המגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית, יש לנו רמת חיים שווה .
אורן: נתת קודם דוגמה ציורית ואקטואלית מאוד, נאמר שהיום הוטלה על הציבור גזירה כלכלית חדשה, ואמרת שבאותו יום אנחנו נצטרך להתיישב בינינו במרכזים העירוניים של הרשתות החברתיות של ערבות הדדית ולעשות סדנה. אז בוא נאמר שזה קורה היום, כי באמת היום קוראת כזו מציאות של גזירות, בוא נתרגל איך אנחנו עושים את זה באופן פרקטי.
אנחנו מתאספים כאן מתוך ההכנה, מתוך הערכה, מתוך הניסיון, שמה שנעשה לא ישנה את המציאות. אנחנו יכולים עכשיו לנסוע לירושלים, לעשות שם הפגנות. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? חוץ מהפגנות אפשר לעשות גם מהומות, או לא לצאת ממחר לעבודה לשבוע ימים.
אנחנו רואים שהמצב הוא מצב אובייקטיבי, הוא מצוי בכל העולם, ואם אנחנו לא נעשה חשבונות "אבל היה, היו, היו", אלא נעשה חשבון נכון להיום, זהו, זה המצב. אפילו הממשלה שבדרך כלל יכולה כאילו לשחק עם כל מיני דברים, לא מסוגלת יותר, אין לה במה לשחק יותר. נניח שהיא מהיום והלאה חייבת להטיל עלינו עוד קושי במיסים, עליית מחירים, כל מיני דברים, לא חשוב, סך הכל שיעלו לנו עוד 20% מההכנסה החודשית למשפחה.
קודם כל אנחנו צריכים לעשות מיד פעולה אחת, סדנה, שולחנות עגולים. אני לא כל כך רוצה להגיד שולחנות עגולים, כי אלה דיונים כמו בכנסת וסדנה זה חיבור. שולחנות עגולים זה רק הידברות הדדית אני, שאף פעם לא דיברתי איתך, מוכן לשבת איתך ולדבר, כאילו במקרה. בסדנה, אני בא לחיבור, משפט המפתח של זה, "לנו לא איכפת". "על כל פשעים תכסה אהבה" . אנחנו צריכים בעצמנו, בתוכנו כאן, למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות בצורה שאנחנו כמעט לא נרגיש את הירידה הזאת בהכנסה.
זאת אומרת, אנחנו יורדים לאט לאט, וזה באמת יהיה כך, והטבע יחייב אותנו, אנחנו נצטרך לחיות כמו החיות. לא כמו חיות ביער, אבל בדרגת החי, אנחנו צריכים לחיות ברמת הצריכה הנורמאלית לאדם. זה נקרא "כלכלה רציונאלית", לא הכרחית, ובדרך כלל כך אנחנו אומרים "לא יגונה ולא ישובח", הכרחיות, אלא מה? רציונאלית. אז אם אנחנו יורדים עד הדרגה הרציונאלית, אנחנו צריכים גם להבין, ללמוד וללמד אחרים, שעדיין זה נקרא שיש לנו שומן ואנחנו צריכים לרדת.
אורן: זה מה שאתה תעשה ביום שתוטל עלינו גזירה כלכלית?
לא, אני לא יכול בבת אחת להסביר בצורה רחבה.
אורן: אז לא בצורה רחבה, בוא ניכנס למצב, אנחנו עכשיו עושים סדנה ברעננה ברשת החברתית.
אבל אתה לא תבין אם אני אסביר לך רק על הסדנה, למה אני עושה כך ולא אחרת.
אורן: אבל אני באתי לסדנה, אז תסביר לי מה שאני אבין.
מה זה ייתן לך עכשיו רק על הסדנה בלי לדעת את התורה קצת סביב זה, לָמה אני עושה, בשביל מה אני עושה את זה?
אורן: באותו ערב תסביר לי את מה שמסביב ?
לא.
אורן: אז מתי תסביר לי?
בכללות, אולי בזמנים אחרים. אולי בחלק כן ובחלק לא.
אורן: אז אפשר שזה יהיה באותו ערב, בוא נניח שאני הציבור שבא.
בשביל מה אנחנו כותבים את זה? מה, אלה הוראות הפעלה בלבד? ומי יפעיל אותם?
אורן: המדריכים.
אז המדריכים צריכים לדעת את מה שאני עכשיו אומר.
אורן: אבל מתי תגיד לי מה הקהל צריך לדעת?
הם יבינו מתוך מה שאני אומר מה הקהל צריך לדעת.
ניצה: קודם כל חוקי הרשת.
אני לא יכול לתת לך רק כמה משפטים, תעשה סדנה. נו ומה הלאה?
אורן: אתה תגיד מה הלאה, הכל פתוח.
לא, אני צריך לתת קצת את הרקע, את הפילוסופיה את התורה כולה.
אורן: משפט המפתח של הסדנא שבאנו אליה הערב הוא "לנו לא איכפת, "על כל פשעים תכסה אהבה".
על כל החסרונות תכסה אהבה.
אורן: הדבר הבא, שאמרת "אנחנו צריכים כאן בינינו למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות כמעט בלי שנרגיש את הירידה בהכנסה", שלצורך העניין היא הייתה 20%. מה מכאן?
אנחנו בכל זאת צריכים אם לא עכשיו אז אחר כך, להסביר לאט לאט, שהמגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית. מה זה רציונאלית? שיש לי כל מה שאני צריך לחיים הרגועים, שאני תורם לחברה, מקבל מהחברה, יש לנו רמת חיים שווה.
אורן: מה פירוש שווה לכולם? אני מרוויח עשרים אלף שקל ואתה חמשת אלפים, שנינו באים לסדנה.
אנחנו צריכים להסביר להם לאט לאט מה היא המגמה של הטבע שהיא להביא את כולנו לשוויון, והאנשים שיוצאים לרחובות, לא צועקים לזה?
אורן: יכולים לצעוק, אבל אם אני מרוויח עשרים אלף ואתה חמשת אלפים, אז אני לא בא איתך לאף שוויון ולא לכלום, אם זה מה שאתה מציע.
אני לא מציע, אני רק מסביר להם את המגמה של ההתפתחות האבולוציונית, של חוק הטבע.
אורן: כדאי להסביר את זה עכשיו בשלב אפס של ההסברה?
ניצה: זו הסברה אבל זה לא אומר שממחר אתה צריך לוותר על זה.
אני לאט לאט צריך להסביר להם לאן הדברים האלה מתגלגלים.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
כדי לצאת מהמשבר הגלובלי האינטגרלי, וודאי שאנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד"
אורן: בשביל מה, שילכו הביתה? קודם הבנתי שיש רשת חברתית של עזרה הדדית, אני בא לשם, תורם את מה שיש לי שזה זמן פנוי, תורם את מכשיר הטלוויזיה הישן שאני כבר לא משתמש בו. אתה תורם את הזמן הפנוי שלך, את הכישרונות שלך, את המוצרים שלך, ביחד אנחנו יכולים על ידי עזרה הדדית להתמודד עם הגזירה הכלכלית שבאה היום. עכשיו אתה מסביר לי תמונה עתידית שבה כל בני האדם יהיו באיזה שוויון של רמת הכנסה שווה? זה אלפי שנות אור מהתפיסה שלי היום. למה לך להסביר לי את זה היום?
אני לא אומר היום, אני אומר שבסדרת ההסברות אני חייב להסביר את כל ההיסטוריה ואת הרקע שלנו ומה הטבע של המשבר, מאיפה הוא נובע ובמה הוא חייב להסתיים ולהיגמר, באיזון הכללי, בהרמוניה הכללית. הרמוניה הכללית היא שאנחנו נהיה בשוויון, שווים. לפי הגופים שלנו אנחנו שווים, אתה צריך אולי שני קילו בשר ביום ואני צריך חצי קילו דגים ביום, אבל זה נקרא שוויון, כי כל אחד חייב לקבל לפי הגוף שלו. אבל לא יכול להיות שאחד הוא יותר מהשני, כדי לצאת מהמשבר הגלובלי האינטגרלי, וודאי שאנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור ההדדי, בערבות הדדית.
אתה תצטרך לאט לאט להסביר להם את העקרונות הללו כי הטבע דוחף אותנו לכך והמשבר לא יפסק אלא אם כן נרצה לקבל את התנאים האלה. אז לאט לאט אנחנו נתקדם לזה, אבל זה חייב להיות. המשבר הזה עובר על בני האדם כדי שהם יקבלו שכל ורגש לחיבור. במה אתה מודד את החיבור, בכך שאנחנו משתמשים במחסן אחד? אתה לא צריך מחסן, אתה מרוויח עשרים אלף שקל ואני מרוויח חמשת אלפים שקל, אני צריך את המחסן, זה נקרא חיבור בינינו? חיבור בינינו זה שאנחנו שווים לפי הגופים וכל אחד תורם למערכת זה נקרא חיבור, הדדיות.
אורן: איך נגיע אליו פעם?
פעם? בעזרת המשבר הגלובלי.
אורן: אבל אני הבנתי שיש תנועה שקוראים לה "תנועת הערבות", שלא רוצה לחכות לקריסה כללית אלא היא פועלת מהיום לעבר הכיוון הזה.
ולכן כדי שאתה לא תגיע לאותה תוצאה של צריכה אחת, רמת חיים אחת וכולי, על ידי מכות, היא מביאה לך את זה על ידי "צלחת מעופפת" או על ידי "שטיח מעופף" ועל ידי "כרית ביטחון יפה." אבל אתה תצטרך לדעת מראש שאנחנו הולכים לקראת שוויון.
אורן: שוויון אבסטרקטי זה בסדר, אני בעד שוויון, אבל זה לא היה כל כך שוויון אבסטרקטי, קודם דיברת על דברים מאוד ברורים ולא רצויים בעיניי כמו רמת הכנסה שווה.
אתה מדמיין 99% מאוכלוסיית העולם או מתושבי ישראל נניח, כבעלי חיים שאתה רק צריך להגיד להם באיזו צורה הם צריכים "בכלוב" שלהם להיות מחוברים כדי שיהיה לכולם אוכל, גם לזאבים וגם לכבשים. תתחברו בבקשה זאבים וכבשים, בצורה כזאת שיהיה לכולם, אחרת מהר מאוד תאכלו אלה את אלה ותמותו שניכם. הכבשים ימותו כי אכלו אותם זאבים, והזאבים ימותו אחר כך מרעב כי אין להם כבשים. אז תתחברו ביניכם בצורה כזאת שיהיה איכשהו איזון ביניכם כדי שתוכלו להתקיים.
אני שואל, האם הם לא צריכים להתפתח בחלק המחשבתי, בחלק הרציונאלי, בכוונות, במשהו שמעלה אותם לדרגת האדם במקום להיות כבשים וזאבים? הם בני אדם או לא? מה הטבע רוצה מהם, להשאיר אותם כך ורק לגרום להם שיהיו במקום מגודר בקיום פחות או יותר מאוזן, בדרגה "הבהמית" או קצת יותר? אז החינוך האינטגרלי חייב לבוא אליהם רק בצורה הדרגתית. אפילו כדי להיות מחוברים אלייך וללכת אחריך כמו אחרי רועה צאן הם גם צריכים לדעת, פחות או יותר, את סדר ההתפתחות.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
בשביל מה המשבר הזה? הוא משבר מטרתי. שזה גם ריפוי.
אורן: כדי להקים את הרשת החברתית של ערבות הדדית הם צריכים לדעת דברים, נכון?
אבל רשת זה לא סתם מחסנים, רשת זה יחסים בין בני אדם שמבינים יותר ויותר למה ובשביל מה עושים את זה, ושיש להם מתוך זה פיצוי פנימי. אתה צריך לעלות אותם מִדרגה שהם לא רוצים כלום, שחסמו להם את השכל.
בשביל מה המשבר הזה? הוא משבר מטרתי. אתה רק בורח מהדליקה או אתה משתמש באש הזו כדי להתחמם, כדי לבשל, להביא לעצמך כל מיני סוגי תועלת, המשבר הזה נראה לך כמצב רע שאתה רק רוצה לכבות אותו כמה שאפשר, או שאתה מבין שזה גם ריפוי?
עכשיו אנחנו גם מתחילים להבין סופסוף בזמן האחרון, שכל מחלה היא לא מחלה, זה ניקוי וריפוי לגוף. וכך אנחנו צריכים לראות זה בתוך המשבר. הוא לא משבר, אתה יודע מה זה crises ביוונית? זו לידה חדשה, משבר זו בכלל לא המילה הנכונה שאנחנו משתמשים בה. זו באמת הלידה החדשה, נקודת ההיפוך. אתה צריך להסביר להם את זה, ודאי, לתת להם תקווה, "חבר'ה אנחנו עכשיו נמצאים אתכם כמו העוּבר ברחם, הכל חשוך, פתאום יש לחצים, פתאום כל הדברים האלה, אלה הצירים שעל ידם אנחנו באים להיוולד בדרגה החדשה. בוא נשתמש בזה נכון, בוא נעזור בעצמנו לעבור את הדרך הצרה הזאת".
לידה היא דבר מאוד כואב אבל אם אתה פועל יחד עם הטבע, במאמצים הדדיים, אז אתה נולד בצורה מהירה ויותר קלה. אנחנו רוצים לעשות זירוז לידה בסך הכל, נכון? אבל בשביל זה הם צריכים גם להיות שותפים איתך, לא סתם כך מתחברים, נחזיק ידיים, עכשיו נשיר, נקפוץ, לשבת, לקום. אלה בני אדם רציניים, הם צריכים לדעת שהם משתתפים כאן בתהליך היסטורי. אתה צריך לעלות את רמת ההשתתפות שלהם, להסביר מה קורה כאן בכלל, עד כמה שהם גדולים, שהם כאן בונים משהו חדש, הם בונים דוגמה, תבנית של אנושות חדשה. את הדוגמה הזאת הם אחר כך יכולים להציג לכל העולם הסובל, המסכן, שממש הנמצא בקריסה.
ואנחנו ניתן להם את הדוגמה הזאת, הם ילמדו מאתנו, כולם ידעו עלינו, יבואו לכאן מכל העולם כלי תקשורת, מדענים כדי לחקור, ואנחנו נסביר להם מה אנחנו עושים, כל אחד יוכל להסביר. אתה לא מסדר סתם עדר. המשבר בא כדי להעלות אותם מדרגת "בהמה" לדרגת אדם. אתה צודק שצריכים כאן מיומנות, שגם לי חסרה. באילו מנות לשחרר להם את הידע? באיזו צורה? בצורת שירים, סרטונים קטנים, סצנות מהתיאטרון, מהטלוויזיה, עוד כל מיני דברים, בעקיפין, על אחרים להראות את זה. לתת דוגמאות מהטבע מה שקורה בהתפתחות הכללית של הכוכבים, בהתפתחות של האדם, קצת בהיסטוריה אולי, בדברים מצחיקים במקצת.
אבל לגרום שזה ייקלט בהם קודם כל בצורה ש"יש בזה משהו" ואחר כך אתה חוזר על זה ומסביר להם, מה הם שמעו? מה הם ראו? וכך לאט לאט זה נקלט. זו מיומנות של הפדגוגיה, החינוך. הוראה היא דבר קשה מאוד.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו נגיע לתיקון העולם דרך המשפחה
אורן: שלום לכם צופים יקרים, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום לרב לייטמן, ושלום לך ניצה.
שלום לכולם.
אורן: אנחנו מדברים על איך אפשר להפוך את החיים שלנו לחיים חדשים. "חדשים", פרושו טובים. דיברנו לאחרונה הרבה על הקשר הזוגי בין בני זוג, ועל הבית כמקום שבו אנחנו יכולים לשדרג את תפיסת החיים שלנו בכלל. אבל אני רואה שהיום יש משהו שיושב על ליבך, אז אולי קודם כל תשתף אותנו ואז נראה לאן נתקדם בשיחה.
אני לא מודאג מהקשר בין בני הזוג, למרות שהוא מאוד חשוב. הקשר בין בני הזוג הוא טוב אם אנחנו נמצאים ברווחה, אם יש לנו מקום למחייה, זמן, תנאים, אז אנחנו יכולים להזמין את האנשים לכל מיני פגישות, מארגנים קבוצות והם שומעים איך אפשר לשפר את היחסים ביניהם. בני הזוג מצידם מנסים לתרגל בבית, ונפגשים איתנו פעם בשבוע בעוד שכמה זוגות תומכים זה בזה. אנחנו מסבירים להם את הפסיכולוגיה הפנימית של האדם, של המשפחה.
לאחר שהם מגיעים ליחס משופר ביניהם, ליחס מתוקן ביניהם, אנחנו ממשיכים ללמד אותם הלאה, איך להיות ביחסים מתוקנים, משופרים, גם במקום העבודה או עם השכנים, ואיך למשוך את גם את הילדים לאותו מעגל של היחס הטוב. וכך עד שהחוגים האלה, המעגלים האלה שסביב האדם ובן זוגו יתרחבו יותר ויותר, וכל החברה תתחיל להבין שבאמת אנחנו יכולים לשנות ולשפר את היחסים בינינו. פתאום רמת החיים שלנו עולה, הרגשת החיים שלנו משתפרת, ואתה פתאום יכול לראות חיוך, ולא שכל אחד ואחד ברחוב מתהלך כמו איזה מסכן, אכזר או עצבני וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן הגישה מהאדם למעגלים היותר ויותר חיצוניים.
אמנם הדרך היא לא קצרה אלא די ארוכה, אבל היא מאוד טבעית. כי האדם קודם כל דואג לעצמו, למשפחה שלו, לילדים שלו, ואחר כך דואג למעגלים יותר חיצוניים. ככל שהוא יותר מתקן את הדברים הפנימיים שיש בתוך קירות ביתו, כך הוא מתחיל יותר להבין שהוא גם מושפע מהמעגלים היותר חיצוניים, ושצריך גם לשנות את היחסים איתם. ואז הוא דואג ליותר, לשכונה, לעיר, לאזור, ואולי לכל המדינה ולכל העולם. הדרך ארוכה, היא אמנם קרובה לאדם ואת זה הוא יכול להבין. אם אני תלוי היום בכל העולם, אז בסדר, בואו נתחיל ממשהו קטן, קרוב אליי, ואולי נגיע לכל הגורמים הרחוקים ביותר. אבל לא מתחילים מהגורם הרחוק, אם משהו שנמצא לידי הוא הגורם החזק, הרע והקרוב שממש מדאיג אותי, ברור, זו הגישה.
לכן חשבנו שאנחנו נגיע לתיקון העולם דרך המשפחה. אבל מפני שהדרך ארוכה, למרות שהיא יפה וטובה, כי אתה עושה טובה לאדם ולמשפחה, הכל בסדר, חוץ מדבר אחד, אפשר לבצע את הגישה רק אם המצב המשפחתי שלו, המצב הזוגי שלו באמת נמצא בדאגה אצל אדם. אבל בתנאים שאנחנו נמצאים כאן כרגע, בקיץ 2012, זה נשמע קצת כאילו שאנחנו חוגגים לפני קריסה, "אכול ושתו כי מחר נמות" , כך אני מרגיש.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, המשבר, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
רק הגישה הכללית הטובה תארגן את הכל
ואת כל הדברים האלה אנחנו צריכים לכתוב לממשלות, לאנשים שמסוגלים לעכל ולהבין את זה וגם לעמך הפשוט. לָמה? כי כדי לממֵש את הדברים האלה, אנחנו בעצם, לא צריכים כאן שום מכשיר מיוחד, חוץ מאת דעת הסביבה, דעת החברה, תמיכת כלי התקשורת, תמיכת הממשלות שבמָקום והרשויות המקומיות. לא צריך כסף אלא רק לעודד את זה, להשתדל שישתתפו בזה. אנחנו נוכל לארגן זאת, אבל צריכה להיות השתתפות. זה לא מפריע לאף אחד, זה יכול רק להיטיב לעם ולמדינה, להקל על קופּת המדינה ועל בעיות האדם ולחזק את החברה והביטחון. בסך הכול זה מה שאנחנו רוצים להשיג.
זאת אומרת, מאחורי הדברים האלה, אפילו בתכנית המפורטת ביותר שנכתוב, אין דף של הוצאות כספיות, אלא ממש דברים שוליים. צריך רק לתת פקודה לכלי התקשורת ולרשויות המקומיות והאנשים בעצמם יתארגנו ויעשו, הם יכינו כמה שולחנות וכיסאות במתנ"סים, במחסנים ובכל מיני מקומות. יש הרבה מקומות שבינתיים ריקים ועוד הרבה אחרים יתרוקנו עקב המשבר. זאת אומרת, אין בעיה ובהחלט רק הגישה הכללית הטובה תארגן את הכל. באמת יש לנו כאן אפשרות לבנות שינוי ביחסֵי החברה ושינוי האדם, במצב של משבר ואפילו במצב של חורבן.
וכאן, בודאי שאנחנו יכולים ללכת מהכבד אל הקל, לעבור הלאה ולראות איך הדברים האלה משפיעים על חיי משפחה, חיי זוגיות חינוך ילדים ועוד. להעלות את האדם מהייאוש, מהשימוש בסמים ובכלל להעלות את המורל של החברה האנושית. הדברים האלה חשובים, אבל ודאי שמזון וביטחון קודמים להם.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, נושאי הערבות, המשבר, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |