כמה שיותר נעורר את ואהבת לרעך כמוך, זה יהיה יותר קרוב לקיום שלנו, ליסוד שלנו כעם ומדינה.
ניצה: אז הזכרנו בעצם את שתי הדרכים, שני הכיוונים. הכיוון השלישי היה ללכת עם ההיסטוריה של עם ישראל, מה קרה לנו עם ישראל.
אני חושב שזה דבר מאוד חשוב וחזק. אם אנחנו מעוררים בתוכנו, ובפרט בזמן סכנה, את ההיסטוריה שלנו, את היסוד המוצק שלנו, שאנחנו מיוחדים, שאנחנו כבר עברנו דברים כאלו ולמה אנחנו, מתי הצלחנו ומתי לא. כמו למשל בסיפור המכבים.
ניצה: אתה חושב שבמקרה הזה צריך ללכת על ההיסטוריה הקצרה של החברה הישראלית, מהרגע שהקמנו את המדינה או ללכת עוד אחורה?
לא, בטוח לא. היסטוריה, הכוונה על אילו מקורות, על אילו תנאים העם שלנו נוצר, מתי נעשינו לעם, שזה מבבל, ממעמד הר סיני, עם ואהבת לרעך כמוך ולעומת שנאת חינם. שאנחנו תמיד קיימים מול או בין שני היוצרות הללו, שתי התכונות. האגו, שזה שנאת חינם, והחיבור, שזה ואהבת לרעך כמוך. ותמיד אנחנו נמצאים כביכול באיזו מין בחירה באמצע ובהתאם למה שאנחנו בוחרים כך אנחנו ממשיכים את ההיסטוריה שלנו.
אם נמשיך את זה בכיוון ואהבת לרעך כמוך, אז נתקדם לצורה שיש לנו מדינה ויש לנו עם ויש לנו עתיד ויש לנו הכל. אם נלך לשנאת חינם, אפילו מה שהיה לנו איבדנו, אז ודאי שלא כדאי לנו לעורר דברים כאלו. אז כמה שיותר נעורר את ואהבת לרעך כמוך, זה יהיה יותר קרוב לקיום שלנו, ליסוד שלנו כעם ומדינה.
אורן: זה קצת מצחיק לחשוב שקמפיין של "ואהבת לרעך כמוך" יחולל איזה שינוי בציבור. למה אני אומר? כי זה לא שהמצאת איזו המצאה שאף אחד לא שמע עליה, משהו שלא מהעולם.
איפה השימוש בהמצאה הזאת? היו דברים מעולם, ברור. אבל אני אומר להשתמש בזה, לממש את זה. קודם כל, כל הדתיים לא יכולים להגיד לי כלום. זה כלל שיש לנו מהתורה, כלל גדול בתורה. זה קודם כל.
אורן: אף אחד בכלל לא יגיד כלום. כולם בעד. אבל חבל על הכסף והמאמצים של הקמפיין, זה מה שאני רוצה להגיד. עשו את הקמפיין הזה אלפי שנים לפניך.
לא. את הקמפיין אתה לא שם בשביל לפרסם את האמרה המפורסמת הזאת. בקמפיין אתה צריך להסביר שצריך לממש אותה ובאיזו צורה. אחרת היא סתם אמרה באוויר, שאנחנו אף פעם לא נגענו בה.
אורן: גם זה לא חדש שצריך לממש את זה. לא אומרים ואהבת לרעך כמוך בתור סיסמא.
איך ממשים?
אורן: אתה נכנס לבית ספר יסודי על הקיר כתוב "ואהבת לרעך כמוך". אתה נכנס לבסיס צבאי, "ואהבת לרעך כמוך". בכל מקום. עשו קמפיין אלפי שנים. הקמפיין לא אמר "יש פה סיסמא ובואו נדביק אותה על הקיר" אלא הקמפיין אמר שחיים ראויים, חיים טובים זה אם נממש בינינו את התדר הזה, את הכיוון הזה. אז בשביל מה אתה צריך עכשיו את הקמפיין?
כדי לממש אותו.
אורן: לא יבחינו שיש קמפיין, זה מה שאני רוצה להגיד. יש קמפיין לזה, אלפי שנים, השקיעו בו הון עתק.
זה תלוי איך אתה תעשה את זה.
אורן: שלוש דתות מריצות את הקמפיין הזה, במשך אלפי שנים. לא רק שלוש, בעצם בכל העמים, זה קמפיין בינלאומי, רב שנתי, שחוצה כמה שנות קיום.
את כל ההיסטוריה.
אורן: בדיוק, ההיסטוריה האנושית היא קמפיין אחד גדול לזה, ומה יוצא מזה?
שמדברים על ואהבת לרעך כמוך ובעצם ממשים ותשנא את אחיך.
אורן: אז מה החידוש? עכשיו תצא עם זה, אף אחד לא מבחין בך, כמו בסרטים "דני דין הרואה ואינו נראה", אף אחד לא מבחין שאתה קיים. לא שומעים מה שאתה אומר. כמו שדברת על הלווייתנים, אותו דבר. תריץ היום קמפיין כזה, הוא לא ייקלט באף אנטנה.
מסכים איתך. אבל ביסודו מה שאנחנו כן עושים זה את הקמפיין הזה, רק אולי לא במילים האלו ולא בשיטה כזאת ישירה, שאנחנו יוצאים איתו, אבל לפי מיטב הבנתי, אין לנו, ובכלל לכל האנושות, מה לעשות חוץ מלהריץ את הקמפיין הזה, דווקא, עד שהאנושות תתחבר למערכת אחת, שהיא תוכל לחיות כגוף אחד, ולא לאכול את עצמה כסרטן, שפועל בכל הרמות ובכל השטחים ובכל האופנים במה שאנחנו בנינו בחברה האנושית, שהמחלה הזאת התפתחה עד הסוף, שעכשיו היא גומרת אותנו ואנחנו גומרים את הטבע. אז אין לנו מה לעשות, אלא רק הקמפיין הזה. רק שאנחנו צריכים לגשת ליישום שלו בצורה חכמה, בצורה חלקית, לא בגדול, לא במילים האלו, אלא דרך האיום, דרך ההצלה ממנו וכן הלאה, בקטן.
אורן: אז עם מה יוצאים?
אתה צודק, יכול להיות שאף אחד לא ישמע אם נדבר על "ואהבת לרעך כמוך", אפילו שנדבר על זה שאף פעם לא קיימנו, ולמרות שתמיד דברנו, לא שמענו את זה.
אורן: קבלנו טענות שלהגיד לאנשים "בואו נתחבר, נתייחס טוב אחד לשני" זה "פרווה".
זה נכון.
אורן: זו הטענה הראשונה בשרשרת הטענות הרבות. מה תגובתך?
תגובתי שלא יוצאים בקמפיין "תהילים נגד הטילים", זה טוב למישהו שרגיל לתהילים, אז מחזק אותו לקרוא אותם יותר, לקרוא עוד פעם ביום או שאם הוא קורא רק חלק מספר תהילים, שיקרא כל יום את כל ספר תהילים.
אורן: לא שאנחנו נגד זה, אבל מה אנחנו מציעים?
הדברים האלה לא פועלים על האנשים. אנחנו צריכים שרגשי והגיוני יעבדו יחד. ברור לנו. איך אנחנו בונים את הקמפיין שלנו, כך שזה יעבוד על בן אדם גם ברגש וגם בשכל וישכנע אותו? ברגש יש לנו בכל זאת לעורר במקצת את החלק השלילי, איום, פחד, חרדה, והחלק החיובי שאנחנו יכולים כנגד האיום, פחד וחרדה לרכוש או להעלות, להוליד בנו משהו כדי לנטרל את ההרגשה השלילית. בהגיון.
איך אנחנו יכולים לעבוד? זאת אומרת, אם אנחנו נעורר את החלק השלילי וכנגדו את החלק החיובי והחלק החיובי יבלע את החלק השלילי, אז בזה האדם איתנו. בלי החלק השלילי הוא לא ישמע. בשביל מה לו לשמוע, מה אתה הולך למכור לו? אלה לא דברים שהוא צריך. אז אתה מעורר אותו קודם שיש בו חיסרון. במה החיסרון? להשלים את הדברים השלילים שלו, לכסות אותם. פחדים, חרדות, איומים, כל הדברים האלה. אני מוכר לו את הכיסוי, ביטחון, הרגשת הדברים הטובים, החמים, שבזה אתה פשוט מפסיק להרגיש את החרדה והפחד.
ואם אנחנו מדברים בהגיון ליד הלב, ליד הרגשות שדברנו עכשיו, המוח. האם אתה באמת מוכר לו משהו חוץ מפיצוי פסיכולוגי, שדברת עליו עכשיו? חוץ מרגשות? אתה באמת מוכר לו איזה מגן או אפילו איזה נשק חוץ ממגן, שליד המגן יש לך גם חרב? האם גם את זה אתה מוכר לו? כאן אנחנו צריכים לפתח מערכת שלמה של הסברה. מה זה נקרא כוח האיום, שזה כוח כמו שדברנו עכשיו, שהוא נולד אצל השונאים שלנו ויש להם חשבונות להצליח על ידי שימוש בו. שהם באיזושהי צורה נוגסים ואוכלים אותנו ובזה הם מצליחים.
יש להם חשבון שהוא כביכול ברור להם. איך אנחנו יכולים לנטרל את החשבון הזה, בעודו נמצא בהם? ואז אנחנו צריכים לדבר על הכוחות שבטבע, אין ברירה. כמו שדברתי קודם.
אורן: מי יבין?
לא יודע. עד התוכנית הבאה נחשוב על פתרון יותר קרוב לעם.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו ותחשבו איתנו יחד, בכוחות משותפים בטוח נמצא פתרון. עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
אנחנו גם רוכשים כוח מיוחד, שמגיע לנו לא רק בגלל שאנחנו מתחברים בינינו לגוף אחד, "כל ישראל חברים"
אורן: הייתי שמח אם היית יכול להרחיב לגבי התחושה שאני חלק מהאומה, חלק מהעם. אמרת שבזמן מלחמה התחושה הזאת באה על מנת להקל על החרדות של האדם, ואתה מדבר על תהליך אחר. האם תוכל לחדד את ההבדל?
למשל הזיכרון שלי מהמלחמה האחרונה הוא כשגרתי במושב בעמק חפר, ואירחנו כמה משפחות מאזור רמת גן, ששם נפלו הטילים במלחמת המפרץ. ואפילו במלחמת לבנון השנייה, מלפני כמה שנים, גם אז באו כמה קרובי משפחה מאזור נהריה. ובכלל לכל אדם במדינה יש כאלה זיכרונות, שבזמן מלחמה מתנהגים אחרת, בזמן מלחמה אנחנו ביחד.
ואתה אומר שהתחושה הזאת, שהפרט הוא חלק מהאומה, במצב כזה, במצב של איום מלחמתי, היא שונה מהעוצמה הזאת שאתה מציע לעורר דרך הדיבור על הדברים הטובים בינינו. כמו שאמרת, לא להתעסק במחלה אלא בעניין הבריאות. האם התהליכים שקורים בזמן מלחמה, משרתים את השדרוג החברתי שאתה רוצה להוביל בתפיסה של האדם את עצמו כחלק מהכלל?
כן, אבל רק בתנאי שאנחנו לוקחים את זה כנקודה התחלתית בלבד, ולא דנים בזה ולועסים את זה כל הזמן.
אורן: אבל להיכנס למצב מלחמה זה לא משהו שאתה בוחר להיכנס אליו, אם יש מלחמה אז יש. החום הזה, אתה מדבר על הקשר של האדם לעם.
אני לא מדבר על בריחה מהצרות, אלא אני מדבר על ניצחון על כל החיים האלה, הם מורגשים כחיים בגוף שבור, בגוף שהחלקים שלו נפרדים ולא מתפקדים בהרמוניה.
נניח, פעם שברתי את הרגל שלי בשלוש מקומות ולא יכולתי לתפקד. זאת אומרת, כמה שרציתי להזיז אותה, לא הייתי מסוגל, היא כאבה ולא הייתה מסוגלת לבצע את הפקודות שרציתי לבצע. לא יכולתי לא להרים אותה, ולא לסובב, ולא כלום, היא הייתה שבורה לגמרי. השאלה היא, מה ההבדל בין רגל שבורה לרגל שלמה?
אורן: שהאחת שבורה והאחת שלמה.
לא.
אורן: אז מה?
הרגל השבורה לא מרגישה את הגוף, היא לא יכולה לתפקד עם הגוף, היא לא יכולה ליהנות ממה שגוף נהנה. היא מנותקת, סוגרים אותה בגבס, קושרים אותה בכל מיני חבלים וזהו. ואז הגוף לא נהנה, קשה לו בלי הרגל, וודאי שהרגל לא נהנית מזה שהיא מנותקת מהגוף. וכשהיא מצטרפת לגוף לאחר זמן הריפוי, אז שניהם נהנים, גם הגוף נהנה מהרגל והרגל נהנית מהגוף. והרגל מבינה את הפקודות של הגוף ומבצעת בשמחה המשותפת ביניהם.
אורן: ומהו הנמשל ביחס לציבור בישראל?
זה אותו הדבר. אם אני מתחבר לציבור, וכולנו מחוברים יחד, ביחד אנחנו מתפקדים כמערכת שלמה, יפה, בריאה, וכולנו עוזרים בצורה הדדית זה לזה. ואז אנחנו פתאום מרגישים עד כמה שיש לנו אוצרות, שלל רב, שבהם אנחנו לא משתמשים, שאנחנו מבזבזים אותם מפני שכל אחד חושב רק על עצמו ולא רוצה להתחלק ולעזור לשני.
אנחנו לא צריכים לייצר יותר שום דבר, אלא רק לחלק. אם אתה משיג ערבות, פתאום אתה מרגיש שיש לך כל כך הרבה רזרבות, וכאלה אוצרות גדולים.
כתוב בעיתונים שהחקלאים אפילו לא אוספים את התבואה כי אין מי שיקנה אותה. ובינתיים, חצי מהעם נמצא בחוסר. אלה שמוכרים ירקות בסיטונאות מוכרים קילו בשקל, ובחנות זה עולה 15 שקל לקילו. כל זה נובע מחלוקה לא צודקת, מאי התחשבות וכולי, וכך זה בכל העולם. אבל אנחנו צריכים לתת מזה דוגמה על כך, שבחיבור אנחנו יוצרים הרמוניה בכל הרמות.
וחוץ מזה, אנחנו גם רוכשים כוח מיוחד, שמגיע לנו לא רק בגלל שאנחנו מתחברים בינינו לגוף אחד, "כל ישראל חברים", היינו "מחוברים", ואז יש לנו עם כמשפחה אחת, אלא שבזה שאנחנו מחוברים יחד, אנחנו גם מחוברים למערכת הכללית של הטבע, שעכשיו מציג את עצמו כמערכת אינטגראלית. שם הכל מחובר יחד, עולם הדומם, הצומח, החי, וגם החברה האנושית. ואם מישהו מהחברה האנושית מתחבר גם כן לכל הטבע, לפי ההרמוניה, לפי אותם החוקים של החיבור ההדדי, הוא מרוויח.
בואו ונראה את זה בתוך הערבות, אנחנו נראה שפתאום נגלה מהטבע כוחות טובים, בריאות, עד כדי כך שאנחנו גם נראה איך הכל מסתדר, גם המצב עם איראנים, ועם כל האחרים.
ואני לא נמצא בפנטזיות, אני אדם מאוד ריאלי, אבל כולם פתאום יתהפכו להיות החברים שלנו. כי בזה שאתה מתגבר כדי להגיע לערבות, כך תהיה כגיבור ההופך את שונאו לאוהבו, כך זה יקרה. למה? כי הכוחות שנמצאים בטבע, הם שמעוררים כל אומה לקום על אומה אחרת, ואנחנו נרגיש את היחס אלינו מכל האומות, ובפרט מהשכנים שלנו, ועד כמה שמצב הזה משתנה.
לכן בואו ננסה, מה יש לנו להפסיד בזה? אלא אתה מרוויח מהרגע הראשון, בחיבור, במגן פנימי, פסיכולוגי, בזה שאתה מתקן את האיזון החברתי לחלוקה יותר צודקת, את החינוך, והמשפחה, וכל מיני בעיות האלימות בכל מקום. ובטוח כשיש עם יותר חזק, המדינה מתחזקת, מוצקה, מחוברת בפנים, ואתה תראה עד כמה שזה עובד ממש למעלה מהשכל שלנו, כי אתה מתחיל להשתמש במערכת האינטגראלית של הטבע.
יש היום הרבה מחקרים על כך שאנחנו כולנו שייכים למנגנון אחד. אתה פתאום נמצא במנגנון אחד, מחובר, כמו שהרגל לגוף, כמו שהתחברת לכל העם, לגוף אחד. ועכשיו הגוף הזה מתחבר לטבע, לגוף יותר גדול, ופתאום אתה משיג את כוח החיים, ואתה עכשיו בכלל לא יכול לתאר לעצמך מהו. ופתאום יש לך כאלה אוצרות, כמו לפי נוסחת האיינשטיין E שווה MC בריבוע, שמחשבת כמה אנרגיה יש בכל גרם של חומר. גרם אחד של החומר מספיק כדי לספק לכל הכדור הארץ לאלף שנה. אתה עולה לכאלה כוחות, מפני שאתה מתחיל להשתמש בחיבור, ולא במערכת המרוסקת.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
בשביל מה לנו לתת למישהו להרוויח מיליונים? המיליונים האלה יכולים להתפזר בינינו
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז. אנחנו בסדרת השיחות הזאת, מתחילים ללמוד מהרב לייטמן איך להיות חכמים. בשיחה הקודמת שלנו הרב לייטמן הסביר ש"חכם עיניו בראשו", יודע להסתכל קדימה, לראות מה עומד לבוא ולהיערך לכך כבר היום. כך אנחנו רגילים מהצבא, מכל המערכות שעובדות בראייה קדימה, לא חיים מהיום להיום. היום אנחנו ננסה להמשיך לפתח את הכיוון הזה כדי להבין מה אנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו כדי להגיע לביטחון בחיים שלנו, בחיים האישיים של כל אחד מאיתנו, בחיי המשפחה שלנו ובכלל בחברה שבה אנחנו חיים במצב הכל כך מיוחד שישראל נמצאת בו היום. ניצה האם תוכלי לתת לנו מבוא שיעלה אותנו על הנתיב של השיחה היום.
ניצה: בפעם הקודמת התחלנו לדבר על נושא של הבראה, חשבנו שיהיה נכון בתהליך הזה לבנות תוכנית הבראה שהמטרה שלה לספק ביטחון לאדם, בכל המישורים, במישור הקיומי, האישי, ולאט לאט תנחיל את הערכים של עזרה הדדית חיבור ואהבה ואיחוד, כל הדברים שדיברנו עליהם.
כשהולכים לבנות תוכנית הבראה יש צעדים שבדרך כלל אנחנו נוקטים. בשלב הראשון אנחנו בודקים איפה הכשלים, איפה נכשלנו, מה דורש השלמה, מה דורש שיפור? בשלב השני אנחנו בונים תמונה שאנחנו רוצים כבר להיות במצב הבריא, לא רחוק מידי משהו שהוא קרוב. ואז, בשלב השלישי אנחנו כבר מתחילים ממש לבנות צעדים, פעולות, ממש מטרות לעבר התמונה. תוביל אותנו לאט לאט לבנות את התהליך הזה.
דיברנו על תיקון המשפחה בין בני הזוג, היו לנו גם שיחות על חינוך ילדים. יש על כך כבר מספיק חומר, אחר כך כשנצטרך לקשור את כל הדברים האלה יחד נצטרך להוסיף כדי שתהיה מערכת אחידה, אבל בינתיים אלו שני הנושאים. אנחנו באים מהמצב הפנימי, מתיקון החינוך, משפחה, זוגיות ומה שקרוב לאדם. והדברים הקרובים אליו בחוג יותר רחב הם באזור שהוא נמצא, זו יכולה להיות שכונה, עיירה, עיר. כאן חשוב מאוד לאדם שיהיה מקום טוב, נקי, מקום שהוא יקבל עזרה ושירות מהסביבה, שיהיה טוב לו ולכל בני ביתו.
לכן אנחנו צריכים לעורר את האדם, לגרום לו מתוך האגו שלו לבנות סביבה טובה נכונה. עכשיו במיוחד אנחנו נמצאים במשבר ולא יהיה לנו הרבה כסף לדרוש מהמדינה שתטפל בנו דרך הרשויות המקומיות, אנחנו נצטרך לקחת את הדברים האלה על עצמנו. זאת אומרת, צריכים לבדוק אילו שירותים נותנות לנו הרשויות המקומיות ואילו שירותים אנחנו יכולים לקחת על עצמנו שבכך יהיה גם תועלת במיוחד לכל האנשים שיוצאים עכשיו משוק העבודה, המובטלים ואלו שלא מובטלים, שיכולים בכל שעות הפנאי לארגן לסביבה הקרובה ואחר כך אולי ליותר רחבה, חיים יותר טובים, יותר בטוחים.
אנחנו מבינים ש"צרת רבים חצי נחמה", בזה שאני רואה את האחרים מתחילים להסתפק בפחות ממה שהיה קודם כך גם אני לא סובל מזה כביכול. אני רואה שזה הופך לנורמה חברתית זה לא שאנחנו יורדים בצריכה, כמו שאנחנו יכולים לספק את כל הצרכים שלנו ובצורה מאוד טובה ויפה. אני לא מדבר על המילוי הנפשי הפנימי החברתי שהאדם מקבל מכך, אלא על כך שאנחנו מארגנים מחסנים לביגוד, לכל מיני כלי בית, לריהוט, לכל דבר ודבר, אנחנו מארגנים רשימות של אנשים שיכולים לעזור זה לזה בתיקונים מסוימים, אנחנו יכולים לפתוח כל מיני בתי מלאכה לתיקונים של בגדים ונעלים, כל דבר אפשר לעשות על ידי השתתפות של הסביבה. אנחנו יכולים לארגן חוגים יפים וטובים לילדים ולא לשלם סכומי עתק על כל חוג אלא בהתנדבות, יש בינינו הרבה אנשים שמסוגלים לכך, הם ילמדו את הילדים שלנו בשעות הפנאי, מחוץ לבית הספר, כל מיני דברים טובים שמועילים לילד כמו ספורט וכל מיני דברים נוספים.
אנחנו יכולים להיכנס לחיבור בינינו בסביבה שלנו, אפילו באזור שלנו או בכל העיירה, ולדרוש אספקה במחירים מוזלים. לָמה מָה שאנחנו צורכים הוא פי שלוש ממה שקורה באירופה? במה אנחנו מיוחדים? אלא שזה הולך לכל מיני מקומות, בשביל מה לנו לתת למישהו להרוויח מיליונים? המיליונים האלה יכולים להתפזר בינינו, סל הקניות של כל אחד יהיה יותר זול. וודאי שמצד אחד אנחנו נגרום בכך למשבר בכמה רשתות אספקה, סוּפרים למיניהם, אבל מצד שני כל הקהל הגדול ירוויח.
כך גם נקטין את הצריכה הגדולה הזאת, גם בכמות וגם בסוגים, זאת אומרת לא צריכים להיות חמישים סוגי קוטג' ומאתים סוגי גבינות וכן הלאה. אלא לאט לאט אנחנו נגיע למצב שיש הכול אבל בצורה נורמאלית. אז האדם יבין ויהיה בטוח שיש לו ומספיק מכל סוגי המזון שהגוף צריך. לא שאנחנו מגיעים כאן לצמצומים גדולים, אבל זה יוצא חצי אם לא פחות במחיר ובאספקה נוחה, קלה, לכולם.
גם עם כל יתר השירותים שאנחנו כעיירה צורכים מבחוץ, אנחנו יכולים לעשות את אותם ההסכמים. למה בחברת החשמל כל פועל צריך להרוויח חמישים אלף שקל בחודש ואצלנו לא? אנחנו רוצים להיכנס איתם להסכם מיוחד שנקבל מהם אפילו את החשמל בתנאים מיוחדים, קונים במחיר מיוחד. זה סך הכול עניין של תנאים, אנחנו להם והם לנו.
זאת אומרת, לא להיות תחת כל מיני רשתות שמרוויחות 70%-80% מהמוצר שהן מוכרות לנו, אלא אנחנו רוצים שיהיה שירות הוגן. הכל נמצא בידיים של החברה שמתחברת, מתלכדת ומחליטה שהיא עושה כך, כמו שעשו בזמנו הקיבוצים והמושבים בקניות מרוכזות, בתנאים מיוחדים.
זה מה שאנחנו חושבים שצריכים לעשות.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, צרכנות/כלכלת המשפחה |
| להשאיר תגובה | |
אם אדם מסוגל לפתח את הרגשות ואת ההבנה, היחס, הגישה הנכונה לבן זוג שלו, בזה הוא קונה כלים חדשים
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו, לסדרת השיחות "חיים חדשים". שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אתם מצטרפים אלינו, ואנחנו כאן דנים על הדבר הכי חשוב לנו בחיים, על הקשר שלנו עם האנשים הסובבים אותנו. ובתוך סדרת השיחות הזו אנחנו מתמקדים כרגע בקשר הזוגי, בואו תצטרפו. הרב לייטמן, באחת השיחות האחרונות דיברנו על כך שהמטרה שלנו היא לבנות שיטה עם שלבים ברורים, שבה כל זוג ואפילו כל פרט שנמצא במערכת זוגית עם בן או בת זוג, יכול להשתמש בה כמכשיר לשדרוג תפיסת החיים שלו, היחס שלו לבן או בת הזוג, והיחס שלו לחיים בכלל. וזו המעבדה הביתית שהגדרנו ובה אנחנו פועלים.
והמטרה שלנו בתחילת השיחה הנוכחית היא, לנסות ולהגדיר בצורה סכמתית אילו שלבים יעבור זוג שיפעל על פי השיטה שלנו בדרך שלו אל נקודת החיבור ביניהם.
יש לי שני בני זוג, ומטרתנו היא להעביר אותם תהליך שיהפוך אותם להיות לאיזה משולש כזה שבו הם נפגשים בנקודת החיבור, וממנה מסתכלים על החיים אחרת. אילו שלבים הם צריכים לעבור, משלב אפס עד לזה שהגענו אל היעד שלנו? אנחנו חושבים שזה יכול לעזור לאנשים שיעברו את התהליך.
הייתי אומר כך. אנחנו מגלים היום בעולם שהטבע מחייב אותנו להיות קשורים זה לזה. מפני שאם אנחנו יכולים לברוח מחיי המשפחה, מההתחייבות הקטנה הזאת שיש לנו אחד כלפי השני במסגרת המשפחתית, אנחנו לא יכולים לברוח מחיי החברה הגדולה הכללית, הבינלאומית, סביב כדור הארץ, כי כולנו תלויים זה בזה. אם תיקח בחשבון במה אתה חי, בבועה הקטנה שלך, אתה תראה שאין מדינה, אין חברה, אין אפילו מפעל גדול בעולם, שבאיזושהי צורה לא נוגע בך ומספק לך מה שיש לך דרך כל מיני ארגונים ומפעלים ומערכות.
וכמו שאנחנו מגלים, אחרי שלושה, ארבעה או חמישה אנשים, כל אחד מכיר את כולם. ואנחנו מתקדמים בזה הרבה. פעם לא היינו מכירים את היבשות, והתרבויות השונות. היום בכל מקום שאתה מגיע אליו, יש דמיון לא סתם בדברים כמו קוקה קולה ומקדונלדס, אלא מדובר על תרבות, חיים, של כל אחד. היוניפיקציה הזו, האחידות הזאת היא כבר מתפשטת בצורה מאוד מהירה בכל העולם.
ואנחנו רואים שגם האקולוגיה, הטבע, החוקים שמגיעים פתאום ומתגלים בחברה האנושית ובטבע כולו הם גלובליים, הם אינטגרליים, הם סובבים אותנו, הם מחברים אותנו יחד כולנו למערכת אחת. זה לא תלוי בנו, אלא כך היא ההתקדמות, האבולוציה. ואם זה כך אז אנחנו צריכים להבין באיזה עולם עגול אנחנו נמצאים.
והבעיה שלנו היא שאדם לפי הטבע האגואיסטי שלו לא מוכן לזה. איך אנחנו עוזרים לאדם להיות יותר ידידותי עם העולם, להבין את העולם, להשתמש בו בצורה הנכונה ולהצליח. אנחנו רואים שאנחנו פחות ופחות מצליחים בכך, ואנחנו נכנסים במקום לחיים יותר טובים שבהם לא חסר לנו דבר, למצב שבו אנחנו נמצאים במשבר שמאיים עלינו, בכלל לא יודעים איך הוא ייגמר.
עכשיו זה קיץ 2012, מה יהיה בעוד חודש חודשיים אף אחד לא יודע, כולם בפחד. אנחנו הגענו למצב שאנושות הגדולה, החזקה, המפותחת, נמצאת בפחד כמו תינוק שמסתכל מסביב ולא יודע איפה הוא נמצא. וזה מתוך חוסר קשר נכון של האדם והסביבה, שאנחנו לא מבינים את הטבע. וזה נובע מהאטימות שלנו. אנחנו לא רוצים להבין אותו.
אורן: את מי?
את הטבע.
אורן: איזה טבע?
הטבע זה נקרא כל החוקים האלה שאנחנו בתוכם קיימים, כל ההתנהגות שלנו, כל ההתנהגות של האקלים ומזג האוויר והחברה האנושית שמשתנה, ופתאום זרמים כאלו וכאלו קורים בינינו, בין כל המדינות. אף אחד לא רוצה את המשבר. מיליוני אנשים נזרקים מהעבודה, יוצאים לרחובות, לא יודעים מה לעשות, מה נאכל מחר. אנחנו שומעים, שאנשים לא יודעים מה לעשות עם ילדים, מה אני אתן להם אוכל למחר, אפילו להיום כבר אין, וזה בעולם שבו יש הכל. אנחנו לא יכולים אפילו לפזר את העודפים שאף אחד לא צריך אותם. וזה מתוך חוסר קשר.
מאיפה אנחנו יכולים ללמוד את הקשר הנכון הזה בין בני אדם כדי לסדר את היחסים בינינו, שלא יבואו עכשיו איזה מיליארד איש, ואני לא רוצה להגיד מאילו מדינות, ויתנפלו עלי כדי לקחת ממני, כי נדמה להם שאצלי יש יותר ממה שיש להם, שיש לי אוכל ואצלם אין מה לאכול. איך אנחנו נמצא את האיזון הנכון בחברה האנושית? איך אנחנו נמצא את האיזון הנכון עם הטבע, שאנחנו רואים לפי כל המחקרים שלנו שלזה חייבים להגיע, אחרת לא נוכל לשרוד?
אפשר ללמוד את זה מחיי המשפחה דווקא. כי בתא המשפחתי, אם אדם מסוגל לפתח את הרגשות ואת ההבנה, היחס, הגישה הנכונה לבן זוג שלו, בזה הוא קונה כלים חדשים, חושים, הבחנות, גישה להבין את החברה האנושית והטבע בכללות, ולחבר את הדברים האלה יחד, ואז הוא יהיה בהרמוניה עם כולם. ולכן יחס האדם כלפי המשפחה ואחר כך כלפי הסביבה היותר רחבה, ואחר כך לכלל האנושות, ואחר כך לטבע כולו, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור.
וזה לא שבמשפחה אני חי בזוג או לא, עם זה בן זוג הזה או בן זוג אחר, עם ילדים או בלי ילדים, אלא אנחנו מדברים כאן על הבעיה של כל האנושות, שכל החכמים והמחקרים מדברים על זה, שהקשר בינינו הוא בעצם הבעיה שצריכים לפתור.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
וכל אחד צריך לעזוב את נקודת המוצא שלו ולהתחיל להתקרב לשני.
אורן: בדיוק. אבל לכן על מה שיהיה אחר כך אני לא רוצה לדבר, אני רוצה לחזור לנקודה ההיא. עכשיו הסברת לי למה כדאי לי והשתכנעתי, רוצה אני להצליח בגדול, זה מקום העבודה שבו אני משדרג את התפיסה של עצמי והזולת. אילו שלבים אתה הולך להעביר אותי? מה יהיה השלב הראשון, השלב השני, מהו השלב השלישי? אולי יש מעט שלבים, הרבה שלבים, האם אתה יכול לצייר לי, לתוך איזה תהליך אתה מכניס אותי ומה השלבים שאני הולך לעבור בו?
קודם כל ללמוד מה שכתוב על ה"עזר כנגדו", את עצמך ואותה, עד כמה שאחד יכול ללמוד את השני. מתוך האגו שלי אני צריך ללמוד עד כמה אני מקבל את התמונה של הזולת בצורה מעוותת. זו פסיכולוגיה שאנחנו חייבים ללמד אותה, זה חינוך שאנחנו צריכים להקנות לכל אחד ואחד, ולעשות כל אחד ואחד לאיש בוגר שמבין את החולשות שלו, את הדברים המיוחדים שיש בו. שהוא באמת מיוחד, אבל במיוחד, אם הוא יכול להשתמש בכל התכונות שלו בצורה הנכונה כדי להתקשר עם השני.
אחרי שאתה בונה את היחסים שלך עם בת הזוג, ואתה מצייר את התמונה שלה והתמונה שלך, ואתם דנים ביניכם עד כמה אפשר להיכנס בתוכה והיא בך, ואיפה אתם נפגשים. את התהליך אתם מתחילים כשכל אחד הוא אגואיסט ונמצא במרחק אינסופי זה מול זה וכל אחד צריך לעזוב את נקודת המוצא שלו ולהתחיל להתקרב לשני. אז כמה שאני יותר מתקרב לשני, אני עוזב את המוצא שלי, אני עוזב את הנקודה היסודית שלי, ויותר ויותר קשה לי להתקדם וגם לה יותר קשה להתקדם, כמה שהיא עוזבת את "האני" שלה. אנחנו צריכים לעודד את השניים זה בזה, אולי עוד קצת להתקדם, אולי עוד קצת להתקדם, והכל על ידי ויתור הדדי עד שאנחנו יכולים לגעת זה בזה פנימית.
אורן: מה פירוש?
זה בנקודה שסיכמנו שעד כאן אנחנו יכולים לוותר, כל אחד על היסודות שלו כדי להיות מחוברים יחד. ומה זה מחוברים יחד? מחוברים זה נקרא, שאני מקבל דברים מהאופי שלה, ומה שהכרחי לה יהיה הכרחי לי, והיא מקבלת דברים מהאופי שלי, שהכרחיים לי שיהיו הכרחיים לה. בצורה כזאת נעשה מגע, שקע תקע, ככה נכנסים זה לתוך זה.
בכל אחד מאיתנו יש בליטות ויש שקעים, וכך אנחנו נכנסים זה לזה. אבל מה שחשוב לה אני חייב לקבל שזה חשוב לי בצורה מסוימת. וגם אצלה כך, שיהיה איזה שטח משותף. בשטח המשותף הזה אנחנו נמצאים בינתיים. העבודה היא בשטח המשותף הזה, כשאנחנו מחזקים את עצמנו בקשר הזה בכל מיני סיטואציות, והיא שעוזרת לנו להתחבר. השטח המשותף הזה נקרא "זוג".
וחוץ מהשטח המשותף הזה, יש עוד הרבה מקומות שהיא נמצאת ומקומות שאני נמצא, שהם כאילו עדיין מחוץ לשטח המשותף. (ראה שרטוט).
כך יש שתי טבעות, ויש שטח משותף בינינו, שבו כל אחד מקבל מהשני דברים של השני, שהופכים להיות אצלו חשובים כמו הדברים שלו. לכן זה משותף, כשאני רואה באמת שאין ברירה, שאצלה זה כך.
ומה לעשות עם השטח הלא משותף? נצטרך לעבוד על השטחים האלה, על ידי בירורים, על ידי עבודה הדדית וכולי וכולי. אנחנו עושים כל זאת כדי ליצור מתוכנו אחד. ואם אני יודע לעשות כך, שאנחנו יחד נעשינו כאחד, אנחנו נצליח הלאה עם המעגל היותר חיצון ועוד יותר חיצון ועוד יותר חיצון, עד שכל העולם יהיה כאחד (ראה שרטוט).
ואז לא יהיה משבר גלובלי אינטגרלי והכל, כי בעולם יש מלא מהכל ואנחנו אמנם התפתחנו, רק שבמקום לפתח את הדברים בעולם בצורה היפה ביותר לאדם, הפכנו את זה לצורה הרעה ביותר. כמו שני אנשים בדירה, שלא יכולים להסתדר ביניהם ואז מוכנים שהכל יישרף, בגלל שאני לא מסוגל לסבול אותה והיא לא אותי. זה הכל אותה הצרה, אותה הבעיה.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12