ודווקא בזמנים הקריטיים ביותר הדברים הכי פחות הגיוניים הם נשמעים יותר, רק שתדע, זה חוק פסיכולוגי.
אורן: גם המשפט השלישי נמצא במערכת ההסברה, או רק "בואו נתחבר, יהיה לנו טוב"? בואו נתחבר יהיה לנו טוב, זה קמפיין נחמד.
הכל תלוי באיזו רמת הבנה הם נמצאים, עד כמה שהם מוכנים לשמוע. ודווקא בזמנים הקריטיים ביותר הדברים הכי פחות הגיוניים הם נשמעים יותר, רק שתדע, זה חוק פסיכולוגי. והשונאים שלנו יודעים איך להשתמש בזה בכל דבר, כשאחד הורג את השני, הם אומרים שישראל עשו את זה, הם אמרו ואתה לא יכול לעשות כלום. זה כמו הבדיחה עם הרב ובתו, ששונא של רב אחד צועק אליו ברחוב שבתו יצאנית. הוא אומר לפני כולם, אבל אין לי בת. אבל זה לא חשוב, כבר שמעו, הדבר הזה כבר נקלט, ולא חשוב שאין שום הגיון, אין הוכחות, אין בכלל, אבל הוא כבר אמר.
כך אנחנו בהסבר שלנו, כמה שתיתן דברים חדים, דברים שהם הכי פחות הגיוניים לאדם, שהם אמת, אבל לא בשבילו, כי הוא לא רואה את הקשר בין אחמדיניג'ד לבין החיבור בינינו, אבל הדברים ישמעו, כי אין לו על מה להישען, אין על מה לסמוך. אבל בינתיים אנחנו צריכים לעשות את המערכה, ועם כל הכוח שלנו להסביר במקצת מכל שטח, מההיסטוריה ומהתורה, ומהחיבור, מהמדענים שמדברים על העולם הגלובלי, על הקשר בין הדברים, על הכל. אני חושב שדרך המדע זה ברור מאוד, כי אנחנו חלק מהטבע.
אורן: מה ברור?
ברור שאם אנחנו נתחבר, אנחנו נגרום לאיזון בטבע. כולנו, אני מדבר על כל האנושות, רק הבעיה נשארת עלינו, על עם ישראל. זה נכון שאם כל האנושות תתחבר, היא תהיה באיזון.
אורן: זו אוטופיה בכלל.
אני לא מדבר איתך על אוטופיה.
אורן: כל האנושות?
אני לא מדבר איתך על היכולת שלך, אני מדבר איתך על המערכת. אתה צריך להתייחס לזה כמו איש עם שכל.
אורן: איזה שכל, אני מסתכל מצד מה הציבור יקלוט.
אני לא יודע מה הציבור.
אורן: אבל אנחנו פה בשביל הציבור.
אני מסתכל כמדען בעולם.
אורן: על מה?
על כל הטבע.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
עם ישראל נמצא בצרות שאין בכל העולם, אין בכל העולם מדינה שכולם רוצים "לאכול" אותה.
אורן: ואתה רואה שכל האנושות הולכת להתחבר?
לא, דומם, צומח, חי, מדבר. וחלק המדבר נמצא באי איזון עם הטבע, והוא גורם לטבע שהכל הולך לאבדון.
אורן: באיזה תחום? באקולוגיה?
בכלל, במלחמת עולם אטומית, בכל הדברים. אנחנו הולכים לאבדון. תוך כמה שנים, אם לא לפני כן. אז אין לי מה לדאוג, "בוא נאכל ונשתה, כי מחר נמות". אלא מה אני רואה גם מצד שני? מה שיכול לגרום לאיזון ולכל טוּב ושבחזרה כל הטבע יחזור למצב כזה שבכל העולם יהיה כמו בשוויצריה או בסקנדינביה, איפה שאתה רוצה, גם במזרח התיכון.
בקיצור, שיהיה בעולם כל כך טוב ויהיה לו הכל. זה אפשרי אם המין האנושי יהיה באיזון בתוכו, וגם על ידי האיזון בתוכו, בחיבור יפה ונכון, הוא גם יתייחס יפה ונכון לטבע הכללי. הוא לא ייקח ממנו יותר ממה שצריך לקיומו, ואז הכל יהיה מאוזן.
אז הבעיה היא במין האנושי, איך לאזן אותו, איך לגרום לו שיהיה בהדדיות. שיהיה פירוק וחיבור, שכוח הקבלה וכוח ההשפעה יהיו מאוזנים.
שיהיה ברור לנו שמזה יהיה טוב.
אורן: זה ברור.
רק המין האנושי לא מסוגל לזה.
אורן: גם זה ברור.
גם זה ברור. אנחנו רואים שכך זה בכל העולם. אבל למה זה כך גם אצלנו, עם ישראל, שסובל בפני עצמו, על חתיכת האדמה המסכנה הזאת שנקראת ארץ הקודש? חוץ מחול אני לא רואה כאן שום דבר. עם ישראל נמצא בצרות שאין בכל העולם, אין בכל העולם מדינה שכולם רוצים "לאכול" אותה. אין בכל העולם מדינה שתלויה כל כך בכולם, שאין לה שום דבר מעצמה, אין לה כלום מעצמה.
ואם כך, אז למה עם ישראל לא יקיים את החוק הזה בעצמו, בלי להסתכל על כל העמים? אם אנחנו רואים שזה מה שצריך כדי להיות בשלום, בשלמות עם הטבע הכללי, בואו נעשה. חוץ מזה שזה כתוב בתורה שלנו ובהיסטוריה שלנו ובכל ההיגיון הנוכחי שאנחנו אוכלים זה את זה, לא מספיק לנו שרוצים לאכול אותנו מבחוץ. בואו נקיים אותו חוק רק אצלנו, בגבולות שלנו, תעזוב את כל העולם.
אורן: איזה חוק?
חוק החיבור ההדדי.
אורן: מה פירוש לקיים את חוק החיבור ההדדי?
שכל אחד ידאג לכולם, כי אנחנו נמצאים כמו שהיה במצדה, שלא יכולים לצאת ממנה, ובה חייבים כולם להתקיים, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים.
אורן: מה, שכולם ילכו לצבא, למה אתה מתכוון?
אני לא מדבר על כך שילכו לצבא, אלא שיתייחסו. אני לא מדבר איך לפרט את זה. שכל אחד יתייחס לשני כמו לעצמו, במגמה, בלהתחשב במקצת, להתחיל לאט לאט ללכת לקראת זה. אנחנו בזה נהיה מאוזנים עם הטבע. אנחנו בזה נקיים מה שהמדע מדבר. אנחנו נקיים בזה את הדרישה ההיסטורית שלנו.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו חייבים להתאזן, כי אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע מכל העולם, ואם נתאזן יהיה לנו טוב
אורן: תראה לי מדען אחד שמתייחס למדען אחר כמו אל עצמו.
לא, הם רק קובעים את זה, לא שהם מתייחסים כך. כי הם לא סובלים, אנחנו הסובלים, אז בואו אנחנו נקיים. יש מי שמגלה את החוק, אבל לא אכפת לו שלא לשמור עליו, כי האגו שלו לא מחייב אותו בזה, ואני כן, כדאי לי לשמור עליו, כי המצב שלי מחייב אותי. אין לי ברירה.
אם יש לך ברירה לברוח, תברח. אם יש לך ברירה לא לקיים, אל תקיים. אבל אני רק רוצה לעורר בך את הנקודה, האם יש לך ברירה. אחרי שגמרנו עם זה, נשארת שאלה אחת, האם יש לנו ברירה לא לקיים את זה, או לא?
אחרי שדיברנו על האיזון ועל כל העולם שחייב להתאזן, אבל לא עושה את זה, ואנחנו חייבים להתאזן, כי אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע מכל העולם, ואם נתאזן יהיה לנו טוב, אז עכשיו הבעיה היא רק האם לעשות או לא? האם יש לנו ברירה? האם יש לך איזה פטנט אחר, שיש לו גם חיזוק מצד ההיסטוריה והתורה והמדע המודרני והפסיכולוגיה וכל דבר? האם יש לך עוד משהו? אני מוכן לשמוע, אבל אין. תגיד לי מה אתה מפסיד בזה? שזה נגד האגו שלך. זה נכון. אבל חוץ מזה, מה זה יכול לגרום לך רע? חוץ מזה תקיים גם תורת אימך, שאמרה לך "אל תהיה ילד רע, תתחבר יפה עם האחרים, תשחק איתם יחד".
אורן: כן, אבל אנחנו לא ילדים קטנים.
כן, זו הבעיה, שאנחנו יותר גרועים מהם. כי אז אולי היינו יכולים לשמוע את אימא, אבל לא שמענו, ואז שכחנו את תורת אימנו.
אורן: נכון, אז מה עושים?
עכשיו צריכים לשמוע, אחרת יהיה לנו רע.
אורן: בואו נתאזן, יהיה לנו טוב.
כן.
אורן: מה זה להתאזן?
להתחבר. תעזוב את המילה להתאזן.
אורן: מה זה להתחבר?
להתחבר? שכולנו נרגיש שאנחנו בחיבור. חיבור זה שאנחנו תלויים זה בזה. שאני בלעדיך ואתה בלעדיי לא יכולים להינצל.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה?
אורן: את זה אנחנו מבינים היטב, האמת שבעת מלחמה זה מורגש עד עמקי העצמות.
האם אנחנו עדיין לא נמצאים לפני זה? עכשיו זו מלחמת אטום. זה לא שתוך חודשיים יפלו עליך שלושים ותשעה טילים, כמו שהיה עם סדאם. זה לא יהיה כך.
אני ישבתי אז בבני-ברק וספרתי את הטילים האלה ממש מעלי, כולם נפלו במרחק קילומטר, קילומטר וחצי.
אורן: בואו נתחבר יש איום קיומי עלינו. זה המסר, צריכים להתחבר, יש מולנו איום קיומי. אם לא נתחבר לא נשרוד, כמו במצדה.
כן. כאן צריכים כמו שאומר בעל הסולם למשוך אולי מומחים.
אורן: מומחים לא יעזרו.
לא, הם יעזרו. אחרי שאתה אומר להם את הדברים האלו, והם מסוגלים להבין את זה, הם יכולים להתלבש בזה, כי הם צריכים בסופו של דבר להיות גם מצד העם שישמע את זה. הם צריכים לעזור לנו.
אורן: כשבאים טילים אנחנו מתחברים.
יהיה מאוחר.
אורן: אז בואו נתחבר לפני שבאים הטילים, כדי שלא נצטרך להתחבר בזמן שבאים טילים.
לא. לא יהיה "כדי שלא". אתה מבין שזו פצצת אטום? אם אתה לא מתחבר לפני, אחרי זה לא יהיה מי שיתחבר. אבל אל תיראה מפחיד. אתה יכול לעשות קליפ פרסום שלך, שאתה מתחיל מפיצוץ אטומי, ואז תראה שמישראל לא נראה כלום. מראה כמה עצמות ואומר "זה מה שנשאר מהמשפחה שלך", אתה לא יכול להתחיל כך בפרסום של חכמת החיבור, לא נקרא לזה חכמת הקבלה. כאן צריכים מומחיות.
אורן: בקיצור, חזרנו למסר "בואו נתחבר".
כן, את המסר הזה לא עזבנו, אנחנו רק מסתובבים כל הזמן לברר, איך אנחנו בכל זאת מחדירים אותו לתוך העם.
אורן: אומרים על הסיסמא ה"בואו נתחבר" שיש בה סיסמא ותו לאו. מילים, מילים ריקות מה שנקרא. אתה יודע למה? כי כולם בעד הסיסמא הזאת, מאה אחוזי הצבעה "בואו נתחבר כולנו ביחד".
תפרט את זה שיראה להם שהם לא בזה.
אורן: אז בוא תפרט לי שיראה להם שהם לא בזה. "בואו נתחבר" זה כמו טפלון, לא מורגש, כאילו לא באת, כאילו לא פתחת את הפה, "בואו נתחבר", לחיים!
אני הייתי עושה איתם סדנה.
אורן: עם הציבור הישראלי, סדנה? סדנה לכל הציבור, בכל ערוצי הטלוויזיה בפריים טיים. מה יש בסדנה הזאת?
לגרום להם לראות אחד את השני, והשאלה הראשונה, איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה? בואו נדבר על זה. בואו נראה הוכחות אחד מהשני, בצורה חיובית, שנוכל ממש להינצל מהאיום המלחמתי.
אתה תראה עד כמה שאדם פתאום מוציא מתוך עצמו כאלו הוכחות שהוא בעצמו בכלל לא חשב. וכשהוא שומע מאחרים, ודרך הטלוויזיה אפשר לעשות מכל מיני מקומות, בסלקציה נכונה ויפה, שתשפיע על כולם, אתה תקבל אלף הוכחות, מיליון הוכחות שהחיבור יכול להציל אותנו.
מאיפה זה מגיע? בזה שהם כבר מתחברים, בזמן הסדנה, אז הם כבר מוציאים מתוך החיבור ביניהם, שהם לא התכוונו לחיבור הזה, אבל כשנמצאים יחד ומדברים, כבר מתוך זה מגיעה להם החכמה הזאת של החיבור, ופתאום הם מדברים בהתאם לזה, באותו גל.
האם על ידי החיבור אנחנו יכולים להרגיש איזה כוח מיוחד שמתעורר בינינו? מה יכול להיות הכוח הזה? תתחיל לדבר רק בצורה חיובית, כשהם כבר כביכול נמצאים בזה. רק עוד חצי צעד נשאר להם, לָמה? כי אתה צריך לתת לו איזה טווח ליגיעה, לטיפת יגיעה, ואז הוא עושה את הטיפה הקטנה הזאת ואומר כמה משפטים. אבל כשעשה יגיעה, והשני, והשלישי, פתאום הם מגלים שיש ביניהם באמת מין חום, הדדיות, חיבור. פתאום הם חברים, פתאום הם קשורים יחד. כבר זהו, יש ביניהם איזה קשר. הוא כבר הולך הביתה ובכל זאת משאיר כאן איזה חלק משלו.
בצורה כזאת אתה מעלה באדם רגישות להבין שיש קשר בין בני אדם, והקשר הזה הוא כוח, כוח מיוחד. והכוח הזה יכול להיות חיובי, כוח השפעה, והוא מסוגל לנצח את כוח הקבלה, את האגו. ועל ידי זה אנחנו מכריעים את העולם לכף זכות, לטוב, ממצבו הקודם שהיה כולו רע. ובמקום חובה שכל העולם היה מרגיש, כשהיה בהרגשת המינוס, עכשיו הוא יבוא להרגשת הפלוס.
אמן, כן יהי רצון.
אורן: הזמן שלנו נגמר, בשיחות הבאות נמשיך לפתח את הנושא הזה.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
אורן: אני בטוח שלניצה יש שאלה מסכמת מאוד רגשית, ולבבית. אני מרגיש אותה כמו פצצת אטום.
ניצה: לא, אני חושבת שזה יותר סוג של סיכום. אני מרגישה שבעצם תיארת שבמצב חירום, הלב והמוח נפתחים לאיזו יכולת לספוג את האמת. מה שבזמן רגיל זה בדרך כלל עובר לידנו. ואז באמת אנחנו צריכים להיעזר בפעולות חינוכיות, חברתיות, משחקיות, כדי לעורר.
לכן אמרתי, שאם לא היו מתפרצים עכשיו כלפי המלחמה, מראש הממשלה ועד כל הכתבים, היינו ממשיכים עם הערבות, עם כל מיני דברים. אבל זה שמתעוררת עכשיו ממש הרגשת האיום, אז זה בהתאם לזה אנחנו צריכים להעלות את עצמנו בהסברה. אין מקום לעבוד בכפפות.
ניצה: זה נתן לי דימוי של לעבוד בחדר מיון, לעבוד באיזו רפואה מונעת. הרפואה המונעת היא יותר תהליכית, חינוכית. וכשאתה מגיע כבר למצב של סכנה אמִיתית בחדר המיון, אתה לא מתחיל פעולות חינוכיות.
כן.
אורן: בזאת מסתיימת השיחה הזו שלנו.
ונתחיל סדרה חדשה.
אורן: תן לנו כיוון שנדע.
איך אנחנו מייצבים עכשיו את כל המטען שיש לנו מחכמת הקבלה, ויש לנו "קצת". איך אנחנו מייצבים אותו בצורה נכונה, ומשחררים לעם מנה אחר מנה. באילו אופנים, באילו ערוצים ובאיזה סדר קודם ונמשך, מקל לכבד ודאי, כרגיל בתיקון.
אורן: בכל זאת מכיוון שנשארה עוד דקה או שתיים. הייתי רוצה אם תוכל, איזה מסר ראשון לעם ישראל במצב הכל כך מאיים שיש, בשם חכמת הקבלה. משהו אחד שייתן איזה טעם.
אני הייתי יוצא בכל זאת ב"אין עוד מלבדו".
אורן: דבר לעם. העם שומע, דבר למצלמה אפילו, ישירות.
כמו שאנחנו רואים מכל המחקרים, וגם מהמשבר הכללי, שהוא מראה לנו שכל הטבע הוא מערכת אחת. אנחנו צריכים להבין שיש כאן באמת רק כוח אחד, ואנחנו נמצאים תחתיו. ואם אנחנו חכמים, בכוח הזה יש הרבה יותר חכמה, אם אנחנו יכולים לעשות תכניות, הכוח הזה יודע את זה היטב. אין בנו יותר ממה שיש בו, אלא ההפך. אנחנו הנולדים ממנו, אנחנו מתקיימים במשהו מהשיירים שלו, של הטבע או א-לוהים.
ולכן אנחנו צריכים להבין שרק בהסתכלות הכללית, האינטגראלית, על כל המציאות, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון מול מה שקורה איתנו. ולהתייחס לכוח הזה, העליון, כך אנחנו אומרים, כי הוא הבונה ומארגן את הטבע, מהמפץ הגדול, אנחנו לא יודעים מה שקרה לפני זה, אבל עד הגבול, עד כמה שאנחנו יכולים להגיע עם המדע שלנו. לא מעל הגבול, אבל עד הגבול, שמאז והלאה הכל מתקיים לפי חוקים, הכול מתקיים לפי תכנית. תקרא לתכנית הזאת אבולוציה, תקרא לה פעולה מלמעלה בצורה כלשהי, לא חשוב.
אנחנו צריכים עכשיו לראות, ממש בצורה ברורה, כמו שחכמת הקבלה אומרת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". בוא נראה, נגלה את הכוח העליון הזה, ובזה נוכל להתגבר על כל הדברים. גם על האיום הקטן, בינתיים, שבא כנגד עם ישראל, אבל להשתמש בו כמזמין אותנו לתחילת התיקון שלנו. שרק בהכרת הכוח העליון נוכל לדעת איך לנהל סוף סוף את החיים שלנו בצורה נכונה, ולא להתקדם להשמדה פרטית, או כלל אנושית. זה בעצם "אין עוד מלבדו", רק שצריך להיות משופר בצורה עממית. לכן צריך לשכתב את המאמר הזה בהתאם לעם.
אורן: את זה נעשה בשיחה הבאה. תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. מצפים לנו דברים גדולים, תבואו יהיה מעניין. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012