לקרוא ספרים בפסיכולוגיה- אז תדעי איך לדבר עם הגבר, תכירי את עצמך. הוא פשוט, לא עמוק. גם מכדורגל את יכולה לעבור לחיים אישיים
אורית: אז כל פעם שאישה מרגישה בודדה בקשר עם בן הזוג שלה זה סימן שהיא מגזימה בדרישות שלה ממנו?
אני לא יודע. אני גם לא יודע באיזו צורה את מגיעה אליו. האם את מתיישבת לידו כשילדים הלכו לישון, מביאה לו כוס קפה עם עוגה שהוא אוהב, או משהו מיוחד שהוא ירגיש ממך תשומת לב מיוחדת? האם את מתיישבת לידו, אולי מחבקת אותו, אולי סתם מרגישה במגע שלו, אפילו אם הוא רוצה לראות איזו סדרה בטלוויזיה, או שכשהוא מסתכל בטלוויזיה, את מתיישבת מולו במקום הטלוויזיה ואומרת, "אני רוצה שתדבר איתי"?
אורית: לא. אני רוצה זוגיות, אני לא רוצה להרגיש בודדה בקשר. יש לי בן זוג, יש לי משפחה, אבל אני רוצה להמשיך לחיות בזוגיות. יום אחד הילדים יגדלו ולא יהיו בבית ואני אשאר איתו. על מה אני אדבר איתו? איך אני אדע מיהו ומה הוא מרגיש ומה אני מרגישה אם אין התעניינות אחד בשני?
את צריכה לקרוא הרבה ספרים בפסיכולוגיה. זה מה שאני ממליץ. כי אז תדעי איך לדבר עימו, תכירי יותר את עצמך, ולמה הרצונות האלה מתעוררים בך. זה ימלא אותך בהרבה תשובות שאת חושבת לקבל ממנו. הוא בכלל לא כזה. הוא שטוח, הוא לא מבין על מה מדובר. הוא עובד, מביא פרנסה, ילדים, אישה, ברוך ה' הכל בסדר, מה את רוצה? את רוצה אהבה? בסדר. הוא פשוט, הוא לא עמוק. את רוצה עכשיו להתחיל לחפור בו, או לחייב אותו שהוא יהיה יותר רגיש, רך, עשיר בפנימיות, יידע את הרצונות והתשוקות שלך, איך לתת יחס יפה, גם קודם הוא לא היה כזה.
אורית: ואם הוא היה כזה קודם, זה היה משנה את התמונה?
יכול להיות שהיה יותר קל לדבר איתו, להזמין אותו לשיחה הדדית. מה הוא אוהב לראות, כדורגל? גם מכדורגל את יכולה לעבור לחיים אישיים, אם את מספיק חכמה. היחסים שיש בכדורגל הם יחסים של כל העולם, זה משחק.
אורן: לא הבנתי, מה עם הכדורגל?
אורית: רק גברים משחקים כדורגל.
אורן: יש לה כל יום את הסצנה הזאת, הבעל, המסך, וכדורגל. אמרת שהיא יכולה לתפוס דווקא את הדבר הזה, וממנו לפתוח לכוון שהיא צריכה, לקשר הזוגי, איך בדיוק?
שהיא תתחיל להתעניין בכדורגל.
אורן: איך, מה, לשאול אותו?
אם זה כל החיים שלו, כי עבודה הוא חייב, כדי לפרנס אותה, במקרה הגרוע הוא חושב כך, "אני מפרנס אותה, ואת הילדים שלה. אבל כדורגל, תני לי משהו משלי, שעה מתוך עשרים וארבע שעות, בשביל מה אני חי"? את זה היא לא יכולה לגנוב ממנו.
אורן: אז מה היא כן יכולה לעשות?
היא רוצה ליצור איתו קשר, זה יכול לקרות רק על ידי דבר משותף. בשבילה הדבר המשותף הוא משפחה, בית, ילדים. בשבילו זה לא משותף. זאת אומרת, הוא משתתף בכסף ובכך שמחליף חיתולים, בשטח הזה, וגמרנו. עכשיו יש עוד שטח. "בשטח שלך נתתי לך מה שאת רוצה ממני, ילדים ובית, עכשיו בשטח שלי, בכדורגל, תכנסי לשם".
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
חייב להיות שטח משותף, הוא משתתף - היא חייבת להיכנס לשטח שלו, למגרש שלו
אורית: אז איך הוא ייכנס לעולם שלי? אני הולכת איתך על הדיל הזה, זה דיל מצוין. בתחום של המשפחה הוא מספק את מה שהוא מספק וזה בסדר לי. בתחום שלו אני מוכנה ללמוד כדורגל, לדעת מה זה "פנדל", "גול". זה התחום שלו, ומה עם התחום שלי עצמי לבד?
מה זה "לבד"?
אורית: הוא רואה כדורגל ואני רוצה רגש. אני רוצה את השיח שחסר לי.
רגש זה לא שטח. במה את מתעניינת שהוא יוכל לשאול על כך? יש לך משהו משותף איתו? אני רואה רק בית וכדורגל, הוא לא יכול להתחיל לדבר איתך על הנשמה ועל הפחדים שלך, אם הם התגברו היום על החרדות של אתמול?
אורית: לא, שידבר איתי בטוב.
בסדר, בטוב, עד כמה את מרגישה היום יותר ביטחון לעומת החרדות שהיו אתמול או שלשום, מה, הוא פסיכולוג?
אורית: הוא בן הזוג שלי, הוא המשלים שלי. דיברנו על כך שהוא צריך להשלים אותי.
זה מוגזם, אני מתכוון ברצינות, במקרה כזה לא כדאי לנו להמשיך. אני חושב שאת צריכה טיפול.
ניצה: זה היה רעיון מאוד יפה על הכדורגל, מה עומד מאחוריו? בעצם היא כל הזמן רוצה שהוא יזדהה איתה אבל היא, אין לה שום עניין להזדהות איתו. אז אתה אומר, "אם את רוצה לזכות בהזדהות, קודם תזדהי איתי, תהיי במגרש שלי, תהיי איתי, אחר כך נדבר".
נכון, כי חייב להיות שטח משותף, הוא משתתף, הוא מביא משכורת, לא הולך לשום מקום, בא הביתה ומחליף חיתולים, מצידו זה כל מה שהוא יכול לעשות, והוא לא מבין מה היא דורשת ממנו, היא מוציאה לו את הנשמה.
ניצה: איך כל הדברים היפים האלה שדיברנו עליהם בתוכניות קודמות, על כל הנושא של העקרונות, של השולחן, של הוויתור, של החיוך, יכולים להיכנס במקרה כזה, והאם בכלל זה אפשרי מהנקודה שהיא מתארת, איך לעלות אותםקצת למעלה, ולתת להם את המרחב של השולחן העגול שדיברנו עליו קודם?
מישהו צריך להזמין את מישהו לריקוד.
ניצה: בדיוק, ומי צריך להיות המישהו הזה? הסובל שמרגיש שחסר לו.
אלא מי ?
ניצה: כי השני לא חסר לא כלום בעצם.
נכון, היא חייבת להיכנס לשטח שלו, למגרש שלו.
ניצה: זאת אומרת, שכדי להגיע למצב שהיא מזמינה אותו לשולחן העגול, היא קודם צריכה להיכנס למגרש שלו, להיות בו, להרגיש אותו ואז להזמין אותו לשולחן.
היא מאוד עקשנית ומאוד דרשנית, זה קשה.
אורן: אישה טיפוסית, בת דורנו.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
לתת כטיפים בספר שהאישה תדע איך לחזק משפחה
ניצה: אלה תופעות מאוד נפוצות לצערנו, אנשים לא יודעים איך להתמודד עם חיסרון או צורך שעולה בהם וברגע שהם מרגישים שהצד השני לא מצליח לספק את הצורך, אז או שיש לחץ מאוד מאוד גדול, "תספק לי, תספק לי את הצורך, ואם לא, אז לא צריך אותך. ואז נפרדים". פה צריכה לבוא השיטה הזו שמחברת, איך בכל זאת מהמקום הזה לחבר?
אני חושב שהבעיה היא יותר בנשים מאשר בגברים. זה לא בגלל שאני גבר, אני כבר עברתי את כל המצבים והגילאים. אני חושב שהבעיה היא שהאישה בימינו לא חכמה, היא לא מקבלת חינוך נכון, היא לא יודעת איך להתמודד עם הגבר, היא לא מכירה אותו, מי הוא. כל החינוך שלנו הוא חינוך זול, הוא חינוך מיני בלבד. גם מבחינת הגודל, וגם מבחינת המין. מלמדים אותנו להסתפק בזה. ומי שיותר מצליח בזה, הוא יותר בן אדם, הוא יותר מוצלח. אבל לקבל קצת יותר, לתת לילדים כמה טיפים פסיכולוגיים, להסביר להם שבפנים האדם מורכב, ואיך אפשר לעבוד עם זה, אז יש כאלה שמצד הטבע מרגישים וניגשים לזה.
אבל יש כאלה שהם אטומים, נניח אני, אם לא הייתי מגיע למקצוע שלי, אז לא הייתי מתפתח בכלל, לא הייתי מבין בכלל גם גברים, וגם נשים, ובכלל את העולם. כאדם הייתי מתייחס לחיים מאוד מאוד, כמדען, בצורה מאוד מאוד דידקטית, יבש ומוגבל. ורק במקצוע בִּיוֹ קיברנטיקה שאליו הגעתי, התחלתי להרגיש קצת יותר את פנימיות האדם, כי הייתי חייב. ולכן הבעיה שלנו שאנחנו לא מתפתחים בחינוך שלנו עם הדור שגדל. האגו גדל, נעשה עוד יותר בעייתי וקשור ואנחנו לא מלמדים על הקשר הנכון הזה.
אורן: אתה אומר שהאישה היום לא חכמה, היא לא יודעת.
פעם האישה לא הייתה צריכה ללמוד את זה, פעם היא ידעה זאת מבית אמא. היום היא לא יודעת אפילו איך לבשל, לא יודעת איך לטפל, כלום. פעם בבית אמא, בכל הבתים אחרי שילדה מגיעה נניח לגיל שבע, שמונה, תשע, וכן הלאה, ככל שהיא גדלה, הייתה מקבלת מאמא כל מיני מטלות בבית. היא הייתה חייבת לטפל בזה ובזה, בתינוקות שמהם היא קצת יותר גדולה, ואחר כך לנקות, להכין אוכל ולערוך שולחן ולעשות כל מיני דברים, ואולי לעבוד עם הפרות ועוד משהו בבית. היא הייתה רגילה לכל עבודות הבית, עוד מהבית. מה זה לטפל בשני ילדים? לכל ילדה בגיל שמונה, תשע, עשר היו כמה כאלה ילדים בבית שבהם היא הייתה מטפלת במקום אמא.
אורן: אבל זו לא המציאות של ימינו.
לכן אנחנו צריכים להשלים. האישה היום לא מוכנה, לא מוכנה להיות אמא. היא לא יודעת מה זה. ופתאום בא הגבר הביתה, והיא לא מבינה למה היא לא יכולה לראות טלוויזיה? ולמה הוא לא מדבר איתה? איזה מדבר, אני לא מבין, יש דרישות כאלה?
אורן: יש.
יש דרישות.
אורן: בטח, לכל אישה היום.
היום.
אורן: היום, אנחנו חיים היום.
אז בהתאם לזה תיתן חינוך נכון, תלמד אותם להיות בני זוג. אחרת, לא.
אורן: אנחנו עכשיו מלמדים אותם, זו בדיוק מטרת התכנית שלנו, ללמד אותם, לתת להם כלים, הכְוונה, עצה, איך לפתח זוגיות טובה. הם לא אשמים שבני הדור הזה כאלה.
ניצה: מקולקל.
אם שניהם לא יודעים מה לעשות, זה לא יעזור. טיפים קטנים אפשר לתת בספר, אבל באמת כאן לכל מקרה ומקרה חייב להיות טיפול. עד שלא יהיה להם שטח משותף.
אורן: שהאישה צריכה ליצור.
במקרה מסוים היא צריכה ליצור, ויכול להיות במקרה אחר הגבר.
אורן: מי שמבין שצריכים לעשות משהו, להזיז משהו, אז צריך ללכת לכיוון של יצירת שטח משותף.
כן. גם מצד הגבר, צריך באיזו צורה לבקש ממנו ערב אחד בשבוע "בוא נעשה ערב כזה לבד בלי ילדים, עם האוכל שאתה אוהב, עם איזה פרח שאני אוהבת, עם משהו כזה" זאת אומרת, לא בדרישה, עם יחס טוב, לעורר הרגשה יפה. מה היא מחייבת אותו? "למה אתה לא מדבר איתי?" מה יכול להיות מפנייה כזאת? הוא ישאל אותה "מה נשמע?" זו התשובה שהיא תקבל ממנו.
אורן: וזה לא מה שיספק אותה.
זאת אומרת, צריכים ללמד אותם איך להגיע למשהו משותף, חייבים. אוכל משותף, בית קפה, טיול קטן סביב הבית, לשבת ליד זה, במקום לשבת מול הטלוויזיה, שהיא תשב מולו. לא שהיא תשאל אותו שאלות.
אורן: שלא תשאל.
לא. לא שאלות.
אורן: למה?
כי זה כמו במשטרה. אין שאלות. כמה שפחות שאלות אחד לשני. צריך להיות ההיפך. שאלה היא כמו שאתה שולח לו חיסרון. לא צריכים חיסרון. צריכים לשלוח לו חיוך, שהכל בסדר. היא מתקשרת לאמא שלו, היא מתקשרת דרך הקרובים שלו אליו, אלה דברים שצריכים לתת כטיפים בספר או באיזה מקום שהאישה תדע איך לחזק משפחה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |
אם האישה באה עם דרישה, היא מתרחקת מהחיבור. אם אתה דורש, אני מתרחק. אם אתה בא עם משהו טוב, אני מתקרב
אורן: נגיד שהאישה ארגנה כזה ערב עם אוכל טוב, יין, כל הדברים שהגבר אוהב. נניח הם מתיישבים לשולחן שמלא בכל הדברים הטובים ששניהם אוהבים, זה הערב שלהם, הילדים ישנים, אמרנו עיקרון אחד, לא להתקיף אותו עם שאלות כאילו שהוא בחקירה במשטרה.
מה כן? היא עשתה את כל המאמצים, ארגנה את השולחן, הכל יפה. מזמינה אותו לשולחן, הוא מגיע לשולחן והם מתיישבים שניהם. מה עכשיו, מה אנחנו ממליצים להם, מה עכשיו, מכאן והלאה?
שיאכלו.
אורן: יאכלו וישתו יין. כדאי לדבר על משהו?
להביא עוד כוס קפה.
אורן: זה ברור.
לשבת לידו.
אורן: מה עכשיו? לא לשאול שאלות כמו חוקר.
כשאישה מתיישבת ליד הגבר, אני צריך להמשיך להגיד מה היא צריכה לעשות הלאה?
אורן: הבנתי.
הבנת, יכול להיות למי שעוד לא מבין גם את זה אולי צריך להסביר.
אורן: אולי כשהם מתיישבים לעשות ביניהם סדנת חיבור, בעיגול של זוג יונים.
כן.
אורן: אפשר לעשות פה משהו? עכשיו השולחן כבר מלא ביין.
כל דבר ששמעת קודם, אפשר לעשות. אבל זה בתנאי שאחד עושה צעד כלפי השני. לפי מה שאני רואה, הם נמצאים בנתק. הגבר עושה הכל ולא מרגיש שום דבר שהוא יכול עוד לתרום. היא בדרישה אליו, לא רק בצורה לקראת חיבור, אלא בשלילת החיבור. כי היא דורשת.
אורן: אני חושב שאת התמונה שהיא תיארה מרגישים היום רוב הזוגות בארץ. רוב, לא מיעוט, רוב. זו המציאות.
לכן אני אומר, הוא מצידו עושה דברים חיוביים שהוא מסוגל וזהו.
אורן: מצידו.
כן. והיא באה עם דרישה. אז אם היא באה עם דרישה, זה כאילו שהיא מתרחקת מהחיבור. מתרחקת מהחיבור.
אורן: היא סובלת, היא סובלת, מסכנה.
זה לא חשוב. אם אתה דורש ממני, אני מתרחק ממך. אם אתה בא עם משהו טוב, טעים, אני מתקרב אליך. אז שתהיה קצת יותר חכמה. היא צריכה או דרך הורים שלו, או דרך האוכל, או דרך טיול, או דרך משהו, לעורר איזו חיבה, קשר משותף. אני חושב שהיא בעצמה בעצם בונה סביבה כזאת, אווירה לא נעימה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |
במה היא יכולה למלא את הגבר? ע"י רכות. ועבורו, שיקדיש לה איזה יום, כל ערב כמה דקות, פעם בכמה זמן טיול
ניצה: יש לי מחשבה שעלתה לי תוך כדי השיחה. נזכרתי פתאום שבישיבת חברים, אחד העקרונות הראשונים כשמתיישבים זה לדבר בשבחו של החבר?
ודאי, אף פעם לא בצורה שלילית.
שאלה: זה יכול להיות סוג של "הוראות הפעלה", את מכינה איזה שולחן, את יושבת וקודם כל את פותחת בזה שאת מדברת עליו, עד כמה הוא גדול, ועד כמה הפרנסה חשובה ועד כמה את רואה שהוא עובד קשה. האם את יכולה ליישם ורק אחר כך לשתף ובאמת לעשות את הערב כשיתוף, ללא שאלות. אני ממש מרגישה שיש פה עקרונות.
אם אנחנו מדברים על הספר, איך הייתי כותב, אז הייתי כותב דף לה ודף לו. אבל קודם כל בשבילה.
אורן: מה שעכשיו אתה אומר, זה לה?
כן. במה היא יכולה למלא אותו? אוכל, מין, משפחה, קרובים, כל דבר. שהיא תבדוק, האם היא מפעילה את היכולת שלה? והיא צריכה להפעיל את היכולת הזאת. במיוחד דרך המשפחה שלו, דרך איזו עוגה יפה, משהו שהוא אוהב, דברים קטנים. על ידי רכות, ולא שהיא לא מתיישבת בטענה מולו, אלא מתיישבת לידו, שיסתכל במשחק כדורגל, אבל בינתיים היא מחבקת אותו, הם מסתכלים יחד, כבר יש משהו משותף. זה לא חשוב שהוא דבוק למה שיש שם וכאילו היא מפריעה לו. היא משתדלת לא להפריע.
זו חכמה כזאת, איך אפשר להסתדר בלעדיה? ואחד מהשניים צריך להיות יותר חכם בזה. לה הייתי ממליץ את זה, בסך הכל. אחר כך יכולים להיות דברים אחרים. יכול להיות שאפשר להזמין עוד זוג חברים אליהם הביתה, אפשר לקחת בייביסיטר וללכת עם עוד זוג או רק שניהם לאיזה סרט או לטיול.
להזמין את ההורים שלו זה מאוד עוזר, זה מרכך כל מצב. ואם יש נכדים, אז בכלל יפה להזמין אותם, ואז אפשר בין המילים לתקן הרבה חיכוכים. זה הכל תלוי באישה. עיקר הבית זו האישה לא הגבר, מה הוא בסך הכל? ועבורו, שיקדיש לה איזה יום, איזה יחס, כל ערב כמה דקות, פעם בשבוע ערב אחד, פעם בכמה זמן טיול או יציאה מהבית וכן הלאה.
כבן זוג שלה, אני לא יכול לדבר איתה, זה באמת קשה לי, אבל הייתי ממליץ לה אם היא כל הזמן בבית, שבשמונה בערב כשהילדים הולכים לישון, לקחת את החברות שלה וללכת לאיזה מועדון ספורט, או לקניון.
אורית: זה לא מגדיל את הריחוק ביניהם?
זה לא מגדיל ריחוק, זה הפוך, מבחינת הגבר זה "אני מבין אותךְ אני רוצה למלא את הרצון שלך".
אורית: או.קי.
למה זה מגדיל? הפוך.
אורית: כי היא יוצאת מהבית.
לא, זה לא שהיא יוצאת מהבית, בשביל הגבר היא עושה לו טובה שהיא הולכת. "במקום הפנים החמוצים שלך, אני מרגיש את עצמי שאני ממש עושה כאן מצווה גדולה"
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |