אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה.
ניצה: מה שתיארת עכשיו, הרגשתי שזה כמו תהליך שאני אצטרך לבנות לאט לאט. אבל יש בו שלבים וצעדים, שאני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. האם בקורס הזה אנחנו נקבל את הצעדים הללו?
קודם כל את ההסברים, על הטבע שלנו, על הקשר בינינו, על הרשת שקושרת אותנו יחד. על הבחירה החופשית, על האגו שגדל. על המערכת של "איש לרעהו יעזורו", איך אנחנו נתמכים על ידי הסביבה, כמה אני צריך להתכופף כלפי הסביבה, או אפילו להתגבר עליה כדי להיות שווה עם כולם. איך אני צריך להחשיב אותם כדי להתרשם מהם, בגדלות הוויתור, המטרה הגדולה הזאת, להתכלל עם כולם, וכולי.
אבל בכל ההסברים הללו, ועוד כאלה דברים שאנחנו נלמד, וגם דיברנו וקראנו על זה הרבה בינינו, במאמרים של המורה שלי, העיקר זה הסדנאות. מפני ששם אנחנו יושבים, בארבע או בעשר עיניים, לא חשוב כמה, ובדיבורים, בדיון, מנסים להרגיש את התהליך הזה, ואיך אנחנו יכולים לבנות אותו. הסדנאות הללו נבנות על ידי תהליך מיוחד, והמורה שמעביר את הסדנאות נותן לנו בכל פעם, בהדרגה, שאלות ונושאים לדיון. וזה פותח אותנו ברצונות, במחשבות, ביצרים למיניהם, בדחפים. ואנחנו צריכים להתמודד, איך אני רואה את זה בי, איך השני רואה את זה בי, איך אני רואה את זה בזולת, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה. אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה. אז אני מנסה ומנסה, כמה פעמים. כמו שחתול קופץ, הוא עומד על הקרקע ורוצה לקפוץ על שולחן, אז הוא מתקרב עוד קצת, ועוד קצת ואז קופץ. כך אנחנו צריכים לעשות תרגילים, ואז אנחנו נקפוץ נכון.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כך בנויים בני האדם, אנחנו חלשים מאוד כלפי דעת הסביבה
אורן: מחייבים אותנו ליצור את החיים.
כן. ואז אנחנו רואים שהחיים נעשים עוד יותר גרועים עד שאין לנו ברירה, אפילו אחרי מכות בינינו או מלחמות בין העמים, לא חשוב באיזה מישור אנחנו מדברים, נצטרך להגיע למצב שאין ברירה, הטבע מפתח אותנו למצב שאנחנו או הורסים את עצמנו, כמו במשפחה, כמו מה שקורה בכל מיני מדינות, או שאנחנו צריכים לעלות מעל האגו שלנו.
אבל מאיפה ניקח כוח לזה? זה הטבע שלנו, מה עושים? וכאן, יש לנו דוגמא מוחשית, מהעולם שלנו. אם אני רוצה לרזות, אני ניכנס לחוג נניח "רזה לתמיד", "שומרי משקל" או "מרזי מורית" ומה עושים שם בעצם, סתם מדברים. העיקר שיש עליך לחץ חברתי.
זה העיקר. שכל החברה מתחילה להעריך את הרזה ומתפעלת מכמה רזיתי, אני מקבל מהם התרשמות וזה נותן לי כוח, כי דעת החברה, דעת הסביבה פועלת עלינו, כך בנויים בני האדם, אנחנו חלשים מאוד כלפי דעת הסביבה. אני מוכן להרוג את עצמי, מוכן לעשות הכל רק שהסביבה תכבד אותי, תעריך אותי. רק שאהיה יפה בעיניהם, גדול בעיניהם. זה מעל החיים שלי.
אם רוצים שבן אדם ילך למותו, אנחנו יכולים לארגן חברה כזאת, שהוא ילך למות. ויש אתרים כאלה באינטרנט שמלמדים איך למות ומביאים את האדם למצב שהוא מחליט שכדאי לו למות, למרות שבהתחלה הוא לא חשב על זה בכלל. וזה כאילו על טבעי, נגד האגו שלי, אבל לא. דעת חברה יותר חזקה מהאגו שלי, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום. אני הולך למות או מקבל כל מיני ערכים כמו שצריכים לקפוץ מהמגדל ואין בזה שום הגבלות. אני יכול לסדר סביב כל אחד ואחד כזאת חברה שתשטוף לו את המוח והוא יעשה כל מה שהיא תרצה.
אורן: איך זה תורם לי בקשר הזוגי שלי?
אתה צריך סביבה.
אורן: אוקי.
אם אין לך כוח, אתה צריך סביבה ולא יותר מזה. אתה צריך סביבה, שתשפיע עליך שלוותר על האגו ולהתקשר לזולת זה מכובד, זה גדול, בזה אתה מיוחד, אנחנו מכבדים אותך, אתה בן אדם. בקיצור, לתת לך כבוד, לתת לך מילוי, שאתה תרגיש את עצמך מעל האחרים. כאילו שנותנים לך מילוי אגואיסטי, מעל האחרים. אבל במה במילוי האגואיסטי אומרים לך? כדאי לך לוותר על האגו. אתה מבין? זה עזר כנגדו.
כך עובד אותו האגו, כי סך הכל אני בעצמי רק אגואיסט. אין לי שום דבר חוץ מהאגו.
אורן: כולם אגואיסטים, לא?
כן, במאה אחוז, אבל אם אני מעביר את האגו שלי דרך החברה, היא יכולה לנהל אותי כבר באגו שלי בצורה כזאת שאני אפטר, אתעלה מעל האגו שלי.
אורן: נניח שאני אצליח בכל הדברים האלה, אז מה אני מרוויח מזה, מה ארגיש בסוף?
אנחנו עכשיו לא מדברים על מה אני מרגיש.
אורן: למה?
אנחנו אומרים שניסינו להתעלות ולהגיע לזוגיות יפה ולא יכולנו.
אורן: בחיינו עד כה.
כן, ואז הלכנו לחֶבְרה שנקרא לה "שומרי המשפחה" ואנחנו מקבלים מהם אהדה, חיזוק, תמיכה.
אורן: את זה הבנתי, זה איזה כוח שדוחף אותי.
קודם כל אנחנו נעשים זוג יונים.
אורן: מה זה "זוג יונים"?
שכל אחד חי כמו "פוצי מוצי" לשני.
ניצה: איך זה פתאום קורה?
כי אנחנו מקבלים מהם שטיפת מוח שכך צריכים לחיות.
ניצה: "שומרי המשפחה" האלה, הם התחילו יחד איתנו, אני לא חושבת שהם מבינים.
כן, אבל אנחנו כולנו עכשיו עושים השפעה כולם על כולם. ולכן אנחנו מתנהגים כך ודעת החברה, תשפיע על כולם. רק אנחנו צריכים לארגן נכון את הסביבה. אבל ללא ספק אנחנו כאן נצליח.
זה המנוף, זה האמצעי היחידי שיש לנו. זאת אומרת, שאם נצליח לארגן סביבה כזאת שהיא תשפיע עלינו, נצליח. אם לא, לא נצליח.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
להתחיל לארגן את הסביבה, שבה כל אחד ואחד יוכל לקבל מילוי לעבודה, מה שנקרא "מעל הדעת", או מעל האגו. ואת זה אנחנו צריכים לארגן.
ניצה: זה כמו בתחילת הזוגיות. גם אם יש פגמים, לא ממש רואים אותם, רואים רק את הטוב.
כן.
ניצה: אז מה קורה בדרך, שפתאום זה מתהפך?
אנחנו לא מדברים על האחר כך ועכשיו. אני מדבר כבר על האחר כך, אפילו על החודשים הראשונים, אין מה לדבר. אני מדבר כבר על המצב שהוא סטטי, קבוע. יש תקלות מדי יום, קטנות, גדולות, לא חשוב. אז קודם כל אני מתחיל לראות שהפגמים האלה הם בי, בחוסר האהבה לבת הזוג. זה דבר אחד.
זאת אומרת, אני צריך להתעלות בי לרמה כזאת, שאני לא אראה בה את הפגמים, כמו אימא בילד. זה נקרא שעליתי מעל האגו שלי. זאת אומרת, על ידי בת הזוג, עשיתי מדידה בתוכי איפה שאני, ועד כמה אני צריך לעלות להיות מעל האני. זאת אומרת, יש לי פרטנר שעוזר לי לעלות מעל הטבע שלי. איזה נכס יש לי בבית, איזה מתקן לפני, זה דבר אחד.
אז עליתי מעל האגו שלי, בזה לא רכשתי בעצם כלום, חוץ מזה שעליתי מעלי, והשני היה לפני כמראה. עכשיו ממשיכים הלאה, שאני עליתי מעלי אני בעצם לא עובד עכשיו עם הרצונות והתכונות שלי. מה אני עושה עכשיו? מאותו מצב ניטראלי, אני מתחיל להשתדל, להרגיש, לבדוק, להבין, רצונות, תכונות, תשוקות, מטרות של הזולת, של בת הזוג. ולהשתדל לקבל אותם כיקרים לי, שאני חי כדי למלא אותם.
משתדל לעשות זאת, אני מרגיש שבאמת יכול להיות שאלה יהיו חיים, אם בהדדיות יהיו לנו בזה חיים מאוד טובים יכול להיות. אבל אני לא יכול להחזיק את עצמי, זה קשה, אלה מאמצים אדירים, אני יכול להיות בזה כמה דקות, אבל אחר כך תעזבו אותי, תנו לי לנוח. זה בלתי אפשרי, מאמצים אדירים. זאת אומרת, אם בצורה אגואיסטית אנחנו חושבים על עצמנו ללא שום בעיה, הטבע מספק לנו חומר דלק כל הזמן, יש לו בפנים מנוע שעובד מהבוקר עד הלילה, וגם בשינה. כאן אני צריך כוחות אדירים, מאמצים נוראים, שאני לא מסוגל.
מה עושים? אז אני מגיע למצב, להחלטה השלישית. הראשונה עליתי מעל אגו, השנייה קיבלתי את האגו של השני במקום האגו שלי, אני רואה שלא מסוגל להחזיק בזה, אני צריך סביבה. מה זה סביבה? אני צריך ספק כוח וחשיבות, שזה בעצם כמעט אותו דבר, שיספק לי חשיבות בכזאת עבודה מעל האגו שלי, ולמען הזולת. הסביבה יכולה לתת לי את זה. ואז אני ארגיש חופשי עוד יותר ממה שהייתי פעם דואג לעצמי. בזה שאני אדאג לזולת, כמו שלא דואג לשום דבר, כל כך חופש ומנוחה.
קודם כל אני לא מרגיש שום צרות ובעיות, כי עליתי מעל הטבע שלי. אני מרגיש את עצמי בעולם שכולו טוב, אני דואג רק לזולת, חופשי. אני כמו עף באוויר, ציפור ממש, כך אני מרגיש אם אני מקבל מהזולת חומר דלק, חשיבות, דחף. לכן בעצם כל הבעיה שלנו מלכתחילה היא לא לחכות לשלב השלישי, מלכתחילה, זה להתחיל לארגן את הסביבה, שבה כל אחד ואחד יוכל לקבל מילוי לעבודה, מה שנקרא "מעל הדעת", או מעל האגו. ואת זה אנחנו צריכים לארגן.
איך אנחנו מארגנים זאת? אנחנו לוקחים זוגות ומתחילים לעבוד איתם.
אורן: אנחנו הזוגות, אנחנו מייצגים חמישה זוגות.
אז אנחנו בתרגולים, בדיבורים. מאיפה באים לשומרי משקל?
אורן: אנשים שרוצים לרזות.
זהו. הם לא יודעים מה לעשות, רק הם מאוד רוצים, אז עשרים או שלושים אנשים משפיעים על כל אחד מהם, ואז הוא מרגיש מזה כוח, חשיבות ולחץ.
אורן: אז אני מקווה באמת שאתה תוליך אותנו בתהליך הזה. זה מה שאנחנו רוצים בדיוק דוגמה טובה. אנחנו גם לא יודעים איך, אבל רוצים שיקרה משהו טוב.
בסדר גמור, אז נצליח.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: זאת אומרת לתרגל כל הזמן.
כן.
ניצה: מה לתרגל? נניח, שעכשיו עלתה בי ביקורת כלפיו.
כמו שאתם תהיו אצלנו בסדנה, בקיצור. שאתם תדברו בצורה נכונה זה עם זה, ותדברו על מה שאתם רואים זה בזה, ושזה מראה אליכם, ועל השפעת הסביבה ועל האגו של האדם, על כל הדברים האלה. אם אתם תדונו ותלעסו את כל הדברים האלה כל הזמן ותעשו תרגילים כל פעם, איך אתם רואים את הזולת ולמה כן ולמה לא, זה יכנס לתוככם, ההרגל יהיה טבע שני, הסביבה תשפיע, שלא תשכחו את זה, ועל ידי זה אתם תמשיכו את זה בבית.
אתם לא יוצאים מהסדנה. סדנה אנחנו עושים בינינו כאן, כדי שאתם תמשיכו את זה כל החיים. סדנה זה לא מפעם לפעם. זה כמו עם דיאטה, את מתחילה, אין דבר כזה שאת יוצאת ממנה. יצאת, גמרנו. זה כל הזמן. הסדנה היא כדי לתת לכם דחיפה לעוד צעד, לעוד צעד, לעוד יותר פנימה, לעוד יותר דיוק. אבל בעצם אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: חסרה לי דוגמה, אני לא מרגישה שאני מצליחה להבין.
תתחילו לדבר על מה שלא בסדר ביניכם.
אורן: לא, אנחנו אפילו לא מדברים בינינו, לכל אחד יש את המערכת הזוגית שלו. ניצה מייצגת כאן בכיתה את כל הנשים ואני את כל הגברים. תבחרי איזו דוגמה טיפוסית, זו לא בעיה.
ניצה: שאני מרגישה שאתה לא תומך בי, אני לא מרגישה את התמיכה שלך. אני לבד.
תתייחסי אליו כאילו שהוא תומך בך ב-100%.
ניצה: רגע, אני רוצה להפעיל את המראה.
תדברי איתו כך, שהוא תומך בך ב-100%.
אורן: שהוא כן תומך?!
כן.
אורן: לא להגיד לו, "אתה לא תומך".
לא.
ניצה: הביקורת שלי "אתה לא תומך". במקום זה מה אני עושה? אני אומרת לו עכשיו, "אתה תומך"? אני אומרת לו אתה תומך בי?
הפוך.
ניצה: הפוך, "תודה שאתה תומך בי", "זה מאוד עוזר לי שאתה תומך"?
אורן: אני חושב שהיא מסתלבטת עלי.
מה תענה על זה?
אורן: אני אהיה בטוח שהיא באה ללעוג, היא באה לעשות ממני צחוק. אתה "תודה שאתה תומך בי".
ומה אתה עושה בחזרה?
אורן: אני אסגר יותר, כי אינטואיטיבית אני ארגיש שהיא כאילו עושה ממני צחוק.
למה צחוק?
אורן: כי ברור שהיא אומרת הפוך על הפוך.
כן, אבל זה לא הפוך על הפוך.
אורן: למה?
זה הפוך על הפוך על הפוך. כי היא רואה בך פגמים.
אורן: כן, אני לא תומך.
את הפגמים האלה היא מעבירה על עצמה, והיא אומרת לך את הדברים הנכונים שיש בך, אם לא האגו שלה.
ניצה: אני רוצה רגע לראות את המשחק הזה עד הסוף, כדי להבין עד הסוף. עכשיו עלתה בי ביקורת, הוא לא תומך בי. זה חוזר אלי. צריך להגיד הפוך ממה שמרגישים.
לא! רק תבינו, אנחנו לא רואים עולם, אנחנו רואים את עצמנו.
ניצה: כן.
אורן: לא, אני לא עוקב בכלל. אני לא מבין.
ניצה: זה בדיוק מה שרציתי להבין.
אורן: לאט לאט.
אני לא רואה את העולם. יש לי מסננת כזאת.
אורן: לכל אדם?
לכל אדם. שאני רואה מה שטוב לי וגם מה שרע לי. מה שרע לי להתרחק, מה שטוב לי להתקרב. כך אני רואה את העולם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם
אורן: עוד פעם. יש לי מסננת שמראה לי מה שטוב, ומראה לי מה שרע?
כן, מה לטובתי. את העולם האמיתי שמחוץ לי, אני לא יודע, לא מכיר, לא מבין. כך הרצון האגואיסטי שלי מצייר לי אותו. אני מקבל עכשיו את הרצון הזה כרע ורוצה להתייחס לעולם כטוב. אז אם אני רוצה להוריד את המשקפיים האגואיסטיות האלה, מה אני עושה? אז אני במקום כל הדברים הרעים אומר דברים טובים. ואני בזה לא משקר לך, כי אני עושה את זה כמו אמא לילד. אני אומר, "אורן, איזה אתה יפה, איזה ישר, איזה טוב." וכולי וכולי.
אורן: כך אתה אומר כשהורדת את המשקפיים?
כן. כי חוץ ממני רק העולם המושלם.
אורן: אבל תראה, המשקפיים האלה הם פה, הם אצלי. נכון?
אבל אתה רוצה לראות מעליהם. אתה רוצה להיות למעלה מהדעת.
אורן: בוא נתרגל את זה. נניח שהמשקפיים עלי, אלה המשקפיים של הביקורתיות.
ניצה: הטבעיות.
של האגו שלך.
אורן: אז הנה יש לי משקפיים, ואני מסתכל על בת הזוג שלי ורואה כרגיל מה שנקרא, כל מיני ליקויים.
כן.
אורן: עכשיו תוביל אותי, מה אני צריך לעשות? אני צריך להגיד לעצמי, "אורן, תזכור, למדת שיש.. " ?
רב: אם היו משקפיים אתה היית מוריד אותם.
אורן: נכון, אבל המשקפיים האלה. הם בפנים
המשקפיים בפנים, לכן אתה צריך להגיד במקום כל רע, טוב.
אורן: לה, לי? אני כבר מבולבל, מי אומר למי מה?
לעצמך.
אורן: לעצמי. מה אני אומר? אני מזכיר לי שיש לי משקפיים?
מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה"? שאין פשעים, יש במקום זה אהבה. אתה אוהב כל דבר שבא. לא בגלל שאתה רואה דברים רעים, אתה לא רואה אותם.
אורן: אבל איך הסרת אותם? איך הסרת בפנים את המשקפיים שלך שלא מראים לך פגמים? כי אתה אומר שאתה לא עושה כאילו, אתה באמת כבר לא רואה. זה מה שאתה אומר לי.
על ידי "הרגל נעשה טבע שני".
אורן: אז אני רוצה בזה, זה לא שאני לא רוצה.
אז תתאמץ, תתאמץ קצת שזה יהיה.
אורן: אני רוצה באמת להתאמץ בזה.
רב: מרגע זה והלאה מתנהגים בבית ששניהם מושלמים, ואין שום בעיה ביניכם, ואתם באמת רוצים לעשות כל אחד לשני מקסימום טובות. ושיהיו שניים כגוף אחד. לא גוף פיסי, במיטה, אלא נפשי, פנימי. והרבה תרגילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה פתאום יתגשם. רק בלחץ החברתי הסובב, ודאי. ואתם לא יורדים מהסדנה הזאת, כל הזמן. ופתאום אתה רואה איך הטבע מבפנים, מבחוץ, מתחיל להשתנות. העולם נראה אחר, אני נראה אחר, והיחסים, הכל נראה אחר. "עולם הפוך ראיתי". זה הפוך.
הדבר הזה הוא כאילו, תרגיל פסיכולוגי, הוא גם פסיכולוגי כמו שכותב בעל הסולם, אבל הוא מאוד עמוק. אנחנו צריכים כוח חברה שישפיע עלינו ושאנחנו נתחיל לעשות כאלה תרגילים.
אני לא מדבר מתוך החברה הפנימית שלנו.
אורן: איזו פנימית?
אני מדבר על בני זוג שבחוץ.
אורן: אנחנו חמישה בני זוג טיפוסיים מן הישוב.
לקחנו אותם מהישוב, נכון.
אורן: אז זו הסיטואציה.
כן.
אורן: רשמתי בינתיים "תרגיל מספר 1".
אבל תרשום תוספת, תנאי: שהמורה בקבוצה כזאת חייב להיות מקבוצת בני ברוך.
אורן: לצערי הרב הזמן שלנו נגמר, נמשיך את הדברים בשיחה הבאה. התרגיל שלנו עד לפעם הבאה: מרגע זה מתנהגים כאילו שנינו מושלמים ואין שום בעיות בינינו, ורוצים לעשות רק טוב ולהיות כגוף אחד. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שזה יתגשם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |