המגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית, יש לנו רמת חיים שווה .
אורן: נתת קודם דוגמה ציורית ואקטואלית מאוד, נאמר שהיום הוטלה על הציבור גזירה כלכלית חדשה, ואמרת שבאותו יום אנחנו נצטרך להתיישב בינינו במרכזים העירוניים של הרשתות החברתיות של ערבות הדדית ולעשות סדנה. אז בוא נאמר שזה קורה היום, כי באמת היום קוראת כזו מציאות של גזירות, בוא נתרגל איך אנחנו עושים את זה באופן פרקטי.
אנחנו מתאספים כאן מתוך ההכנה, מתוך הערכה, מתוך הניסיון, שמה שנעשה לא ישנה את המציאות. אנחנו יכולים עכשיו לנסוע לירושלים, לעשות שם הפגנות. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? חוץ מהפגנות אפשר לעשות גם מהומות, או לא לצאת ממחר לעבודה לשבוע ימים.
אנחנו רואים שהמצב הוא מצב אובייקטיבי, הוא מצוי בכל העולם, ואם אנחנו לא נעשה חשבונות "אבל היה, היו, היו", אלא נעשה חשבון נכון להיום, זהו, זה המצב. אפילו הממשלה שבדרך כלל יכולה כאילו לשחק עם כל מיני דברים, לא מסוגלת יותר, אין לה במה לשחק יותר. נניח שהיא מהיום והלאה חייבת להטיל עלינו עוד קושי במיסים, עליית מחירים, כל מיני דברים, לא חשוב, סך הכל שיעלו לנו עוד 20% מההכנסה החודשית למשפחה.
קודם כל אנחנו צריכים לעשות מיד פעולה אחת, סדנה, שולחנות עגולים. אני לא כל כך רוצה להגיד שולחנות עגולים, כי אלה דיונים כמו בכנסת וסדנה זה חיבור. שולחנות עגולים זה רק הידברות הדדית אני, שאף פעם לא דיברתי איתך, מוכן לשבת איתך ולדבר, כאילו במקרה. בסדנה, אני בא לחיבור, משפט המפתח של זה, "לנו לא איכפת". "על כל פשעים תכסה אהבה" . אנחנו צריכים בעצמנו, בתוכנו כאן, למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות בצורה שאנחנו כמעט לא נרגיש את הירידה הזאת בהכנסה.
זאת אומרת, אנחנו יורדים לאט לאט, וזה באמת יהיה כך, והטבע יחייב אותנו, אנחנו נצטרך לחיות כמו החיות. לא כמו חיות ביער, אבל בדרגת החי, אנחנו צריכים לחיות ברמת הצריכה הנורמאלית לאדם. זה נקרא "כלכלה רציונאלית", לא הכרחית, ובדרך כלל כך אנחנו אומרים "לא יגונה ולא ישובח", הכרחיות, אלא מה? רציונאלית. אז אם אנחנו יורדים עד הדרגה הרציונאלית, אנחנו צריכים גם להבין, ללמוד וללמד אחרים, שעדיין זה נקרא שיש לנו שומן ואנחנו צריכים לרדת.
אורן: זה מה שאתה תעשה ביום שתוטל עלינו גזירה כלכלית?
לא, אני לא יכול בבת אחת להסביר בצורה רחבה.
אורן: אז לא בצורה רחבה, בוא ניכנס למצב, אנחנו עכשיו עושים סדנה ברעננה ברשת החברתית.
אבל אתה לא תבין אם אני אסביר לך רק על הסדנה, למה אני עושה כך ולא אחרת.
אורן: אבל אני באתי לסדנה, אז תסביר לי מה שאני אבין.
מה זה ייתן לך עכשיו רק על הסדנה בלי לדעת את התורה קצת סביב זה, לָמה אני עושה, בשביל מה אני עושה את זה?
אורן: באותו ערב תסביר לי את מה שמסביב ?
לא.
אורן: אז מתי תסביר לי?
בכללות, אולי בזמנים אחרים. אולי בחלק כן ובחלק לא.
אורן: אז אפשר שזה יהיה באותו ערב, בוא נניח שאני הציבור שבא.
בשביל מה אנחנו כותבים את זה? מה, אלה הוראות הפעלה בלבד? ומי יפעיל אותם?
אורן: המדריכים.
אז המדריכים צריכים לדעת את מה שאני עכשיו אומר.
אורן: אבל מתי תגיד לי מה הקהל צריך לדעת?
הם יבינו מתוך מה שאני אומר מה הקהל צריך לדעת.
ניצה: קודם כל חוקי הרשת.
אני לא יכול לתת לך רק כמה משפטים, תעשה סדנה. נו ומה הלאה?
אורן: אתה תגיד מה הלאה, הכל פתוח.
לא, אני צריך לתת קצת את הרקע, את הפילוסופיה את התורה כולה.
אורן: משפט המפתח של הסדנא שבאנו אליה הערב הוא "לנו לא איכפת, "על כל פשעים תכסה אהבה".
על כל החסרונות תכסה אהבה.
אורן: הדבר הבא, שאמרת "אנחנו צריכים כאן בינינו למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות כמעט בלי שנרגיש את הירידה בהכנסה", שלצורך העניין היא הייתה 20%. מה מכאן?
אנחנו בכל זאת צריכים אם לא עכשיו אז אחר כך, להסביר לאט לאט, שהמגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית. מה זה רציונאלית? שיש לי כל מה שאני צריך לחיים הרגועים, שאני תורם לחברה, מקבל מהחברה, יש לנו רמת חיים שווה.
אורן: מה פירוש שווה לכולם? אני מרוויח עשרים אלף שקל ואתה חמשת אלפים, שנינו באים לסדנה.
אנחנו צריכים להסביר להם לאט לאט מה היא המגמה של הטבע שהיא להביא את כולנו לשוויון, והאנשים שיוצאים לרחובות, לא צועקים לזה?
אורן: יכולים לצעוק, אבל אם אני מרוויח עשרים אלף ואתה חמשת אלפים, אז אני לא בא איתך לאף שוויון ולא לכלום, אם זה מה שאתה מציע.
אני לא מציע, אני רק מסביר להם את המגמה של ההתפתחות האבולוציונית, של חוק הטבע.
אורן: כדאי להסביר את זה עכשיו בשלב אפס של ההסברה?
ניצה: זו הסברה אבל זה לא אומר שממחר אתה צריך לוותר על זה.
אני לאט לאט צריך להסביר להם לאן הדברים האלה מתגלגלים.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
אקטואליה
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |
כל השינויים יכולים להיות רק בעזרת סביבה נכונה, שתילחם נגד הסביבה הרגילה, המצויה.
אורן: נחזור רגע לאישה, אתה אומר שהאישה לפי הטבע מרגישה, היא חשה אם "הוא מתאים לי".
כן.
אורן: ואתה אומר שהיום העמיסו עליה כל מיני סטנדרטים שבלבלו אותה, וקלקלו לה את החוש הזה.
נכון.
אורן: איזו עצה אנחנו יכולים לתת לה כדי לחדש בתוכה את החוש הטבעי הזה?
כל השינויים יכולים להיות רק בעזרת סביבה נכונה, שתילחם נגד הסביבה הרגילה, המצויה.
אורן: זה ברמה החברתית.
אני לא יודע איך עוד אפשר לשנות את האישה, לתת לה הסתכלות חדשה, תבנית חדשה שדרכה היא תראה את העולם בצורה טבעית, נכונה ולא דרך פרסומות וכל מיני דמויות מסדרות
טלוויזיה וכן הלאה.
אורן: בוא ננסה ממש לדבר אליה, נניח שהיא מקשיבה לנו עכשיו. מטרת הדיבור היא לעורר, לחדש בה, את החוש הטבעי שלה, שבאופן טבעי היא תוכל להרגיש את התחושה של "הוא מתאים לי". אנחנו עכשיו נותנים לה מסר ראשון, לא חוכמה גדולה מידי, דיבור ראשון אליה, רגשי, ישר אל תוך הלב שלה, שיכול במשהו, בגרם אחד, להתחיל לעורר בה את החוש הזה.
מילדוּת והלאה אנחנו נכללים מהמון דמויות, תמונות, סטיגמות, וזה פועל בנו, נמצא בנו בתת ההכרה, ואנחנו כל הזמן מודדים, בודקים, משווים, בין מה שאנחנו רואים לבין מה שנמצא בנו. קשה לנטרל את הדברים האלה, צריך להביא במקומם משהו חזק יותר. הייתי לוקח אותן לטבע, לקמפינג של חודש, חודשיים, לאימון טוב בטבע, פשוט, להוריד את כל האיפור וללמד את הנשים להיות טבעיות. אז כל אחת הייתה מסתכלת על הגבר שמתאים לה, ולא לפי הסטנדרטים החברתיים.
בעתיד, אני מאוד מקווה, שזה יתוקן על ידי כך שהחברה תהייה חברה שווה. שכולם יהיו פחות או יותר שווים. גם במשכורות, גם ביחס, וגם במעמד, ואז שוב ידבר אותו גֵן טבעי שיש באישה לבחירת הגבר המתאים לה, לזוגיות.
אורן: על התמונה הזאת יש עוד משהו להוסיף, לברר כלפיה?
אתן פסיכולוגיות, קחו עשרים נשים כמוה, תושיבו אותן במעגל ותתחילו לעשות איתן קורס כזה, שיחות, סדנאות, אתן תראו עד כמה אפשר לחדש את הדברים האלה.
אורית: רציתי לספר על מחקר שעשו, לקחו עדר כבשים, נקבות, והכניסו אותן אחת אחת למכלאה צרה, ובקצה המכלאה היו שלוש תמונות של שלושה זכרים שונים בעדר. וכל כבשה הייתה צריכה לבחור, צילמו איך היא מסתכלת על התמונה של הזכר ובוחרת, כל כבשה בחרה זכר אחר. זה משהו מעניין הבחירה בטבע. זאת בחירה לפי מה? על פי מראה חיצוני, הפרצוף של אותו כבש? הן לא יכלו להריח אותו, הן פשוט הסתכלו על תמונה.
כנראה שזה היה מספיק לכבשה כדי לבחור בין שלושתם. לפי ההתפעלות שקיבלה, כך בחרה. וודאי שזה לא מספיק, בדרגת החי יש את הריח, צורת התנועה, יש להם גם הרבה מידע פנימי, התכתשות הפנימית כזאת, זה קיים בדרגת החי וגם אנחנו לפעמים מרגישים כך זה את זה, פנימית. יש מה ללמוד מהכבשים.
אורית: הן בחרו לכיוונים שונים, היה מעניין לראות את זה.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |
זה לא טבעי שאישה תעבור כמה ידיים.
אורית: אז אחרי כל הדברים האלה אנחנו נגיע בעצם למצב שהבחירה הראשונה של בני הזוג תהיה הבחירה הנכונה? לא יהיה מצב של חבר ועוד חבר ועוד ניסיון ועוד זוגיות? פשוט תהיה בחירה אחת והיא תהיה הנכונה?
מצד הטבע אני חושב שזה דבר הרסני.
אורן: במה זה הרסני?
בזה שבתוך החיים יש לאישה הרבה פעמים קשרים שונים, מצד האישה, לא מצד הגבר. כי אם אנחנו מדברים בכללות על ההשפעות שהן כתוצאה מכך שאישה חיה עם גבר, ואפילו שהיא עדיין לא נכנסה בברית הנישואין, אז היא מקבלת ממנו את ה- DNA שלו, זה ברור. ואחר כך, גם אם היא מתחתנת או לא מתחתנת איתו, זה לא חשוב, והיא מביאה ילד ממישהו אחר, אז הילד הוא כבר לא של המישהו האחר, אלא זה הילד של אותו הגבר הראשון, או של כמה הראשונים שהיו לה. כך זה, ולכן הטבע לא סובל את זה.
ניצה: האם הם כאילו ממשיכים לחיות בה באיזה אופן, גם אחרי שהם הלכו?
כן. זה לא חשוב, יש דוגמאות כאלה בטבע. כשהזברות חיו עם הסוסים הרגילים, או עם החמורים הרגילים, ולמרות שנעשו כל מיני אמצעים כדי שהן לא תכנסנה להריון, ואחר כך גם נתנו להן להיות ממש עם בני מינן, אז בכל זאת, על הסוס הלבן הופיעו פתאום מספר פסים כמו של הזברות.
ניצה: זה מעניין.
כן, זה ברור. אישה שחיה עם גבר היא לוקחת ממנו את הפנימיות שלו, וזה מופיע בילדים שהיא אחר כך מביאה ממישהו אחר. הבדיקות שלנו כאן הן עדיין לא מספיקות. זה דבר ברור וידוע, אמנם היום זה ידוע מתוך מחקרים מדעיים, אבל זה היה ידוע במשך כל הדורות. זאת אומרת, זה לא טבעי שאישה תעבור כמה ידיים, בסופו של דבר לא יתקיים, זה מתוך הבלבול שאנחנו עוברים.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |
הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים", עם הרב לייטמן. איתנו באולפן נמצאות גם אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית חינוכית יישומית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי.
אנחנו מדברים בסדרת השיחות הזו על הקשרים שיש לנו בחיים שלנו. הקשרים שיש לנו בבית עם בני הזוג, עם הילדים, והקשרים שיש לנו במקום העבודה. ולאט לאט אנחנו מתחילים לפתוח את כל מערכות היחסים שבהן נמצא כל אחד מאיתנו. ורוצים למצוא עצות והדרכות והכוונות, איך אפשר לקחת את כל המערכות האלה שבהן כל אחד חי ולשפר אותן, כדי לשפר את הקשר בינינו ובין האנשים שסובבים אותנו, כדי שהחיים של כולנו יהפכו להיות טובים יותר.
והנושא שבו נתמקד היום הוא הקשר הזוגי. התחלנו את זה בשיחות הקודמות ונמשיך לפתח את זה היום.
נציג תחילה איפה אנחנו רוצים להתמקד היום עם הפוקוס שלנו.
ניצה: בשיחה האחרונה דיברנו על הקשר הזוגי, התמקדנו בקשר הזוגי ובנושא של אמון או חוסר אמון בקשר. ומשם חשבנו שיהיה נכון לקחת את זה לצעדים הראשונים, עוד טרום זוגיות, עוד לפני שנבנה הקשר הזוגי, איך בונים נכון קשר זוגי? אנחנו שמים לב שהיום בחברה זה אחד הקשיים הגדולים, להתחבר נכון בתוך הקשר, ליצור קשר, לדעת מי מתאים, איך בוחרים נכון את בן, בת הזוג, על מה צריך לשים את הדגש כשאנחנו בוחנים את ההתאמה בינינו?
קודם כל צריכים לתת כאן איזה יסוד. אמנם האדם הוא מעולם החי, מדרגת הבהמה, אבל התפתחנו מזה שירדנו מהעצים ומהמערות, ואנחנו משתנים על ידי טכניקה וטכנולוגיה וחברה, שכל הזמן שיפרנו. כל הזמן אנחנו משתנים. אם ניקח חיות, אז נראה שהן כמו שהיו לפני חמש מאות שנה. אז הפרה שקלה קצת פחות מהיום, ואולי האריה היה שונה מעט בגודל מהיום, כי הכל משתנה. אבל באיזה קצב לעומת האדם? האדם משתנה מדור לדור. ולכן מה הם השינויים?
השינויים שלנו הם בסך הכל האגו שלנו שכל הזמן גדל וגדל ומשתנה באיכות שלו. במה בדיוק? לְמה? אם נבחן את הדורות הקודמים, נראה שהם חיו כמו חיות ואנחנו רואים גם במקורות העתיקים שהם חיו כמו חיות. זאת אומרת, היו לוקחים משהו שמתאים להם מהטבע. למשל כשאריה פוגש לביאה הם מיד יודעים אם מתאים להם להיות יחד או לא, הם מרגישים לפי הריח, הם לא צריכים מעבדה שתבדוק עד כמה שהם מתאימים לפי הגנים, ההורמונים וכן הלאה. אלא מספיק להם ריח או טעם של ההפרשות שלהם. והם לא טועים. אלה האינסטינקטים שפועלים.
אצלנו כנראה שזה היה פעם כך, אנחנו רואים דברים כאלה אפילו במקורות, למשל שכל הנשים קיבלו מחזור יחד, זה פלא. זאת אומרת, עד כדי כך היינו קרובים לטבע, לפי הירח, כך היה מופיע. וכנראה שגם הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, כי אני לא צריך לחשוב, "מתאים לי, לא מתאים לי, בן או בת הזוג", אלא אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית. ולא בצורה טבעית שזה יפה או לא יפה, כי בחיים הפרימיטיביים ההם לא היה עניין של יופי, אלא יותר התאמה של דרגת החי. היו מסתכלים על אישה כמה היא יכולה ללדת, כמה שהיא מסוגלת להיות כאישה, ואותו דבר כלפי הבעל.
אומרים אפילו שכל ההתקדמות הזאת באה דווקא מצד הנשים ולא מצד הגברים. בגלל שנשים התחילו להעדיף גברים שהם לאו דווקא חזקים, לא מאצ'ו או איזה טרזן שבא מהג'ונגל, אלא גברים יותר חכמים, על ידי זה הן האיצו את ההתפתחות השכלית של הגברים. כי האישה התחילה לגלות שגבר חכם יותר מוצלח לקיום משפחה ולהחזיק אותה עם הילדים וכן הלאה. ונשים דווקא בזה גרמו להתפתחות, גברים התחילו לרצות להיות יותר חכמים וכולי. יש על זה מחקרים מעניינים מאוד, זה לא שייך למקצוע שלי, אבל התעניינתי בזה מעט.
ואחר כך האגו התפתח הלאה, וכמה שהוא מתפתח יותר הוא הוציא אותנו מדרגת החי לקראת דרגת המדבר. ודרגת המדבר שלנו, דרגת האדם היא ממש הפוכה מהחיות, כי כל דרגה כאילו לא סובלת את הדרגה הקודמת, ואנחנו לא רוצים להיות שייכים לחיות. וכאן יש לנו קונפליקט, כי לפי חיי המשפחה, החיים הזוגיים, אנחנו דרגת חי ואנחנו רוצים לצרף לזה את דרגת האדם, אהבה, רגש, שזה כבר שייך למודעות, שייך לכל מיני הרגלים, יש כאן איזו דעת חברה, מה שמקובל או לא מקובל באופנה, מה שאומרים האחרים. זה לגמרי בניגוד לדרגת החי.
ויש כאן קונפליקט פנימי שאנחנו לא מתמודדים איתו עד היום. כי אולי לפי החברה עכשיו יפה בלונדינית, אבל לפי האופי שלי אני אפילו לא יודע, אולי הייתי בוחר במשהו אחר, גבוהה, רזה, שיודעת לעשות משהו מסוים. והגבר גם צריך להיות גדול, צריך להיות חזק, ולא לפי האדם שבו.
זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד נתונים שנמצאים תחת השפעת הסביבה ויוצא שלא אני בוחר מטעם הגנים, ההורמונים, הריחות והנתונים שקיבלתי אולי מבית אבא ואמא, אלא לפי דעת הסביבה. כשהסביבה תמיד נעה לפי כל מיני כיוונים לא רציונאליים. אפילו כשמישהו רוצה למכור משהו שהוא מייצר, אז הוא מפתח איזה פרסום ולפי זה אנחנו נמשכים. "שאנל" או עוד מישהו מייצבים לנו את הדעה, איך אני צריך לראות אישה יפה, טובה, שמקובלת, שכדאי לי לקחת אותה בגלל שאני צריך להראות אותה לאחרים, זה בכלל.
לא בגלל שאני צריך אישה לעצמי. אלא האגו שלנו שגדל, הוא מפתח בנו גאווה וכבוד עצמי, כל מיני כאלו דברים. ופתאום אני לא חי את החיים שלי, אלא אני מביא לתוך המשפחה שלי את דעת החברה, אני בוחר בת זוג בהתאם למה שיגידו האנשים. זאת אומרת, אני מכניס את החברה לתוך הבית, את האופנה לתוך הבית, את כל הדעות. לא כמו שקיבלתי את זה מעצמי או מבית אמא. ויוצא שזו באמת בעיה גדולה מאוד לאדם איך שהוא חי. אני עובר בהרבה מקומות בעולם ואני רואה שהסטנדרטים, קני המידה הם מאוד שונים אצל גברים צעירים ונשים צעירות, איך שהם מסתכלים זה על זה. אפילו היום, למרות שהעולם הוא עגול והכול תרבות אחת כביכול, בכל זאת נשאר משהו מהטבע, מאימא, יחד עם זה שאנחנו בכל זאת מעורבים בהרבה דעות מבחוץ.
ולא רק שאנחנו מעורבים, בהרבה מקרים אנחנו בכלל בונים משפחה, את הקן שלנו, את היחסים בינינו, הכל לפי הסטנדרטים שהחברה מציבה, ואנחנו רוצים להראות את המשפחה שלנו כל הזמן כלפי החברה. אנחנו חיים מאוד צמודים זה לזה, ממש באותה קומה בבית אני חי עם עוד כמה משפחות, אני חי בבניין שבו מאתים משפחות. והחברה שאני נמצא בה ונפגש איתה מכירה את המשפחה שלי, ואת הילדים מבית הספר.
בקיצור, האם אני בכלל בוחר לפי טעמי? זאת השאלה. ואם לא, ואולי בזה נמצא שורש הבעיה, אולי אני צריך באיזו צורה לנקות את עצמי מכל הלחץ החברתי החיצוני שמשתנה, ולראות את עצמי ביסוד שלי, האם בחרתי לפי מה שאני חושב, לפי מה שהייתי בוחר אם לא הייתי לגמרי תלוי בחברה. כי במשך החיים, כשכל קני המידה משתנים, ההסתכלות משתנה, הכל משתנה, אז גם אני מסתכל אחרת כל הזמן ומסתכל שהאישה שבחרתי לפני שנתיים, היום האופנה השתנתה, ואני צריך להחליף אותה כמו נעליים. זה מה שקורה.
לכן אם היינו נפטרים מהלחץ החברתי, היינו יותר חזקים, היינו יותר עצמאים, יותר בסיסיים, אז היינו יותר יציבים. כי לבנות משפחה, זה לפחות עשרים שנה, עד שהילדים יוצאים ונעשים עצמאיים. כך אני חושב, משפחה חיה כדי לפתח דור חדש, כדי לגדל אותו, בשביל מה אנחנו מתחברים יחד? אנחנו צריכים להסתכל על החיות, שם זה בטוח נכון. הם נפגשים כדי להוליד צאצאים, לגדל אותם ולשחרר לחיים ובעצמם לאט לאט ללכת לעולמם. זה הכל.
היום אנחנו צריכים עשרים ואפילו שלושים שנה, וגם לא רוצים לצאת מהבית של אמא, קודם היה מספיק אולי עשר, חמש עשרה שנה והילד כבר היה מסתדר. אלא שאני צריך לחשוב על חיים ארוכים עם האישה, ולכן אני לא יכול ללכת לפי האופנה או דעת החברה. אנחנו עוברים מחברה לחברה, מעיר לעיר, ממדינה למדינה, בכלל החברה עצמה משתנה, תוך שלושים שנה זה בכלל משהו אחר ממה שהיה קודם.
זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו צריכים ללמד את האדם איך להרגיש את הטעם הטבעי שלו, מה מתאים לו. כמו שיש לנו ארבע דרגות עיקריות או צורות אופי. זה לא ארבע, זה שש עשרה, זה ארבע כפול ארבע ועוד. אבל בכל זאת אולי אנחנו צריכים לעשות עם האדם איזה מבחן, כמו שאנחנו עושים מבחנים בבית ספר, צריכים ללמד איזה מקצוע קטן שנקרא "בנה ביתך", ושם אנחנו מלמדים אותם גם לקיים כלכלת בית, עם יחסים בין ההורים, בין הילדים, בכל מה ששייך לזה. שמעתי שהיום באירופה מלמדים אותם רק מין, שיהיה בטוח, ולא יותר. האם זה מספיק? אני מבין שזה חשוב לאור כל מה שמתרחש, אבל בכל זאת.
אז עלינו לתת לאדם כלים לדעת מי הוא בעצמו, שיבדוק מי מתאים לו, כמו שחיה בודקת לפי הריח. דרך אגב, הריח מאוד חשוב, אנחנו יודעים. אפילו עם כל ה"שאנל חמסה", זה בכל זאת דבר מאוד חשוב, כי רוב התאים במוח שלנו הם תאי ריח. כל המוח בפנים מכוסה בתאי ריח. לכן הייתי אומר שאם אדם היה יודע מי הוא לפי הטבע, שתוך שלושים שנה לא ישתנה, ותוך שבעים שנותיו לא ישתנה, אז הוא היה מסתכל אחרת וממש לפי החוש הפנימי, הריח הפנימי הזה, הוא היה מזהה מי מתאים ומי לא.
וכאן אנחנו צריכים בכל זאת לראות שהגישה העיקרית הקלאסית לבניית המשפחה, שההורים היו בוחרים, היא לא כל כך רעה. כי ההורים יודעים מה טוב לחיים, הם לא כל כך מסתכלים על היופי, למרות שרואים גם את הדברים האלה, אלא הם מסתכלים בצורה פרקטית. גבר בריא, אישה בריאה, נראים מתאימים לפי האופי שלהם, לפי הגישה שלהם, המשפחות דומות. כשזה מאוד חשוב, כי החוק העיקרי שבטבע הוא חוק השתוות הצורה. זה פועל בכל הרמות. ולכן קודם כל אנחנו צריכים לראות שתהיה התאמה טבעית כזאת.
יש אנשים מיוחדים שמתחתנים דווקא עם מישהו שהוא מאוד מאוד רחוק, גם לפי החינוך. זו יכולה להיות יפנית, אבל היא התחנכה קרוב אלי, ואז זה משהו אחר. אז אנחנו רואים שעד היום בהרבה תרבויות ההורים בוחרים לילדים את בן הזוג, ובכל התרבויות אנחנו מתחשבים בהסכמת ההורים. זה מה שאני רואה. שיכול להיות מודרני ביותר, לפני שהוא מתחתן, הוא מביא את בת הזוג לאמא ולאבא, שיראו אותה. למה? לא יודע, אבל המנהג הזה עדיין קיים. הולכים לאבא ואמא לקבל הסכמה. כאילו לא מדובר בהסכמה, אלא להכיר כביכול.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |