מעל הכל יש לנו את נקודת החיבור, אנחנו נהיה קשורים אליה, לנקודת החיבור הזו, בלב ובמוח, ונראה מה אנחנו צריכים לעשות עם כל הבעיות שלנו למטה.
אורן: אתה יכול לתרגם את הרעיון הזה שאמרת עכשיו, לרמה של זוג?
בזוגיות, אנחנו הגענו לשלב שאנחנו כבר לא יכולים לסבול זה את זה, לא יכולים להסתדר זה עם זה, יש לנו טענות אחד לשני. ואחרי טענות אנחנו כבר פשוט לא רוצים להיות ביחד, "
אנחנו חיים יחד בגלל שיש לנו ילדים". אף אחד לא מוצא בשני שום דבר, אפילו יש לה מישהו, ולי יש מישהי, אנשים חיים בצורה כזאת, עד כדי כך, שחיים כאילו בית מלון, והילדים, זה העניין שמחייב אותנו.
יש כאלה שמחייב אותם העסק המשותף, פגשתי המון אנשים כאלה. והם יודעים זה על זה, ואפילו לא חיים בדיוק יחד, רק לפעמים. אז אנחנו הגענו למשבר מאוד רציני, אין לנו יותר מה לעשות, רק אם אנחנו נשפר את עצמנו. אתה יכול להביא למשפחה כל מיני דברים, לבנות להם ארמון, לתת להם כלי בית מיוחדים, ריהוט, מה שאתה רוצה, ומה תעשה? לכל בן משפחה יש היום חדר לחוד, וכל אחד לא נפגש עם השני. הוא אוכל, ואחר כך אני, ואחר כך היא וכן הלאה.
ולכל אחד יש חדר משלו, וארון משלו, ומחשב משלו והכל משלו, וכל אחד סגור בתוך החדר שלו. לא נשאר לנו יותר מה לעשות ברמה הזאת. אין לנו אפשרות לעשות יותר שכלולים חיצוניים, גם בעולם הזה וגם בחיי משפחה. עכשיו אנחנו חייבים להתחיל שלב חדש, לשנות את האדם. ולא סתם לשנות את האדם, אלא להתקשר עם הזולת, ביכולת החדשה שלו, ללמד אותו איך להיות קשור עם הזולת מעל אותו ה"זבל".
זה השלב הבא, זה בעצם העידן החדש. ואז מתוך המשפחה נגיע לשינוי החברה, לשינוי הטכנולוגיות, הכלכלה, המדע, התרבות, החינוך, הכל ישתנה. אבל זה הכל משינוי האדם, עכשיו זו הבעיה. להעביר את המבט שלנו, תשומת לב שלנו, מהשינויים החיצוניים, מהבנקים, מהתעשייה, מכל מיני דברים שדרכם אנשים חושבים שהם יצאו מהמשבר, אל תוך האדם.
אורן: האם אתה יכול הגיד את אותו משפט גם על הבית? מאיפה אנחנו צריכים להעביר את תשומת הלב, היום, כדי לשפר את הקשר בין בני זוג? מאיזה מקום צריכים להזיז את תשומת הלב, למקום חדש? מה המעבר בגישה ייתן לקשר בינינו?
ממה מתחילים? מנקודת החיבור. קודם כל אני והיא חייבים להגיד כך, שמעל הכל יש לנו את נקודת החיבור, בפירמידה, למעלה. אנחנו נהיה קשורים אליה, לנקודת החיבור הזו, בלב ובמוח, ונראה מה אנחנו צריכים לעשות עם כל הבעיות שלנו למטה. נקודת החיבור היא איזה מבנה כזה. מה אנחנו צריכים לעשות עם כל הזבל הזה?
לא לתקן אחד את השני, לא לדרוש שום דבר אחד מהשני, רק "איש לרעהו יעזורו". לוותר לשני, ולבטל את עצמו כלפי השני. וכל מה שדברנו בסדנה הזאת. אבל להתחיל רק מנקודת החיבור, כל הזמן. יש לנו תכנית, להגיע לנקודת הדבקות ההדדית.
"סוף מעשה במחשבה תחילה", בלי זה אנחנו לא מסוגלים. חייבת להיות איזו תכנית.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים לקבוע מטרה, ולפי המטרה אנחנו כל הזמן מחזקים אותה, מבררים אותה.
אורן: אני רוצה שתבאר את זה יותר. הגדרת פה את המטרה, שהיא תהיה בראש הפירמידה שלנו, היא תהיה היעד שאליו אנחנו שואפים. וקראת לנקודה הזאת "נקודת החיבור" או האיחוד בינינו. זה תמיד צריך להיות לנגד עינינו כיעד, שאליו אנחנו פוסעים?
ששם אנחנו נמצאים, אחד. "אשתו אדם כגופו".
אורן: מה היא נקודת החיבור הזאת שעליה אתה מדבר?
הנקודה שבה שנינו נעלמים, והופכים להיות למשהו אחד. זה מבנה רוחני.
ניצה: אני מבינה שנקודת החיבור היא המטרה הסופית. אז אנחנו מתחילים איתה?
"סוף מעשה במחשבה תחילה". אנחנו צריכים לקבוע מטרה, ולפי המטרה אנחנו כל הזמן מחזקים אותה, מבררים את המטרה. זה לא שאנחנו עשינו, דברנו על זה, ושכחנו, לא. המטרה תמיד לנגד עינינו, ומה שאנחנו עושים, זבל, כיסוי, לא חשוב מה, זה הכל רק כדי כל הזמן לחזק את הנקודה.
הנקודה הזאת לא נמצאת אצלנו בכוונת כל הזמן. כי היא גם כמטרה לכל פעולה פרטית שאנחנו עושים. אנחנו כל הזמן מחזקים אותה. ואם אנחנו עושים איזו פעולה, ואנחנו לא מתחשבים בנקודה הזאת, אז הפעולה לא נכונה, היא לא מכוונת למטרה.
אורן: אתה מגדיר את הנקודה הזאת כמטרה של בני זוג?
כן ודאי.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
כל הדברים הרעים וכל הדברים הטובים שאנחנו מבררים, הם רק כדי לחזק את הנקודה של הייחוד. והיא כל הזמן גדלה, מאיחוד פשוט לחיבור שהולך ומתגבר יותר ויותר
אורן: אז תבאר את זה קצת יותר, זה חדש. תפתח.
איחוד, חיבור, אנחנו משלימים זה את זה עד כדי כך ששום דבר, גם הרע ביותר וגם הטוב ביותר שאני רואה בה ובי, לא נשאר לא ממומש. אנחנו פתאום רואים שכל הבליטות והשקעים שבכל אחד מאיתנו, כל כך מתאימים זה לזה שאנחנו כמו דכר ונוקבא, אחד נכנס לתוך השני ומשלים את השני, כך דבוקים לכל האורך זה לזה. כמו שאנחנו לומדים, שנוקבא נמצאת עם זעיר אנפין דבוקה פנים בפנים בזיווג דלא פסיק בכל עשר הספירות שלהם. היא נכללת בתוך גופו.
אורן: בשפה פשוטה?
כל הדברים הרעים וכל הדברים הטובים שאנחנו מבררים, הם רק כדי לחזק את הנקודה של הייחוד. והיא כל הזמן גדלה, מאיחוד פשוט לחיבור שהולך ומתגבר יותר ויותר.
ואנחנו רואים שבנקודת החיבור הזו יש לנו תכונה חדשה, הרגשה חדשה שלא הייתה קודם. היא משותפת בינינו, היא נמצאת בהרגשה שאנחנו לא יכולים להבדיל מי אני ומי היא, זה נקרא "טיפת הייחוד", כי בטיפה אתה לא יכול להבדיל בין מה שהיה שתי טיפות ונעשו לטיפה אחת. וההרגשה בתוך הטיפה הזאת, היא נקראת "אהבה".
אורן: תסביר בבקשה.
טיפת החיים, או טיפת החיוּת. התכונה הזאת שאנחנו מגלים, או ההרגשה הזאת שאנחנו מגלים בטיפה הזאת, מגיעה אלינו לא מהעולם הזה, בה אנחנו מרגישים את השורש שלנו. יש כאן גורל עליון, כוח עליון שזיווג אותנו, חיבר בינינו והביא אותנו עכשיו באמת לחיבור ולדבקות, זה נקרא "איש ואישה שכינה ביניהם".
אורן: זה נשמע טוב מאוד.
בתנאי שמשתדלים לעשות את העבודה הקשה. לעבודה הקשה הזאת צריכה להיות תמיכה חברתית רחבה. כי לבד בבית אנחנו לא נצליח להתמודד עם זה, וכל הזמן לחזור שוב ושוב, בהתמדה.
אנחנו צריכים תמיכה חברתית, לדעת שגם אחרים עושים את זה, ואנחנו נפגשים איתם, משוחחים על זה. כי אנחנו בני אדם, חיות קטנות, ויש לנו אפשרות להגיע לאיזו נקודת הייחוד הא-לוהי. אין לנו מה להתבייש ולא לפתוח את עצמנו כלפי האחרים, כי לכל אחד במטבח ובחדר השינה קורה אותו דבר.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
יש כאן הרבה רגשות מנוגדים וכל מיני פרטים, ועבודה עם עצמו ועם בן הזוג, כדי לפתוח את עצמו, לעזור אחד לשני
ניצה: האם יש רגעים שבהם זוג יכול להרגיש את נקודת החיבור, אפילו בצורה מאוד קטנה כדי שתהיה לו איזושהי הרגשה על מה אנחנו מדברים?
כן, אין בעיה.
ניצה: איך זה קורה? מתי זה קורה?
אפילו בבירור הראשון בסדנה הראשונה, למה לא? הם צריכים כל פעם לסיים בזה את הסדנה.
ניצה: כל פעם שמסיימים את הסדנה, מסיימים במפגש בנקודת החיבור ומנסים להרגיש מה יש שם בנקודה הזאת?
כן.
ניצה: אילו שאלות אני יכולה לשאול את עצמי או את בן הזוג שלי כדי לפתח את המקום הזה?
זו הרגשה.
ניצה: רק הרגשה.
אין כאן הרבה שאלות, יותר טוב להיות ללא מילים.
אורן: מה קורה כשנכנסים לתוך התמונה האידיאלית הזאת שתיארת עכשיו.
זו לא תמונה אידיאלית, היא רוכבת על בירורים קשים מאוד, על מאבקים פנימיים מאוד לא פשוטים. אין כאן אידיליה, זה לא ורוד, הדברים האלה חייבים לעבור בירור, זו מלחמה פנימית.
אורן: בין מי למי?
בין האדם לבין עצמו, כל אחד לחוד וביניהם יחד, כדי לברר ולעזור זה לזה עם כל הדברים, רק לשם הייחוד הזה.
אורן: לא כל כך הבנתי.
זה דומה לעבודה קשה במפעל, יש לפניך לייצר דבר חדש. ואתה צריך להשקיע את הכוחות והמוח והנשמה כדי לברר את הדברים, ללבן אותם, לחבר אותם נכון. יש כאן הרבה רגשות מנוגדים וכל מיני פרטים, ועבודה עם עצמו ועם בן הזוג, כדי לפתוח את עצמו, לעזור אחד לשני, בקיצור, תיכנסו לזה ותראו כמה שזה לא פשוט.
ומיד יהיו שאלות ובעיות, איך אנחנו מתקדמים, למה נעצרנו פתאום? לא יכולים יותר. אבל העיקר זה כל יום לעשות תרגילים. בצורה אידיאלית יִראו דוגמאות כאלה בטלוויזיה. חוץ מזה, זה לא פותר אותם מהסדנה האישית. אבל יראו את הסדנה בטלוויזיה כדוגמה ועם כל מיני בעיות ווריאציות.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כל זוג הוא כמו מחוג משני הכיוונים, פלוס ומינוס, אבל יחד הם בונים על עצמם כיסוי, זו יחידה שלמה.
אורן: דיברנו היום על המטרה שאליה בני זוג צריכים לשאוף. נאמר שהם השיגו אותה, אתה יכול לתאר איך נראים החיים של בני זוג שמימשו את המטרה הזאת? במה החיים שלהם שונים מהחיים שלי עכשיו למשל?
הם קודם כל נמצאים כל הזמן בתהליך, עד שכל העולם יגיע לאותה הצורה. פתאום הם מתחילים לגלות שהם נמצאים בקשר אינטגרלי עם כל הזוגות שבעולם, כל זוג בעולם זה כמו דיפול. דיפול זה מבנה בטבע שקשור פלוס ומינוס יחד למערכת אחת. בתוך מצפן יש דיפול, שמסתובב כך או כך, בהתאם למגנט, כי אחד זה פלוס, אחד זה מינוס. אחד זה צפון, ואחד דרום ואז הוא מסתובב. אם אתה מסובב את המצפן, אז הוא כל הזמן מסתובב לכיוון מסוים. אם אתה שם מגנט ליד המצפן, הוא יסתובב לכוון שלו, כי הוא מכוון כל הזמן לקוטב הצפוני
אז כל זוג הוא כמו מחוג משני הכיוונים, פלוס ומינוס, אבל יחד הם בונים על עצמם כיסוי, זו יחידה שלמה. ככה זה קיים בעולם, לא יכול להיות פלוס בלי מינוס, כמו שאנחנו לומדים על אור וחושך, בורא נברא, ועוד. חייב להיות כלי ואור. כך בנוי התא הזוגי.
פתאום אנחנו מגלים, בעולם שלנו, שאנחנו נמצאים בתאים כאלה בגוף אחד שהוא הגוף האמיתי, ואנחנו רק תאים קטנים, "דיפולים" שמתחברים בינינו ותלויים זה בזה. ואז לא יכול להיות שאני אוכל לתקן את עצמי ולחיות חיים אמיתיים בלי שכל האחרים יהיו מתוקנים. כי אני מתחיל לשאוף להרגיש את החיים לא בתוך התא שלי, אלא את החיים של כל הגוף הכללי.
מגיעה אלי הרגשה דרך אותה נקודת הייחוד, ואני מרגיש שיש בה חיסרון. למרות שהגעתי לאיחוד ולשלמות, פתאום אני מגלה את החיסרון באותו איחוד ושלמות. בְמה? יש איחוד יותר גבוה, שלמות יותר גבוהה. ואז אני תלוי בכל העולם.
וזאת בעצם התקווה שלי, שאחרי תיקון התא המשפחתי אנחנו מגיעים לתיקונים יותר רחבים. עד שכל האנושות תיכנס לאט לכל התיקונים הללו, מהתאים הפרטיים שנקראים "משפחה", לתאים יותר מורכבים שנקראים "איברים" של אותו המבנה, עד שנגיע לתיקון המבנה השלם.
אורן: את רוצה לברר עוד משהו, להעלות משהו?
ניצה: אני רוצה להישאר בתמונה הכללית, בהתרשמות.
לבריאות. אז תגיד כמה מילים.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה לכם שהייתם איתנו. יש לנו הרבה עבודה מאתגרת לעשות, בואו נעשה אותה ביחד ונתחיל לחיות טוב סוף סוף, מגיע לנו. ניפגש פה בשיחות הבאות, עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים – שיחה 35 – 16.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |