כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו.
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: איתנו באולפן גם ניצה מזוז, שלום ניצה.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו מדברים פה על החיים שלנו, על איך לבנות חיים חדשים וטובים לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד. בשלב הזה של סדרת השיחות, נתמקד במערכת היחסים הזוגית שיש לנו בבית עם בן או בת הזוג, וננסה להבין איך נוכל להשתמש במערכת הזו כמעין מתקן אימונים או מעבדה ביתית, שבה כל אחד מאיתנו יפתח את עצמו, את המודעות שלו ואת יחסו לעצמו ולזולת בצורה חדשה לגמרי. בכל שיחה אנחנו מתקדמים וחושפים עוד ועוד דברים ועוד רעיונות ואט אט נרקמת בפנינו מעין תמונה שבה נראה איך אפשר לפעול בתוך הקשר הזוגי שיש לנו, ולשדרג את עצמנו, את חיינו ואת חיי הסובבים אותנו.
בהמשך לשיחה הקודמת שהייתה לנו, אנחנו רוצים להתמקד בתחילת השיחה הנוכחית, בתהליך הזה, שבו האדם בקשר החדש שדרכו הוא מתפתח עם הזולת, עם בן או בת הזוג, הוא אמור לפתח איזו רגישות או עדינות, כמו לקלוט מהשני את הרצונות והצרכים שלו.
ניצה תציג לנו את הדברים בצורה חדה יותר, עם סימן שאלה שדרכו הרב לייטמן יפַתח את הנושא.
ניצה: מתוך הדברים שנאמרו, אנחנו מבינים שכדי ליצור תקשורת, לבנות קשר בין בני זוג, נראה שהשלב הראשון הוא היכולת להרגיש את הצד האחר. איך נפתח את יכולת ההרגשה של הזולת? איך אצליח להרגיש מישהו אחר ואת רצונותיו בי?
זה יגיע אחרי שנגיע למצב שנרצה לכסות את כל פשעינו ותכונותינו הרעות, בקשר יפה וטוב, באהבה. אז נצטרך לתת איזה ביטוי ליחס שלנו, אז פתאום אהיה זקוק לידיעה ברורה מה טוב לפרטנר שלי? מה הוא אוהב ורוצה ולמה הוא היה מצפה ממני? אני קודם כל מגלה בי חיסרון להשפיע לו ואז כביכול אני נשאר עם השאלה, עם החיסרון החדש, מה אני יכול לתת, במה אני יכול להשפיע לו? עם החיסרון החדש הזה, אני כביכול צריך לבדוק מה הוא היה רוצה ומצפה.
וכאן יש גם נושא לדיון, שבו צריכים להיות פתוחים לגמרי. כל אחד ממש צריך לגלות לשני את מצפוני ליבו, מה הוא רוצה ובאיזו צורה הוא היה רוצה לקבל מהשני את סימני האהבה והיחס שלו. וכאן אנחנו מגיעים כבר לשלב שבו כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו. להרגיש את החסרונות שלו כמו של עצמו ולהרגיש את המילוי שהוא ממלא בתוך החסרונות שלו, כאילו שהם נמצאים בו.
אורן: כל אחד משתדל לעזור לשני לקלוט את בן הזוג, להרגיש אותו, לחיות בו?
כן. זאת אומרת, האהבה נקראת "איחוד". איחוד נעשה על ידי התכללות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
במקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי.
אורן: מה זו התכללות?
התכללות זו מילה שלא משתמשים בה, כמדומני שהיא בכלל לא נמצאת בלקסיקון. לענייננו, משמעה שאני מתעלה מעל הרצונות שלי, עושה עליהם כביכול צמצום. בצמצום, הכוונה היא לא שאני לא משתמש בהם, אלא שאני לא משתמש בהם להנאה עצמית. ובמקום הרצונות שלי אני רוצה להכניס לתוכי את רצונות השותף שלי. מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, אני רוצה לקלוט אותו פנימה. זאת אומרת, שבחסרונות שלו הוא ימלא לי את אותו מקום שבו היו החסרונות שלי, אני שם את החסרונות שלו למעלה מהחסרונות שלי, את שלי דחיתי כבר למטה. עכשיו אני עובד עם כל היכולת שלי כדי לקלוט את החסרונות שלו ושהם יחיו בי.
בזה אני בונה את דמותו בי. ואז אני עושה חשבון, איך אני יכול להשפיע לו. את החשבונות האלה אני עושה בתוכי עם הדמות שלו שקלטתי, עם החסרונות, עם הרצונות, עם התשוקות, עם כל הציפיות שלו. עם כל זה אני עובד. אחרי שבניתי אצלי את כל הדמות הזאת ועשיתי עליה איזו עבודה, אז אני מבין איך אני צריך להתייחס לזולת. הכול נעשה בצורה הדדית, בדיבור בסדנאות בינינו. כל אחד עוזר לשני, "איש לרעהו יעזורו" בקליטת הדמות שכנגדו.
וכאן אדם מתחיל להתעלות מעל הטבע שלו, לטבע של הזולת. זה נקרא "עזר כנגדו", כשאנחנו עוזרים זה לזה לבנות דמות כזאת. את דמותה של האישה בבעל, ואת דמות הבעל באישה. כל אחד נעשה מורכב משתי דמויות בתוכו, אני ובן הזוג שלי. וודאי שזה משתנה ומתעשר כל הזמן, יותר ויותר אנחנו מלבנים את התכונות והדמויות האלה, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים איך להתייחס זה לזה. אני דרך הדמות שלה בי, מתייחס אליה והיא דרך הדמות שלי בה, מתייחסת אלי. ואז מגיעים לחיבור.
אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, שבה נניח פרצוף גלגלתא צריך לעשות קודם כל פרצוף פנימי של ע"ב ואחר כך להתקשר לע"ב, וגם ע"ב מתקשר לגלגלתא. לא לגלגלתא עצמה, אלא לע"ב שבגלגלתא. זאת אומרת, כל פרצוף צריך לבנות בתוכו משהו מתאם עם הפרצוף האחר. החלק המתאם הזה הוא בדיוק אותו פרצוף חיצוני שאליו הוא מתקשר, ונמצא בו. בתוך אמא קיימת דמות של הילד שלה בצורה טבעית ולכן היא יודעת בצורה טבעית איך להתייחס אליו. בצורה הפיזיולוגית זה הרחם שלה וכל הגוף שעובד דרך הרחם כדי לספק כל מה שצריך לעובר, ואחר כך זהו זמן היניקה והטיפול החיצוני, אבל תמיד זה מתוך הדמות שיש בתוך פרצוף אחד כלפי השני.
אנחנו רואים זאת מהמערכת שנקראת אבא ואמא הרוחניים, דרך פרצוף שנקרא "צלם", כמו שכתוב, "בצלם א-לוהים ברא את האדם" , כך על ידי התאמה כזאת יש לנו קשר בין אחד לשני. אחרת הקשר לא נבנה. גם בטכניקה אנחנו תמיד צריכים לבנות איזה מתַאם לקומוניקציה בין חלק אחד לשני. וזה תמיד נעשה כך שבמערכת אחת יש יציאה שבנויה נכון כדי להתחבר לכניסה של הצד השני, ושם יש מערכת כניסה שמתחברת כך ליציאה של הראשון ואז יש ביניהם באמת התקשרות.
אם אנחנו מודעים לזה, אם אנחנו יודעים איך לבנות את הדבר הזה, אז בטוח שבאמת נגיע לקשר הדדי נכון. ומתוך זה שאנחנו מערכות שמשתפרות ומשתנות בכל פעם, עלינו להמשיך בעבודה הזאת כל הזמן. אנחנו בעצם מרגישים את החיים שלנו באותו חיבור, לא בחלקים החיצונים אני והיא, אלא איך שהדמות שלה בי והדמות שלי בה מתחברות ביניהן. יש בי את הדמות שלה ויש בה את הדמות שלי והדמויות האלה, מגיעות בעצם לקשר, עד כדי כך שהן צריכות להיות כאחד. ואנחנו שמשתנים כל הזמן, עובדים כל הזמן על שיפור הדמויות האלה ושיפור הקשר.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
הדמות שלה נבנית בך מזה שאתה אוסף את הרצונות, התשוקות, ההרגלים, התפיסה שלה.
אורן: הבנתי שאני צריך לבנות את הדמות שלה בי, כדי שהיא תהיה המתאם בינינו, והבנתי שהיא צריכה לעשות את אותה העבודה.
כן. ואיפה הקשר בינינו? דרך הדמויות. גם עכשיו אתה בתת הכרה כך מתקשר לשני. כשאתה מדבר עם המנהל שלך, אתה מתאר את הדמות שלו כדי לדעת איך לדבר איתו, איך לעבוד איתו. אתה בכל זאת עושה דברים כאלה, אלא שכאן אנחנו רוצים להגיע לזה בצורה הכרתית, שנוכל לנהל זאת כדי להביא את עצמנו לקשר הטוב. אבל אתה עושה את אותו דבר גם עכשיו. זה בטבע, זה בטכניקה, בביולוגיה, בכל דבר זה קורה, בלי זה בכלל לא יכול להיות קשר כלשהוא עם בני אדם. אפילו קשר רע נעשה בכל זאת בצורה כזאת.
ניצה: כדי שיהיה אפשר להבין זאת, ננסה להסביר במילים פשוטות יותר, הדמות הזאת שאני בונה בי, האם אפשר לומר שזו התפיסה שלי כלפי בן הזוג.
כן, אבל התפיסה היא מאוד מורכבת, זו ממש דמות.
ניצה: זאת אומרת, מה שאני חושבת ומרגישה כלפיו, כל התפיסה שלי כלפי בן הזוג, ואותו דבר ההיפך. שתי התפיסות האלה בעצם מתחברות או לא מתחברות ביניהן. שם זה נמצא. האם זה נכון?
כן.
אורן: הבנתי עקרונית, אבל עדיין לא מעשית. שכדי להתקשר נכון אליה, אני צריך לבנות את דמותה בי. ונתת דוגמה שבכל התקשרות של שתי מערכות חייב להיות מתאם.
כן, והיא עוזרת לך לבנות את הדמות שלה בך.
אורן: זהו השלב הבא, שעליו אמרת שהוא צריך להיות בעזרה הדדית. הבנתי שאני צריך לבנות דמות שלה בי והיא צריכה לבנות דמות שלי בה.
כן. וזה תהליך. כי כל אחד לא בדיוק יודע את עצמו ולא יודע את הזולת, לכן מבררים. כל הטענות של האישה "אתה לא מדבר איתי, אתה לא מתעניין" וכן הלאה, זה בדיוק מה שיש לך עכשיו במה למלא. וזה באמת נכון כי מצד הנוקבא יש דרישה כזאת לזכר.
אורן: אמרת שבתהליך הזה צריכה להיות עזרה הדדית, עוזרים אחד לשני. והכי חשוב זה שכל התהליך הזה נעשה בדיבור, בסדנאות בינינו.
כן.
אורן: האם אתה יכול לתרגם לי, כי לימדת פה עיקרון של בניית דמות פנימית, כמתאם בינינו שתיבנה באופן הדדי.
נתתי דוגמה מע"ב ס"ג.
אורן: אמרת שהעזרה ההדדית בבניה הזאת צריכה להיות בסדנאות בינינו, האם אתה יכול לבנות לי איזו סדנה קטנה, שבה אני מתחיל לבצע את המודל שתיארת. תיארת פה מודל התקשרות בין שני אנשים ואמרת שהוא נכון בכל הרמות. האם אתה יכול עכשיו לבנות לי שלבים? כי הרי לא מדובר בכך שאדם יפנטז לבד.
לא, אי אפשר לעשות זאת לבד.
אורן: אז תוליך אותי בבקשה באיזשהו תהליך. תבנה לי תהליך.
הדמות שלה נבנית בך מזה שאתה אוסף את הרצונות, התשוקות, ההרגלים, התפיסה שלה, ההסתכלות שלה, היחס שלה לעולם, הכול. אתה משתדל להתלבש בה כמו שחקן שמשחק איזו דמות, שהוא צריך ממש להתלבש בתוך הפנימיות של אותה הדמות. נשאר ממנו רק גוף, וכל הפנימיות, המחשבות, הרצונות, ההרגלים, הכול, הכול, הוא ממש צריך להיכנס לתוך הדמות החדשה. אז כך אתה משתדל לעשות.
וכשאתה בונה את הדמות הזאת, נעשה לך ברור העולם הפנימי שלה, אתה כאילו מסתכל מתוכה על העולם דרך העיניים שלה, דרך האוזניים שלה, דרך הרגליים שלה, התכונות הטבעיות שלה. אתה מתחיל לראות את העולם דרכה. ואז ברור לך מה היא מצפה ממך, איך היא ראויה ובאיזה סוג קשר, הכול. זאת אומרת אתה לומד את המערכת כנגדך, אבל בצורה שאתה מתלבש בה. אתה בונה איזה מתאם בינך לבינה.
ואותו דבר היא. בדרך כלל לאישה זו פחות בעייתי. כי הגבר הוא הרבה יותר פשוט, הוא יותר מובן לה והיא פחות או יותר מבינה אותו. בצורה טבעית כך זה בתוך האישה, יש היכולת לדמיין את הגבר שלה נכון.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה?
אורן: בשיחה שלנו היום, הדגשת כל הזמן עיקרון של עזרה הדדית. אמרת "איש את רעהו יעזרו", שהם צריכים לעזור זה לזה בתהליכים האלה.
כך חייב להיות.
אורן: ביחס לבניית דמות וקליטת דמות, אתה יכול לתת קצת טיפים הקשורים לעזרה הדדית. כי כל מה שתיארת, רוב רובו, הרגשתי שזה יותר פנימי, אישי.
העיקר שכל הזמן נדגיש מאילו צרות אנחנו בורחים ולאיזו מטרה יפה, מצב יפה, אנחנו מגיעים. וללוות את כל הדברים האלה בלימוד ובחינוך האינטגראלי הכללי, בחיזוק מצד החברה הרחבה, ובמפגשים שבועיים. אם בני הזוג עושים את זה, בטוח שהם מגיעים לתוצאה נעלה. ואנחנו מתקדמים לעולם שיהיה לנו בו המון זמן. אף אחד לא צריך את כל העבודות המיותרות שהיום אנחנו שקועים בהן, אנחנו צריכים רק לספק לעצמנו אוכל נפש, הכרחיות. ולכן לכולנו יהיה זמן לעבוד בזה, להתחיל להרגיש התעלות, בילוי וסיפוק בלתי פוסק.
אורן: יש פה איזה מפתח של פתיחות. אמרת הרבה פעמים גם בשיחות האלה, שהאדם שם את עצמו כמו ערום, גלוי, פתוח. האם אתה יכול להמציא לי איזה תרגיל או משהו שיכול לעזור לי כאדם סגור, לפַתח במשהו את הפתיחות הזאת שהיא תנאי לתהליך הזה, כי יש פה התקשרות לאדם אחר.
זה לא "חפירות" שלי עם עצמי, אתה רוצה לעשות לי פה אינטראקציות לא קלות. האינטראקציות פה הן עמוקות, זאת אומרת אתה בונה לי תהליכים שהם רגשיים, אינטימיים, מאוד עמוקים. איך אתה יכול לעזור לי כאדם מודרני ודי סגור, קצת להתקרב לפתיחות שהיא פה תנאי מקדים לתהליכים הגדולים האלה?
כל פעם קצת, בהדרגה, אנחנו מעלים את חשיבות המטרה מעל הכל, ואנחנו לומדים עד כמה שהמצב שלנו הוא אנוש ללא שום תקווה להצליח וליהנות, לא מהחיים ולא מהמוות, ואנחנו נתמכים על ידי דעת הסביבה, והעיקר שעכשיו אני הולך להשיג את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, וה"זבל" שבי, לא אני בניתי אותו. הכוח העליון אומר, "בראתי יצר הרע" , ובאמת אני רואה שכך אני, "יצר לב האדם רע מנעוריו" , כולם מסכימים עם זה.
אני לא פותח כאן שום דבר החדש. אני רע? רע. אני פחדן, שתלטן, שקרן, גנב, מניאק, לא חשוב מה, מוטציה גרועה ביותר. כן, לא שאני מצדיק את עצמי, אני לא צריך להצדיק את עצמי כי זה לא אני, זה הטבע שבי. האני יהיה כשאני אהיה השולט על משהו. על זה אני לא שולט. אני אהיה אני אם אני אבנה בי משהו, ואת זה לא בניתי. ואם דעת הקהל היא כזאת שאנחנו באמת הגענו בהתפתחות האגואיסטית שלנו, לצורה כזאת שאין דבר יותר גרוע ונורא מהאדם שבעולם הזה, אז מה יש כאן לפתוח, מה יש כאן לדבר בכלל. מה, אנחנו לא אנשים מבוגרים שאנחנו מבינים על מה יש לדבר? כולנו חיות, מה יש לי להסתיר? זה מין משחק כמו שאתה רואה על הילד שהוא רוצה קצת לשקר לך במשהו. אתה רואה אותו, אתה קורא אותו.
אורן: אתה הגדול, אבל אני זה הילד.
אבל אתה מתייחס לעצמך קצת מלמעלה.
אורן: אדם פוחד לפתוח את עצמו שמא יפגע.
אם אתה הולך בצורת ההשפעה, שאתה רוצה להשתמש בזה כדי להשפיע טוב לזולת, אין לך מה לפחד. ההיפך, אני פתוח, אני הולך לעשות טוב. אם אני הולך לעשות טוב לשני, למה אני צריך להתבייש?
אורן: ברע שיש בי עכשיו?
כן. אלא במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה? אני לא מבין מה צריכה להיות הגישה כאן, צריכים להסביר את זה, צריכים לעבוד על זה. אנחנו צריכים את דעת הסביבה. לפני חמישים שנה כשהייתי צעיר, להגיד למישהו שהוא הומו או שהיא לסבית זה היה משהו נורא, אף אחד לא הבין את זה, לא קיבל את זה, האנשים האלה היו ממש מנודים מהחברה. אף אחד לא רצה להתקרב אליהם, הם היו כמו אלה שיש להם צרעת. היום הם עושים תהלוכות, מצעד הגאווה. אף אחד היום לא מתבייש. ההפך, אם אתה לא מקבל אותם, תתבייש לך. אתה מבין איך הכל השתנה, על ידי מה? על ידי דעת הקהל, שהכניסה את זה בצורה מאסיבית. ואותו דבר עם העישון, היום אני לא יכול לעשן באף מקום, קיימת דעת הסביבה, אסור וזהו. להומואים ולסביות נעשה מותר, ולעישון נעשה אסור. אותו דבר כאן. וכאן אני הולך להשפיע, אני הולך להיות טוב עם אחרים, אני בא עם הטבע שלי, אני רוצה לעלות מעליו.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר.
אורן: אתה אומר פשוט, זה שאתם עכשיו מתיישבים כדי לבנות משהו טוב, זה צריך לשחרר אותך מהלחץ על כל ה"זבל" שיש בך. כי בסך הכל התיישבתם ליצור משהו טוב. מה זה צריך לתת לך?
את נקודת האיחוד, את המטרה, כן, כך אנחנו, התחתנו כאלה והתחלנו לבנות משפחה כשהיינו כאלה. עכשיו אנחנו צריכים להתעלות מעל מי שאנחנו. אז להתעלות אפשר רק בתנאי שאנחנו דורכים על מה שאנחנו נמצאים בו וכך מתעלים. אז צריכים לדעת על מה דורכים, כי התכונות המתוקנות, הן מתוקנות מהרע לטוב. אז קודם אנחנו צריכים לראות את הרע, גילוי הרע זה קודם כל. ואחרי כן "סור מרע" ובסוף "ועשה טוב" . את השלבים האלה חייבים לעבור.
אנחנו לא צריכים ללעוס את השלבים האלה ולאהוב אותם, "למצוץ" וללקק אותם, כל הזמן. לא, אבל לראות אותם כן. וכשבן הזוג שלי מסביר לי איך אני נראה מהצד, זה בשבילי כמו מראה. הגאווה שלי לא עוזרת, את הגאווה אני שם בכלל למטה, אני צריך להתעלות מעל כל ה"זבל" שיש בי. במה יש לי להתגאות? חייבת להיות כאן נקודת אמת, שאני הולך לקראת משהו גדול. חייבת להיות לי כאן חשיבות המטרה כדי לתת חומר דלק, בלי זה ודאי שאני לא אוכל. ואז אני אומר, דעת הסביבה, החברה הגדולה, שהיא תעורר בי את חשיבות המטרה, אותה נקודת האיחוד.
אורן: למה בכך שהשני מגלה לך דברים שליליים על עצמך, אתה מתייחס לזה כאל דבר יקר וחשוב שאתה שמח לקבל אותו?
כי אני מסתיר את הדברים האלה מעצמי, רק בת הזוג יכולה לעזור לי. אני אף פעם לא אגלה את היצר הרע שלי ואף פעם לא אוכל לתקן אותו.
אורן: למה אתה מסתיר?
אני מסתיר כי זה פגם באני שלי, בגאווה שלי, בכבוד שלי. אני אפילו לעצמי לא יכול להגיד שיש בי תכונות רעות כאלה וכאלה, אני תמיד מכסה אותן מיד בתת הכרה אומר לעצמי משהו כמו "אה, לא נורא, בסדר". אני לא חושב על זה, אני שם את התכונות הללו באיזה קופסת פנדורה, בפנים, ולא נוגע בהן. אדם לא רואה את הרע בתוך עצמו, הוא קרוב לליבו. השוחד סוגר את העיניים, סוגר את האופן שבו אני רואה את הדברים. שום דבר אני לא רואה על עצמי. אני כל הזמן, כל החיים נמצא בזה שאני מצדיק את עצמי, ומאשים את השני. כל הזמן אני צריך להרגיש את האחרים פחות ממני. כל העבודה שלי, כל המאמץ שלי בחיים, הוא איך האחרים יהיו פחות ואני אהיה יותר במשהו, כל פעם במשהו אחר, רק במשהו בכל זאת. אחרת אין לי זכות קיום, האגו לא יכול להחזיק אחרת.
ניצה: זה נושא של ביטחון, מה שאתה בעצם מתאר עכשיו. שכל הפעולות שלנו הן כל הזמן כדי להשיג ביטחון, ופה מה שאורן מדבר עליו, פתיחות, זה נראה כאילו שהתנאי לפתיחות מצריך קודם ביטחון בקשר. אני צריכה להיות בטוחה במאה אחוז שלא יעשו שימוש רע בגילוי שלי.
לא איכפת לי, אני מחליט שאני הולך לקראת תכונת ההשפעה ואז זה לא חשוב לי. לא חשוב, פשוט מאוד. אני רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה, לצאת מעצמי. זהו. בין אם יש לי בן זוג, בת זוג, ובין אם לא, אני הולך על התרגיל להתעלות מעל עצמי. זהו. ואני חושב שהדוגמה הזאת שאני אתן לשני, היא תהיה כל כך ישרה ופתוחה שהיא לא תאפשר לשני לעשות משהו. לא יהיה לו במה לאחוז כי אני חפץ חסד. מה תעשה לי? או שאת משחקת איתי או שאת לא משחקת. זהו, אני מתייחס לזה כך.
למרות שבן הזוג לא רוצה, תעשה כזה תרגיל, והוא יגיד לך "לא רוצה להיות בסדנה, לא רוצה כלום". תתחיל להתייחס בצורה כזאת, אתה תראה שבזה אתה כובש אותו, הוא לא יוכל לברוח. כי כלפי הפתיחות הזאת והיושר הזה אין מה לעשות.
אורן: מה היית אומר לבן הזוג שלא משתף פעולה.
אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר. אני נותן לו דוגמה ומספר עליו הכל, ומספר על עצמי הכל בצורה הפתוחה ביותר. נותן לו דוגמה כזאת. נניח שהוא לא מסכים איתי, בסדר, תראה עם מה הוא לא מסכים, האם הוא מסוגל לעמוד נגדי בצורה כזאת. אני לא חושב שיש אדם שיעשה כך, הפושע הכי גדול, יהיה מחויב להתחיל להתמודד עם היושר, עם הגילוי, עם היחס הזה, עם ההשפעה כזאת.
אורן: את זה צריכים עוד לפתח, אבל הזמן שלנו נגמר. זה מעניין, החד צדדיות פה. אתה אומר שהכוח של היושר הפנימי של האחד, יכול להזמין בשני תגובה חיובית בהכרח.
זה בתנאי שהם בכל זאת זוג, הם חיים במשפחה.
אורן: זה ברור, רק בזוג.
נניח שהגבר יֵשב בצד, ושם הוא הרגיש את המשפחה שלו.
אורן: עבודה בזוג.
אם בזוג, זה ילך.
אורן: הזמן שלנו לשיחה הזאת נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, ו"יאללה", נתרגל בבית ושיהיה כל טוב. עד הפעם הבאה להתראות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |