שיחה 5 - 13. דרגת החיים החדשה
חלק 13/16
כאן אנחנו צריכים להבין שהחינוך הוא העיקר. להגיע לראיה כזאת, להחלטה כזאת, ולאט לאט לביצוע הדרגתי בתוך האדם, שכך הוא יתייחס לאחרים. זו עבודה גדולה מאוד, אבל היא החשובה ביותר. ועכשיו כל האנושות נכנסת לעידן החדש הזה. שנצטרך לעשות על עצמנו את התיקון הזה, להיות באמת בני אדם, להיות חלקים. "בני" אלה חלקים של אותה דמות ה"אדם", שכולנו יחד כך נמצאים בו. נקווה שההתפתחות של החינוך האינטגרלי תאפשר לכל אחד ואחד לראות את ההוכחות מהטבע, מהמחקר, מהחיים, מההתפתחות שלנו. שזה ישכנע אותנו להיכנס לחינוך הזה, להתחיל להשתנות על ידי כל מיני ידיעות והפעלות וכך נוכל להגיע לעולם יפה וטוב.
היום אנחנו נמצאים רק בפִתחו של העולם החדש. והיופי שבדבר, שאדם שמתקשר עם אחרים מתחיל דרך האחרים להרגיש כבר את העולם, את החיים. כמו שאני שאוהב את הילד הקטן שלי, אני כאילו נמצא איתו יחד בבית ספר ובכל מקום, וכשהוא נוסע לאיזה מקום, אני כאילו נמצא איתו שם, אני נהנה ממה שהוא נהנה, אני מרגיש מה שהוא מרגיש. יוצא שברגע שאני מתחיל להתקשר כך לכל העולם, אני מתחיל לקבל התרשמות מכל העולם, פתאום יש לי ידיעה, הרגשה, כמו לכל בני האדם שבעולם. אני מרחיב את החיים שלי, עד כדי כך שאני בכלל לא חי בתוכי, אלא חי בהם.
וכאן אני נוגע גם באיזו נקודה נצחית שבי, היכולת ממש להרגיש את החיים החוץ גופיים שלי, במידה שאני נכלל עם כולם במערכת של ערבות הדדית.
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, 13. דרגה חדשה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 5 - 14. הפסיכולוגיה החדשה- הוראות הפעלה
חלק 14/16
אורן: אמרת שהמפתח הוא ויתורים.
נכון, המפתח הוא ויתורים. זה אחד הדברים. הלימוד לערבות הדדית צריך להיות הדרגתי. קודם כל אנחנו צריכים ללמוד פסיכולוגיה של האדם, ולאחר מכן פסיכולוגיה של שני חברים, ולאחר מכן פסיכולוגיה של בני זוג, יחס של הורים לילדים, יחס של אנשים לשכנים, יחס לקרובים, לכאלה שנמצאים במין ביקורת הדדית. ומתוך זה לאט לאט להגיע לחוגים רחבים יותר, עד מקומות העבודה, איך אני צריך להתייחס שם ולהיות בערבות הדדית, אחר כך באומה, ואחר כך בעולם.
זאת אומרת, צריכה להיות כאן הפעלה הדרגתית מִדְברים קרובים ונגישים שאנחנו יכולים להבין אותם, עד שאנחנו מקבלים התפעלות, התרגשות, ניסיון, חדות חושים, ואז לעבור לחוגים רחבים יותר, רחוקים מאיתנו. עד שנתחיל ללמוד אילו מדינות יכולות להתחבר זו עם זו, פרלמנטים למיניהם, שליטים, וכולי. נדמיין את המערכות האלה בצורה כלשהי, ואז נראה עד כמה שאנחנו נכללים בזה, פתאום נבין אילו שינויים צריכים לבוא בעולם.
כי עכשיו אנחנו רואים שכל השליטים לא מסוגלים לכלום, חסר להם חינוך. חסר להם חינוך של ערבות הדדית, חינוך על מערכות אינטגרליות. הם לא מסתכלים על העולם דרך משקפיים של ערבות הדדית. הם צריכים לקבל בתוכם את ההתפעלות, את ההתרגשות, את ההבנה, את השיטות, איך להגיע לערבות הדדית, איך לעשות קשר בין זה לזה, ולהגיע עד כדי אהבה. וויתור הדדי וודאי שחייב להיות באמצע. ולא שאני עושה איתך עסק, וכבר בתוך העסק, בתוך הסכם, אני מכניס כל מיני סעיפים כאלה שאני אוכל להפר אותו, כי אני צריך לסדר אותך, וכן הלאה. מלכתחילה הולכים לקשר טוב. וברור לנו כבר בסעיף הראשון של כל ההסכמים, שאנחנו לא יכולים להפר אותם, שאנחנו לא יכולים לברוח זה מזה. אז כל הבעיה ובכל הרמות, היא רק בעיית החינוך.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, 14. פסיכולוגיה חדשה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 5 - 16. הוראות הפעלה ליצירת השינוי בטבע האדם
חלק 16/16
אורן: איך מעבירים אדם מהרָמה של לתפוס את הרעיון הזה שכלית, לרמה רגשית של היותו מסוגל לבצע את הויתור.
רק על ידי כך שאדם רואה ומרגיש מתוך ראייה של הרבה מאוד דוגמאות, עד כמה הוא קשור לאחרים ותלוי באחרים, מצד אחד עד כמה אין לו ברירה, ומצד שני עד כמה זה טוב להיות קשור באופן נכון. הוא יראה וירגיש איזה רווח או הפסד יש לו, וזה בעצם השכנוע.
האמצעי השני הוא הפעלות. אנחנו צריכים להפעיל קבוצות של בני אדם, בכל מיני שאלות ותשובות, מִשחקים, שירים וסרטים למיניהם. להעביר באדם התפעלות רגשית בעד ונגד הערבות והחיבור, ולהראות לו מה כן ומה לא, ובצורה מאוד מעשית מה זה יכול לגרום.
האמצעי השלישי הוא, להשתמש במה שנקרא "הרגל נעשה טבע שני". אם אדם מתרגל להתחשב ולהיות קשור בערבות הדדית בקבוצה קטנה, ובה הוא לאט לאט לומד את זה, כי כדאי לו, אז משם הוא גם יכול להעביר את הדברים האלה לחוג רחב יותר ויותר, עד שהוא מגיע למצב שהוא באמת מרגיש את כל העולם כאותו חוג.
בנוסף חייבים להפעיל מדענים שמדברים על כך מצד הטבע היבש, מהשכל הבריא. שהם מספרים מה קורה ומה יקרה בצורה כזאת או אחרת, כמו רופא שאומר "יש לך מחלה כזו ורק התרופה הזאת תעזור לך, והתרופה נמצאת ממש בהישג ידך". נכון שזה קשה, אבל אדם ייתן כל דבר בעד נפשו.
עלינו להשתמש בכוח הסביבה, כי היא משכנעת אדם לכל דבר. אתה יכול להגיד על חפץ בצבע שחור שהוא בצבע לַבַן בִמקום שחור, ואם יחד איתך יעמדו עוד עשרים אנשים ויגידו במשך עשרים שעות שזה לַבַן, אז אני אחשוב שזה לבן. כי המוח שלי יקבל תיכנות אחר. זה יתהפך אצלי ופתאום על ידי השכנוע החיצון אני אתחיל לראות שזה לבן. יש לכך הוכחות ממשיות. זאת אומרת, השפעת הסביבה על האדם משנה בו את היוצרות, את כל מה שאנחנו רגילים. כי כך גם גדלנו, לא ידענו מה זה ואיך כל דבר, אלא לימדו אותנו.
אנחנו רק צריכים להבין שאפשר ללמד אדם הכל, קשה למחוק את הדברים, ואנחנו לא עושים זאת, אנחנו רק מתקנים לו את העיוות האגואיסטי הזה, כדי שישתמש דרך האחרים להשפיע טוב לעצמו. בסופו של דבר, דווקא בזה יש לו הרווח האגואיסטי הבטוח. איך יכול להיות שלא? הרי הוא מרוויח מכך שכולם סביבו דואגים לו, מבטיחים לו כל טוּב, מי לא רוצה בכך? הוא רק צריך לוותר בשביל זה, אבל הרי על כל דבר צריך לשלם. אבל זה גם לא כל כך לוותר, כי ברגע שהוא מתחיל להתייחס לשני יפה ובאהבה, אז הוא גם נהנה מזה שהוא נותן לשני.
אנחנו לא אומרים לאדם שהוא צריך כל הזמן להיות בתסכולים, כל הזמן להיות בלחץ, כל הזמן להרגיש "אין לי ברירה, ולכן אני כל הזמן מתנהל איתך טוב", וזה עולה לו בהמון כוח נפשי ומאמצים פנימיים, לא כך. אנחנו צריכים להעמיד כאלה כלי תקשורת, כאלה השפעות חיצוניות על האדם שהוא ישתנה ופתאום יהיה לו קל. פתאום הוא ייהנה מכך שהוא מתייחס אליך טוב. הוא נמצא בעולם שכולו טוב, מכל הצדדים מתייחסים אליו טוב ולכולם הוא מתייחס טוב. הכל צריך ללכת מִפסים של הכרחיות לפסים של עשייה מרצון. קודם באונס ואחר כך ברצון.
אורן: דיברת קודם על אמא שיש לה ילד ויש את הילד של השכן. ואמרת שברגע שתהייה לאמא אהבה לילד של השכן אז היא לא תראה בו רע. איך אנחנו מכניסים בלב של כל אדם, אהבה למישהו?
הרגל ולא יותר, כי "הרגל נעשה טבע שני". זה נעשה באמצעות שכנוע על ידי הסביבה, דוגמא טובה מאחרים, סרטים ושירים וכל דבר שמשפיע על האדם, מדובר על השפעת הסביבה. השפעת הסביבה יכולה לשכנע אותי, לתכנת אותי בצורה כזאת שאני אהיה ההיפך, אשנא את הבן שלי ואוהב את הבן של השכן. הסביבה יכולה לעשות הכל, היא יותר חזקה מהטבע שלי. כי הסביבה פועלת בדרגת האנוש ואילו הטבע שלי פועל בדרגת הבהמה, החי. אנחנו רואים איך על ידי סביבה אנחנו משנים את האדם להיות לגמרי הפוך. היו לו תכונות למיניהן, ופתאום הוא נכנס לסביבה ויוצא ממנה שונה. זאת אומרת, השפעת הסביבה היא ההשפעה החזקה מכל יתר השפעות.
אורן: מה הסיכום לשיעור שלנו של היום?
אנחנו הגענו לעידן חדש, אנחנו נמצאים לפני ההכרחיות לשנות את היחס בינינו מתחרות אגואיסטית לערבות הדדית, ואחר כך אפילו לאהבה הדדית, שבנויה תחילה על הכרחיות שבאה לנו מצד המצב הנוכחי, מצד הטבע, ומההכרחיות אנחנו מגיעים לוויתור הדדי ואחר כך להתחשבות הדדית.
אנחנו צריכים לבנות את מערכת ההסברה ומערכת ההשכלה ומערכת החינוך כך, שבמשך הרבה מאוד זמן ובהדרגה הם ישפיעו על האדם, על הקבוצות, על הסביבה, על העם והמדינה ועל כל המדינות יחד, עד שכולנו נקבל חינוך אחד, איך לחיות בבַית אחד בצורה יפה.
(סוף השיחה)
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, 16. יצירת השינוי, הסברה וחינוך לערבות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 7. הצורך במערכת חינוך חדשה שתחבר אותנו
חלק 7/15
והבעיה היא איך עושים זאת.
אמנם מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים, מספרים שאין ברירה, ואני רואה ומבין מהחיים שלי שאין ברירה, אבל בכל זאת הטבע שלי כל הזמן חושב אחרת. הוא חושב שאני צריך קודם כל לקבל לעצמי, לספק לעצמי את החסרונות ולא לדאוג לאחרים. אולי גם לאחרים, אבל קודם כל שיהיה לי טוב.
אבל לא מספיק שיהיה לי טוב. במשפחה מתוקנת אני לא חושב כך, אני חושב על כל המשפחה כעל אחד. ולא שאם יהיה להם טוב, גם לי יהיה טוב. לא צריכים לחשוב כך. והחוק של הכוח הגלובלי הזה רוצה לחייב אותנו, שבעצם עלינו להתחיל להתרגל לחשוב על כולם כאחד, על כל העולם כמשפחה אחת.
איך עושים זאת? איך עלינו להתחבר? כל אחד צריך לעזור לאחרים, וכך נבנה כולנו יחד מערכת של חינוך חדש, אינטגרלי, שמחברת אותנו יחד, שמראה לנו בכל מיני הפעלות, בכל מיני שיעורים, שבעצם אין לנו ברירה.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -4, -7. חינוך שיחבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -4 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 4 - 8. שימוש בכח ההרגל
חלק 8/15
יש בטבע עוד חוק אחד מיוחד, שנותן לנו תקווה להתחיל להתקרב זה לזה, לעמוד נגד האגו שלנו, חוק שנקרא "הרגל נעשה טבע שני". אנחנו רואים זאת על עצמנו. אם כדי להגיע לתוצאה טובה או להימנע מתוצאה לא רצויה, אני חוזר פעמים רבות על פעולה מסוימת, אני מתרגל והפעולה הזאת הופכת אצלי לנדרשת, כמו רצון שלי ליהנות], שאני לא יכול ליהנות בצורה אחרת, רק בצורה כזאת. הפעולה הזאת נקלטת בתוך האדם ונעשית בו כהרגל. אבל זה תלוי בכמה שהסביבה מחייבת אותו, בכמה שכולם עושים כך, בכמה שיש תמיכה מכל דבר ודבר שהוא רואה סביבו בחיים.
לכן אם אנחנו מארגנים חינוך, ויחד עם החינוך אנחנו מארגנים סביבה תומכת לכל אחד ואחד, אז אנחנו יכולים להתקדם למצב שאדם מתפעל עד כמה האחרים חושבים על כולם. דרך כל מיני כלי תקשורת, דרך כל מיני הסברים, דרך הדעה של כל אחד ואחד ברחוב. ואנחנו משחקים זה עם זה, בכוונה שאנחנו כביכול טובים, כביכול חושבים על כולנו, שאנחנו כמו משפחה אחת, שאני כביכול דואג לזולת כמו לעצמי. עלינו לשחק בזה כל הזמן, לנסות לבצע את הפעולות שלנו כאילו שאנחנו כבר מתוקנים.
מה זה מקנה לנו? לאט לאט, על ידי הרגל כזה, דעת רבים, השפעת הסביבה, אני מתחיל לחשוב לכיוון הזה. אני מתחיל לקבל מזה התרשמות, אני מתחיל לרכוש הרגל פנימי, שאחרת אני כבר לא יכול. וזה הופך להיות כמו טבע שנולדתי איתו, למרות שקיבלתי את ההרגל הזה מבחוץ וכיוון שחייבו אותי, ומאין ברירה לקחתי על עצמי.
לכן השימוש בחוק הזה, "ההרגל נעשה טבע שני", הוא הכרחי. ותלוי עד כמה האדם יהיה כל פעם תחת לחץ עצמי וחברתי, לא לשכוח את המשחק וכך להתקדם. ואפשר לומר שאנחנו כמו ילדים קטנים שמשחקים. גם להם נדמה שהם עושים משהו חשוב, שהם בונים משהו, ואנחנו יודעים שזה משחק, שזה לא רציני, ואין בכך שום דבר ממשי. הם טועים ושוב בונים ושוב הורסים ושוב בונים. אבל מתוך המשחקים הללו, בכל מיני צורות ואופנים שמזדמנים להם, הם מתקדמים ונעשים גדולים, חכמים ומבינים. כי בלי משחקים הילד היה גדל כמו פרא אדם, חיה קטנה שהופכת להיות גדולה. ודווקא במכונים הגדולים אנשים חכמים יושבים עם פסיכולוגים, ובונים יחד מערכות מיוחדות למשחקים שונים, גם מחומר וגם מקוביות ומבצק, גם בצורה של מכוניות, בובות, וגם על ידי מכשור, על ידי מחשב ועוד דברים. וכך אנחנו מתקדמים.
גם ההתפתחות הגופנית לא יכולה להיות אצלנו ללא משחק, זה נקרא ספורט. זה גם משחק, שאנחנו על ידי התרגילים מרגילים את עצמנו לעשות דברים, שהאדם הרגיל לא מסוגל ללא התעמלות, ללא משחק, ללא הרבה חזרות על אותה הפעולה. ואנחנו רואים איך אנחנו מגיעים לשיאים גדולים, מיוחדים. זה הכל על ידי הרגל.
אנחנו רואים איך האנשים שחיים יחד מקבלים התרשמות, איך הם נמצאים, מרגישים ומבינים זה את זה אפילו בלי לדבר, אלא בדיבור הפנימי. והכל מתוך ההרגל. כתוצאה מכך שחיים יחד תחת קורת גג אחת, ומתוך שרואים ומרגישים זה את זה בעל כורחם, וכך הם נכללים זה מזה. כך גם נבנו פעם העמים, ציוויליזציות שלמות, על ידי זה שהייתה התכללות בין אנשים שונים, זרים, עד שקיבלו אופי מסוים של עם. וכך מתקדמים.
זאת אומרת, החוק "הרגל נעשה טבע שני" בא במיוחד בשבילנו, כדי שאפילו מהצורות הלא רצויות, הלא טבעיות לנו, נגיע למצב שנקבל את הצורות שבחרנו נגד הטבע שלנו, ונהפוך אותן לצורה החדשה שכבר נמצאת בנו. וכך יוצא שאנחנו בונים את עצמנו.
אנחנו נולדנו רק עם הרצון האגואיסטי ליהנות, שלא חשוב לי כלום. כמו תינוק שיוצא מתוך אמו הוא חושב ומרגיש רק את עצמו. הוא אפילו לא מרגיש את העולם הסובב, אלא תוך כמה שבועות הוא מתחיל לפתוח עיניים, מתחיל לשמוע, וכך מפעיל את החושים שלו וקולט. ומה שהוא רוצה מהחיים, מהסביבה, קודם כל דרך אמו, זה שימלאו לו את כל הצרכים. וכך אנחנו גדלים.
כלומר, עלינו להבין שאת כל הרצון האגואיסטי שאיתו נולדנו קיבלנו בכוונה, כדי שנבנה מעליו על ידי "הרגל נעשה טבע שני", צורה אחרת, צורה אלטרואיסטית, צורת ההשפעה, צורת החיבור. ואנחנו הפוכים, כל אחד בודד, כל אחד רוצה להרוויח מהשני, כל אחד לגמרי לא מתחשב בשני, וכולנו נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות זה עם זה. והטבע בכוונה עשה בנו, ברא בנו צורה כזאת, שדווקא מתוך הצורה השלילית הזאת, נבנה את הצורה החיובית, הטובה, של הקשר בינינו, בשימוש של הכוחות שנמצאים ברשותנו, אבל אנחנו נבנה אותם בהבנה, בהכרה.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 1. רגל נעשה טבע שני
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -4, -8. כוח ההרגל, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -4 |
| להשאיר תגובה | |