שיחה 10 - 10. המדע צריך לשמש את ההתפתחות שלנו ולא את האגו
טימקוד קטע 10/12
אורן: אתה יכול להמחיש לי? אמרנו שאגו זה אם אני רוצה לרעתך.
פעם, לפני מאה אלף שנה, היינו אחים. חיינו ביער, בג'ונגל, הכול היה משותף, הכול היה טוב, ואף אחד לא חשב שהוא יותר או פחות מהשני. אחר כך התחיל להתפתח לנו האגו, ויחד עם האגו התחיל להתפתח השכל, והתחלנו להשתמש בשֵכל כדי לשמש את האגו. ראיתי שאני יותר מוצלח במשהו, ואז התנתקתי מכל החמולה שלי, ועשיתי משהו לבד. התחלתי לבנות לעצמי בית יותר יפה, נשאתי לעצמי כמה נשים, לקחתי כמה כבשים, לקחתי מהכול יותר ויותר.
זאת אומרת, מתוך הדחפים האגואיסטיים שהתחילו להתעלות בי, להיות יותר גבוה מהאחרים, אז אני, עם כל השכל שלי, עם כל היכולת שלי, עם כל ההצלחה השכלית שלי, התחלתי להתעלות מעל האחרים. עד כדי כך, שלא היה לאחרים מה לאכול, ואני אמרתי להם "בואו אליי, אני אתן לכם לאכול, אבל אתם תהיו העבדים שלי". והם הסכימו, כי אחרת הם היו מתים מרעב. כך נעשיתי בעל הבית עליהם, ואחר כך המשכתי עוד ועוד, עשיתי מהם צבא קטן, כבשתי שטחים של השכנים, נעשיתי למלך, וכן הלאה.
השתמשתי כל פעם בחכמה, בשכל, בהצטיינות שלי בלסובב את הדברים, בלסובב אנשים, כדי להתעלות מעליהם. וכך עד היום הזה כולם עושים, כל אחד במה שמסוגל. כולל אלה שכבשתי אותם והיו אצלי. פתאום ההוא טוב בפחחות, וההוא טוב בנגרות, וההוא במשהו אחר. כל אחד מתקדם, ואני מתקדם מעליהם, וכך נעשתה החברה האנושית. זאת אומרת, כל אחד משתמש בשכל שלו כדי לממש מה שהוא רוצה. בלשלוט על אחרים, בלהיות יותר טוב מאחרים וכן הלאה. השכל עבד כמשרת לאגו. האגו בעל הבית, והשכל עוזר לו, תומך.
כך היה עד זמני אפלטון ואריסטו. מהם והלאה התחילו השכל והחכמה להתפתח הרבה יותר. התפתחו המתמטיקה, הגיאומטריה וכן הלאה, זה היה זמן מיוחד. ואז הם אמרו, "אסור למסור מדע, לתלמיד שאינו הגון כי הוא ישתמש במדע בצורה לא נכונה. הוא יפתח נשק, וכל מיני מערכות של שליטה באחרים שהם לא לטובה, לא לעצמו ולא לאחרים". אבל לא שמעו למה שהם אמרו, והמשיכו. אמנם לא מיד, כי הייתה תקופה שבה לא כל כך פרסמו ומכרו את המדע, אבל במשך הדורות כך קרה. המדענים בעצמם רצו להיות גם עשירים, גם חזקים, גם לקבל מדליות ופרסים.
הבעיה היא, שכדי לצפות בכוכבים למשל, המדען צריך טלסקופ, וזה עולה הרבה מאוד כסף. אז מאיפה המדען ייקח כסף? לשם כך הוא צריך את העשיר. אין למדען מה למכור, אז הוא מוכר את החכמה שלו תמורת כסף כדי לבנות לעצמו טלסקופ או מכשיר אחר. וכך התקלקל המדע.
וכמו שמדען משתמש בטלסקופ, גם השני יכול להשתמש בידע הזה. איך הוא משתמש בידע הזה? עכשיו הוא רואה מרחוק את האויבים שבאים לקראתו. ואם הוא יכול לראות אותם מרחוק, הוא יכול עכשיו לנצל אותם ולנצח אותם ולצאת נגדם. כי כבר יש לו נשק חזק וגדול, שהוא יכול לראות אותם והם לא יכולים לראות אותו. זו דוגמה שממחישה מה קרה עם החכמה.
זאת אומרת, החכמה הפכה להיות לשפחה כלפי היצר הרע של האדם. היא משרתת אותו. וכך בכל דבר ודבר. אחר כך השליטים לקחו את המדענים, שמו אותם באיזה מקום ואמרו להם, "תביאו לנו את המדע, או שאנחנו גומרים אתכם, אין לכם זכות לחיות" וכן הלאה. או שבעצמם פתחו אוניברסיטאות ולימדו את האנשים. כלומר, המדע התחיל ממש לשרת לאגו של האדם בכל מה שאפשר. ואנחנו רואים עד היום הזה, שכל המדע, כל החכמה, כל הכסף שנותנים למדענים זה רק לפיתוח כלי נשק.
כאן אנחנו אומרים, שצריך להיות ההיפך. החל מאותם מדענים ראשונים גדולים, נעשה ההיפך. שעכשיו המדע יכוון את הרע להיות טוב. קודם כל הגענו למצב שאנחנו לא צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, אנחנו יכולים להגביל את עצמנו. ובאמת, המשבר בעצמו עושה עלינו את העבודה הזאת, את השירות הזה. אלא מה צריכים לעשות עכשיו? לבדוק, לבקר, לפתח ביקורת על עצמנו, על הטבע שלנו, על צורות החיים, על השימוש בכל האגו שלנו לרעה. בואו נשתדל להפוך אותו לטוב.
"החכם" נקרא הרואה את התוצאה לפני שמגיע ונתקל בה ומקבל מכה. חכם נקרא הרואה את הזולת, בשביל מה לי להתקדם לשם. אני מפתח חכמה כדי לדעת שעכשיו אני חולה, וכדאי לי לעצור את המחלה, אחרת אני עלול חלילה למות. אז הבעיה היא, איך אנחנו יכולים לצייר לעצמנו תהליך, שבמידה והמצב ימשך כך אנחנו הולכים לאבדון, ואיך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, איזו תרופה אנחנו צריכים לקחת כדי להגיע לחיים שלווים.
אז אותו מדע, אותה ההתפתחות שלנו, צריך עכשיו להביא לנו הבנה, הרגשה, דוגמאות, מה קורה איתנו, לאן מתפתחים. לתת את זה בצורה כל כך רגשית, ולעזור ולארגן את זה כדעת הסביבה כל כך חזקה, שאני לא ארצה להשתמש ברע לזולת, אלא אני אבין שטובת הזולת היא טובתי. שאני ארגיש שכולם עומדים "לאכול" אותי, ואיך אני יכול לעשות מהם אנשים טובים שלא יאכלו אותי, שלא יהרגו אותי. במה אני יכול לקנות אותם, מה אני יכול לתת להם כדי שיתייחסו אליי טוב. וזאת בלי להגיע להידרדרות הלאה, כמו שאנחנו רואים עכשיו, שעוד מעט היא תהיה. כבר עכשיו אנחנו לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים, לא רוצים כלום. גם עכשיו אנחנו מגלים אי אכפתיות, שנאה ודחייה אחד כלפי השני. אם זה יתפתח הלאה, אז אני ארגיש את עצמי, שאני נמצא בעולם עוין. למה לי להגיע לזה? בואו נתחיל כבר עכשיו לתקן אותו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10, 10. המדע צריך, נושאי הערבות, התפתחות האגו, מדע/אקולוגיה, מדע, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 10 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 1. אינסטינקט וחופש
חלק 1/19
אורן: זה מה שהבטיחו לי כשבאתי לקורס.
בספר זה נברר את חוקי הטבע בעולם הקיים סביבנו. אני נמצא בעולם ומגלה שיש בו חוקיות שמשפיעה עלי. ואנחנו כבעלי שֵׂכל וחכמה יכולים לבדוק וללמוד מה טוב ומה רע לנו, ואיך להיטיב את החיים שלנו, או איך להבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר.
לכן כל העבודה של האדם, שבה הוא נבדל מהחי, היא בכך שיש לו חכמה, והוא יכול על ידי החכמה לפתח את עצמו. האדם הוא לא כמו החיות שחיות בצורה אינסטינקטיבית, ולפי הטבע שלהן מקבלות פקודות מבפנים כיצד להתנהג. אלא בפעולותיו יש לאדם חופש מעל החי, והחופש בפעולות אלה מביא אותו לפעמים למצבים לא טובים. אנחנו רואים שהאדם יכול להזיק לעצמו, ואילו החיות לא ממש מזיקות זו לזו. הן לא מתעסקות בסמים או באלכוהול, ואם הן אוכלות זו את זו, אז זה רק לצורך קיום. ולא בגלל שיש להן אגו, יצר רע, שרוצה להרע לשני ומזה הוא מקבל תענוג, או שיש לו שליטה על השני, ומזה הוא מקבל מילוי נפשי.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -1. אינסטינקט וחופש, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 2. עודף רצון
חלק 2/19
זאת אומרת, לאדם יש עודף רצון שלא מכוון בחוקים מוחלטים על ידי הטבע, אלא הרצון הזה ניתן לו חופשי, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לא רק לאכול, לקיים את המשך הדור, או לבנות בית, אלא יש לו עוד רצונות, להכיר את העולם, להסתובב, לפתח את המדע, את החכמה, את התרבות, את החינוך, את כל מה שיש לו, ליהנות מהחיים, ליהנות מהעולם.
אבל למרות שהרצון הזה בעצם דוחף אותנו להשתמש בו נכון וטוב, משום מה אנחנו מתנהגים גרוע יותר מחיות. לפעמים אני מקנא בחתול או בכלב שחיים לידנו, שהחיים שלהם טובים, מובטחים, יש להם כל מה שהם צריכים. והאדם הוא מסכן, הוא סובל, הוא נמצא בלחצים, בתחרות, ו"אוכל" את עצמו. כשהוא מסתכל על האחרים יש לו קנאה, שנאה, יש לו דרישה לתאווה וכבוד. ואנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה אנחנו לא יודעים להשתמש נכון בנטיות שיש בנו מעבר לחי. ובמקום להגיע לחיים מאושרים, יפים וטובים, אנחנו מגיעים לההיפך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -2. עודף רצון, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 3. הטבע מתייחס לאדם בהתאם להתפתחותו
חלק 3/19
כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו רואים שאנחנו מתחילים להתפתח מטיפת זרע של אבא. הטבע מכין לנו מקום בטוח שבו אנחנו מתפתחים בתוך הגוף של אימא, בתוך מֵי הרחם ששומרים עלינו. ואחרי שהתפתחנו שם בצורה שמורה, אנחנו נולדים. וגם כשאנחנו יוצאים לעולם הזה, האהבה של אבא ואימא שומרת עלינו, ואנחנו כמו תינוק שנולד, לגמרי לא מוכנים לכלום.
כך גם החברה מתייחסת לילד, בשמירה, בהבנה, ביחס יפה וטוב, עד שאנחנו גדלים. כך היה בכל הזמנים, מדורי דורות, וכך גם בזמננו, למרות שלאחרונה גם זה התקלקל. אבל עד שהאדם עומד על רגליו, בגיל 20, כשהוא כבר כשיר לחיים, הוא נמצא בתמיכת הקרובים ואפילו הרחוקים, שמתייחסים אליו תמיד בצורה כזאת שהוא חייב להתפתח. אנחנו נותנים לו הזדמנות, ומספקים לו מה שצריך, כי אין מה לבקש ממנו בינתיים, אין לו יכולת, הוא עדיין לא גדל. כך אנחנו מתייחסים לדור החדש, וזה נמצא בנו אינסטינקטיבית מצד הטבע.
אחר כך, כשאנחנו נכנסים לחיים, כאדם בוגר, מגיל 20 ומעלה, מיד מתחילים להתייחס אלינו בדרישה. הקרובים דורשים מאיתנו יותר, הסביבה דורשת מאיתנו יותר, וגם לפי חוקי המדינה מתייחסים אלינו אחרת. אם עשיתי משהו, ודאי שחלים עלי כבר חוקים שונים ועונש בהתאם לגיל. בגיל 10 מסבירים לי שמעשה מסוים לא כדאי, לא טוב, אבל בגיל 20 על אותו מעשה כבר נותנים לי עונש, וכך לכל אחד מהסביבה, מהחברה.
אנחנו רואים שיש היפוך ביחס מהסביבה ומהטבע כלפי האדם. כל עוד אנחנו גדלים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו יפה וטוב, וכשגדלנו ואנחנו מתחילים בחיים של אנשים בוגרים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו כביכול בצורה לא טובה. אני רוצה להמשיך להיות כמו ילד קטן, לא להרגיש מחויב, שיסלחו לי כמו קודם, שיתייחסו אלי יפה. אבל זה כבר לא קורה, אלא ההיפך, מתחילים להתייחס אלינו בצורה שבה מצפים ממך לעשות דברים מסוימים, ואם לא תעשה, לא תקבל חזרה. זאת אומרת, אין יותר רחמנות שהתרגלנו אליה במשך עשרים שנות הילדות והנערוּת.
וההיפוך הזה שבא לנו מהטבע שלנו הוא מאוד קיצוני. הוא נמצא גם אצל החיות, שההורים שומרים על הצאצאים שלהם עד שהם קמים על רגליהם ומתחילים לנוע ולהכיר את הסביבה. ולאחר שנה או אפילו שנתיים, תלוי במין החי, הם כבר חופשיים ויוצאים לספק לעצמם אוכל, לבנות משפחה ועוד. אבל זה לא הופכי כמו בחברה האנושית.
וזה צריך להיות כביכול ההיפך. כי החברה שלנו היא של אנשים חכמים, בעלי דעת, הבנה, שמשתמשים בחכמה כדי לשנות את העולם, לעשות אותו נוח וטוב יותר. אז לָמה אנחנו לא עושים אותו יפה וטוב כלפי האדם הבוגר, כך שגם אחרי גיל 20 הוא יראה את עצמו שנמצא בסביבה יפה וטובה, ויש לו כל טוּב ויחסים מצוינים, וכך הוא ממשיך. אנחנו רואים, שבכל זאת הטבע שקידם אותנו כל הזמן באבולוציה שלו, חשב עלינו כך, שאנחנו נסבול. ודווקא נשתנה כתוצאה מהמלחצים, מהעונשים, ומייסורים בחיים.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -3. יחס האדם לטבע, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 4. גדילת האגו
חלק 4/19
וכאן כנראה יש לנו יכולת ללמוד מה הטבע רוצה מאיתנו. ובאמת אנחנו נתקלים כאן בשני דברים. אם נתייחס יפה ונכון לסביבה, לחברה, נבנה יחד חברה יפה, שלמה. ואז אהיה כמו לפני שנולדתי, שהייתי בתוך הרחם, ואחרי הלידה הייתי במין חממה של המשפחה, ואחר כך בגן הילדים, בבית הספר. היתה לי שמירה בחיים. אז לָמה אנחנו לא יכולים לבנות יחס כזה של כולם עם כולם, ולהמשיך בצורה יפה? ואם פעם היה כך, אז מה מקלקל לנו את ההמשך הבריא, היפה?
אם נבחן את ההיסטוריה, את הדורות הקדמונים, נראה שהם חיו בצורה כזאת, בחמולה, כמו כפר אחד שבו כולם דאגו לכולם. לא חשוב אם לזה צורה קומוניסטית או פרימיטיבית, זה מה שהיה קודם. שכל הגברים יצאו להשיג אוכל, הנשים נשארו עם הילדים להכין אוכל, כולם שמרו על הילדים של כולם. אפילו היום אפשר למצוא צורות חיים כאלה בכל מיני מקומות בעולם. ומה קרה אחר כך, לָמה לא גדלנו באותה הצורה רק במימדים גדולים יותר, בטכניקה, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך שאנחנו מפתחים, אבל בשמירה על אותה סביבה יפה? מה היה רע באותם היחסים בינינו שהתקלקלו? מה השתנה?
האגו הפרטי של כל אחד ואחד גדל. התרחקנו זה מזה, והתחלנו להסתכל אחד על השני לא כעל אחים, אלא כעל אנשים שאני נמצא איתם בתחרות, מי יותר ומי פחות. אני רוצה לשלוט על האחר, לקנות אותו כפועל או כעבד שלי. אני רוצה אפילו לגנוב את מה שיש לו, כי כבר אין בינינו דברים משותפים, כמו משק בית והכל יחד. זאת אומרת, האגו שלנו, שהתחיל להפריד אותנו מאותה חברה פרימיטיבית, קומוניסטית, קדמונית, הוא שקלקל לנו את המצב. אם האגו לא היה גדל והיינו גדלים רק בחכמה, המצב היה טוב.
אבל הבעיה היא שדווקא האגו שגדל דוחף ומביא אותנו להשיג חכמה, להשיג דברים חדשים, לפתוח את הטבע, את אוצרות הטבע, והוא שמקדם אותנו. והקידום הזה הוא טוב, האגו שמתפתח, הרצון לקבל יותר ויותר. רק שהיה טוב אם הרצון לקבל הזה היה מתפתח להשיג דברים טובים לא לעצמי בלבד, אלא לאותה הסביבה. אם היינו יודעים על כך, מיד היינו מטפלים בזה, היינו מחזיקים את עצמנו בידיים, ולא נותנים לאגו שלנו להפריד בינינו, היינו דואגים לכך שכל הפעולות שלו, לגדל בנו יצרים והכל, יהיו רק לטובת הסביבה. אבל האם זה אפשרי?
לפי ההיסטוריה אנחנו רואים שאין זה אפשרי. עד היום התפתחנו כך שהאגו שגדל בינינו היה להר של שנאה, קנאה, בדרישת תאווה וכבוד, בשליטה אדירה שאני רוצה להפעיל על כולם. וכך אנחנו נמצאים היום במשבר גדול. שיש לנו הכל, ובגלל היחס הרע זה לזה, אנחנו לא יכולים לקבוע חוקים טובים. אנחנו נמצאים בחיים לא נוחים, ואפשר לומר רעים, בלי בטחון, בלי בריאות. בתחרות בינינו אנחנו הורסים את הטבע, את האקולוגיה ועוד ועוד. ובהתאם לכמה שאנחנו משתמשים באגו שלנו לרע, כך אנחנו מרגישים את החיים שלנו רעים יותר ויותר. וזה קורה אינסטינקטיבית, אנחנו לא שולטים על כך.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -4. גדילת האגו, נושאי הערבות, התפתחות האגו, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |