צריכים להכין את הילדים בצורה נפשית וגם ללמד אותם איך לטפל בהורים
ניצה: באחת מהתוכניות הראשונות דיברת על חיבור פנימי.
אם אפשר להוסיף, אני רואה בכל מיני תוכניות ילדים שעוברות בבתי הספר, שמלמדים אותם סקס בטוח, וכל מיני כאלה דברים, אני לא נגד התוכניות האלה כי אם בכל זאת יש דבר כזה אז צריכים ללמד אותם איך לבצע באמת בטוח וטוב ונכון. אבל יחד עם זאת, למה אנחנו לא יכולים ללמד אותם, אם הם כבר כאלה גדולים, לזהות את הדברים האלה במשפחה ולהבין אותם נכון. קודם כל ילדים מבינים את זה לפעמים באמת לא נכון, וגורמים ומוסיפים חומר דלק לדליקה ואז יש "פיצוצים" עוד יותר גדולים. בורחים לצד האבא, או לצד האימא במקום לאחד אותם יחד ואם יש פיצוצים, הילדים יכולים להגיד נניח, "לא, אנחנו הולכים יחד לגן חיות, לא חשוב מה יהיה, אנחנו יחד".
מחייבים, וזה גורם מאוד מאוד חזק אבל שוב, אנחנו מדברים על עבודה עם הילדים בבתי ספר בכל מיני מקומות. אם התופעה הזאת היא כל כך נפוצה ובאמת זה קורה בכל משפחה, לפחות הבגידות הקטנות האלה, אז אנחנו חייבים להכניס את זה לתוכניות הלימודים, לתוכניות החינוך.
אורית: באמת יש לנו כל מיני מקרים שדווקא הילדים הם אלה שמגלים שאחד מהצדדים בוגד וזה משבר מאוד גדול לילדים שאחר כך משפיע לאורך זמן.
אז צריכים להכין את הילדים בצורה נפשית וגם ללמד אותם איך לטפל בהורים.
אורית: מאיזה גיל אפשר להכין ילדים למצב כזה שעלול לקרות?
היום הם מתחילים להבין את זה מגיל שש שבע. אני רואה איך שלפי הפרסום, לפי הטלוויזיה, בנות הולכות על עקבים מגיל שש שבע. מה אנחנו עושים איתן? אין מה להגיד.
ניצה: קודם כל אני חייבת לומר שהמודל הזה שתיארת פותח הרבה. אני בטוחה שצריך עוד לעכל את זה כי אני מרגישה שהמודל הזה של מערכת אחת שהיא כאילו מחוברת אצל האישה ושתי מערכות נפרדות אצל הגבר, ההבנה של זה יכולה להסביר הרבה מאוד תופעות. ובאמת צריך לנסות לראות איך באמצעות המודל הזה חוזרים להתקשר נכון בכל מיני מצבים. אבל זה משהו שנראה לי שעוד נדבר עליו ונפתח אותו כי זה מעניין.
אני רוצה בכל זאת להגיד משפט כי גבר הוא מדרגת חכמה שקשורה לכתר ולכן אצלו המערכת עובדת בצורה כזאת. מצד אחד הוא קשור לכתר ומצד שני הוא קשור לבינה, לאישה, ולכן מצד אחד יש לו מערכת רגשית כביכול ומצד שני מערכת שכלית. אצל אישה זו מערכת אחת שהיא כוללת גם ילדים בפנים וגם את הכל היתר ולכן נקראת "בית". אישה חיה מהרחם שלה. זה המושג "אישה".
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
קשה לגבר לסבול בירור של היחסים. באנו מהחיות, שם היסוד שלנו-זכר עושה מה שצריך לעשות עם הנקבה והולך, והיא נשארת עם הילדים
הסיפור הפעם מדבר על זוג באמצע שנות השלושים לחייהם, שלמרות שהם נמצאים בקשר זוגי, אחד מהם מרגיש בדידות בתוך הקשר.
אורן: הם נשואים?
אורית: הם נשואים, והילדים באים בהמשך הסיפור. מה שקרה זה כשהגעתי לגיל 30 פלוס והמשפחה לחצה להתחתן, הרגשתי שמתחיל לברוח לי הזמן.
את מדברת מצד האישה?
אורית: כן. הייתי פשוט לחוצה להתחתן, ומכל החברים או המכרים שיצאתי איתם, מצאתי את בן הזוג שלי, את בעלי היום, ולא עשיתי יותר מדי חושבים. אמרתי "טוב לנו פחות או יותר ביחד, אנחנו מסתדרים, יש אלוהים בשמים, הכול יהיה בסדר, נזרום עם זה". התקופה הראשונה בזוגיות, בחיי הנישואין עברה סך הכל די בסדר.
אלא, שלאט לאט התחלתי לראות שאנחנו שנינו עובדים, חוזרים הביתה, ואז יש לנו את השלב של להיות ביחד, ארוחת ערב, קצת מדברים, ואז הוא יושב ורואה טלוויזיה, ואני צריכה להתחיל לעשות את העבודה הנוספת, את כל עבודות הבית. התקופה הזאת עברה בניסיונות לגשר קצת על הפער הזה, אבל ראיתי שאין עם מי לדבר, אז לא לחצתי יותר מדי.
לתוך הסיטואציה הזאת נולדו התאומים, היום בני שנתיים. יש המון עבודה בבית, אני הפסקתי לעבוד, ונמצאת איתם בבית. אני מגיעה למצב שמצד אחד אני תשושה מרוב עבודה קשה, ומצד שני אני מרגישה בדידות נוראית. אין לי עם מי לדבר, אין מי שיבין אותי, כמה שאני מנסה ומשתדלת זה לא לגמרי מצליח. התינוקות בוכים בלילה, הוא לא קם, הוא מאוד עייף. כל בקשותיי להתייחס אלי יותר, לתת תשומת לב יותר, לנסות לשוחח איתו, עלו בתוהו, לטענתו הוא עובד נורא קשה כדי לפרנס אותנו והוא פשוט מאד עייף, אין לו יכולות לעשות את זה. אני בשלב שאני מרגישה כל כך בודדה בתוך הקשר הזה שאני לא יודעת מה לעשות.
מתוך הסיפור הזה עולה השאלה, איך אפשר למלא ריקנות של אדם בתוך זוגיות שכזאת?
יש לך משפחה, ילדים, הכל בסדר, חוץ מהיחס מהבעל. הוא באמת לא מסוגל לעזור בבית, אין לו לזה ידיים, אבל נפשית, אם הוא היה משתתף יותר, זה היה מספק אותך?
אורית: בהחלט, זה סיפוק גדול מאוד.
זאת אומרת, את מצפה לזה ולא יותר?
אורית: הייתי מעדיפה יותר יחס רגשי, מאשר עזרה ממשית, בבית.
האם מרגע שנולדו הילדים הרגשת שהוא התרחק ממך קצת?
אורית: כן.
הוא פוחד לגעת בהם, להתעסק איתם קצת?
אורית: לא ממש. הוא משחק איתם, הוא מחליף להם חיתולים, אבל לא עושה להם אמבטיה.
הוא מחזיק את האחד כשאני עושה אמבטיה לשני.
זאת אומרת, הוא קצת מתעסק איתם, לא רק דבוק לטלוויזיה?
אורית: לא רק. בהתחלה כשלא היו לנו ילדים, הוא היה מאוד דבוק לטלוויזיה ולמחשב.
ועכשיו הוא מבין שזה שייך גם לו, מחוסר כוח הוא עושה רק מה שמסוגל?
אורית: הוא נדרש ממני קצת יותר לשתף פעולה, אבל בקשר הזוגי בינינו כמעט ואין שום קשר.
מה זה הקשר הזוגי? הוא ישן במיטה אחרת? את מרגישה שיש לו רעיונות אחרים לגמרי ממשפחה?
אורית: לא, אבל הוא לא משוחח איתי, הוא לא מנסה לעזור לי לפתור בעיות.
את עכשיו אימא, כל הלב והמחשבות שלך נתונים לילדים, את עסוקה איתם יום ולילה, הם מרכז החיים שלך. את לא מרגישה מתי יום ומתי לילה ובכלל מה שמתרחש בעולם, מפני שאת מסתכלת רק עליהם.
אני זוכר, כשטסתי עם אשתי מרחקים גדולים ממקום למקום על פני כדור הארץ, ממדינה למדינה, והבן היה בן קרוב לשנתיים, וכשדיברתי עם אשתי על כל הדברים שעברנו, ראיתי שהיא לא הרגישה כלום מהנסיעה, כי כל הזמן הייתה עסוקה בו. אין חיים מסביב, משהו קורה, עוברים משדה תעופה לשדה תעופה, ממקום למקום, היא פשוט כאילו הייתה בבית לידו או מחזיקה אותו על הידיים. עד כדי כך.
אז הוא לא נמצא במצב כזה. את דורשת ממנו שהוא יהיה בתוך העיסוק שלך כמוך, איך זה אפשרי? הוא נמצא בעבודה, יש לו שם הרבה בעיות ומחשבות, תלוי במה הוא עובד, יכול להיות שהוא שקוע גם בלב וגם במוח בכל מיני פרויקטים ומי יודע מה. והוא בא הביתה, הילדים צועקים, קפריזות, הוא מחליף חיתול פה ושם, אבל מה הוא יכול לעשות, זה בכלל לא שדה שהוא שולט או יכול לשלוט בו.
אורית: אני לא מדברת על העזרה הפיזית.
לא פיזית.
אורית: הילדים הולכים לישון באיזשהו שלב ואז אני רוצה קצת לשוחח איתו, לראות מה עבר עליו, מה עובר עלי, מה הוא מרגיש, האם יש בינינו איזשהו רגש.
"שוב, אנחנו לא מדברים על היחסים בינינו". הנושא האהוב על האישה.
אורית: היחסים בינינו, זה מאוד חשוב.
תמיד לברר. הגבר סובל מזה.
אורית: אבל לי זה מאוד חשוב, אני עובדת נורא קשה, אלה הילדים שלנו.
אז מה הוא יכול להגיד? "אני אוהב אותך. מספיק? עכשיו בואי נדבר על דברים אחרים".
אורית: למי זה מספיק? לי זה ממש לא מספיק.
כן, הכול נכון, ואני מבין את טבע האישה, אבל קשה מאוד לגבר לסבול את הדברים האלה, בירורים של היחסים, כי בשבילו הכול פשוט. זה כמו בטבע, מגיע זכר, עושה מה שצריך לעשות עם הנקבה והולך, והיא נשארת עם הילדים, עם הצאצאים שלה, מגדלת את הגורים וממשיכה את החיים. והוא בכלל הולך.
אורית: אבל אלה חיות.
זה אצל החיות, אנחנו יותר מהחיות אולי לכיוון הרע ולא לכיוון הטוב? זו עוד שאלה. אבל אנחנו באנו מתוך החיות, זאת אומרת שם היסוד שלנו. היסוד הוא כזה שגבר לא קשור לילדים כמו אישה, הוא לא מוליד אותם. התהליך הזה של הלידה בא ממך, זה משהו שהוא לא עבר ולא יעבור אף פעם. לא יכול להיות לו קשר כזה אליהם, הוא לא מרגיש אותם כחלק ממנו, חלק בלתי נפרד. אלה הילדים שלי, נכון, אבל זה לא כמו אימא. זה לא אמא.
אורית: אבל אני צריכה את הגבר שלי, אני צריכה שהוא יהיה איתי.
הגבר שלך, זה משהו אחר, אז שהילדים לא יהיו המרכז. אם את רוצה שיהיה לך קשר עימו, אז את לא יכולה כל הזמן לדבר על ילדים וחיתולים ומחלות וכולי. לחזור לקשר, כשהילדים הולכים לישון, אין ילדים.
ואתם ביניכם. את צריכה להביא כוס קפה ועוגה שהוא אוהב, לשבת יחד איתו ולבלות בנעימות, כאילו שאין ילדים. עד כדי כך שאולי כדאי להזמין מטפלת וללכת איתו לבית קפה או סתם לטייל ברחוב, ולחזור הביתה, כמו זוג. זה מאוד חשוב להיות ללא ילדים, לחזור לאותה תמונה שאתם לבד.
אורית: לחזור לאותה התמונה?
כן, כי הילדים ביניכם, מנתקים אתכם זה מזו, אלה בעיות באמצע.
אורית: זאת אומרת, לאחר שהוא חוזר הביתה ואנחנו סיימנו לטפל בילדים, הם הלכו לישון ועכשיו שמונה וחצי, אז אין טלוויזיה, אנחנו צריכים להיות אחד עם השני, אחרת הטלוויזיה לוקחת את הכול.
לא יודע, הרי גם קודם היתה טלוויזיה.
אורית: היתה טלוויזיה בשבילו, לא בשבילי.
בסדר, לא חשוב, אבל למה עכשיו זה מפריע לך?
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
צריכים להתעלות מעל האופי - לא מסוגלים להגיע לקשר טוב כי לא לימדו אותם איך לבנות את הקשר הנכון.
אורית: אז אתה אומר, שכדי למלא את החוסר של הבדידות הזאת שהאישה מדברת עליו, צריך לעשות איזו פעולה שהיא אחרת.
הפוכה.
אורית: כמו שהסברת על גלגלי העץ, להפוך אותו גלגל גומי. במקום הנוקשות לעשות את ההפך.
לא לבוא עם דרישות אחד לשני כמו שדיברנו, האהבה זו חיה שגדלה מוויתורים ואיזה וויתור יש כאן אם היא כל הזמן שואלת "למה אתה לא מחייך, למה אתה לא מסתכל עליי", את כאשתו הורסת את הכל.
והוא מצידו, יכול להיות שבאמת הוא היה עם כל הלב, אבל אין לו יותר כוח. ואת אמרת שגם קודם כשאת פרחת והיית בשיא האהבה, הוא היה מתיישב מול טלוויזיה כי "מספיק, מה, זה הכל בסדר", בשבילו זה שאת מסתובבת בארבע אמות שלו, זה ככה. זה כבר בסדר, הוא מקבל אותך כחלק ממנו.
אורית: אבל הגבר לא ירגיש שהוא צריך לעשות איזה שינוי?
אנחנו נלמד אותו שמידי פעם הוא צריך להקדיש לך ערב, זמן מסוים פה ושם. לגברים זה החשוב, שהם יודעים, "היום בערב אני צריך לשבת לידה והיא תגיד לי טה טה טה ואני אגיד לה גה גה גה", וככה זה יהיה.
אורן: דרך אגב, איך הוא יגיע לזה?
אתה כותב לו עכשיו.
אורן: אתה יודע מי יקרא את הספר?
האישה.
אורן: האישה המסכנה והבודדה ולא הגבר, כי הוא עסוק בטלוויזיה.
אז היא תשב לידו בערב, עם העוגה ועם הקפה, ותחבק אותו.
אורן: תראה מה הם ממליצים, החכמים.
"תראה כמה הרבה דברים הם ממליצים לי לעשות, אוי אוי אוי, אבל יש גם משהו בשבילך." העיקר ששניהם מבינים שצריכים להתעלות מעל האופי שלהם. אני כבר מסתמך על זה שנתתי את העקרונות בשיחות הקודמות. כל אחד מתעלה מעל האופי שלו, כל אחד מבין שהוא אגואיסט, כל אחד מבין שהוא צריך להתעלות במקצת, אז אותו הגבר מרגיש כאילו הוא עשה את זה, אולי גם זה עולה לו בכוח, לבוא הביתה אחרי העבודה להביא את כל המשכורת, להחליף חיתול, להגיד לה שלום אולי לנשק אותה, וככה להיכנס הביתה, אולי האוכל לא כל כך טעים, אבל הוא אומר "כן, טעים".
אורית: אבל אלה דברים טריוויאליים שאנשים צריכים לעשות אותם גם ככה, כי אנחנו חיים בעולם כזה שהזוגיות היא כזאת.
זה באמת קורה ככה בחיים?
אורית: כן.
ניצה: בטח.
טריוויאלי?
אורית: כן.
שהכל בסדר?
אורית: לא שהכל בסדר.
שכל הזמן יש בבית אוכל ויחס טוב. זה טריוויאלי?
אורית: לא. הטריוויאלי זה הצורך להיות בקשר האחד עם השני. הצורך להיות באיזו דינאמיקה של רגשות ודברים שאכפת לי.
אם אנחנו מלכתחילה לא מחנכים לזה את הבנים והבנות, כשיגדלו זה לא יקרה. אנחנו רואים את זה בחיים, איזו טריוויאליות יש בזה? מאוד קשה להתחבר. תראי כמה פעמים אנשים מתחתנים מתוך רצון טוב, אבל בגלל שלא קבלו חינוך, הם מתחתנים, ומתגרשים, מתחתנים, ומתגרשים. הם ממש מסכנים. זה לא שהם קופצים מאחד לשני, אלא שהם מתכוונים להתחתן, והם רוצים שיהיה להם טוב, והם לא מסוגלים להגיע לקשר טוב. כי לא לימדו אותם איך לבנות את הקשר הנכון.
אורן: זה בדיוק המקום שאליו אנחנו נכנסים. אנחנו מלמדים אותם.
את תורת הזוגיות.
אורן: אחר כך זו יהיה תורת המשפחה, ואחר כך זה יהיה תורת היחסים במקום העבודה. התורה בחיי היום יום. זה בדיוק מהות הפרויקט.
נתת פה עיקרון, שמי שבא בדרישה גורם לריחוק.
כן. כי אני אגואיסט, ובאים אלי עוד כדי לקבל ממני משהו. כאילו רוצים להוציא ממני משהו. אז ודאי קודם כל אני נחסם.
אורן: נסגר.
בטח.
אורן: אני רואה שזה עיקרון "מפתח". זאת אומרת, זה כלל עליון לכל אדם, אל תבוא אלי בדרישה. למה? יש פה עוד בן אדם, לא לבוא אליו בדרישה.
דברנו שבכלל עלינו לבוא בחיוב .
אורן: אז איך אני מיישמת את הדברים? נניח אני אותה הגברת שרוצה לבוא אל בעלי שצופה בכדורגל ואני רוצה להמליץ לו, בוא נעשה את הדברים האלה. איך הוא לא יפרש את זה כדרישה?
הוא יפרש כל דבר כדרישה.
אורן: אז אני קצת משותק, ואני לא יודע איך להציע משהו לשיפור.
זאת הבעיה. אבל האישה צריכה להיות מספיק חכמה. ולכן אני אומר שהעבודה היא בעיקר של האישה. ובזמן שאני מסתכל על המסך היא מסתירה לי כשהיא בדיוק מביאה לי את העוגה שאני אוהב, זה בסדר, שימי אותה בלי להסתיר, כי אני עוד דבוק לכדורגל ועכשיו היא עוד מתחילה עם השאלות שלה אלי?
אורן: לא, היא באה עם ספר חדש. שמע בעלי, תראה מה כתוב פה.
אין דבר כזה. אז היא יושבת על ידו, והיא לא מפריעה לו להסתכל על משחק הכדורגל אפילו שמשחק הכדורגל לא נגמר, היא יושבת על ידו, כך כמו כרית, והיא קוראת את הספר. ואז יש כבר מגע. כל אחד ממלא את עצמו ליד השני. העיקר שלא תהיה דרישה, זה לא ריחוק. מה לא מובן? זה אנושי מאוד.
אורן: אני רוצה ליישם ולא נופל לי האסימון.
אז כשיש הפסקה בכדורגל, יש זמן לכל מיני דברים. אז הוא פתאום מאוכזב, אז היא מחבקת אותו כמו תינוק, אומרת לו לא נורא, מנשקת אותו, כי הוא מאוכזב מהתוצאה.
אורן: מההפסד, ברור.
כן. היא מחפשת איך להיכנס בו.
אורן: היא יכולה לסרוג לו צעיף עם הצבעים של הקבוצה.
הסברתי את זה שעה שלימה, אבל אפשר לדבר על זה כל החיים.
אורן: את הדרישה להכניס בתחכום כדי שלא תורגש כדרישה?
לקחת את כל העקרונות שדברנו עליהם קודם, ולהביא אותם לכאן, ולראות איך אנחנו יכולים לעזור. אם היא רואה שהיא לא מסתדרת לפי הספר, חייב להיות איזה מקום שהיא מגיעה אליו לייעוץ.
אורן: בסדר, אלה דברים מתקדמים. עוד לא גמרנו את הנושא.
אתם כל פעם רוצים לרדת מאותו המצב שבו אדם מחויב לעשות בכל זאת איזה מאמץ. אני עוקב ומבין לפי איך שהיא מציגה את הדוגמאות שלה, שבהתחלה זה היה ברמה של בסדר גמור. ועכשיו היא מציגה דוגמאות בצורה יותר ויותר נוקשה. "אני רוצה שהוא ידבר איתי ושהוא יטפל בי".
אורן: אלה החיים.
והוא אומר, "אני רוצה לראות טלוויזיה, אותה כבר מספיק ראיתי מתחת לחופה". ולא יעזור שכל אחד ירצה לשנות את השני, ולא את עצמו, כי לא יהיה חיבור. אז אנחנו צריכים לעשות כאן משהו. והיא אומרת, "לא, שכך זה יהיה".
אורית: דברנו על זה שצריך מודעות, והמודעות לא יכולה להגיע רק מצד האישה. כדי שיהיה שינוי, זה צריך להגיע משניהם, שיש מודעות וצורך לעשות איזשהו שינוי.
יכול להיות שלא יהיה שינוי. אפילו נניח אם הגבר יקח את הספר, והוא יקרא, הוא לא יבין.
אורן: גברים שיקראו הם יחידי סגולה.
אם יש לך בעיה? את צריכה לטפל בזה, את צריכה להשתנות, את צריכה להחכים, ולהגיע בצורה יפה וטובה לפיתרון. דרך ההורים שלו, דרך החיוך שלך, דרך כל מיני דברים וצדדיים שנעימים לך ולו יחד. הוא לא חייב כאילו לעשות לך איזו טובה. את צריכה לעשות את זה בצורה כזאת שזה טוב לשניכם. בוא נצא קצת לטייל, כך את מרגישה אותו, כמו שאישה מרגישה את הגבר שלה, מה שהוא אוהב. ותעשי את זה בצורה חכמה. תעשי לו מה שהוא אוהב, בצורה שזה יגרום לחיבור ביניכם.
נניח שאם הוא אוהב איזו חולצה, אז אתם הולכים יחד לקנות חולצה, אתם יחד עם זה שותים גם כוס קפה, מטיילים קצת, קונים חולצה. תעשי מזה טקס ולא "שקניתי לך חולצה". אלא תעשי מכל דבר בצורה חכמה איזה חיבור. וזה מה שחסר.
וסליחה שאני אומר את זה בסוף השיחה, אבל שימי לב איך שאת נמצאת איתו במיטה. שיכול להיות שגם שם יש לך את כל הדרישות האלה וכל היחס הזה אליו ומצב הרוח והכל, אם הוא כך מרגיש איתך שם. אז זה בכלל קשה.
אורית: לזה עוד לא הגענו.
לזה אין מה להגיע, כי אם אין לזה רגש. וגם שם את נודניקית, וגם תעשה כך.
אורית: אני לא חושבת שהצגנו כאן את האישה כנודניקית, אני חושבת שהצגנו מקרה שהוא מאוד נפוץ.
אם זה נקרא נורמאלי, אז אוי ואבוי.
אורית: זה המצב.
אורן: למה אתה חושב שיש כל כך הרבה גירושין. זה המצב, זה החיים.
ניצה: אף אחד לא רוצה להרגיש את האחר, כל אחד רוצה שרק אותו ירגישו.
אורית: אנחנו מראש אמרנו שזה לא משקף מצב קיצוני, זה המרב.
אורן: זו תופעה נורמאלית כמעט בכל בית בישראל בשעות הערב. זה מצב רוח נורמאלי. ערב שגרתי בעולם.
האמת היא שכך גם זה היה אצלי, אבל אני הייתי עסוק מאוד.
אורן: אז אנחנו מזכירים לך איפה אנשים חיים.
כשהייתי עסוק בעבודה שלי, אז אשתי גידלה את כל הילדים והכל, אבל אני לא מצדיק את עצמי כל כך.
אורית: אבל דברת על חוכמת נשים, וזה מאוד נכון.
"בית" זה אישה. אישה זה נקרא "הבית".
אורית: זה באמת לימוד.
זה הכלי, זה הנוקבא, זה הכל. כבר דיברנו על זה שגבר הוא כמו ילד, ואפשר לעשות איתו מניפולציות לכל כיוון. אם היא אישה חכמה, היא מסוגלת. אם היא לא יכולה לבד, שתנסה עם אימא שלו. אם זה לא עוזר כך, אז דרך הילדים, דרך משהו. עם גבר אפשר לשחק.
אורן: תודה לכולכם. תודה לך הרב לייטמן. תודה אורית דולב, היתה לך היום תוכנית קשה.
אני מקווה שתצאי ממנה בכוחות מחוזקים.
אורית: אני יוצאת ישר לעבודה ברחוב עם הציבור.
אורן: ותביאי אותנו לתוכניות הבאות עם מצב רוח גבוה.
עם חיוך, עם יחס יפה וטוב. שהוא ירגיש תענוג, ואז תסתדרי.
אורן: תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
אנשים חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני. אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה.
אורן: העיקרון השלישי הוא להכיר את הטבע שלנו, את הדחפים שלנו וללמוד לשלוט בהם. יש עוד עיקרון?
כן. שלא חשוב לי מהו הטבע שלי, שלך, שלה, אנחנו יכולים לתקן כל דבר איך שנרצה על ידי השפעת הסביבה. אם נניח אני שתלטן, כזה שכולם צריכים להיות ליד העקב שלי ולא מילימטר גבוה או הצידה. אני מרגיש שאני צריך להחזיק את כולם סגורים בפנים בתוך האגרוף שלי , שאף אחד לא ירים ראש, ואני מרגיש שאני לא מסוגל לעשות עם זה שום דבר, אני צריך לדעת שניתן לתקן אפילו את התכונה הזאת ואת כל יתר התכונות, חוץ מהבסיסיות .
זאת אומרת, לא את האגו עצמו, אלא את השימוש הנכון בו, אני יכול לעשות על ידי הסביבה. סביבה שנותנת לי דוגמה, סביבה שלוחצת ומחייבת אותי בזה, סביבה שמחכה שאני אעשה זאת, סביבה שיחד איתי עושה זאת.
כשאני כך עובד עם הסביבה, אני יכול לעשות מעצמי יצור אחר לגמרי. ואם אנחנו רוצים כבר לדבר על השינויים הגדולים שבאדם, לא רק חיוך קטן, או רוגע בבית, אז אנחנו כבר מגיעים לאמצעי שזאת הסביבה.
אורית: ואם אנחנו רוצים לעשות את זה בתוך הבית, בזוגיות, למשל?
גם בתוך הבית.
אורית: איך נעשה את זה בזוגיות?
"מיעוט הרבים שניים". זה מספיק לנו, אנחנו יכולים לעשות זאת.
אורית: אם אני שתלטנית, ובמודעות שלי אני רוצה לנסות ולתקן את זה, איך אני עושה את זה?
תקבלי דוגמה מבן זוגך.
אורית: הוא פוחד ממני כי אני שתלטנית.
שיראה לך עד כמה הוא פוחד.
אורית: אני יודעת שהוא פוחד.
שיראה לך את זה.
ניצה: שידבר, שישתף אותה?
אורית: שיעשה תנועות של התגוננות?
את שתלטנית, ואם הוא יראה לך שהוא מפחד ממך, את תפסיקי להיות שתלטנית.
ניצה: מה הוא צריך לעשות כדי שהיא תבין עד כמה הוא מפחד?
הוא צריך להראות זאת. "אני מפחד ממך". זה נעים לך?
אורית: ממש להראות שהוא מפחד?
כן. זה באמת. נעים לך? טוב לך?
אורית: בסדר
למה בסדר? האגו שלך לא יסבול זאת. למה? את רוצה להיות שתלטנית על החזק. ואם הוא מראה את עצמו חלש ומפוחד, כבר אין על מי לשלוט, את כבר לא יכולה למלא את הרצון שלך בשליטה. הוא מבטל לך את היכולת לשלוט. זה הפוך ממה שאנשים חושבים. הם חושבים שהם יכולים על ידי התנהגות חזקה לתקן את השני, וזה לא נכון. למשל המכוניות הראשונות נבנו עם גלגלים מעץ, כמו עגלות. ואז ראו שכך אי אפשר לנסוע. קודם כל, רעש וקפיצות כל הזמן, כך שלשבת במכונית כזאת על אותם הכבישים היה בלתי אפשרי. ודבר שני, הגלגלים נשברו מכל פגיעה, מכל אבן. עד שהבינו שצריכים לעשות אותם דווקא מחומר רך, כי הגלגלים הרכים האלה עומדים בכל לחץ ובכל מכשול.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס.
ניצה: היה לי מקרה דומה למה שאתה מתאר. וכשהצעתי לגבר להראות את חולשתו, אתה יודע מה הוא ענה לי? "אני לא מספיק חזק כדי להראות את החולשה שלי".
זה משהו אחר. צריכים לעבוד איתו. אבל רק אם הוא מראה זאת, כי עם החלש אין לי מה לעשות, אלא הפוך, עליו בא לי לשלוט בצורה אחרת, בכך שאני מגן, מכסה אותו. הוא מתחיל לשלוט עלי, באיזו צורה אני אתייחס אליו. וכך אני ממשיך את השליטה שלי, אבל בצורה אחרת, "הוא שלי, אל תגעו בו". כי הוא שבר את המחסום, הוא לא נגדי, הוא מוכן להצטרף אלי כמו תינוק, ואז אני לא מראה את השליטה שלי בצורת התנגדות, אלא בצורה חיובית, אני בעדו.
אורית: האם זה יהיה שונה, שליטה מול הגבר לעומת שליטה על ילד?
כן, זה מישהו זר, אם גבר מתנהג כמון תינוק, ברגע זה את משנה אליו את היחס. את ממשיכה לשלוט, אבל בצורה אחרת. זאת דוגמה, זה לא לכל החיים, אבל כך הוא יכול להראות לך עד כמה שאת שתלטנית.
חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |