שיחה 6 - 4. משבר אמון
חלק 4/18
וזה המיוחד בדור שלנו.
וכך הגענו למשבר כללי. שאם אנחנו רוצים לעבור אותו, אנחנו יכולים לעשות זאת רק דרך פתרון מאוד מיוחד, שנקרא למצוא שמחה, למצוא את מהות החיים, בקשר היפה שבין בני האדם. כשלגמרי לא ציפינו ובכלל לא חיפשנו תשובה כזאת. אבל הייאוש הכללי, היחס הזה, הזלזול לכל מה שיש לנו בחיים, המשבר בחיים האישיים והכלליים שבחברה, מביא אותנו למצב שאם אנחנו רוצים לגשת לפתרון הבעיות, אנחנו לאו דווקא מכוונים לאהוב להסתדר זה עם זה.
וכך כל בעיה ובעיה שאנחנו רוצים לפתור. למשל בעיות רפואיות. הפסקנו להאמין לרופאים, והתחלנו בכל מיני רפואות משלימות וטכניקות למיניהן. לָמה? כי בעיני האגו שלנו, הרפואה הפכה להיות עסק. המדינה צריכה להשקיע שליש מתקציבה במערכת הבריאות, כמו ששליש מהתקציב הולך לביטחון. זאת אומרת, הרפואה הפכה להיות עסק. ואנחנו כבר לא מאמינים לרופאים, אנחנו רואים שהתרופות הן לא תרופות, שסתם רוצים למכור לנו אותן. וסביב זה עושים אלפי בדיקות מיותרות, עם קרינות וכיוב'. ובמקום רופא אחד שהיה קודם, צצו פתאום אלף רופאים, ששולחים את החולים מאחד לשני כדי להרוויח ולהתפרנס.
זו דוגמא לחוסר האמון בינינו. האגו קלקל את היחסים בינינו. וכך בכל דבר, גם אדם עם המדינה, אדם עם החוק, ובין בני אדם. הכול נעצר בזה שאני נתקל באנשים שלא איכפת להם ממני, או ההיפך, רוצים לסדר אותי, מפיקים תועלת מזה שרע לי. כך אני מרגיש. אין אדם שמסתכל על השני בעין טובה, אלא אפשר להגיד שכל ההסתכלות היא דרך הכיס. והכול עד כדי כך שאדם לא רואה את האדם, אלא דרך הרווח בלבד. לא איכפת לי מי אתה, מה אתה, אלא רק מה אני מרוויח ממך, ומה אתה מרוויח ממני.
בצורה כזאת אנחנו מאבדים לא רק את הטעם בחיים, לא רק יופי שאי אפשר לקנות אותו, אלא הגענו למצב שאפילו במשפחה אנחנו לא חיים, כמו שכתוב "שונאי אדם יושבי ביתו". הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בכלכלה, במערכת הפיננסית, בתעשייה, ובשום דבר, כי בכל מקום אני משתדל להכניס חשבון פרטי שלי בלי להתחשב באחרים. ולכן אנחנו מייצרים המון מנגנונים כדי לשמור, כדי להגן, כדי שכל אחד יסדר את השני ויכניס משהו שיהיה לטובתו, ואפילו לא לטובתו, אלא העיקר לרעתו של האחר, כי בזה אני מרוויח.
ואנחנו נתקלים בזה בכל המערכות שלנו, בתרבות, בחינוך ובחינוך ילדים בכלל, יש לנו בעיה גדולה, כי לא נמצא הקשר בין בני האדם, בין הורים למורים, ובכלל בין כל האנשים במדינה. וסך הכול יוצא שאם לא אותנו, אז לפחות את הדור החדש היינו יכולים להעמיד בצורה יפה. אבל אנחנו לא מסוגלים, אנחנו רואים את ירידת הדורות, כשכל דור שנולד הוא מסכן. ולכן אנחנו גם לא רוצים להביא ילדים לעולם. בשביל מה, כדי שיסבלו?
אני מרגיש רע, ואני רואה שהילדים היום חיים בעולם עוד יותר גרוע. ובכלל אומרים שהעולם עומד להעלם כתוצאה מכל מיני דברים, כמו מחסור באוצרות האדמה, מלחמת אטום ועוד. אם כך, בשביל מה להביא ילד לעולם? רק כדי שיהיה לי טוב, שאתעסק איתו כמו עם כלב קטן? יותר טוב שאשחק עם כלב. ובאמת אנחנו רואים, שבכל דירה יש כלב. לָמה? כי אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן. אין בעיות. הוא גם מוציא אותי לטייל.
אנחנו רואים שאנשים התחילו לשנות אפילו את היחס בין הדורות, בין הורים לילדים, ובין הורים להוריהם, כתוצאה מחוסר קשר ביניהם. בדרך כלל שלושה דורות נמצאים בעולם בעת ובעונה אחת, ואנחנו רואים שאין קשר ביניהם, אין יחס ביניהם.
אנחנו נמצאים היום במצב שאדם בוחר באיזו מדינה יותר קל לחיות. אם לא משנה לו השפה או עוד תנאים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, וכך הוא לא קשור לאף אחד. יש אנשים שמטיילים בכל מיני מקומות בעולם, ומרגישים שהם לא שייכים לאף מקום. אבל בכל זאת בתוך האדם יש גם תביעה לחום, לפינה חמה, להרגשת בית, כי זה הטבע שלנו.
חוץ מזה אנחנו בעיקר רואים שלא נוכל לפתור את הבעיות הכלליות, הארגוניות שלנו. היום אנחנו צריכים להתארגן כנגד המשבר הכללי, ואנחנו מצביעים עליו ואומרים שהוא לא נפתר, אלא בקשר הנכון בין בני אדם. כי המשבר נובע ברובו מחוסר אמון ומכך שלא רוצים להיות טובים זה לזה.
כל הזמן חשבנו בצורה טכנית, קרה, שצריכים לעשות חשבונות של כסף, של חומרי גלם, של כל מיני סחורות, ולא יותר מזה. לא היה איכפת לנו מי עומד מאחורי המשבר. אבל הגענו למצב שזה לא מספיק. זה לא עובד בצורה כזאת, אלא אנחנו צריכים להכניס לכל היחסים בינינו חום, יחס, אמון. חוץ מחשבון יבש, צריך להוסיף מעל זה גם יחס, שמשקיעים זה בזה, ומוותרים זה לזה. בלי זה לא עובדים.
כי הרצון שלנו, שהוא כל היסוד שלנו, הוא רצון להרגיש, להרגיש מילוי. ומילוי לא מודדים בכסף. אני נהנה מהחיוך של הילד מפני שאני אוהב אותו, ואני לא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. ואני יכול לסמוך על האנשים הקרובים שידאגו לי בכמה שרק אפשר, ואת זה אי אפשר לקנות בכסף, זה לא שאבנה לעצמי כל מיני מעגלים של תמיכה, כמו בתי חולים.
זאת אומרת הכול נתקע במצב שאיבדנו לגמרי קשר זה עם זה, החל מהחיים הרגילים, הפשוטים, ודרך היחס בין הדורות, היחס בין בני אדם, והיחס בין התעשייה, המסחר, החינוך, התרבות והביטחון. לא מלמדים אותנו להגיע לקשר הזה. פעם הוא פעל בצורה טבעית בין בני אדם, ואנשים היו חיים וקשורים לקרקע, לעיר, לארץ, למולדת. היום הדברים האלה הם די מטושטשים.
ולכן כשאנחנו מאבדים את המקור, את מושג הבית, שהוא מאוד חשוב לנו, אנחנו מרגישים חוסר טעם בחיים. כשאני נותן למישהו והוא נותן לי, אמנם קשה לנו היום להתחייב וגם להרגיש שמישהו מתייחס אלינו יפה, כי זה מורגש כנטל, בשביל מה ולמה, אבל בלי זה אנחנו לא יכולים להמשיך בחיים.
ולא מן הסתם המשבר שאנחנו עוברים היום הוא משבר רב גווני. הוא התחיל מהצורה היבשה ביותר, מהכסף, ועבר את כל המשברים בדרך, מהרגשיים ביותר, למשבר הפנימי בחיי האדם, במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות וביטחון וכן הלאה, עד שהגיע לסוף, לכלכלה. אבל לא כל כך שמנו לב אל המשבר כל עוד הוא לא הגיע לרמה הרחוקה ביותר מהרגש בין בני אדם. לא היה איכפת לנו לוותר על הרגש, ולכן וויתרנו עליו.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
שיחה 6 - 6. אי אפשר לחייב לאהוב
חלק 6/18
אם כך, אנחנו נמצאים באמת בבעיה גדולה. שכל הדתות, כל האמונות, והטכניקות למיניהן, כולן אומרות אותו דבר, שהאדם צריך להגיע בסוף ההתפתחות שלו לקשר יפה של האחד עם השני. לא נקרא לזה אהבה, אלא קשר שבלעדיו האנושות לא תוכל להתקיים. וכדי שנבין את החיסרון והנחיצות שבקשר כזה, אנחנו עוברים תהליך כזה, כדי שנגיע לאהבה, כדי שאנחנו נפתח אותה. למה? כי באהבה אי אפשר לחייב. אני יכול לשלם כסף, אני יכול לקנות הכול, חוץ מאהבה.
אפשר לחייב בכל מיני צורות של יחס יפה, אבל אהבה זה מה שבא מתוך רגש מיוחד מאוד, שנעתק מכל יתר הרגשות שנמצאים באדם. אם אני מרגיש שאתה נעשה לי חשוב, מפני שדרכך אני מכיר או מבין או משיג משהו בחיים, אז אני מתייחס אליך בהתאם. אתה יקר לי, במידה שאני יכול להשיג דרכך משהו שחשוב לי, אתה נעשה לי יקר, באותה מידה של החפץ שאני רוצה להשיג.
אנחנו יכולים להגיע למצבים שבהם אנחנו נמצאים ביחסים שאנחנו מפתחים אמון יחסי זה בזה. שכל עוד אני זקוק לך ואתה לי, אז יש בינינו מין אמון, שבמידה הזאת אני יכול איכשהו לסמוך עליך. וגם אם פתאום בא מישהו ומשלם לך או מביא לך יותר מילוי, תענוג, אז אנחנו כבר מאבדים את האמון, מאבדים את התמיכה.
לכן אנחנו מגיעים היום למצב מאוד מיוחד. ההתפתחות שלנו הביאה אותנו להרגשה שאנחנו תלויים זה בזה, להבנת הנחיצות בקשר טוב בינינו, עד כדי כך שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אחרת לא יהיה האמון הנדרש, כדי להגיע היום לחיים הטובים.
לא מן הסתם אנחנו עומדים עם פצצות אטומיות, כל אחד מחזיק כמה אלפים מהן אחרי הגב שלו, ועם עוד כל מיני צורות נשק שמסתובב בחלל וזמין לכל אחד ואחד. לא לחינם אנחנו נמצאים כבר בכל מיני פעולות אכזריות ותסכולים. אלא כדי להבין שאין לנו ברירה. וכדי להגיע לחיים טובים, אנחנו צריכים להגיע ביחסים שלנו ליחס ממש הפוך מקצה לקצה.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -6. לחייב לאהוב, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 7. הנחיצות של תיקון הקשר בינינו
חלק 7/18
ובאמצע, בין האהבה והשנאה שבינינו, יש משבר. משבר שאומר שעם פצצות האטום שיש היום לא נוכל להתקיים בכלל על פני האדמה אם לא נהפוך את השנאה הזאת לאהבה. עלינו להאמין זה בזה ולראות את כל המערכת, עם הבנקים ועם פצצות האטום, כמערכת עגולה, אינטגרלית. כי המערכת הזו היא כבר כזאת, אם נרצה או לא נרצה. עלינו להבין שבצורה שהמערכת האנלוגית, האינטגרלית, קשורה, עם כל כלי המלחמה וכל החימוש הקיים, בשנאה ובכול, אין לנו ברירה, אלא צריכים להתהפך.
והמשבר הוא עד כדי כך, שלא יהיה אפילו אוכל נפש. זאת אומרת, זאת כבר לא בעיה שאתם מזלזלים בילדים, אז יש משבר, ולא איכפת לכם, ולא בחיים כאלה או אחרים. אתם פשוט לא תוכלו לספק לעצמכם דברים הכרחיים, נחוצים. כי המשבר הפיננסי מגיע היום למצב שמיליונים יוצאים לרחוב. אתם לא תוכלו להסתדר. ויש המון אנשים כאלה, למרות שיכול להיות שהמדינות עצמן, כמו גרמניה או ארצות הברית, יהיו עשירות מאוד.
אבל זה לא חשוב, כי מתוך חוסר התחשבות זה בזה לא תוכלו לספק למובטלים האלה צרכים כדי שיוכלו להתקיים נורמאלי. הם יצאו לרחובות, יתפרעו ויהרסו את המדינה. ולא חשוב כמה כסף יש באוצר, וכמה אוצרות ומחסנים מלאים במזון. אנחנו לא נוכל להסתדר בגלל חוסר התחשבות, כמו חוסר ההתחשבות שיש כיום, שחצי עולם ממש מת מרעב והחצי השני זורק אוכל בכמות כזו שהיה אפשר להאכיל בה את החצי השני. לכן בלי להגיע לצורת האהבה, אנחנו לא נצליח. חייבים להגיע להתחשבות המלאה, השלימה, להתכללות בחסרונות, להבנת הצרכים, מילוי הצרכים של האדם, דאגה לסיפוקו, אחרת החיים על פני כדור הארץ ממש הולכים ומסתיימים.
אם זה החוק הכללי של האדם, אז איך אנחנו יכולים להתחיל לממש אותו? זאת אומרת, כל הרצונות שבי, ולא חשוב כמה, אפילו אלף רצונות, אני צריך לסדר אותם כך שאני לא אשתמש בהם לטובת עצמי בלבד, אלא כל רצון ורצון שיהיה בהתחשבות עם האחרים, בכל דבר ודבר. אני צריך להיות קשור עם כל העולם. אני לא צריך להכיר את כל העולם, להכיר כל אחד ואחד בפנים, אלא צריכה להיות אצלי בפנים איזו הרגשה שאנחנו יחד, שאני דואג לאחר כמו שאני דואג לעצמי. אם דאגתי לעצמי לכוס קפה, אני צריך לדאוג האם יש גם לאחרים כוס קפה. עד כדי כך, שאם לא יהיה לאחרים, במידה שהם רוצים, אז גם אני לא אקח לעצמי. כמו שאמא לא יכולה לטפל בעצמה, כל עוד היא לא מאכילה את הילד, והוא לא שבע ובריא, עד שהכול בסדר. היא פשוט לא מסוגלת, איך יכול להיות אם קודם הוא צריך?
אז איך אנחנו יכולים להגיע מהאגו שלנו לשינוי כל כך גדול? אנחנו רואים שזה דבר מיוחד. אנחנו חיים בעידן מיוחד, שאף פעם הטבע, ההתפתחות שלנו, בהיסטוריה שהיינו, כל הנסיבות, כל התנאים הפנימיים והחיצוניים, לא דרשו מאיתנו שאנחנו נשתנה. תמיד הלכנו עם האגו המתפתח וכך "קרענו" את העולם הזה וסידרנו אותו איך שנוח לנו. ועכשיו, זו הפעם הראשונה שאנחנו צריכים לטפל בעצמנו, להביא לעצמנו חינוך גלובלי אינטגרלי, שיביא אותנו להתחשבות, להיות ילדים טובים, כמו בגן ילדים, כי בלי זה הגן לא יתקיים.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, -7. תיקון הקשר, נושאי הערבות, המשבר, כלכלה/בריאות/ביטחון |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 10. קריטריון אחר לחלוקת משאבים
חלק 10/18
היום כשליש מתקציב המדינה הולך למשרד הבריאות, ומשם מגיעים לאזרח הפשוט רק כמה אחוזים. וכמעט חצי מהתקציב הולך לביטחון, לפיתוח נשק, ולכל מיני ביורוקרטיות ובעיות אחרות. אם נפעל כך נפנה 90% מהזמן שבו אנחנו מתעסקים בדברים שלא מביאים לנו שום תועלת, ופתאום נרגיש שבאמת אין שום טעם בכך שאנחנו עובדים כל כך קשה. בשביל מה?
כמו עכשיו, שהמשבר מחייב אותנו בכוח, כמו כל המשברים שמחייבים אותנו בכוח לשנות את היחס שלנו לחיים, כך אנחנו צריכים להבין שהאדם חייב להיות חופשי. שעלינו להתחשב יותר זה בזה. ואנשים ירוצו בשמחה לעבוד, מתוך הדאגה שלהם לאחרים, לייצר מזון, לעבוד בבנייה, בייצור ביגוד, בדברים ההכרחיים הנחוצים. גם לפתח מכונות בהתאם לזה. אבל אנחנו נדאג קודם כל שיהיה לכולנו טוב בצורה שווה. אולי לא צריכים את האנרגיה האטומית שהיא כל כך מסוכנת, אולי עוד משהו מיותר. בקיצור, הכול יסתדר אז לפי ההתחשבות בין בני אדם. זאת אומרת, במגמה הפוכה מהיום.
אנחנו חושבים שזו גישה קומוניסטית, אבל קרל מרקס ראה את הדברים האלה מהזווית הכלכלית. לא בגלל שנולד קומוניסט, אלא הוא היה כלכלן, ולפי הטבלאות והחשבונות שלו, לפי הנתונים, שהוא מביא בספרו "הקפיטל", הוא מראה שאם המצב יימשך כך, אז נגיע לסיום. וזה אכן כך, אנחנו הגענו. אנחנו יכולים להסכים עימו או לא, אבל הוא היה אדם חכם, שראה את הנולד. שהאגו נגמר, ויש סוף להתפתחות, וסוף ההתפתחות שלו היא בזה שהוא מגלה עד כמה הוא סופי. וזה מה שקורה לנו.
לכן עד כמה שנבין מהר יותר את המגמה הזאת, שהעולם הגלובלי האינטגרלי דורש מאיתנו התחשבות, הבנה הדדית, אהבה כללית, שזה החוק הכללי של כל המציאות, כך נגיע מהר יותר לסיום המשבר הכללי ולחיים יפים וטובים. ודאי שכדאי לנו לעשות לפחות צעדים קטנים לקראת זה, אפילו למען הילדים שלנו, למען הדור הבא. אם נוכל לחנך אותם במקצת להתחשבות זה עם זה, הם יהיו מאושרים יותר מאיתנו. ובינתיים גם זה טוב.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 10. חלוקת משאבים, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, הסברה וחינוך לערבות, כלכלה/בריאות/ביטחון |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 11. רווח אגואיסטי מחיבור עם האחרים
חלק 11/18
אנחנו כבר יכולים להתחיל לראות אילו מערכות אנחנו צריכים לבנות כדי לעשות שינויים קלים בחברה האנושית. צריכים לארגן קבוצות, ולהעביר קורסים כמו זה שאתם משתתפים בו עכשיו. ודאי שקודם צריכים להכין מחנכים ומורים שיבינו את הדברים האלה, שיקבלו קצת רגש בזה. כי אי אפשר ללמד אהבה אם אתה לא נמצא בזה. אי אפשר להפעיל קבוצת אנשים בכל מיני הפעלות שילמדו התחשבות, שילמדו כמה שיש בזה תועלת, כמה שיש בזה רווח. לא רק ברוגע הפנימי, אלא גם בכלל בחשבון כללי, תרגישו את זה בחשבון הבנק, ובכל מקום.
גם אנשים שיוצאים למחאות, מעידים שטוב להם להיות יחד. זו הרגשת השייכות לכלל, הם מוצאים אותה כשיוצאים לצעוק יחד, האם זאת הצורה הנכונה? אנחנו יכולים לעשות את זה בפסטיבלים, בפיקניקים ענקיים, אנשים נמשכים לזה. דיברתי גם עם אלה שנמצאים ב"וול סטריט", ובכל מיני מקומות, כולם אומרים אותו דבר, אנחנו לא מוצאים מקום אחד שבו אנחנו מרגישים שייכות אחד לשני, שיש לנו משהו משותף. אז למה שלא ניתן לאנשים האלה חיים, שירגישו שהם ממש שותפים, מתחשבים, מתחברים ומרגישים את עצמם כאחד.
נקווה שבקורס שלנו, בהפעלות שנעבור יחד, כל אחד ואחד ירגיש עד כמה שיש לו רווח. אנחנו הולכים בצורה אגואיסטית לראות עד כמה אנחנו מרוויחים מזה שנהייה קרובים יותר זה לזה, עד כמה שהעולם שלנו יהיה בטוח ובריא יותר. הילדים שלנו לא יסבלו בבית הספר מבריונים ומסמים, ומכל מיני פחדים כשהם יוצאים לרחוב. נתחשב בכל אחד ואחד בנהיגה, כדי שלא נהרוג כל יום עשרות אנשים בכבישים. נפסיק עם החימוש, נסדר את הרפואה, נסדר את היחס לזקנים, לדור הצעיר, לכולם. אנחנו נבנה את החיים שלנו שיהיו כמו חיי משפחה אחת חמה, מעל כל הפערים, מעל כל הבעיות. יחד עם האגו שלנו. לא נהרוס אותו, אלא יחד עימו, כמו במשפחה של אנשים מבינים, חכמים, מחונכים, שמבינים שכל אחד הוא אחר, הוא שונה, ואני צריך להתחשב בו.
אהבה זה נקרא שאני אוהב את השני למרות שהוא לא כמו שאני מרגיש אותו, כמו שאני רוצה להרגיש אותו, כמו שאני רוצה לראות אותו. כמו ילד שנולד. אני רואה אצל הנכדים שלי כל מיני צורות אופי שאני בקושי סובל, אבל אין לי ברירה. אני לא יכול לשבור אותם, אני מקבל אותם, ואני אוהב אותם, אפילו שבִפנים אני סובל מזה. ואני מבין שאי אפשר אחרת, שאלה החיים. אבל כמה אני מרוויח מזה אם למרות זאת אני מרגיש אהבה אליהם. כך אנחנו בהתחשבות זה עם זה.
ואם הם יגדלו וירגישו שסבא שלהם שאוהב אותם, לא אוהב בהם נטיות או הרגלים מסוימים, אז מתוך האהבה שלהם אליי, הם אולי ישנו אותם ואני אראה אותם יפים וטובים כמו שאני רוצה לראות. והם יראו אותי גם שונה במשהו, שהשתניתי על ידם, מפני שאני רוצה שהם יאהבו אותי. וכך נגיע לעולם עגול, לכך שכל אחד משלים את השני, מזמין בשני מתוך האהבה את השינויים כדי שהוא יאהב אותו, כך נגיע לשלום, לשלמות. נקווה שהקורס שלנו יעזור לנו בזה. פה השלב הראשון להשגת השלמות הזאת.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 11. רווח אגואיסטי, כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |