הרעיון פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה" . אם את מראה אהבה, אז את לא צריכה שום הצדקה, שום בירור, כלום
ניצה: אם אנחנו מסתכלים על המילה "שייכות", שייכות זה לא בהכרח באמת דבר רע, שייכות זה נשמע דווקא דבר טוב, אז איך בונים יחס נכון של הקשר הזוגי להרגשת השייכות הנכונה?
הייתם צריכים ללכת לעורך דין ולחתום על חוזה, אולי עשרים או שלושים דפים, שבהם כל המקרים שבחיים. ואחר כך כל החיים להיות בבירורים מה אנחנו עושים לפי ההסכם ומה לא. איך אפשר כך?
אורית: אבל אולי בשיטה שאנחנו מדברים עליה, שאותה אתה רוצה להציג, אנחנו יכולים למעשה להגיע עם איזשהו רעיון.
הרעיון פשוט, "על כל פשעים תכסה אהבה" . אם את מראה אהבה, אז את לא צריכה שום הצדקה, שום בירור, כלום. אם הגבר מרגיש שאת אוהבת אותו, ואת מראה לו את זה, כי צריכים כל הזמן להראות.
אורית: אז הוא לא יגיע למצב הזה מלכתחילה?
בטח שלא. וגם אם הלכת ואת נהנית, אז גם אני נהנה מפני שאני אוהב אותך.
אורית: זה יפה.
ניצה: שמעתי בשיחות שלפעמים אתה מדבר על כך שכשיש איזשהו קונפליקט, איזשהו משבר, כמו המקרה הזה, אז אנחנו צריכים לעלות מעל הקושי, לעלות מעל הבעיה ואז לנסות באמת למצוא את החיבור.
לא, כאן אנחנו מדברים על מצב שהגבר לא מסוגל לעלות. לאישה בטח שקל לעלות, כי היא רוצה לשכוח את זה בכלל, למחוק, אז מה זה בשבילה לעלות? בצורה אגואיסטית, היא עושה את זה קל. הגבר לא מסוגל, ואי אפשר לדרוש את זה ממנו.
ניצה: במצב של חוסר אמון, חוסר אמון באופן כללי, שאנחנו נתקלים בהמון תופעות מכל מיני סוגים בתוך הקשר הזוגי, איך אנחנו פועלים כשמצב כזה קורה? כשמשהו באמון נשבר, ולא חשוב כרגע אם זה מצד הגבר או מצד האישה.
מי שאשם, לא חשוב אם כביכול "אשם" או באמת אשם, הוא חייב להתחיל לשנות את ההתנהגות שלו, אבל בצורה עדינה, לא גסה, אלא בצורה ממש עדינה, יותר ויותר לכיוון הקשר. להוציא לטיול, לבית קולנוע, לבית קפה, אולי לחופש זה טוב, לנסוע לאמא של הצד השני, לאחים, ולאחיות. לסכם עם האחות או האח שלו שבאים לבקר אותם, "לבשל" ביקור כזה. זאת אומרת, עד כמה שאפשר לעשות את הקשר המשפחתי יותר חזק. זה דבר אחד.
דבר שני, במקום שעליו יש חשדות, להראות שזה מקום לא חשוד. לקחת את בן הזוג למסיבות בעבודה, בבית קפה, לכל מיני מקומות, שבהם פתאום כאילו במקרה נפגשים עם החברות שלך, שאיתן היית במסיבה, ועוד למיניהם.
ניצה: הדבר הראשון זה שאני מוציאה אותו לטיול, מוציאה אותו לחופש כמו שאמרת, אלה הן פעולות. מהי למעשה המטרה של הפעולות האלה, מה עומד מאחוריהן? למה אני מוציאה אותו לטיול?
לחזק את הקשר בינינו.
ניצה: לחזק קשר בינינו על ידי זה שאני מוציאה אותו לטיול והולכת לחופש.
לקרובים, לחוף הים, לא חשוב לאן, מטיילת איתו יד ביד. כן, קשר בינינו.
אורית: אפשר להגיד שזה לבנות את הקשר מחדש?
כן, אבל לא להראות לו את זה, ושזה לא יהיה מלאכותי. אלא באמת להתחיל לדאוג מפני שיש כאן פגם וצורך.
אורן: אנחנו מתקרבים לסיום הזמן שלנו לשיחה הזו, אבקש מהרב לייטמן לסכם.
הנושא היה "חוסר אמון"?
אורית: הנושא היה חוסר אמון בקשר הזוגי.
דווקא מצד הגבר לאישה?
אורית: כן.
טוב, כי יש גם מצב הפוך.
אורית: יש מצב הפוך.
אורן: בזה לא הספקנו לגעת.
בסדר. אני חושב שמצד הגבר לאישה, בכל זאת עם כל המודרניות בעולם שלנו, זה דבר יותר חמור. אישה חייבת לעשות הרבה פעולות כדי למחוק, אולי לא למחוק אלא לכסות את הדבר. יש לפניה הרבה אפשרויות, דרך הקרובים, הילדים, המשפחה שלה, והמשפחה שלו במיוחד. דרך יציאה לבית קולנוע, לבית קפה, לטיול, כל דבר ודבר. היא חייבת להראות שיש להם סביבה טובה, כולל אותם האנשים שאיתם היא הייתה במסיבה הזאת, ה"מלוכלכת" בעיניו. לחזק את הקשר ולקרב את הסביבה, בסופו של דבר.
אורן: נסיים בזה?
אם לפסיכולוגים אין שאלה, לי לא הייתה שאלה מלכתחילה.
אורן: אז תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה ותודה אורית, תודה גם לכם שהייתם איתנו. אנחנו נמשיך בסדרת השיחות ונמשיך לדבר על הקשר הזוגי ועל תופעות נוספות שיש בתוכו, תהיו איתנו. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להפוך את זה לאיזה מיתוס, לאיזו אמונה, שחיוך פותח לנו את כל הדלתות
ניצה: אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק עם עצמנו איך לבנות יחס נכון?
אנחנו בני אדם ואנחנו צריכים חברה, ואנחנו חיים בחברה שהיא ממש הפוכה ממה שאנחנו בעצמנו היינו רוצים. אני בתור בן אדם הייתי רוצה שכולם יהיו חברים. לא שישבו לי על הראש כל הזמן, יתנפלו ויחבקו אותי, אלא בצורה נורמאלית ומאוזנת, שכולם יהיו יפים וטובים, ושלא אהיה כל הזמן במתח שמא אפגע או אנזק ממישהו. האם אנחנו רוצים את זה או לא? כן, אנחנו רוצים. כל הפושעים מגיעים לפשע מפני שלא קיבלו יחס כזה. אז למה אנחנו לא עושים זאת?
ניצה: אולי כי אנחנו לא יודעים איך?
אין דבר כזה, בואו ננסה לפחות. ועכשיו בזמננו, כשאצלנו בקבוצות כל כך קשורים זה בזה, ויכולים להתחיל לפרסם את הדברים דרך הרשתות הווירטואליות, למה לא? ובפרט שזה לילדים.
אורן: בתכניות הבאות נדבר על האדם הפרטי ונפרוס זאת לפרטי פרטים.
אם נדבר על האדם הפרטי, אנחנו צריכים להבין שאדם פרטי לא סובל סביבה שמונה יותר מעשרה ואפילו פחות מזה. אם מדברים על מאות אנשים, הוא כבר לא מסוגל. הוא חייב להיות בכיתה, בקבוצה יותר קטנה. הוא לא יכול להבין מה זה עם, אבל אנחנו צריכים לדבר על התמיכה והלחץ הגדול שיהיו מהעם כולו.
אם אנחנו רוצים שהדבר הזה יתקיים, הוא חייב להתקיים במימדים כמה שיותר רחבים. במשפחה זה בסדר, אבל אני מדבר כבר עכשיו לא מצד האדם הקטן, אלא מצד הפסיכולוגים שמטפלים בסביבה, בחברה. זה חייב להיות כמה שיותר גדול. הידיעות הגדולות באות תמיד כמיתוסים, כמו על הסיגריות וכמו הדתות. אז האדם יכול להגיד, אני שייך לקבוצה הזאת, לדת, לטבעונים, להומואים, לא חשוב למי, אבל למשהו גדול שיש בו עיקרון מסוים.
לכן אנחנו צריכים בכל זאת לחזק את האדם ומשפחתו. מאיפה הם יקבלו הצדקה לזה שהם עושים כך? זה טוב שהם ירגישו בסביבה הקטנה שלהם שזה משתלם להם, אבל הם צריכים בכל זאת לקבל חיזוק גם מחברה יותר גדולה. ושם אנחנו צריכים להעלות את עניין החיוך והיחס היפה, כבר לא רק מפני שאנחנו מרוויחים קצת, כמו עם הסיגריות, שהפכו אותן ממש "לאל הרע".
זאת אומרת, אנחנו צריכים להפוך את זה לאיזה מיתוס, לאיזו אמונה, שחיוך פותח לנו את כל הדלתות, מגרש את כל השדים והרוחות. מזה באו כל הדתות, זה העניין, שכדי להתחבר לקבוצה גדולה או לכוח גדול אני חייב רעיון שהוא קצת לא רציונאלי.
אורית: דיברת עכשיו על קבוצות והגדרת אותן. אם נחייך אחד לשני, האם נצליח להתגבר על התפיסה הקודמת שלנו, שהאחד הוא בקבוצה שאני לא סובלת, והשני הוא בקבוצה שאני מתנשאת מעליה וכן הלאה?
זה לא חשוב. אם אני הולך עם הקו שלי, כל מי שהולך עם אותו קו, מתחיל בשבילי להיות קרוב.
אורית: אז אתה מגדיר את המטרה כחיוך, ואז זה בעצם ממוסס את הכול?
לפי זה אנחנו מתקשרים, יכול להיות שבתוך זה אנחנו נבדלים, לדוגמה, את טבעונית ואני לא, זה כבר תלוי במה שמקבלים. אבל אני אומר שכאן בכל זאת, אם אנחנו רוצים להצליח לטווח רחוק, בקבוצה גדולה ועל בטוח, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שהדבר הזה יתרחב ויתרחב ויתקבל יותר ויותר בכל מיני חוגים. וגם הם בעצמם ידאגו שתהיה להם מטרייה משותפת כזאת.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26/6/2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 2. דרגת האדם
חלק 2/15
ואם כך אז מה כל היתר שהאדם צריך לעשות? דיברנו, שכל היתר שהאדם צריך דווקא לפנות את עצמו, לבנות מעצמו את האדם, את החלק שמעל הבהמה, מעל רמת החי שבו.
כי אנחנו כאילו שייכים לשני העולמות, לעולם החי ולעולם האדם, לעולם המְדבר. אז חלק המְדבר שבנו דווקא גדל בזה שאנחנו מגיעים לחיבור עם האחרים, ובקשר עם האחרים, שם אנחנו צריכים לעשות עבודה גדולה. בעצם אנחנו צריכים לבנות מעצמנו אדם, שהוא לא נולד. כי כל אחד מאיתנו נולד כחי, כגוף חי, יוצא מאימא שלו, במשקל של כשלושה קילו, בצורה בריאה, יפה, טובה, וגדל. ומה שאנחנו לאט לאט מגדלים אותו, אנחנו קודם כל חושבים רק על הרמה הגשמית שלו. שיגדל, שיחיה בריא ושלם. כמה שהוא אכל, כמה ששתה, כמה שיצא ממנו וכן הלאה. מסתכלים על זה כמו על גוף חי ולא יותר.
אחר כך לאט לאט כשהוא גדל, אנחנו דואגים איך הוא מגיב, לרעשים, לצלילים, לאור וחושך, איך שהוא מגיב ויודע לתפוס הכול בידיים, איך הוא מתחיל להפעיל את הגוף שלו בתנועות. בינתיים תנועות כאלה שהוא לא שולט בהן, ואחר כך כאלה שנמצאות בשליטה, ועוד ועוד. אז אנחנו קונים כל מיני משחקים, צעצועים, וכך אנחנו מפתחים אותו. אם לא היינו מתערבים בזה כבני אדם, כשאנחנו מעצבים במיוחד בשבילו, אז לא היה גדל בן אדם, אלא הייתה גדלה לפנינו בהמה. אבל האדם מתפתח על ידי כך שמקבל חינוך. וכך אנחנו מפתחים ומפתחים אותו.
הבעיה היא שהחינוך שלנו הוא כולו חינוך אגואיסטי, ואנחנו מפתחים אותו לנצל את העולם. כשאנחנו מבינים שליתר בטחון עדיף שיהיה לו טוב, אנחנו אומרים "אל תזיק לאחרים, תהיה ילד טוב, תהיה רגוע, אל תיקח משהו מאחרים, תוותר, תן גם לחבר שלך, לשכן שלך, זה יהיה טוב. לָמה שיתייחסו אליך רע? לָמה שירצו לעשות לך רע?" זאת אומרת, אנחנו מבינים שאנחנו מחנכים את הילדים עד כמה שהיחסים הטובים שהם יפעילו כלפי הסביבה, כך גם הסביבה תתייחס אליהם חזרה בטוב. לכן כל הלימוד שלנו עם הילדים, אנחנו בעצם אומרים להם, תשמרו על יחסים טובים עם כולם. זה אמנם לא ממש בטחון, אבל בטוח יותר שהאנשים לא ירצו להזיק לכם חזרה. אל תזמינו יחס עוין. את זה אנחנו מבינים, ולכן כך אנחנו מחנכים אותם.
למרות שהאגו שלנו וגם האגו הכללי, שהאדם רואה מכלי התקשורת, מכל המסכים, מהאינטרנט, הטלוויזיה, וגם מהסביבה הכללית, נותנים לנו דוגמאות רעות. שלא כל כך היינו רוצים בזה, אבל מאין ברירה אנחנו אומרים לילד שלנו שילך ללמוד איך לרמות את האחרים, איך להיות עורך דין שלא יפגעו בו, איך להיות מתאגרף, שיכנס לאיזו קבוצת לחימה וכן הלאה. למרות היחסים הטובים לאחרים אנחנו רוצים שיידע איך להתגונן, כי העולם שלנו הוא כזה. ואנחנו רואים שכמה שאדם בכל זאת מתקדם, מדור לדור ובחיים שלו, אנשים נמצאים לצערנו במצבים, ביחסים לא טובים ביניהם. כל אחד בונה את האושר והעושר שלו, את השמחה, וההצלחה בחיים, על ההרס של השני.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -2. דרגת האדם, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 5. חכמה עליונה
חלק 5/15
לכן אנחנו צריכים להבין שכאן באה לנו שיטה שהיא החשובה מכל המדע. שכּל המדע, כל העסק שלנו בחיים, נמדד לפי כמה שאנחנו יכולים להועיל לחיים שלנו. וכאן, אם יש לנו שיטת חיבור, שזאת ממש שיטת הצלה שלנו מהתאבדות, אז ודאי שהשיטה הזאת היא הכי חשובה, מעל כל מדע אחר, וצריכים לעסוק בה באמת בצורה רצינית.
כי שיטת החינוך האינטגרלי בעצם עומדת להציל אותנו מכל הרע שיש. ולא רק לנטרל את הסכנות שנמצאות לפני האנושות, כמלחמות, פשיטת רגל של השוק העולמי, גל רעב ועוד כל מיני בעיות ומגיפות, אלא חוץ מזה שהשיטה הזאת של החינוך האינטגרלי שומרת עלינו מרע, היא גם מעלה אותנו לטוב. היא גם עושה מאיתנו משהו שאנחנו מרגישים חיות בדרגה חדשה. אנחנו פותחים ביחס בינינו את מה שנקרא "אדם", מה שנקרא "דרגת המְדבר".
שאנחנו נמצאים שם בקשר עם פנימיות הטבע, עם המנוע שמפעיל את כל תהליך ההתפתחות שלנו, עם המחשבה, עם הכוח הגדול ביותר שנמצא בכל הטבע. אנחנו פותחים לעצמנו כאן הרגשה, כשאנחנו מתחילים להרגיש את הטבע בצורה כזאת, אנחנו מתחילים להרגיש נצחיות ושלמות של הטבע. וגם אנחנו, כשמגלים את זה, מתחילים להתכלל מזה, להתמלא מזה, לחיות מזה. זה מה שנותנת לנו שיטת התיקון האינטגרלי, שיטת החינוך האינטגרלי.
ולכן החכמה הזאת, השיטה הזאת, היא מעל כל החכמות, מעל כל המדעים שיש לאנושות. אנחנו צריכים להבין, לפי התוצאות ממנה, כשאנחנו מעריכים כל חכמה וכל שיטה, שאין משהו שהוא אפילו קרוב לשיטה הזאת.
כשאנחנו מבינים את החשיבות של שיטת החינוך האינטגרלית, אז ודאי שחשוב לנו להעביר אותה לא רק על עצמנו, כמו שאנחנו עושים בקורס שלנו, אלא גם להעביר אותה לאחרים. כי עד כמה שאני משפיע לאחרים והאחרים משפיעים עלי, במידה הזאת, בהשפעה הדדית, אנחנו נותנים דוגמה זה לזה, לחץ, דחף וגירוי חיובי, וכך אנחנו מתקדמים.
לכן חשוב לנו מאוד, לא רק ללמוד איך להתייחס יפה זה לזה, אלא איך להשפיע את היחס היפה הזה אחד לשני ולתת דוגמה זה לזה. כי בעצם כמו שההורים שלנו נתנו לנו דוגמאות איך לשחק נכון, איך להתייחס נכון לחיים, לדברים המזיקים ולדברים המועילים, כך אנחנו, כל אחד מאיתנו, צריכים לחנך אחד את השני. ואין בחינוך הזה גדול וקטן אלא אדם לומד מכל אחד.
ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות אחראיים על כך שאנחנו נותנים דוגמה. לא רק לילדים אלא לחברים, לגדולים או לקטנים מאיתנו, לא חשוב למי גם בגיל וגם במעמד. אלא כל אחד צריך להרגיש את עצמו בזה כמורה דרך לאחרים, וזה צריך לגרום לו להתנהג באחריות גדולה מאוד. כך שכל אחד חייב להחזיק את עצמו בצורה כזו, שבו, בהתנהגות שלו כלפי האחרים, באמת תלוי הגורל האנושי. אלה לא מילים יפות אלא כך הטבע שלנו, שאנחנו מתפעלים זה מזה, רוצים או לא רוצים. אפילו בתת הכרה, אפילו אם קורה שאני לא כל כך מכבד את האדם, אני בכל זאת מתפעל ממנו.
ולכן בהתחשב בכך שאת ההתנהגות הזאת כלפי בני אדם, דורש מאיתנו הטבע, אנחנו צריכים לקבל את כל החינוך האינטגרלי שעליו אנחנו לומדים עכשיו, בצורה מאוד רצינית, ולהבין שדווקא לזה האנושות מחכה. את זה היא צריכה והיא תקבל זאת בצורה הטובה והיפה ביותר, אם אנחנו נוכל להמשיך ולתת לה את החינוך באותה צורה שפעם קבלנו אותו מההורים. בצורה רכה, יפה ובאהבה, כי לכל אדם ואדם יש את הרשימות האלה, ובטוח שהוא ירצה להרגיש שכך מתייחסים אליו. לזה יש חיסרון בכל אחד ואחד.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -5. חכמה עליונה, הסברה וחינוך לערבות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 11 - 8. מחשבה - דיבור - מעשה
חלק 8/15
תהליך התיקון הזה שאנחנו צריכים לבנות מעל דרגת החי, בדרגת המדבר, הוא בעצם בא מצד האדם שבי, לא מצד הגוף שלי, אבל אני מבצע אותו דרך הגוף כי זה הכלי שלי. ואז יש ביחס, בקשר, בהפעלה שלי כלפי האחרים, ביחס טוב או ביחס רע כמו שהיה קודם, הפעלה דרך "דיבור, מחשבה ומעשה".
"דיבור" נקרא שאני צריך לשכנע את עצמי. גם על ידי דיבור פנימי, שאדם מדבר כל הזמן עם עצמו, וגם על ידי דיבור כלפי אחרים בפועל, איך אנחנו צריכים להשתנות, לאיזה כיוון. שההכרחיות, ההשפעה עד שמגיעים לאהבה הכללית, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, וזה חובה.
אחרי זה באה ה"מחשבה" שהיא בעצם הקודמת לדיבור וקודמת למעשה, כך שאני צריך קודם לייצב אותה. היא באה מתוך חשבון פנימי שאני מקבל מתוך עצמי ומתוך הסביבה והחברה, מתוך המחנכים שלי. אז עלי לייצב קודם את המחשבה ואחר כך להביא אותה לדיבור. והדיבור הוא "סתם דיבורים" כמו שאומרים, אלא אם כן הוא מתחזק על ידי המעשה, ואז הוא בר תוקף.
וה"מעשה" הוא שאני חייב לקחת על עצמי כל אותן השעות שפנויות מהטיפול ההכרחי בחי שלי, בבהמה שלי, כך שכולי נמצא בלימוד של ההשכלה האינטגרלית, החינוך האינטגרלי. או שאני כבר נמצא בהפצה, וגם בהפעלה כלפי האחרים, להביא את כל בני האדם לרמה אחידה, שכולם יחיו לפחות מעל קו העוני בצורה מכובדת, בחלוקה צודקת, כך שאף אחד לא ירגיש את עצמו מקופח כלפי האחרים
זאת אומרת, המחשבה, אחר כך הדיבור, ולאחר מכן המעשה, חייבים להיות מכוּונים לבניית החברה החדשה המאוזנת, שכולם נמצאים בה ברמה אינטגרלית, במערכת אנאלוגית. כך שבמחשבה אני מסדר את עצמי על ידי השפעה מהסביבה, על ידי כך שכל פעם אני רוצה להיות מושפע מסביבה יותר חזקה אינטגרלית. לאחר שאני מסדר אצלי בפנים את המחשבה הזאת, אני מבצע אותה על ידי דיבור ושכנוע, על ידי מערכת ההסברה שאני נמצא בה. ולאחר מכן בא המעשה, שאני גם משפיע בפועל בחינוך והוראה, וגם משפיע בכך שאני מעלה את כל רמת הקיום של העולם למצב שלא יהיה אף אחד בעולם שסובל מרעב, מחוסר בדברים ההכרחיים לקיום. זו בעצם העבודה שלנו.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -8. מחשבה, דיבור, מעשה, הסברה וחינוך לערבות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |