להתקדם בקשר הזוגי ולהקים משפחה.
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכם.
אורן: שלום גם לאורית דולב שנמצאת איתנו ולניצה מזוז. אורית דולב היא מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית, וניצה היא מנחת סדנאות לאימון אישי, וכולנו התכנסנו כאן היום כדי לדבר על איך אנחנו יכולים לקחת את החיים שלנו למקום הרבה יותר טוב. אנחנו בחיים חווים כל מיני קשרים עם אנשים סביבנו, עם בן הזוג, עם בת הזוג, עם הילדים, עם ההורים, במשפחה, אנחנו חיים בתוך מערכות יחסים כאלה ואחרות, ומטרת השיחות שלנו כאן היא להבין איך אפשר לקחת את הקשרים הללו למקום יותר טוב על מנת להפוך את החיים לחיים חדשים, לחיים טובים.
ובשיחה שלנו היום אנחנו רוצים להתמקד בבניית הקשר הזוגי. דיברנו על כך גם בשיחה הקודמת, והייתי רוצה שאורית אולי את תוכלי לתאר לנו את השיחה הזאת על מקרה מסוים של בני זוג, שדרכו יהיה לנו קל להרגיש את הבעיה ואולי גם לכוון אותם עם כלים פרקטיים. ממש אם תוכלי "להתלבש" בדמויות ולספר לנו את זה בגוף ראשון.
אורית: חייתי עם בן זוג במשך שלוש שנים, גרנו באותו הבית, חלקנו את החיים שלנו כמו כל זוג רגיל. בסך הכל היה ממש בסדר, היו עליות וירידות, אבל היה מצוין, כולנו חיכינו כבר לשלב שנמסד את הקשר הזה. זה ממש נראה שזה הולך לקראת זה.
למה הכוונה ב"נמסד"?
אורן: לנישואין, שיתחתנו.
אורית: שנמסד את הקשר בנישואין. המשפחות חיכו לזה.
למה?
אורית: כי אנחנו כבר גרנו שלוש שנים ביחד.
למה, מה היה הצורך ליותר, אתם הרי נמצאים יחד. אז מה הבעיה?
אורית: להתקדם בקשר הזוגי ולהקים משפחה. לא להישאר רק זוג רווקים שגרים באותה דירה אלא ממש להקים משפחה.
מה ההבדל? הרי אמרת שהתחלקתם בכל יחד.
אורית: נכון, היינו כמשפחה וגרנו בדירה אחת.
מה היה חסר באותו זמן?
אורית: ילדים, כתובה, נישואין, חתונה.
את החתונה עושים למען הקרובים, אז מי צריך חתונה?
אורן: בואו רגע נשלים את התמונה, כדי שיהיה לנו יותר ברור מה המצוקה שאליה הם נקלעו. אז אחרי שלוש שנים ביחד, הלכתם לקראת חתונה.
אורית:
ככל שהתחלנו לדבר על החתונה ולהתקרב לתאריך יעד מסוים שקבענו, כך הרגשתי שהוא נלחץ, ולאט לאט הגבר התחיל לקבל "רגליים קרות" מה שנקרא. ומדי פעם הוא היה מסתלק, עד שבסופו של דבר הוא נפרד ממני לגמרי. ואחרי תקופה קצרה הוא חזר, הוא ביקש שנחזור כי הוא מאוד רוצה שאנחנו נהיה ביחד, אבל הוא לא מוכן להתחייב לקשר. הוא לא מוכן לדבר יותר על חתונה, הוא מוכן להבין את הצורך שלי, שאנחנו שלוש שנים ביחד, אבל הוא לא מוכן להתחייב לקשר, וכך הוא מוכן להמשיך. ואני בטוחה שהוא אוהב אותי, אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל יש כאן פרדוקס. אני מתבגרת, אני רוצה לממש את האימהות שלי, אני רוצה להתקדם בחיים. ויש לי קושי מול חוסר הרצון שלו להתחייב. מה שהפתיע אותי עוד הרבה יותר זה שבדיוק באותה תקופה שאנחנו נפרדנו, שתי חברות מאוד טובות שלי, שגם נמצאות במערכות יחסים ארוכות טווח, גם להן קרה ממש אותו הסיפור, שאחרי תקופה מסוימת הן הבינו שהבחור בעצם לא ממש רציני ולא מוכן להתחייב לקשר. ורציתי לנסות לברר מה מקור הקושי של הגברים להתחייב לקשר?
ההתחייבות.
אורית: הם מתחייבים לעבודה, הם מתחייבים לכל.
כל ההתחייבויות האחרות הן לא התחייבויות נצחיות, לנצח. כאן הוא בעצם מתחייב למשהו שהוא לא יכול לברוח ממנו. הוא מרגיש את עצמו קשור באזיקים. הוא מרגיש את עצמו ממש בבית סוהר. זה משהו כמו בית סוהר פנימי, אפילו לא בית סוהר חיצוני, שאפשר לברוח ממנו, לשלם באיזו צורה שהוא יכול להמתיק את זה. וכאן הוא מתחייב. ילד או גבר, מרגיש את עצמו בטוב רק כשהוא חופשי. אמא מסתכלת עליו מאחור באהבה, והוא רץ בחצר והולך ועושה, וחוזר אליה עם בגדים מלוכלכים, רעב. היא מכבסת לו, היא מאכילה אותו, היא עושה עבורו את הכל.
זה בשבילו נקרא "בית". שהוא הולך כל רגע לאן שהוא רוצה, הוא בורח, הוא עושה את החיים שלו וכשהוא חוזר הביתה תמיד מקבלים אותו בחום, באהבה, ולא חשוב כמה מלוכלך הוא חוזר.
וכאן, הוא הרגיש שכן, הוא חייב לך משהו, אבל בכל זאת יש לו איזה מין חופש, מאחור יש לו דלת פתוחה. כשהדלת הזאת נסגרת ומאחור נותר קיר, קשה מאוד לקבל את זה. אני אומר לך את זה מתוך הרגשה פנימית שלי ואני יודע איך להתלבש בגברים אחרים, זה פשוט משהו שמפחיד מאוד. אחר כך עוברים את זה. יש איזה מחסום פסיכולוגי, שאחר כך עוברים ולא נורא, חיים עם זה, וזה בסדר.
אבל יש מחסום מאוד קשה. וישנם גברים שהם לא יכולים לעבור אותו, הם לא מסוגלים. ויש כאלה שכן מסוגלים, כי הם מסתכלים על החברה, בבושה, בקנאה, בכבוד, בהתחייבות, בלחץ חברתי וכן הלאה, וזה עוזר להם לדלג על זה. אבל בעצם אנחנו רואים שמצד הטבע אין דבר כזה. מצד הטבע מצד הגבר, הוא מתחתן עם עוד אישה. כך זה היה רגיל בכל התרבויות הקדמוניות. הוא יוצא לאיזה מקום, לציד, לבלות, למשהו, הגבר בכל זאת תמיד היה יותר חופשי. וכאן אולי זה גם תלוי באישה עד כמה שהיא מראה לו שהוא נשאר חופשי, שהוא בזה לא נכנס לצינוק.
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
הרצון האגואיסטי שלנו עושה והחשבון שלו הוא מה כן כדאי ומה לא כדאי.
אורית: יכול להיות שיש חיבורים מסוימים של זוגות שהם לא מתאימים, שאולי האישה היא יותר מוצלחת מהגבר והוא מרגיש את זה באיזו דרך?
לזה אנחנו רוצים לתת איזה טיפים, לכל אחד מהם. יש גברים שדווקא אוהבים אישה חזקה ושולטת, והבעל שוכב על המיטה עם העיתון, עם הטלוויזיה, ומספיק לו. נניח שהוא נוהג טקסי או משאית, הוא חוזר הביתה, זהו,´ לא אכפת לו כלום. האישה היא בפוליטיקה, בכל מיני דברים. והוא, מקסימום כדורגל, מספיק. יש כאלה שאוהבים את זה. יש כאלה שלא, "אני המאצ'ו, אני צריך להחליט", על כל דבר צריכים לשלם, ויש כאלה שלא צריכים, לא אוהבים את זה, תלוי. את כל זה הרצון האגואיסטי שלנו עושה והחשבון שלו הוא מה כן כדאי ומה לא כדאי.
אורית: כדי לחסוך לבבות שבורים של בנות שהמתינו כל כך הרבה זמן ואולי לא פעלו נכון לפי מה שאמרת, או שאולי הן יותר מידי מוצלחות ובני הזוג שלהם לא יכולים להכיל את זה, יש לנו איזה טיפים לתת להם איך להתמודד עם הזה?
צריכים לחפש את הגבר המתאים.
אורית: איך עושים את זה?
הגבר המתאים נמצא במקום שאת נמצאת בו, באותה החברה רק שאת לא מזהה אותו. הגבר המתאים נמצא קרוב אלייך, אבל את מחפשת לפי מה שהחברה מייצגת לך באיזה סטנדרטים, בקני מידה כאלה, ואת מחפשת מישהו שהוא לא מתאים לך. והוא נמצא באיזה משרה, או בעבודה, הוא לא מחפש אישה לנישואין. אם גברים צריכים איזו אישה אז יש להם מישהי מהצד מתי שצריכים. את לא צריכה גברים כאלה, את צריכה גבר שמחפש להיות בבית חם, אז אנחנו צריכים להסתכל על זה בעיניים אחרות.
הבעיה היא של החברה שלנו, בפרסום, בכלי התקשורת, בטלוויזיה מאוד מאוד מבלבלים את האישה והיא ממש מסתכלת על הכל בצורה לא טבעית. אישה לפי הטבע היא יודעת מה טוב לה. היא יכולה לראות, אם היא לא מבולבלת.
אורית: זה החוש ה"נקי" שעליו דיברנו קודם.
האישה מהטבע מסתכלת על הגבר ואומרת "הוא מתאים לי". היא מרגישה במבט שלה, שהוא מתאים לה, במיטה, במטבח, בבית, וכאבא לילדים. היא מרגישה שזה הוא זה. מהטבע באישה יש חוש כזה. הבעיה שהיום החוש הזה מקולקל, והיא עוד לא יודעת איך לנקות אותו ולבחון נכון.
אורית: גם לגבר יש חוש כזה?
כמעט שלא. גבר לא צריך אותו כי הוא השולט. מהטבע הוא היה השליט, הוא לא היה צריך לבחון זאת. הוא מסתכל, "היא בריאה? זה מספיק, היא תביא לי צאצאים טובים".
חיים חדשים - שיחה 24 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים", עם הרב לייטמן. איתנו באולפן נמצאות גם אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית ופסיכולוגית חינוכית יישומית, וניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי.
אנחנו מדברים בסדרת השיחות הזו על הקשרים שיש לנו בחיים שלנו. הקשרים שיש לנו בבית עם בני הזוג, עם הילדים, והקשרים שיש לנו במקום העבודה. ולאט לאט אנחנו מתחילים לפתוח את כל מערכות היחסים שבהן נמצא כל אחד מאיתנו. ורוצים למצוא עצות והדרכות והכוונות, איך אפשר לקחת את כל המערכות האלה שבהן כל אחד חי ולשפר אותן, כדי לשפר את הקשר בינינו ובין האנשים שסובבים אותנו, כדי שהחיים של כולנו יהפכו להיות טובים יותר.
והנושא שבו נתמקד היום הוא הקשר הזוגי. התחלנו את זה בשיחות הקודמות ונמשיך לפתח את זה היום.
נציג תחילה איפה אנחנו רוצים להתמקד היום עם הפוקוס שלנו.
ניצה: בשיחה האחרונה דיברנו על הקשר הזוגי, התמקדנו בקשר הזוגי ובנושא של אמון או חוסר אמון בקשר. ומשם חשבנו שיהיה נכון לקחת את זה לצעדים הראשונים, עוד טרום זוגיות, עוד לפני שנבנה הקשר הזוגי, איך בונים נכון קשר זוגי? אנחנו שמים לב שהיום בחברה זה אחד הקשיים הגדולים, להתחבר נכון בתוך הקשר, ליצור קשר, לדעת מי מתאים, איך בוחרים נכון את בן, בת הזוג, על מה צריך לשים את הדגש כשאנחנו בוחנים את ההתאמה בינינו?
קודם כל צריכים לתת כאן איזה יסוד. אמנם האדם הוא מעולם החי, מדרגת הבהמה, אבל התפתחנו מזה שירדנו מהעצים ומהמערות, ואנחנו משתנים על ידי טכניקה וטכנולוגיה וחברה, שכל הזמן שיפרנו. כל הזמן אנחנו משתנים. אם ניקח חיות, אז נראה שהן כמו שהיו לפני חמש מאות שנה. אז הפרה שקלה קצת פחות מהיום, ואולי האריה היה שונה מעט בגודל מהיום, כי הכל משתנה. אבל באיזה קצב לעומת האדם? האדם משתנה מדור לדור. ולכן מה הם השינויים?
השינויים שלנו הם בסך הכל האגו שלנו שכל הזמן גדל וגדל ומשתנה באיכות שלו. במה בדיוק? לְמה? אם נבחן את הדורות הקודמים, נראה שהם חיו כמו חיות ואנחנו רואים גם במקורות העתיקים שהם חיו כמו חיות. זאת אומרת, היו לוקחים משהו שמתאים להם מהטבע. למשל כשאריה פוגש לביאה הם מיד יודעים אם מתאים להם להיות יחד או לא, הם מרגישים לפי הריח, הם לא צריכים מעבדה שתבדוק עד כמה שהם מתאימים לפי הגנים, ההורמונים וכן הלאה. אלא מספיק להם ריח או טעם של ההפרשות שלהם. והם לא טועים. אלה האינסטינקטים שפועלים.
אצלנו כנראה שזה היה פעם כך, אנחנו רואים דברים כאלה אפילו במקורות, למשל שכל הנשים קיבלו מחזור יחד, זה פלא. זאת אומרת, עד כדי כך היינו קרובים לטבע, לפי הירח, כך היה מופיע. וכנראה שגם הזוגיות הייתה מאוד פשוטה, כי אני לא צריך לחשוב, "מתאים לי, לא מתאים לי, בן או בת הזוג", אלא אני מרגיש שכך זה וזהו, בצורה טבעית. ולא בצורה טבעית שזה יפה או לא יפה, כי בחיים הפרימיטיביים ההם לא היה עניין של יופי, אלא יותר התאמה של דרגת החי. היו מסתכלים על אישה כמה היא יכולה ללדת, כמה שהיא מסוגלת להיות כאישה, ואותו דבר כלפי הבעל.
אומרים אפילו שכל ההתקדמות הזאת באה דווקא מצד הנשים ולא מצד הגברים. בגלל שנשים התחילו להעדיף גברים שהם לאו דווקא חזקים, לא מאצ'ו או איזה טרזן שבא מהג'ונגל, אלא גברים יותר חכמים, על ידי זה הן האיצו את ההתפתחות השכלית של הגברים. כי האישה התחילה לגלות שגבר חכם יותר מוצלח לקיום משפחה ולהחזיק אותה עם הילדים וכן הלאה. ונשים דווקא בזה גרמו להתפתחות, גברים התחילו לרצות להיות יותר חכמים וכולי. יש על זה מחקרים מעניינים מאוד, זה לא שייך למקצוע שלי, אבל התעניינתי בזה מעט.
ואחר כך האגו התפתח הלאה, וכמה שהוא מתפתח יותר הוא הוציא אותנו מדרגת החי לקראת דרגת המדבר. ודרגת המדבר שלנו, דרגת האדם היא ממש הפוכה מהחיות, כי כל דרגה כאילו לא סובלת את הדרגה הקודמת, ואנחנו לא רוצים להיות שייכים לחיות. וכאן יש לנו קונפליקט, כי לפי חיי המשפחה, החיים הזוגיים, אנחנו דרגת חי ואנחנו רוצים לצרף לזה את דרגת האדם, אהבה, רגש, שזה כבר שייך למודעות, שייך לכל מיני הרגלים, יש כאן איזו דעת חברה, מה שמקובל או לא מקובל באופנה, מה שאומרים האחרים. זה לגמרי בניגוד לדרגת החי.
ויש כאן קונפליקט פנימי שאנחנו לא מתמודדים איתו עד היום. כי אולי לפי החברה עכשיו יפה בלונדינית, אבל לפי האופי שלי אני אפילו לא יודע, אולי הייתי בוחר במשהו אחר, גבוהה, רזה, שיודעת לעשות משהו מסוים. והגבר גם צריך להיות גדול, צריך להיות חזק, ולא לפי האדם שבו.
זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד נתונים שנמצאים תחת השפעת הסביבה ויוצא שלא אני בוחר מטעם הגנים, ההורמונים, הריחות והנתונים שקיבלתי אולי מבית אבא ואמא, אלא לפי דעת הסביבה. כשהסביבה תמיד נעה לפי כל מיני כיוונים לא רציונאליים. אפילו כשמישהו רוצה למכור משהו שהוא מייצר, אז הוא מפתח איזה פרסום ולפי זה אנחנו נמשכים. "שאנל" או עוד מישהו מייצבים לנו את הדעה, איך אני צריך לראות אישה יפה, טובה, שמקובלת, שכדאי לי לקחת אותה בגלל שאני צריך להראות אותה לאחרים, זה בכלל.
לא בגלל שאני צריך אישה לעצמי. אלא האגו שלנו שגדל, הוא מפתח בנו גאווה וכבוד עצמי, כל מיני כאלו דברים. ופתאום אני לא חי את החיים שלי, אלא אני מביא לתוך המשפחה שלי את דעת החברה, אני בוחר בת זוג בהתאם למה שיגידו האנשים. זאת אומרת, אני מכניס את החברה לתוך הבית, את האופנה לתוך הבית, את כל הדעות. לא כמו שקיבלתי את זה מעצמי או מבית אמא. ויוצא שזו באמת בעיה גדולה מאוד לאדם איך שהוא חי. אני עובר בהרבה מקומות בעולם ואני רואה שהסטנדרטים, קני המידה הם מאוד שונים אצל גברים צעירים ונשים צעירות, איך שהם מסתכלים זה על זה. אפילו היום, למרות שהעולם הוא עגול והכול תרבות אחת כביכול, בכל זאת נשאר משהו מהטבע, מאימא, יחד עם זה שאנחנו בכל זאת מעורבים בהרבה דעות מבחוץ.
ולא רק שאנחנו מעורבים, בהרבה מקרים אנחנו בכלל בונים משפחה, את הקן שלנו, את היחסים בינינו, הכל לפי הסטנדרטים שהחברה מציבה, ואנחנו רוצים להראות את המשפחה שלנו כל הזמן כלפי החברה. אנחנו חיים מאוד צמודים זה לזה, ממש באותה קומה בבית אני חי עם עוד כמה משפחות, אני חי בבניין שבו מאתים משפחות. והחברה שאני נמצא בה ונפגש איתה מכירה את המשפחה שלי, ואת הילדים מבית הספר.
בקיצור, האם אני בכלל בוחר לפי טעמי? זאת השאלה. ואם לא, ואולי בזה נמצא שורש הבעיה, אולי אני צריך באיזו צורה לנקות את עצמי מכל הלחץ החברתי החיצוני שמשתנה, ולראות את עצמי ביסוד שלי, האם בחרתי לפי מה שאני חושב, לפי מה שהייתי בוחר אם לא הייתי לגמרי תלוי בחברה. כי במשך החיים, כשכל קני המידה משתנים, ההסתכלות משתנה, הכל משתנה, אז גם אני מסתכל אחרת כל הזמן ומסתכל שהאישה שבחרתי לפני שנתיים, היום האופנה השתנתה, ואני צריך להחליף אותה כמו נעליים. זה מה שקורה.
לכן אם היינו נפטרים מהלחץ החברתי, היינו יותר חזקים, היינו יותר עצמאים, יותר בסיסיים, אז היינו יותר יציבים. כי לבנות משפחה, זה לפחות עשרים שנה, עד שהילדים יוצאים ונעשים עצמאיים. כך אני חושב, משפחה חיה כדי לפתח דור חדש, כדי לגדל אותו, בשביל מה אנחנו מתחברים יחד? אנחנו צריכים להסתכל על החיות, שם זה בטוח נכון. הם נפגשים כדי להוליד צאצאים, לגדל אותם ולשחרר לחיים ובעצמם לאט לאט ללכת לעולמם. זה הכל.
היום אנחנו צריכים עשרים ואפילו שלושים שנה, וגם לא רוצים לצאת מהבית של אמא, קודם היה מספיק אולי עשר, חמש עשרה שנה והילד כבר היה מסתדר. אלא שאני צריך לחשוב על חיים ארוכים עם האישה, ולכן אני לא יכול ללכת לפי האופנה או דעת החברה. אנחנו עוברים מחברה לחברה, מעיר לעיר, ממדינה למדינה, בכלל החברה עצמה משתנה, תוך שלושים שנה זה בכלל משהו אחר ממה שהיה קודם.
זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו צריכים ללמד את האדם איך להרגיש את הטעם הטבעי שלו, מה מתאים לו. כמו שיש לנו ארבע דרגות עיקריות או צורות אופי. זה לא ארבע, זה שש עשרה, זה ארבע כפול ארבע ועוד. אבל בכל זאת אולי אנחנו צריכים לעשות עם האדם איזה מבחן, כמו שאנחנו עושים מבחנים בבית ספר, צריכים ללמד איזה מקצוע קטן שנקרא "בנה ביתך", ושם אנחנו מלמדים אותם גם לקיים כלכלת בית, עם יחסים בין ההורים, בין הילדים, בכל מה ששייך לזה. שמעתי שהיום באירופה מלמדים אותם רק מין, שיהיה בטוח, ולא יותר. האם זה מספיק? אני מבין שזה חשוב לאור כל מה שמתרחש, אבל בכל זאת.
אז עלינו לתת לאדם כלים לדעת מי הוא בעצמו, שיבדוק מי מתאים לו, כמו שחיה בודקת לפי הריח. דרך אגב, הריח מאוד חשוב, אנחנו יודעים. אפילו עם כל ה"שאנל חמסה", זה בכל זאת דבר מאוד חשוב, כי רוב התאים במוח שלנו הם תאי ריח. כל המוח בפנים מכוסה בתאי ריח. לכן הייתי אומר שאם אדם היה יודע מי הוא לפי הטבע, שתוך שלושים שנה לא ישתנה, ותוך שבעים שנותיו לא ישתנה, אז הוא היה מסתכל אחרת וממש לפי החוש הפנימי, הריח הפנימי הזה, הוא היה מזהה מי מתאים ומי לא.
וכאן אנחנו צריכים בכל זאת לראות שהגישה העיקרית הקלאסית לבניית המשפחה, שההורים היו בוחרים, היא לא כל כך רעה. כי ההורים יודעים מה טוב לחיים, הם לא כל כך מסתכלים על היופי, למרות שרואים גם את הדברים האלה, אלא הם מסתכלים בצורה פרקטית. גבר בריא, אישה בריאה, נראים מתאימים לפי האופי שלהם, לפי הגישה שלהם, המשפחות דומות. כשזה מאוד חשוב, כי החוק העיקרי שבטבע הוא חוק השתוות הצורה. זה פועל בכל הרמות. ולכן קודם כל אנחנו צריכים לראות שתהיה התאמה טבעית כזאת.
יש אנשים מיוחדים שמתחתנים דווקא עם מישהו שהוא מאוד מאוד רחוק, גם לפי החינוך. זו יכולה להיות יפנית, אבל היא התחנכה קרוב אלי, ואז זה משהו אחר. אז אנחנו רואים שעד היום בהרבה תרבויות ההורים בוחרים לילדים את בן הזוג, ובכל התרבויות אנחנו מתחשבים בהסכמת ההורים. זה מה שאני רואה. שיכול להיות מודרני ביותר, לפני שהוא מתחתן, הוא מביא את בת הזוג לאמא ולאבא, שיראו אותה. למה? לא יודע, אבל המנהג הזה עדיין קיים. הולכים לאבא ואמא לקבל הסכמה. כאילו לא מדובר בהסכמה, אלא להכיר כביכול.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, זוגיות ומשפחה, מדע/מחקר |
| להשאיר תגובה | |
במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות, הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות
אורית: לדעת עם מי הולכים לריב אחר כך.
אני לא יודע. אבל אני רואה שבכל זאת נוסעים, אפילו כשההורים גרים במדינה רחוקה, חייבים ממש להופיע, להצטיין שם לפניהם.
אבל שוב, נראה לי שעל האדם להכיר את עצמו, להכיר את האופי המקורי שלו, מאיזה עם הוא, מאיזו תרבות, מה ידבר בו. כי למרות שהיום כבר בגיל צעיר אנחנו נמצאים תחת הלחצים והסביבה שנמצאים בה, במשך השנים אנחנו חוזרים למקורות. הם עולים מבפנים והם בכל זאת מתחילים להיראות יותר ויותר במשך הזמן. אז אנחנו צריכים להסביר לאדם את כל הדברים האלה, להמחיש לו את הדברים האלה, "מה יהיה איתך במשך החיים."
למרות שלא ירצה לשמוע, כי הצעירים, מה הם שומעים? מה שההורמונים מדברים, והסטנדרטים שברחוב, עד כמה שזה מתאים למה שהוא רואה בפרסומות. אבל בכל זאת, צריכים לפתוח לו קצת את האופי של החיים, של העם, של המקור שלו, שלה וכן הלאה. ואז לראות האם בהתפתחות האישית שלהם ובהתפתחות הכללית מאיפה שהם, האם הם נמצאים פחות או יותר בגבולות ההתאמה, בהשתוות הצורה. אם כן, יש סיכוי שזה יתקיים.
מאוד חשוב לגבר, ולא חשוב מי הוא, שהאישה תהיה קרובה לאמא שלו. לא קרובה לפי היחסים, אלא במה שהיא עוסקת, במה שהיא עושה בבית, איך שהיא עושה את זה בבית, איך שהיא מבשלת. היא צריכה להזכיר לו את אימא, כי בכל זאת, גבר מסתכל על אישה כמו על אימא. היא מחליפה לו את אימא.
לכן אנחנו רואים במקורות שלנו שלוקחים את האישה ומביאים לבית של אמא והיא נמצאת שם איזו תקופה, לומדת מאמא את מה שאימא היתה עושה כל הזמן, לְמה בעצם הגבר רגיל. ואחר כך היא יוצאת מהבית של אמא, אחרי שנה שנתיים של אימונים, של טירונות, ואז היא יודעת להקים את הבית, ובטוח שהגבר מרגיש שהוא לא כאילו יצא מאימא. זה מאוד חשוב. כי הגבר לא יולד, ולכן הוא לא כל כך משתנה, כמו אישה שיולדת, ואז עם הלידה היא מתנתקת מהמצב הקודם, מלהיות בת. עכשיו היא אימא. הגבר לא כל כך מרגיש את זה ואנחנו רואים את זה גם מהטבע.
האריה עשה את שלו עם הלביאה והולך לו. והיא נשארת עם הגורים ודואגת להם, הוא לא מרגיש את זה, אפילו שיש לו כמה כאלה. אז זה היה חשוב מאוד, הטבע המקורי שלנו, בדרגת החי, לא משתנה. האדם, בתת ההכרה, לא מודע לזה אפילו, בתת ההכרה הוא בכל זאת ירצה שזה יהיה דומה למה שהוא רגיל בבית. ואיך שהתנהגו אבא ואמא שלו, אפילו בצורה הפרועה והגרועה ביותר, הוא יימשך לזה גם בבית שלו.
לכן אנחנו יכולים לזהות את הבעיות כבר מראש, אם אנחנו יודעים מאיפה הוא ומאיפה היא, ואז לראות האם הם מתאימים זה לזה. תסתכלו על ההורים, עד כמה שהמשפחות האלה מתאימות או לא, עד כמה דומים המנהגים, היחסים, האוכל, צורת החיים, כל מיני דברים. כי בסופו של דבר, זה מה שאומר לאדם שהוא נמצא במשפחה. אתה יצאת ממשפחה ונכנסת למשפחה אחרת ואתה לא מרגיש שזה משתנה. זה מאוד חשוב לו.
בזה אנחנו לא יכולים לצאת. כי ההרגל נעשה טבע שני ומה שהיינו בבית של אמא, זה לא רק הרגל, זה נמסר לנו בדם, חוץ מההרגל. ואנחנו צריכים לראות שזה במשהו יהיה בבית שלנו. לכן ההתאמה בכלל לא תלויה בבחור ובבחורה האלה. היא תלויה בחברה, היא תלויה בשתי המשפחות, היא תלויה בכל מיני גורמים. וכשאנחנו חושבים "הם לא מתאימים". מה זה "הם לא מתאימים"? להגיד שהם מתאימים או לא, זה להגיד שיש כאן שתי חברות גדולות, כמו אצל שקספיר, "בית קפולצ'י", ואז הם לא מתאימים או כן מתאימים.
חיים חדשים – שיחה 23 – 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |
אצלו דווקא מתוך אהבה, שהוא אוהב אותך, שהוא רוצה לחיות עם אישה נאמנה ושהיא שלו
ניצה: אני חושבת שזה בדיוק המקום שעליו אנחנו רוצים לעבוד, על אותם טיפים, על אותם דברים שיראו לנו איך בונים נכון את הקשר. את כוחות הפירוד אנחנו מצליחים להבין, אבל מה הם כוחות החיבור? מה יכול לעזור לנו להתחבר מהמקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו?
מה את אומרת לזוג שבא אלייך בצורה כזאת?
אורן: אולי ניקח ממש מקרה. הכנו לפני התוכנית כל מיני תיאורים של מקרים, ונבקש מאורית שיש לה ניסיון עשיר עם הרבה זוגות, שתתאר לנו מקרה מתוך החוויה, ממש כמו שהזוגות מספרים לה.
כאילו שאת אישה שבאה ומספרת. אבל מי אני? הפסיכולוג?
אורן: כן. אנחנו שומעים אותה ואתה תצטרך לעזור לה. אבל בוא נשמע קודם כל מה המקרה. את מציגה את המקרה מצד הגבר או מצד האישה? כי בכל פעם את יכולה להציג את המקרה מצד אחר.
אורית: הפעם אני אציג את המקרה כאישה.
אורן: בסדר.
אורית: רציתי לספר שבעלי ממש לא סומך עליי, הוא לא מאמין לי בשום דבר. אני יכולה לחשוב שזה יושב על רקע זה שההורים שלו התגרשו בעבר, אבל מה שהוא אומר, החלק שהוא מוכן לספר הוא, שהיחס שלו הוא על רקע מקרה שקרה בינינו. והמקרה הוא, שאני אמרתי לו שאני יוצאת לאירוע מטעם העבודה עם כמה חברות. לא סיפרתי לו בדיוק מה היה באירוע, אבל מאוחר יותר הסתבר לו שהיו שם גם גברים וריקודים ועוד כל מיני דברים.
מאז הוא לא עוזב אותי, הוא מציק לי, הוא מתקשר אלי כל הזמן, הוא מפריע לי בשעות העבודה, הוא פשוט היסטרי, אני לא יכולה יותר, אני לא יודעת מה לעשות.
ואת רוצה להתגרש?
אורית: אם זה יגיע למקום שאין פתרון והוא לא יוכל להרגיע את עצמו והוא לא יסמוך עליי ויאמין לי, אז אין לי מה לעשות איתו. אני לא יכולה להמשיך לחיות כך עם הצקות כאלה.
אבל האם את בעצמך לא נתת לו סיבה לזה בכך שלא סיפרת לו הכול, לא עשית אותו שותף. למה נתת לו איזה יסוד לחשדות?
אורית: זה נכון מה שאתה אומר, אבל מה שקרה, שהתכוונו לצאת רק בנות ופתאום מישהי הביאה את החבר שלה ועוד אחת הביאה עוד מישהו, זה לא משהו שידעתי עליו מראש. וכן, היו ריקודים והייתה מסיבה וחזרתי הביתה עייפה ופשוט שכחתי להיכנס לפרטים. אמרתי שהיה נחמד ובזה נסגר הסיפור.
לא, מצידו זה לא נסגר. אני בתור גבר יכול להבין אותו, שאם לא סיפרת זה סימן רע.
אורית: אבל זה לא היה משהו עקרוני זה היה משהו טבעי לגמרי.
זה נדמה לך. אצלו דווקא מתוך אהבה, שהוא אוהב אותך, שהוא רוצה לחיות עם אישה נאמנה ושהיא שלו. יש גברים שמרגישים כך, כי זה רכוש שלהם. זה באמת כך, גם מהטבע של הגבר, ואת פגעת בו, כך לפחות הוא מרגיש. את יכולה להגיד מה שאת מרגישה, אבל אנחנו מדברים מצידו, מצד הרגש שלו, והוא ממש מרגיש כאן איזו בעיה שהוא לא יכול להתגבר עליה.
אורן: חוסר אמון?
לא רק חוסר אמון, יכול להיות שבגידה. הוא מצייר לעצמו כל מיני תמונות כאלה שהאישה בוגדת. היא הלכה, לא סיפרה לו, הוא יכול לסובב את הסיפור שלה בצורה שאם תשמע אותו, אז תגיד "תתגרש ממנה, מה אתה צריך לחיות איתה?". הוא יכול להגיד, היא הגיעה הביתה, היא סיפרה יפה שיש איזו מסיבת בנות, שהן הולכות לבד לאיזה מקום סגור, בלי גברים, הן הולכות לבלות באיזה אירוע של העבודה או יום הולדת. ופתאום הוא מגלה שהיה שם איזה אירוע שנראה לו מלוכלך, והוא לא רוצה להסכים עם זה.
מצד אחד, הוא אוהב אותה וכנראה שיש לו איזה קשר עם המשפחה, עם החינוך שקיבל מההורים שלו, מהבית שלו, שמשפחה זה דבר חשוב ולא סתם מתגרשים. אבל מצד שני הוא לא יכול להשלים. מה לעשות עם אישה כזאת? מה אתה תמליץ לו? הוא מספר על ההרגשה הפנימית שלו.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |