אתם פתאום תרגישו שעל ידי החיבור בין הגופים אנחנו מבינים מה זה, בפְנים מתגלה ומתפרץ תענוג יותר גבוה, יותר חד, יותר נעלם אבל נמצא בפנים.
אורן: מדברים עליי, אז אני צריך לשאוף לזה שאני אראה אותה מתחדשת, ואז כתוצאה מזה אתה אומר, שלזה אתה בכלל לא צריך לדאוג, כתוצאה מזה תהיה לך משיכה מינית חדשה אליה.
כן, ודווקא אליה יותר ממה שלכל אחת אחרת. וגם תקבל בקשר איתה תענוג הרבה יותר גדול ויותר גבוה, מהתענוג הבהמי, הגופני. לתענוג הגופני יצטרף התענוג האנושי והתענוג הרוחני. יש כאן עוד תוספות מאוד מאוד משמעותיות לאותו הזיווג, לאותו החיבור. ואחד נכנס לתוך השני, אתם פתאום תרגישו שעל ידי החיבור בין הגופים אנחנו מבינים מה זה, בפְנים מתגלה ומתפרץ תענוג יותר גבוה, יותר חד, יותר נעלם אבל נמצא בפנים. מה זה פתאום? יש שם איזה ניצוץ של האיזה אור עליון בתוך הזיווג הזה, כי אנחנו עשינו אותו על פני הוויתור ולמען החיבור בין אדם לאדם, ורוצים רק להוסיף את החיבור הגופני כדי להשלים על החיבור שלנו. אין לי מילים, אבל לי זה ברור.
ניצה: אז מה שסיפרת עכשיו זה לא לגמרי ברור, זה חדש.
לא צריכים להסביר לכל הזוגות את הדברים האלה, הם לא צריכים לדעת את כל זה. זה כבר שייך לחכמה שלמעלה מהם.
אורן: אני חייב פה עוד הסבר, זה פשוט חשוב. אתה אומר דברים מהפכניים פה.
אני לא כל כך מבין אתכם, סליחה. הרי אנחנו מדברים כאן על הדרכה. בהדרכה לא כל כך שואלים שאלות, אלא "אתם תעשו כך וכך, תִראו כך וכך", ואתם נכנסים כבר לתיאוריה.
אורן: לא צריך תיאוריה. אני פשוט רוצה להבין, אתה פה המורה ואתה מלמד אותנו, אז אני רוצה לנצל עד למקסימום את מה שאני מרוויח מהשיעורים האלה, לכן אני שואל. "בתכלס", קודם אתה הסברת לי שיש לי פה איזו אפשרות לרכוש תעודת ביטוח שבן או בת הזוג שלי יהיה תמיד דבוק אלי, כבר קניתי. עכשיו אני רוצה לפתח עוד קצת את העניין שאתה אמרת לי, אני יכול ללמד אותך מה אתה צריך לעשות בתוכך כדי כל יום למצוא אישה חדשה. אני בעד שתהיה לי כל יום אישה חדשה.
ויותר יפה.
אורן: אז אני עכשיו שואל לא בתיאוריה, אני שואל בפרקטיקה. אתה אומר לי תתַרגל, תראה איך שזה עובד. תן לי תרגיל דווקא לתחושה הזאת, שכל יום תהיה לי אישה חדשה. אני רושם.
מתוך הוויתור שלך.
אורן: בסדר גמור, תגיד לי מה אני צריך לעשות. אבל שזה יהיה מדויק. הרבה תרגילים לימדת אותי עד כה, עכשיו אני רוצה משהו מאוד מאוד מדויק. אמרת שכֹּל הפואנטה, כל מה שנכבה זה כי אין חידוש, אין התחדשות. אמרת לי, אם אתה כל רגע תראה אישה מתחדשת ויותר ויותר טובה, אל תדאג, תהיה לך אליה משיכה, הכל יהיה בסדר. רק תדאג לזה, כל השאר יסתדר כבר "תק תק תק" כמו מגדל קלפים. אז אני רוצה תרגיל על זה, אני מוכן לעשות הכל, כל יום שתהיה לי בבית אישה חדשה יותר טובה מאתמול, יותר מושכת מאתמול. מה אני צריך לעשות קונקרטית על זה, לעורר בי כזה רגש? אני רוצה לעשות תרגיל ולהרגיש פידבק.
אנחנו דיברנו על זה בשיעורים הקודמים בינינו, ועכשיו שהתחלנו לדבר פתאום על קשר המיני, אז אתם חושבים שזה משהו חדש, שכאן זה חייב להיות משהו חדש. מתוך הוויתור הקודם שדיברנו עליו, מתוך כל התרגילים שדיברנו עליהם קודם, אתם בטוח תגיעו, תתגלגלו בצורה הטבעית, גם לזיווג הגשמי גופני, אין בזה שום דבר מיוחד.
כמו שאתה מוותר על כל הדברים האלה בבית כלפיה ובכל החיים, והיא עושה אותו דבר בשבילך וכעזר כנגדו, כך אתם עובדים זה עם זה, כך אתם גם מוותרים זה לזה, ומבטלים כל אחד את עצמו כדי להיות יותר ויותר מקושר לשני. מתוך זה אתם מתחילים להעריך את הקשר הזה, והוא מושך אתכם יותר ויותר פנימה. ומתוך זה שהאגו כל הזמן משתנה בכל אחד מכם בצורה הדדית, יש כאן איזה מנוע מיוחד שמסובב אתכם כל הזמן ועושה את המערבולת המיוחדת הזאת במשפחה. אם אתם נמצאים בעבודה הדדית, אתם תרגישו שפתאום בפנים הכל משתנה.
אתם תתחילו להרגיש שכוח החיים שמסובב אתכם יחד, מעורר את היצרים במיוחד, וזה מגיע ממקור אחד ממש, תרגישו איך שאתם נמצאים במשחק זה עם זה, קדימה, אחורה, פנימה, כל אחד ימינה שמאלה וכן הלאה, ואז מתוך זה אתם כל הזמן מרגישים שאתם מתחדשים. ואתה לא רואה את האדם שמולך, אתה רואה שזה משהו חדש. אתה לא רואה כל כך את הגוף וכל מיני דברים, אתה רואה את מה שמשתנה, אתה רואה את הדמות שלבן הזוג או בת הזוג, היותר פנימית. כמו שאנחנו בדרך כלל רואים את הדמות, אנחנו לא רואים את האדם עצמו, את הגוף שלו.
ואז זה יוצא שפתאום מצאת בתוך החיים שלך משחק שעל ידי השינויים שבו, אתה מוצא מקור למילוי, שבאף מקום אחר בחיים אתה לא תקבל מילוי כזה. אבל הדברים האלה צריכים לעבור בסדנאות, בתרגילים, בבית, שוב לחזור עליהם, ואז האדם יקנה אותם.
מתוך זה הוא ירגיש את עצמו שלם, ומתוך השלמות הזאת הוא יהיה חייב להתייחס אלייך בחזרה באותן התכונות.
אורן: אבל אנחנו מנסים לפתח היום כלים ותרגילים מעשיים שבונים בינינו קשר טוב, לא תיאוריה, אנחנו מדברים על מימוש, ולצורך העניין ניצה משחקת בתפקיד אשתי.
תגידי לו בכל רגע, כמו שדיברנו בהקשר לילדים, עד כמה הוא מיוחד, עד כמה יש לו תכונות מיוחדות, עד כמה הוא עמוק באישיות שלו, כמה הוא מבין ויודע בכל דבר ועד כמה שאת מעריכה אותו בכל דבר. לא בצורה גסה, הגישה לא צריכה להיות כמו לילד קטן שאצלו אפשר להגיד בצורה ישירה, את צריכה להגיד לו את הדברים כמו לילד גדול. את צריכה "לנפח" אותו עד כדי כך שהוא באמת ירגיש את עצמו באותן ההגדרות שסיפרת לו עליהן. מתוך זה הוא ירגיש את עצמו שלם, ומתוך השלמות הזאת הוא יהיה חייב להתייחס אלייך בחזרה באותן התכונות, באותם היחסים כפי שסיפרת לו מִי הוא. תגידי לו, אתה גדול, אתה חכם, אתה מיוחד, איזה איש אתה, כל פעם אני מתפעלת מחדש. בזה את תרגישי עד כמה את מחייבת אותו להיות כזה, והוא לא יוכל לרדת מזה.
מתוך זה הגבר מקבל קודם כל ביטחון וגם דחף להוכיח, ואז את כבר מתחילה לשחק איתו קצת כמו אישה. את מראה לו עד כמה את רוצה אותו, עד כמה את מחכה לו, עד כמה את פשוט נהנית מכל דבר שבא ממנו. זאת אומרת מצד אחד את צריכה לנפח לו את האגו כמה שאפשר, לא בצורה גסה, בצורה עדינה, זה כלפיו. ומצד שני את מראה לו עד כמה את בתור אישה מאוד מעוניינת להתקרב, וקצת להרגיש משהו מהאיש הגדול והמושלם הזה. כך מלכות צריכה לשחק כלפי זעיר אנפין, אנחנו לומדים הכל משורשים עליונים.
המצב הזה בטוח מחייב את הטבע של הגבר להיות בכל מה שרק אפשר, בהשפעה חזרה כלפי האישה. מה החידוש כאן? הדברים שהיא סיפרה לך עליך זה חידוש, הדרך שהיא באה ורוצה להיות קשורה אליך זה החידוש. האמת שרוב העבודה באה מצד האישה, ואני חושב שטוב שכך מסודר לנו מהטבע, כי היא גם מוכנה לזה יותר. אבל לגבר אנחנו צריכים בכל זאת לתת קצת שכל שיבין במה האישה עוסקת איתו עכשיו ולא יראה זלזול, אלא יבין שהיא בונה עכשיו יחד איתו משפחה חדשה, זיווג חדש, זוג חדש.
כל היתר כבר יתברר מתוך הניסיון, צריכים לעבור את הדברים האלה ולראות. בחיים שלי אני כל הזמן הייתי שקוע בזיווגים אחרים, עליונים יותר, אבל מתוכם אני מבין מה היה צריך לעשות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אם אין קשר מיני בין ההורים, אז אין משפחה, כי זה הקשר הכי חזק שיש בין בני אדם, כמו בכל צורות החיים.
אורן: למה יש חשיבות לקיום יחסי מין בין בני זוג?
אני יכול להגיד לך על כך רק דרך חוכמת הקבלה, רק דרך זיווגים עליונים יותר. והתרגום הוא פשוט, כי בלי זה לא יהיה המשך הדור.
אם אתה מדבר על בני אדם, לא על החיות שנפגשות נניח פעם בשנה, עושות זיווג, ואז יש את המשך הדור וגמרנו, בצורה פשוטה. הן עושות הכל בצורה אינסטינקטיבית, הן מסתכלות זו על זו חודש ימים או שבוע ימים בשנה וזהו. אצל בני אדם זה לא קורה כך, הם נמצאים למעלה מהזמן בדברים האלה, למעלה ממקום ומזמן. ולמה? בני האדם צריכים את כל הדברים האלה למשפחה הקבועה, זה לא כמו אצל חיות שמזדווגות ואחר כך עוזבות זו את זו. בהרבה מקרים הזכר בכלל לא מכיר את הצאצאים שלו, הטבע כאן מסדר את הדברים.
אבל אצלנו, מפני שאנחנו בני אדם וצריכים את החיבור בינינו כדי להביא את המשך הדור, אנחנו צריכים לפחות חמש עשרה שנה עד שאנחנו מקימים את הנולד שיהיה אדם. אנחנו צריכים גם להראות לו דוגמאות מאבא ומאימא, מהסביבה, מהכל, כדי לפתח אדם מאותו הנולד, ולכן אנחנו צריכים לתת לו סביבה. אבל כדי לתת לו סביבה, זה לא כמו "עגל בן יומו שור קרי". זאת אומרת, שאחרי יומיים או אפילו אחרי כמה שעות בעל החיים כבר עומד על הרגליים ורץ אחרי אמא, הוא צריך אולי עוד כמה שבועות או שנה אפילו ליניקה, אבל אחר כך הוא בעל חיים רגיל, אין לו בעיה.
אצלנו זה לא כך, האדם צריך לקנות חכמה, הוא צריך לקנות דברים שהוא לא מקבל מאמא, או מהטבע בצורה אינסטינקטיבית. האדם צריך לקנות את כל האדם שבו, הוא צריך משפחה, סביבה, חברים, גברים, נשים, הכל. הוא צריך דוגמאות, הוא צריך המון התרשמויות מהסביבה. אם הוא יגדל רק עם אמא אחת, אז איך אמא אחת יכולה להחזיק אותו, איך היא יכולה להתקיים, איך היא יכולה לספק לו את כל מה שהוא צריך.
זאת אומרת אפילו להמשך הדור האנושי, ואנחנו לא מדברים כאן על דברים יותר גבוהים כי יש לאדם עוד מטרות, אז אנחנו רואים שהאדם חייב להתקיים בחברה גדולה. חברה שמורכבת מסבא וסבתא, מאבא ואמא, מהילדים שלו ומהנכדים שלו. כשכל אחד מוסר לשני, ויש עוד כמוהו, עוד הרבה ברוחב, עד שאנחנו מגיעים בימינו לכך שהאדם זקוק לכל העולם.
אורן: האם אתה יכול לקשור את חינוך הילד בתא המשפחתי, ליחסים מיניים טובים בין ההורים שלו. האם יש קשר, האם הילד מושפע אם זה לא כך?
אם אין קשר מיני בין ההורים, אז אין משפחה, כי זה הקשר הכי חזק שיש בין בני אדם, כמו בכל צורות החיים. אם אין קשר בין מין למין, אז אין המשך החיים.
אצל החיות זה בצורה אינסטינקטיבית, זה כמעט רק כדי להמשיך את הדור. אצל בני אדם זה מעל זה, זה כדי להמשיך את החיים יחד. אל תסתכל על החיים שלנו היום, כי כל החיים זה היה כך. היו סיבות נוספות לכך, אני לא יכולתי להתקיים בלי בת זוג, בן זוג, בלי קרובים, בלי הסובבים אותי, אני חייב להיות במשפחה, אחרת אני לא אוכל לספק לעצמי צרכים כדי להתקיים. זה היה כך במשך כל הדורות, אלא שעכשיו, בדור האחרון, סידרנו לעצמנו כזה מצב שאני לא צריך משפחה. עד לפני כחמישים שנה הייתי חייב משפחה כדי להתקיים, גם במצב שאני חולה, זקן, הייתי חייב וזהו. בחמישים השנים האחרונות זה כבר לא כך, כי העולם נעשה אינטגרלי, גלובלי. אבל אל תסתכל על העולם עכשיו, זה קלקול, ולכן אנחנו מדברים עכשיו איך לתקן.
אדם נברא בצורה כזאת שהוא חייב סביבה, סביבה קבועה, כי הוא חלש, הוא הכי חלש מכולם. הוא לא יכול בלי בגדים, בלי אוכל, בלי חימום, בלי קירור, הוא לא יכול בלי אלפי דברים, ורק סביבה כשכל אחד "איש לרעהו יעזורו", "לכו תתפרנסו זה מזה", יכולה לספק לו.
גם בעניין חינוך הילדים, כשילד גדל הוא לא כמו בהמה שתוך שבועיים כבר מוכן לחיים, ילד צריך חמש עשרה שנה כדי לגדול ולכן אנחנו צריכים מסגרת שבה הוא יגדל. אישה לבד לא יכולה לספק בעצמה את כל זה, אמנם בחמישים השנים האחרונות עשינו כזאת סביבה שגם אישה לבד יכולה לספק הכל לילדים, אבל זה לא טבעי, בזה אנחנו נכנסנו לגילוי הקלקול לכן בחמישים השנים האחרונות הקלקול מתגלה.
אורן: אני אתן דוגמה לשתי משפחות שונות כדי ללמוד משהו מהדוגמה הזאת. במשפחה א' יש אבא ואימא, ונניח שיש להם ילד אחד או כמה ילדים, כשבמשפחה יש יחסים טובים וגם יחסי מין טובים, תקינים, הכל זורם. במשפחה ב' הכל אותו דבר, חוץ מזה שיחסי המין הם לא תקינים, אין שם.
אם כך במשפחה ב' אין קשר נכון וטוב בין ההורים.
אורן: מה ההשלכה של זה?
ההשלכה היא על כל דבר, כי זה מקור החיים. בצורה כלשהי הם צריכים להיות בהסכמה ביניהם גם בקשר הגופני, חייב.
ניצה: האם אפשר לומר שאם הקשר המיני לא טוב, זה מעיד על משהו עמוק, על משהו פנימי יותר בין בני הזוג?
כן, ודאי. אנחנו חייבים להגיע למצב שהם ייהנו זה מזה, מדרְגת הבהמה שבנו ועד לדרגת האדם שבנו. זה יכול להיות בהשלמה כלשהי, קצת יותר או קצת פחות, אבל הם צריכים להרגיש סך הכל מכלול אחד ושטוב להם יחד.
אורן: מהן ההשלכות, מה ההבדל בהשלכות כלפי הילדים בין שני הבתים?
ילדים מרגישים אם יש קשר נכון או לא נכון, טוב או לא טוב, בין אבא ואמא. זה גם נותן לילדים השלכה לכל החיים שלהם. אבל שוב, זה לא בימינו, מחמישים השנים האחרונות אתה לא יכול לקחת דוגמה, כי אצלנו עכשיו אין משפחות. גם אם קיימת משפחה, ואפילו שהכל בסדר בין הגבר והאשה, אז הילדים בכלל לא איתם, הם בחדר שלהם עם המחשב. לא אכפת להם מאבא ואימא, שיעזבו אותם לנפשם. כיום זאת לא דוגמה.
אורן: לסיכום, אולי נסיים את השיחה במשהו קצת יותר אופטימי.
לא יהיה כלום אופטימי. רק אם אנחנו נעבוד נכון ביחסים בין גבר ואישה, כדי הביא להם את הזיווג הנכון, אז תהייה משפחה נכונה. הילדים יקבלו דברים שיחזרו ליחסים במשפחה ובין בני האדם, במקום יחסים עם מחשב.
אורן: בנימה אופטימית זאת נסיים, ועד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
"אהבה" זה נקרא שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר לשני והשני גם מבטל את עצמו כדי להתחבר אליו.
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן, שלום לך ניצה מזוז. כאן באולפן יש בדרך כלל שמחה וצהלה כי אנחנו לומדים איך לחיות טוב, אנחנו רוצים להפוך את החיים שלנו מסיפור של הישרדות בלתי פוסקת וצער הולך וגובר בווליום כזה או אחר, למקום שכיף להיות בו, לחיות בו, שיש בו דברים טובים, שיש בו אהבה. אנחנו לומדים מהרב לייטמן איך ליצור את המציאות הזאת קודם כל בתוך הקשר הזוגי בינינו ואחר כך אני מניח שזה יקרין על כל החיים שלנו בכלל.
בשיחה הקודמת התחלנו לפתח איזה נושא שאנחנו רוצים להמשיך. ניצה, תציגי לנו בשתי מילים מה היה לנו ולאן אנחנו רוצים להתקדם מכאן.
ניצה: בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שיש פער בין הרצוי למצוי, אנחנו רוצים משהו אחד אבל המציאות שלנו מראה לנו משהו אחר, והפער הזה יוצר אצלנו המון סבל, המון כאב. המטרה שלנו כרגע בשביל ליצור את האהבה הזאת, כדי לבנות נכון את האהבה בינינו, היא שאנחנו צריכים להתייחס למציאות שלנו בתוך הזוגיות במקרה הזה, כאילו שהרצוי כבר נמצא ברגע זה. זה משהו שבפעם הקודמת התחלנו לגעת בו אבל שמנו לב שחסרים לנו שלבים, תהליכים. מה אנחנו צריכים לעשות בדיוק כדי שהדבר הזה יתרחש?
אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה בוגרת, שהאהבה היא לא סתם שאני אוהב משהו, זו אהבה סתמית, זו לא אהבה. אהבה זה מה שבונים "בוא נבנה אהבה, בוא נעשה אהבה בצורה כזאת שאנחנו נגיע לזה". "אהבה" זה נקרא שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר לשני והשני גם מבטל את עצמו כדי להתחבר אליו, והשטח המשותף שאנחנו בונים מהויתור ההדדי מההתחשבות ההדדית, הוא השטח שבו אנחנו נרגיש אהבה. הרגש המשותף שאנחנו נרגיש בשטח שנמצא בויתור ההדדי. כמו שתי טבעות משולבות אלה באלה כך הם יתקשרו יחד ויהיה ביניהם שטח משותף.
ניצה: בפעם הקודמת נתת לנו התחלה של משהו ואמרת לנו, תדמיינו שבן הזוג שלכם הוא כרגע ממש מושלם, מושלם בכל התחומים. התכונות שלו מושלמות, הדרך שהוא פועל, הדרך שהוא מתנהג, הכל מושלם.
זה בא מכך שאני אוהב אותו, אחרת הוא לא היה מושלם. זאת אומרת, אנחנו באים לאהבה מצד הויתור וההתחשבות בכך שאני מגיע במאמצים, בתרגילים, בכל מיני פעולות הדרגתיות. זה לא שמיד באה לי ההרגשה, אני יודע שבצורה כזאת אני צריך להסתכל, לעשות, אני צריך לוותר. לוותר ולבטל את עצמי, ואז אני מקבל את השני. במידה שויתרתי על עצמי, בניתי בתוכי שטח שאני מקבל את מה שיש בו בצורה כמו שזה נמצא בי, פיניתי שטח פנימי אצלי וגם הוא פינה שטח שאני יכול להיכנס בו, לדור בו כביכול והוא בי, ואז השטח המשותף הזה בי בשבילו ובו בשבילי נקרא "משפחה". רק זה נקרא בעצם המשפחה, המושג המשפחה, השטח המשותף, בליבי יש בשבילה ובליבה יש בשבילי.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
מההתייחסות אליו, שאת מתייחסת אליו כמו לאדם מושלם, יש בו מה שאת רוצה, האידיאל שלך, זה מה שאת רואה בו. בדמיון מודרך את רואה את זה בו.
ניצה: אני ראיתי בעיניים תמונה, זאת אומרת התחלתי להרגיש שיש שני מימדים, שני מישורים. במישור אחד יש את מה שראיתי בעיניים, דמיינתי את הכל שלם ומושלם מתוך הרצון באמת לבנות אהבה נכונה. ותוך כדי שדמיינתי וראיתי בעיניים פתאום התחיל להיבנות בי איזה רגש, הרגשה. את ההרגשה הזאת אמרת שאני צריכה להלביש עליו, בחלק הזה אני חושבת שהיה לי קשה. לא הבנתי איך אני מעבירה את ההרגשה שעכשיו נוצרה בי.
מההתייחסות אליו, שאת מתייחסת אליו כמו לאדם מושלם, יש בו מה שאת רוצה, האידיאל שלך, זה מה שאת רואה בו. בדמיון מודרך את רואה את זה בו.
ניצה: בדמיון מודרך באמת אני רואה משהו ואז מיד מתעורר בי רגש.
איזה?
ניצה: למשל של שמחה כמו במקרה הזה, שראיתי אותו מושלם, אז פתאום עלה בי איזה רגש של שמחה מאוד גדולה.
חום, יחס כמו למשהו קרוב מאוד שלך?
ניצה: את השמחה והחום והערכה הזאת שנבנתה בי, אני מעבירה לבן הזוג שלי, איך?
כן וודאי, מראה את זה בצורה מופרזת אפילו.
ניצה: זאת אומרת, אני אומרת לו בקול רם ממש כמה אני מעריכה וכמה זה משמח אותי? אבל שלא יהיה סינטטי מדי.
אתם יודעים שזה סינטטי. אתם יודעים בצורה הדדית שאתם רוצים להגיע לאהבה על ידי תרגילים שכלתניים, ממש כך. אתם רוצים שזה יהיה בשליטה שלכם, אתם רוצים להגיע לכך. להגיע לכך הכוונה שעכשיו האהבה איננה. יש התחלה, נמצא איזה יסוד שממנו מתחילים, אבל לא קיים ממש אותו הרגש, אותה ההתכללות, אותו החום והתחשבות, אין. אלא מה? חיים יחד, ילדים, בית, אבל אתם רוצים מאוד להגיע להרגשה, אז לכן אתם הולכים על זה בצורה שאתם מדברים על זה ובונים את זה.
אבל לא צריך להיות לחוץ מזה, יש כאן הרבה דברים בפנים, כי אז כל אחד ידאג לשני וזה מאוד מעייף. כל אחד צריך להרגיש שהוא חופשי, כמו שאנחנו נמצאים אצל אמא. כי אמא בעולמנו זו דוגמא לאהבה ללא תנאי. אם אני מבטל את עצמי ומקבל את השני כמושלם, אז כבר היחס שלי הוא אהבה ללא תנאי. אין תנאים, בשביל מה? אילו תנאים, אם אני משתדל לראות בו את הכול מושלם? אז אין תנאים. אז להשתדל להתייחס כמו שאמא הייתה מתייחסת אלי, כך אני גם משתדל להתייחס.
אורן: כמו שאמא הייתה מתייחסת אלי כך אני צריך להתייחס אליה?
כן, והיא אליך. כמו לאדם אהוב.
ניצה: הפעולה הזאת בונה את המקום הזה בלב שלי ואת המקום הזה בלב שלו?
מפני שזה נעשה על ידי ויתור, אני צריך לפנות מקום.
ניצה: את מה בדיוק אני מפנה?
את הדרישות שלך. את מוותרת על הדרישות, על הביקורות, ואז במקום זה המקום הזה מתמלא באהבה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |