להקל על הגבר, זה רק להיות לידו נאמנה ושותפה ממש - הגבר תמיד ירגיש את עצמו שהוא מוותר ולא יכול לסבול
אורן: אמרת קודם, שיש גברים שמטבעם לא נותנים אמון בנשים, ויש גברים שיותר נותנים אמון. זה בטח איזושהי סקאלה כזאת בין אפס למאה. נניח שבני זוג התחתנו, ולא כל כך שמו לב לזה קודם, כמו שאני למשל מסוג הגברים שלא נותנים אמון ויש לי קשר זוגי, מה אתה יכול להמליץ לי ולאשתי, מתוך הכרת טבע האדם ומההרגשה של הסיטואציה הזוגית הזאת? כי אנחנו כבר נמצאים יחד, ואפילו יש ילדים, ואם הגבר הוא יחסית מהאנשים שמטבעם לא נותנים אמון, אז זה די מקשה על החיים.
אני יודע, גם עם הבת שלי קרה אותו דבר. היא חשבה להתחתן עם איזה בחור והיתה לה איזו נסיעה לצורך עבודה, והוא אמר לה "אם את מתחתנת איתי, איך את כבר נוסעת לחו"ל?". היא אמרה "מה אני יכולה לעשות, זו עבודה, ואני חייבת". התברר שזה באמת גבר עם נטייה כזאת, ואני המלצתי לה שלא להתחתן. או שהיא צריכה לבחור, יכול להיות שבשבילה כל החיים זה להיות בבית, או גם בעבודה, אבל קרוב. זאת אומרת, תלוי עד כמה משחררים את החבל.
אורן: אבל זה כשאפשר להחליט אם להיכנס לקשר של נישואין או לא. נניח שאנחנו כבר בקשר נישואין ויש לנו ילדים, וזוהי לא חבילה שאתה ממהר לפרק. והסיטואציה היא כזו שהגבר הוא פחות נותן אמון והאישה מאוד סובלת, והם באים לשמוע איזושהי עצה. הם כבר נמצאים בזה, לא עוזרת להם העצה "לא הייתם צריכים להיכנס". מהתקיעות הזאת, האם יש משהו, איזו גישה, איזו זווית מבט, משהו כדי קצת להקל?
להקל על הגבר, זה רק להיות לידו נאמנה ושותפה ממש.
אורית: זה שוב התפקיד של האישה.
זה התפקיד של האישה.
אורית: אבל מה התפקיד של הגבר?
התפקיד של הגבר, אין כאן תפקיד, אני אומר ברצינות. זה הטבע, שהגבר תמיד ירגיש את עצמו שהוא מוותר ולא יכול לסבול. וזה יצא בלחצים, בעצבים, במכות, לא חשוב איך, יש גברים שלא מסוגלים. אני הייתי נוכח במקרה עם זוג, במסעדה גדולה ומפוארת שאליה הוזמנתי, ופתאום אני רואה שהגבר, הבעל, קם והולך לשולחן הסמוך וצועק על מישהו "למה עשית ככה לאשתי?". מיד הבנתי שזה ממש מקרה קצת חולני, והוא גם היה גבר מבוגר, בן 50 ואפילו יותר, וכך גם בני הזוג. והאווירה במסעדה היתה מאד סולידית. זה פשוט ככה, איזו התפרצות. ואני חושב שמדובר בבני זוג שיחד שלושים שנה, לא ילדים או משהו. וראיתי את זה במו עיני, עד כמה שזה פתאום מתפרץ בצורה חולנית, ואתה לא יכול להגיד על זה כלום, כי נדמה לבעל שהגבר עשה איזה סימן עם העין לאשתו. וזה לא חשוב איך האישה נראית, כי בעיני בעלה היא רכוש שלו, והגבר השני הוא כאילו גונב.
אורן: מסכנה כזאת אישה.
הוא אוהב אותה.
אורית: אבל היא סובלת מזה.
הוא אוהב אותה.
אורית: אבל היא סובלת מסוג האהבה הזאת.
אולי לא סובלת, אולי היא באמת מרגישה שהיא שייכת.
אורית: היא מרגישה שהיא פוחדת לעזוב, כי הוא ירדוף אותה.
להיות "מקודשת לבעל", זה נקרא להיות שייכת לבעל. ככה זה מהטבע.
אורית: אז אנחנו נגיע בעצם להסכמים מראש.
נכון.
אורית: שאנחנו צריכים לדעת מה ההסכם הזה בעצם באמת אומר. זה לא סתם מילים.
ההסכם הוא שהבעל חייב לתת לאישה, "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" . ואם הוא נותן לה את כל זה, אז הוא נותן. את שואלת "במה הוא מוותר, מה הוא עושה?", הוא נותן את זה, וזהו.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |