הכל תלוי בחשיבות. אם לאמא החשיבות של התינוק הייתה פחותה מהחשיבות של עצמה, אז היא הייתה דואגת לעצמה ולא לתינוק
אורן: אני אתאר לך שתי סצנות של ויתור בבית, ומטרתי היא ללמוד מהו הוויתור הזה שהוא המפתח שלי לצמיחה, לרווחים.
אני מגיע הביתה, אוכל ארוחת ערב, תוך כדי שאני אוכל תמיד הילדים באים לשבת על ידי, ולמרות שהם כבר אכלו ארוחת ערב, הם גם רוצים פתאום את מה שאני אוכל. אז אני נותן להם בכיף, זה וויתור ראשון.
זה לא וויתור.
אורן: למה לא?
איזה וויתור? זה כמו שאמא מוותרת על משהו בשביל הילד הקטן שלה. אם היא לא הייתה מוותרת אז היה צריך להעמיד לידה שוטר. כי אם היא לא תוותר אז הילד ימות מרעב.
אורן: זוהי תמונה אחת, הבנו את התמונה, היא מוכרת. כל אבא מכיר.
זה לא וויתור.
אורן: התמונה שנייה היא שאשתי רוצה ממני משהו ואני לא רוצה.
כן.
אורן: זה וויתור קצת אחר.
בטח.
אורן: כשאתה אומר שאם תוותר אז תקבל מזה את "סוד החיים", התפתחות, צמיחה, גדילה, שזה מרחיב גבולות, למה אתה מתכוון? לא ברור לי, כי הוויתור הראשון משמח אותי, אבל הוויתור השני מדכא אותי.
נכון.
אורן: לכן שאלתי, כי החלש מוותר.
על הוויתור הראשון אנחנו לא צריכים ללמד אותך.
אורן: נכון, הוא קורה באופן טבעי.
את הוויתור השני אתה חייב לפתח לבד, לא שזה בא אליך על ידי הטבע, אלא אתה כאן מנהל את ההתפתחות שלך. לא הטבע מנהל את ההתפתחות שלך, אלא אתה מנהל את ההתפתחות שלך.
אורן: אשתי מנהלת, לכן זה נתפס שאם אני מוותר אז אני חלש.
אבל אתה תיקח את זה בחשבון אחר, בצורה אחרת.
אורן: איך?
הכל תלוי בחשיבות. אם לאמא החשיבות של התינוק הייתה פחותה מהחשיבות של עצמה, אז היא הייתה דואגת לעצמה ולא לתינוק. אבל מכיוון שחשיבות התינוק היא יותר גדולה מהחשיבות של עצמה, היא קמה, רצה ועושה בשבילו.
איך עכשיו אנחנו מזיזים אותך, לוותר על הנוחיות שלך ולקבל את הרצונות של בת הזוג שלך, מעל הרצונות של עצמך? זאת אומרת, שהמטרה, השכר שאתה מקבל עבור זה, חייב להיות יותר גדול.
אורן: נכון.
נניח שבת הזוג שלך נותנת לך תנאי, "אם תרחץ כלים במקומי אז נלך יחד לאן שאתה רוצה שנלך". אז אתה מוותר על הנוחיות שלך, רוחץ את הכלים, ואז אתם הולכים למקום שאליו רצית שתלכו יחד. נכון?
אורן: כן.
זאת אומרת, המטרה מקדשת את האמצעים. אם כך, אנחנו צריכים לקדש את המטרה, את הסביבה שמדברת על כך שזה דבר חשוב, את ההתפתחות שלך, שאתה תגיע לדברים טובים, את חוסר הבעיות, כי אתה יוצא מהן במקום שכל הזמן ישבו לך על הראש. אנחנו צריכים לסכם את כל הדברים האלה יחד לצורה כזאת, שאתה תרגיש שכדאי. ואתה לא תצא מהכדאיות הזאת. אנחנו צריכים יחס חברתי, לחץ חברתי, שכל הזמן יחזיק אותך במודעות שכדאי לך לעשות כך.
חיים חדשים – שיחה 40, 25.07.12
למה כל החיים שלנו מחולקים לשני מינים שצריכים להשלים זה את זה, כדי להמשיך את החיים?
ניצה: הייתי שמחה אם אפשר היה ממש לעשות איזה תהליך של דימוי, שאני עכשיו החָבֵרָה שלי, שמתיישבת באמת בסדנה כזו, עם בן הזוג שלי שמגיע לסדנת הכנה. ואתה תיארת פה באמת משהו אחר, כי קודם זו הייתה עבודה ישירה שזה באמת הרגיש קצת קשה, ועכשיו אתה מתאר נניח איזו דמות באמצע, או אפילו זוג שנמצא, כמו שני בובות.
אפשר להציג את הזוג כבובות, או סתם לשבת עם חמישה זוגות סביב השולחן וזהו.
ניצה: אז לי זה מאוד יעזור אם ממש תוכל להעביר עלי את התהליך הזה, כי כשעובר משהו דרכי אז יותר קל לי לחוות אותו, להרגיש אותו. שאני עכשיו כמו החברה שלי. אני יושבת מולך, אבל מייצגת אותה חברה שתיארה לי את המצב הקשה שבו היא נמצאת כרגע, היא והבן זוג שלה. עכשיו אנחנו הזוג נניח שלא יכולים לדבר בינינו, חיים בשקר, בכעסים ובמתחים.
ראשית חייבים להביא עוד כמה זוגות.
ניצה: הבנתי שצריכים להיות סביבי עוד כמה זוגות שעברו את התהליך של הקניית הידע הראשוני בחמישה עד עשרה מפגשים כמו שאמרת. כלומר, מבחינה מנטאלית הם הבינו, פחות או יותר. אבל מבחינת המטענים הרגשיים, עדיין יש להם את המתחים, את הכעסים, את האכזבות שהם ספגו במשך כל השנים.
על הנושאים האישיים, אני לא רוצה לדבר, בהם אני לא נוגע כלל. אלא אני אומר להם "היום אני רוצה לדעת, מה אתם חושבים, למה כל החיים שלנו מחולקים לשני מינים שצריכים להשלים זה את זה, כדי להמשיך את החיים? גם מבחינת הצומח, אבל פחות, אחר כך החי, ואנחנו כחלק מן החי. בכל זאת יש בני אדם בחיים האלה. למה הטבע חילק את זה לשניים? מה יש בזה? למה לא היה יכול להיות אדם אחד, מושלם? ולמה הסכסוך הזה שבינינו, לְמה זה מוביל? למה הטבע היקשה עלינו כל כך את החיים, כך שאנחנו צריכים לחזר זה אחר זה, לבנות איזה מקום מיוחד וללדת ילדים בצורה כזו או אחרת וכל הזמן להיות במצבים כאלה, למה? מה יש בכל הדבר הזה?"
הרי הטבע לא עושה שום דבר מיותר באבולוציה, לא חשוב מי מאמין בְמַה. אבל אנחנו רואים שהכל נעשה בצורה הכרחית. וההכרחיות מניעה בטבע כל דבר ודבר. אז למה זה נעשה בצורה כזו? במה אנחנו משלימים זה את זה? מה יש לי שהיא צריכה להשלים ומה יש בה שאני צריך להשלים, שבלי זה לא יהיו החיים שלי, מתוך זה שאני לא אקבל ממנה וגם לא יהיו לי חיים שלמים אם אני לא אתן לה? שזו כבר שאלה מעניינת. כי אם אנחנו מדברים על השלמה, אז כנראה שיחסר לי, אם אני לא אתן לה. יש כאן כבר איזו מין צורת השפעה, שאני צריך לתת לה ובזה אני מרגיש איזה מילוי, זה משלים אותי באיזו צורה. וגם מצידה, במה היא משלימה את עצמה? בזה שהיא צריכה לטפל בי, ואם לא, יחסר לה. למה זה נעשה כך? מה מיוחד בזה?
אנחנו רואים שהאדם מחולק לשני חצאים ובצורה לא שווה. זה לא שאנחנו שני חלקים מאחד, שאנחנו דומים ורק צריכים להשלים זה את זה, אלא אנחנו שונים. או שאולי אנחנו רק לא מכירים את עצמנו, אבל אנחנו באמת משלימים זה את זה. זאת אומרת, ממש כל אחד נכנס לתוך השני בדיוק למקום המיועד לו וממלא אותו עד הסוף. הבליטה בכל אחד היא כנגד המגרעת בשני. וכך זה בהדדיות. אז אנחנו כן משלימים זה את זה, או לא?
אורן: כרגע, ודאי שלא.
נכון, כרגע ודאי שלא, אבל כנראה שמצד הטבע ניתן להניח שזה כך, בצורה אידיאלית. לכן עלינו למצוא, האם קיימים דברים כאלה או לא? מצד אחד, במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלֵמה? מצד שני, אם אני משלים אותה, האם יחסר לי, או בזה אני גם משלים את עצמי?
אורן: לא הבנתי.
זו באמת שאלה קשה יותר.
אורן: את שתי השאלות לא הבנתי. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה? ואם אני משלים אותה האם יחסר לי?
מה שחסר לה, ודאי שרק אני יכול להשלים. והאם בהשלמה שלה אני גם משלים את עצמי? ואותו דבר מצידה, האם היא בנויה כדי להשלים אותי, והאם בהשלמה שהיא עושה בי, היא גם משלימה את עצמה? ואיך אנחנו על ידי ההשלמה ההדדית הופכים להיות אחד? והאם אנחנו משיגים על כך משהו מיוחד, כשאנחנו מגיעים לאחד, או לא? מה יש בהשגת הדבר הזה? אם אני משיג בזה משהו מאוד מאוד מיוחד, אז כדאי לי להתחתן, כדאי לי לבנות משפחה, להביא ילדים, לחיות חיים מאושרים ומאוזנים. אם אני מגיע בזה נניח לאיזה גן עדן, אז אולי כדאי, זו השקעה סך הכל.
זאת אומרת, יכול להיות שמצד הטבע אנחנו בנויים בצורה, שבה אנו יכולים לעבור את כל התהליך האגואיסטי משך ההיסטוריה, כולל את המשבר במשפחה, שאותו אנו חווים היום, ולהגיע לתיקון מתוך צער, מתוך שבירה, כשסוף התיקון הוא, השלמה כל כך גדולה, שבה אנו מגלים בינינו את מה שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", את גילוי הבורא בינינו. זאת אומרת, את הממד העליון, את החיים, כי באמת משפחה שלמה עולה בהרגשת החיים שלה לרמה אחרת של קיום, של חיים, של הכל.
זאת אומרת, כאן אני מתחיל בהדרגה, אבל עדיין אנחנו לא מדברים בצורה אישית.
ניצה: למרות שאנחנו מדברים על מה שחסר לי, ולך?
כאילו חסר לך משהו, ולי משהו, וזהו. אבל זה עדיין לא נקרא להיכנס לפרטים, לבעיות שלנו. אנחנו עדיין לא מנפים אותן, אנחנו רק תיאורטית מדברים עליהן, כי כנראה מצד הטבע יש כאן איזו מין תכנית, שכתוצאה ממנה אנחנו כאלה.
לחַיות אין בעיות, הן יודעות איך לבחור בן או בת זוג לפי הריח, או לפי הטעם של השתן, אותו הן בודקות, ומיד יודעות ש"זה בשבילי או לא בשבילי" לזמן מה, לפי מה שהטבע מכתיב להן, ומיד, או אחרי שנה, או יותר, הן נפרדות. חוץ מכמה כאלה שנשארות כל החיים נאמנות זו לזו, שזו בעיה אחרת. ואנחנו, בגלל האגו שלנו שגַדֵל, שהוא מעל דרגת חי, הגענו למצב שבו אנו חייבים לסדר את עצמנו. וכנראה שלא נהיה מסוגלים לסדר את עצמנו, אם לא נדע מה התועלת מכך, מה הסיבה לכך ומה התכלית.
לכן אנשים לא רוצים להתחתן, הם לא מבינים את התועלת, היא לא נראית לעין, אבל אם נגלה את הסיבה לכך ואת התוצאה שיכולה להיות מתוך כך ומה אנו מפסידים, אולי נעשה חשבון אחר, אולי נרוץ להתחתן. ואם נרוץ להתחתן, אז גם לוותר זה לזה ולהשלים זה את זה כדי להשיג את הא-לוהות, זה שווה.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
בהתחלה זה נראה לי כאילו איזה מין משחק, אבל בזה אני מגלה את החושים והתכונות שלי העדינים ביותר.
ניצה: איך אחד מבני הזוג יכול לעזור לשני אם הוא מרגיש שהשני נפל למקום של כעס, של ביקורת, באיזו פעולה הוא יכול לעשות את זה?
הכי טוב להגיד שבכל מה שקורה את אשמה, ואת מבקשת סליחה, משהו כזה. אבל יכול להיות שכאן זו תגובה אחרת, שאת סתם עושה כאן תרגיל, ומשחקת. אבל בדרך כלל, להראות לו עד כמה שאת מוותרת מתוך האהבה. זה לפי התנאי, הבולם את עצמו בשעת מריבה. זו דוגמה מאוד טובה. אבל לראות ולבצע את זה בצורה עדינה, כי יכול להיות שתהיה תגובה אחרת. כי התגובה יכולה להיות מוקצנת, כמו שאת זורקת חומר דלק לדליקה.
אורן: בתהליך של בניית הקשר הטוב בין השניים, צריכה להיות איזו רגישות. נניח כמו שעכשיו היה מאוד בולט ביחס הזה שנתת. שכאילו אתה נותן כלי מסוים, אבל אתה אומר "חכה, אל תפעיל אותו, תשתמש ברגישות, בעדינות". איך האדם מפתח את הרגישות הזאת, לא לעבוד כמו רובוט, ולא לעשות יותר נזק רגשי מאשר תועלת? כי הוא לא השכיל להשתמש ברגע הנכון ובעדינות הנכונה, ובא לתקן ונמצא מקלקל. איך האדם מפתח את העדינות הפנימית, הרגישות הפנימית, לדעת אם עכשיו כלי מסוים הוא נכון, או לא? איך הוא יכול להתלבש בשני, להרגיש אותו, ולמדוד אם זה עכשיו יעזור. איך אתה עוזר? כי מטרתנו פה היא לעזור זה לזה בתהליך. לפעמים אתה בא לעזור, ואתה מצטער על מה שיצא. אז איך אדם מפתח יותר ויותר את הרגישות שלו לזולת, כדי לדעת אם הפעולה שעכשיו הוא הולך לבצע, באמת תועיל או לא?
שישתדל לעשות את זה מאהבה. פשוט, בצורה מאוד מאוד ישרה. חוץ מזה, החינוך האינטגראלי שלנו, הוא חינוך לקשר בין בני אדם, שזה רק מה שחסר כדי להגיע מרמת החיים הזאת האומללה, לחיים בהרמוניה ושלמות. לכן אדם שמתפתח צריך להגיע בסוף ההתפתחות שלו, ובדרך להתפתחות שלו, לכך שהוא מרגיש כל אחד שבעולם. והמשפחה היא רק השלב הראשון, הקרוב ביותר.
כך הוא מתחיל, הוא מפתח את עצמו דרך המשפחה, פתאום הוא מתחיל להרגיש את כל בני האדם בעולם. איך הם חיים, ממה הם מורכבים, מה הם חושבים, איך הם מתייחסים אליו, ואיך הוא מתייחס אליהם. הוא כבר קורא אותם, הוא נעשה כמו מכשיר רנטגן, הוא ממש רואה אותם שקוף, את כולם. ואז מתוך השקיפות הזאת שרואה בעולם, הוא יודע איך להתקשר אליהם, ואיזו תגובה להזמין מתוכם אליו.
לכן אנחנו כל כך הרבה מדברים על המשפחה, כי למעשה היא קרש הקפיצה להמשך, לחיבור עם הסביבה, ודרכה להתקשרות עם כל המציאות. וזה הכל בא על ידי עדינות הנפש שהוא מקבל מתוך התרגילים האלה. זו כל ההתקדמות שלנו, אין לנו יותר מה לעשות. רק להגיע לרזולוציה כזאת, שאנחנו נכנסים כבר למימד היותר עליון, שאנחנו מתחילים להרגיש שמסביבנו נמצא עולם הרבה יותר עשיר ממה שאנחנו מזהים כאן ועכשיו.
וזה הכל על ידי התרגילים האלה, של היחס שלי לזולת. בהתחלה זה נראה לי כאילו איזה מין משחק, איזו ילדותיות, זה לא נכון. בזה אני מגלה את החושים והתכונות שלי העדינים ביותר. אני מעלה את הדיוק שלהן, ואז אני חודר דרך כל העולם הזה, שאותו אני עכשיו רואה, למימד יותר פנימי. אני מתחיל לזהות דברים שנמצאים למעלה מהזמן. אני מתחיל להרגיש שעבר, הווה, עתיד, זה הכל נמצא בטבע.
אני מתחיל לזהות המון תופעות, זה הכל מתוך התרגילים האלה. אפשר לשאול, מה יש כאן, בתוך הסלון, בבית, כשאנחנו יושבים עם כוס קפה ומשחקים בביסקוויטים שלנו? אין לנו יותר מה לעשות, כי נגמר השלב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. נגמר השלב של כיבוש העולם בצורה חיצונית, מכאנית, גסה. התפתחנו בטכנולוגיה, במדע, בטכניקה, בכלכלה, וכן הלאה, וסיימנו את השלב הזה.
עכשיו מגיע השלב הבא, שאני צריך להתקשר לטבע, לעולם, על יד זה שאני משתפר. ואז אני נכנס לתוך עומק הטבע שנמצא כאן.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אם אני אבנה זוגיות נכונה, אני אוכל להסתדר בכל יתר צורות היחסים
אני לא רואה שיש הבדל גדול בין להכין את האדם לזוגיות נכונה לבין, להכין את האדם לקשר נכון עם בני אדם אחרים. רק שיידע, שמערכת נכונה של יחסים במשפחה היא מערכת נפלאה, כדי להעלות את עצמו לשלב של העולם המתוקן, של העולם החדש שאליו כולם יצטרכו להגיע כדי להצליח בכל הדברים, בעסקים, בכסף וכבוד, בשליטה, במדע, כדי לראות את העולם ולקשור בו קשרים למיניהם במסחר קטן או בינלאומי.
בכלל, המשפחה היא המעבדה הקרובה, הקטנה, הקבועה של האדם, אם הוא רוצה לשנות את עצמו במקצת וכל הזמן לראות איזה עולם נפתח לו אז. אנחנו מדברים על הצורה הפסיכולוגית. כי האדם נמצא כאן כדי לנסות לשנות את היחס של בן זוג אליו, או את היחס שלו אל בן הזוג, זה כמו ניסוי בפיסיקה, בכימיה, הוא משנה את הנתונים ואז בהתאם לכך רואה תופעה. ושוב, משנה נתונים, ורואה תופעות. רק שהנתונים הם ביחס ההדדי ביניהם , במה שהאחד כלפי השני ובמה שהשני כלפי האחד בזוג.
ולכן מלכתחילה כל העולם נבנה כנראה בצורה כזאת, ואם אנחנו מדברים על האבולוציה, על ההתקדמות, על הצורה הסופית שאנחנו צריכים להגיע אליה, בין אם רוצים לבין אם לא רוצים, לטבע יש תכנית וצורה סופית. כנראה שכל החלוקה הזאת למשפחה קטנה, זאת אומרת לזוגיות, ולחלוקה גדולה יותר, עם הקרובים, אבא, אמא, סבא, סבתא משני הצדדים ועוד ועוד, אחר כך עם הסביבה היותר גדולה, שאלה המכירים, אחר כך השכונה או העיר, או האזור שלנו, המדינה, העם, ואחר כך היבשת והעולם, כל העיגולים הללו הם כמו גלים, שהם כולם יוצאים ומתרחבים מהזוגיות. הזוגיות היא במרכז.
ולכן אם אני אבנה זוגיות נכונה, אני אוכל להסתדר בכל יתר צורות היחסים. זה יעזור לי מאוד. אם אני אדע בהתאמנות שלי עם אשתי איך אני בכל מיני צורות היחסים החדשות, משנה את עצמי, ובהתאם לזה איך מגיבה הסביבה, שזאת אשתי בינתיים, אז במקום העבודה, בכל מקום, אני אהיה כבר בטוח איך אני צריך לעבוד עם הסביבה כדי לזכות חזרה ליחס שאותו אני רוצה לקבל בחזרה. וזה מקנה לאדם הצלחה בכל המעגלים שבהם הוא נמצא, וזה בעצם העיקר. אנחנו יודעים, לפי המחקרים, עד כמה שביחסים בינינו בכל המעגלים האלה, תלויים כסף, כבוד, שליטה, הצלחה כללית בחיים, בריאות וכן הלאה. הכל מתחיל מהיחסים הקטנים וממשיך עד ליחסים החברתיים הרחבים, וגם ליחסים בינלאומיים, בין המדינות.
אם יהיו לנו אנשים חדשים שיידעו איך לנהל את עצמם נכון ובהתאם לכך להזמין את היחסים האחרים מאחרים, אנחנו לא ניראה כמו שאנחנו נראים היום, חבורת ילדים שמתקוטטת בחצר, או בארגז החול, כך נראות היום המדינות והיבשות, אלא אנחנו נראה אותם בהתנהגות אחרת. זאת אומרת, הכל בעצם תלוי עד כמה שהאדם יידע לשנות את עצמו. והשינוי הנוח ביותר, הטוב ביותר, הוא שאנחנו יכולים לטפל בזוג, במשפחה, שיעשו את התרגילים ובכך נפתור את כל הבעיה.
ודאי שעם כמות הזוגות שיש היום, לא נצליח לכסות את כל הבעיות שבעולם, כי היום חצי מבני האדם בעולם פחות או יותר נמצאים בגירושין או חיים בבדידות, אבל זו כמות די גדולה ומאוד מאוד משפיעה על כל היתר.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
בשיטה הזאת שאני מכסה את האגו, אני קונה כוח חדש שנקרא "אהבה", קשר, התחברות עם כל יתר העולם
ניצה: זה מאוד מעניין ומאוד שונה מהגישות האחרות שהכרתי, כי בגישה אחרת היו קוראים לזה אולי "הדחקה". כאילו אני לא מעלה את זה אלא מדחיקה את זה הצידה.
נכון. כי אנחנו לא מסוגלים לשבור ובמשהו לשנות את הטבע שלנו. אנחנו כבר יודעים שיש לנו תכונות מהטבע, כך נולדנו, והן נשארות. יש לנו כל מיני דחפים שגם הם מהטבע, כך אנחנו התפתחנו, אלא רק משך הזמן הם יצאו והתגלו מתוכנו, וגם הם נשארים. מי שהיה כך יישאר כך, ובוא נרים ידיים ונפסיק פשוט להיות דון קישוטים. אי אפשר שום דבר לעשות עם הטבע של האדם.
אפשר רק להקל באמצעות הבירור בשביל מה אנחנו כך ולמה, לאיזה צורך, לאיזו מטרה אנחנו נבראנו כל כך רעים, הגרועים מכל החיות, הבהמות והיצורים בעולם. למה זה כך? כי אנחנו עם היכולות שלנו, עם המוח החזק, עם ההסתכלות שלנו על עבר, הווה, עתיד, עם כל הטכניקה והטכנולוגיה שפיתחנו, אנחנו פתאום מגיעים לעולם שאנחנו לא מצליחים לעשות בו כלום, וזאת מפני שאנחנו, בגלל האגו שלנו, לא יכולים להיכנס לחיבור הנכון. אז התשובה מתבקשת כאן היא, שדווקא נגלה את האגו הזה עם כל הדברים הרעים שבו, הרי הוא יתגלה, ובואו נדאג רק לקשר מעליו.
הקשר מעליו הוא נקרא "אהבה". אם אנחנו לא מגלים את הרע שבינינו, אין אהבה. זה מה שאנחנו צריכים להבין. מה שאנחנו חושבים בינינו שזה אהבה זה סתם, זה איזו מין סימפטיה, איזו מין משיכה הדדית שהיא כולה הורמונאלית. היא לא בוגרת, אדם לא מפתח יחס יפה ובוגר לשני, שלמרות שהוא כך נראה לי, למרות שאני כך נראה לעצמי, זה הכל נראה וזה הכל במכוון.
אנחנו בעצם כאן מתחילים להרגיש גם יחס חדש להטבע. כי מי נותן לי כל התרגילים האלה? לא את כבת זוג שלי. אני מתחיל להרגיש שהטבע בתהליך האבולוציוני, ההתפתחותי הזה שעברתי, בכוונה אחרי כל התהליך שפיתח דומם, צומח, חי ואדם, פיתח דווקא בתוך האדם את האגו הזה הגדול כדי להביא אותו עכשיו להמשך התהליך, שהאדם יתגבר על האגו הזה, יכסה על ה"פשעים" האלה מה שנקרא, ויגיע על ידי התכונה החדשה שהוא עכשיו בונה, ליחס חדש, לראייה חדשה, להסתכלות חדשה, לעולם חדש.
זאת אומרת יש כאן לא סתם זוגיות יפה, לעשות חיים חדשים יפים, לא חיי חברה יפה חדשה, אלא בשיטה הזאת שאני מכסה את האגו, אני קונה כוח חדש שנקרא "אהבה", קשר, קומוניקציה, התחברות עם כל יתר העולם, והעולם בזה נעשה שלי. זאת אומרת אני קונה בזה כוחות, חכמה, עוצמה של כל העולם, כי אני מתחבר. בצורת האהבה אני נעשה אחד עם העולם החיצון. אם קודם הייתי כל הזמן בניגוד אליו, אני עכשיו נעשה יחד עימו.
אני בזה רוכש דווקא את העולם ואז אני מתחיל להבין "אני רציתי לרכוש את העולם רק בצורה שטותית שאני חשבתי שאני אכופף אותו כלפיי, ואז ראיתי שזה בלתי אפשרי ועזבתי ונכנסתי לייאוש, ועכשיו אני רואה שהייתי טיפש קטן. ולרכוש את העולם אני יכול דווקא בצורה כזאת, באהבה מעל כל הפשעים, מעל כל הדחיות, שאני עולה מעל כל הדחפים הפנימיים שלי, ואז אני דווקא מתקשר אליו, דווקא מזה אני לומד איך לנהל אותו, איך לרכוש אותו. איך ממש לחיות ולשלוט בו אבל כבר ביחס של אהבה. אבל מה זה חשוב העולם הוא שלי."
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |