הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים", עם הרב לייטמן. איתנו באולפן נמצאות גם אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית חינוכית יישומית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי.
אנחנו מדברים בסדרת השיחות הזו על הקשרים שיש לנו בחיים שלנו. הקשרים שיש לנו בבית עם בני הזוג, עם הילדים, והקשרים שיש לנו במקום העבודה. ולאט לאט אנחנו מתחילים לפתוח את כל מערכות היחסים שבהן נמצא כל אחד מאיתנו. ורוצים למצוא עצות והדרכות והכוונות, איך אפשר לקחת את כל המערכות האלה שבהן כל אחד חי ולשפר אותן, כדי לשפר את הקשר בינינו ובין האנשים שסובבים אותנו, כדי שהחיים של כולנו יהפכו להיות טובים יותר.
והנושא שבו נתמקד היום הוא הקשר הזוגי. התחלנו את זה בשיחות הקודמות ונמשיך לפתח את זה היום.
נציג תחילה איפה אנחנו רוצים להתמקד היום עם הפוקוס שלנו.
ניצה: בשיחה האחרונה דיברנו על הקשר הזוגי, התמקדנו בקשר הזוגי ובנושא של אמון או חוסר אמון בקשר. ומשם חשבנו שיהיה נכון לקחת את זה לצעדים הראשונים, עוד טרום זוגיות, עוד לפני שנבנה הקשר הזוגי, איך בונים נכון קשר זוגי? אנחנו שמים לב שהיום בחברה זה אחד הקשיים הגדולים, להתחבר נכון בתוך הקשר, ליצור קשר, לדעת מי מתאים, איך בוחרים נכון את בן, בת הזוג, על מה צריך לשים את הדגש כשאנחנו בוחנים את ההתאמה בינינו?
קודם כל צריכים לתת כאן איזה יסוד. אמנם האדם הוא מעולם החי, מדרגת הבהמה, אבל התפתחנו מזה שירדנו מהעצים ומהמערות, ואנחנו משתנים על ידי טכניקה וטכנולוגיה וחברה, שכל הזמן שיפרנו. כל הזמן אנחנו משתנים. אם ניקח חיות, אז נראה שהן כמו שהיו לפני חמש מאות שנה. אז הפרה שקלה קצת פחות מהיום, ואולי האריה היה שונה מעט בגודל מהיום, כי הכל משתנה. אבל באיזה קצב לעומת האדם? האדם משתנה מדור לדור. ולכן מה הם השינויים?
השינויים שלנו הם בסך הכל האגו שלנו שכל הזמן גדל וגדל ומשתנה באיכות שלו. במה בדיוק? לְמה? אם נבחן את הדורות הקודמים, נראה שהם חיו כמו חיות ואנחנו רואים גם במקורות העתיקים שהם חיו כמו חיות. זאת אומרת, היו לוקחים משהו שמתאים להם מהטבע. למשל כשאריה פוגש לביאה הם מיד יודעים אם מתאים להם להיות יחד או לא, הם מרגישים לפי הריח, הם לא צריכים מעבדה שתבדוק עד כמה שהם מתאימים לפי הגנים, ההורמונים וכן הלאה. אלא מספיק להם ריח או טעם של ההפרשות שלהם. והם לא טועים. אלה האינסטינקטים שפועלים.
אצלנו כנראה שזה היה פעם כך, אנחנו רואים דברים כאלה אפילו במקורות, למשל שכל הנשים קיבלו מחזור יחד, זה פלא. זאת אומרת, עד כדי כך היינו קרובים לטבע, לפי הירח, כך היה מופיע. וכנראה שגם הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, כי אני לא צריך לחשוב, "מתאים לי, לא מתאים לי, בן או בת הזוג", אלא אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית. ולא בצורה טבעית שזה יפה או לא יפה, כי בחיים הפרימיטיביים ההם לא היה עניין של יופי, אלא יותר התאמה של דרגת החי. היו מסתכלים על אישה כמה היא יכולה ללדת, כמה שהיא מסוגלת להיות כאישה, ואותו דבר כלפי הבעל.
אומרים אפילו שכל ההתקדמות הזאת באה דווקא מצד הנשים ולא מצד הגברים. בגלל שנשים התחילו להעדיף גברים שהם לאו דווקא חזקים, לא מאצ'ו או איזה טרזן שבא מהג'ונגל, אלא גברים יותר חכמים, על ידי זה הן האיצו את ההתפתחות השכלית של הגברים. כי האישה התחילה לגלות שגבר חכם יותר מוצלח לקיום משפחה ולהחזיק אותה עם הילדים וכן הלאה. ונשים דווקא בזה גרמו להתפתחות, גברים התחילו לרצות להיות יותר חכמים וכולי. יש על זה מחקרים מעניינים מאוד, זה לא שייך למקצוע שלי, אבל התעניינתי בזה מעט.
ואחר כך האגו התפתח הלאה, וכמה שהוא מתפתח יותר הוא הוציא אותנו מדרגת החי לקראת דרגת המדבר. ודרגת המדבר שלנו, דרגת האדם היא ממש הפוכה מהחיות, כי כל דרגה כאילו לא סובלת את הדרגה הקודמת, ואנחנו לא רוצים להיות שייכים לחיות. וכאן יש לנו קונפליקט, כי לפי חיי המשפחה, החיים הזוגיים, אנחנו דרגת חי ואנחנו רוצים לצרף לזה את דרגת האדם, אהבה, רגש, שזה כבר שייך למודעות, שייך לכל מיני הרגלים, יש כאן איזו דעת חברה, מה שמקובל או לא מקובל באופנה, מה שאומרים האחרים. זה לגמרי בניגוד לדרגת החי.
ויש כאן קונפליקט פנימי שאנחנו לא מתמודדים איתו עד היום. כי אולי לפי החברה עכשיו יפה בלונדינית, אבל לפי האופי שלי אני אפילו לא יודע, אולי הייתי בוחר במשהו אחר, גבוהה, רזה, שיודעת לעשות משהו מסוים. והגבר גם צריך להיות גדול, צריך להיות חזק, ולא לפי האדם שבו.
זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד נתונים שנמצאים תחת השפעת הסביבה ויוצא שלא אני בוחר מטעם הגנים, ההורמונים, הריחות והנתונים שקיבלתי אולי מבית אבא ואמא, אלא לפי דעת הסביבה. כשהסביבה תמיד נעה לפי כל מיני כיוונים לא רציונאליים. אפילו כשמישהו רוצה למכור משהו שהוא מייצר, אז הוא מפתח איזה פרסום ולפי זה אנחנו נמשכים. "שאנל" או עוד מישהו מייצבים לנו את הדעה, איך אני צריך לראות אישה יפה, טובה, שמקובלת, שכדאי לי לקחת אותה בגלל שאני צריך להראות אותה לאחרים, זה בכלל.
לא בגלל שאני צריך אישה לעצמי. אלא האגו שלנו שגדל, הוא מפתח בנו גאווה וכבוד עצמי, כל מיני כאלו דברים. ופתאום אני לא חי את החיים שלי, אלא אני מביא לתוך המשפחה שלי את דעת החברה, אני בוחר בת זוג בהתאם למה שיגידו האנשים. זאת אומרת, אני מכניס את החברה לתוך הבית, את האופנה לתוך הבית, את כל הדעות. לא כמו שקיבלתי את זה מעצמי או מבית אמא. ויוצא שזו באמת בעיה גדולה מאוד לאדם איך שהוא חי. אני עובר בהרבה מקומות בעולם ואני רואה שהסטנדרטים, קני המידה הם מאוד שונים אצל גברים צעירים ונשים צעירות, איך שהם מסתכלים זה על זה. אפילו היום, למרות שהעולם הוא עגול והכול תרבות אחת כביכול, בכל זאת נשאר משהו מהטבע, מאימא, יחד עם זה שאנחנו בכל זאת מעורבים בהרבה דעות מבחוץ.
ולא רק שאנחנו מעורבים, בהרבה מקרים אנחנו בכלל בונים משפחה, את הקן שלנו, את היחסים בינינו, הכל לפי הסטנדרטים שהחברה מציבה, ואנחנו רוצים להראות את המשפחה שלנו כל הזמן כלפי החברה. אנחנו חיים מאוד צמודים זה לזה, ממש באותה קומה בבית אני חי עם עוד כמה משפחות, אני חי בבניין שבו מאתים משפחות. והחברה שאני נמצא בה ונפגש איתה מכירה את המשפחה שלי, ואת הילדים מבית הספר.
בקיצור, האם אני בכלל בוחר לפי טעמי? זאת השאלה. ואם לא, ואולי בזה נמצא שורש הבעיה, אולי אני צריך באיזו צורה לנקות את עצמי מכל הלחץ החברתי החיצוני שמשתנה, ולראות את עצמי ביסוד שלי, האם בחרתי לפי מה שאני חושב, לפי מה שהייתי בוחר אם לא הייתי לגמרי תלוי בחברה. כי במשך החיים, כשכל קני המידה משתנים, ההסתכלות משתנה, הכל משתנה, אז גם אני מסתכל אחרת כל הזמן ומסתכל שהאישה שבחרתי לפני שנתיים, היום האופנה השתנתה, ואני צריך להחליף אותה כמו נעליים. זה מה שקורה.
לכן אם היינו נפטרים מהלחץ החברתי, היינו יותר חזקים, היינו יותר עצמאים, יותר בסיסיים, אז היינו יותר יציבים. כי לבנות משפחה, זה לפחות עשרים שנה, עד שהילדים יוצאים ונעשים עצמאיים. כך אני חושב, משפחה חיה כדי לפתח דור חדש, כדי לגדל אותו, בשביל מה אנחנו מתחברים יחד? אנחנו צריכים להסתכל על החיות, שם זה בטוח נכון. הם נפגשים כדי להוליד צאצאים, לגדל אותם ולשחרר לחיים ובעצמם לאט לאט ללכת לעולמם. זה הכל.
היום אנחנו צריכים עשרים ואפילו שלושים שנה, וגם לא רוצים לצאת מהבית של אמא, קודם היה מספיק אולי עשר, חמש עשרה שנה והילד כבר היה מסתדר. אלא שאני צריך לחשוב על חיים ארוכים עם האישה, ולכן אני לא יכול ללכת לפי האופנה או דעת החברה. אנחנו עוברים מחברה לחברה, מעיר לעיר, ממדינה למדינה, בכלל החברה עצמה משתנה, תוך שלושים שנה זה בכלל משהו אחר ממה שהיה קודם.
זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו צריכים ללמד את האדם איך להרגיש את הטעם הטבעי שלו, מה מתאים לו. כמו שיש לנו ארבע דרגות עיקריות או צורות אופי. זה לא ארבע, זה שש עשרה, זה ארבע כפול ארבע ועוד. אבל בכל זאת אולי אנחנו צריכים לעשות עם האדם איזה מבחן, כמו שאנחנו עושים מבחנים בבית ספר, צריכים ללמד איזה מקצוע קטן שנקרא "בנה ביתך", ושם אנחנו מלמדים אותם גם לקיים כלכלת בית, עם יחסים בין ההורים, בין הילדים, בכל מה ששייך לזה. שמעתי שהיום באירופה מלמדים אותם רק מין, שיהיה בטוח, ולא יותר. האם זה מספיק? אני מבין שזה חשוב לאור כל מה שמתרחש, אבל בכל זאת.
אז עלינו לתת לאדם כלים לדעת מי הוא בעצמו, שיבדוק מי מתאים לו, כמו שחיה בודקת לפי הריח. דרך אגב, הריח מאוד חשוב, אנחנו יודעים. אפילו עם כל ה"שאנל חמסה", זה בכל זאת דבר מאוד חשוב, כי רוב התאים במוח שלנו הם תאי ריח. כל המוח בפנים מכוסה בתאי ריח. לכן הייתי אומר שאם אדם היה יודע מי הוא לפי הטבע, שתוך שלושים שנה לא ישתנה, ותוך שבעים שנותיו לא ישתנה, אז הוא היה מסתכל אחרת וממש לפי החוש הפנימי, הריח הפנימי הזה, הוא היה מזהה מי מתאים ומי לא.
וכאן אנחנו צריכים בכל זאת לראות שהגישה העיקרית הקלאסית לבניית המשפחה, שההורים היו בוחרים, היא לא כל כך רעה. כי ההורים יודעים מה טוב לחיים, הם לא כל כך מסתכלים על היופי, למרות שרואים גם את הדברים האלה, אלא הם מסתכלים בצורה פרקטית. גבר בריא, אישה בריאה, נראים מתאימים לפי האופי שלהם, לפי הגישה שלהם, המשפחות דומות. כשזה מאוד חשוב, כי החוק העיקרי שבטבע הוא חוק השתוות הצורה. זה פועל בכל הרמות. ולכן קודם כל אנחנו צריכים לראות שתהיה התאמה טבעית כזאת.
יש אנשים מיוחדים שמתחתנים דווקא עם מישהו שהוא מאוד מאוד רחוק, גם לפי החינוך. זו יכולה להיות יפנית, אבל היא התחנכה קרוב אלי, ואז זה משהו אחר. אז אנחנו רואים שעד היום בהרבה תרבויות ההורים בוחרים לילדים את בן הזוג, ובכל התרבויות אנחנו מתחשבים בהסכמת ההורים. זה מה שאני רואה. שיכול להיות מודרני ביותר, לפני שהוא מתחתן, הוא מביא את בת הזוג לאמא ולאבא, שיראו אותה. למה? לא יודע, אבל המנהג הזה עדיין קיים. הולכים לאבא ואמא לקבל הסכמה. כאילו לא מדובר בהסכמה, אלא להכיר כביכול.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |
במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות, הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות
אורית: לדעת עם מי הולכים לריב אחר כך.
אני לא יודע. אבל אני רואה שבכל זאת נוסעים, אפילו כשההורים גרים במדינה רחוקה, חייבים ממש להופיע, להצטיין שם לפניהם.
אבל שוב, נראה לי שעל האדם להכיר את עצמו, להכיר את האופי המקורי שלו, מאיזה עם הוא, מאיזו תרבות, מה ידבר בו. כי למרות שהיום כבר בגיל צעיר אנחנו נמצאים תחת הלחצים והסביבה שנמצאים בה, במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות. הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות יותר ויותר במשך הזמן. אז אנחנו צריכים להסביר לאדם את כל הדברים האלה, להמחיש לו את הדברים האלה, "מה יהיה איתך במשך החיים."
למרות שלא ירצה לשמוע, כי הצעירים, מה הם שומעים? מה שההורמונים מדברים, והסטנדרטים שברחוב, עד כמה שזה מתאים למה שהוא רואה בפרסומות. אבל בכל זאת, צריכים לפתוח לו קצת את האופי של החיים, של העם, של המקור שלו, שלה וכן הלאה. ואז לראות האם בהתפתחות האישית שלהם ובהתפתחות הכללית מאיפה שהם, האם הם נמצאים פחות או יותר בגבולות ההתאמה, בהשתוות הצורה. אם כן, יש סיכוי שזה יתקיים.
מאוד חשוב לגבר, ולא חשוב מי הוא, שהאישה תהיה קרובה לאמא שלו. לא קרובה לפי היחסים, אלא במה שהיא עוסקת, במה שהיא עושה בבית, איך שהיא עושה את זה בבית, איך שהיא מבשלת. היא צריכה להזכיר לו את אימא, כי בכל זאת, גבר מסתכל על אישה כמו על אימא. היא מחליפה לו את אימא.
לכן אנחנו רואים במקורות שלנו שלוקחים את האישה ומביאים לבית של אמא והיא נמצאת שם איזו תקופה, לומדת מאמא את מה שאימא היתה עושה כל הזמן, לְמה בעצם הגבר רגיל. ואחר כך היא יוצאת מהבית של אמא, אחרי שנה שנתיים של אימונים, של טירונות, ואז היא יודעת להקים את הבית, ובטוח שהגבר מרגיש שהוא לא כאילו יצא מאימא. זה מאוד חשוב. כי הגבר לא יולד, ולכן הוא לא כל כך משתנה, כמו אישה שיולדת, ואז עם הלידה היא מתנתקת מהמצב הקודם, מלהיות בת. עכשיו היא אימא. הגבר לא כל כך מרגיש את זה ואנחנו רואים את זה גם מהטבע.
האריה עשה את שלו עם הלביאה והולך לו. והיא נשארת עם הגורים ודואגת להם, הוא לא מרגיש את זה, אפילו שיש לו כמה כאלה. אז זה היה חשוב מאוד, הטבע המקורי שלנו, בדרגת החי, לא משתנה. האדם, בתת ההכרה, לא מודע לזה אפילו, בתת ההכרה הוא בכל זאת ירצה שזה יהיה דומה למה שהוא רגיל בבית. ואיך שהתנהגו אבא ואמא שלו, אפילו בצורה הפרועה והגרועה ביותר, הוא יימשך לזה גם בבית שלו.
לכן אנחנו יכולים לזהות את הבעיות כבר מראש, אם אנחנו יודעים מאיפה הוא ומאיפה היא, ואז לראות האם הם מתאימים זה לזה. תסתכלו על ההורים, עד כמה שהמשפחות האלה מתאימות או לא, עד כמה דומים המנהגים, היחסים, האוכל, צורת החיים, כל מיני דברים. כי בסופו של דבר, זה מה שאומר לאדם שהוא נמצא במשפחה. אתה יצאת ממשפחה ונכנסת למשפחה אחרת ואתה לא מרגיש שזה משתנה. זה מאוד חשוב לו.
בזה אנחנו לא יכולים לצאת. כי ההרגל נעשה טבע שני ומה שהיינו בבית של אמא, זה לא רק הרגל, זה נמסר לנו בדם, חוץ מההרגל. ואנחנו צריכים לראות שזה במשהו יהיה בבית שלנו. לכן ההתאמה בכלל לא תלויה בבחור ובבחורה האלה. היא תלויה בחברה, היא תלויה בשתי המשפחות, היא תלויה בכל מיני גורמים. וכשאנחנו חושבים "הם לא מתאימים". מה זה "הם לא מתאימים"? להגיד שהם מתאימים או לא, זה להגיד שיש כאן שתי חברות גדולות, כמו אצל שקספיר, "בית קפולצ'י", ואז הם לא מתאימים או כן מתאימים.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
צריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם
אורית: אני רוצה יותר לחדד את המקום הזה של איך אני מצליחה לנקות את עצמי לגמרי ובאמת לבחור את בן הזוג שהכי מתאים לי?
רק על ידי החינוך.
אורית: לחנך את עצמי.
לא, לא לחנך את עצמך, את לא מסוגלת. אם את כבר מחנכת שאת יכולה לחנך את עצמך, אז בשביל מה לך לחנך את עצמך?
אורית: לבחור את בן הזוג.
איך את בוחרת, כשאת לא מחונכת? את צריכה קודם להתחנך. ואחר כך לבחור.
אורית: אבל היום אין מי שיחנך אותי.
אם אין, אז את נמצאת כמו כולם. לכן אני אומר שצריכים לארגן כאן התקפה מאסיבית של החינוך המשפחתי על כל העולם, שהם יבינו את הגישה הנכונה, כי מה שדברנו עכשיו נכון לכל אחד,לכן צריך לפתוח קורסים כאלה, שבהם אדם עובר כמה פגישות. היום מלמדים את האנשים כל דבר שהוא דווקא הכי פחות צריך לחיים מאושרים. מלמדים אותו איך להרוויח, כשלא אכפת לאף אחד מה הוא עושה אחר כך עם הכסף או באיזו צורה הוא חי. אני גומר את בית הספר, אני לא יודע כלום, ממש כלום. אני יודע אולי רק איך להיכנס לאוניברסיטה או ללמוד איזה מקצוע שיגידו לי, בוחנים אותי, "את טבלת הכפל אתה יודע? את זה אתה יודע? טוב תתחיל".
אני לא יודע לבנות משפחה, איך לבחור נכון בן זוג, איך לגדל ילדים, איך לנהל כלכלת בית, להתייחס להורים אפילו. כל דבר צריך ללמד את האדם, כי אדם הוא לא בהמה, בהמות יודעות את זה בצורה אינסטינקטיבית, אין להן שאלות. האדם על כל דבר צריך לשאול.
אני רואה איך שאנשים לא יודעים איך להתייחס להורים. כאילו טבעי, למה? למה לא להסביר את זה? אדם צריך הסבר על כל דבר, הוא לא יודע שום דבר בעצמו. זו איזו מערכת שהתפתחה בו מעל דרגת החי, כשאותה צריכים לסדר ולמלא. זו מערכת רגשית, שכלית, זה הראש שלנו כאילו, הלב שלנו, אנחנו לא יודעים איך לנהל את המערכות האלה בנו, ולכן זו הבעיה.
ניצה: ואם היינו רוצים באמת להיכנס לנושא הזה של חינוך משפחתי שאתה אומר?
תתחילי להיכנס לבתי ספר ובמשך עשר עד שתים עשרה שנה שהם לומדים שם, לחנך אותם כל הזמן, להתחיל מגן הילדים. לבנות אדם זה מקצוע.
ניצה: אבל חסרה לי הדרך, השיטה, חסרים לי כלים. איך אני מחנכת כרגע? אני לא מתחילה כרגע מהילדים, אני עוזבת את הילדים מחוץ לעניין, כי זה גם לא תחום ההתמחות שלנו.
לא, כי את לא רוצה להתעסק בזה, אבל באמת אנחנו צריכים את זה. אם אנחנו מדברים על תיקון, על החברה המתוקנת, אנחנו צריכים לדאוג לזה. מרגע שילד נולד אנחנו צריכים להעמיד אותו ולהסביר לו איך צריך להתנהג ואיך הוא מתנהג לפי האופי האגואיסטי שלו, ואיך הוא צריך כל הזמן להתחשב באחרים, בסביבה, ולמה כן ולמה לא. לתת לו כל הזמן ליווי פסיכולוגי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום
ניצה: נניח שאנחנו פועלים בכמה מישורים עכשיו.
אבל כבר אין לנו ברירה, אנחנו נתחיל את זה עם הילדים, אבל גם יש לנו כבר גדולים.
ניצה: בדיוק, מה עושים?
מה שלא עשינו בזמן שהיינו ילדים.
ניצה: משַחקים?
לא משחקים, אלא מלמדים אותם רק בקורס מזורז לאותם הדברים. אם הוא לא ידע, לא יעזור כלום.
ניצה: אז בוא נכתוב את הקורס המזורז. מה צריכים בקורס? מה צריך להיות בו?
קודם כל הטבע הכללי, דומם, צומח, חי, שאנחנו נמצאים בו. אחר כך טבע המדבר. אני הייתי מכניס לזה אנטומיה, פסיכולוגיה ופיזיולוגיה של האדם. כי בכל דבר יש מה להסביר, שצריכים להבין את השני כמערכת פיזיולוגית, כמערכת פסיכולוגית, כסוציולוגית וכן הלאה. שאני מתייחס סתם לבחורה, אני מבין שיש עליה לחצים מסוימים ודחף.
ואחר כך חינוך פסיכולוגי של המינים, מין זכר ומין נקבה בדרגת הטבע ובדרגה האנושית, בני אדם, מה זה בכלל, עד כמה שהם שונים, עד כמה שהם דומים. עד כמה ששוני צריך להבין. אם גבר מבין את הטבע של האישה, אז הוא כבר בעצמו כגבר אחר, הוא ממש גבר. אחרת הוא לא, הוא מין זכר, לא יותר. ילדים בהתאם לזה, איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם ולחנך אותם וכולי.
זאת אומרת, יש כאן ללמוד קודם את הלימוד העיקרי. והלימוד העיקרי זה פסיכולוגיה פנימית של האדם, מיהו האדם שבנו, מה אנחנו רוצים, הרצונות שלנו והמחשבות שלנו מה הם. הנוסחה העיקרית, מקסימום תענוג במינימום השקעה. זו נוסחה אוטומטית שהיא כל הזמן מתקיימת בנו, מפני שאותה אנחנו קוראים, לאותה הנוסחה אנחנו קוראים "האגו שלנו". ושאני יודע שבצורה כזאת אני מתקיים וגם השני והשלישי וכולם. זאת אומרת, איך אנחנו אז יכולים להסתדר ולהבין זה את זה, איך להגיד, איך להתקשר זה עם זה.
אם אני מתקשר עם מישהו אני צריך לדעת שאנחנו מתקשרים בגלל שאנחנו מעבירים מילוי מסוים זה לזה. אני יכול ליהנות על ידה והיא יכולה ליהנות על ידי בכמה מישורים, במישור האוכל, המין, המשפחה, הכסף, הכבוד, השליטה, המושכלות. כל הדברים האלה שבתוך האדם, הוא צריך לראות האם הוא במשהו מתמלא ובמשהו ממלא את השני. האם הוא מסכים לזה, אחרת אין חיבור.
זוג זה כשהם הופכים להיות למערכת אחת, שכל אחד במשהו ממלא את השני, מתחייב למלא את השני, כמו שכתוב בכתובה, שחייב, אני חייב לספק לה לבושים ואוכל ומין, כי אלה הצרכים הבסיסיים של כל אחד, של הגוף החי.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אני מדבר על ההתאמה הפנימית, שאדם נמשך לזה. אדם נמשך לשורש שלו
אורית: ויחד עם זאת כבר שמעתי לא אחת, שאומרים "אני לא מתחתנת עם המשפחה שלו, אני מתחתנת איתו".
זו טעות. זה חי בו. הקן שממנו הוא יצא חי בו, אם הוא רוצה או לא רוצה, בתת ההכרה או בהכרה ממש הוא ירצה שיהיה לו בבית כמו אצל אמא.
אורית: אבל עברתי קורס אצלך, גם בן הזוג שלי עבר קורס אצלך.
זה לא חשוב. הקורס שלי כדי לגלות את הדברים האלה, מאיפה שאת באת ולהתאים את הדברים האלה לזמן הנוכחי. זה לא יעזור, הטבע הוא הטבע, אנחנו לא יכולים לשבור אותו. ובשביל מה?
אורית: אז אנחנו צריכים לעשות העדפה מודעת.
ניצה: הקורס הזה צריך לתת כלים מאוד ישימים שהאדם בעצמו יזהה תכונות, ערכים.
אני מצטער, אבל קשה לי בלי דוגמאות. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל בכל זאת אני זורק עוד משפט. בעבר בישראל היה אסור להתחתן, אלא רק בתוך השבטים.
ניצה: שהמשמעות של זה?
אם היינו מדברים בצורה פשוטה, רחבה, אז יש הרבה מה לומר ולהזכיר את הדברים האלה מהתנ"ך ומאותם הזמנים. אני לא מדבר על הרוחניות שבזה, אני מדבר על הגשמיות שבזה, שבכל זאת יש אופי לכל שבט ובתוך האופי אתה נשאר.
אורית: אז מה עם מחלות גנטיות שמתפתחות בתוך השבטיות או בתוך העדה? זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון.
אני חושב שזה לא היה פעם. אני לא יכול להגיד מה נכון להיום. ודאי שיש לנו בעיות גנטיות בחברה מוגבלת בכמות מסוימת של האוכלוסייה, אבל בכל זאת אנחנו יכולים למצוא התאמה. יכול להיות שבגלל זה שנפלו מהגובה שלהם, אז בוטל האיסור הזה, התנאי הזה והתחילו להתחתן בין השבטים.
אורית: דרך אגב, גם יש לא רק מחקרים, אלא מצילומי טבע ומחקרי טבע רואים שאוכלוסיות של אריות למשל, שמתרבים בתוך הלהקות שלהם גם יש להם בעיות גנטיות והם הולכים ומתמעטים.
אני לא יודע. לא התעסקתי בזה, אני לא יכול להגיד. היו זמנים שהיו מתחתנים דווקא עם בני דודים, אבל אין לי תשובה על זה. אבל אני מדבר על ההתאמה הפנימית, שאדם נמשך לזה. אדם נמשך לשורש שלו, ואנחנו רואים את כל המאצ'ואים הצעירים האלה אחרי עשר, חמש עשרה שנה, עשרים שנה עד כמה שהוא דומה לאמא שלו, לאבא שלו וכך זה עובד. איפה שהייתי בעולם, איפה שראיתי, הכול חוזר לשורשו.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |