שאתה מגיע לנקודת החיבור היא מתחילה לברוח. להשתדל להיות בהרגשת חיבור פנימית, בזוג תמידי. נעשה משניים אחד. דרך זה יצאת מעצמך, את כל העולם אתה יכול להרגיש
אורן: אני רוצה לשאול על נקודת החיבור עצמה.
ברגע שאתה מגיע לנקודת החיבור, היא כל הזמן מתחילה לברוח.
אורן: ממה נבנית הנקודה? מה צריכים לעשות כדי ליצור אותה?
ליצור אותה צריך מרצון טוב שלך ומרצון טוב שלה. מרצון טוב של הלובש והמלביש. נקודת היחוד.
אורן: מה הסימנים של ההרגשה.
אתם מרגישים בפנימיות זה את זו. אני פתאום מתחיל להרגיש את הלב והמוח שלה, ליבא ומוחא שלה, והיא את שלי. אנחנו מתחילים להתקשר בנקודות פנימיות יותר שנעשים כאחד. וודאי שהנקודה הזאת היא מיד נסתרת, ויש כאן מיד איזו בריחה והסתרה, זה כמו שאתה רוצה לכוון משהו, להחזיק בכוונת, והנקודה כל הזמן מסתובבת ואתה לא מצליח לקלוע בה, אבל דווקא כשאתה כל הזמן הולך אחריה מוסיף ומוסיף, אז אתה מוסיף דקויות, רצונות, מחשבות, יגיעה ההדדית, וכך אתם מתקדמים, במאמצים ובעבודה פנימית בלב ובמוח כל הזמן. אבל יחד עם זה אתם מרגישים התפעלות. כי ניגלה כאן משהו חדש, משותף הנקרא "אדם". שזה אדם וחווה יחד, איש ואישה. אתם מתחילים לגלות כאן את היסוד הפנימי והרוחני של המבנה הזה, שנקרא "אדם".
אורן: איך אתה יכול לבדוק שאתה מתבונן בתהליך הזה מתוך הנקודה המשותפת ולא מתוך הנקודה הפרטית שלך?
זו הרגשה. אי אפשר למדוד את זה בצורה אחרת, רק בהרגשה שאתה מרגיש אותה והיא אותך. אף פעם לא הרגשתם כך קודם. ופתאום זה בהרגשה ממש פנימית ואתם לא רוצים לברוח ממנה. הנקודה נותנת הרגשת חיוּת, חיים, פי כך וכך יותר ממה שהרגשתם אי פעם, בכלל. כי אתה כבר מתחיל להיות מחובר עם הדמות כנגדך. ודרך זה יצאת מעצמך, אתה מתחיל להרגיש, את כל העולם אתה יכול להרגיש.
אורן: מה עכשיו אתה צריך לעשות שהנקודה הזאת לא תברח?
כל הזמן להיות בעבודה איתה יחד. זאת אומרת שאם תפסתם את הנקודה הזאת, עכשיו אתם צריכים להשתדל להיות בזוג תמידי.
אורן: מה פירוש?
בהרגשת החיבור הפנימית, שכל הזמן אתם מחוברים.
אורן: מה זה הרגשת זווג תמידי?
אתה תמצא את זה, אתה תרגיש את זה. זה לא הזיווג הבהמי, הגופני. זה משהו שאתה תרגיש שהפנימיות שלה והפנימיות שלך נעשים כאן כאחד. ממש אחד.
ניצה: מה יקרה בפועל, אני ארגיש את הרגשות שלו?
לא שלו, אלא יחד.
ניצה: יחד?
כן. זו מציאות חדשה, שנעשה משניים אחד, ובחיבור הזה יחד, אתם תרגישו מדרגה יותר עליונה. אנחנו קוראים לזה "בורא". למה? כי מהמדרגה הזאת אתם באתם פעם לעולם הזה, נולדתם וגדלתם, והגעתם פתאום במקרה כביכול לחיבור ביניכם. התחתנתם, ועכשיו על ידי העבודה הזאת אתם חוזרים כאילו לאותו השורש.
אורן: נאמר שהרגשנו את זה טיפה, ואחר כך נניח שזה נעלם. מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו?
להתחיל את העבודה מחדש.
אורן: אבל אפשר לעבוד להרבה כיוונים ולהתפזר.
אין כאן כוונים, אתה צריך שוב לתאר לעצמך מה היא רוצה ממך לעומת האגו שלך, ושוב לבנות את עצמך כך משני קווים וקו אמצעי וכן הלאה. והיא גם אותו הדבר. ואז, בקווים האמצעיים אתם מתחברים ושוב מגיעים.
אורן: אחרי שטעמנו פעם ראשונה מהנקודה הזאת, זה לא יכול להיות כמו מצפן? איך אפשר להשתמש בזה בצורה מושכלת?
לא, זה אחר כך כשתהיה בעל ניסיון, בינתיים לא. אלא אתם יכולים לתאר את התמונה הזאת בצורה יותר פשוטה. שלא אתה נמצא בשני קווים, משני אגו וקו אמצעי, והיא משני אגו וקו אמצעי, אלא אתה והיא וקו אמצעי באמצע. כמו שדברנו קודם, ואז כל אחד שמוותר מעצמו מתקדם לאמצע, והיא מוותרת ומתקדמת לאמצע. אז נמצאים שם יחד.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מתנה נקרא שבגלל שאני אוהב אותך הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי. מתנה זאת מעוררת בחזרה אהבה
אורן: אני רוצה להספיק עוד עיקרון אחד, ברשותך, העיקרון הבא מספר 7. "אהבה נקנית על ידי מעשים. כאשר אדם נותן מתנות לחברו, כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור. בסופו של דבר, חץ ועוד חץ, החומה שבלב האחר נבקעת ונוצר ביניהם איחוד רגשי." בקשר הזוגי בין בני זוג, מה היית מגדיר כמתנה? מתנה זה יכול להיות שאני הולך לחנות וקונה לה טבעת.
לא, האם בדקת קודם שזה מה שהיא צריכה? או שהיא תשחק לפניך שזה מה שהיא צריכה. אולי היא רוצה נעליים חדשות. אולי היא לא צריכה נעליים ולא טבעת, ובמקום זה רוצה לנסוע איתך לחופש לכמה ימים. מתנה זה נקרא שאתה בודק מה היא רוצה. את כל חנויות המתנות הייתי מפרק, זה סתם.
אורן: אספו שם את כל הדברים שאף אחד לא צריך.
כן. וההיפך, אתה צריך לבדוק מה היא רוצה ולהביא לה לפי הרצון שלה. זה נקרא מתנה.
אורן: מתנה יכולה להיות רק חפץ?
לא. הרצון, למלא רצון.
אורן: האם יחס יכול להיחשב למתנה? מתי יחס יכול להיחשב למתנה ולהיות מורגש כמתנה?
אם זה בא מתוך אהבה שלא מחייבת בחזרה.
אורן: לא הבנתי.
זה רק חצי המשפט, אם זה בא מתוך אהבה.
אורן: אז זה מורגש כמתנה?
זאת אומרת, שאני בזה לא מחייב אף אחד. אני בזה בעצם נהנה מהפעולה שלי ולא דורש ממנו בחזרה שום דבר. הוא נותן לי הזדמנות לעשות לו מתנה ואני בזה מרגיש תענוג. אני רואה למשל את אשתי כסבתא, הולכת לקנות מתנה לנכד שלה ליום ההולדת, אז היא צריכה להגיד תודה שיש לו יום הולדת, כי זה בשבילה תענוג לחפש מה לקנות לו, מה הוא צריך, אולי כך, ואולי כך.
אורן: שם זה יותר קל. מה אני עושה בקשר הזוגי?
זו דוגמה מתוך אהבה. אותו הדבר בקשר הזוגי. אתה צריך להתכלל ברצון שלה, ממה היא יכולה לשמוח בשמחה הגדולה ביותר, ואתה הולך ועושה את זה מתוך הרצון שלך למלא את הרצון שלה. ובזה בטוח שאתה לא רוצה כלום. כאן החשבון הוא פנימי, אתה לא רוצה שום דבר ממנה. אם אתה מתייחס אליה כשאתה דורש בחזרה, זו לא מתנה, זה נקרא עסקי חליפין. אבל מתנה זה נקרא "שרק בגלל שאני אוהב אותך, לכן הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי".
ניצה: שזה שונה מהעיקרון של ויתור, ששם יש הדדיות, אני נותן ואני דורש חזרה.
כן, מתנה זה מעל זה.
אורן: איך להשתמש באמצעי הזה של מתנה כדי לבנות בינינו חיים חדשים? איך נכון להשתמש באמצעי הזה של המתנה?
על ידי המתנות אתה מראה לה שאתה אוהב אותה, אתה בזה קונה אותה.
ניצה: אבל אנחנו יודעים שבמציאות שלנו הרבה פעמים עושים שימוש לא נכון בזה. אני חושבת שזה מה שאורן אומר. הרבה פעמים עושים את זה גם כלפי בן הזוג, לפעמים גם כלפי הילדים שלנו.
כי אנחנו מביאים את המתנה לא מתוך אהבה, אלא מתוך זה שאני רוצה להרגיע אותה, עשיתי משהו לא בסדר ואני מביא לה כאילו מתנה. זו לא מתנה, זה פיצוי. לא לקרוא לזה מתנות.
אורן: אז מה זה לתת מתנה באמת מתוך אהבה?
כשאני אומר לילד "אם תגמור את בית הספר כך וכך תקבל מתנה". זה לא מתנה, זה תשלום.
אורן: אז לא פיצוי ולא תשלום. איך אני שם את עצמי בפנים?
אתה מראה לה את זה, שקנית ועשית זאת מתוך אהבה.
אורן: לבטא את זה?
בטח, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו". למה? כי אין לזה סיבה. לכל דבר אחר ישנה סיבה, וכאן לא. לכן אתה חייב להודיע ולכן המתנה הזאת ללא סיבה מעוררת מצידו או מצידה בחזרה אהבה. זה לא פיצוי ולא כלום. חייבת להיות כאן תגובה, ותגובה בהתאם לזה תהיה.
אורן: בוא נתסרט את זה ממש. אתה נכנס הביתה ומביא לי מתנה כמו שתיארת פה.
אני צריך לדעת מה אתה רוצה.
אורן: אז זה שלב מקדים.
ודאי, ודאי.
אורן: בוא נזרום. נגיד שביררת מה שאני רוצה.
ביררתי ואני מביא מתנה ועושה את זה בצורה שאני יודע. אני אפילו מספר לה לפני שאני נותן את המתנה, שחשבתי על זה כמה ימים, או חודש ימים, ואפילו אספתי כסף לזה וחיפשתי את זה כדי להביא לך את מה שאני חושב שאת צריכה. ואתה מגדיל, ומגדיל את הדבר, על ידי כמה אתה חושב, כמה אתה מחפש, כמה אתה רוצה להכיר אותה במיוחד. וזה החשוב ביותר, להכיר את הרצון שלה, ואז כנגד הרצון הזה שלה אתה מביא לה מילוי.
וזו אהבה חלוטה ללא שום חשבון, "זה היה התענוג שלי שחבל שנגמר, כי החיפוש וכל הדברים האלה הביאו לי תענוג, מפני שרציתי למלא אותך". זה נקרא מתנה.
אורן: ואז מה היא מרגישה?
תשאל אותה.
ניצה: במשפט ההמשך יש את החומות, "כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור ובסופו של דבר "
כך אנחנו מדברים אם השני האגואיסט, ולא רוצה לקבל ממני כלום וגם נמצא בהתנגשות, זה כלפי אנשים זרים. אבל אם אנחנו מדברים בבת זוג, או בבן זוג, שם כבר יותר קל. ולכן להתחיל במשפחה זה הרבה יותר קל ממה שבמקומות האחרים.
ניצה: זאת אומרת שם החומות לא כאלה נוקשות, חזקות.
אז תתחילו במשפחות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן. איתנו באולפן ניצה מזוז. כולנו מתכנסים כדי לדבר על איך אפשר לשפר את החיים שלנו, שכל אחד ירגיש שהחיים שהוא חי הם חיים חדשים, חיים טובים ונלך קדימה ונתחיל ליהנות סוף סוף מהדבר הזה שקוראים לו חיים, במקום לסבול כל הזמן. אחרי השיחה הקודמת שלנו, שבה דיברנו על איך בונים אהבה, ניצה יצאה מאוד מרוגשת ונסערת, ואנחנו נשמח לשמוע לאן הגעת.
ניצה: זה התחיל מזה שלימדת אותנו שבאמצעות השכל אפשר לעורר רגש. והרגש מעורר את הכוח שנקרא כוח האהבה. בתוך התהליך הזה, אפילו בזמן הקצר שהיה לנו פה, הרגשתי איך לאט לאט, מתוך הדמיון שדמיינתי, התחילה להיבנות בי הרגשה של שמחה בלב, שיצאתי איתה מפה. החלטתי לעקוב מה קורה לי עם השמחה הזאת. שמתי לב, קודם כל, שבאותו יום לא הייתי עייפה, השמחה הזאת החזיקה אותי מאוד מאוד חזק. באותו יום עבדתי גם בערב, הלכתי לעבודה, שם אני מלמדת, נפגשת עם תלמידים, והרגשתי איך כל הרוח הזאת של האהבה והשמחה התחילה לעבור אליהם.
זה היה מדהים לראות איך תוך שעה כולם נדבקו מההרגשה שלי. זה היה מאוד יפה לראות, גם נשים שהתקשרו אלי, גם חברים, כל מי שבאתי איתו במגע באותו יום, הרוח הזאת עברה אליהם. זה היה נורא מרגש לראות את זה.
הפכת להיות למקור.
ניצה: כן. ואז התחלתי לחשוב מי מהחברים שלי צריך היום קצת לקבל אהבה ושמחה, ולהרים אליו טלפון כדי להעביר לו קצת. שמתי לב לקשר בין אהבה לשמחה. מה הקשר?
כי שמחה היא תעודה, זו עובדה, שאת נמצאת במצב הנכון. שמחה תמיד חותמת על זה שאת נמצאת במצב טוב. יש אנשים ששמחים מזה שגנבו, שהרגו, שאנסו, אבל ממעשים טובים אם באה בסופם שמחה, סימן שהמעשה הסתיים נכון.
ניצה: מפה התחלתי לגלגל בראש ואמרתי לעצמי, אם בעזרת השכל אני יכולה לבנות רגש ולעורר כוח של אהבה, האם יש אפשרות לעורר דברים נוספים, כוחות נוספים? ומיד עלה בי הכוח הזה שנקרא "כוח התשוקה". האם גם אותו אפשר לעורר? האם גם את זה אפשר לפתח באמצעות העבודה עם השכל?
הכל תלוי בשכל, הכל תלוי במוח. הכל בראש. והמקור לזה הוא שאנחנו באים כחיות קטנות ואחר כך מתחילים לקבל ערכים מהסביבה, מאבא ואימא, מהגן, מבית הספר, טלוויזיה, אינטרנט, כל המקורות החיצוניים, והם בונים בנו את הערכים. ואחר כך, מקיום הערכים האלה ואיך אני נמצא בהם או לא נמצא בהם, אני מקבל שמחה או אכזבה.
הכל מלאכותי, הכל לפי אותן ההבחנות שקיבלתי מבחוץ, הן היו הבחנות שכליות. אבל אחר כך, כשהן נכנסו אלי ואני לפי ההבחנות הללו, לפי השפעת הסביבה, מתחיל למדוד את המצב שלי, אז אני נכנס או לשמחה או לעצבות. אם אני נמצא בהתאם להערכה של הסביבה, אז אני בשמחה, אם פחות, אז אני בעצבות.
לכן הכל בתוכנו נבנה מהשכל, מקליטה. אנחנו עוד לא יודעים, כמו תינוק, כמו ילד קטן שמסתכל על הכל וקולט הכל, ואחר כך נבנית בו תמונה פנימית, שלפי התמונה הזאת הוא בודק את עצמו – טוב לו או רע לו. ואין בזה משהו יסודי בו, שלו, אלא הכל יחסי, איך שיקבל מהסביבה.
לכן יש אנשים שחיים בתוך היער ואין להם כמעט כלום לעומתנו, אבל הם שמחים. כי כלפי הערכים שלהם, כלפי המצב שלהם, יש להם הכל. כשאנחנו באים לשם אנחנו לא מבינים איך אפשר להיות שמח, והוא שמח בחלקו. זה המקור, המפתח לאושר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו חייבים לעורר את הקשר המיני בין בעל ואישה, כי זה נותן להם הרגשה שהם נמצאים בקשר. בלי הקשר הזה המשפחה לא תתקיים הרבה זמן.
ניצה: איך היינו מפתחים את זה? האם אנחנו מפתחים את התהליך של לעורר את כוח המשיכה? למה אני שואלת? כי אני יודעת מניסיון שזה אחד הדברים שהכי מפריעים בזוגיות. אותו כוח המשיכה או התשוקה, הכוח הזה בהתחלה מגיע באופן ספונטאני, די דומה למה שתיארת גם בקשר לכוח האהבה, הוא בא ספונטאני ואז מתחיל לאט לאט להיעלם, או שהוא לא באותה עוצמה.
זה מפני שבצורה טבעית הוא לא יכול להחזיק הרבה זמן. זה בדוק על ידי הביולוגים, שאותו הורמון שאנחנו מפרישים, יכול להתקיים בינינו עד שלוש שנים מקסימום. אנחנו יכולים, דרך אגב, לחדש אותו, לקבל אותו כתרופה, ואז במשהו לחדש. יש דבר כזה, אפשר. אבל בצורה טבעית הוא מחזיק עד שלוש שנים, וחושבים שזה מפני שזה זמן מספיק לגבר שצריך לתמוך באישה שיולדת, ושנתיים הנקה, כמו שזה מקובל. עד גיל שלוש, מאז והלאה הילד הוא כבר לא תינוק ויכול להמשיך בלי אבא.
הטבע כבר לא קושר את האבא לאימא ולילד. בימינו, בזמננו, עם כל ההפרעות וההשפעות החיצוניות זה ודאי משתנה בהתאם לתקופה ולמצב, אבל כך זה לפי הביולוגיה שלנו.
ניצה: הדרך הזאת שאנחנו יכולים לעורר את הכוח הזה מחדש, בהתחלה הוא הורמונאלי, אחר כך הוא עובר לשלב אחר, שבו אנחנו על ידי השכל, על ידי עבודה עם הראש, עם המוח, יכולים לעורר אותו באיזשהו אופן.
כן.
ניצה: האם אנחנו מעוררים אותו באופן דומה, כמו שהסברת לנו בפעם הקודמת, או שיש תהליך אחר? אז אמרת לנו, "תדמיינו את התמונה השלמה, היפה, המצב השלם, ומשם הרגש מתחיל להיבנות, ועם הרגש הזה תפנה לבן הזוג. כאילו המצב הרצוי קיים ברגע זה".
נכון.
ניצה: אותו הדבר גם פה? כדי לעורר את כוח המשיכה.
בכוח המשיכה יש כמה דברים. קודם כל יכול להיות שיש כאן בעיות פיזיולוגיות. למרות שאני חושב שלא זו הבעיה בדרך כלל, אלה מקרים מיוחדים. ב-90% מהבעיות הן בעיות פסיכולוגיות.
לכן אנחנו צריכים לדעת איך לעורר את הדברים. זה הכל משחק. אם זו פסיכולוגיה, אז הכל נמצא בידינו ואנחנו יכולים לטפל בזה. ודאי שקשר חייב להיות. אנחנו חייבים לעורר את הקשר המיני בין בעל ואישה, כי זה נותן להם הרגשה שהם נמצאים בקשר. בלי הקשר הזה המשפחה לא תתקיים הרבה זמן. באיזושהי צורה פורמאלית יש משפחות שקיימות כך, אבל אנחנו לא מדברים על מקרים כאלה. אנחנו צריכים לשאוף לזה שיהיה קשר תמידי המתקבל כחובה ביניהם, כי בלי ההתקשרות הפיזיולוגית אין הרגשת שיתוף.
אורן: למה?
כי כך בנוי כל מין ומין, שחייבים להיות בקשר מיני זה עם זה. אחרת הם לא מרגישים ששייכים לאותו תא שנקרא משפחה.
אורן: ואם הם לא רוצים?
אם הם לא רוצים אנחנו צריכים לעזור להם שירצו. זה חייב להיות באיזושהי צורה, לא חשוב איזו, עד גיל זקנה. סתם שישבו בחיבוק זה ליד זה, גם אם מדובר על זקנים בני מאה, זה לא חשוב, אנחנו צריכים בכל זאת שיהיה איזה מגע כמה שיותר קרוב בין הגופים, כי כך הם שייכים בכל זאת לזוג שבעולם הזה.
אורן: נניח שהם לא בני מאה, אלא אנשים צעירים ואחד מהם פתאום כבר לא מרגיש משיכה לשני. מה עושים?
זה הכל משחק במוח ולא בשום דבר אחר. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים על ידי הדרכה לתת לו ערכים כאלה, שפתאום הוא רוצה בלונדינית, פתאום רוצה ג'ינג'ית, פתאום הוא רוצה גבוהה, קטנה, שמנה, רזה ועוד. זה הכל מתוך הערכת הסביבה. זאת אומרת, זה הכל מודרך מבחוץ, אז למה שזה לא יהיה מודרך ממה שאנחנו אומרים, וכל פעם יראה את אשתו מתחדשת? מתחדשת בצורה כזאת שאם הוא מרגיש שבמגע פיזי עימה יש לו חידוש, אז לא תהיה שום בעיה שהקשר הזה לא יפסק.
אורן: מה פירוש "חידוש"?
חידוש, בזה שהבעיה שלנו שכל דבר ודבר שקורה לנו בחיים, אם אנחנו לא דואגים לחדש אותו הוא מגיע לשגרה. ואנחנו צריכים לדאוג, בעבודה, בעיסוק של האדם. רק ילדים נותנים לנו כל פעם התחדשות ולכן איתם אין בעיה. אם הם לא היו גדלים אנחנו היינו מאבדים אליהם כל עניין. אלא מפני שהם כל הזמן גדלים, כל הזמן מעוררים אותנו, כל הזמן מולידים בנו את הילד שבכל אחד מאיתנו, הם לא נותנים לנו מנוחה.
ולכן חסר לי משחק עם בת הזוג שלי, ולכן אנחנו כבר לא מעוניינים זה בזה. אנחנו מסתכלים אחד על השני כמו על ריהוט.
אורן: מה עושים?
כאילו מחליפים את הריהוט. אני אומר ברצינות. אנחנו צריכים להבין את הפסיכולוגיה של האדם במה אנחנו יכולים להיות חדשים זה לזה. להקסים זה את זה.
אז יש בזה דברים מאוד מעניינים. אנחנו רואים בהרבה תרבויות, מזרחיות, איך אישה רוקדת לפני הגבר, איך עושים יחד עם המוסיקה, עם הכיבוד, עם אוכל, כל הדברים שהיינו רגילים להשתמש בהם בדורות הקודמים. היום בגלל הטכנולוגיה ובגלל העבודה שלנו, בגלל החיים שלנו, אנחנו כל כך שטחיים שזה פלא בכלל שעדיין 50% מהמשפחות איכשהו מחזיקות את המסגרת. כי בלי חידוש, בלי התחדשות, בלי המשיכה ההורמונאלית, בלי לראות משהו חדש, מקור חדש, תענוג חדש, אנשים עם האגו הגדול שגדל במשך אלפי שנים לא מרגישים היום שום צורך בקיום המשפחתי, אלא רק המסגרת מחייבת.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
בכל דבר אתה חייב לעורר את הכוח השלילי כדי להדגיש את הטעם בכוח החיובי.
אורן: מה אני יכול לעשות כדי לראות בבת הזוג או בבן הזוג בכל פעם את ההתחדשות הזאת. איך אפשר לראות בפרטנר שלי כל פעם מקור לתענוג חדש, הרי זה אותו בן אדם?
אתם צריכים כל פעם לחדש את היחס, האהבה, החיבה, הוויתור, את הקרבה שביניכם. והאגו הרי יחדש את המצב, כל הזמן. אם אתם עובדים מעל האגו, כל פעם תהיה לכם התחדשות.
אורן: לא הבנתי.
דיברנו על חידוש המצבים, על חידוש היחסים. אם אתם עובדים כך שכל אחד מבטל את עצמו, מוותר על השטח שלו כדי להכניס את השני, והוא רוצה שהשני ייכנס בשטח שלו יותר, בהתקשרות הדדית כמו שתי טבעות שנכנסות זו לתוך זו, אז בכך נראה התחדשות תמידית. מפני שהאגו שלנו כל הזמן משתנה וגדל והוא ייתן לנו בכל פעם הפרעות. ואנחנו נצטרך לעבוד מעל להפרעות האלה ואז זה יהיה לנו כמו משחק, שכל הזמן נצטרך לפתור אותו בעזרה הדדית.
אורן: איך המשחק הזה יוכל להשפיע על חידוש המשיכה המינית לבן או בת הזוג?
מפני שאנחנו נמשכים האחד לשני ורוצים להיות בקשר זה עם זה כל פעם בהתחדשות הרצון.
הרצון שלנו דוחף אותנו זה לזה, בכל פעם הוא שוב נדחה לפינה האגואיסטית שלו, ואנחנו שוב רוצים להתקרב ולעשות קשר. אנחנו רוצים לעשות זאת בכוח. ואז מתוך המצב הזה, אנחנו כל הזמן מעוררים אצלנו את ההתנגשות והתשוקה. זה כמו פלירט, נדחפים זה מזה ומתקרבים לזה לזה. וכך אנחנו על ידי הריחוק והקרבה, מולידים בכל פעם את שינויי המצבים. ואז שינויי המצבים האלה נותנים לנו את החידוש הפנימי ביחסים. בכל היחסים, כולל במין. ואז כתוצאה מכך שהצלחנו להתקרב, אנחנו נרצה גם לקיים את הזיווג הגשמי. הוא יהיה בשבילנו תוצאה של החיבור שהשגנו.
לפעמים אנחנו בעצמנו לא יודעים שבתת ההכרה אנחנו מעוררים במשפחה התנגשות, ואז אחר כך משלימים בשמחה והולכים לחדר שינה. כן, הם משלימים כביכול. גם אצל החיות, נאמר אצל האריות, אפשר לראות כמה שזה קשה להיכנס לזיווג, הטבע מנהל אותם כך שהם כאילו רבים, שהם כאילו לא מתקרבים, ואחר כך כביכול הם משלימים. כדי לעורר תשוקה אתה חייב עזר כנגדו, את הכוח ההפוך, בלעדיו זה לא יקרה. זה המשחק. בכל דבר אתה חייב לעורר את הכוח השלילי כדי להדגיש את הטעם בכוח החיובי. כי אין את הכוח החיובי בטבע, כל הטבע הוא יצר רע, אבל כדי להגיע לקשר, אתה צריך דווקא לעורר את היצר רע, לכן הוא נקרא עזר כנגדו.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |