המילה "משבר" בעברית מתארת את כסא היולדת. כפי שנאמר "יושבת על המשבר" = יולדת.
רש"י, שמות פרק א', פסוק ט"ז – "על האבניים מושב האישה היולדת, ובמקום אחר קוראו "משבר".
"באו בנים עד משבר וכח אין ללידה". מלכים ב', פרק יט, פסוק ג'.
ודווקא בזמנים הקריטיים ביותר הדברים הכי פחות הגיוניים הם נשמעים יותר, רק שתדע, זה חוק פסיכולוגי.
אורן: גם המשפט השלישי נמצא במערכת ההסברה, או רק "בואו נתחבר, יהיה לנו טוב"? בואו נתחבר יהיה לנו טוב, זה קמפיין נחמד.
הכל תלוי באיזו רמת הבנה הם נמצאים, עד כמה שהם מוכנים לשמוע. ודווקא בזמנים הקריטיים ביותר הדברים הכי פחות הגיוניים הם נשמעים יותר, רק שתדע, זה חוק פסיכולוגי. והשונאים שלנו יודעים איך להשתמש בזה בכל דבר, כשאחד הורג את השני, הם אומרים שישראל עשו את זה, הם אמרו ואתה לא יכול לעשות כלום. זה כמו הבדיחה עם הרב ובתו, ששונא של רב אחד צועק אליו ברחוב שבתו יצאנית. הוא אומר לפני כולם, אבל אין לי בת. אבל זה לא חשוב, כבר שמעו, הדבר הזה כבר נקלט, ולא חשוב שאין שום הגיון, אין הוכחות, אין בכלל, אבל הוא כבר אמר.
כך אנחנו בהסבר שלנו, כמה שתיתן דברים חדים, דברים שהם הכי פחות הגיוניים לאדם, שהם אמת, אבל לא בשבילו, כי הוא לא רואה את הקשר בין אחמדיניג'ד לבין החיבור בינינו, אבל הדברים ישמעו, כי אין לו על מה להישען, אין על מה לסמוך. אבל בינתיים אנחנו צריכים לעשות את המערכה, ועם כל הכוח שלנו להסביר במקצת מכל שטח, מההיסטוריה ומהתורה, ומהחיבור, מהמדענים שמדברים על העולם הגלובלי, על הקשר בין הדברים, על הכל. אני חושב שדרך המדע זה ברור מאוד, כי אנחנו חלק מהטבע.
אורן: מה ברור?
ברור שאם אנחנו נתחבר, אנחנו נגרום לאיזון בטבע. כולנו, אני מדבר על כל האנושות, רק הבעיה נשארת עלינו, על עם ישראל. זה נכון שאם כל האנושות תתחבר, היא תהיה באיזון.
אורן: זו אוטופיה בכלל.
אני לא מדבר איתך על אוטופיה.
אורן: כל האנושות?
אני לא מדבר איתך על היכולת שלך, אני מדבר איתך על המערכת. אתה צריך להתייחס לזה כמו איש עם שכל.
אורן: איזה שכל, אני מסתכל מצד מה הציבור יקלוט.
אני לא יודע מה הציבור.
אורן: אבל אנחנו פה בשביל הציבור.
אני מסתכל כמדען בעולם.
אורן: על מה?
על כל הטבע.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
עם ישראל נמצא בצרות שאין בכל העולם, אין בכל העולם מדינה שכולם רוצים "לאכול" אותה.
אורן: ואתה רואה שכל האנושות הולכת להתחבר?
לא, דומם, צומח, חי, מדבר. וחלק המדבר נמצא באי איזון עם הטבע, והוא גורם לטבע שהכל הולך לאבדון.
אורן: באיזה תחום? באקולוגיה?
בכלל, במלחמת עולם אטומית, בכל הדברים. אנחנו הולכים לאבדון. תוך כמה שנים, אם לא לפני כן. אז אין לי מה לדאוג, "בוא נאכל ונשתה, כי מחר נמות". אלא מה אני רואה גם מצד שני? מה שיכול לגרום לאיזון ולכל טוּב ושבחזרה כל הטבע יחזור למצב כזה שבכל העולם יהיה כמו בשוויצריה או בסקנדינביה, איפה שאתה רוצה, גם במזרח התיכון.
בקיצור, שיהיה בעולם כל כך טוב ויהיה לו הכל. זה אפשרי אם המין האנושי יהיה באיזון בתוכו, וגם על ידי האיזון בתוכו, בחיבור יפה ונכון, הוא גם יתייחס יפה ונכון לטבע הכללי. הוא לא ייקח ממנו יותר ממה שצריך לקיומו, ואז הכל יהיה מאוזן.
אז הבעיה היא במין האנושי, איך לאזן אותו, איך לגרום לו שיהיה בהדדיות. שיהיה פירוק וחיבור, שכוח הקבלה וכוח ההשפעה יהיו מאוזנים.
שיהיה ברור לנו שמזה יהיה טוב.
אורן: זה ברור.
רק המין האנושי לא מסוגל לזה.
אורן: גם זה ברור.
גם זה ברור. אנחנו רואים שכך זה בכל העולם. אבל למה זה כך גם אצלנו, עם ישראל, שסובל בפני עצמו, על חתיכת האדמה המסכנה הזאת שנקראת ארץ הקודש? חוץ מחול אני לא רואה כאן שום דבר. עם ישראל נמצא בצרות שאין בכל העולם, אין בכל העולם מדינה שכולם רוצים "לאכול" אותה. אין בכל העולם מדינה שתלויה כל כך בכולם, שאין לה שום דבר מעצמה, אין לה כלום מעצמה.
ואם כך, אז למה עם ישראל לא יקיים את החוק הזה בעצמו, בלי להסתכל על כל העמים? אם אנחנו רואים שזה מה שצריך כדי להיות בשלום, בשלמות עם הטבע הכללי, בואו נעשה. חוץ מזה שזה כתוב בתורה שלנו ובהיסטוריה שלנו ובכל ההיגיון הנוכחי שאנחנו אוכלים זה את זה, לא מספיק לנו שרוצים לאכול אותנו מבחוץ. בואו נקיים אותו חוק רק אצלנו, בגבולות שלנו, תעזוב את כל העולם.
אורן: איזה חוק?
חוק החיבור ההדדי.
אורן: מה פירוש לקיים את חוק החיבור ההדדי?
שכל אחד ידאג לכולם, כי אנחנו נמצאים כמו שהיה במצדה, שלא יכולים לצאת ממנה, ובה חייבים כולם להתקיים, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים.
אורן: מה, שכולם ילכו לצבא, למה אתה מתכוון?
אני לא מדבר על כך שילכו לצבא, אלא שיתייחסו. אני לא מדבר איך לפרט את זה. שכל אחד יתייחס לשני כמו לעצמו, במגמה, בלהתחשב במקצת, להתחיל לאט לאט ללכת לקראת זה. אנחנו בזה נהיה מאוזנים עם הטבע. אנחנו בזה נקיים מה שהמדע מדבר. אנחנו נקיים בזה את הדרישה ההיסטורית שלנו.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו חייבים להתאזן, כי אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע מכל העולם, ואם נתאזן יהיה לנו טוב
אורן: תראה לי מדען אחד שמתייחס למדען אחר כמו אל עצמו.
לא, הם רק קובעים את זה, לא שהם מתייחסים כך. כי הם לא סובלים, אנחנו הסובלים, אז בואו אנחנו נקיים. יש מי שמגלה את החוק, אבל לא אכפת לו שלא לשמור עליו, כי האגו שלו לא מחייב אותו בזה, ואני כן, כדאי לי לשמור עליו, כי המצב שלי מחייב אותי. אין לי ברירה.
אם יש לך ברירה לברוח, תברח. אם יש לך ברירה לא לקיים, אל תקיים. אבל אני רק רוצה לעורר בך את הנקודה, האם יש לך ברירה. אחרי שגמרנו עם זה, נשארת שאלה אחת, האם יש לנו ברירה לא לקיים את זה, או לא?
אחרי שדיברנו על האיזון ועל כל העולם שחייב להתאזן, אבל לא עושה את זה, ואנחנו חייבים להתאזן, כי אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע מכל העולם, ואם נתאזן יהיה לנו טוב, אז עכשיו הבעיה היא רק האם לעשות או לא? האם יש לנו ברירה? האם יש לך איזה פטנט אחר, שיש לו גם חיזוק מצד ההיסטוריה והתורה והמדע המודרני והפסיכולוגיה וכל דבר? האם יש לך עוד משהו? אני מוכן לשמוע, אבל אין. תגיד לי מה אתה מפסיד בזה? שזה נגד האגו שלך. זה נכון. אבל חוץ מזה, מה זה יכול לגרום לך רע? חוץ מזה תקיים גם תורת אימך, שאמרה לך "אל תהיה ילד רע, תתחבר יפה עם האחרים, תשחק איתם יחד".
אורן: כן, אבל אנחנו לא ילדים קטנים.
כן, זו הבעיה, שאנחנו יותר גרועים מהם. כי אז אולי היינו יכולים לשמוע את אימא, אבל לא שמענו, ואז שכחנו את תורת אימנו.
אורן: נכון, אז מה עושים?
עכשיו צריכים לשמוע, אחרת יהיה לנו רע.
אורן: בואו נתאזן, יהיה לנו טוב.
כן.
אורן: מה זה להתאזן?
להתחבר. תעזוב את המילה להתאזן.
אורן: מה זה להתחבר?
להתחבר? שכולנו נרגיש שאנחנו בחיבור. חיבור זה שאנחנו תלויים זה בזה. שאני בלעדיך ואתה בלעדיי לא יכולים להינצל.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה?
אורן: את זה אנחנו מבינים היטב, האמת שבעת מלחמה זה מורגש עד עמקי העצמות.
האם אנחנו עדיין לא נמצאים לפני זה? עכשיו זו מלחמת אטום. זה לא שתוך חודשיים יפלו עליך שלושים ותשעה טילים, כמו שהיה עם סדאם. זה לא יהיה כך.
אני ישבתי אז בבני-ברק וספרתי את הטילים האלה ממש מעלי, כולם נפלו במרחק קילומטר, קילומטר וחצי.
אורן: בואו נתחבר יש איום קיומי עלינו. זה המסר, צריכים להתחבר, יש מולנו איום קיומי. אם לא נתחבר לא נשרוד, כמו במצדה.
כן. כאן צריכים כמו שאומר בעל הסולם למשוך אולי מומחים.
אורן: מומחים לא יעזרו.
לא, הם יעזרו. אחרי שאתה אומר להם את הדברים האלו, והם מסוגלים להבין את זה, הם יכולים להתלבש בזה, כי הם צריכים בסופו של דבר להיות גם מצד העם שישמע את זה. הם צריכים לעזור לנו.
אורן: כשבאים טילים אנחנו מתחברים.
יהיה מאוחר.
אורן: אז בואו נתחבר לפני שבאים הטילים, כדי שלא נצטרך להתחבר בזמן שבאים טילים.
לא. לא יהיה "כדי שלא". אתה מבין שזו פצצת אטום? אם אתה לא מתחבר לפני, אחרי זה לא יהיה מי שיתחבר. אבל אל תיראה מפחיד. אתה יכול לעשות קליפ פרסום שלך, שאתה מתחיל מפיצוץ אטומי, ואז תראה שמישראל לא נראה כלום. מראה כמה עצמות ואומר "זה מה שנשאר מהמשפחה שלך", אתה לא יכול להתחיל כך בפרסום של חכמת החיבור, לא נקרא לזה חכמת הקבלה. כאן צריכים מומחיות.
אורן: בקיצור, חזרנו למסר "בואו נתחבר".
כן, את המסר הזה לא עזבנו, אנחנו רק מסתובבים כל הזמן לברר, איך אנחנו בכל זאת מחדירים אותו לתוך העם.
אורן: אומרים על הסיסמא ה"בואו נתחבר" שיש בה סיסמא ותו לאו. מילים, מילים ריקות מה שנקרא. אתה יודע למה? כי כולם בעד הסיסמא הזאת, מאה אחוזי הצבעה "בואו נתחבר כולנו ביחד".
תפרט את זה שיראה להם שהם לא בזה.
אורן: אז בוא תפרט לי שיראה להם שהם לא בזה. "בואו נתחבר" זה כמו טפלון, לא מורגש, כאילו לא באת, כאילו לא פתחת את הפה, "בואו נתחבר", לחיים!
אני הייתי עושה איתם סדנה.
אורן: עם הציבור הישראלי, סדנה? סדנה לכל הציבור, בכל ערוצי הטלוויזיה בפריים טיים. מה יש בסדנה הזאת?
לגרום להם לראות אחד את השני, והשאלה הראשונה, איך אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שעל ידי חיבור נוכל לסלק את איום המלחמה? בואו נדבר על זה. בואו נראה הוכחות אחד מהשני, בצורה חיובית, שנוכל ממש להינצל מהאיום המלחמתי.
אתה תראה עד כמה שאדם פתאום מוציא מתוך עצמו כאלו הוכחות שהוא בעצמו בכלל לא חשב. וכשהוא שומע מאחרים, ודרך הטלוויזיה אפשר לעשות מכל מיני מקומות, בסלקציה נכונה ויפה, שתשפיע על כולם, אתה תקבל אלף הוכחות, מיליון הוכחות שהחיבור יכול להציל אותנו.
מאיפה זה מגיע? בזה שהם כבר מתחברים, בזמן הסדנה, אז הם כבר מוציאים מתוך החיבור ביניהם, שהם לא התכוונו לחיבור הזה, אבל כשנמצאים יחד ומדברים, כבר מתוך זה מגיעה להם החכמה הזאת של החיבור, ופתאום הם מדברים בהתאם לזה, באותו גל.
האם על ידי החיבור אנחנו יכולים להרגיש איזה כוח מיוחד שמתעורר בינינו? מה יכול להיות הכוח הזה? תתחיל לדבר רק בצורה חיובית, כשהם כבר כביכול נמצאים בזה. רק עוד חצי צעד נשאר להם, לָמה? כי אתה צריך לתת לו איזה טווח ליגיעה, לטיפת יגיעה, ואז הוא עושה את הטיפה הקטנה הזאת ואומר כמה משפטים. אבל כשעשה יגיעה, והשני, והשלישי, פתאום הם מגלים שיש ביניהם באמת מין חום, הדדיות, חיבור. פתאום הם חברים, פתאום הם קשורים יחד. כבר זהו, יש ביניהם איזה קשר. הוא כבר הולך הביתה ובכל זאת משאיר כאן איזה חלק משלו.
בצורה כזאת אתה מעלה באדם רגישות להבין שיש קשר בין בני אדם, והקשר הזה הוא כוח, כוח מיוחד. והכוח הזה יכול להיות חיובי, כוח השפעה, והוא מסוגל לנצח את כוח הקבלה, את האגו. ועל ידי זה אנחנו מכריעים את העולם לכף זכות, לטוב, ממצבו הקודם שהיה כולו רע. ובמקום חובה שכל העולם היה מרגיש, כשהיה בהרגשת המינוס, עכשיו הוא יבוא להרגשת הפלוס.
אמן, כן יהי רצון.
אורן: הזמן שלנו נגמר, בשיחות הבאות נמשיך לפתח את הנושא הזה.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אני הייתי פותח את כל המקורות והייתי אומר בפה גלוי מה בעצם הסיבה לאיום, שאין עוד מלבדו, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן ועם ניצה מזוז. אנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להתכונן לקראת המצב הלא פשוט והמסובך, שאנחנו מתקרבים לקראתו, כאן בישראל. איך אפשר להיערך לקראת האיומים הביטחוניים, מהמישור החברתי, ממישור היחסים בינינו, על מנת לעבור את התקופה המסובכת הזאת בצורה טובה יותר.
ואנחנו דנים על זה כבר במשך כמה שיחות, ובכל פעם אנחנו משתדלים לשמוע מהרב לייטמן משהו שיתקבל יותר על לבנו, שנבין יותר, שנוכל להתחבר אליו, שנוכל לממש אותו בחיים שלנו כאן, ובאמת לזכות להקלה ולתרופה למצב הבעייתי שישראל נמצאת בו היום.
אני הייתי פותח בצורה הפוכה. במצב שאדם נמצא באיום הוא לא מחפש פתרון הגיוני, שכלתני, אלא דווקא מוכן לקלוט את הדברים המוזרים והרחוקים ביותר מההיגיון הרגיל שלו. אני הייתי פונה לעם בצורה גלויה. הייתי מביא לו את מה שאומרת על כך חכמת הקבלה עצמה, בשם "קבלה". החכמה הפנימית שלנו שמדברת על יסודות העולם והמציאות, על הכוח העליון שמוביל אותנו דווקא לגילוי שלו, שאנחנו נעלה לרמה אחרת לגמרי של קיומנו ולמציאות חדשה.
אני הייתי מסביר לו בצורה קצרה, שאולי תראה גם כמיסטיקה, אבל בצורה כמה שיותר גלויה. שזה באמת כך, המציאות הזאת מביאה לנו עכשיו התמודדות עם הבורא, עם הכוח העליון, שהוא הוא ולא שום דבר אחר מסובב את הכול, כדי לקרב אותנו אליו. ואנחנו צריכים לראות בזה הזדמנות להתעורר ולעלות מהרמה הגשמית הזאת, האומללה ממש, שבה אנחנו קיימים, לרמה אחרת שמתאימה לנו. שסוף סוף נממש אולי את היעוד שלנו בעולם ונַרֵאה בזה דוגמה לכל העולם.
שבסך הכל בחיבור בינינו אנחנו מעוררים את הכוח העליון הטמון בנו, בקשר בינינו, ונמצא בגלות, בהסתרה מאתנו, מפני שאנחנו לא יכולים לגלות אותו בעקבות היחסים האגואיסטיים שלנו. ואם נתחבר, אנחנו מעוררים אותו, מגלים אותו בצורה רגשית, בצורה ריאלית, כקיים וחי בנו, בקשר בינינו. והוא שיעזור וילחם בעדנו.
אני הייתי מסתמך על חכמת הקבלה בצורה גלויה, עם המקורות, עם כל עוצמת ההוכחות מהקבלה, כמו מורנו, בעל הסולם. ולא הייתי מסתיר שום דבר, אלא עם ההסבר שלנו, בצורה מובנת לכולם עד כמה שאפשר, מעלה את כל העם לרמה שלו, לדרגה שלו, למה שהוא חייב להיות.
כי השעה הקריטית הזאת, שעת הסכנה, היא צריכה דווקא לעזור לנו לפתוח באדם כאלה חושים, כזו נכונות להבין, נכונות להרגיש, נכונות לקבל את ההסבר הקבלי. שדווקא בעקבות החכמה שלנו, הכוח הפנימי שלנו, אנחנו המיוחדים וחיים וקיימים לצורך הגבוה הזה, של לגלות את הבורא לנו ולכל העולם. ולראות בכל מה שקורה את ההזדמנות מצדנו והזמנה מהכוח העליון הזה להתגלות לכולם.
אני חושב שבשעת סכנה אמיתית אנשים מסוגלים לשמוע את המסר הזה ואם הוא יהיה לפחות מונח כך לפניהם, אז בשעת חשבון נפש שאדם עושה במהלך קבלת מכות, זה יעבוד בו. זה יעלה לרגש ולמחשבה, זה יפעל לכיוון הנכון בצורה כלשהי, להזדהות עם זה. וכאן באמת אנחנו עושים בזה תיקון בשורש הבעיה.
אנחנו מעמידים את כולם מול הכוח הכללי, תקרא לו טבע, תקרא לו א-לוהים, לא חשוב איך כל אחד ואחד קורא לו, תקרא לו גורל, מזל, כשאת הכוח הזה אנחנו צריכים לקרב אלינו, לגלות בינינו. אני הייתי הולך בצורה גלויה. ברור לכולם שאנחנו ארגון שמפרסם את הערבות, אבל השורש לערבות, שמחייב אותנו להיות ערבים זה לזה, זה כדי שאנחנו נדמה לכוח העליון, בזה אנחנו נהיה האדם, הדומה לעליון.
אני אישית לא הייתי מחליף את היציאה לעם עם כוח הקבלה בשום צורת הפצה אחרת, או פרסום אחר. לזה יש לנו מקורות, יש לנו אומנות מסוימת להסביר את הדברים בצורה כמה שיותר פשוטה, אבל העיקר רגשית. לא לפחד להראות מיסטיקאים כלפי המוח הארצי הקר שלא רואה יותר ממה שרואות העיניים הגשמיות, אלא דווקא לפנות כמו בזמן סכנה, כשאדם נמצא מול הגורל שלו, לפנות דווקא למי שמחזיק את הגורל, לכוח העליון.
כשאנחנו מבטחים את עצמנו בחברות ביטוח, יש בפוליסות הביטוח סעיף שקוראים לו "כוח עליון", אם אני מבטח את עצמי מכל הנזקים או בבטוח חיים במקרה מוות, אז לוקחים בחשבון שיש משהו שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, שיש מעלינו ויכול לקרות בכל רגע ורגע, שזה נקרא "כוח עליון". ועכשיו, בשעת הסכנה, אנחנו נמצאים בדיוק באותו מצב, שנמצאים בידיו של הכוח העליון. ולכן אנחנו צריכים אולי לפנות לאותו מקור, שעכשיו מחזיק אותנו, ומי יודע איך, הוא לבד קובע את הרגע הבא שלנו בשעת הסכנה, או לחיים או למוות. אז אנחנו בדיוק פונים אליו, רוצים לעורר אותו, רוצים לקרב אותו בצורה הטובה.
ולכן אני לא רואה כאן מיסטיקה או משהו, כי אנחנו פועלים בדיוק באותו מקום רגשי מאוד, גורלי, שעכשיו מתעורר באדם. אבל במה יש לנו לפנות לאותה הנקודה הגורלית, לאותה נקודת ההכרעה של חיים או מוות. עם מה אנחנו יכולים לפנות, מה יש בנו? אז יש לנו את חכמת הקבלה. אנחנו לא נביאים, אנחנו פשוט מעוררים את המקורות שלנו, ואת מה שהם אומרים, במה אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו לטוב.
אפילו בהסבר הקודם, למה הגורל שלנו בינתיים פונה אלינו באיום, למה הכוח העליון מאיים עלינו עכשיו, דרך אחמדיניג'אד, שזה כדי לעורר אותנו להתחבר דווקא עמו, לא עם אחמדיניג'אד בטוב וברע, אלא עם הכוח העליון הזה שסובב את כל הסיבות. וכאן יש לנו, ולאף אחד בעולם אין, לנו יש כלים שלנו איך אנחנו יכולים לעשות זאת, דרך החיבור בינינו. לעשות מאתנו אגודה אחת שבה, בתוך האגודה הזאת, בתוך החיבור בינינו, אנחנו מגלים את הכוח העליון, שכן מעוניין ומסוגל כך להתגלות.
בשעת סכנה נראה לי שהגישה הזאת היא הגישה הכי גאונית ואפקטיבית. דווקא. כי בכל התהליך הזה שאנחנו עוברים בשעת סכנה ומלחמה, אין יותר מגורל, שיוצאים לאיזו פעולה ועד כמה שמתכננים לא יודעים מה יקרה. אני הייתי פועל בצורה כזאת. כמקובל אני רואה שזה הנשק החזק, הטוב, המקורי שלנו, והוא פועל בדיוק מול אותו כוח עליון המזמין אותנו לפעולה הזאת.
הייתי אומר שזה לא מוחק את כל ההזדמנויות והאפשרויות האחרות ברמות השונות, שעליהן דיברנו קודם. אבל בעצם המכה האמיתית והמועילה ביותר חייבת להיות בגילוי המקור של הבעיה ובמקור של האיחוד ככוח המלחמה האמיתית.
ודאי שהציבור הדתי עובד עם זה בצורה אחרת, עממית יותר, כמו "תהילים נגד טילים", תפילות למיניהן, צומות וכן הלאה, וזה גם מכובד וטוב, כי גם זאת פנייה עממית לאותן כוח עליון. אבל בטוח מכל המקורות שלנו שהחיבור הוא בעצם הדרגה העליונה של ההתקרבות שלנו, האמצעי החזק ביותר, המועיל ביותר בהתקרבות שלנו לאותו כוח עליון. שאז אנחנו נכנסים תחת המטרייה שלו, ואז אף אחד לא יכול לגעת בנו, אלא "ה' יילחם בעדי" . זו דעתי.
אני הייתי פותח את כל המקורות והייתי אומר בפה גלוי מה בעצם הסיבה לאיום, שאין עוד מלבדו, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לכך. זה סך הכל רצון הבורא שאנחנו נתקרב אליו. ואי אפשר לנענע אותנו, אלא רק על ידי מקרים כאלו. אז בואו נשתמש במקרה הזה, ועכשיו, מראש, כי בזה אנחנו באמת יכולים למנוע את כל הקורבנות, ויחד עם זאת להביא את עצמנו לדרגת קיום נעלה יותר ממה שהיה לנו קודם.
אני חושב שכמה שאנחנו נסובב את הדברים ברמה הגשמית, לא נוכל למצוא פיתרון לדבֵּר על אותם הדברים הפנימיים בצורה שזה יהיה הגיוני, שזה יהיה קרוב לאדם שרגיל להשתמש בכל המונחים מהחיים שלו. אנחנו חייבים כאן להכניס איזה כוח עליון שהוא הפועל. אם אתה אומר בלי כוח עליון, "התחברות זה טוב", בסדר, שמענו. "ואהבת לרעך כמוך", יופי, אנחנו גם רוצים לעשות את זה. זה הכל ברמה כזאת שלא מעוררת את האדם לפעולה, וכאן – כן. אלא אתה חייב להגיע בחיבור שלך לתבנית, לצורה מיוחדת שזה יהיה באמת חיבור, ואז תגלה את הבורא בצורה "בוא וראה", לנו, לנבראים שלו, לעם שלו.
בזה אני מרגיש את עצמי בטוח, כנמצא בתפקיד, ואני חושב שזה יישום של כל הלימוד שלנו, של כל הקיום שלנו כחברת מקובלים. וזה שאנחנו יוצאים בינתיים עם כל מיני אמרות בחצי מילה וברבע מילה, זה רק מעורר בעם איזו חמדה, איזה יחס יפה, נכון. אבל נראה לי שלהסתיר את העוצמה האמיתית ובלי להסביר לעם מה המסר שלו בהיסטוריה, מה התפקיד שלו, כמעבר לכל האנושות לגילוי הכוח העליון, כמתקן את כל המשבר הזה על ידי כוח עליון, אנחנו מפספסים בזה הזדמנות מאוד מיוחדת. כי יש כאן משבר כללי גדול, ואיום עלינו בפרט, שאם לא נעשה זאת, אז אנחנו מעמידים את עצמנו מול סכנות הרבה יותר גדולות, שלעם יהיה הרבה יותר קשה להתחבר ולהזדהות בעתיד.
אני חושב שעכשיו זה כבר המצב שחייבים להתחיל במכת הפצה, במכת הסברה אגרסיבית, גלויה, אמיתית, לכולם, לכל העם, גם ליהודים שבכל העולם, אבל במיוחד לעם ישראל. ונראה לי שזה מה שכותב בעל הסולם, זה מה שאני רואה מהכתבים שלו. הוא לא מסתיר את הדברים, אלא ההיפך, הוא אומר שבשעת סכנה זה מה שצריכים לעשות.
אחרת, אנחנו נראה כמו שקיבלו אותו, מרקסיסט, סוציאליסט, קומוניסט, עם עיתון "האומה" שהוא הוציא. לא הבינו אותו בצורה ברורה מפני שגם הוא חיפש איזו גישה יותר רכה לגשת לעם. אבל היו זמנים אחרים, העם לא הרגיש והעולם לא הרגיש את האיום הכללי מהטבע, מהמשבר, מחוסר האונים, ממכת הרעב שמתקרבת, ממכת האקלים שכבר מתחילה להתפתח בעוצמתה וכן הלאה.
אני חושב שאנחנו צריכים לכיוון זה להתחיל לעבוד, כי כל יתר הפעולות שלנו זו תהיה חצי מילה וזה לא יועיל. זה אולי יפעל באיזושהי צורה, אבל באמצע אנחנו צריכים להבין שכל עוד אתה אומר למישהו על האיחוד, על החיבור, אבל לא כמקור מאיפה זה בא, מחכמת הקבלה, אז אין לך העוצמה הזאת. ובדרך כל יתר ההסברים שלך יקבלו כל מיני לבושים, עיוותים מה"עמך" שרגיל לכל הדברים האלה, כך שהוא יקבל את זה כמו קריאה יפה. שיהיה לנו יותר קל, שיהיה לנו פיצוי לחוסר ביטחון ולחרדות לעת צרה, כשיתחילו מקרים של נפילת טילים ויהיו הרבה פצועים והרוגים וכן הלאה, איכשהו לחבר ולהמתיק במשהו את המכה עצמה.
אנחנו מדברים כאן לא על המתקת המכה, אלא על תיקון המצב ביסודו, על ידי זה שאנחנו מעוררים את המאור, המחזיר אותנו מרע לטוב. וכמה שה"עמך" יבין זאת או לא, זו אמת שהוא ישמע בהתאם לחרדה שלו, ובאיזושהי צורה, אפילו שלא יתאחד, אפילו שלא יתחבר, אפילו שלא יתחבר למסר שלנו עצמו, זה בכל זאת יעבוד בו. כי אנחנו בינתיים נכנסים עם ההסברה שלנו לתוכם, והמאור שבנו יפעל בתוכם. אנחנו באמת גורמים כאן לאיזון חיובי בין הכוחות הפועלים בשטח. זה מה שנקרא "ה' יגמור בעדי".
אני משתדל ללכת עם כל השאלות, עם כל הבירורים והביקורת על מה שאנחנו משתדלים לייצר כאן בכל מיני הסיבובים שאנחנו עושים, איך להגיד ואם לא להגיד, ונראה לי שזה לא יעבוד, אלא רק האמת, סך הכל גילוי האמת צריכים.
חיים חדשים, האומה הישראלית, שיחה 58, 13.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, המשבר |
| להשאיר תגובה | |