אורן: אז נניח שניקח עיקרון ספציפי, למשל, אנחנו רוצים ללמד אותם את עיקרון הוויתור, אז נתת תמונה בסיסית שיש לנו נקודה במרכז ויש לנו זוג, וכל אחד נדרש לעשות צעד ועוד צעד.

והבעיה בכל צעד שהוא מתרחק מהתנאים ההתחלתיים שלו. אני אומר עכשיו, "אני דורש את זה", ויש לי רשימה במאה אחוז. הגברת אומרת, "אני דורשת את זה", ויש לה רשימה במאה אחוז. ואנחנו עכשיו מתחילים להתקדם. ככל שאנחנו יותר מתקדמים אחד כלפי השני, אנחנו רואים שהרשימה שלנו פתאום נמחקת, נמחקת, נמחקת, עד שאני מגיע אליה אני לא יודע מה שנשאר לי, היא תגיש לי כוס קפה עם עוד משהו פעם בשבוע, מכל הנוח והטוב והיופי שקודם חשבתי שאני אקבל מהשרות שלה, מההדדיות מהזוגיות.

אורן: לשם אנחנו מכוונים את בני הזוג?

לא, אבל אני אומר שזו המערכת.

אורן: הסצנה ברורה, אני שואל אם אליה אנחנו רוצים להביא את בני הזוג, זו המלצה שלנו לבני זוג, לפעול כך?

אחרת אתה לא תחבר אותם. אנחנו מדברים על שני אנשים שהם אגואיסטים, שיש להם דרישה לכל אחד, והבנה פנימית של כל אחד מה זה נקרא נוח וטוב, ועד כמה שכל אחד צריך לשרת לשני. אפילו שאני אוהב אותה ואני רוצה לתת לה את כל החיים, זה נקרא שהיא משרתת אותי, היא אצלי אותו האובייקט שאני רוצה לתת לה את כל העולם ואני נהנה מזה. בצורה הפוכה, אבל בכל זאת כך.

אפילו שאני מוכן לוותר על הכל ולתרום לה את הכל, ורוצה להביא את כל העולם לרגליים שלה, אז מה אני עושה? אני נהנה מזה שאני מביא לה את כל העולם. אז גם היא בשבילי אותו האובייקט שעל ידי הפעולה המסוימת כלפיה, אני נהנה. בשביל מה אני מביא לה את כל העולם לרגליה? כדי להנות, כי בצורה כזאת אני נהנה.

אורן: אז אני עושה לה טוב ונהנה מזה. היא נהנית, אני נהנה וכולם שמחים. אם היא תעשה לי אותו דבר בכלל שמחה וצהלה, נהיה זוג מושלם.

זו שאלה.

אורן: לי זה נשמע טוב, אבל אתה ציינת זאת כאילו באיזו הסתייגות מסוימת.

לא, זה לא נשמע טוב. ודאי. כי על ידי כך שכל אחד יתחיל לעשות טוב לשני, עלולה להיות מריבה גדולה מאוד.

אורן: אז בוא נחזור לוויתור.

כן.

אורן: אתה ציירת פה מודל, שבו כל אחד עושה צעד. אבל ממה שאני מכיר מהחיים, אני לא רואה שהמודל הזה מתרחש איפשהו יותר מדי. זה לא ממשי, זו אולי איזו אידיליה שאליה אנחנו רוצים להגיע.

לא, אני אומר לך שבמישור האגואיסטי כך צריך להיות.

אורן: אז על מה אתה נניח מוותר, אם לך יש את הרשימה שלך, הכנת את הרשימה שלך והבת זוג הכינה את הרשימה שלה?

מה שאני אומר, שבצורה כזו זה לא יעזור, אנחנו לא נוותר. אלא הפתרון צריך להיות למעלה מזה. אנחנו דברנו עכשיו, אולי אני לא מבטא את עצמי מספיק טוב, רק על מה שקורה במישור השולחן, במישור האגואיסטי, שבצורה כזו לא נוכל להגיע לשום דבר.

ורן: לא נוכל?

לא. אפילו שהחברה תתמוך, אני כל הזמן ארגיש את עצמי שאני מוותר. היום אני לא מוכן לוותר בגלל שאני לא מקבל גם שום תמיכה מאף אחד. אין לי חלקת אדמה, בית ונכסים יחד איתה, או כל מיני דברים אחרים, אני מוותר וזהו. מוותר עליה ולא על הנוחיות שלי.

אורן: נכון.

השאלה היא, האם אנחנו יכולים להתקיים בכל זאת יחד, בפרט שהאגו שלנו גדול? פעם כשהאגו היה קטן, על מה היה צריך לוותר, מי היה צריך לוותר, ובכלל על מה מדובר, איזה חינוך הם קבלו? אישה ידעה מה לעשות, היא טפלה בכל האחים והאחיות שלה בבית. היא ידעה לבשל, לכבס, לנקות, לסדר את הבית, לעבוד עם הפרות, עם העיזים, עם כל מיני, בכלל הכל היה ברור.

אורן: היום אחרת.

היום אחרת. היום אנחנו נמצאים בצורה יותר שווה. ואז כאילו אנחנו צריכים שנינו לתת כוח.

אנחנו לא נוכל להחזיק משפחה בצורה כזו, אלא אם כל שבירת המשפחה תגיע למצב שבו היא לא תתוקן, כל עוד אנחנו לא ניגש לזוג ונַרְאה להם שיש ערך גבוה יותר מלהחזיק את המשפחה בזה שהם יהיו יחד.

אין לך היום במה לפתות אותם להיות יחד, אין בשביל מה. אין לְמַה. כל אחד נמשך היום להתגורר בחדר שלו, אפילו בדירה שלו. "דירת סטודיו ואני לא צריך יותר כלום. זהו, בשביל מה אני צריך משהו?"

אנחנו רואים זאת על הילדים שלנו, בצורה טבעית הם כך מתרחקים מהמשפחה. פעם כל המשפחה היתה חיה בחדר אחד. אבא, אמא, ילדים, אפילו אולי סבים וסבתות. היום אין דבר כזה שבחדר אחד חי יותר מאדם אחד. לכל אחד חדר משלו. כמה יש למשפחה אחת חדרים? ארבעה. למה ארבעה? לבן, לבת, ולעוד בן גדול ולעוד בת קטנה. זהו. וגם אם הילדים לא מעוניינים בחדר, ברגע שיש להם הזדמנות, הם בורחים לדירה לחוד, לא רק לחדר. הם שוכרים משהו רק כדי לגמרי לא להיות תחת שליטת ההורים.

אז מה אתה רוצה בצורה כזו, אם אנחנו גדלנו לאגו כל כך גדול, איך אנחנו נקים משפחה? איך נחזיק אותה?

אורן: זו בעיה.

זו בעיה. וחוץ מזה, שזו דעת החברה וההרגל, דבר המקובל בכל מקום.

אורן: אז מהו הדבר היותר גבוה, הערך היותר גבוה שאפשר לתת?

אם אתה תיתן להם "טיפ", כמו שזה נקרא היום, שיש להם רווח לגבר ולאישה, רק בתנאי שהם שומרים על המסגרת המשפחתית.

אורן: איזה רווח?

בוא נחשוב. אחרת בשביל מה?

אורן: זו בדיוק מהות הפרויקט, לחשוב מהו הרווח ואיך גם מגיעים אליו, איך גם רוכשים אותו. גם מהו היעד ואיך מגיעים אליו?

מה יכול להיות רווח לאדם שיש לו כל טוב, מרוויח, הכל בסדר, חי לבד בדירה שלו, יש לו מכונית, יש לו הכל, הולך לעבודה, אחרי העבודה מבלה עם החברים, אם הוא צריך אישה, לוקח איזו אישה לזמן מה וכולי? מה יחייב אותו לחיות חיים אחרים? יש לו ביטוח, יש לו רופאים, יש לו הכל, הוא לא זקוק לכלום.

אורן: אתה מדבר על רווק?

כן.

אורן: אפילו לא הייתי הולך לרווק, הייתי הולך לנשוי, כי הוא כבר תקוע בקשר ואולי יש לו אפילו ילדים.

אתה רוצה להקל עלי, בסדר.

אורן: נכון, זה להקל. כי ודאי לשכנע רווק זה פרויקט בפני עצמו, איך להסביר לאדם לא נשוי למה כדאי לו להתחתן? אני רוצה להתחיל מבעיות, כי אלה החיים.

זה לא חשוב, אפילו בעיה הכי גדולה, זה לא חשוב, אלא מה יכול לחייב את האדם?

אורן: לחייב?

כן.

אורן: לא יודע, אולי תמציא חוק שחייבים להתחתן. מה זאת אומרת לחייב?

זאת אומרת, אוכל יש לו,

אורן: נכון.

מין יש לו.

אורן: נכון.

רב: משפחה, אם צריך או לא, יש לו.

אורן: נכון. אם הוא רווק, אין לו בעיה.

אם הוא צריך, זה לא חסר. כסף ודאי שיש לו יותר. אחרי כסף, כבוד ואחר כך מושכלות. כבוד, זו התכונה שאנחנו יכולים למצוא באדם ועליה אנחנו יכולים לשחק. כבוד זה נקרא, האם אנחנו מכבדים אדם שמתנהג בחברה בצורה שלא נראית לנו?

אורן: בחברה?

על דעת החברה, כן. דעת החברה צריכה להיות כזו שתגנה את האדם בזה שהוא לא נשוי ולא בעל משפחה. הוא לא יוכל להתקדם בעבודה באותה צורה שבה כולם מתקדמים. לא ניתן לו קידום. ניקח ממנו הרבה יותר מיסים, נחייב אותו בכל מיני דברים. נזלזל בו. צריכה להיות דעת חברה כזו, שאדם ירגיש שהוא פגוע, פגום. שהוא "פלג גופא".

אורן: זה מנותק מהמציאות, זה אולי חזון עתידי, זה רחוק שנות אור מהמציאות.

אבל אנחנו מדברים על התיקון.

אורן: לא, לא על תיקון החברה, ממש לא. אם אני אחכה לתיקון החברה, אז נוכל להקליט את התכנית הזאת ולשדר אותה עוד מאתיים שנה עם אותם תכנים. היום כל החברה הולכת בדיוק לכיוון הפוך.

אם החברה הולכת הפוך, אז אנחנו כמו כל הזנים במין החי, הולכים ומתמעטים עד שנכחדים.

אורן: לכן אני אומר שלָקַחְתָ פרויקט גדול מדי. לשכנע אדם לא נשוי ללכת להתחתן, הלכת גבוה מדי. זה רחוק, זה באמת קשה, בלתי אפשרי. בוא נלך למישהו אחר, שיש לו אישה ויש לו ילדים והוא כבר חי וסובל מקשר לא טוב.

מטרתנו היא פשוטה, לא לתקן עכשיו את כל העולם. אלא יש לי איש אחד ויש לו אישה אחת והם ביחד. ודברנו בתכניות הקודמות על עקרונות שעל ידם הם יכולים להעביר את הפסים שלהם מרע לטוב. אחד העקרונות המרכזיים, אולי הראשון, היה ויתור. נתנו את הדוגמה איך מותרים. ואמרת לי שחסר פה הדבר היותר גבוה שלמענו מותרים.

אז בוא נלך אליהם, הם כבר נשואים, הם כבר ביחד. ואתה אומר שעל ידי ויתור אפשר להגיע לאילו שהם חיים טובים יותר ממה שהם מרגישים היום. אז בתמונה הזאת, לא בתמונות גדולות.

אתה כל הזמן מוריד אותי לרמה כזו.

אורן: של אדם אחד שחי היום.

לא חשוב, גם לתנאים שאתה נותן לי, תנאים התחלתיים, זה כמו שבכל בעיה שמביאים לך במתימטיקה, או בתע"ס, אומרים לך, אלה ואלה התנאים ההתחלתיים, תפתור את הבעיה. אז אתה נותן לי תנאים כאלה שבהם אני לא יכול לפתור שום דבר, כי זה לא יחזיק. גבר לא רוצה ברוב המקרים להמשיך לחיות במשפחה, אישה היום לא רוצה להמשיך לחיות במשפחה. אני שומע זאת מנשים רבות.

אורן: את זה אנחנו יודעים, אלה החיים.

והחברה לא תומכת בזה.

אורן: נכון. החברה תומכת בהיפך. בגבעתיים ילד גר בשני בתים, זה הסטנדרט. יש בית של אבא, ויש בית של אמא. בימים א', ג', ה' אני אצל אבא , ובימים ב', ד', ו', אני אצל אמא.

אם כך אין לנו מה לעשות.

אורן: בטח שיש לנו מה לעשות, כי יש לנו שיטה איך לבנות קשר טוב בין אנשים.

אין, לא כדאי להם לעשות ויתור כי אין להם תמיכה לא פנימית ולא חיצונית. אין להם בשביל מה לוותר. אלא אם ניקח את הגברים והנשים שרוצים להקים משפחה, שרוצים להיות בקשר טוב ביניהם, שיש להם נטייה להיות במשפחה.

אורן: הם כבר במשפחה.

לא חשוב שהם כבר במשפחה, אלא שהם רוצים להמשיך.

אורן: הם רוצים להמשיך.

זה משהו אחר.

אורן: נניח יש סיטואציה כזאת, גבר ואישה נשואים, רוצים להמשיך, אבל לא יודעים איך להמשיך. הם רוצים עצה.

אם הם רוצים להמשיך, אנחנו צריכים ללמד אותם איך למצוא חן בזה שהם מוותרים זה לזה.

אורן: זה בדיוק הדיון שלנו היום. לקחנו את עיקרון הויתור שהדגשת אותו ממש כאבן יסוד.

כן.

חיים חדשים, שיחה 27, 1.7.12

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה
להשאיר תגובה |

אורן: תן לנו קצת יותר פרטים על תהליך השיקום הזה. איך מוותרים נכון, על מה כדאי לוותר, על מה לא כדאי לוותר, איך מתחילים את הצעד הזה, איך אתה ניגש לרשימה שאמרת שיש לך ועושה צעד ראשון, איך תרגיש שגם היא עושה צעד. תוליך אותנו, אנחנו בעד, אנחנו רוצים להשתקם. אנחנו עכשיו לא כל האנושות, אנחנו בסך הכל שני אנשים שרוצים ללמוד איך ליישם את העיקרון הזה שאתה מדגיש, של הויתור. איך מתחילים.

צריכים ללמד אותם.

אורן: מדובר על זוג נשוי עם ילדים.

כי ילדים זה היסוד שבגללו הם נמצאים יחד. צריכים להגדיל את זה, צריכים לעבוד עם הילדים. הילדים צריכים להראות כל הזמן לאבא ולאמא עד כמה חשוב להם לראות אותם יחד. ילדים צריכים להיות כאן הפסיכולוגים הטובים של המשפחה. רצוי מאוד לחבר למשפחה כזאת עוד שתיים שלוש משפחות שיתנו תמיכה ודוגמא זה לזה. שממש יבלו יחד, ישבו יחד מול הטלוויזיה לשתות כוס קפה, לצאת יחד לאיזה מקום. זאת אומרת שכל הזמן תהיה להם איזו דוגמא טובה, תמיכה טובה מהצד.

זאת אומרת, אתה צריך לייצר כאן גורמים שיחייבו אותם להישאר מקושרים, וגם בויתור כל אחד צריך לדעת על מה הוא מוותר לעומת הרווח. שאת הרווח הזה הוא יראה בילדים, בשירות שהם עושים לילדים. אתה מדבר כל הזמן על שני אגואיסטים, שנמצאים בשימוש האגו שלהם, עם האופי שלהם, עם אגו שגדל וגובר, עם חברה שמשפיעה בצורה שלילית ביותר. צריכים לחפש גורמים. אלה ילדים, זה עוד זוג או כמה זוגות שיכולים לחזק אותם ולתת להם דוגמא נכונה וטובה. יכול להיות שזו התחייבות.

אורן: איזו התחייבות?

התחייבות כזאת שקשה לנו סתם לנתק את הקשר בינינו. נניח אני והיא נמצאים בעסק משותף, או שיש לנו קרן משלנו שאנחנו לא יכולים לחלק אותה, משהו שמחזיק אותנו יחד. כמו שפעם הייתה חלקת אדמה, בית משותף, אתה לא יכול לחתוך, כמו שהיה לפני מאה או מאתיים שנה, וכן הלאה. אתה צריך ליצור כאן קשרים, ממש קשרים, אזיקים שיחזיקו.

אורן: אבל מי ייצור? אני מצפה מהם ליצור אותם עבור עצמם?

אם אתה מטפל בהם כפסיכולוג.

אורן: אני לא מטפל, אני יכול לתת הדרכה, אבל הביצוע של מחויבות, האזיקים האלה, אתה כאילו אומר שאני אדריך אותם לשים אזיקים על ידיהם עצמם.

כן.

אורן: היום עושים בדיוק הפוך, היום עושים הסכמים על רכוש וכן הלאה, דווקא כדי ליצור אפשרות מילוט מהירה. זאת אומרת המגמה החברתית היום היא בדיוק הפוכה. יש הרבה עבודה לפנינו.

כן. לכן אני אומר שכאן צריכים להגיע לפיתרון דרך חיפוש גורם להשפיע על האדם דרך אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אם אתה מדבר על אדם מהשורה, מהרחוב. אין לו יותר. ולכן אפשר למלא לו את הדברים האלה, אצל האדם מה שהכי נוגע זה הכבוד, הפגיעה מצד הילדים איך הם מתנהגים ואיך הם יתייחסו אליו, ואיך הסביבה, החברה, זה מאוד חשוב.

אורית: אמרת כאן משהו שנשמע לי קצת חדשני, בעצם עוד לא שמעתי עליו בהרבה תיאוריות פסיכולוגיות ובשיטות פסיכולוגיות. אמרת שצריך לעבוד עם הילדים, לדרוש מההורים לעבוד עם הילדים יחד. זאת אומרת לשתף אותם, אולי התכוונת לשתף אותם בקושי, בחילוקי דעות, בקצר שיש בין ההורים?

אני לא חושב שההורים מסוגלים לעבוד נכון עם הילדים. לשתף את הילדים בכל היחסים בינינו זו לא דוגמא טובה, כך אנחנו מחנכים אותם מאוד לא טוב לחיים בעתיד.

אורית: אז למה התכוונת כשאמרת "צריך לעבוד עם הילדים"?

לעבוד עם ילדים בצורה כזאת שהילדים יהיו בינינו, לא נגד כל אחד מאיתנו, לא לבחור איזה צד הוא לוקח, צד של אבא או צד של אמא חלילה. אלא שהם יהיו כדבק שמחבר אותנו. האדם מאוד תלוי בהרגל. אם מלכתחילה אנחנו בונים הרגלים כאלה שכל ימי שני וחמישי אני והגברת שלי הולכים לאן שהוא, וכל ימי ראשון ושלישי אנחנו עושים עם הילדים משהו, וכל יום שישי יש מפגש עם ההורים שלי או הם באים אליי וכולי.

אז למרות שלפעמים אני לא רוצה בכל הדברים האלה, זה מחזיק. זה מחזיק, זה עושה משהו. וצריכים להשתמש בהרגל. אבל אסור לנו לשתף את הילדים בכל הסכסוכים שלנו. אנחנו יוצרים אצלם הרגל שיחזור בחיים שלהם.

אורית: אני מכירה כמה משפחות שבאמת יש ביניהם דבק כמו שאתה אומר, ולא ברור בדיוק מה הדבק הזה, והם חיים ביחד מאוד לא טוב, מאוד מאוד לא טוב. והילדים כמובן מרגישים את זה וחווים את זה. והם בכל זאת בשבתות ובסופי שבוע יוצאים לטיולים. הם עדיין משפחה במידה מסוימת, אבל הם סוחבים את הריבים מהבית לתוך הרכב ולצימר שבו הם נמצאים. והם עדיין ביחד.

השאלה למה הם נמצאים יחד ורבים? אם הם כבר יוצאים יחד לצימרים ולכל מיני דברים יחד עם הילדים, כל המשפחה? האם אין להם מספיק שׂכל להבין שעכשיו לפחות ליום אחד אנחנו פותחים דף לבן ועושים היום כיף. למה אנחנו לא יכולים? את זה הפסיכולוגיה יכולה לעשות.

אורית: השאלה אם באמת הדבק הזה מחבר משפחה כזאת? כי זה באמת בלתי אפשרי, הילדים סובלים, יש להם כל כך הרבה קשיים בכל הרמות, החברתיות, הלימודיות, הרגשיות, הילדים באמת סובלים המון לחץ מההורים. האם בכל זאת, למרות שיש דבק, אנחנו משתדלים להשאיר את זה כך, כי זה נכון בינינו?

כשאנחנו מסתכלים על משפחות לא מאושרות ועל משפחות בודדות, חד הוריות, אנחנו בכל זאת רואים שהמשפחה יותר טובה. יותר טוב להיות במשפחה, מאשר להיות במשפחה חד הורית. דברי עם ילדים שאבא לוקח אותם פעם בשבוע לפלנטריום, מצפה הכוכבים, לגן חיות והכל, האבא עושה יום כיף לילד, והילד מרגיש שאבא בגד בו. והוא לא אוהב את האבא. לא מסכים לזה. יותר טוב שאבא יהיה בבית ורב עם אמא, כי זה עדיין משפחה.

אורית: אבל אנחנו בעצם משמשים דוגמא לילדים שלנו, אז אנחנו מלמדים אותם גם בזוגיות שלהם להמשיך לריב ולא להצליח לתקן.

וכך את נותנת להם דוגמא להתגרש. הם יביאו ילדים ויתגרשו. תשאלי את הילדים עצמם מה הם אומרים.

אורית: אנחנו יודעים הם אומרים, אתה צודק. ילדים מעדיפים את ההורים ביחד זה לגמרי נכון.

בכל מקרה, מה שלא יהיה.

אורית: אז אילו כלים אנחנו יכולים לתת להורים שהם ביחד ובכל זאת לא מצליחים להסתדר. איך אנחנו יכולים לעזור להם להתחיל לפשט את התסבוכת הזאת?

אפילו אם את לוקחת אותם לקורסים ומסבירה להם על כל המערכות, מי הם ומה הם ובאיזו חברה הם נמצאים. שוב אני אומר, אילו כלים יש לך חוץ מלפתח להם רגש ולתת להם שכל. את בסך הכל פותחת להם את תיבת הפנדורה שלהם, שכל אחד מהם אגואיסט. אז למה שהוא יוותר כדי להיות בחיבור עם מישהו? הוא חייב לראות מזה רווח גשמי, רוחני, בכסף, בכבוד, בשליטה, באוכל, במין, במשפחה, במשהו שכדאי לו. אילו רצונות יש לו שהוא יכול למלא רק על ידי משפחה?

אנחנו בנינו חברה כזו שאין לו כאלה. על ידי משפחה הוא לא ממלא כלום חוץ מעצבים, אז בשביל מה לו. דעת החברה לא תומכת בזה, אף אחד לא דורש את זה ממנו, בשביל מה הוא יכנס להתחייבות כזאת. אנחנו צריכים למצוא בכל זאת כמה גורמים שמשפיעים על המשפחה ומחזיקים אותה יחד.

גורם אחד הוא אם אנחנו מלמדים זוגות כאלה, כל מיני טיפים איך להיות מקושרים, איך לוותר, ולא בטוח שזה יחזיק הרבה זמן. הגורם השני, שעל ידי כל מיני זוגות כאלה שאנחנו באיזו צורה השתדלנו לתקן, אנחנו נשנה את דעת הקהל. ואז הסביבה, כלי התקשורת, כולם ישנו את היחס לזוגות צעירים ויחזיקו אותם יחד. רק לחץ חברתי. דעת החברה.

חיים חדשים, שיחה 27, 1.7.12

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה
להשאיר תגובה |

אורן: שלום לכם. אנחנו בסדרת השיחות "חיים חדשים", תודה שאתם מצטרפים אלינו. איתנו באולפן הרב לייטמן, אורית דולב, מטפלת זוגית ופסיכולוגית, וגם מטפלת משפחתית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי, אימון פנימי. ניצה עוזרת לאנשים לעשות את החיים טובים יותר, נכון?

ניצה: אימון אישי מתמקד בעצם בכאן ועכשיו, בהווה ובעתיד הטוב יותר. להבדיל מטיפול שהולך לעבר ומנסה לתקן דברים בעבר.

מהעבר לעתיד.

ניצה: בדיוק. ובאימון מסתכלים קדימה מהנקודה שאנחנו נמצאים, ונוגעים נקודתית רק אם יש משהו בעבר שצריך לגעת בו ואין ברירה כדי להמשיך, אבל לא הולכים לחפור אחורנית. זאת המטרה העקרונית של אימון.

רק ללמוד, רק מהעבר.

אורן: נקווה שנדבר על דברים מעניינים. מטרת הסדרה של השיחות האלה היא לברר איך אפשר, בכל מערכות היחסים שכל אחד מאיתנו חווה ביומיום, בין אם זה בבית, בין בני הזוג, עם הילדים, אחר כך נגיע למקום העבודה, עם השכנים, בכל מקום שיש סביבנו אנשים, איך אפשר לעשות את החיים שלנו טובים יותר, שמחים יותר, מאושרים יותר.

הרב לייטמן, חשבנו לפתוח את השיחה של היום בזווית מבט קצת יותר רחבה על כל הפרויקט הזה בכללותו, ולעשות איזה סיכום ביניים, מה עד כה, ולאן אנחנו הולכים, לאן אנחנו רוצים להתפתח. אפשר לומר שבשיחות הקודמות דיברנו על כל מיני בעיות שיש לאנשים. בפרויקט הזה אנחנו רוצים ממש לצייר בעיני רוחנו איזה איש או אישה, שחיים את חייהם. יש להם בן או בת זוג. לעיתים יש להם ילדים. יש להם הורים, יש להם מכרים, וחברים. הם מוקפים באנשים במקום העבודה. וכל החיים שלנו זה בעצם מערכות יחסים כאלה ואחרות, כשאנחנו יודעים ששורש כל הבעיות בחיי האדם זה היחסים הלא טובים שלו עם הסובבים אותו.

עד עכשיו התמקדנו בלהסתכל על איזו בעיה מסוימת יש בין שני אנשים, התחלנו מקשר זוגי ואנחנו נמשיך גם היום לדבר על כך, ונתנו איזו עצה, הכוונה, איך להתרומם מתוך המצוקה המסוימת, כדי להגיע לקשר פחות או יותר תקין.

אנחנו שואפים לפתח איתך בפרויקט הזה גם את זה, שזה הכי חשוב, כי בלי זה אין עם מי לדבר, אבל אם אפשר גם קצת יותר לכיוון הטוב, לתת כלים, הדרכה והכוונה לבני האדם, איך להתחיל לגלות שבחיבור ביניהם הם ימצאו את טעם החיים.

רק בין בני זוג או בכלל?

אורן: אנחנו עכשיו בקשר הראשון.

ורוצים להמשיך, במעגל יותר רחב.

אורן: נכון. אבל היום עדיין לא. אנחנו הולכים לאט לאט, לא ממהרים. בינתיים הדברים הם מאוד מעניינים ואין לאן למהר. כל עוד אנחנו מדברים על חיי הפרט זה כבר רווח נקי, לכן לא ממהרים. כשנגמור את נושא הקשר הזוגי, יש לנו עוד כמה נושאים שאנחנו רוצים לברר, כי חייבים לצאת מתוך הבעיות. אם לא יוצאים מתוך הבעיות, אז אין לנו נקודת אחיזה, ואנשים לא מבינים על מה אנחנו מדברים, לכן מתחילים מהבעיה. אבל בכל פעם, נניח עכשיו כשנדבר על בני זוג, אם תוכל גם להסביר, אחרי שתיתן איזו הכוונה איך לצאת מתוך הבעיה ולהגיע למצב שיש איזו תקשורת וקשר, איך אפשר גם קצת להתרומם. איך אפשר גם להרגיש בתוך הקשר הזה איכות חיים וטוב ומתיקות. כאילו כמו שאנשים עושים גם כשהם מתחברים ברמות יותר גבוהות, אני אומר את זה בינינו. אלא שכאן זה צריך להיות בצורה עממית, עם האנשים שסובבים את אותו איש או את אותה אישה. 

הייתי בכל זאת קודם כל מחזיר את הכל ליסוד. אני רואה שאתם רוצים איזו שיטה. השיטה היא פשוטה בסופו של דבר, כי כל הטבע שלנו, כמו שדיברנו, זה רצון ליהנות. רצון להחזיק את עצמו בצורה חומרית, רצון לגדול אצל צמחים, לגדול ולהתפתח עוד יותר אצל בעלי חיים, ולאדם זה בכלל כביכול ללא גבול. וכשהאדם התפתח ללא גבול, הוא הגיע אפילו לכך שהוא בונה חברה גדולה, עד שמגיע למצב שהוא לא יידע באמת בשביל מה הוא מגיע, ואיך הוא מגיע. ואז הוא מגיע למצב שכולנו קשורים זה בזה, כולנו משפחה אחת.

היום יוצא שמה שאנחנו מדברים על משפחה, בין בני זוג, זה לא בין בני זוג. בני הזוג האלה, אם אנחנו נתמקד טוב טוב בפנים, אז אנחנו נראה שהם תלויים בעוד מיליארדי בני זוג אחרים, ובכלל בקשר עם כל העולם, ואנחנו צריכים להביא בצורה כזאת, כביכול לכל משפחה, את כל העולם בפנים, עם כל מה שקורה. כי אם פעם הייתי חי עם המשפחה שלי באיזה מקום, הייתי מתפרנס מהאדמה, מכמה כבשים וכולי, אז היה מספיק לי. או שהייתי פחח, נפח וכן הלאה, היה פשוט. והיום, אני תלוי בכולם. הבגדים, המזון, כל מה שיש לי בבית, מכשור, אנרגיה ובכל, אני תלוי בכולם.

תלוי בכולם זה תלוי ביחס טוב מכולם. זה לא רק כסף או איזשהו רווח גשמי נטו, אלא זה יחסים. היום מתגלה שהכל תלוי ביחסים בין בני האדם. וכאן זוהי בעיה, שנכון, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מסבירים לאדם שבחיים שלו, במשפחה, הוא לא סגור במשפחה בלבד. משפחה זה טוב, זה הבית שלו, זה המקום המיוחד שממנו הוא בא והולך לחיים, לעולם, יוצא וחוזר. אבל למעשה העולם היום הוא כל כך קשור אלינו, שהגבולות של הדירה הפרטית שלי, כמו שאתה רואה כאן בתמונה בניינים גבוהים ברקע, כך אני נמצא בדירה, אבל נמצא בעיר הגדולה ובעולם הגדול.

זאת אומרת, אנחנו צריכים גם ללמד את האדם איך להסתדר עם כולם כמו במשפחה. וכאן אנחנו צריכים לדבר על היסוד שלנו, שזה האגו שלנו, רצון ליהנות מכל העולם, ודאי רצון ליהנות מבן או בת הזוג, מהילדים, מהמכשור וכל מה שיש לי בבית, שהכל יהיה לי טוב ויפה, הסקה, מיזוג, אוכל, מזון, כל מיני דברים. אבל חוץ מזה, היחס, יחס מכולם. וזוהי קצת בעיה. אם אנחנו אומרים שאפשר לתת טיפים, ולהרבה אנשים, אז אנחנו צריכים לחשוב איך לתת להם טיפים גם איך להיות מקושרים מחוץ למסגרת המשפחתית, למשפחה היותר גדולה. ודאי שלא בכזה קשר אינטימי כמו שאני עם אשתי והילדים, אבל בכל זאת.

אנחנו דיברנו על כמה כיוונים. קודם כל, הכיוון הראשון זה ויתור. התנאי הראשון זה ויתור, "על כל פשעים תכסה האהבה". כולנו אגואיסטים, כולם רוצים רק ליהנות. זה שאני רוצה ליהנות מהשני, היום אני רוצה ליהנות ממנו, ומחר בא לי משהו אחר. האגו שלי כל הזמן משתנה, אנחנו כל הזמן משתנים, אנחנו מיוחדים בזה מכל יתר הטבע. ולכן אני צריך לדעת איך, על פני כל השינויים שלי, אני שומר כמה דברים קבועים ברמת קשר טובה, וגם ביחס כזה שאני מזמין תגובה נכונה מהשותף שלי בחיים. גם מהילדים, גם מההורים, שלי, של בת הזוג, מכל החוג המשפחתי הרחב.

אז ויתור זה הדבר הראשון, כמו שסיפרתי על מה שאמר המורה שלי, רב"ש, שאהבה היא חיה שמגדלים אותה בבית מוויתור ההדדי. הדבר שני זה החיוך. הבעיה שלנו היא שאנחנו מלמדים את האנשים, "תצא לרחוב, תקרע את הכבישים, תרביץ, תהיה גבר, מאצ'ו, תראה שאתה חזק וקשוח". ובכך אנחנו למעשה גונבים מהאדם אפשרות, סיכוי, להסתדר עם העולם. ואנחנו לא קונים בכך שום דבר חוץ משונאים, אויבים, שברגע המתאים הם גם יתייחסו אלינו כך בחזרה, ובשמחה ישימו לנו רגל בכל דבר.

זאת אומרת, זוהי גישה לא נכונה, אנחנו צריכים כך לחנך לא רק את בני הזוג אלא את כולם. חיוך, פשוט מאוד. חיוך מלאכותי, שאתה מחייך ומחייכים אליך, אין ברירה, אחרי מעשים נמשכים הלבבות.

אורן: מה פירוש חיוך מלאכותי?

מלאכותי, שאני מחייך, אני מחייב את עצמי לחייך. האמריקאים פעם עשו את זה וקצת הצליחו בזה.

אורן: למה אתה מחייב את עצמך לחייך?

כי לא בא לי. יש לי את האגו שלי, אני לא רוצה.

אורן: אם לא בא לך, אז למה לחייך?

כי אני יודע שעל ידי זה אני אצליח. שאין ברירה, אני חייב כאן לעבוד נגד האגו שלי. אני רוצה, שכולם יביאו לי, אני יושב כאן, תביאו לי הכל, שכל העולם יהיה כאן על השולחן והכל שלי. תעמדו כך במרחק של עשרה מטרים, כדי שאם אני צריך מישהו אז שלא יהיה רחוק, שיבוא וישרת. זה הרצון שלי, של כל אחד. אז אני צריך לדעת שלא יעזור לי כלום, אלא אם אני רוצה שזה יהיה ככה, אז אני צריך להתייחס לכולם כאילו אני מוכן להיות כזה כלפיהם. פשוט מאוד. בכך אני קונה את כולם. אתה תגיד, שזה ערמומיות וזה לא יושר.

אורן: לא ערמומיות, אני פשוט לא מוכן. אני לא מוכן לשרת את כולם.

להראות שאתה מוכן לזה, בכך אתה הופך אותם למשרתים שלך.

אורן: איך אני מראה?

בחיוך. ביחס טוב. בכך שאתה עושה איזו טובה קטנה פה ושם. אתה בכך קונה בני אדם, קונה את המשרתים שלך. מה זה משרתים? שבמקום להגיד לך לא, לעשות משהו נגד, לא לשים לב אליך, הם יכבדו, הם ייקחו אותך בחשבון. זה ברור, אם אתה בונה איתם יחס כזה.

אורן: אז זו ערמומיות.

נכון זו ערמומיות. נגד מה? נגדם או נגד האגו שלך?

אורן: נגדם.

ואולי לא, אולי זה אתה שמשחק עם האגו שלך.

אורן: הבנתי, אני אחייך לכולם כאילו אני פה בשבילם.

ובסופו של דבר אתה תשתנה. זה ישפיע עליך.

אורן: אני לא רוצה להשתנות, אני רוצה שכולם ישרתו אותי.

אל תסביר את זה לאדם, אבל זה יגרום לו לשינוי. כי הוא יחייך, השני יחייך, שניהם יחייכו, יחייכו ויחייכו, עד שיראו שזה משתלם. ואז אותו האגו יגיד, "מצאתי פטנט יפה ששווה הרבה כסף. אני לא צריך בזה לקנות מישהו, לטרוח והכל, הם עושים לי טובות, אני עושה להם טובות, אנחנו סוגרים את הדברים בצורה קצרה, יפה, נוחה וזהו. זה שווה המון כסף".

למשל, הוויכוחים שאתה שומע בפרלמנטים בכל המדינות, ובכלל וויכוחים שיש בין בני אדם בכל מקום. אם תעשה את זה בצורה יפה, תראה כמה אנרגיה אתה תחסוך, כמה עצבים, מחלות והכל.

אורן: זה בטוח.

יש היום כלכלה שנקראת "כלכלת האושר", הכוונה היא לאושר שבלב. שבה מודדים בכסף כמה עולה יחס טוב בין בני אדם, כמה הוא חוסך. גם אצלנו יש על זה מאמר.

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות
להשאיר תגובה |

אורן: העיקרון השלישי הוא להכיר את הטבע שלנו, את הדחפים שלנו וללמוד לשלוט בהם. יש עוד עיקרון?

כן. שלא חשוב לי מהו הטבע שלי, שלך, שלה, אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה. אם נניח אני שתלטן, כזה שכולם צריכים להיות ליד העקב שלי ולא מילימטר גבוה או הצידה. אני מרגיש שאני צריך להחזיק את כולם סגורים בפנים בתוך האגרוף שלי , שאף אחד לא ירים ראש, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות עם זה שום דבר, אני צריך לדעת שניתן לתקן אפילו את התכונה הזאת ואת כל יתר התכונות, חוץ מהבסיסיות .

זאת אומרת, לא את האגו עצמו, אלא את השימוש הנכון בו, אני יכול לעשות על ידי הסביבה. סביבה שנותנת לי דוגמה, סביבה שלוחצת ומחייבת אותי בזה, סביבה שמחכה שאני אעשה זאת, סביבה שיחד איתי עושה זאת.

כשאני כך עובד עם הסביבה, אני יכול לעשות מעצמי יצור אחר לגמרי. ואם אנחנו רוצים כבר לדבר על השינויים הגדולים שבאדם, לא רק חיוך קטן, או רוגע בבית, אז אנחנו כבר מגיעים לאמצעי שזאת הסביבה.

אורית: ואם אנחנו רוצים לעשות את זה בתוך הבית, בזוגיות, למשל?

גם בתוך הבית.

אורית: איך נעשה את זה בזוגיות?

"מיעוט הרבים שניים". זה מספיק לנו, אנחנו יכולים לעשות זאת.

אורית: אם אני שתלטנית, ובמודעות שלי אני רוצה לנסות ולתקן את זה, איך אני עושה את זה?

תקבלי דוגמה מבן זוגך.

אורית: הוא פוחד ממני כי אני שתלטנית.

שיראה לך עד כמה הוא פוחד.

אורית: אני יודעת שהוא פוחד.

שיראה לך את זה.

ניצה: שידבר, שישתף אותה?

אורית: שיעשה תנועות של התגוננות?

את שתלטנית, ואם הוא יראה לך שהוא מפחד ממך, את תפסיקי להיות שתלטנית.

ניצה: מה הוא צריך לעשות כדי שהיא תבין עד כמה הוא מפחד?

הוא צריך להראות זאת. "אני מפחד ממך". זה נעים לך?

אורית: ממש להראות שהוא מפחד?

כן. זה באמת. נעים לך? טוב לך?

אורית: בסדר

למה בסדר? האגו שלך לא יסבול זאת. למה? את רוצה להיות שתלטנית על החזק. ואם הוא מראה את עצמו חלש ומפוחד, כבר אין על מי לשלוט, את כבר לא יכולה למלא את הרצון שלך בשליטה. הוא מבטל לך את היכולת לשלוט. זה הפוך ממה שאנשים חושבים. הם חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני, וזה לא נכון. למשל המכוניות הראשונות נבנו עם גלגלים מעץ, כמו עגלות. ואז ראו שכך אי אפשר לנסוע. קודם כל, רעש וקפיצות כל הזמן, כך שלשבת במכונית כזאת על אותם הכבישים היה בלתי אפשרי. ודבר שני, הגלגלים נשברו מכל פגיעה, מכל אבן. עד שהבינו שצריכים לעשות אותם דווקא מחומר רך, כי הגלגלים הרכים האלה עומדים בכל לחץ ובכל מכשול.

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה
להשאיר תגובה |

ניצה: אני רוצה לחזור למקד את הסעיף שדיברנו עליו. דיברנו על נושא של וויתור, חיוך, על הכרת הדחפים והשליטה בהם, והנושא הרביעי הסביבה, אמרת שלא חשוב מה הטבע שלי, תמיד נוכל לתקן אותו על ידי השפעת הסביבה.

הסביבה זאת הדוגמה של השני.

ניצה: הרבה פעמים תופסים סביבה כמשהו חיצוני. האם הסביבה היא בעצם בתוך הבית?

הסביבה היא כל דבר מחוצה לי. כל דבר באגו שלי שאני מרגיש כלא שייך לי. וברגע שהוא מצטרף אלי, הוא שובר לי את הגבול, הוא כבר לא חיצוני, הוא נכנס בתוכי. כמו תינוק, כמו ילד קטן, ואני כבר לא יכול להראות כלפיו את השריר שלי, את האגרוף.

ניצה: אם אני אתחיל להבין שהסביבה היא הקשר שלי, הבית שלי, אז איך אני בונה סביבה, איך כל אחד מאיתנו בונה לעצמו סביבה בתוך הבית, כזאת שתוכל באמת לארגן, לסדר, ולתקן את כולם בתוכה?

יש שני דברים קשים, בעל הסולם נותן לכך דוגמה, כמו אגוזים שנמצאים בשק, שהם מתחככים אחד בשני, ולא יכולים להתחבר. צריכים להיות רכים כדי להיכנס זה לזה. זוגיות זה נקרא כשנכנסים לפחות במשהו זה בזה. כמו שיש זיווג גשמי, של גוף בגוף יש גם זיווג הפנימי, של רצון ברצון. כל אחד הוא גם זכר, וגם נקבה, שנינו בצורה הדדית נכללים זה בזה.

באותה רכות כמו שעשינו עם הגלגלים,במקום גלגל מעץ גלגל מגומי, כך אנחנו צריכים כל אחד לעשות מעצמי כלפי השני.

אורית: יכול להיות שאתה מנסה להגיד שמול נוקשות, מול משהו קשה, מול אופי קשה, מול התנהגות קשה, אנחנו צריכים לעשות כמעט את ההפך. להיות רך מול נוקשות?

להפוך את העץ לגומי.

אורית: מול קשה להפוך לרך?

כן. כל אחד כלפי השני. כי ההתכללות אומרת שאני מפנה בי מקום בשבילך, ואת מפנה בך מקום בשבילי. זה נקרא התכללות.

ניצה: מה יכול לגרום לאדם לרצות לרכוש את הגמישות, הרכות הזאת. מאיפה אני אביא את הכוח הפנימי, את המניעים שלי?

צריך להיות לכך חיזוק חברתי יותר רחב. יכול להיות במשפחה הגדולה, שיחות, תכניות, סדרות בטלוויזיה, צריכה להיות בזה רוח חברתית, אחרת לא יהיה חומר דלק לעשות זאת.

אורן: הם יכולים לעזור אחד לשני?

יכולים, אבל זה לא מספיק. צריכה להיות כאן תמיכה חברתית.

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות
להשאיר תגובה |