אם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: מה זו "הא-לוהות" בתרגום למונחי הקהל הרחב?
א-לוהות זו שלמות, תענוג, השגת ממד חדש של קיום, משהו שאני רואה מעל מרחקים של זמן תנועה, מקום, כשאני מרגיש את העולם הבא בעולם הזה. כל הדברים שאתה רק יכול לתאר. כשאני נמצא באיזון עם הטבע ואז מגיעים אלי רק דברים טובים, לעולם אני לא ארגיש רע ולעולם לא יחסר לי דבר. זה באמת כך, כי אנחנו מגיעים לתיקון.
ניצה: אני שמתי לב שהתהליך שהעברת אותנו עכשיו, אפשר היה לחלק אותו לשני חלקים. בחלק הראשון, דיברת על שתי דמויות, זוג, אולי אפילו בובות שנמצאות במרכז החדר ומסביבן אנחנו חמישה זוגות. ואנחנו מנסים לתאר כל אחד על פני הזוג שנמצא במרכז, יצרת מרחב שלישי. זאת אומרת זה לא אני, לא הוא, לא אנחנו, זה עדיין משהו באמצע. איזה מרחב שלישי שבו יושבות שתי דמויות, בובות, ואנחנו כרגע מדברים על הזוג הזה.
אנחנו מדברים פסיכולוגיה, פילוסופיה, לא על שום דבר שהיה שייך לנו.
ניצה: מה עובר עלינו בתהליך הזה? מה אנחנו מדברים על הזוג הזה?
אנחנו לומדים על הטבע.
ניצה: האם אנחנו לומדים דרך הזוג הזה שיושב במרכז? האם אנחנו מדברים עליו, מה התכונות שלו, עם מה הוא מתמודד, מה הקשיים שלו, על כל הדברים האלה?
הרי אנחנו למדנו בבית הספר ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שיעור בבית ספר שהיו מלמדים אותנו, כשאנחנו יושבים בכיתה, עם עוד 20-30 תלמידים, ואיך המורֵה, או המורָה, בדרך כלל זו מורָה, מסבירה לנו את הנושאים האלה בקורס ביולוגיה, זואולוגיה, או לא חשוב מה.
אורן: אילו נושאים?
על חיי זוג, על החיים במשפחה, איך כל אחד צריך להשלים זה את זה. לומדים זאת בקורס ביולוגיה רגיל. על מין האדם, על איך שהם מביאים ילדים לעולם, על איך שהם בונים משפחה, על איך שהם בונים את הקן שלהם, על איך שהם חיים משך החיים, על איך שהם משלימים זה את זה ומה יש להם, מה התהליך, מה התועלת ממנו, בצורה כזו. אם היה דבר כזה בתוך בית הספר, אז על צורה כזו אנחנו מדברים עכשיו, ממש כך, כשיעור בבית הספר.
אורן: אנחנו הזוגות שיושבים סביב השולחן כבר זוגות נשואים, לא בגיל בית ספר.
אבל אני רק אומר, שכך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו וזה באמת מה שחסר בבית ספר.
אורן: אבל נניח שקבלנו את זה בבית ספר לפני עשרים שנה.
אם היינו מקבלים זאת, לא היינו מתנהגים כך.
אורן: מה עכשיו אנחנו צריכים לקבל? על מה שהיה אי אפשר לחזור.
אותו דבר, באותה צורה, באותו ניגון, ממש כך.
אורן: אבל מה התוכן, לא מה הניגון?
התוכן הוא מה שאמרתי קודם.
אורן: קודם אמרת, לפי מה שסיכמתי לעצמי, שיש בטבע זכר ונקבה, הטבע חילק את הבריאה לשני מינים, זכר ונקבה, אז מן הסתם אם הוא חילק את הבריאה לשני מינים, הגיוני שהם צריכים בצורה כלשהי להשלים זה את זה. זה הסיכום שלי לרעיון הראשון שהצגת היום, שאם הטבע עשה שיש שני מינים, זה מן הסתם לא מקרי, בטוח שהם צריכים להשלים זה את זה.
נכון.
אורן: אז כנראה שגם אם אני לא רואה את זה עכשיו בחיים שלי עם בן או בת הזוג הספציפיים שלי, אז בגלל שהוצאת את זה מהחיים הפרטיים שלנו, ואנחנו מסתכלים מהצד על התהליך, זה הגיוני. אם אנחנו שני מינים, כנראה שבאמת במצב האופטימלי אנחנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת.
בנוסף לזה אמרתי שאם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: כן, נכון, אמרת את זה.
ואותו דבר מצדה.
אורן: אתה לא פרטת בדיוק במה, אלא בכללות.
אבל אתה מבין למה אני חותר.
אורן: לא.
ללהשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.
אורן: בוא נעזוב מה אני מבין, בוא נהיה עם האנשים.
כן, אני עדיין לא רוצה להיכנס לזה.
אורן: לכן בוא נעזוב את זה. התובנה הראשונה הייתה, שאם אנחנו שניים כנראה שזה לא מקרי ואנחנו צריכים להגיע להשלמה. התובנה הראשונה נקלטה. לגבי התובנה שנייה הצבת שאלה. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה והאם כשאני אשלים אותה בזה, אני אהיה חסר. וסובבת את זה גם מצד שני.
כן.
אורן: מה לגבי זה? האם זה משהו שאני צריך לחשוב עליו בצורה מופשטת, שיישאר אבסטרקטי, או שאתה רוצה שאני ממש אחשוב במה אני משלים אותה, כי אני לא כל כך יודע.
לא, בינתיים זה אבסטרקטי, על הבובות. אבל מתרגלים להבין את זה וממשיכים.
אורן: לאן ממשיכים? עכשיו הגענו לתובנה השלישית.
כן, לתובנה השלישית. מה בזה אנחנו מקרינים לילדים שלנו?
אורן: מה פרוש "בזה"? אם נהיה בהשלמה הדדית?
כן. הילדים שלנו יראו עד כמה שאנחנו שלמים ועד כמה שאנחנו משלימים זה את זה. בזה אנחנו בונים בהם גישה נכונה, חיסרון נכון להיות בחיים זוגיים. זאת אומרת, אנחנו כבר סדרנו אותם במסלול הנכון בחיים. אני כבר בטוח שלפחות מה שיש לי הם ירצו שיהיה להם.
אורן: אוקי.
עכשיו תלוי באילו זוגות מדובר. לפעמים אפילו יכולים לעשות סדנאות עם הילדים יחד, על זה אנחנו נדבר אחר כך.
אורן: כן, בשלב הבא. כשנמצה את הזוג נעבור לילדים.
אחרי שאנחנו מדברים על זה, אנחנו צריכים לעבור לשיעור הבא.
אורן: זה כבר השיעור הרביעי.
רביעי או חמישי, לא חשוב איך תחלק את השיעורים. השיעור הזה עוסק במה הן הדרישות להשלמה לגבר, ולאישה. מצד הטבע, שכל אחד מאתנו ידע את השני.
אורן: עדיין זה לא אנחנו.
זה לא אנחנו, מה פתאום. ושנדע, עד כמה שכל אחד, מפני שהוא הפוך מהשני הוא שונה מהשני, וגם את ההפכיות הזאת הוא לא מבין. אם זה היה הפוך, הייתי מבין שאצלי זה פלוס ואצלה זה מינוס, אבל גם את זה אני לא מבין. אנחנו רואים עד כמה שאחד לא מבין את השני.
אני לא מבין את הרצונות האלה. אם מדובר בחבר שלי, אני יכול לתאר לעצמי שאפשר לרצות. הוא רוצה סירה חדשה, הוא רוצה לנסוע לראות כדורגל בלונדון, כל מיני דברים כאלה.
אורן: וגם אישה יכולה להבין זאת על אישה אחרת.
כן, ודאי.
אורן: זאת אומרת, כל אחד מאתנו יכול להבין את הזולת מאותו מין.
כי פחות או יותר יש לו אותן התכונות הפנימיות. הפנימיוּת דומה, אבל את הנשים אנחנו לא מבינים. גברים לא מבינים נשים.
אורן: כל מין לא מבין את המין השני.
לא. דווקא גברים לא מבינים את הנשים.
אורן: כלומר במיוחד גברים לא מבינים נשים. ואישה היא אחרת?
אצל אישה זה אחרת.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את משפחה על כתפיו?
אורן: אבל גברים לא מבינים נשים. אחר כך תתייחס גם מצידה, שהתמונה תהיה מושלמת.
אז אמרנו שגבר אחר אני יכול להבין, אבל את האישה אני לא יכול להבין.
לא. אז יש לנו חמישה זוגות, ואנחנו מושיבים את חמשת הגברים מול חמש הנשים, זה מול זה. לפני הנשים נמצאת בובה, ולפני הגברים נמצא בובון.
עכשיו אנחנו הגברים רוצים לשמוע, מה הבובה הזאת היתה רוצה לקבל מהבובון הזה. כי אני אף פעם לא שמעתי, ואם שמעתי אז רק כהאשמה כמו בבית משפט, "אתה לא כך ואתה לא כך". ועכשיו אני רוצה לשמוע אילו תכונות, רצונות, דחפים יש לה, כל מיני דברים שהיא מצפה שאני אמלא אותם, אתייחס אליהם. זה נקרא "לימודי הטבע". האם למדנו את זה בבית ספר? לא.
אורן: איך זה קורה באופן קונקרטי?
יש חמש נשים, והן צריכות עכשיו לדבר על הבובה הזאת, מה הן חושבות שהיא רוצה, מהגבר, מהעולם, בכלל.
אורן: תפרט בבקשה, תיתן תחומים כאלה, זה עוזר למקד.
אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
אורן: תפרט לא כתשובות, אלא כשאלות מנחות. אמרת, מה היא רוצה מהגבר. ואחר כך אמרת יותר רחב, מה היא רוצה מהעולם. מהעולם הכוונה מהחיים שלה בכלל?
מהחיים שלה בכלל.
אורן: לאו דווקא בקשר לבן הזוג, אלא מה היא רוצה להשיג בחיים שלה.
ניצה: כללית.
רב: כלפי הילדים, כלפי המשפחה, כלפי הגבר, כלפי ההורים שלה ושלו. כלפי העבודה שלה והקריירה, ההתקדמות. כלפי חופש, זִקנה, כל מיני דברים כאלה שיש בסך הכל לאדם. אפשר לחלק את זה לשישה או שבעה תחומים.
אורן: אז כל אישה אומרת מה היא רוצה?
שידברו יחד, שישלימו אחת את השניה. מדובר בנשים, הן ישמחו לדבר. תרשום את הדברים האלה לפניך, ותראה שאתה תמלא עשרה דפי פוליו.
אורן: צריך לעשות את זה בסדנה.
ודאי.
אורן: רושמים את הדברים.
לא רק רושמים, עושים על זה שיעורי בית. אחר כך צריך לסדר את הדברים, ובסדנה הבאה לדבר מה יותר חשוב ומה פחות חשוב, לסנן אותם לפי בירור על ידי מה אפשר למלא את התשוקות האלה.
אורן: אז אנחנו רושמים ואחר כך מדברים על זה במפגש הבא. קודם כל רשמנו את סיכום המפגש של היום. היום היתה סצנה נשית כזאת, וחמש נשים ספרו מה הבובה רוצה.
ניצה: ודברנו רק על הבובה אישה, עוד לא דברנו על הבובון גבר.
את חושבת שאפשר לגמור זאת בישיבה אחת?
ניצה: לא.
אורן: נניח סימנו, פאזה אלף הסתיימה. הכל רשום.
כן.
אורן: אמרת שעכשיו עושים פה איזשהו עיבוד. מה העיבוד בדיוק?
העיבוד בדיוק בזה שגם נשים וגם גברים במשך שבוע שלם עד לפגישה הבאה, משוחחים על זה ביניהם בטלפון.
אורן: אבל במה, קונקרטית?
הם צריכים לסדר ולמיין את מה שהם רשמו, אולי גם להוסיף משהו, אבל העיקר לסדר לפי נקודות חשיבות.
ניצה: סדרי עדיפויות?
כן, סדרי עדיפויות, לרצונות, לתשוקות, וגם על ידי מה אפשר להשלים אותם.
אורן: מה פירוש?
אפשר להעביר זאת לסדנה הבאה, אבל שיחשבו, כי לא הכל קשור בגבר, אלא אנחנו ציירנו כאן רצון לקבל של אישה מצויה, טיפוסית, מה הרצונות שלה בכלל. ואז אנחנו נותנים לכך דרגות חשיבות ומציינים לידם מי יכול למלא אותם, על ידי בעלה, על ידי הילדים שלה, על ידי העבודה, או על ידי העולם וכן הלאה. כי לא הכל נופל על הבעל, גם כך הוא לא מבין למה היא דורשת זאת ממנו, אז לפחות שיהיה סדר.
עכשיו אחרי שבררנו את כל הדברים, ברור לנו שלפחות חצי מהדברים הבעל לא יכול להשלים. אלא הילדים, או העבודה, מזג האוויר, לא חשוב מה מפריע לה, זה לא בכוחו, ביכולתו ושגם היא תדע זאת. עכשיו ניגשים לאותם הדברים שהיא בטוחה שהגבר כן חייב או יכול להשלים לה. חלק חייב וחלק יכול. זה כנגד להשפיע על מנת להשפיע, וזה כנגד לקבל על מנת להשפיע. שני חלקים. ואז עוברים לדבר על לצד השני.
אורן: מהו?
הגבר.
אורן: מה רצונו של הגבר?
כן. כאן עשר דקות יספיקו. הגבר הוא חיה מאוד פרימיטיבית, פשוטה, אני מתכוון בחיי משפחה.
אורן: כדאי למקד אותו רק בחיי משפחה? כי לה נתת לדבר חופשי על החיים.
הגבר הוא מאוד פשוט.
אורן: עכשיו עוברים לבובת הגבר, הגברים ידברו. מה אתה שואל אותם?
אני שואל אותם, מה רצונותיכם בכלל בחיים, ובפרט במה האישה מחויבת לכם, מה היא יכולה למלא, מה אתם יכולים למלא רק על ידי האישה?
ניצה: האישה באופן כללי, לא מדברים עליהם, מדברים תמיד בגוף שלישי, על הבובה?
מדברים, מסכמים. ואז מנתחים. הניתוח הוא מאוד פשוט, זה ברור. חוץ ממין, הוא צריך אותו הדבר כמו שהיה לו אצל אמא שלו, שיהיו לו בגדים, אוכל, בקיצור טיפול, אין לו הרבה דרישות. עכשיו דיברנו על השלמה ברמה כביכול גופנית, ארצית, אבל איפה יש כאן השלמה רגשית? שני בני אדם חיים, מצד האישה, אתה יכול למצוא כאן הרבה מאוד דרישות.
אורן: למשל?
שאתה תתעניין במה שקורה לה, שתחזר אחריה, בקיצור שתתן לה תשומת לב. הגבר, תשומת הלב בשבילו מתבטאת בשרות "תביאי את זה, ותביאי את זה" לא אכפת לו. אצלה תשומת הלב מתבטאת בתשומת הלב עצמה.
אורן: מה פירוש?
היא צריכה להרגיש שאתה מתעניין בה, דואג לה, חושב עליה, היא צריכה להרגיש שהיא חשובה בשבילך. זה לא ברור? לגבר זה לא כל כך חשוב, זה נובע מהצורה החיצונית, מפני שהעיניים של הגבר הן כלפי מעלה, ועיניה של אישה הן כלפי הגבר. כך זה בין אבא ואמא עילאין, כך הם ביניהם. הגבר קשור לכתר, לחכמה, והאישה קשורה לחכמה, לגבר, בכך היא מרגישה שהיא תלויה בו, היא מקבלת משם את החיים שלה, את אור החיים, רוח חיים, כוח חיים.
אורן: מה הלאה?
אנחנו מדברים על זוגות מהעולם.
אורן: על הקהל הכי רחב שאתה יכול לדמיין.
כאן השאלה איך אנחנו מעוררים בגבר רצון, כוח, קשר, יחס לאישה, מחוץ למה שהוא רוצה לקבל ממנה כשרות?
אורן: הם מדברים על זה?
לא. עכשיו אני מדבר אליכם. כי אם אין לגבר מטרה עליונה, בשביל מה הוא צריך אותה עם כל ההתחייבות ועם כל הבעיות האלה?
אורן: אז מה בכל זאת עושים אם זה המצב?
אז הוא קונה, משלם לה, הוא עושה זאת בגלל שהוא צריך שרות. בגלל שהוא כזה, אבל לא יותר. האגו שלנו גדל עד כדי כך שאנחנו לא רוצים, בשביל מה לי? אני אשלם עוד 1000 שקל בחודש, ויהיה לי אותו דבר, ינקו לי את הבית, יעשו הכל, בשביל מה אני צריך כאב ראש? זאת הבעיה, כאן המקור של המשבר, אנחנו צריכים לתת לגבר במיוחד מטרה עליונה.
זאת פחות בעיה אצל האישה, היא פשוט נמצאת תחת השפעת כלי התקשורת, ולכן היא "כאילו" לא רוצה להתחתן, "כאילו" לא רוצה משפחה וכולי. הטמטום של הסביבה מבלבל אותה. אבל הגבר באמת נמצא בבעיה, כי אם אין לו מטרה עליונה, בשביל מה לו לקחת את כל הדברים על כתפיו? איזו תועלת יש בכך? הוא יחיה עם משהי, אחר כך יחליף, אחר כך עוד משהי, בשביל מה הוא צריך יותר מזה? וזה מה שקורה.
אורן: ההנחה שלנו היא שהם כבר זוג, הם כבר "תקועים" ביחד והקשר הלא טוב ממרר את חייהם.
אבל מה אתה מבטיח לו, או מה אתה מוכר לו?
ניצה: הוא רוצה שקט נפשי. גבר שאין לו מטרה עליונה פשוט רוצה שיהיה לו שקט נפשי, זה מה שהוא מחפש.
ואז הוא יברח ממנה?
ניצה: לא, הוא רוצה להיות בתוך הזוגיות כי הוא מבין שהזוגיות בכל זאת נותנת לו משהו, הוא בפנים. חלק מרגישים תקועים וחלק לא. אפשר להגיד שחלק אפילו אוהבים את בן הזוג שלהם אבל יש כל כך הרבה קונפליקטים, שבסך הכל הם מחפשים שקט.
אני חושב שמכל הדיבורים האלה שעברנו, הם כבר יבינו יותר זה את זו, קודם בצורה חיצונית, כי הרי לא מדובר עליהם, כך שלא יהיה להם מחסום פנימי לקלוט את הדברים. כי אם מדובר עלי, כבר מראש אני לא שומע, אני שומע רק דברים טובים או משהו נגד כדי לתקוף בחזרה. אם מדברים על בובה, אז אני שומע, "נכון שהוא חמוד?"
אורן: נכון, הבובון לא מזיק.
אני מסכים. אחר כך אומרים לי "אבל תראה,הוא בדיוק כמוך" אבל בינתיים שמעתי, בינתיים הבנתי, בינתיים התחלתי לקשור את הדברים. אני חושב שמזה אפשר לעבור כבר לצורה אישית.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
ניצה: האם אתה חושב שיש מקום להכניס תופעות כמו שהזכרנו קודם? נניח, אמרת שאין תופעה שבאה סתם, אז התופעות של מתח, כעסים, עצבים, האם צריך להתייחס אליהן גם דרך הבובות האלה, לדברים הקשים שהגבר עובר, או לדברים הקשים שהאישה עוברת?
את זה נעשה אחר כך, כי כאן רצינו לפתוח, לברר מה האישה רוצה ודורשת, ומה הגבר רוצה ודורש.
ניצה: השאלה האם בסדנה, אותה סדנת מבוא או סדנת הכנה נגיד שמכינה אותנו רגשית, צריך לתת מקום לכל התופעות כתופעות טבע שאנחנו מרגישים אותם כל כך בחיי היום יום, כי אלה תופעות שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם?
אורן: אילו תופעות, פרטי?
ניצה: תופעות כמו לחץ מאוד גדול, עצבים, כעסים שאנשים מרגישים, אולי פחדים אפילו. כל מיני דברים מהסוג הזה, כל מיני דברים שהם מרגישים אותם.
זה אחר כך. כי זה לא שייך לקשר אחד כלפי השני, אלא זה תוצאה מהחיים שלנו, ממה שהם עוברים.
ניצה:הם לא תמיד סופגים את זה מתוך הקשר עצמו, אבל הם כן מביאים את זה לתוך הקשר.
בסדר, לא חשוב.
ניצה: הקשר סופג את זה, זו הבעיה.
זה בטיפול הכללי. עכשיו אנחנו למדנו על הטבע בלבד.
אורן: אז הסצנה הזו שתיארנו פה, היא היכרות סטרילית לא אישית עם טבע הגבר וטבע האישה.
כן.
אורן: מה תהיה התחנה הבאה שלהם? עברנו את זה, ונניח שאפילו חילקנו לשני מפגשים.
לא לשניים, הרבה יותר אני חושב. אחרי שעברנו את דברים האלה, אנחנו יודעים את הדברים.
אורן: עדיין לא עלינו בכלל, אלא רק על הבובות.
כן, זהו.
אורן: ומה השלב הבא שלהם, זו הייתה התחנה הראשונה, מהי התחנה השנייה?
שיעשו את זה, זה מול זה.
אורן: מה הפירוש?
גבר ואישה, זוג.
אורן: איך, ומה יעשו?
בבית. לא בפני אחרים ולא עם אחרים, אלא בבית שישבו וידברו כך, בגוף שלישי. אני מצד הבובון והיא מצד הבובה.
אורן: על מה?
על מה שיש ביניהם, אבל ממש, הוא כעורך דין נניח מייצג את הבובון, והיא כעורכת דין מייצגת את הבובה.
אורן: ומה אני מספר על הבובון הזה?
מה הם דורשים, מה הם רוצים.
אורן: אחד מהשני?
כן. וגם במה הם יכולים להשלים זה את זה. המטרה היא לא להאשים זה את זה ולהפיל זה על זה משהו, אלא המטרה חייבת להיות השלמה.
אורן: לא הבנתי כל כך.
כמו שאתה בא לבית משפט, ואתם יוצאים מבית המשפט רק בתנאי שאתם מגיעים להשלמה.
אורן: פשרה?
זו לא פשרה.
אורן: אז מה?
השלמה זה שכל אחד משלים את השני, זה לא פשרה.
אורן: האם זו תהיה התוצאה של מה שאתה רוצה להעביר?
כן.
אורן: איך נגיע לזה? ממה מתחילים?
קודם כל מתחילים מהתביעות שיש לה ומהתביעות שיש לי.
אורן: דרישות.
דרישות כלפי השני.
אורן: האם גם פה זה בגוף שלישי או שכבר גמרנו עם הגוף השלישי?
יכול להיות שבגוף שלישי, שאני אפוטרופוס או עורך דין של הבובון והיא של הבובה.
אורן: אז אתה אומר "הבובון רוצה כך וכך"?
הוא אומר "אלה הטענות שלו", והיא אומרת "אלה הטענות שלה". ובוא נראה עד כמה הם נכונים, או לא נכונים. ואולי אם היינו משלימים, אפילו שהטענות שלה ממש לא צודקות בעיניי, אולי אז אני מרוויח בזה?
אורן: לא הבנתי. הצגנו דרישות הדדיות, מה הלאה?
נניח שיש לה דרישות וגם לו יש דרישות, אבל אצלו פחות. אמנם יש לה דרישות שאני לא רואה בהן שום הצדקה וקשה לי מאוד לקיים אותן, אבל במקום לעשות פשרה כמו שאתה אומר, "בוא נחתוך, את מוותרת על זה ואני מוותר על זה", אנחנו מגיעים לחיבור ולהשלמה.
זאת אומרת, אני בכל זאת אתן לה את מה שהיא צריכה. בזה אני אצטרך להתגבר על האגו שלי, להתעלות מעליו, ולקבל את החסרונות והרצונות שלה במקום את שלי.
אני חייב לעשות את זה, אחרת אם היא רוצה שכל יום אני אגיד לה כמה משפטים כאלה ואעשה כמה דברים כאלה ואחרים, אז איך אני אעשה זאת? אתה מבין עד כמה זה קשה?
אורן: איך אתה עושה את זה באמת?
זאת הבעיה.
אורן: האם אתה רק תבטיח ולא תעשה, זה מה שאתה רוצה להגיד?
לא, את זה עושים כל הזמן.
אני לא יודע איך אפשר לעצור כאן באמצע הדרך, האדם יצטרך להשתנות, הוא יצטרך להתחיל לקלוט את הרצון של הזולת. הטבע מביא אותנו לזה, אנחנו לא נוכל לעצור באמצע הדרך.
אורן: לא, אנחנו רק מחפשים את הדרוג איך הם יבלעו זאת כפית אחר כפית, זה הכל.
אבל בכל זאת הסיום הוא בגמר התיקון. כי אם אתה חושב שבאמצע, אז זה לא יעזור.
אורן: המחשבה היא איך התינוק לא ייחנק מזה שהבאת לו סטייק, כשהוא רצה גרבר. מאוד פשוט.
בסדר.
אז היה לנו דרישות הדדיות בובה ובובון. עכשיו אתה הולך עוד צעד, בוא ניתן לה מה שהיא רוצה. האם את הכל, 100% ממה שהיא הציגה? כי אלה סתם מילים, זה לא יהיה.
נניח 10%.
אורן: היא מציגה כזו רשימה, ומה הוא אומר, "הנה".
בקצת.
אורן: הוא כאילו מראה כיוון, נטייה.
כן, נטייה. מה חשוב לנו כאן? בנטייה הזאת חשובים שני דברים, דבר ראשון, שהם שניהם מחזיקים זה את זה, עובדים על זה. דבר שני, שהם נמצאים בסביבה שתומכת בזה, עם זוגות אחרים, ושהגבר הזה מבין שהוא חייב לעבוד כאן מעל האגו שלו. זה קשה, הוא חייב לדעת פשוט כל יום ויום ש"אני לא רוצה את זה, אבל אני עושה את זה".
אורן:אנחנו נסיים פה את השיחה כי הזמן שלנו נגמר, ונמשיך לפתח זאת בשיחות הבאות.
תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם. תכינו פנקסים ועטים, ולחנות הבובות.
בהצלחה, כל טוב.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
יש שתי שיטות - נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה
אורן: אני רוצה שהשיחה הזו שלנו תמשיך את השיחה הקודמת שלנו.
ניצה: איך מובילים אותם? לאט לאט, זה מה שאתה מתכוון?
אורן: לא, אתה מצייר קודם כל את ה"סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה מצייר מה יימצא שם בקצה המשולש למעלה.
קודם כל אנחנו צריכים לתפוס את הקצה של הפירמידה. אחרת אנחנו נאבד את הצפון.
אורן: זה כאילו היעד שאליו אנחנו הולכים.
כן.
אורן: זה טוב שאנחנו ממשיכים את השיחה הקודמת שהייתה לנו, עם הבובה ועם הכרת הטבע, התחלנו ממש מנקודת האפס, להכיר מה זה טבע הגבר, וטבע האישה. אני רוצה שהמודל הזה לא יהיה מנותק ממה שעברנו שם, אלא שאנחנו נאמר שמה שעכשיו נפתח, עם המשולש הזה, זה יהיה הצעד הראשון של המשיכה לטוב, של שני בני הזוג האלה. שבמצב הראשון הכרנו להם את טבע הגבר, ואת טבע האישה, וכבר אנחנו רוצים להכניס אותם לנתיב, שבו הם יוכלו לטעום מהטוב של השיטה המיוחדת שלנו.
למעשה יש שתי שיטות. אחר כך אנחנו נדבר מתי להשתמש בשיטה האחת, ומתי להשתמש בשיטה השנייה. השיטה הראשונה אומרת כך, האם אתה תפסת את הנקודה המרכזית הזאת, את הפסגה של הפירמידה? אתה תפסת? היא תפסה? אתם תפסתם יחד? אתם יכולים לתאר את זה כך? "עצור את הנשימה". אתה יכול לתפוס אותה? עכשיו מהנקודה הזאת והלאה תמשיך לחיות, בלי לרדת. אל תיקח בחשבון שום דבר מה שיש לך, לה, לו, לא חשוב למי, כל הזמן רק אתה והיא תחזיקו את עצמכם בנקודת הזו של החיבור.
ולמה? כי לאן שאדם רוצה להגיע, לשם הוא בסופו של דבר מגיע. הוא מעורר בתוכו את כוחות הטבע, ובסביבה הוא מעורר כאלה כוחות, שהם פועלים עליו כך והם מביאים אותו לזה. "אני רוצה להיות בזה, אני כן אהיה בזה", בתנאי שאני בהתמדה מצייר את עצמי בזה ממש, בפועל. אני מתייחס אליה, אני מתייחס לעצמי, אני מתייחס לכל העולם, אני מתייחס לכל דבר, מאותה הנקודה העליונה. זו השיטה הראשונה.
השיטה השנייה, שאנחנו שוב יורדים לשחק עם הבובון והבובה, ומתחילים כאן בכל מיני תרגילים, מי מוותר למי? בשביל מה ולמה? בוא נתקדם קצת אחד לקראת השני בצורה הדרגתית. ודאי שהשיטה השנייה יותר קשה. כי אני כל הזמן פועל מהמקום שבו אני נמצא. ויש כאן שינויי מצבים, שינוי מצבי רוח, בי ובאחרים, יש הרבה בעיות. ולכן אפשר להשתמש בה בתנאי, שאנחנו נמצאים בסביבה חזקה. גם השיטה הראשונה דורשת סביבה, חיזוק, תמיכה, אבל לא עד כדי כך כמו השיטה הראשונה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
השיטה הראשונה - אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד
אורן: אז בוא נפתח את השיטה ראשונה, אם היא יותר קלה, היום האנשים נמצאים בקשיים. אז השיטה הקלה, היא השיטה הטובה.
השיטה הקלה היא כך, שאנחנו מציירים לעצמנו איזשהו חלום ורוד.
אורן: אתה זוכר אני רוצה שנמשיך, שנתלבש בבני הזוג מהשיחה הקודמת.
אנחנו כבר עברנו את כל הדברים האלה.
אורן: אני רוצה שאנחנו נבנה עכשיו את השיטה הזאת של בניית נקודת החיבור, עבור אותם אנשים שנמצאים ממש בתחילת הדרך.
אנחנו גמרנו את סדרת השיחות הקודמות, בזה שלמדנו את טבע הגבר ואת טבע האישה. עכשיו אנחנו רוצים, מתוך אותן שתי הנקודות, של אני והיא, לבנות את הנקודה השלישית, שהיא ההרמוניה השלמה, לזה אנחנו רוצים להגיע.
אז בואו נבנה אותה, נצייר אותה. זה אותו הדבר כמו שאנחנו אז דרשנו כל מיני דרישות זה מזו, מה את רוצה ממני? מה אני רוצה ממך? באיזו צורה אנחנו יכולים להשלים זה את זה? מתי אנחנו נהיה מאושרים? זה אותו הדבר, אבל רק בצורה קצת אחרת, אנחנו מדברים על הנקודה הזאת. בנקודה הזאת שנינו משלימים זה את זה, שנינו מקיימים את כל הדרישות של זו וזה, שנינו מרגישים שפשוט בלי זה אנחנו לא קיימים. אנחנו מוצאים בתוך הנקודה הזאת משהו משותף שנקרא ה"אני המתוקן". וגם היא אותו הדבר, היא המתוקנת.
כשאנחנו הגענו לנקודה הזאת, בדמיון שלנו ודאי, בפנטזיה שלנו, אז בוא עכשיו, מרגע זה והלאה נעצור את עצמנו.
אורן: מה הפירוש?
"נעצור את עצמנו", זאת אומרת, שלא נרשה לעצמנו לרדת מאותה הנקודה. בוא כל הזמן נתייחס אחד לשני כמו שאנחנו היינו שם בדמיון. תאר לעצמך שאתה כולך למען אשתך והיא כולה למענך, שכל מה שאתה עושה ורוצה זה רק לחשוב איך את הכל אתה מכוון אליה, והיא עושה אותו דבר כלפיך.
אורן: אבל אני לא כולי למענה. עשינו עכשיו פה תרגיל לתאר בדמיון. מה אנחנו פה מתארים?
אנחנו מתארים לעצמנו בדמיון זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה שנמצאים ממש כגוף אחד.
אורן: האם אנחנו מתארים זאת אחד לשני במילים?
גם במילים, ודאי. אתם כבר יושבים בבית ומתארים את הדבר הזה. אתם כבר שיחקתם בבית עם הבובות.
אורן: נכון.
ועכשיו אתם כבר יכולים לתאר את הדבר הזה. אתה יודע מה, תתחיל לתאר את זה קודם במשחק על הבובות. כדי שיהיה לך יותר קל, אם זה עדיין חשוב. איך הבובות האלה מגיעות להיות לאחד.
אורן: תן קצת נפח. מה הם מתארים?
איך שני "הקופים" הללו משלימים זה את זה? איך הם מגיעים לחיים מאושרים? למה שאתה רוצה להגיע. דמיין, פנטז מה זה נקרא "חיים מאושרים".
אורן: ואז הם מתארים את זה אחד לשני?
כן. או שקודם יתחילו לתאר בבובות ואחר כך שיתארו זה לזה.
אורן: מה הלאה?
אחרי שהם תיארו את זה בבובות כבר אין יותר מה לעשות, הם צריכים כבר להתחיל לדבר ביניהם.
אורן: התיאור הזה של החיים המאושרים, זו נקודת החיבור?
כן.
אורן: מה הקשר?
אלא למה אתה רוצה להגיע?
אורן: אני לא יודע, אני לא מבין.
אתה לא מבין שאתה רוצה להגיע לחיים המאושרים?
אורן: מבין.
אתה מבין שחיים מאושרים אתה יכול להשיג רק בחיבור?
אורן: יתכן.
עכשיו יש לך חיים ממורמרים.
אורן: נכון.
למה?
אורן: כי הקשר בינינו הוא לא משהו.
זאת אומרת, אם יהיה ביניכם חיבור אידיאלי, משהו חלומי, אז יהיה טוב?
אורן: כן.
בסדר, אז זאת הנקודה. אז בוא נצייר תמונה מה זה נקרא "חיבור טוב" מצידה ומצידי. ובו אנחנו נראה עד כמה שאנחנו צריכים לוותר זו לזה, כדי להגיע לתמונה אחת. מה זה נקרא "להיות אחד".
אורן: לוותר עכשיו?
אנחנו עושים את זה ב"כאילו". כאילו את הנקודה הזאת אנחנו חייבים לצייר.
אורן: את זה עשינו, זו לא הבעיה.
עשינו?
אורן: כן, זה היה השלב הראשון.
אז הכל מובן.
אורן: לצייר מה זו השלמות הזאת.
לא, זה לא פשוט.
אורן: לא, נגיד, אבל בזה אין לי בעיה.
לצייר כנגד הרצונות, התשוקות, המעשים, הפעולות, כנגד הכל.
אורן: אבל זה "בחלום" מה שנקרא. מציירים חלום.
וצריך לפרט את זה על הדף. לעשות את זה כך שזה יהיה מוחשי, שאתה תדע מה בדיוק לפני אילו דברים אתה עומד ולפני מה היא עומדת, לפני מה שניכם עומדים. זה לא פשוט. אילו דרישות וטענות יש לה אלי ואיזה דרישות וטענות יש לי אליה.
אורן: זה כבר בכלל לא חלום. חשבתי קודם שזה משהו טוב.
זה טוב, ודאי שזה טוב, אבל "טוב" זו הנקודה עצמה. אבל בנקודה הזאת שאתה מתחיל לברר מה זה בשבילה טוב? אז מה היא צריכה שאני אשלים לה? האם בנקודה הזאת, היא בכלל רואה אותי או בכלל לא? היא אומרת "אני בנקודה החיבור הזאת של "אני ובעלי", אני לא רואה אותך שם. לא, אתה לא מתאים להיות שם".
ניצה: יכול להיות מצב שכזה.
זה יכול להיות מצב כזה, ודאי. שאני לא מאמינה, אני לא יכולה לתאר לעצמי, שאני לא מסוגלת לראות אותך בנקודת המטרה שלי, בנקודה שיכול להיות טוב.
אורן: עם זה אני בטוח מזדהה.
אז אתה אומר לה כך "ואם אני אשתנה ב- 180 מעלות, אני אוותר על הכל, אני אכסה לך את כל ה"זבל" בזהב, תארי לעצמך מה את רוצה". ואז היא מתארת לך את זה ואתה אותו דבר מתאר כלפיה. ואז אתם מתחילים לעשות כמו במתמטיקה, איפה כאן הדבר המשותף שאיתו אתם מסוגלים בכל זאת להגיע לאיזו השלמה. או לפחות להגיע אליה בצעדים קטנים. אבל חוץ מזה אפשר לעשות את זה שוב, כמו בדרך הראשונה, שאתם מתארים את המצב הזה בלי דברים שליליים אלא רק בדרך חיובית.
אורן: זה נשמע יותר מעניין.
לתאר שאני יושב על ענן ורוד ומסתכל למטה על כדור הארץ. זאת אומרת, מה זה נקרא ה"חיים השלמים" בחיי בני זוג.
אורן: כן.
מנקודת ההרגשה הזאת והלאה תתחילו כך לחיות, אבל בלי לרמות כל אחד את עצמו ואת השני, ודאי. ותראה על אילו דברים אתה צריך לוותר ועל אילו לא. וכמו שדיברנו, אז תבין למה הטבע ברא אותנו בצורה כזאת, שאתה שתצטרך לוותר בדיוק במקום שבו נמצא באגו שלך.
אורן: זה כאילו משהו מלאכותי, דמיוני, תיאטרלי. מה זה בדיוק, אני לא תופס.
אם אתה רוצה לעלות לאיזו מדרגה אתה חייב להידמות אליה. כמו במשחק, כמו ילד קטן שרוצה להידמות לגדול.
אורן: אנחנו כאילו מתנתקים מהחיים שלנו ומהבעיות שלנו.
נכון, אנחנו כאילו מתנתקים, בטוח. אנחנו רוצים עכשיו "כאילו" לחיות באותו המצב המושלם. אז מה זה כאילו? הוא יהיה המצב המושלם.
ניצה: אנחנו מתחילים את זה מהשלב הראשון. אני מנסה לראות מאיזה שלב אנחנו מתחילים לבנות.
ממטה למעלה או מלמעלה למטה.
חיים חדשים, שיחה 38 , 17.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |