בהתאם לשינוי של האדם, אנחנו בונים את הקשר האפשרי הנכון, המתוקן, עם האחרים, שכולל בתוכו את בן הזוג
אורן: התכנסנו באולפן במסגרת סדרה של שיחות שהתחלנו לפני זמן מה, שמדברת על הקשרים שיש לנו בחיים שלנו, כשבתחילת הפרויקט הזה אנחנו מדברים על הקשר הקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו, הקשר הזוגי עם בן או בת הזוג. עברנו כמה וכמה שיחות עם הרב לייטמן בנושא וביררנו אותו מכל מיני צדדים והיבטים, ועשינו לעצמנו מין סיכום ביניים.
ועכשיו אצרף אתכם לשיחה שלנו, ואנחנו נדבר בינינו.
הבנו, מכל השיחות הקודמות שהיו לנו, שאין איזו דרך לתת לאדם פתרונות קסם, איזה טיפים קטנים, מידיים שאנחנו נלמד אותו ", תעשה כך במצב של כך, ותעשה כך במצב אחר".
זה היה נכון פעם.
אורן: כן, והבנו ממך, ועוד רגע באמת תרחיב את הנקודה הזאת גם שאתה מעלה עכשיו, אני רק רוצה שיבינו את הסיטואציה שלנו, שהיום אנחנו לא מאמינים לאיזה טיפים קטנים. ולפי תפיסתך, היום האדם צריך קודם כל, בשלב הראשון לעבור איזה שדרוג בתפיסת החיים שלו בכלל, של עצמו ושל הסובבים אותו, ביחס שלו לעולם שבו הוא חי, ואחר כך, אחרי תהליך חינוכי כזה של פיתוח מודעות חדשה ותפיסת עולם חדשה, לאדם החדש הזה שמסיים תהליך כזה, יהיה קל לבנות מערכות יחסים חדשות, טובות, שיסבו לו אושר במקום צער כמו היום.
וזו הסיטואציה שאליה אנחנו רוצים לעבור בחלק הזה של הפרויקט שלנו בשלב הזה. ניצה ואני חשבנו ותכננו איך נוביל את השיחה שלנו היום, ואמרנו שאנחנו שלושתנו נצייר לעצמנו סיטואציה כזו, לצורך העניין אני וניצה נהיה גבר ואישה שמייצגים חמישה זוגות. שחמשת הזוגות האלה הם זוגות טיפוסיים לגמרי, שיש להם בחיים שלהם ובקשרים הזוגיים שלהם את כל הבעיות שהכרנו בשיחות הקודמות.
עברנו על בעיות כמו חוסר אמון בקשר, חוסר יכולת להתחייב, פחד מניתוק, בדידות, כל מיני דברים שכל אדם מכיר בחיי הזוגיות שלו. והאנשים האלה, חמשת הזוגות האלה שנמצאים עכשיו מולך, מה שמיוחד בהם, הוא שהם כבר נמצאים במצב מסוים של בגרות ובשלות פנימית, שהם כבר מבינים שטיפ קטן וטיפ כזה ועוד איזה טריק פסיכולוגי קטן לא באמת עוזר, הם כבר עברו את כל הדברים האלה, הם הבינו שלפי תפיסתך צריך קודם כל לעבור איזה שינוי שורשי בתפיסת החיים של האדם, שרק לאחריו הוא יוכל להבין איך להנהיג ולבנות ולפרמט מחדש את כל מערכות היחסי שלו.
מה שמשותף לחמשת הזוגות האלה, הוא שהם מתכנסים לנו פה ביחד למעין כיתה, שבאה ללמוד ממך, היא פתוחה, היא קשובה, היא מבינה שאין איזה פתרון קסמים ובאמת, מכל הלב, כי זה באמת הדבר הכי רגשי שיש בחיי האדם. הכיתה מוכנה לשמוע וללמוד ממך וללכת בדרך שבה תרצה להוליך אותה.
מה שאנחנו צריכים זה להיכנס למערכת בניית האדם. ואחר כך, בהתאם לשינוי של האדם, אנחנו בונים את הקשר האפשרי הנכון, המתוקן, עם האחרים, שכולל בתוכו את בן הזוג. לכן כאן אנחנו לא פונים לזוגות, אנחנו קודם כל פונים לאנשים הבודדים, כי גם הם כבר מרגישים את עצמם במקצת כך, עם רגל מחוץ למסגרת המשפחתית.
אז קודם כל אנחנו צריכים להסביר להם כך שיבינו, שבגירושין הם לא ישיגו כלום, כדאי בכל זאת לבנות יחסים חדשים כי אי אפשר להמשיך לחיות את החיים כמו שהם, ואי אפשר לקוות שבמשפחה החדשה יהיה משהו אחר, זה בכל זאת יקרה אותו דבר. אנחנו רואים למה אנשים לא רוצים להתחתן, כי מלכתחילה הם כבר צופים שזה יהיה שוב כישלון. ולכן התופעה היא תופעה נכונה, בשביל מה ללכת ולהיכשל, אנשים רואים כמה שמפסידים אלה שמתחתנים ומתגרשים, כמה זה עולה להם בכסף, בבריאות, בזמן, בעצבים, ביחסים עם הסובבים אותם. ולכן הם לא נכנסים לזה מלכתחילה. אני רואה את זה ממש על הקרובים ועל הרחוקים בכל מקום. ודרך אגב, בכל המדינות שבהן נמצאים התלמידים שלי ושאני מכיר אותם, זו בעצם אותה תמונה.
לכן לפני שאנחנו בונים את האדם החדש, אנחנו לא יכולים לדבר על הזוגיות המוצלחת. וזה מפני שפעם, היה אפשר לתקן את זה על ידי השיחות הפסיכולוגיות, על ידי איזו הכוונה. האגו שהיה באדם לא היה עד כדי כך גדול שהוא לא הסכים לגמרי לכלום כמו שהיום, הוא לא הסכים לוויתור, הוא לא היה מסוגל. לא שהוא אשם במשהו אלא אנחנו התפתחנו עד המצב שהיום הוא רוצה להיות כמו ילד או כמו אדם חופשי, או ככזה שמותר לו הכל. הוא לא רוצה לרסן את עצמו, להגביל במשהו. הוא רוצה שהאישה תהיה כמו אמא שסולחת לו על הכל ולא דורשת ממנו שום דבר, ומוכנה להביא לו רק ים של גלי אהבה, לא משנה איך שיתנהג.
הדרך יותר שייכת לגברים, בפרט שהנשים הן כבר עם משפחה שלמה, ילד או יותר, אז היחסים איתן הם כבר אחרים. למרות שזה עוצר נשים והן אפילו מרגישות ללא סיבה ש"אולי אני אחליף או אולי אני אהיה לבד".
אני נתקל בתופעה שאני שומע פה ושם, שהן מצליחות לבנות את הזוגיות השנייה והשלישית יותר מהר ממה שנשים ללא ילדים. זה הפלא. והגברים של היום לא מסתכלים על הילד של האישה הבודדה כאיזו מין הפרעה. אל הילדים שלו הוא לא כל כך ממהר ולא כל כך רוצה לעשות למענם, ולקחת אישה עם ילד, כן. כך, פשוט, לא נראה לו שיש כאן איזו הפרעה.
אני לא כל כך מרגיש את זה, אבל התופעה היא באמת בולטת מאוד. בזמני זה היה ההיפך, אישה עם ילד שהייתה מתגרשת, מי ייקח אותה, בשביל מה, כל אחד רוצה ילדים משלו. זאת אומרת, יש כאן כמה תופעות מאוד אופייניות דווקא לזמן הזה וצריכים לקחת אותן בחשבון.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
להשאיר תגובה | |
אני אף פעם לא רואה את השני, אלא אני רואה את הקרנת התכונות שלי עליו.
אורן: השיעור הראשון שלמדנו הפעם נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", זה היה הכלל הראשון שהגדרת. ההנחה הראשונה לפי תפיסת העולם החדשה היא שאתה מתייחס לשני כמו המראה שלך, מה הפירוש?
אני אף פעם לא רואה את השני, אלא אני רואה את הקרנת התכונות שלי עליו.
אורן: מה הפירוש?
לדוגמה, אני לא מבין ביופי, אבל אצל הסינים זה מאוד בולט, נניח ששמעתי על איזו אישה סינית שהיא אישה יפה מאוד, אבל כשאני מסתכל עליה, אז צורת הפנים והעיניים שלה מאוד שונים, השיער ישר וחלק, מבנה הגוף שונה, בשבילי המראה הזה דוחה. לאחר תחרות יופי שנערכה באסיה נשאלו האנשים לגבי הנציגה שנבחרה, לדעתם הם לא היו בוחרים באותה נציגה מפני שהעיניים שלה גדולות מדי. לי זה היה מוזר, זה מאוד צרם לי, זאת אומרת אצלם היחס ליופי הפוך. כמה שהפנים יותר עגולות זה יפה, כמה שהשערות יותר ישרות זה יותר יפה, וכמה שהעיניים יותר מלוכסנות זה יפה. אני לא יכול להבין את סוג היופי הזה, זאת אומרת, אני מקרין את כל הטעמים שלי על הבחורה שאני רואה לפניי, אני מקרין אותם על מי ששייכת לסוג אחר ממני, ואני לא יכול אחרת. אם אני לא מתעלה מעליהם, זה היה משפיע על כל מערכת היחסים שלנו. מפני שאני לא רואה אותה, אני רואה עליה את הצורה שלי שנראית כמשהו טוב ויפה, ולא אותה כמו שהיא עם כל התכונות ועם כל המאפיינים שלה. אי אפשר בכלל להגיד על בן אדם שהוא יפה או לא יפה. אם תשאל אימא לגבי הילד שלה, אז אין משהו יותר יפה ממנו.
לכן "על כל פשעים תכסה אהבה", וההיפך, על כל יופי יקלקל האגו, השנאה. אם אני מסתכל על מישהו והוא יפה, אבל אני שונא אותו, אז אני לא יכול לסבול אותו. למרות שבצורה אובייקטיבית אני יכול להגיד שכן, הפנים הן כאילו פנים יפות, יפות לפי הטעם שלי, אבל בגלל כל מיני דברים אחרים, אני שונא אותו. זאת אומרת יש איזה מרכיב בתוך האדם, שלא כמו אצל בעלי החיים. החיות מסתכלות רק על הכוח של אחד מול השני, עד כמה כדאי להם להזדווג לטובת הצאצאים שלהם שייוולדו בריאים, ושהם יצליחו לגדל אותם בביטחון עד הגיל שיוכלו לשחרר אותם.
אנחנו נמצאים בקלקול שנקרא "יופי". זה לא יופי, זו ההדגמה של האגו שלי, אלה התנאים המיוחדים שאני דורש מהשני מעל הגוף החי. אם היינו מסתכלים זה על זה בצורה בריאה, טבעית, ונניח שהייתי רואה אישה בריאה, חזקה, הייתי לוקח אותה לאישה, כי אני צריך שיהיה לי בית וכולי. הייתי מסתכל עליה בצורה אגואיסטית פשוטה, כמו פעם, אולי הייתי מתחשב במעמד החברתי שלה, ובכל מיני דברים טבעיים. פעם לא היינו מתחשבים ביופי, היינו מתחתנים עם מה שטוב לחיים, ההורים היו בוחרים, ההורים היו מזווגים זוגות או שהיו שואלים חכמים על מי הם ממליצים, לא בני הזוג עצמם. כך זה היה ברוב התרבויות.
פתאום הגענו לכזה קלקול, אבל זה לא קלקול, הוא דווקא מחייב אותנו לעשות את התיקון הזה. היום כולם מדברים על אהבה, "אני אוהב אותה, לא אוהב אותה", כל הסרטים, כל הדברים על אהבה. לפני מאה, מאתיים שנה לא היה בכלל המושג "אהבה". משיכה, מין, כן, אבל לא היה המושג אהבה, זה מושג שהתפתח בזמן האחרון והוא מקלקל לנו את כל החיים.
לכן אם אנחנו נשתמש בו נכון, אז "על כל פשעים תכסה אהבה". כשמשתמשים דווקא בדרישה הזאת לאהוב או לשנוא את השני בצורה כזאת, אנחנו נצליח.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
להשאיר תגובה | |
אם האישה היא חכמה, חזקה ומקבלת תמיכה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה
אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". אנחנו באולפן עם הרב לייטמן, עם אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי. הפורום הנכבד הזה התאסף לכבודכם, כדי לעזור לכל אחד מאיתנו בחיים הפרטיים שלו, לבנות קשר טוב עם האנשים שסובבים אותו. אנחנו נפסע בפרויקט הזה ממערכת יחסים אחת לשנייה, וכן הלאה.
התחלנו מקשר זוגי, בתכניות הבאות נפְתח את זה לכל המשפחה, אחר כך נמשיך למקום העבודה. נשתדל להביא תמונות מהחיים של כל אחד מאיתנו, תמונות שמציגות בעיה כלשהי בקשר בין אנשים. נשמח לברר ביחד איזו עֵצה הכוונה והדרכה אפשר לתת להם כדי לבנות ביניהם קשר טוב.
אורית, בואי תפתחי את התכנית שלנו היום, ספרי איזו תמונה הבאת איתך היום, ואפילו אם אפשר, תציגי את המקרה בגוף ראשון, ונתקדם איתו.
אורית: אני הולכת להציג מקרה שהנושא שלו יהיה בגידה ובוא נראה איך זה יתפתח. אני מציגה הפעם גבר, בפעמים הקודמות הצגתי אישה.
אנחנו בשנות החמישים לחיינו, יש לנו שלושה ילדים שבגרו ועזבו את הבית, אנחנו לבד, ובסך הכול מאוד טוב לנו. אני מאוד אוהב את אשתי, מאוד טוב לי איתה, היא אהבת חיי, אהבת נעוריי, אני משקיע הרבה בבית. יחד עם זאת הכרתי בחורה צעירה והתאהבתי בה, ניסיתי להסתיר את זה הרבה מאוד זמן מאשתי, כי ידעתי שזה יסֵב לה צער מאוד גדול. בסופו של דבר היא גילתה, זה יצר משבר מאוד גדול בינינו.
אני הבנתי מאוד את הכאב שלה ואת הצער שגרמתי לה, ובסופו של דבר גם הילדים יַדעו על כך, אז זה צער גם לילדים. אבל אני מאוד אוהב את האישה הצעירה, וגם מאוד אוהב את אשתי, אני פשוט קרוע בעצמי בין הסיטואציות. ניסיתי להתגבר לבד עוד לפני שאשתי ידעה וזה לא ממש הצליח. אני יודע שזה כֵאב מאוד גדול גם לבחורה הצעירה, אבל יותר לאשתי, שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד. ואני כגבר לא יודע מה לעשות.
אורן: יש הרבה מקרים כאלה? אתן נתקלות בעבודה ביום יום בהרבה מקרים כאלה?
ניצה: בטווח הגילאים בין 40 ל-50 זה קורה הרבה מאוד.
שהגבר קרוע בין שתיים?
ניצה: כשגבר קרוע בין שתיים, לפעמים הוא בוחר לעזוב, לפעמים הוא בוחר להישאר, אבל גם אם הוא בוחר להישאר, הוא לא מצליח להתנתק רגשית מהקשר החדש, ואז הוא נמצא בסבל מאוד גדול, דיברנו על כך ולשתינו היו מצבים ממש דומים. הגבר הגיע עם כאב מאוד גדול שהוא ממש רוצה לנתק את הקשר השני, אבל הוא לא מצליח. הוא ביקש עזרה הוא אמר לי, "תעזרי לי להתנתק מהקשר החדש, אני פשוט לא יודע איך אני עושה את זה, אני רוצה להישאר בבית", המשפחה הייתה בשבילו ערך עליון, הוא לא רצה לפרק משפחה.
כאן צריכים קורס פסיכולוגי כי הוא ידע מה המניע, אילו דברים, איך הוא נראה מבחוץ, שיבנה את הדמות שלו מבחוץ. "זה אני", שיצייר עם צורות האופי האלה, את יחס לחיים, רצונות, תכונות, תשוקות. ממה אני מתפעל לטובה, ממה אני מתפעל בצורה רעה, היחס שלי לילדים, לאשתי ולהורים שלה, שלי, וכן הלאה. בוא נצייר מי אתה, מה אתה, ככה מהצד. מה אני מוצא באישה? בדרך כלל היא מזכירה לי משהו מהילדות, זה דבר נפוץ מאוד מהילדות, או מאיזו דמות שראיתי בנעוריי בקולנוע או משהו. זה נותן מין הגשמת חלום. לא סתם, בקשר הזה בדרך כלל יש מין פנטזיה מיוחדת שהגבר אוחז בזה, גברים הם מאוד מרַחְפים.
צריך לראות, לפתוח לו את הדברים, ויכול להיות שזו דמות לגמרי לא כמו שאתה מצייר. אלא פתאום הלבשת על האישה הזאת שפגשת, איזה חלום שלך, איזו דמות שהייתה לך פעם מהילדות או משהו, היא מזכירה לך משהו. יכול להיות אפילו שכמה תנועות שלה, או משהו בה כאילו נראה לך וכולי. זה גם גיל כזה שאנחנו נמצאים באמצע החיים, ובדרך כלל בגילאים כאלה זה קורה.
זה מאוד תלוי גם באשתו, כאן אנחנו חייבים לעבוד בצורה מאוד פשוטה ונחרצת. היא חייבת להתאזר בסבלנות, כמה שיש לה בפְנים סבל, והאישה מאוד סובלת מבגידה, כי בשבילה גבר זה רכוש. כך היא מרגישה, "הוא שלי", למרות שהוא נקרא "בעלי", אבל בעצם זה לא בעלי, זה הרכוש שלי. וגם בזה שהוא בעל, הוא שלי.
לכן הבגידה שלו, היא מאוד קשַה, היא לא מבינה שהגבר בכלל לא מסתכל כך, בשבילו זה לא מורגש, שהוא בוגד. אצלו נרשמים היחסים החדשים, לא במקום אשתו, אלא בנוסף, כמו ילד שיצא למשחק. וגם בגלל שזה קצת אסור, יש בכך איזה חטא, "מים גנובים ימתקו", יש בכך טעם נוסף. וגברים אוהבים את זה, נמצא בו איזה ילד שובב. את כל הדברים האלה צריכים לפתוח שהוא ידע מה קורה.
אם האישה היא חכמה, חזקה, מקבלת תמיכה ומבינה שכאן היא רוצה לשמור את המשפחה, היא חייבת להתאזר בסבלנות רבה. היא חייבת להמשיך בצורה כזאת, שקודם כל אלה דברים שעוברים, אפילו שלפעמים זה נמשך חודשים, הם עוברים. בפרט שאנחנו נתקלים בכך בקורס שלנו, בטיפול שלנו, אפשר להבריח את זה מהר מאוד.
אבל בכל זאת, כאן צריכה להיות הכנה לשניהם. לגבר צריך לפתוח את העיניים על המצב, והאישה, צריך לעזור לה לעבור את התקופה הזאת, דווקא בפיתוח יחס נוסף חדש לגבר. לתת לו עוד יותר חום, לטפל בו כמו שאמא מטפלת, להתקשר יותר למשפחה שלו על ידי ההורים שלו, על ידי הילדים, על ידי כל מה ששייך לו.
אורית: לשתף אותם?
לא, לא לשתף אותם.
אורית: ליצור איתם את הקשר.
ליצור קשר שהם יהיו גם סביבו יחד איתה, שהוא ירגיש שכאן הוא נמצא, זה המקום שלו. ושם זה משהו זמני, בהמי, גופני. ומה שנראה לו כמשהו רגשי גבוה מיוחד, את זה אנחנו צריכים בטיפול שלנו להפריח ממנו. הוא צריך להבין שאלה אשליות, פנטזיות. זה בכלל לא זה, זו דמות שהיא בכלל לא מה שהוא רואה. גם היחסים הם לא כאלה.
זה גם הגיל שלו, שהוא מחפש מין התפתחות חדשה. ואז נראה לו שעכשיו אלה חיים חדשים ובאמת זה כך, לפעמים גברים נפגשים עם נשים שהכירו לפני עשרים שנה, אז נראה להם, שעכשיו הוא שוב כמו לפני עשרים שנה, צעיר ומתחיל. יש הרבה מקרים כאלה.
אבל שוב, אני אומר שזה אפשרי לעשות, אבל כאן חוץ מעבודה של פסיכולוג עם הגבר, ואפילו שהגבר אולי לא משתתף, העבודה היא של האישה. האישה צריכה להתחזק, לחדֵש את הקשר עם המשפחה שלו, ולעבור את הדברים האלה, צריכה להיות ממש התגברות חזקה. אני מבין עד כמה שזה קשה לה, לתת לו את כל מה שהוא אוהב.
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
להשאיר תגובה | |
אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד
ניצה: אני שמה לב שאתה נותן הרבה מאוד כוח לאישה.
אני מפיל הכול על האישה.
ניצה: כן, אבל האמת היא שכמו שאני מרגישה את זה, שבעצם אתה נותן המון כוח לאישה, כאילו שהאישה היא זו שיכולה לשקם את הקשר כמעט בכל מצב.
במאה אחוז.
ניצה: מה יש לאישה שהוא כל כך חזק שיכול לשקם את הקשר?
היא אימא שלו. האישה יכולה לשחק דמות של אמא של אותו גבר, ואז הוא ירגיש לידה ילד, תינוק שבורח מהבית, כמו שובב, שעושה כל מיני דברים, אבל הוא חייב לבוא, להיות בשמירה, לעשות את הדברים וכולי. היא יכולה לבצע תפקיד של אמא עד כדי כך שהוא ירגיש את עצמו כמו ילד קטן ליד אמא, כזאת דַי סמכותית.
ניצה: אם הייתי מנסה להסתכל על גבר ואישה, עד כמה האישה היא למעשה הכוח המשפיע על הקשר, ועד כמה הגבר יש לו איזו אחריות בתוך הקשר הזה? עד כמה הוא יכול לעשות משהו?
אני לא יודע באחוזים, אבל אני תולה זאת ממש באישה ולא בגבר. גבר אפשר לסובב, הוא יחסית מאוד פשוט, הוא לא מורכב ביחסים שלו, הוא נשאר ילד. ואנחנו רואים את זה בחיים. והאישה, מפני שיש בה את החלק של הלֵידה כלפי הילדים, חלק כלפי הגבר, הבית, היא מורכבת, היא דווקא אישיות מאוד בוגרת, בהרבה יותר בוגרת מהגבר.
בכל מדינה שאני נמצא אני שואל זוגות, מי מנהל אצלכם בבית, במשפחה? אין מדינה שאמרו לי, "גבר". פעם אחת היה לי מקרה מצחיק בצ'ילה, שם הנשים הן פי כמה מהגברים באוכלוסיה, יש מקומות שזה ממש פי שתיים, שלוש וארבע יותר נשים מגברים, את מבינה איזה לחץ חברתי.
נסענו באוטובוס לטיול גדול, עם המשפחות של התלמידים שלי, כולם מבוגרים, וכששאלתי את התלמיד שלי, "תגיד לי איך אתם? כאן זה מצב מאוד מיוחד, דרום אמריקאים עם כל האופי הלטיני וכל החום הזה וגם האוכלוסייה מלאה נשים, הגברים הם הרבה פחות וכולי. מה קורה כאן? איך העניין?" הוא אומר, "ודאי שאם אתה תראה ברחוב או בכל מיני מקומות אז נראה לך שהנשים הן יותר חזקות. אבל בבית זה אחרת", ואשתו הנהנה בראש. הגברים הם ממש ילדים, ילדים כולם, כך זה בכל העולם.
הבעיה שלנו היא שאנחנו לא נותנים חינוך נכון לאישה. אישה חכמה שמבינה, יכולה לסדר את הכול יחד עם האימא שלו, אם כבר הן ביחד, אז בכלל אין לו לאן לברוח לילד הזה. זו הבעיה, שאנחנו מזלזלים בקשר הזה בין האישה לאמא. ובתורה אנחנו רואים, מכניסים את הכלה לבית של אמא של החתן, כמו עם יעקב ועם יצחק שהכניס את אשתו לבית של שרה, ורק אחרי שהיא למדה אצל אמא של החתן איך הבית צריך להיות, היא הקימה את הבית בדיוק כמו שהוא היה אצל האימא ואז הוא לא ברח.
כל הבעיה שאין בבית החדש שהוא מקים עם אשתו שום דבר שהוא רגיל. זה מקום קר. אותו האוכל, קצת אותו היחס, אותם דברים קטנים מאוד שאנחנו מאוד רגישים אליהם. איזו כרית, איזו שמיכה, כל דבר הקטן ביותר. אם האישה מחונכת נכון וחכמה כך היא קונה את הגבר, הוא דבוק אליה.
אורן: רציתי לשאול בקשר לזה שצריך לתת לבעל אווירה כמו בבית אמא שלו. אבל היום המציאות היא כזו, שהגבר לצורך העניין לא עובר ממש מבית אימו לבית אשתו, אלא יש פער של כמה שנים לא מעטות שהוא כבר כמו בביתו הוא.
זה ממש לא חשוב, הוא זוכר את זה.
אורן: זה לא משנה.
למשל אני רואה שכתוב על עוגות "עוגות של אמא", או "מבית אמא", או "כמו בבית", זה לא מין הסתם.
אורן: זאת אומרת, זה לא משנה את זה.
לא, בכל מקום זה כך.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
להשאיר תגובה | |
מאוד מאוד חשוב שהבית שלו יהיה מסודר כמו הבית שאליו הוא היה רגיל. זה תמיד היה כך
אורית: ולמרות זאת אנחנו, האם אנחנו נייחד גם איזו אמירה לגבי בנים בוגרים שעזבו את בית אמא, שאין להם קשר טוב עם האמא, שהם לא מסתדרים איתה, שהם אפילו בקצר איתה.
אורן: מה אז?
אם הם נמצאים בכזה קשר עם האמא, האם יש הרבה מקרים כאלה? אני לא חושב שיש הרבה.
אורית: יש.
שהם בקשר לא טוב עם האמא?
אורית: כן.
לא נראה לי שדבר כזה יכול להיות.
אורית: יש ילדים שלא מדברים עם ההורים, לא באים לבתי אבות, לא מבקרים את ההורים, לא מכבדים אותם, לא מוסריים ולא מצפוניים. יש בהחלט אוכלוסייה כזאת.
אולי כבר צריך לטפל בזה מצד האמא. אבל הגבר בכל זאת רגיל למשהו שהיה לו בילדות. ההרגלים האלה נעשו טבע שני במשך זמן הילדות והנערות, וצריך להשתמש בזה. אנחנו צריכים לעבוד על האדם. אנחנו צריכים לקשור אותו לבית, לילדים, למשפחה, לכל.
ועל ידי מה לקשור אותו? על ידי אותו ההרגל. מאוד מאוד חשוב שהבית שלו יהיה מסודר כמו הבית שאליו הוא היה רגיל. זה תמיד היה כך בכל התרבויות, בכל העמים. ובכלל פעם היו חיים קרוב זה לזה, הבן היה בונה את הבית שלו ליד הבית של ההורים. רק אחר כך אנחנו בנינו תנאים כאלה, שמשפחה קיימת ומחזיקה את עצמה כמשפחה, זה פלא.
אורית: התרחקנו, גם במרחקים.
לפי כל הנתונים, כל התנאים שיש היום, אני לא רואה איך זה בכלל אפשרי. ובפרט שיש לנו בעיה עם אורח החיים הכפול מזה שהיה קודם. פעם לחיות 40 שנה היה הישג. אדם היה חי פעם עד גיל 40, 35, או אפילו 30. היום אנשים חיים עד גיל 80, ובהתאם לזה נשים בגיל 50 היום יולדות, והגברים בגיל 60, 70 עדיין גברים. זה משהו שלא היה קודם. לכן עלינו להבין שאנחנו לא יכולים להשוות את המשפחה של היום עם המשפחה לפני 200 שנה. אז החיים היו חצי מהיום, עם כל מה שקרה באמצע.
אורית: בהמשך למה שאתה אומר, אני אקצין את זה. אז אולי בכלל בתפיסה החברתית אנחנו צריכים לחשוב שזוגיות זה עניין של 30, 40 שנה, נגמר הפרק הזה והולכים לפרק של עוד 30, 40 שנה.
יכול להיות. גם בגלל שאנחנו אוכלים היום כל מיני דברים שיש בהם המון הורמונים, מהשכפול הגנטי ועוד, יוצא שיש לנו נטיות, דחפים מיניים מופרזים למיניהם. תראי אילו עיוותים יש בגישה למין וכן הלאה. אנחנו נמצאים במצב לא בריא, ואנחנו לא מספיק עובדים נגד התופעות האלה. זאת אומרת כדי לתקן אותן, אלא לוחצים על האדם בזה שאומרים, "אסור לך", וזהו. למרות שאנחנו בעצמנו גורמים לזה.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12