המילה "משבר" בעברית מתארת את כסא היולדת. כפי שנאמר "יושבת על המשבר" = יולדת.
רש"י, שמות פרק א', פסוק ט"ז – "על האבניים מושב האישה היולדת, ובמקום אחר קוראו "משבר".
"באו בנים עד משבר וכח אין ללידה". מלכים ב', פרק יט, פסוק ג'.
אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אני לא יודע איך לצאת בהסברה ולא להיראות איזה מיסטיקאי, מצד אחד. מצד שני, כאן זו לא מיסטיקה, אנחנו יכולים גם להתבסס על מחקרים, על הרבה דברים. האדם הוא בפנים יצור מאוד מורכב עם האמונה שבו, הרגשת הביטחון שבו, פחד, חרדות, התכונות הטבעיות שלו, גם האמונה שלו בכל מיני סגולות. אנחנו רואים מה קורה לנו עם אנשים כמו הרב שנקרא "הרנטגן", שבאים אליהם אולי גם אותו ראש ממשלה שמקבל החלטה אם לצאת או לא לצאת למלחמה, ועוד שרים וחברי כנסת.
זאת אומרת, יש לכל אדם ואדם חלק גדול מאוד בתוך הפנימיות שלו, בתוך המהות הפנימית שלו כאדם, שהוא ממלא על ידי כל מיני רגשות שאתה יכול לקרוא להם מיסטיקה, רוחניות, אמונה, דת. ואנחנו לא מודעים כמה מהחשבונות האלו, שהם לא חשבונות, עומדים אחרי ההחלטה הסופית לצאת למלחמה. גם אצל אחמדינג'אד וכל אנשי הצבא שלו שמתבססים וודאי בחלקם הגדול על חשבונות הדת, מתוך אמונה, מתוך הצורך הדתי.
לכן אנחנו מדברים בצורה מדעית בעצם, שהעולם הוא עולם כוחות. ואנחנו צריכים בנוסף לכוח האגו הטבעי שפועל בנו ובכל המציאות שלנו, אנחנו בני אדם יכולים לייצר בינינו כוח טוב. במקום קבלה, השפעה. במקום אגו, אהבה. בזה אנחנו מדברים בצורה מדעית הגיונית, ולא מיסטית.
אורן: אחת השאלות שעולה ביחס לדברים כאלה שהם טיעון פילוסופי.
נכון. שאי אפשר לשים אותם על השולחן.
אורן: כן, שאי אפשר להביא לו הוכחות. יכול להיות שיש לזה איזו אחיזה במציאות ויכול להיות שיש בזה מן האמת. השאלה אילו תגובות רעיונות כאלה יעוררו בציבור?
השאלה, באיזו צורה להגיש את זה לציבור. מפני שבכל מקרה התכנית הזאת, להתחבר בינינו ולהיות יפים, בצורה הדדית, לחבר את העם, להביא את האנשים ליחס יפה, לעזרה הדדית, אלה דברים שאף אחד לא יכול להתנגד להם. רק השונא שלך יכול להגיד, "אל תתחברו". כל אדם שנמצא בתוך החברה, רק יגיד, "כן, כדאי". או לפחות יהיה ניטראלי, "לי אין כוח, תעשו, נראה", משהו כזה.
ממש להתנגד לזה אף אחד לא יכול, כי זה ברור לכולם מכל מיני דוגמאות, כך אנחנו מלמדים גם ילדים, תתחברו, תשחקו יפה, תראו כמה שאפשר ליהנות זה מזה, ואז לא תזיקו זה לזה, כולם יהיו מרוצים. כך אנחנו מתייחסים לחיבור, בצורה חיובית. כך אמא אמרה לנו, כך אנחנו אומרים לילדים שלנו. לכן לא להתנגד. אבל עד הגובה הזה, עד גובה איזו תועלת חברתית כללית.
אנחנו יודעים בזמן של חיים קשים, בזמן מלחמה, אילו תכניות רדיו וטלוויזיה יש לנו שמאחדות את העם, תכניות יותר עממיות. לא מדונה עם כל הטריקים שלה, אלא תכניות קרובות יותר למקור, לעם. אבל לשם כך אנחנו לא צריכים לצאת לרחובות. אולי להתחיל מזה. זאת אומרת, השאלה שלך היא, האם אנחנו יוצאים לרחובות ובעד שלום ונגד מלחמה, לא. האם בעד החיבור ונגד מלחמה, כן. יש הבדל גדול. אנחנו לא בעד ולא נגד כל אלה שמתחילים עכשיו בהפגנות מול בית ראש הממשלה, שיפסיק עם הדברים האלו, שלא יצא להילחם וכולי. אנחנו לא בעד ולא נגד. אנחנו רוצים לעורר כוחות שבכלל ינטרלו את ההזדמנות הזאת, את היכולת הזאת להילחם.
אבל השאלה היא, האם אנחנו צריכים לעצור את ההסבר שלנו רק ב"כדאי להתחבר, בואו נתחבר, יהיה בסדר." באמונה פשוטה כאילו, "אנחנו נהיה חזקים, אנחנו ננטרל את כל האיום". בצורה עממית, בלי להסביר ובלי להיכנס לכלום, רק לעבוד על הרגש, ש"בחיבור שלנו אנחנו נבריח את כל השונאים". בלי להיכנס פנימה, כמו שאדם אומר. ואז פשוט נחגוג יפה.
וזה יהיה כמין פעולה עממית שהיא לא עמוקה, לא כלום. לא שואלים יותר מזה, אלא משתתפים. אפילו אותם אנשים חשובים, חכמים, סקפטיים כלפי הפעולה הזאת, שלא מבינים מה יש בה, הם גם משתתפים. למה? כי זה יפה. זהו. יותר טוב מאשר לשבת בפינה בחרדה. אלא בצורה כזאת לצאת לפרסום ולהתעוררות.
או שאנחנו הולכים עם קצת יותר פתיחת החכמה שבדבר. מה הם הכוחות, איזה כוח אנחנו מעוררים, איך זה יכול לפעול. כאן אתה כבר נכנס לשטח שהוא בעייתי. הוא בעייתי בכלל מפני שכ-70% מהאנשים בכלל לא מסוגלים לחשוב ברמה כזאת. הם מבינים, כסף, כבוד, אוכל, מין, דברים בסיסיים.
אם אתה מתחיל לדבר בצורה כזאת, הם לא יודעים על מה אתה מדבר. אז יכול להיות שלא כדאי. יכול להיות שכן, אבל לעשות את זה בכמה רמות. כשבאופן אחד אתה יוצא לעם בצורה עממית, ובכמה מקומות, באינטרנט או במדורים מיוחדים בעיתונים, שם אתה פונה בצורה יותר עמוקה.
ושוב, יש עוד אופן שדיברנו עליו, שזה אופן היסטורי. איך אנחנו היינו קיימים בקיבוץ, בליכוד, באיחוד העם עד לפני החורבן שלנו לפני אלפיים שנה, ואיך דווקא על ידי זה שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם גרמנו לסוף הקיום שלנו כאן, בארץ ישראל, כעם ישראל בארץ ישראל וכן הלאה. ואז בדרך ההפוכה אנחנו יכולים לעלות בחזרה לרמה הזאת של עם ישראל בארץ ישראל, ושלא יבוא אף שונא עלינו, אם אנחנו מאוחדים, מלוכדים יחד.
זה כבר ברמה שגם אסור לזלזל בה, כי בכל זאת העם שלנו ביסודו, בתוכו, באחוזים ניכרים, אולי 60%-70%, הוא בכל זאת עם דתי ומסורתי. הנקודה הזאת של עם, מדינה, חיבור, פעם היינו כך בבית המקדש, בארץ ישראל, ועכשיו לא, גלות, ביציאה מבבל עם קבוצת אברהם, כמו שדיברנו, כל הדברים האלה בכל זאת נמצאים בתוך העם כנקודה רגשית, חוץ מנקודה דתית או היסטורית כהוכחה במשהו. אני לא הייתי מבטל אותה, אלא לוקח גם את האופן הזה כנכון להסברה.
אני חושב שגם בפסיכולוגיה אנחנו יכולים למצוא דוגמאות מקבילות של משפחה שמתחברת, עד כמה שהם מוצאים כוחות להתגבר על כל הבעיות והקושי, עד כמה שהם פתאום מתחילים לשנות כביכול את המציאות ביניהם. לא רק את האווירה, אלא פתאום הם מגלים שיש להם מקורות הכנסה חדשים, מקורות חיים חדשים, הם מתעלים בבריאות. יש מחקרים רבים שמוכיחים כי, אדם בזה שהוא מתחיל להאמין, לעשות פעולות פנימיות על עצמו, עד כמה שהוא בזה מרפא את עצמו. יש כאן סך הכל הרבה מאוד הוכחות מהחיים שלנו, שהחיבור גורם ליצירת כוח חיים חדשים, כוח חיוּת חדש, כוח שממש משנה את המציאות.
צריכים לעבוד על זה, לחבר את זה, לייצב את זה, כי מהבעיה הזאת אנחנו לא נפטרים, היא לא חולפת ותוך חודשיים שלושה תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה, ואז זה ייגמר. לא. המשימה שלנו היא להתחבר בינינו ורק על ידי זה להימנע מצרות ובעיות ולהביא את כל עם ישראל לצורה השלמה, המתוקנת, וגם להראות בזה כדוגמה לעולם איך לצאת מהמשבר הכללי שאנחנו רק נכנסים בו ומסכנים בכלל את החיים של כל האנושות על פני כדור הארץ.
אז בזה אנחנו רואים שהאיום האיראני הזה ובכלל המצב הפנימי שלנו, הכלכלי, רק מכוון אותנו לפעולה הנכונה הזאת. שאנחנו נעשה את זה בעצמנו עם האיום הקטן עלינו, ואחר כך נראה לעולם דוגמה איך להתמודד עם האיום הגדול שהמשבר הגדול הכללי, כולל הטבע, מעמיד מולנו, מול האנושות.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
| שייך לנושאים: מדע/אקולוגיה, אקולוגיה, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
כמה שיותר נעורר את ואהבת לרעך כמוך, זה יהיה יותר קרוב לקיום שלנו, ליסוד שלנו כעם ומדינה.
ניצה: אז הזכרנו בעצם את שתי הדרכים, שני הכיוונים. הכיוון השלישי היה ללכת עם ההיסטוריה של עם ישראל, מה קרה לנו עם ישראל.
אני חושב שזה דבר מאוד חשוב וחזק. אם אנחנו מעוררים בתוכנו, ובפרט בזמן סכנה, את ההיסטוריה שלנו, את היסוד המוצק שלנו, שאנחנו מיוחדים, שאנחנו כבר עברנו דברים כאלו ולמה אנחנו, מתי הצלחנו ומתי לא. כמו למשל בסיפור המכבים.
ניצה: אתה חושב שבמקרה הזה צריך ללכת על ההיסטוריה הקצרה של החברה הישראלית, מהרגע שהקמנו את המדינה או ללכת עוד אחורה?
לא, בטוח לא. היסטוריה, הכוונה על אילו מקורות, על אילו תנאים העם שלנו נוצר, מתי נעשינו לעם, שזה מבבל, ממעמד הר סיני, עם ואהבת לרעך כמוך ולעומת שנאת חינם. שאנחנו תמיד קיימים מול או בין שני היוצרות הללו, שתי התכונות. האגו, שזה שנאת חינם, והחיבור, שזה ואהבת לרעך כמוך. ותמיד אנחנו נמצאים כביכול באיזו מין בחירה באמצע ובהתאם למה שאנחנו בוחרים כך אנחנו ממשיכים את ההיסטוריה שלנו.
אם נמשיך את זה בכיוון ואהבת לרעך כמוך, אז נתקדם לצורה שיש לנו מדינה ויש לנו עם ויש לנו עתיד ויש לנו הכל. אם נלך לשנאת חינם, אפילו מה שהיה לנו איבדנו, אז ודאי שלא כדאי לנו לעורר דברים כאלו. אז כמה שיותר נעורר את ואהבת לרעך כמוך, זה יהיה יותר קרוב לקיום שלנו, ליסוד שלנו כעם ומדינה.
אורן: זה קצת מצחיק לחשוב שקמפיין של "ואהבת לרעך כמוך" יחולל איזה שינוי בציבור. למה אני אומר? כי זה לא שהמצאת איזו המצאה שאף אחד לא שמע עליה, משהו שלא מהעולם.
איפה השימוש בהמצאה הזאת? היו דברים מעולם, ברור. אבל אני אומר להשתמש בזה, לממש את זה. קודם כל, כל הדתיים לא יכולים להגיד לי כלום. זה כלל שיש לנו מהתורה, כלל גדול בתורה. זה קודם כל.
אורן: אף אחד בכלל לא יגיד כלום. כולם בעד. אבל חבל על הכסף והמאמצים של הקמפיין, זה מה שאני רוצה להגיד. עשו את הקמפיין הזה אלפי שנים לפניך.
לא. את הקמפיין אתה לא שם בשביל לפרסם את האמרה המפורסמת הזאת. בקמפיין אתה צריך להסביר שצריך לממש אותה ובאיזו צורה. אחרת היא סתם אמרה באוויר, שאנחנו אף פעם לא נגענו בה.
אורן: גם זה לא חדש שצריך לממש את זה. לא אומרים ואהבת לרעך כמוך בתור סיסמא.
איך ממשים?
אורן: אתה נכנס לבית ספר יסודי על הקיר כתוב "ואהבת לרעך כמוך". אתה נכנס לבסיס צבאי, "ואהבת לרעך כמוך". בכל מקום. עשו קמפיין אלפי שנים. הקמפיין לא אמר "יש פה סיסמא ובואו נדביק אותה על הקיר" אלא הקמפיין אמר שחיים ראויים, חיים טובים זה אם נממש בינינו את התדר הזה, את הכיוון הזה. אז בשביל מה אתה צריך עכשיו את הקמפיין?
כדי לממש אותו.
אורן: לא יבחינו שיש קמפיין, זה מה שאני רוצה להגיד. יש קמפיין לזה, אלפי שנים, השקיעו בו הון עתק.
זה תלוי איך אתה תעשה את זה.
אורן: שלוש דתות מריצות את הקמפיין הזה, במשך אלפי שנים. לא רק שלוש, בעצם בכל העמים, זה קמפיין בינלאומי, רב שנתי, שחוצה כמה שנות קיום.
את כל ההיסטוריה.
אורן: בדיוק, ההיסטוריה האנושית היא קמפיין אחד גדול לזה, ומה יוצא מזה?
שמדברים על ואהבת לרעך כמוך ובעצם ממשים ותשנא את אחיך.
אורן: אז מה החידוש? עכשיו תצא עם זה, אף אחד לא מבחין בך, כמו בסרטים "דני דין הרואה ואינו נראה", אף אחד לא מבחין שאתה קיים. לא שומעים מה שאתה אומר. כמו שדברת על הלווייתנים, אותו דבר. תריץ היום קמפיין כזה, הוא לא ייקלט באף אנטנה.
מסכים איתך. אבל ביסודו מה שאנחנו כן עושים זה את הקמפיין הזה, רק אולי לא במילים האלו ולא בשיטה כזאת ישירה, שאנחנו יוצאים איתו, אבל לפי מיטב הבנתי, אין לנו, ובכלל לכל האנושות, מה לעשות חוץ מלהריץ את הקמפיין הזה, דווקא, עד שהאנושות תתחבר למערכת אחת, שהיא תוכל לחיות כגוף אחד, ולא לאכול את עצמה כסרטן, שפועל בכל הרמות ובכל השטחים ובכל האופנים במה שאנחנו בנינו בחברה האנושית, שהמחלה הזאת התפתחה עד הסוף, שעכשיו היא גומרת אותנו ואנחנו גומרים את הטבע. אז אין לנו מה לעשות, אלא רק הקמפיין הזה. רק שאנחנו צריכים לגשת ליישום שלו בצורה חכמה, בצורה חלקית, לא בגדול, לא במילים האלו, אלא דרך האיום, דרך ההצלה ממנו וכן הלאה, בקטן.
אורן: אז עם מה יוצאים?
אתה צודק, יכול להיות שאף אחד לא ישמע אם נדבר על "ואהבת לרעך כמוך", אפילו שנדבר על זה שאף פעם לא קיימנו, ולמרות שתמיד דברנו, לא שמענו את זה.
אורן: קבלנו טענות שלהגיד לאנשים "בואו נתחבר, נתייחס טוב אחד לשני" זה "פרווה".
זה נכון.
אורן: זו הטענה הראשונה בשרשרת הטענות הרבות. מה תגובתך?
תגובתי שלא יוצאים בקמפיין "תהילים נגד הטילים", זה טוב למישהו שרגיל לתהילים, אז מחזק אותו לקרוא אותם יותר, לקרוא עוד פעם ביום או שאם הוא קורא רק חלק מספר תהילים, שיקרא כל יום את כל ספר תהילים.
אורן: לא שאנחנו נגד זה, אבל מה אנחנו מציעים?
הדברים האלה לא פועלים על האנשים. אנחנו צריכים שרגשי והגיוני יעבדו יחד. ברור לנו. איך אנחנו בונים את הקמפיין שלנו, כך שזה יעבוד על בן אדם גם ברגש וגם בשכל וישכנע אותו? ברגש יש לנו בכל זאת לעורר במקצת את החלק השלילי, איום, פחד, חרדה, והחלק החיובי שאנחנו יכולים כנגד האיום, פחד וחרדה לרכוש או להעלות, להוליד בנו משהו כדי לנטרל את ההרגשה השלילית. בהגיון.
איך אנחנו יכולים לעבוד? זאת אומרת, אם אנחנו נעורר את החלק השלילי וכנגדו את החלק החיובי והחלק החיובי יבלע את החלק השלילי, אז בזה האדם איתנו. בלי החלק השלילי הוא לא ישמע. בשביל מה לו לשמוע, מה אתה הולך למכור לו? אלה לא דברים שהוא צריך. אז אתה מעורר אותו קודם שיש בו חיסרון. במה החיסרון? להשלים את הדברים השלילים שלו, לכסות אותם. פחדים, חרדות, איומים, כל הדברים האלה. אני מוכר לו את הכיסוי, ביטחון, הרגשת הדברים הטובים, החמים, שבזה אתה פשוט מפסיק להרגיש את החרדה והפחד.
ואם אנחנו מדברים בהגיון ליד הלב, ליד הרגשות שדברנו עכשיו, המוח. האם אתה באמת מוכר לו משהו חוץ מפיצוי פסיכולוגי, שדברת עליו עכשיו? חוץ מרגשות? אתה באמת מוכר לו איזה מגן או אפילו איזה נשק חוץ ממגן, שליד המגן יש לך גם חרב? האם גם את זה אתה מוכר לו? כאן אנחנו צריכים לפתח מערכת שלמה של הסברה. מה זה נקרא כוח האיום, שזה כוח כמו שדברנו עכשיו, שהוא נולד אצל השונאים שלנו ויש להם חשבונות להצליח על ידי שימוש בו. שהם באיזושהי צורה נוגסים ואוכלים אותנו ובזה הם מצליחים.
יש להם חשבון שהוא כביכול ברור להם. איך אנחנו יכולים לנטרל את החשבון הזה, בעודו נמצא בהם? ואז אנחנו צריכים לדבר על הכוחות שבטבע, אין ברירה. כמו שדברתי קודם.
אורן: מי יבין?
לא יודע. עד התוכנית הבאה נחשוב על פתרון יותר קרוב לעם.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו ותחשבו איתנו יחד, בכוחות משותפים בטוח נמצא פתרון. עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 57, 13.8.2012
אם עַם ישראל קיים בתנאי הערבות, הוא יכול להגיע לניצחון בכל שטח שמתעורר כבעייתי, כמשבר
אורן: את השיחה הזאת אנחנו נקדיש להיערכות למצב הרגיש שמדינת ישראל נמצאת בו היום. הרב לייטמן מציג תפיסה ייחודית, הוא מדבר על הערבות כמגן לאומי. ובימים אלה אנחנו מחפשים הגנה, מחפשים עוגן, מחפשים ביטחון, מחפשים במה להיאחז מול אי הוודאות במישור המדיני, מול כל האיומים הקיומיים שבאים עלינו, והיינו שמחים לשמוע מהרב לייטמן מה פירוש "ערבות כמגן הלאומי". האם תוכל לפתוח את זה, להאיר את זה, מה בדיוק אתה מציע, על מה מדובר, מה הרציונאל שעומד מאחורי זה, ומהם הצעדים הפרקטיים שאתה מציע לציבור הישראלי לעשות היום?
קודם כל אני רוצה לפנות לכל עַם ישראל ולעורר בהם את הנקודה המאוד חשובה, שאנחנו בדרך כלל לא מקדישים לה שום חשיבות וזמן, זוהי נקודת החיבור בינינו. ולא החיבור הרגיל, שבו אם אנחנו מתחברים אז יותר קל לנו לנצל את כל האפשרויות לנצח את האויבים, השונאים והמכשולים. אלא שיש לנו הזדמנות מיוחדת, כוח מיוחד, יכולת הנקראת "ערבות".
בהשגת הכוח הזה, השגת החיבור המיוחד הזה שנקרא "ערבות", שכולנו ערבים זה לזה, כולנו מחוברים "בערבות". וזה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", כולנו כגוף אחד, כמו איברים בגוף אחד, ועל ידי זה אנחנו יכולים להשיג כוח מיוחד שיהיה המגן שלנו.
הכוונה היא לא למגן פסיכולוגי, שאנחנו נירגע קצת כי "צרת רבים חצי נחמה", ולא שאנחנו נוכל לבצע יותר פעולות ההגנה והכנת העורף למכות שבטח יגיעו אם תפרוץ מלחמה. אלא בזה אנחנו יכולים להגיע לכוח מיוחד שהוא יהיה לא מגן אלא הנשק שלנו.
ואנחנו צריכים להיות שמחים שאנחנו מגלים אותו, אנחנו צריכים להיות ממש בהתרוממות רוח מכך שיש לנו יכולת כזאת. אם אנחנו מגיעים לחיבור שנקרא "ערבות", אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מנצחים בטוח. ועד כדי כך, שאולי אפילו יכולים לסלק את האיום, לסלק את המלחמה מהדרך, מהעתיד שלנו.
ואני דווקא רואה בנקודה ההיסטורית הזאת בחיינו כאן במדינת ישראל, בעם ישראל, את נקודת ההיפוך. שאנחנו מתחברים, אנחנו מגיעים לרמה אחרת של עַם, של המדינה ושל כוח מיוחד. נהיה כ"עם ישראל", שכולו קם מתוך תנאי הערבות. כמו שאנחנו לומדים מהתורה, החיבור בינינו היה התנאי המוקדם לזה שאנחנו נעשה לעַם במעמד הר סיני, כמו שכתוב "היום נעשיתם לעם".
אם עַם ישראל קיים בתנאי הערבות, הוא יכול להגיע לניצחון בכל שטח שמתעורר כבעייתי, כמשבר. מפני שסך כל הצרות והבעיות שתמיד הגיעו אלינו מחורבן בית המקדש והלאה, ואפילו לפני חורבן בית המקדש במקצת, היו אך ורק מפני שהיינו נחלשים בקיום הערבות בינינו. והכוח הזה הוא כוח כל כך עוצמתי שהוא מסוגל לתקן את כל הפגמים שבנו, ואת כל המכשולים שלפנינו.
לכן, בואו נסתכל בצורה אופטימית קדימה, ונראה את העתיד הטוב שצפוי לנו, בתנאי שאנחנו הולכים לחיבור עד לדרגת הערבות בינינו. ואז אין לנו שום דאגה חוץ מעל השגת החיבור ברמה שבה נהיה כשייכים לגוף אחד. וכמו איברים בגוף אחד, שכל אחד אמנם פועל בצורה המיוחדת שלו, אבל כולנו מחוברים להשגת ההרמוניה שנקראת "החיים שבגוף".
אין כאן פעולות פיזיות, אלא רק פעולות פנימיות נדרשות מאיתנו, שאנחנו נרגיש שאנחנו כאלה. ולכן הפעולה עצמה היא פעולה מהירה, ואפשר להגיד, מיידית. אם מעכשיו והלאה אנחנו מתחילים להתקדם לקראת זה, אנחנו כבר נתחיל להרגיש שפתאום נוצר איזה כוח מיוחד בינינו. נרגיש כוח נוסף שאף פעם לא הרגשנו, כוח גדול, כוח שדרכו, דרך החיבור בינינו, אנחנו יכולים לפתור כל הבעיות.
והאמת שאפשר לעשות זאת גם בלי להתווכח ולא בתחרות ולא בדיונים ודיבורים, אלא אך ורק כמו משפחה אחת שיושבת סביב שולחן עגול, ודנה איך היא יכולה להתגבר על כל הבעיות שישנן במשפחה. ואז נטפל בחלק של הזקנים שבמשפחה, בחלק של הצעירים, התינוקות שבמשפחה, ובגדולים, בכל מה נמצא לרשותנו.
ואם נתייחס בצורה כזאת, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "אחים אנחנו", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד אמרות מסוג זה שמדברות על מצב שבו אנחנו עַם, "היום נעשיתם לעם".
אם אנחנו מקבלים את "תנאי הערבות", אז אנחנו צריכים להיות בטוחים שאף שונא לא יגע בנו ואפילו לא יקום עלינו. ואם יהיו מקרים שבהם יהיו מכשולים, שיתעוררו בעיות, זה בא כסימן שבמקרים האלה חסרה לנו הערבות. לכן, בואו מרגע זה והלאה, נראה את החיים שלנו מלאים בעתיד הטוב, וזה רק בתנאי שאנחנו כל הזמן דואגים, "איך להיות מחוברים כאחים במשפחה אחת", שכל העַם יהיה כמשפחה אחת, ואז בטוח שבכך אנחנו ננצח.
אנחנו רואים מההיסטוריה שלנו, שרק בגלל שירדנו מדרגת "ואהבת לרעך כמוך" ל"שנאת חינם", בזה גרמנו לחורבן ישראל, לגלות ישראל. ודווקא עכשיו אנחנו יכולים לעשות את הצעד לכיוון ההפוך, ומתוך הריחוק, מתוך השבירה בינינו, להגיע לחיבור. ואז נקבל את עַם ישראל השלם, מדינת ישראל השלמה ונגיע באמת סוף סוף למצב שבו לא יקומו עלינו האויבים.
הכוונה היא לא שנהיה יותר חזקים בכך שבצורה פסיכולוגית נכין את עצמנו למלחמה, אלא אנחנו נוכל לדחות אותה, אנחנו יכולים לנטרל אותה, פשוט לבטל אותה, על ידי החיבור בינינו. בידינו נמצא כוח חזק מאוד ועלינו להשתדל להשתמש בו. ואם נתחיל בכמה פעולות לקראת החיבור, כדי להיות "כאיש בלב אחד", תחת מטרה אחת, כדי להרגיש את עצמנו כעַם אחד, אז ממש מתוך כמה פעולות קצרות, תוך כמה ימים, אם רק נרצה להתקדם במקצת, בכמה שאפשר, בכמה שכל אחד מבין, אנחנו פתאום נרגיש בכוח המתעורר בינינו.
כמו בגוף האדם כשהאיברים מתחילים לעבוד בהרמוניה זה עם זה, אמנם שכל אחד בכיוון שלו, אבל כולנו למען העבודה יחד במערכת אחת, ואז הגוף הזה מתחיל להיות יותר ויותר בריא כך שהוא לא נמצא תחת איום של מזיקים למיניהם, וכך גם אנחנו, אם נגיע לאיזון המערכות שלנו, על ידי החיבור בינינו, אנחנו נגיע לחברה שאף אחד לא יכול להזיק לה מבחוץ. וגם אחר כך נוכל לפתור את כל הבעיות הפנימיות שלנו, אם יישארו בכלל בעיות, כי אם ניגש לפתרון של בעיה ובעיה על ידי החיבור, אז אנחנו נראה איך בקלות אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו בכל הרמות והאופנים.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
כוח החיבור, כוח הערבות, מאזן ומתקן את הכל בצורה האידיאלית, הוא מביא אותך להרגשה שאתה נמצא במשפחה
אורן: האם היית ממליץ שהציבור הישראלי יעשה כאלה דיונים, כל אחד במקומו? זה יכול להיות גם בעבודה. אני מניח שבימים אלה כולם מדברים רק על המצב המתקרב, האם היית מציע שאנשים ידברו על זה? אם אני מבין את ההמלצה שלך, אז בניגוד למומחים אחרים, אתה לא מדבר על איך להיערך לקראת האיום המתקרב.
לא. מהמקום שממנו אדם מדבר, שם הוא נמצא. אני לא רוצה להיות בהרגשת האיום, אני רוצה להתעלות מעליה. אני רוצה להשתמש בכוחות החיוביים, בכוחות שמעלים אותנו מעל האיום, שמבטלים את האיום, שמטפלים בצורה כזאת, שנעלמים כל הגורמים הביטחוניים וחברתיים מהאופק.
אורן: האם זו איזו תרפיה המונית?
זו לא תרפיה, אני בזה לא נותן איזה סם הרגעה לכולם, זו לא איזו פעולה פסיכולוגית. אלא אני אומר שהעם מוצא בזה כוח חדש שנמצא למעלה מהחיים שלנו, כי זה כוח החיבור והוא נגד האגו, נגד הטבע של האדם, ואנחנו מבררים ומבליטים את הכוח הזה שנולד דווקא מתוך החיבור שלנו, הוא לא קיים מן הסתם בטבע. לכן היה תנאי, אם אתם רוצים להגיע לערבות, אז אתם נעשים כאן לעם ומתקדמים, ואם לא, אז כמו שכתוב, "כאן מקום קבורתכם".
אורן: אתה אומר שהדיונים על, מה זה חיבור, מה זו ערבות, מה זו אהבה בינינו, הם יעוררו בינינו איזה כוח שנמצא מעל החיים שלנו. מהו בדיוק הכוח הזה ואיך הוא יוכל לשמש לנו כנשק או כמגן?
זה אותו כוח שיש בגוף שלנו כשהאיברים עובדים בצורה הדדית, בהרמוניה ביניהם, שנקרא "חיים", שנקרא "כוח החיים". אם האיברים מתחילים לעבוד כל אחד לעצמו ולא באיזון, לא בהרמוניה זה עם זה, אז מתחילות להתעורר כל מיני בעיות מהליקוי שבכוח הערבות. ואז כתוצאה מהחיסרון בכוח שמייחד את כל האיברים בעבודה המשותפת, הגוף מתחיל להידרדר ברמת החיים עד שמת. "מיתה" זה נקרא שאיש לא מבין את רעהו, שאיבר אחד לא עובד בהרמוניה עם האיבר השני, ואז הגוף מתפרק.
אורן: אני חושב שזהו בדיוק המצב בשגרה של החברה הישראלית, איש לא מבין את רעהו.
נכון, וגם לא מעוניין.
אורן: אני לא יודע אם הוא לא מעוניין, אבל בפועל איש לא מבין את רעהו, וכל אחד בטוח שרק הוא צודק בכל תחום ובכל דבר ובכל עניין. ובאמת השנה האחרונה מוכיחה את זה היטב, והפירוד כאן מגיע לשיא. ודווקא בימים של היערכות לאיזה מצב חירום, אנחנו יודעים שתמיד יש בכל זאת איזו התאחדות, איזה חיבור מסוים, איזו הרגשה שאנחנו ביחד.
אתה מדבר על לעורר את הכוח החיובי, את כוח החיים, כוח של הרמוניה ואיזון, אבל אם לא היה מצב חירום באופק, לא היית יושב איתנו עכשיו באולפן ומדבר איתנו על כך.
גם עוד קודם לכן יצאנו לעם עם עניין הערבות.
אורן: אבל אני לא יודע אם הציבור היה קשוב, היום כבר יש לך צופים שמקשיבים.
כן. לכן אני משתמש בהזדמנות זאת. אבל אני שוב רוצה להגיד שהכוח הזה הוא חיוני לנו לכל דבר, ולא רק לעת האיום הביטחוני, אלא גם כדי לתקן את המצב הכלכלי שלנו, ואת מצב הבריאות ובכלל את פערים שבעם, את הכל.
כוח החיבור, כוח הערבות, מאזן ומתקן את הכל בצורה האידיאלית, הוא מביא אותך להרגשה שאתה נמצא במשפחה. ואפילו אם אתה מקבל פחות או מקבל יותר, זה מתוך ההסכמה החברתית, מפני שבמצב הנוכחי זה הכי טוב לכולם, זה בינתיים הפיתרון האופטימאלי.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים
ניצה: יש פה נקודה מאוד חשובה שהייתי רוצה לחדד אותה עוד, נתת הסבר מאוד יפה על חיבור, ופתאום הבנתי שיש שני סוגי חיבור. יש חיבור מתוך פחד, שנותן תוצאה מסוג אחד.
זה חיבור שהפסיכולוגים משתמשים בו.
ניצה: נכון. ויש חיבור מתוך ערבות, שממנה התוצאה אחרת לגמרי.
זה לא מדויק, אנחנו משתמשים בפחד אבל רק כדי להתחיל.
ניצה: אבל לא נשארים שם?
לא, מיד עוזבים.
ניצה: האם מיד עוזבים וממשיכים הלאה?
קודם רוכשים ערבות, ואחר כך מעוררים את הפחד. זאת אומרת, את הליקויים שיש בכל מיני דברים בחברה, וזה כדי להגדיל את הערבות.
אנחנו מגיעים עם פחד, עוברים לערבות, מדברים עליה, רוכשים אותה, ועכשיו כדי להגדיל אותה אנחנו צריכים את הליקויים, צריכים את הבעיות. ואם אנחנו מושכים כל בעיה לערבות ופותרים אותה, בכך אנחנו מתחילים להעלות את הערבות.
בכמה שכוח החיבור שלנו, יחד עם הצרות שאנחנו פותרים, מתחיל להיות יותר גדול, זאת אומרת שאנחנו מכניסים לאותה המערכת הקטנה של הערבות שהשגנו כאן בהסכמה שלנו, את כל החיים שלנו, את כל הבעיות. ואז מערכת הערבות מתחילה לגדול יותר ויותר, עד שאנחנו מגיעים כך לממדים של האומה, ושל המדינה.
ואם זה כך, במידה שאנחנו גדלים אנחנו הופכים אוטומטית, אפילו בלי לעשות שום חשבון, להיות ביתר התאמה לטבע הכללי שגם נמצא בערבות בכל חלקיו. ואז אנחנו פתאום מרגישים מזה תוספת מבחוץ, מכל מיני מערכות, פתאום אין לנו יותר מכות אקלים, פתאום אין לנו בעיות עם השכנים, פתאום אין לנו כל מיני בעיות שהיו באות עלינו. כי במערכת מאוזנת, יש רק הרגשת בריאות.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |