ניצה: זה מאוד מעניין ומאוד שונה מהגישות האחרות שהכרתי, כי בגישה אחרת היו קוראים לזה אולי "הדחקה". כאילו אני לא מעלה את זה אלא מדחיקה את זה הצידה.

נכון. כי אנחנו לא מסוגלים לשבור ובמשהו לשנות את הטבע שלנו. אנחנו כבר יודעים שיש לנו תכונות מהטבע, כך נולדנו, והן נשארות. יש לנו כל מיני דחפים שגם הם מהטבע, כך אנחנו התפתחנו, אלא רק משך הזמן הם יצאו והתגלו מתוכנו, וגם הם נשארים. מי שהיה כך יישאר כך, ובוא נרים ידיים ונפסיק פשוט להיות דון קישוטים. אי אפשר שום דבר לעשות עם הטבע של האדם.

אפשר רק להקל באמצעות הבירור בשביל מה אנחנו כך ולמה, לאיזה צורך, לאיזו מטרה אנחנו נבראנו כל כך רעים, הגרועים מכל החיות, הבהמות והיצורים בעולם. למה זה כך? כי אנחנו עם היכולות שלנו, עם המוח החזק, עם ההסתכלות שלנו על עבר, הווה, עתיד, עם כל הטכניקה והטכנולוגיה שפיתחנו, אנחנו פתאום מגיעים לעולם שאנחנו לא מצליחים לעשות בו כלום, וזאת מפני שאנחנו, בגלל האגו שלנו, לא יכולים להיכנס לחיבור הנכון. אז התשובה מתבקשת כאן היא, שדווקא נגלה את האגו הזה עם כל הדברים הרעים שבו, הרי הוא יתגלה, ובואו נדאג רק לקשר מעליו.

הקשר מעליו הוא נקרא "אהבה". אם אנחנו לא מגלים את הרע שבינינו, אין אהבה. זה מה שאנחנו צריכים להבין. מה שאנחנו חושבים בינינו שזה אהבה זה סתם, זה איזו מין סימפטיה, איזו מין משיכה הדדית שהיא כולה הורמונאלית. היא לא בוגרת, אדם לא מפתח יחס יפה ובוגר לשני, שלמרות שהוא כך נראה לי, למרות שאני כך נראה לעצמי, זה הכל נראה וזה הכל במכוון.

אנחנו בעצם כאן מתחילים להרגיש גם יחס חדש להטבע. כי מי נותן לי כל התרגילים האלה? לא את כבת זוג שלי. אני מתחיל להרגיש שהטבע בתהליך האבולוציוני, ההתפתחותי הזה שעברתי, בכוונה אחרי כל התהליך שפיתח דומם, צומח, חי ואדם, פיתח דווקא בתוך האדם את האגו הזה הגדול כדי להביא אותו עכשיו להמשך התהליך, שהאדם יתגבר על האגו הזה, יכסה על ה"פשעים" האלה מה שנקרא, ויגיע על ידי התכונה החדשה שהוא עכשיו בונה, ליחס חדש, לראייה חדשה, להסתכלות חדשה, לעולם חדש.

זאת אומרת יש כאן לא סתם זוגיות יפה, לעשות חיים חדשים יפים, לא חיי חברה יפה חדשה, אלא בשיטה הזאת שאני מכסה את האגו, אני קונה כוח חדש שנקרא "אהבה", קשר, קומוניקציה, התחברות עם כל יתר העולם, והעולם בזה נעשה שלי. זאת אומרת אני קונה בזה כוחות, חכמה, עוצמה של כל העולם, כי אני מתחבר. בצורת האהבה אני נעשה אחד עם העולם החיצון. אם קודם הייתי כל הזמן בניגוד אליו, אני עכשיו נעשה יחד עימו.

אני בזה רוכש דווקא את העולם ואז אני מתחיל להבין "אני רציתי לרכוש את העולם רק בצורה שטותית שאני חשבתי שאני אכופף אותו כלפיי, ואז ראיתי שזה בלתי אפשרי ועזבתי ונכנסתי לייאוש, ועכשיו אני רואה שהייתי טיפש קטן. ולרכוש את העולם אני יכול דווקא בצורה כזאת, באהבה מעל כל הפשעים, מעל כל הדחיות, שאני עולה מעל כל הדחפים הפנימיים שלי, ואז אני דווקא מתקשר אליו, דווקא מזה אני לומד איך לנהל אותו, איך לרכוש אותו. איך ממש לחיות ולשלוט בו אבל כבר ביחס של אהבה. אבל מה זה חשוב העולם הוא שלי."

חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות
להשאיר תגובה |

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". איתנו באולפן הרב לייטמן, הפסיכולוגית אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית, וניצה מזוז, מנחה סדנאות לאימון אישי. התאספנו כדי לדבר על החיים של כולנו, על הקשרים שיש לנו עם האנשים הסובבים אותנו, ואיך אפשר לעשות את החיים האלה לדבר טוב יותר. ניצה, תכניסי אותנו בבקשה אל הנושא שלנו היום.

ניצה: לפני שאנחנו נכנסים אל הנושא שלנו היום, אולי הסבר קצר על השינוי הקל שאנחנו רוצים לעשות בפורמט שלנו בתכניות, שהדברים יהיו ברורים. קודם כל, אחד העקרונות שאנחנו רוצים להדגיש, שאנחנו מדברים לקהל בדיוק כמו קהל שרוצה לעשות שינוי, קהל שכבר מגיע כי יש לו רצון, רע לו, קשה לו, הוא רוצה לשפר את איכות חייו, והוא מגיע לתהליך, או לאימון או לטיפול.

זאת אומרת, אנחנו לא מתמודדים פה עם מקום של חוסר רצון, אלא עם מקום שיש כבר רצון מאוד ברור וצורך לשינוי, זה עיקרון אחד. עיקרון שני שהבנו שאנחנו רוצות לשלב, הוא להביא גישות מהעולם שלנו, גישות פסיכולוגיות, גישות אימוניות, אולי לראות איך אנחנו ביחד בונים תהליך שישכלל ויצור מהשולחן העגול טכניקה שתעזור לאדם לשפר את התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שהנושא של התקשורת הוא הנושא המשמעותי ביותר. ואם אנחנו מצליחים לבנות תקשורת טובה בינינו ויוצרים חיבור נכון בינינו, בעצם כל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן וכל הסצנות שלכאורה הבאנו, אנחנו יכולים ללמוד להסתדר איתן בצורה אחרת. אולי מִחלק אפילו היינו נמנעים מראש, בגלל החיבור והתקשורת הנכונה לא היינו מגיעים בכלל למקום הזה. אני חושבת שכך זו ראיה קצת אחרת.

אז גם אם נביא סיפורי מקרה, זה יהיה רק לשם התופעה, לא לשם משהו נקודתי. אני חוזרת לשאלה של הנושא התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שזה נושא משמעותי מאוד. אנחנו גם יודעים שבתוך התקשורת הבין אישית יש המון נושאים. אחד הנושאים הכי משמעותיים זה הנושא של הקשבה. הקשבה זה הבסיס להתחלה של תקשורת. ובהקשבה, מההיבטים שאנחנו כבר למדנו ומבינים, אנחנו מבחינים בשלושה מצבים של הקשבה. יש את ההקשבה העצמית, אדם שמקשיב לעצמו, מקשיב למחשבות שלו, לרגשות שלו, לדחפים שלו, כמו שאמרת, מנסה כבר להבין מה יש שם. הקשבה שנייה זו כבר הקשבה לזולת, לצד השני, אני מנסה להבין את הצורך שלו, את הרצון שלו, את המחשבות שלו, אני מנסה גם להקשיב לו ולא רק במילים, גם להרגשה, גם לאינטראקציה, לרוח שיש בינינו. ויש הקשבה שהיא ההקשבה הרחבה ביותר, קוראים לה הקשבה גלובלית, הקשבה מרחבית. זו כבר הקשבה גם בתוך הקשר להרבה מאוד מרכיבים נוספים, האנרגיות שקיימות, הרבה מאוד מרכיבים נוספים. אבל זה נראה לי עוד טיפה רחוק, עוד לא הגענו לשם.

אנחנו רוצים להתמקד עכשיו בנושא של הקשבה וללמוד קצת על המקום הזה של ההקשבה לזולת.

איך אנחנו מבינים שכדי להקשיב למישהו אנחנו צריכים לרכוש איזו תכונה שאנחנו מכנים אותה בשפה המקצועית "אמפטיה". אמפטיה זו הזדהות רגשית. זאת אומרת, אני צריכה בעצם להרגיש את הצד השני, זה לא מספיק רק להקשיב לו במילים, כי מחקרים מראים שרק 10% מהתקשורת היא מילולית, 30% היא באינטונציה, בצליל, ו60% היא בעצם באנרגיה, בכל מה שיש מסביב. זאת אומרת שאדם כדי באמת להיות קשוב לצד השני צריך לפתח את עצמו. אז זו נקודה משמעותית.

למה אנחנו מדברים בעצם על כל העניין הזה? כי אנחנו מבינים כבר מתוך השולחן העגול שהוא מבוסס על הנושא של תקשורת. הוא בעצם מושיב שני צדדים או יותר ורוצה לפתח את הנושא של תקשורת והקשבה. עכשיו אנחנו רוצים להתחיל לפתוח מהצד שלך, מהזווית שלך, בנוסף לכלים שאנחנו כבר יודעים ומכירים, מה החשיבות של הקשבה בתוך הקשר הזוגי? מה המשמעות הפנימית של זה?

המשמעות הפנימית היא פשוטה. שכל אחד מבין שהוא רואה לא את העולם, הוא רואה את עצמו. הוא רואה את עצמו בצורה אמיתית, ולכן מתוך הראיה הזאת נראה לו שהעולם מקולקל.

הוא מבין שהוא צריך להתעלות מעל הקביעה שלו כלפי כל מה שהוא רואה ולהשתדל לבנות קשר, לא חשוב איך נראה לו האדם או תופעה כלשהי. להשתדל להיכנס לקשר הזה בצורה אובייקטיבית בלתי תלותית בטבע שלו בלי דעה קדומה.

זה מה שאנחנו צריכים להראות לבני אדם כמה שהם מרוויחים מכך. אמנם הדחפים הראשונים שלי הם שאני רוצה לכופף את כל העולם, אבל בצורה כזאת אני רואה שאני לא מסוגל בעצם לעשות שום דבר, וזה לא יעזור לי, אלא זו חולשת האגו שלי. החולשה היא שלי שאני לא יכול להתמודד עם האגו שלי ואני צריך לנטרל את עצמי וממש להיות דיין, זאת אומרת, בצורה ניטראלית, ואז בצורה כזאת להתקשר לזולת.

אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית. וכמה שאנחנו לא נוכל להחזיק אפילו ברמה כזאת שהיא למעלה מהטבע שלנו, אבל כל אחד איכשהו יסלח לשני על כך שלפעמים הוא נופל, לפעמים הוא עולה בחזרה. אנחנו צריכים בכל זאת להביא בני אדם למצב שהם מגיעים לרמה שהם רוכבים מעל הדחפים הטבעיים שלהם, זאת אומרת, למעלה מהאגו שלהם.

אלו דברים קשים מאוד, כי זה כל הטבע שלנו. כאן אנחנו מגיעים לשאלה הראשונה, מה יחייב את האדם? אנחנו צריכים לפתוח לו הוכחות שאם הוא פועל מתוך האגו, זה מזיק לו. אנחנו צריכים להביא לו תומכים שאם הוא יפעל למעלה מהאגו שלו, הוא ירוויח. אנחנו צריכים ללמד אותו איך, שהוא מתייחס בצורה חדשה לבני אדם, הוא מזמין מהם בהתאם תגובה כנגד באותה הרמה ששניהם רוכבים מעל האגו. זאת אומרת, שהם נכנסים לוויתור הדדי, זה אותו דבר כמו להתעלות מעל האגו שלהם, וכן הלאה.

הדברים האלה צריכים לבוא עם הוכחות מאוד חזקות, קבועות, כי אנחנו כל הזמן משתנים, צריך לחשוב, כל יום, איך אנחנו מחדשים. הפסיכולוגים מכירים את הדברים האלה, שחייבים כל הזמן לתת עוד מנה ועוד מנה לכל פציינט שמגיע. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו כל הזמן מחזיקים את האדם על אש קטנה.

זאת אומרת, שהוא כל הזמן מקבל תמיכה להיות קצת למעלה מהאגו שלו, לבטל את עצמו, לוותר לאחרים, לראות את האחרים בצורה כזאת, לבנות לעצמו סביבה שכולם מסכימים לגישה כזאת וגם כולם משתדלים. אז יש לו תמיכה כבר מהסביבה, הוא כבר בודק את עצמו כלפי הסביבה והוא רואה "לא, אני היום קצת כאילו ירדתי לתוך הבטן שלי, אני צריך לעלות קצת", וכן הלאה. הוא כבר יקבל מהסביבה מין ערכים חדשים שזה יחזיק אותו. הוא מקבל מהסביבה דוגמאות חדשות להתנהגות. את כל זה אנחנו צריכים לתת לו בהשפעה תמידית של החינוך החדש.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

ניצה: נניח והיינו מארגנים שולחן עגול כזה לזוג, והיינו מסתכלים איך קודם כל האדם בתוך קשר של שני אנשים מתחיל ליצור את השיח הזה, את השיחה הזאת, מתחיל ליצור את התקשורת הזאת הטובה יותר. זאת אומרת, ממש מתרגל את זה, כמו שאמרת, אני קצת יוצא מעל עצמי, אני מזיז את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, שם את כל הביקורת והשיפוט שלי בצד ומנסה להקשיב לצד השני. אנחנו קוראים לזה לא עם האוזניים, אלא עם הלב.

במשך הרבה שנים בילדות ובנערות למדנו את ההתנהגות מהאנשים האחרים. אנחנו רואים את זה טוב אצל ילדים, שהם מסתכלים עלינו ועושים בדיוק כמו שאנחנו עושים. הילד מדביק את כל הסביבה שלו עליו. כאן אנחנו צריכים לתת לזוג דוגמאות מאוד ברורות, שמועילות לשינוי שלהם, דוגמאות מאנשים שהם חשובים בשבילם. זה יכול להיות אנשים גדולים בתקשורת, בקולנוע, חשובים בשכונה, בעבודה, לא חשוב איפה. לאישה, איך זה קורה אצל החברות שלה בבית, בהתנהגות במשפחות סמוכות וכן הלאה.

אם אנחנו נארגן כזאת סביבה שהם יחזיקו זה את זה, או שאנחנו מביאים משפחה כושלת לסביבה כזאת והם ידברו על כך, אין ספק שיהיה שינוי. אבל אנחנו נצטרך כל פעם לחדש את הדברים, כי העבודה נגד האגו היא עבודה תמידית.

ניצה: זאת אומרת, כל פעם הנושא של השולחן צריך להשתנות, זה מה שאתה אומר?

הנושא, יכול להיות שאנחנו בוחרים אותו לפי הבעיה או המצב שאיתו מתמודדים. אבל תמיד אנשים יצטרכו להיות בסביבה שתשפיע להם דוגמה טובה, וגם תסביר להם מה זה טוב ומה זה רע.

אורית: אין בכך גם השפעה הדדית? משפחה שכבר הגיעה לתובנה שיש לה קושי בהקשבה, בתקשורת ביניהם, ומגיעים לקבוצה כזאת, הקבוצה יכולה להשפיע עליה לטובה. האם רק הקבוצה משפיעה עליהם לטובה, או שיש גם השפעה מהמקום שלהם, מה שהם מביאים לתוך הקבוצה?

לא, כי הקבוצה נמצאת ברמה אחרת, יש לה מגן, היא מוגנת נגד כל ההשפעות האלה.

אורן: איזו קבוצה?

אני מדבר על קבוצה שהם כמה זוגות, שמתוקנים במשהו.

אורן: זה לא יכול להיות זוגות שמתחילים כולם מאפס?

יכול להיות. אבל אני מדבר שנניח יש לנו כמו מתקן, ששם אנחנו מתקנים.

אורן: אבל במציאות זה יותר יהיה עם קבוצת זוגות.

אנחנו נצטרך קבוצת זוגות, שלושה או ארבעה זוגות, שהגיעו עם כל מיני בעיות ומתיישבים בעיגול, יחד איתם נמצאים שלושה פסיכולוגים, המומחים שלנו. ואז אנחנו מתחילים לפתוח את הדברים, כל פעם אחרי שאנחנו לוקחים איזו דוגמה מאיזושהי התנהגות, מאיזו בעיה, אנחנו מפענחים אותה, אנחנו פותחים אותה ורואים מה קורה. אילו דחפים, אילו דברים קיימים, מה קורה. אחרי זה אנחנו אומרים להם, בואו נשחק עכשיו בצורה אחרת, חדשה, מתוקנת, כמו בתיאטרון. נראה אותם מהצד, איך שהם משחקים, מה הם צריכים לעשות כדי להגיע לזה שזו תהיה האמת.

מה מרגישים האחרים שרואים את ההתנהגות הזאת מהצד? מה הרגישו אלו ששיחקו בינינו, לפנינו, שיחקו את המשפחה היפה? איך הם עשו תיאטרון כזה? איך הם הרגישו, עד כמה הם היו צריכים לוותר ולבטל ולהתכופף ולהתקמט, שיספרו, שידברו. מה יש לנו לעשות כאן כדי שזה יקרה בחיים?

וכך, בצורה הדדית, שאנחנו נותנים דוגמאות ופותחים את הדברים, אבל העיקר זה בכל זאת על ידי התרגולים בתוך החברה, שאנחנו רואים מהצד והדוגמאות ההן משפיעות עליי. האדם מושפע מאחרים, 70%-80% ממה שאנחנו מייצרים ומוכרים, זה מפני שהכריחו אותנו, בגלל שהדברים האלה קיימים אצל אחרים. אנחנו חיים כדי להיות כמו אחרים, אז בואו נחיה כמו הטובים.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

ניצה: אתה יכול לספר קצת על הדינאמיקה? מתי התהליך הוא בין הזוגות עצמם, מתי התהליך הוא בין הזוגות, מתי זה בפנים מתי זה בחוץ, ממש לנסות לראות תמונה כללית.

יש לנו אדם שמומחה בתסריטים, אני חושב שאת זה צריך לעשות אתו.

אורית: זה יכול להיות בדומה לפסיכודרמה שמשחקים תפקידים?

יכול להיות. כן.

אורית: אם אני נמצאת ברעיון של ויתור הדדי, ואני באה למקום של הוויתור ממקום מאוד מאוד פגוע, מאוד מאוד קשה לי. נפגעתי, נעלבתי. איך אני עושה התעלות והאם אני משאירה את העלבון מחוץ למקום שבו אני צריכה להתעלות או שאני יכולה לדבר עליו כדי להרגיע את המקום הכואב הזה?

את תתרשמי מדוגמאות גם אם את מאוד מאוד עקשנית ומזלזלת בכל הדברים, ולא רוצה לשמוע על שום ויתורים ולא אכפת לך כל "השטויות" האלה, מה שעושים כאן סביב השולחן העגול. ואם את פשוט אטומה לגמרי, ואפילו שממש קשרו אותך בחבלים לכיסא ואת חייבת לשבת כאן ואת לא שומעת, אז את בכל זאת תתרשמי מדוגמה. עכשיו השאלה עד כמה תקבלי את הדוגמאות האלה כשייכות אלייך.

ישנם הרבה אנשים ששומעים כאילו, ולא שומעים. שומעים בצורה תיאורטית. הם שומעים חכמות ויכולים לספר על זה אחר כך לאלפי אנשים, אבל זה כמו ששומעים מהאוזן וזה מיד עובר לפה והחוצה וזהו, ובעצמם הם נשארים כמו שהם.

כאן דווקא צריכה להיות השפעת הסביבה. דווקא בזה. הסביבה עושה עלינו עבודה כזאת שאנחנו משתנים בעל כורחנו. משתנים. זו השפעת הסביבה ואת זה אי אפשר לעשות אם אנחנו סתם רואים סרט. אני בסרט יכול לבכות מהדברים שעושים, מאיזה עוול למישהו, ולזה שאני עושה את זה בעצמי ובמשפחה, אני לא מודע. אני לא מודע. רק בתנאי שאנחנו נמצאים בחברה ואני נכנע לפי הדוגמאות האלה, ודרכם אני מקבל השפעה מיוחדת מהחיבור דרך הסביבה הזאת.

אורית: אז הקבוצה צריכה להיות בעצם מאוד חזקה, שאני יכולה לסמוך עליה.

לא, היא לא צריכה להיות חזקה, היא רק צריכה להיות קבוצה שבאמת משתוקקת לחיבור, משתוקקת לוויתור. כמה שרואים דברים יפים משחקנים בתיאטרון, אנחנו אף פעם לא מקבלים דוגמה להתעלות מעל האגו. אנחנו יכולים ללמוד מכל השחקנים ומכל הדוגמאות בעולם איך אני מנצל את עצמי כדי לנצל את העולם. זאת אומרת איך לעבוד עם האגו, מפני ששם אין ויתור. שם עובדים שחקנים שמקבלים משכורת, והם ישחקו דברים יפים ומיד בסרט אחר, דברים רעים.

כאן אנחנו מקבלים השראה מהקבוצה, מדוגמאות מהזוגות או מזוג אחד אפילו שהוא משתדל להתעלות ולהגיע לאיחוד. ולכן הם מקרינים עליי את כוח האיחוד. באיחוד יש כוח מיוחד, הכוח האינטגרלי הזה שמשפיע עליי. אני רק מהקבוצה, וקבוצה יכולים להיות שניים, רק מזה אני מקבל כוח שינוי. צריך טוב טוב להבין, שלא יעזרו לנו כאן אנשים חיצוניים, פסיכולוגים, אנשי קולנוע, תיאטרון או משהו אחר, זה חייב להיות ברצינות. החברה הזאת צריכה להיות רצינית. זאת אומרת כמה זוגות שהם באמת אמתיים. אם תביאי זוגות שהם סתם יתנו דוגמאות זה לא "תופס". את תרגישי שכולם הבינו והלכו הביתה ושום דבר לא משתנה. שום דבר. אלף פעם יראו דוגמה מלאכותית, וכלום משתנה. יראו דוגמה לא מלאכותית, לא יפה, לא תיאטרלית, לא כלום, אבל משהו יש שם, איזה מן ויתור, איזו נטייה לחיבור, וכבר יש שם כוח מיוחד שישפיע עליהם.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: אמרת שקבוצה יכולים להיות שניים, הכוונה שני זוגות?

כן, שני זוגות זה מול זה.

אורן: בני הזוג בעצמם יכולים לבנות ביניהם קבוצה? גבר ואישה יכולים לבנות את עצמם כקבוצה?

יכולים, ודאי, "מיעוט הרבים שניים", אבל זה כשמסכימים באמת כל אחד לתת לשני דוגמה. אבל מאיפה הם ייקחו כוח לתת לשני דוגמה אם הראשון יהיה כלפָי כקבוצה. קשה. מאיפה יהיה לו כוח איחוד, עם מה הוא יתאחד? יש טכניקה שהוא מתאחד איתי, אבל זה לא מספיק, "ברוב העם הדרת המלך" אני צריך בכל זאת דוגמה רחבה, כמו שנראה לי זו חברה , קבוצה, הסביבה.

אורן: נניח שהם שני זוגות.

שני זוגות זה מספיק.

אורן: אז מאיפה הוא לוקח את כוח האיחוד, עם מי הוא מתאחד? אמרת שבין בני זוג חסר לך מאיפה לקחת את כוח האיחוד.

זוג אחד נותן דוגמה לזוג השני. וחוץ מהדוגמה הויזואלית הוא נותן להם גם את כוח האיחוד שהם מתחברים. כי בדוגמה הויזואלית הזאת יש גם כוח פנימי של איחוד.

אורן: אז זה צריך להיות זוג שהוא כבר במשהו טוב?

במשהו, בנטייה לזה. כמו בקבוצה שלנו.

אורן: אז אי אפשר שאחד מבני הזוג הוא ייתן לשני את הדוגמה הזאת של נטייה לטוב?

כן, אבל זו בכל זאת לא קבוצה. זו בעיה. אפשרי, אבל הרבה יותר קשה.

ניצה: אבל נניח שזוג כזה עבר תהליך של כמה מפגשים, והיה עם עוד כמה זוגות. אחר כך האם הוא מגיע למצב שהוא יכול לתחזק את זה בתוך הקשר שלו, או שכל הזמן הוא צריך להיות מוקף בקבוצה?

כל הזמן. כי אגו שלו כל הזמן מתפתח ומראֵה אופנים חדשים. העבודה הפנימית הזאת היא לא נגמרת. אבל האם הוא צריך כל הזמן להיות באיזשהו קשר תמידי עם הקבוצה, עם גורם זָר? אולי את הקשר הזה אפשר כבר לחדש על ידי תכנית טלוויזיה. אני לא יודע, זה יכול להיות.

אורית: בדרך כלל, מניסיון, כשעוברים קורס שהוא ממוקד מטרה מסוימת, ואחר כך לא חוזרים להיפגש, אותה קבוצה עם אותו מנחה, באמת יש נטייה לדברים "להתמוסס."

בטח.

אורית: כך שבאמת לחזור לתחזוקה פעם בכמה זמן זה מאוד משמעותי.

ניצה: מה עוד צריך להיות בסדנה כזאת? דיברנו בעצם על איזושהי סדנה, כי ברגע שיש שני זוגות זו סדנה. זה לא זוג אחד.

נכון. אפילו זוג אחד זו סדנה. "סדנה" נקראת פעולה פיזית עם מניע פנימי. זה לא יכול להיות ללא השתתפות גם בדיבור ובמה שאדם מתבטא. מצדי שירקדו.

אורית: אתה חוזר עוד פעם למקום שחייבים גם לחוות ממש, שתהיה שם עשייה ממש, ולא רק חשיבה. זאת אומרת, ממש צריך בפועל להרגיש את זה.

זו חייבת להיות עשייה ממש בתוך סביבה, רצוי פיזית ולא וירטואלית, שהיא עושה אותה פעולה, וכך מחבקת את האדם או הזוג, ובזה משנה אותו.

ניצה: נניח שזוג כזה עכשיו מתעניין, ואנחנו יודעים שתמיד כשמישהו רוצה לברר תהליך, הוא מיד מנסה לברר פרטים, אפילו על כמה מהר הוא ירגיש למשל את כוח האיחוד הזה בתוך התהליך הזה. זה קורה מהר? זה קורה אחרי תקופה מסוימת? כמה מהר הוא ירגיש.

אני חושב שמיד.

ניצה: מיד? ומיד ההרגשה הזאת עושה איזה תהליך?

התפעלות יכולה להיות ודאי מישיבה ראשונה כזאת, מהפגישה הראשונה. אבל אחר כך אנחנו צריכים לפתֵח את זה. כי גם זה כל פעם נראה כבר הרגל. יהיה משהו חדש או לא. האדם חי מחדשות. הוא חייב כל הזמן להרגיש חידוש במשהו. אחרת יתחדש רק האגו שלו. זה לא טוב.

ניצה: זאת אומרת, כל פעם צריך להעלות את הרמה הזו של החיבור.

ביניהם הם כבר יכולים לשמור על זה. הם צריכים לדעת לשחק לא כל אחד נגד השני, אלא כל אחד נגד האגו שלו. האדם צריך להיות שחקן. זה משחק החיים האמיתי.

ניצה: אני חושבת שזו התחלה, הייתי רוצה לראות איך אני בונה את משחק החיים הזה, איך באמת יוצרים משהו, איזשהו תהליך, שהוא תהליך שמעביר את האדם באמת שלבים.

את זה רצוי לעשות במסגרת יותר רחבה אולי, עם עוד כמה אנשים שלנו, שהם בעצם המומחים בבניית אירועים כאלה, ולחשוב איך לעשות. אבל בהחלט לנסות את זה. לא חסרים זוגות כאלה. גם קרובים לנו. ולסדר דבר כזה. זה מעניין. בטוח שאם נוכל להראות תוצאה יפה, טובה, לא תחסר לכם עבודה.

אורית: אנחנו לא ממש מחפשים.

לא, אבל כבר עם תוצאות באמת מיוחדות.

אורן: אז בזאת נסיים הפעם. תודה הרב לייטמן, תודה אורית דולב, תודה ניצה מזוז.

ניצה: תודה.

אורית: תודה רבה.

אורן: תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה כל טוב ולהתראות.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |