה, בקרטונים האלה. אולי כדאי לנו בכלל להדפיס סט כזה של קלפים.
ניצה: המשחק הזה שאפשר להשתמש בו.
של הריבועים האלה עם שמות עליהם של כל "הפשעים."
ניצה: ואז כל אחד בוחר מתוך זה.
כן. יהיה להם יותר קל. הם ידברו האם יש לנו, או אין לנו, וכן הלאה. זה נושא ללימוד עצמי מאוד טוב.
ניצה: כשדיברנו עם אנשים וסיפרנו להם, בהרבה מאוד מהשאלות, שאלו מה קורה באמת אחרי התרגיל, ביומיום? האם אני צריכה להתחיל לממש את הרצונות שלו, האם אני צריכה להגשים את הרצונות שלי?
אחרי הסיכום את תראי כמה שזה פחוּת שבפחוּתים. כמעט ולא צריכים שום דבר. תשומת לב קטנה והוא כבר מבין הכל. ואותו דבר כבר מהשני. אלא ההפך, מתי שאנחנו אשמים, מתי שאנחנו לא מסוגלים להסתדר עם "הזבל" שלנו, עם האגו שלנו, אז אנחנו מתחילים להביא פרחים, מתנות או בונבוניירה גדולה, שאף אחד לא צריך אותה, ורק משמינים ומרעילים את עצמנו אִתה, וכן הלאה.
בקיצור, אם יש אהבה, טוב להיות ערומים. לא צריכים יותר כלום.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
יצר הרע כל הזמן גדל, ואז ודאי שאנחנו נגלה את ה"זבל" הזה כל פעם ברמה יותר גבוהה.
ניצה: עלו הרבה שאלות בנוגע לציפיות. כשעושים תהליך כזה, באופן טבעי יש איזו ציפייה שבן הזוג שלי ישתנה, שיתחיל להתנהג אחרת.
זה מה שיקרה.
ניצה: ואז, איך אנחנו מתייחסים לזה? כשעולה ציפייה, ואני מתאכזבת. ציפיתי שהוא יתנהג אחרת, ואני רואה שהוא ממשיך אותו דבר, דיברנו על זה, ועוד פעם זה קורה.
צריך לברר את זה על שולחן הניתוחים, מייד. זה נושא לסדנה בינינו.
אורן: איך עושים כזאת סדנה? בוא תפרט.
קודם ניצה תיתן איזו דוגמה.
ניצה: נניח שאני חושבת שבן הזוג שלי הוא מאוד שתלטן, ולמרות שדיברנו על זה, שוב הוא חוזר לזה.
אז מה? כבר היינו ב"זבל" הזה.
ניצה: ואני רואה שהוא ממשיך לשלוט.
אורן: לא, לא מהצד הזה. התחלנו את התהליך הזה, תרגיל "ערימת זבל המצופה שוקולד". אנחנו כבר בזה. עשינו פעם, פעמיים, שלוש. אם אתה מתחיל כזה תהליך, ושני בני הזוג, בהדדיות נכנסים אליו, זה מעורר בך ציפיות, של תקווה לעתיד טוב יותר, כאילו אתה נכנסת על הנתיב לטוב?
מה כתוב בספר ההדרכה שלך? כתוב שם שהדברים האלה צפים כל פעם יותר ויותר, שכמו שאנחנו לא עושים רק שכבה אחת של ביסקוויטים ומצפים שוקולד. שמים עוד שכבה ועוד שכבה, עד שעוגה נעשית עסיסית, עשירה.
ולכן אנחנו צריכים לעבוד על זה. אז יש פעם השנייה ובפעם השלישית, וזה כבר בירור בדרגה אחרת, זה לא כמו שהיה אתמול, שחזרנו על אותו התקליט. זה לא אותו הסרט, זה ממש סרט אחר. אנחנו כבר יותר מלומדים, יותר מבינים, יותר בעלי ניסיון. וצריך לבדוק, האם זה אותו "זבל"? לא, זה לא אותו דבר, זה כבר משהו אחר. גם אני מבין בזה וגם היא מבינה בזה, יש בינינו עמקות יתר, ובעיות יתר ובאמת לא ציפיתי, לא חשבתי.
כי יצר הרע כל הזמן גדל, ואז ודאי שאנחנו נגלה את ה"זבל" הזה כל פעם ברמה יותר ויותר גבוהה. אבל זה כבר יהיה "זבל" שממנו נוצר האוכל לעץ החיים, "זבל" שמזין את המשפחה. שבמקום לפרק אותה ולהרחיק בינינו יותר ויותר, הוא נעשה ההפך, כי אנחנו עובדים עליו, הוא נותן לנו יותר ויותר מגע פנימי בינינו, הבנה יותר פנימית בינינו בכל פעם. ולכן אנחנו לא מתייאשים, אנחנו מגיעים לעוד סדנה ועוד סדנה בינינו.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |