במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה?
אורן: בשיחה שלנו היום, הדגשת כל הזמן עיקרון של עזרה הדדית. אמרת "איש את רעהו יעזרו", שהם צריכים לעזור זה לזה בתהליכים האלה.
כך חייב להיות.
אורן: ביחס לבניית דמות וקליטת דמות, אתה יכול לתת קצת טיפים הקשורים לעזרה הדדית. כי כל מה שתיארת, רוב רובו, הרגשתי שזה יותר פנימי, אישי.
העיקר שכל הזמן נדגיש מאילו צרות אנחנו בורחים ולאיזו מטרה יפה, מצב יפה, אנחנו מגיעים. וללוות את כל הדברים האלה בלימוד ובחינוך האינטגראלי הכללי, בחיזוק מצד החברה הרחבה, ובמפגשים שבועיים. אם בני הזוג עושים את זה, בטוח שהם מגיעים לתוצאה נעלה. ואנחנו מתקדמים לעולם שיהיה לנו בו המון זמן. אף אחד לא צריך את כל העבודות המיותרות שהיום אנחנו שקועים בהן, אנחנו צריכים רק לספק לעצמנו אוכל נפש, הכרחיות. ולכן לכולנו יהיה זמן לעבוד בזה, להתחיל להרגיש התעלות, בילוי וסיפוק בלתי פוסק.
אורן: יש פה איזה מפתח של פתיחות. אמרת הרבה פעמים גם בשיחות האלה, שהאדם שם את עצמו כמו ערום, גלוי, פתוח. האם אתה יכול להמציא לי איזה תרגיל או משהו שיכול לעזור לי כאדם סגור, לפַתח במשהו את הפתיחות הזאת שהיא תנאי לתהליך הזה, כי יש פה התקשרות לאדם אחר.
זה לא "חפירות" שלי עם עצמי, אתה רוצה לעשות לי פה אינטראקציות לא קלות. האינטראקציות פה הן עמוקות, זאת אומרת אתה בונה לי תהליכים שהם רגשיים, אינטימיים, מאוד עמוקים. איך אתה יכול לעזור לי כאדם מודרני ודי סגור, קצת להתקרב לפתיחות שהיא פה תנאי מקדים לתהליכים הגדולים האלה?
כל פעם קצת, בהדרגה, אנחנו מעלים את חשיבות המטרה מעל הכל, ואנחנו לומדים עד כמה שהמצב שלנו הוא אנוש ללא שום תקווה להצליח וליהנות, לא מהחיים ולא מהמוות, ואנחנו נתמכים על ידי דעת הסביבה, והעיקר שעכשיו אני הולך להשיג את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, וה"זבל" שבי, לא אני בניתי אותו. הכוח העליון אומר, "בראתי יצר הרע" , ובאמת אני רואה שכך אני, "יצר לב האדם רע מנעוריו" , כולם מסכימים עם זה.
אני לא פותח כאן שום דבר החדש. אני רע? רע. אני פחדן, שתלטן, שקרן, גנב, מניאק, לא חשוב מה, מוטציה גרועה ביותר. כן, לא שאני מצדיק את עצמי, אני לא צריך להצדיק את עצמי כי זה לא אני, זה הטבע שבי. האני יהיה כשאני אהיה השולט על משהו. על זה אני לא שולט. אני אהיה אני אם אני אבנה בי משהו, ואת זה לא בניתי. ואם דעת הקהל היא כזאת שאנחנו באמת הגענו בהתפתחות האגואיסטית שלנו, לצורה כזאת שאין דבר יותר גרוע ונורא מהאדם שבעולם הזה, אז מה יש כאן לפתוח, מה יש כאן לדבר בכלל. מה, אנחנו לא אנשים מבוגרים שאנחנו מבינים על מה יש לדבר? כולנו חיות, מה יש לי להסתיר? זה מין משחק כמו שאתה רואה על הילד שהוא רוצה קצת לשקר לך במשהו. אתה רואה אותו, אתה קורא אותו.
אורן: אתה הגדול, אבל אני זה הילד.
אבל אתה מתייחס לעצמך קצת מלמעלה.
אורן: אדם פוחד לפתוח את עצמו שמא יפגע.
אם אתה הולך בצורת ההשפעה, שאתה רוצה להשתמש בזה כדי להשפיע טוב לזולת, אין לך מה לפחד. ההיפך, אני פתוח, אני הולך לעשות טוב. אם אני הולך לעשות טוב לשני, למה אני צריך להתבייש?
אורן: ברע שיש בי עכשיו?
כן. אלא במה עוד אני יכול לעשות טוב אם לא על ידי הרע שיש בי, שאני מתעלה מעליו, שאני משתמש בו כבר בהשפעה? אני לא מבין מה צריכה להיות הגישה כאן, צריכים להסביר את זה, צריכים לעבוד על זה. אנחנו צריכים את דעת הסביבה. לפני חמישים שנה כשהייתי צעיר, להגיד למישהו שהוא הומו או שהיא לסבית זה היה משהו נורא, אף אחד לא הבין את זה, לא קיבל את זה, האנשים האלה היו ממש מנודים מהחברה. אף אחד לא רצה להתקרב אליהם, הם היו כמו אלה שיש להם צרעת. היום הם עושים תהלוכות, מצעד הגאווה. אף אחד היום לא מתבייש. ההפך, אם אתה לא מקבל אותם, תתבייש לך. אתה מבין איך הכל השתנה, על ידי מה? על ידי דעת הקהל, שהכניסה את זה בצורה מאסיבית. ואותו דבר עם העישון, היום אני לא יכול לעשן באף מקום, קיימת דעת הסביבה, אסור וזהו. להומואים ולסביות נעשה מותר, ולעישון נעשה אסור. אותו דבר כאן. וכאן אני הולך להשפיע, אני הולך להיות טוב עם אחרים, אני בא עם הטבע שלי, אני רוצה לעלות מעליו.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר.
אורן: אתה אומר פשוט, זה שאתם עכשיו מתיישבים כדי לבנות משהו טוב, זה צריך לשחרר אותך מהלחץ על כל ה"זבל" שיש בך. כי בסך הכל התיישבתם ליצור משהו טוב. מה זה צריך לתת לך?
את נקודת האיחוד, את המטרה, כן, כך אנחנו, התחתנו כאלה והתחלנו לבנות משפחה כשהיינו כאלה. עכשיו אנחנו צריכים להתעלות מעל מי שאנחנו. אז להתעלות אפשר רק בתנאי שאנחנו דורכים על מה שאנחנו נמצאים בו וכך מתעלים. אז צריכים לדעת על מה דורכים, כי התכונות המתוקנות, הן מתוקנות מהרע לטוב. אז קודם אנחנו צריכים לראות את הרע, גילוי הרע זה קודם כל. ואחרי כן "סור מרע" ובסוף "ועשה טוב" . את השלבים האלה חייבים לעבור.
אנחנו לא צריכים ללעוס את השלבים האלה ולאהוב אותם, "למצוץ" וללקק אותם, כל הזמן. לא, אבל לראות אותם כן. וכשבן הזוג שלי מסביר לי איך אני נראה מהצד, זה בשבילי כמו מראה. הגאווה שלי לא עוזרת, את הגאווה אני שם בכלל למטה, אני צריך להתעלות מעל כל ה"זבל" שיש בי. במה יש לי להתגאות? חייבת להיות כאן נקודת אמת, שאני הולך לקראת משהו גדול. חייבת להיות לי כאן חשיבות המטרה כדי לתת חומר דלק, בלי זה ודאי שאני לא אוכל. ואז אני אומר, דעת הסביבה, החברה הגדולה, שהיא תעורר בי את חשיבות המטרה, אותה נקודת האיחוד.
אורן: למה בכך שהשני מגלה לך דברים שליליים על עצמך, אתה מתייחס לזה כאל דבר יקר וחשוב שאתה שמח לקבל אותו?
כי אני מסתיר את הדברים האלה מעצמי, רק בת הזוג יכולה לעזור לי. אני אף פעם לא אגלה את היצר הרע שלי ואף פעם לא אוכל לתקן אותו.
אורן: למה אתה מסתיר?
אני מסתיר כי זה פגם באני שלי, בגאווה שלי, בכבוד שלי. אני אפילו לעצמי לא יכול להגיד שיש בי תכונות רעות כאלה וכאלה, אני תמיד מכסה אותן מיד בתת הכרה אומר לעצמי משהו כמו "אה, לא נורא, בסדר". אני לא חושב על זה, אני שם את התכונות הללו באיזה קופסת פנדורה, בפנים, ולא נוגע בהן. אדם לא רואה את הרע בתוך עצמו, הוא קרוב לליבו. השוחד סוגר את העיניים, סוגר את האופן שבו אני רואה את הדברים. שום דבר אני לא רואה על עצמי. אני כל הזמן, כל החיים נמצא בזה שאני מצדיק את עצמי, ומאשים את השני. כל הזמן אני צריך להרגיש את האחרים פחות ממני. כל העבודה שלי, כל המאמץ שלי בחיים, הוא איך האחרים יהיו פחות ואני אהיה יותר במשהו, כל פעם במשהו אחר, רק במשהו בכל זאת. אחרת אין לי זכות קיום, האגו לא יכול להחזיק אחרת.
ניצה: זה נושא של ביטחון, מה שאתה בעצם מתאר עכשיו. שכל הפעולות שלנו הן כל הזמן כדי להשיג ביטחון, ופה מה שאורן מדבר עליו, פתיחות, זה נראה כאילו שהתנאי לפתיחות מצריך קודם ביטחון בקשר. אני צריכה להיות בטוחה במאה אחוז שלא יעשו שימוש רע בגילוי שלי.
לא איכפת לי, אני מחליט שאני הולך לקראת תכונת ההשפעה ואז זה לא חשוב לי. לא חשוב, פשוט מאוד. אני רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה, לצאת מעצמי. זהו. בין אם יש לי בן זוג, בת זוג, ובין אם לא, אני הולך על התרגיל להתעלות מעל עצמי. זהו. ואני חושב שהדוגמה הזאת שאני אתן לשני, היא תהיה כל כך ישרה ופתוחה שהיא לא תאפשר לשני לעשות משהו. לא יהיה לו במה לאחוז כי אני חפץ חסד. מה תעשה לי? או שאת משחקת איתי או שאת לא משחקת. זהו, אני מתייחס לזה כך.
למרות שבן הזוג לא רוצה, תעשה כזה תרגיל, והוא יגיד לך "לא רוצה להיות בסדנה, לא רוצה כלום". תתחיל להתייחס בצורה כזאת, אתה תראה שבזה אתה כובש אותו, הוא לא יוכל לברוח. כי כלפי הפתיחות הזאת והיושר הזה אין מה לעשות.
אורן: מה היית אומר לבן הזוג שלא משתף פעולה.
אני מתייחס אליו בצורה חד צדדית, באהבה, בהשפעה, בצורה הגלויה ביותר. אני נותן לו דוגמה ומספר עליו הכל, ומספר על עצמי הכל בצורה הפתוחה ביותר. נותן לו דוגמה כזאת. נניח שהוא לא מסכים איתי, בסדר, תראה עם מה הוא לא מסכים, האם הוא מסוגל לעמוד נגדי בצורה כזאת. אני לא חושב שיש אדם שיעשה כך, הפושע הכי גדול, יהיה מחויב להתחיל להתמודד עם היושר, עם הגילוי, עם היחס הזה, עם ההשפעה כזאת.
אורן: את זה צריכים עוד לפתח, אבל הזמן שלנו נגמר. זה מעניין, החד צדדיות פה. אתה אומר שהכוח של היושר הפנימי של האחד, יכול להזמין בשני תגובה חיובית בהכרח.
זה בתנאי שהם בכל זאת זוג, הם חיים במשפחה.
אורן: זה ברור, רק בזוג.
נניח שהגבר יֵשב בצד, ושם הוא הרגיש את המשפחה שלו.
אורן: עבודה בזוג.
אם בזוג, זה ילך.
אורן: הזמן שלנו לשיחה הזאת נגמר, תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה, ו"יאללה", נתרגל בבית ושיהיה כל טוב. עד הפעם הבאה להתראות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, 21-46 - זוגיות, רצף קטעים וכותרות |
| להשאיר תגובה | |
בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: אז בסדנה הזאת יהיה חלק שהוא תיאורטי.
כן, אבל העיקר זה הדיונים בינינו, מפני ששם אנחנו מכירים זה את זה יותר, מדברים, ומוציאים מעצמנו את כל הספקות, הבעיות והדברים הלא נעימים, שחושבים אולי כן לדבר על זה, או לא לדבר על זה, איך אני אתגבר על זה, האם בכך אני אשאר גבר, או ש"גבר" זה דווקא מי שמתגבר ולא נשאר תחת היצרים שלו, אלא שהגיבור הוא הכובש את יצרו. כאן אנחנו צריכים לראות גם את החולשה שבאדם וגם ההתגברות האמיתית שלו. כי אצלנו, בחיים שלנו, אני רואה איך אנשים מתקוטטים, צועקים וצורחים כך ברחוב, אני רואה ילדים קטנים, איך כל אחד רוצה להראות כמה שהוא יותר אגואיסט. וכאן אנחנו צריכים להראות דווקא עד כמה אנחנו גיבורים, מהמילה "התגברות". צריכים לדבר על זה הרבה, ולהיות מאוד ישרים ופתוחים, כי דווקא בעבודה ההדדית הזאת, אנחנו בהחלט מתחילים להרגיש זה את זה, כך שלא תהיה אף פעם טענה ש"אתה לא מדבר איתי", כמו שהאישה בדרך כלל אומרת, שזה חסר לה. וגם הגבר, הוא לא יצטרך לדבר איתה כי בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: זה מאוד משמח אותי.
זה כמו שאנשים חיים יחד, נניח אם אני חי עם אשתי 45 שנה, אז כמה אנחנו צריכים לדבר? כמעט ולא. אנחנו עושים את זה, כדי לעשות איזה "טקס". ולמעשה אם היינו יחד שנה או שנתיים, אז אולי הייתי שואל אותה ומדבר איתה הרבה, כי חייבים לדבר, אבל אנחנו כבר כל כך מכירים, שיש איזה דיבור פנימי.
אותו הדבר כאן בסדנה, זה מאוד מקשר בין בני האדם. אם נעלה קצת מעל המשפחה, ונדבר על הבעיות בעולם, בסביבה, בחברה ובמדינה, כל הבעיות שלנו הן מתוך חוסר קשר נכון בין בני האדם. בכלכלה, בפיננסים, בכל הדברים. כאן רעבים, כאן שבעים, כאן זורקים, כאן גוועים מרעב, חוסר השוויון בסביבה וכן הלאה, הכל זה מחוסר התקשרות נכונה. לכן ברור לנו שאם נמשיך ממסגרת המשפחה הלאה, אז אנחנו נצליח בגדול.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו לא רוצים להתקשר, לא רוצים להתעלות מעל האגו ומסתפקים בפרוטקציוניזם.
ניצה: זאת אומרת, הדרך הנכונה היא בעצם להתחיל בזוגיות שלנו, זה גם מה שאני הרגשתי. במפגש הקודם כשהתחלת לדבר על החברה ועל משהו יותר רחוק, הרגשתי שזה באמת נכון אבל זה רחוק ממני, כי אני עכשיו מוטרדת מהזוגיות שלי, אני מוטרדת מהמשפחה שלי, מהבית שלי, אני עוד לא מסוגלת לחשוב על מישהו אחר.
את צודקת, אבל אם אנחנו ניקח בחשבון שרק חצי מבני האדם היום נשואים, חצי מהגיל הראוי לזוגיות זה מספר די קטן יחסית ואז דרך הזוגיות אנחנו לא נגיע לכולם. ואיפה הזקנים ואיפה הצעירים וזה רק מהגיל שצריכה להיות משפחה, ומהם בקושי חצי נמצאים במסגרת המשפחתית.
אורן: תיארת קודם שיש פה שני מקורות. מקור שלי, שאני עולה מעליו ומקור של בן הזוג, שאותו אני מתחיל למלא. אז קודם כל לא הבנתי את המילה הזאת, מה פירוש "מקור"?
המקור שלי זה האגו, הרצונות שלי. המקור של בן, בת זוג, זה הרצונות שלה.
אורן: הרצונות שלי.
"רצונות", אני מתכוון לרצונות, לתכונות ודחפים וכל מיני דברים.
אורן: כל מה שיש.
העולם הפנימי.
אורן: אז יש פה עולם פנימי שלי שמעליו אני צריך לעלות.
והעולם הפנימי שלה שאותו אני צריך לקנות כדי שיהיו בתוכי שניים.
אורן: אז יש פה עולם הפנימי שלי ושל בן הזוג.
כן.
אורן: אמרת שאם אנחנו מנסים להרגיש אחד את השני, ודברת גם על למלא את השני, בסופו של דבר אנחנו נכללים אחד בשני ואני רוכש את כל העולם הפנימי שלה.
נכון.
אורן: שאלתי את עצמי למה לי את זה, למה אני צריך את כל הרצונות שלה, המחשבות שלה. אמרת שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", אני מתחיל לגדול, אני מתחיל להרגיש את כל הרצונות והתכונות שלך, ואתה את שלו ושלה. בשביל מה אני צריך את כל זה? ועכשיו אמרת "העולם הפנימי".
למלא אותם, זה נקרא לאהוב. נכון שכך את מרגישה?
ניצה: כשהוא ממלא את הרצונות שלי אני מרגישה שהוא אוהב אותי.
זהו.
אורן: נחזור עוד פעם. אנחנו בזוג, יש את העולם הפנימי שלי, העולם הפנימי שלה. ומה אני צריך לעשות?
למלא את האגו שלה למעלה מהאגו שלך.
אורן: למלא, לספק את מה שהיא רוצה?
כן, והדדית.
אורן: אמרת שמזה אני ארכוש משהו, לא הבנתי מה אני רוכש?
בזה אתה מתעלה מעל הטבע שלך. אתה נעשה חופשי מהרצון האגואיסטי שלך, ועובד לטובת הזולת. כשאתה יוצא מעצמך באמת, ורוצה להתקרב לטובת הזולת, כאן אתה תרגיש בעיה. בהתחלה אולי זה יעבוד לזמן קצר מאוד, ואחר כך אתה תרגיש שלמרות שאתה רוצה, אתה לא מסוגל. זה דבר בלתי מציאותי בשבילך ומה נעשה? נזרוק את זה, נחזור לחיים הרגילים או נפתור את הבעיה הזאת?
קודם כל תשאל, האם כדאי לי ללכת, להמשיך בדרך הזאת או לא? אם אני אחכה ואבדוק מה קורה, אני אראה שהחיים שלי נעשים הרבה יותר גרועים ובכל זאת מחייבים אותי להמשיך באותה הדרך, זאת אומרת, להתעלות מעליי ולהתקשר לזולת.
זה מה שאנחנו רואים היום במשבר כלפי כל העולם, שאנחנו לא רוצים להתקשר, לא רוצים להתעלות מעל האגו ומסתפקים בפרוטקציוניזם.
אורן: מה זה "פרוטקציוניזם"?
שכל אחד חושב לעצמו.
אורן: כן, זה מוכר לנו היטב.
בסדר.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
לראות באחרים במקום דברים שליליים דברים חיוביים. אתה כאילו מחליף
אורן: הגדרת קודם הגדרה חדשה, אני חושב שהיא מאוד טובה, לעלות מעל הביקורתיות שלי על הזולת. כשאתה מדבר על ביקורתיות, זה מאוד ברור על מה אתה מדבר, כאילו לכל אחד יש ביקורת תמיד כלפי בן הזוג שלו. כי כשמדברים על לעלות מעל האגו, זה קצת באמת אבסטרקט, לא כל כך ברור מה זה. מה שעכשיו אני צריך לעשות, זה לעלות מעל הביקורתיות שלי כלפי הזולת. ובהמשך לדברים שאמרת גם אתמול, יוצא שאדם בעצם כל הזמן צריך לשמור את הביקורתיות הזאת בתוכו, בתוך הבטן. אתה יודע מה קורה כשכל הזמן שומרים בבטן, כי ביקורתיות מתעוררת בי כל רגע, בסוף יש לי אולקוס.
למה?
אורן: כי אני מתפוצץ כבר. אתה אומר לי, אל תוציא, זה הכל מראה שלך, זה הכל בפנים, זה הכל אתה.
הייתי עכשיו ברחוב, נסעתי לאיזו פגישה, חזרתי, ראיתי המון אנשים. זו היתה הזדמנות בשבילי להסתכל. למה אני מסתכל על כל אדם ואדם בביקורת?
אורן: אפילו לא בכוונה, אני לא בא לעשות עליה ביקורת בכוונה.
זה ברור שלא בכוונה.
אורן: זה צף, יש דברים, חיים.
נכון. אז אתה נמצא עכשיו בהזדמנות בכל רגע להתעלות יותר ויותר. לראות באחרים במקום דברים שליליים דברים חיוביים. אתה כאילו מחליף, כל פעם אתה רואה את ה"איזה ילד רע", "זה הבן שלי, טעיתי, חשבתי שזה הבן של השכן. איזה יופי, איזה מותק". תנסה כל פעם לעשות תרגילים כאלה, לא תהיה מסוגל. תבוא אלינו לסדנאות.
אורן: אני בסדנה. אני מספר לך על רשמים מאתמול להיום.
בסדנאות, על ידי התרגילים אתה חייב לעבור את הדברים האלה וכדי לקבל חיזוק מהחברה שכך צריכים להתייחס.
אורן: אז זה ייתן לי כוח להתמודד עם האולקוס שמצטבר לי פה?
לא אולקוס, אתה תרגיש תענוג. כמו שאתה מסתכל, אתה לא תראה באף אחד פגם, כי הפגמים שאתה תראה הם שלך. אתה תראה את כל העולם מושלם.
אורן: בינתיים איך אני מתחיל? אני לא בזה, זו המטרה בסוף הקורס, אנחנו נשמח להגיע לזה, אבל בינתיים, אני שואל על האולקוס בדרך. בינתיים אמרת לי, "אף מילה". מה הבנתי? "שים יד לפה, שים פלסטר, אף מילה של ביקורת עליה, היא מראה שלך. אם אתה רואה פגם בהתנהגות שלה, תהפוך".
וגם היא אותו דבר.
אורן: בסדר, תן לי להסתדר, עם עצמי אני עוד לא מסתדר. מאתמול עד היום אני לא אומר לה כלום, אף מילה.
אז אתה כבר מתפוצץ.
אורן: בדיוק. על זה אני אומר, אני אתפוצץ. יש גם הרבה גישות פסיכולוגיות שאומרות שאנשים מתחלקים לשני סוגים. יש כאלה שעל כל דבר לא טוב שהם רואים ישר מגיבים, משחררים לחץ, יש כאלה ששומרים ושומרים. מה קורה עם אלה ששומרים? בסוף גם יוצא באולקוס וגם מתפרץ על השני, אתה יודע, מאבד שליטה. אז על זה השאלה, האם לזאת הכוונה, שאני צריך לצבור ולא לשחרר מילה?
למה?
אורן: יש פה משהו לשחרר? כי אתה אמרת שאסור, הכל מראה שלך.
אתם צריכים להיות כל הזמן בסדנה ביניכם.
אורן: מה פירוש?
ניצה: מה זה סדנה בינינו?
כמו שאתם עושים סדנה אצלנו.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |