המילה "משבר" בעברית מתארת את כסא היולדת. כפי שנאמר "יושבת על המשבר" = יולדת.
רש"י, שמות פרק א', פסוק ט"ז – "על האבניים מושב האישה היולדת, ובמקום אחר קוראו "משבר".
"באו בנים עד משבר וכח אין ללידה". מלכים ב', פרק יט, פסוק ג'.
והתורה מבטיחה שאם אתם תתחברו, ...אתם תנטרלו את כל כוח הרע, ושני הכוחות האלו יהיו מאוזנים.
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן ועם ניצה מזוז. ואנחנו פה בשיחות באולפן מנסים ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר להביא את החיים שלנו למקום טוב, שיהיו לנו חיים חדשים וטובים. וכאן היום בארץ, אפשר לסכם את הדברים הלא טובים בחיים שלנו בשני דברים עיקריים. הדבר הראשון שמעיב על האושר ועל הביטחון של כולנו, כמו ענן שחור שמתקרב, זה האיום האיראני וההשלכות שיכולות להיות לתקיפה ישראלית באיראן כמשהו שיצית פה איזו מלחמה כלל אזורית, ויש לו השלכות לכל תחומי החיים. זה הדבר המרכזי.
ובל נשכח שכאן בישראל בשנה שנתיים האחרונות הולך ומתעצם גם מצב כלכלי חברתי לא טוב. יש גזרות כלכליות, החיים נהיים יותר קשים מחודש לחודש ולא מובן איך אנחנו הולכים קדימה, מה העתיד, מה האופק במישור הזה.
ועל רקע כל זה דיברנו בשיחות הקודמות על מצב של אי ודאות הולך וגובר. ואנחנו רואים שלא רק שאי הודאות הולך וגובר, הוא גם מתעצם, ומחודש לחודש נוספים אל החיים שלנו עוד מישורים שבהם יש אי ודאות וכל מיני סכנות, ממש עד הרמה הקיומית. אז היינו רוצים את השיחה הזאת, אולי, ניצה, תמקדי איך את מרגישה שאנחנו צריכים לפתח אותה ומשם נתקדם.
ניצה: נתחיל מזה שבפעם הקודמת סיפרת לנו איזו אמת שהיא אמת שיכולה לעניין את כולם. זה בעצם החלום של המין האנושי, של האדם בכלל, לדעת שיש אפשרות כזו להיות באיזון עם אותו כוח עליון ואפילו להשפיע על הגורל. זה בעצם הרצון של כל אחד ואחד, ואני חושבת שמאז ומעולם האנושות התעסקה ביכולת הזאת. ואמרת לנו שזה איזה זמן אמת להתגלות, זאת אומרת, יש לנו עכשיו את היכולת הזאת, אבל יש כוחות שאנחנו צריכים לאזן כדי להצליח להשפיע על הגורל הזה. ודיברת על שני כוחות, הכוח הטוב והכוח הרע, ושכרגע הכוח ששולט בנו הוא הכוח הרע, הכוח שמפריד, שמפלג, שהורס, ובעצם מביא את כל האסונות ואת כל האיומים ואת כל הקשיים שאיתם אנחנו מתמודדים, גם בארץ הקטנה שלנו וגם בעולם כולו.
אין חידוש.
ניצה: בזה אין חידוש.
ברור. כולם מדברים על זה מימי תחילת העולם ועד היום.
ניצה: העניין הוא שעד היום לא הצלחנו לפתור את זה.
לא התייחסנו לזה ברצינות אף פעם. תמיד המון אנשים, בכל הדורות, אמרו שהאנושות צריכה להגיע להשפעה הדדית, לאהבה, לחיבור. אף אחד לא שמע את האנשים האלו, והאנושות הייתה מתקדמת כל פעם לכיוון ההפוך, יותר לנצל את הרע שבה, את כוח הרע, ולהתקדם עם הכוח הזה. עד שהגענו למצב שאנחנו כבר הורסים את כדור הארץ. זה לא ש"קצת רע פה, קצת יותר טוב שם", או "קצת בזה, אז יותר טוב בזה" וכן הלאה, אלא הורסים בכלל את כדור הארץ.
וגם עכשיו, כשאנחנו מדברים על כך שצריכים להגיע למשהו טוב, אז אנחנו מגלים שלא מסוגלים לעשות זאת עקב חוסר החיבור בינינו, בין כל בני אדם. זאת אומרת, אם פעם היינו רק חושבים או היינו צריכים להאמין לכל האנשים הרגישים המיוחדים שאמרו שהשפעה על הגורל יכולה להיות על ידי זה שאנחנו נתקרב זה לזה בהרגשה היפה, בהשפעה יפה זה לזה, אז היום אנחנו רואים את זה ממכות הטבע, ממכות החברה, שחוסר קשר בינינו הוא גורם הרס. הרס חברתי, היחס שלנו לטבע שאנחנו הורסים את האקולוגיה, היחס שלנו בינינו שאנחנו כבר לא הולכים כמה אלפים זה נגד זה במלחמה עם רובים, אלא היום כבר יש פצצות אטום.
וכל מה שאנחנו עושים זה הכל מתוך הרע הזה, מתוך האגו שלנו, שעד כמה שהוא כל הזמן גדל, אנחנו רק מטפלים בו, איך להגדיל אותו ולהשתמש בו, לנצל אותו עד הסוף. אז אנחנו רואים שאנחנו כל הזמן מתקרבים למצבים יותר ויותר גרועים.
ואותם האנשים שפה ושם היו אומרים שכן צריכים להתחבר, וכן צריכים לעשות משהו, הם היום כמעט ולא נשמעים. פעם היו פילוסופים, היו אנשים שהתעסקו בבעיות העולם, היום כמעט ולא שומעים ולא רואים אותם. למרות שיש לנו מצד המדע עצמו הוכחות כאילו, שאם החברה האנושית הייתה מאוזנת בהדדיות, הייתה גורמת גם טוב לכל המציאות, הטבע אם היה מאוזן היה גם גורם לנו טוב בחזרה, האיזון שלנו עם הטבע, וכן הלאה. העולם הוא אינטגרלי, בהשפעה הדדית, העולם הוא גלובלי, בהשפעה כללית, שכולנו משפיעים זה על זה.
ברור שבמצב כזה אנחנו חייבים להיות בקשר כשטוב ורע מאוזנים לפחות. לא הטוב יותר, זה כבר חלום אולי, אבל לפחות מאוזנים. כמו בכל מערכת. אם אנחנו מגלים את כדור הארץ, בדומם, בחומר שלו, בצומח שבו, בחי שעליו, באנושות שעליו, כאיזו מערכת אחת, אחידה, וקוראים לזה סביבה אקולוגית שכוללת את כולם יחד, לפי כל המחקרים שלנו ובכל ההיגיון אנחנו רואים שהחיים הבטוחים יכולים להיות רק בתנאי שכל החלקים האלה יהיו באיזון הדדי ביניהם.
באיזון הדדי ביניהם זה לא שאף אחד לא נוגע בשני, כל אחד משתמש בשני, אבל לצורך ההכרחי. אם זאב צריך לאכול את הכבשה, אז הוא אוכל אותה, בצורה הכרחית הוא עושה את זה ואוכל כמה שהוא צריך ולא יותר. אם הוא שבע, הם יכולים להיות יחד, הוא לא ייגע בה. אנחנו רואים שכך הטבע מכוון אותו בצורה אינסטינקטיבית, הוא לא סתם עושה נזק לשני.
חוץ מהאדם, שלמרות שמקבל את כל המילויים ההכרחיים לקיום הוא רוצה להוציא מכולם תוספת בלי סוף, בלי הגבלה. ובזה הוא נמצא כמרכיב ההרסני בכל הטבע. ואת האדם הזה, במה שהוא נמצא בחלק ההרסני שבו, לא בחלק ההכרחי לקיום, אנחנו צריכים לאזן. אחרת הזעזוע שאנחנו גורמים על ידי זה מאיים על כולנו, כבר בצורה קיומית ממש.
איך אנחנו נעשה זאת? ושוב אנחנו שומעים את כל המילים היפות האלו, שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, צריכים להיות בהדדיות זה עם זה, צריכים לשמור על הטבע. הכל טוב ויפה, אבל אפילו שנחליט "כן אנחנו רוצים", מאיפה ניקח את הכוח? מי יכול לתת לי את כוח הטוב, כמו שקיבלתי את כוח הרע מהטבע, מהלידה, ממש מהרגע הראשון שלי בחיים? אני מוכן לאזן את עצמי. תנו לי טוב. מה אני יכול לעשות כדי לעשות זאת?
וכאן באה לנו שיטה, שהיא דווקא נמצאת בתורה שלנו. לא שנקיים את כל החוקים והמשפטים שנהוג לקיים בעם, אלא בחלק התורה שמדבר על יחס האדם לחברו. והתורה מבטיחה שאם אתם תתחברו, תנסו להתחבר כאיש אחד בלב אחד, באהבה, בשבת אחים גם יחד, ב"ואהבת לרעך כמוך", בכל מיני צורות חיבור, תנסו, ודווקא אתם, עם ישראל, שהקיום שלכם אז, לפני חורבן בית המקדש, היה על רקע זה, בתנאי זה, אתם תצליחו. תעשו זאת. אומות העולם לא יצליחו ואתם כן תצליחו, כי לכם יש הגישה הזאת כבר, היא נמצאת בגנים שלכם ונמסרה מדור לדור.
אם תעשו זאת, אתם תנטרלו את כל כוח הרע, ושני הכוחות האלו יהיו מאוזנים. את כוח הרע גם צריכים, אבל שיהיה מאוזן עם הכוח הטוב. על האיזון בין שני הכוחות האלו בנויים החיים. אי אפשר רע בלי טוב וטוב בלי רע.
השיטה הזאת איך להתחבר, היא נקראת חינוך אינטגרלי. "אינטגרלי" זאת אומרת כללי, חינוך כדי להתחבר. "חכמת החיבור" אפשר לקרוא לזה, אבל חכמת החיבור זה במתמטיקה, חלק קטן ממנה שלומדים הילדים, או בשפה, שלומדים איך לחבר את אותיות. יכולים לטעות בהבנה מה זה.
אבל זו באמת חכמת החיבור, כי זה לא פשוט. זו שיטה פסיכולוגית שעובדת עם הכוחות שבאדם, איך לגרום לו לפעולות החיבור, איך על ידי פעולות החיבור שהוא יבצע הוא יגרום לעצמו רגישות מיוחדת לחיבור עצמו, איך על ידי הרגישות הזאת הוא יגלה את התועלת מהחיבור. כשיגלה תועלת מהחיבור ירצה עוד יותר להתחבר עם האחרים בכל מיני אופנים. בכמה אופנים שיגלה יותר ויותר תהיה לו השפעה על עצמו וגם השפעה על הסביבה יותר. מתוך החיבור הוא כבר יהיה כמקרין, כמעביר את כוח החיבור לאחרים. וכך "איש לרעהו יעזורו" ונגיע למצב שבמקום כוח הרע, שכל אחד רוצה לאכול מהשני, הוא ירצה לתת לשני, ובזה אנחנו נאזן את הרע שבנו.
ואם כך, אז אנחנו ממש נגיע למצב שנהיה עם, שאנחנו ביסוד שלנו עם, שאנחנו מחוברים זה עם זה, ולא סתם חיים בגבולות שברחנו לכאן מהשונאים שלנו וכאן אנחנו נמצאים, כמו איזה עדר שממש נמצא ביחד מתוך פחד הזאבים שמקיפים אותו.
אז בואו נתחיל לדבר על החיבור, ונראה תוך כמה ימים, שבוע, שבועיים, אפילו פחות מזה, תוך כמה ימים מרגע שנתחיל לדבר על החיבור, נראה עד כמה שאנחנו שולטים על הגורל שלנו, עד כמה שאנחנו משנים את המציאות. כי באמת אנחנו מתחילים לאזן את כוח הרע על ידי כוח הטוב. אנחנו בזה כבר מעבירים את עצמנו מכף חובה לכף זכות. זה לא עולה לנו כסף.
אנחנו בזה מרגיעים את כל הרוחות שבעם. אנחנו גורמים להרגשת ביטחון וחום. אנחנו לא מפסידים בזה שום דבר, רק צריכים קצת להתעלות מעל אי האכפתיות, האדישות, מעל הזלזול שבדבר כזה. אבל צריכים להבין שאנחנו מתעסקים כאן לא עם דבר פחות שבחיים שלנו ובטבע, אלא דווקא עם הכוח הגדול ביותר, עם כוח האגו והכוח כנגדו, כוח החיבור. ולכן זה נראה לנו לא כל כך חשוב, כי זה לא נמצא בתוך החושים הגשמיים האלו, הנבזיים שלנו. לא מתוך פחיתות שיש ברע וטוב, אלא מתוך הגובה שלהם, של רע וטוב, שנמצא מעל הגובה שלנו, מעל הראש לנו.
נבין, שאנחנו מדברים כאן על שני כוחות הטבע, פלוס ומינוס, שרק שני הכוחות האלה קיימים ומנהלים את כל הטבע. ודווקא אם אנחנו לומדים אותם בדרגת הדומם, פלוס ומינוס, אלקטרון - פוזיטרון, אם אנחנו לומדים אותו בצומח, שהוא נושם ופולט, אם אנחנו מדברים על דרגת החי שיש כבר משיכה ופליטה והתרבות והכל, אלה כבר צורות כאלו, אבל הכל בנוי על פלוס ומינוס, על שני כוחות, על האיזון ביניהם.
ואם אי איזון, אז אותו המרכיב של הטבע הוא חולה, וגם גורם על ידי החולי שלו אי איזון בכלל הטבע. ואם אנחנו מדברים על כל העולם, שכולו קשור זה לזה, כמו שאנחנו עכשיו מגלים, אז ודאי שכל אחד גורם לשני באיזון יותר או פחות השפעה על הכל. ובדרגת האדם אנחנו יכולים לאזן את עצמנו רק על ידי זה שנתעסק או בפירוד או בחיבור. כי "האדם" זה נקרא לא הגוף שלנו, הגוף שלנו שייך לעולם החי, אלא ה"אדם" שבנו זה מודעות. אז במודעות יש לי יכולת כל הזמן על ידי הרגש והשכל שלי, מעל דרגת החי, להשתמש באחרים לרעה או לטובה.
ואז אני צריך לראות, איך בטבע בנוי הכל מלכתחילה? להיות מאוזנים. וגם אני צריך אז, בדרגה שלי, להבין שיש לנו כאן בחירה חופשית להביא את עצמנו לאיזון, ובזה אני מממש את האדם שבי. ואיך לעשות זאת? יש שיטה שאומרת לנו איך לעשות, חיבור אינטגרלי בינינו. ויש אלף הוכחות מצד המדע של היום עד כמה שדווקא האיזון בינינו, הוא יגרום להשפעה טובה בכל שטחי החיים שלנו, בכל הדברים.
זו בסופו של דבר הבעיה שלנו בחיבור עם הילדים, בין בני זוג, בעבודה, בין המדינות, בכל דבר. רק חיבור חסר. הרי במה אנחנו מתעסקים? בכל החיים שלנו אנחנו מתעסקים תמיד בחוסר חיבור או בחיבור, כך זה יוצא. בורסה, כלכלה, זו העתקה מיחסים בינינו, חיבור פחות - חיבור יותר, מי מרוויח על ידי מי, מי מצליח להיות יותר אגואיסט ולהרוויח, ואנחנו מפרסמים טבלאות, "תראו מי הכי מוצלח בזה שהוא "אוכל" את השני".
אז צריכים לאזן את הכוח הזה. לא שאנחנו נגד, אבל צריכים לאזן, שלא יגרום נזק כמו שעכשיו אנחנו נמצאים במשבר כל כך גדול בכלכלה, בפיננסים, שזה מאיים עלינו ממש. אנחנו נתנו לכוח השלילי לעשות מה שבא לו בעולם, בלי לאזן אותו עם הכוח החיובי.
אז בסך הכל אנחנו מדברים על האיזון.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
לעשות חיבור בינינו ולנצל את ההזדמנות הזאת, את הרע הזה שמתגלה עכשיו בעולם, כדי לאזן אותו, לאזן את הרע.
ניצה: כשאתה מדבר על שני הכוחות של טוב ורע, גם פה אני מרגישה שצריך עוד הבחנה. כי אדם בתוך המודעות העצמית שלו, יש לו פרשנות אחרת לטוב ורע. מתי טוב לי? טוב לי כשאני מצליחה, כשאני מנצחת, כשאני מקבלת. זה טוב לי. מתי רע לי? בדיוק כשזה ההיפך. אם מישהו אחר מצליח, או אפילו לא מישהו אחר, אם אני לא מצליחה, לא קבלתי. זאת אומרת, יש לי הבחנה אחרת בפנים של טוב ורע. ופה אתה מדבר על כוחות של טוב ורע אבל במונחים אחרים, של פירוד ושל חיבור.
כשאני הייתי ילד, אז אמא שלי תמיד היתה אומרת לי "תהיה ילד טוב". מה זה ילד טוב? מה היא אמרה לי? אל תרביץ לאחרים. אל תיקח ממנו צעצועים, תשחקו יחד יפה. ומה את אומרת לי עכשיו, מה זה "טוב"? "תרביץ, תיקח ממנו, מה איכפת לך, תצליח". אז את לא אמא שלי, את לא רוצה טוב בשבילי. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בעולם רע והחינוך שלנו הוא רע, וזה גורם לנו רע. אני כמו ילד קטן יוצא לרחוב עם הצעצועים שלי, והצעצועים כבר גדולים, ויכול לאיים על כולם ולעשות שיהיה רע לכולם, ובסופו של דבר רע לי. אני לא שומע את אמא שלי, שהיא רוצה טוב בשבילי. זו בעיה.
אורן: אני רוצה להחזיר אותנו לתחושה הציבורית כאן בארץ. אנחנו מדברים פה היום בשיחה שלנו על זה שהנוסחה להצלחה זה איזון בין טוב לבין רע. לאזן את כוח הרע. השאלה, אם האיזון הזה של כוח הרע יכול לפעול רק פה בתוך המדינה, לעשות שלום ופשרה ואיזונים פה והקטנה של פערים כלכליים כמו שאתה מתאר אותם, בין עשירים לעניים, להקל את יוקר המחיה, או שאתה סובר שהבנייה של איזה יחס טוב בין אנשים בתוך הארץ יכול להשפיע גם על האיום הקיומי שיש כלפינו מצד איראן, שזה היום מסמל את כוח הרע המוביל בעולם, בכל אופן כלפינו?
האיזון בין טוב ורע משפיע על הכל, כי סך הכל אלה שני כוחות טבע שתחתיהם נמצא הכל, הכל, כל הטבע, בכל הרמות. ומכל שכן החברה האנושית, ומכל שכן ישראל, כי אנחנו בעלי השיטה. שאנחנו כבר מהצד ההיסטורי ותמיד היינו קיימים רק בזכות האיזון פחות או יותר של טוב ורע. פחות או יותר. ברגע שעשינו איזון בין טוב ורע, שהיתה לנו אהבה, חיבור, והגענו, נפלנו מזה לשנאת חינם, עשינו לעצמנו רע, זהו, איבדנו את המדינה, איבדנו את עצמנו ממש, נכנסנו לגלות.
היום יש לנו הזדמנות, דווקא על ידי זה שהעולם נמצא ברע, לעשות חיבור בינינו ולנצל את ההזדמנות הזאת, את הרע הזה שמתגלה עכשיו בעולם, כדי לאזן אותו, לאזן את הרע. ועל ידי זה אנחנו נגיע לא רק לזה שאנחנו נשמור על החיים שלנו שלא תפרוץ מלחמה, אנחנו בזה יכולים להעלות את עצמנו לדרגה אחרת של קיום, לא להיות באיום עם השכנים שלנו.
אורן: איך? אנחנו רוצים לא להיות באיום. מה אתה מציע?
תאזן את הכוח הרע שבטבע. מי כל העמים האלו?
אורן: איראן למשל.
אז מה? מי זה אחמדינג'אד, המסכן הזה?
אורן: זה אדם שמפתח פצצת אטום, שמצהיר על כוונתו למחוק אותנו מהמפה.
בסדר. למה הוא עושה זאת? כי כוח הרע שבכל המציאות הוא המתגבר על כוח הטוב.
אורן: כן, אצלו זה בולט מאוד.
יש כאלה שפחות מדברים, לא הייתי אומר שהוא הכי גרוע.
אורן: אז מה עושים איתו?
לא איתו, אלא עם עצמנו.
אורן: מה פירוש? הוא מאיים עלינו. זה שיש לנו בעיות פה בתוכנו, זה מה שנקרא הצרות הקטנות של היום. כשבא איום חיצוני, הצרות בפנים מתגמדות קצת. זה המצב היום.
לא, תשמע מה שאחמדינג'אד הזה אומר. מה הוא אומר?
אורן: שצריך למחוק את הציונים מהמפה, הם גידול ממאיר.
או! אז הוא אומר לך, שמי זה כוח הרע שבעולם? איפה הוא נמצא?
אורן: אנחנו, ישראל.
יופי. תשמע מה שהוא אומר ותעשה כמוהו. מה זאת אומרת?
אורן: שישראל היא סרטן שצריך למחוק אותו מהמפה האנושית. ישראל היא שורש הרע בעולם זה פה.
נכון מאוד. שבמצב של היום, זה מה שאנחנו גורמים. העולם נמצא מאוזן. העולם הוא המאוזן ביסודו, וכל הרע שנמצא עכשיו בעולם נמצא עקב זה שאנחנו לא מאזנים אותו.
אורן: מי זה "אנחנו"?
ישראל.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
עלינו דווקא לראות במצב הנוכחי אתגר, הזדמנות, הסיבה שמחייבת אותנו להשתנות ולהיות כוח הטוב בעולם במקום כוח הרע.
אורן: אנחנו לא מזיקים לאף אחד. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, להבדיל מכל השכנים שלנו, שרוצים למחוק אותנו.
אני מאמין לאחמדיניג'ד.
אורן: אני לא מאמין לו.
חבל. אני אגיד לך למה.
אורן: למה?
זה מחייב אותך.
אורן: לא שזה מחייב אותי. הוא בן אדם הזוי, רוצה להזיק לאחרים. אני לא רוצה להזיק לאף אחד. מדינת ישראל לא רוצה להזיק לאף אחד.
הוא לא רוצה להזיק לאף אחד, הוא אומר יחד עם כל אומות העולם, כולם מסכימים עימו שישראל היא המקור של כל הבעיות בעולם.
אורן: בסדר, זו תפיסה אנטישמית ידועה, זה לא משהו חדש.
לא אנטישמית, עולמית. יש שבעה מיליארד אנשים בעולם, למעט ישראל, וגם לא בטוח כמה מהם, שהם באותה דעה שעם ישראל כמו שהוא עכשיו נקרא עם ישראל, זה החלק המזיק שבעולם. כולם בדעה אחת. בסופו של דבר כך כולם חושבים.
אורן: אז מה עושים?
למה אתה לא שומע אותם?
אורן: לא, מה אני עושה עם זה?
ואתה אומר בטמטום, "אני רוצה לאהוב אתכם", "אני רוצה להיות טוב איתכם", "תראו איך אני, מה אני עושה רע?". הם אומרים, "כן, אתה גורם רע". ואני מסכים איתם.
אורן: אז רוצים שנתפזר מכאן.
לא, לא רק שנתפזר, זה לא מספיק. אנחנו היינו מפוזרים.
אורן: אז עם מה אתה מסכים? לא הבנתי.
אני לא מסכים עם זה שעם ישראל יישאר כמו שעכשיו, אלא עלינו דווקא לראות במצב הנוכחי אתגר, הזדמנות, הסיבה שמחייבת אותנו להשתנות ולהיות כוח הטוב בעולם במקום כוח הרע.
אורן: במה אנחנו כוח הרע עוד לא הבנתי. זה שהם אומרים זה לא גרם לי להפנים. אומרים אלפי שנים, מאז שאנחנו קיימים פחות או יותר. אני לא מזהה במה אנחנו פועלים רע בעולם. רק טוב הבאנו לעולם. זוכי פרסי נובל יש יהודים יותר מכולם.
מה אתה פיתחת בזה? כל המדע שהורס לך את כל האקולוגיה.
אורן: זה שהשתמשו בזה לרע זו בעיה של אומות העולם.
אתה לא עשית בזה שום דבר טוב.
אורן: מה ישראל מביאה רע לעולם?
שפיתחת את הוליווד? מה אתה עשית טוב לעולם? על ידי השכל שלך אתה הגעת להרס.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
בתורה כתוב שישראל הם בעצם גורמים לכל העולם להיות במצב הטוב או להיות במצב הרע.
אורן: לא הבנתי, מה ישראל הביאה רע לעולם? זה שאחמדינג'ד או אחרים אומרים זה עוד לא גרם לי להפנים.
אני אדם שחוץ מזה שאני רואה את הכוחות וחוסר איזון ואיזון אפשרי וכן הלאה, אני קורא את מה שכתוב בתורה. ובתורה כתוב שישראל הם בעצם גורמים לכל העולם להיות במצב הטוב או להיות במצב הרע. שיש להם קשר עם כוח הגורל הזה, עם הכוח העליון. שיש להם מה שנקרא "תורה". שרק להם יש בחירה חופשית. שרק הם ממש קובעים את המצב בעולם. וכל העולם מסכים לזה, זה מה שמעניין, חוץ מאותה ישראל. כל העולם אומר שאתה גורם לכל הרע שבעולם.
אורן: במה? אני עוד לא מבין.
בזה שאתה נמצא בפירוד. בזה שאתה לא נמצא בחיבור. בזה שאתה לא נמצא "כאיש אחד בלב אחד".
אורן: את זה לא שמעתי מאף אדם בעולם. לא לזה אחמדיניג'ד טוען. הוא טוען בזה שאתה נמצא פה זו כבר בעיה, אם יהיה פה בחיבור אולי תייצר לו בעיה יותר גדולה.
אז אני אומר לך כך, אל תשמע את אחמדיניג'ד, רק בדבר אחד, הוא אומר לך, "אם אתה תמות, יהיה לעולם טוב". אני אומר לך, אם אתה לא תמות, אם אתה תשתנה, תגרום לעם ישראל הזה, שנקרא עכשיו עם ישראל בארץ ישראל, תגרום ביניהם חיבור, אתה תהיה הטוב, גם בעיני אחמדיניג'ד.
אורן: לָמה?
כי על ידי זה אתה תהיה הכוח החיובי שבעולם במקום הכוח השלילי. עכשיו אתה יותר גרוע מכל אומות העולם.
אורן: במה?
בזה שאתה נמצא בכוח האגו שלך, ואתה חייב להיות בכוח הטוב.
אורן: לא הבנתי במה.
אתה כנראה חושב שאתה כמו כל העמים.
אורן: לא, במה החברה הישראלית יותר גרועה מכל החברות בעולם?
כי כל החברות שבעולם לא מחויבות להיות טובות, אף מדינה לא מחויבת להיות טובה.
אורן: לא הבחנתי שהציבור הישראלי יותר גרוע מהציבור בכל מדינה אחרת, דווקא נהפוך הוא.
ודאי, רק הבעיה היא שהוא חייב להיות טוב והם לא חייבים.
אורן: אולי תחזור על ההסבר, הציבור הישראלי הוא לא יותר גרוע מעמים אחרים?
לא.
אורן: אז מה הוא כן?
הוא מחויב להיות טוב, הם לא מחויבים. הוא יכול להתכחש לזה שקיבל תורה, התחייב, רצה, לא חשוב, חובתו כבר עליו. הוא חייב, קיבל התעוררות, נקודה שבלב מבבל, לא חשוב איך.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אם אחמדיניג'ד ילחץ על הכפתור או לא, זה תלוי עד כמה שאנחנו בינינו נהיה מחוברים יחד ברצון הטוב.
אורן: הישראלים מחויבים להיות טובים והם לא מספיק טובים, זה מה שאתה רוצה לומר?
והם בכלל גרועים, לעומת אותו התנאי שהם צריכים להיות הם גרועים, הם הפוכים ממנו, ובזה גורמים לכל אי האיזון שבעולם. תאר לעצמך שיש כל האומות העולם, הם כולם אגואיסטים, ויש עם ישראל שגם הוא אגואיסט, תוספת עם ישראל לכל העולם גורמת שכל העולם הוא רע. עם ישראל שמתקן את עצמו ומעביר את עצמו לקו זכות זה נקרא "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לקו זכות".
אורן: לא הבנתי.
אנסה הסבר אחר. יש לי שני ילדים, ילד אחד מסכן, לא מפותח, עם פיגור, הילד שני חכם, מבריק. הילד הראשון, עם הפיגור, לא יודע מה שהוא עושה, הוא שובר כל מיני דברים, עושה בלגן בבית, ואני הולך כל הזמן אחריו ומתקן ומנקה. הילד שני, החכם, הפיקח, החריף, הוא עושה כאלו בעיות בבית, בערמומיות, וכך שאני לא מסוגל לזהות אותן מראש, והנזק שלו הוא פי כמה יותר גדול. והמצב בבית הוא נורא. כי עם הילד המפגר אני איכשהו מסתדר, צריך לעזור לו, נעזור, אבל מה אני אעשה עם החכם הזה? הרי הוא גדל כל הזמן והוא שעושה לי את הבלגן בבית. מה אני עושה איתו? ללמד אותו ניתן? ניתן. על ידי מכות אם הוא לא מבין מילה יפה? כן, על ידי מכות. אם הוא יהיה ילד טוב, תישאר לי בעיה קטנה, אבל הוא, אם יהיה טוב, יעזור לי לפתור את הבעיה הקטנה הזאת, עם אחיו. אתה מבין מה זה נקרא חובה? יכולת.
אורן: מה הנמשל?
הנמשל הוא שישראל חייבים מצד הטבע להתנהג אחרת מכל אומות העולם, לא לקחת מהם דוגמה.
אורן: להיות טוב יותר מהם.
לא להיות טוב יותר, אלא בכלל לא לקחת מהם דוגמה. להיות טוב יותר זה שאתה מסתכל עליהם ואתה קצת יותר מהם. לא לקחת מהם דוגמה בכלל, אלא להיות בקשר ביניכם, "כל ישראל חברים", עד "ואהבת לרעך כמוך". זו חובה. אל תסתכל על אף אחד. בזה אתה מכריע את עצמך ואת כל העולם לקו זכות. אם אתה לא עושה את זה כולם סובלים, ואתה סובל, בין כולם, ויש שנאה, שבאה עליך לפעמים יותר לפעמים פחות, יש פוגרומים, יש מלחמות, יש השמדה, יש שואה, וכן הלאה. אבל מגיע הזמן שהעולם כבר מתחיל לסבול, עד כדי כך שהוא מרגיש את עצמו בסכנת קיום, סכנת קיום כמו שיש לנו היום, שאת זה העולם מרגיש, ומרגע לרגע יותר ויותר. ומי אשם בזה? אותו החלק שיכול לאזן את העולם. ואם אותו חלק לא עושה מה עושים? לוקחים אותו ומחייבים. זה מה שיבוא אלינו עכשיו, אם לא נצליח להבין שיש לנו משימה. אין לנו ברירה.
ולא כדאי לנו לחכות עד שהמכות יחייבו אותנו לעשות משהו, אנחנו לא נגרום להשמדה שלנו כליל, לא, כי יש לנו תפקיד, אנחנו בכל זאת נצטרך להגיע לסיום. אבל באיזו צורה? לכן אנחנו צריכים לפתוח בפעולת הפצה, הסברה. אבל אין לך ברירה, אתה חייב את זה להגיד לעם ישראל, הוא חייב להתחבר, הוא חייב להגיע לקשר הדדי. תן לו בינתיים כל מיני עטיפות יפות, נעימות, שזה יהיה לך טוב, אתה תצליח בבורסה, ביהלומים, בזהב, בכסף, בביטחון, בנפט, באוכל, בכל מה שאתה רוצה. אבל אתה חייב לגרום לו להתקרב לחיבור. וכך בצורה הדרגתית, כשהוא רוכש איזה טעם בחיבור, אז אתה מתחיל לדבר איתו בצורה יותר ברורה, יותר גבוהה, יותר מושכת. זה עניין של חינוך, שעושים אותו בהדרגה, מתחילים מהמצב שבו האדם נמצא. קשה, המגע הראשון הזה הוא מאוד קשה, כי האדם נמצא במצב שהוא לא מוכן לשמוע. אבל יש סיבה ויש יכולת להגיע אליו, כי הוא פוחד.
אורן: ממה?
מפצצות.
אורן: אז מה אתה אומר לו?
אז כאן אני צריך למצוא משפטים שיחברו לי בין החיבור וביטול ההפצצה, כאן אני צריך למצוא מה הקשר שיש בין זה לזה. הקשר הזה הוא נעלם, זו הבעיה. תקרא לזה גורל, תקרא לזה כוח עליון. כי אין דבר כזה, אם אחמדיניג'ד ילחץ על הכפתור או לא, זה תלוי עד כמה שאנחנו בינינו נהיה מחוברים יחד ברצון הטוב. אני יכול למשוך לכאן כל מיני מדענים עם כל מיני הוכחות, יכול להיות שזה ישפיע במקצת, אני יכול להביא לכאן תורה והיסטוריה שלנו עם כל מיני אימרות יפות, אני יכול ללחוץ על החלק הפסיכולוגי שבאדם, שכמו הצאן והעדר רוצים להתחבר יחד אם יש איום, וכל אחד רוצה להיות כמה שיותר במרכז העדר הזה, כדי להיות רחוק יותר מהזאבים שמקיפים אותו, אבל בסופו של דבר יש כאן איזה מרכיב, שהקשר בין אחמדיניג'ד והחיבור שלנו נמצא באיזו מערכת שנעלמת ממני.
השאלה, מתי אדם מוכן לשמוע על זה? אם הוא שומע ואנחנו מסוגלים להעביר לו את זה בצעדים הראשונים של האיום, אז אנחנו סובלים קצת, חסר קצת קוטג' וחסר קצת דיור. אם קצת יותר, אז כבר מתחילים להעלות מחירים. אם קצת יותר, מתחיל להיות עוד בלגן בגבולות עם מצרים. אם קצת יותר, אז יהיה גם בלגן עם חיזבאללה מלבנון ומסיני. אם עוד קצת יותר, אז כבר אין מה לעשות. הכל תלוי עד כמה שאנחנו, בהפצה שלנו, מצליחים להביא לעם את ההרגשה, את ההבנה שהחיבור שלו הוא הכרחי. ואם לא, המצב ידרדר הרבה יותר, הרבה יותר. רק אנחנו צריכים להיזהר להגיד עד כמה שיותר, אני לא יכול להגיד להם שארץ ישראל תהפוך כולה להיות אושוויץ, אני לא יכול להגיד זאת, כי אז ידחו אותי על הסף, אלא רק עד כמה שהוא מוכן לשמוע.
אורן: לא הבנתי מה אנחנו מסכמים על נקודת האפס במערך ההסברה הזה.
להתחיל להסביר.
אורן: מה? בואו נתחבר יהיה לנו טוב.
כן.
אורן: וגם אחמדיניג'ד יירגע.
לא יירגע, הוא יבוא לכאן, אלינו.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |