תראה עד כמה שעל ידי האהבה ההדדית הזאת שאתם תתחילו לבנות ביניכם, גם הבית והילדים והכל יהיה מסודר ויפה, ואתם פשוט תביאו אור לחיים.
ניצה: הביקורת בעצם עלתה לי קודם כי היה פער בין הרצוי למצוי, בפער הזה נוצרה הביקורת " למה אתה לא ככה, ולמה אתה לא ככה?" ברגע שעליתי מעל הביקורת ואני מדמיינת את המצב הרצוי כבר, בזה שדמיינתי את המצב הרצוי כמצב המושלם כרגע חי, אז עליתי בעצם מעל הביקורת, זאת אומרת אין על מה לבקר, כי המצב כבר שלם, מושלם. אין לי טענות יותר, זה הויתור שאתה מדבר עליו?
כן, אין טענות. אין בכלל טענות לשני, רק חיוכים.
ניצה: זאת אומרת, ויתרתי על הביקורת שלי? אני מוותרת על הביקורת שבכלל נוצרת בפער הזה?
כן בפער הזה נוצרה ביקורת, אבל כשמוותרים אז "על כל פשעים תכסה אהבה", איזו ביקורת יש באהבה? אהבה לא סובלת ביקורת, הם מנוגדים זה לזה.
ניצה: אורן אתה מסוגל לוותר על הביקורת שלך?
אורן: לא.
אתה תצטרך לוותר על הביקורת שלך. אנחנו נעשה תרגילים ואתה תראה עד כמה שזה מועיל, עד כמה אתה חוסך בכך עצבים, אתה מגיע למצב שבאמת זה יהיה מושלם. ובאמת פתאום גם הסדר יתגלה הכל יתגלה בצורה אחרת. תראה עד כמה שעל ידי האהבה ההדדית הזאת שאתם תתחילו לבנות ביניכם, גם הבית והילדים והכל יהיה מסודר ויפה, ואתם פשוט תביאו אור לחיים. אתם פתאום תרגישו שלא חסר כלום, כסף, בריאות, שלום בית, הילדים, בית הספר, בכל מקום. פתאום אתם תרגישו איך הדברים מתחילים להסתדר.
ניצה: לָמה כל כך קשה לאדם לוותר על הביקורת, לָמה הוא נאחז בה כל הזמן?
כי זה האגו, הוא צריך להרגיש את עצמו גבוה.
ניצה: הצודק, החכם.
אלה כל הצורות של האגו שלנו.
אורן: הייתה פה איזו הגדרה שהבנתי אותה רק אני לגמרי לא מבין איך אני הולך ליישם אותה. נתת דגש שהתהליך הזה הוא לא צריך להלחיץ.
כן.
אורן: זאת אומרת, הדגשת שכל אחד לא צריך להיות לחוץ מזה, אלא להרגיש שהוא חופשי כמו שהוא אצל אמא.
כן, כי עכשיו אני לא מכין את עצמי לפני שאני נכנס לדירה ואומר לעצמי, "אני עוצר את עצמי, אני לא אגיד, אני לא אסתכל, אני זה, אני ככה, ואני ככה. אני מוותר על עצמי, אני מוותר על הכל, אני עושה וויתורים בשבילה, כאילו שהיא תראה אותי עד כמה שאני גיבור, שאני עכשיו לא צועק ולא יורד עליה". לא, אין דבר כזה.
אורן: לא לעשות ככה?
לא, למה? אמא ככה עושה כדי להראות לך את האהבה שלה? לא, אמא אוהבת אותך וזהו. אתה רוקד לה על הראש, היא אוהבת אותך. תשתדל להגיע ליחס כזה בצורה כזאת.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
כל הדברים האלה יורדים עליך בכוונה שאתה תעבוד כך על עצמך יחד איתה ותגיעו לאהבה חלוטה שבה כל החיים הם ממש בעלייה.
אורן: אז מה אני צריך לעשות לפני שאני נכנס בדלת?
להכין את עצמך שאתה מגיע באהבה, לכל דבר. היא מושלמת ואני אוהב אותה.
אורן: זאת אומרת, אם נמשיך את הדוגמא הזאת של בית מבולגן שאני הייתי רוצה שהוא יהיה מסודר, אז לעזוב את התמונות האלה של בית מבולגן או מסודר בכלל?
כן, בטח. נניח, פעם מאוד מאוד אהבת אותה, אולי פעם זה היה כך, אני לא יודע. אנחנו עוד לא ביררנו את היחסים ביניכם, איך הם היו, מה היה, עוד לא סיפרת לי נניח כמו לפסיכולוג. נניח שזה היה, ונניח שאתם נכנסתם פעם ראשונה לדירה המשותפת שלכם, לפני זה לא הייתם בכלל יחד אף פעם ועכשיו אתם יחד. מטבח משותף, העיקר זה חדר השינה, והעיקר זה שאתם ביחד, היית שם לב לבלגן?
אורן: לא.
שבוע ראשון, בטוח זה הכל אופוריה כזאת, כמו חלום, כל אחד נהנה מהשני וזהו. ומה שהפוך כאן, והיא רוצה לסדר, אתה אומר "לא לא לא, אחר כך".
אורן: אז לצייר לי תמונה כזאת?
למה לא?
אורן: אני לא אומר שלא, אני רק רוצה להבין מה לעשות.
כן. יותר טוב לחיות בתמונה כזאת מאשר לבוא לבלגן, לראות אותו ולא להסכים איתו. זה אותו הבלגן כמו שהיה קודם, בימים הראשונים שהייתם יחד, אבל אז הייתה אהבה ולא היה איכפת לך שום דבר רק עד כמה שאתה קרוב אליה.
אורן: נכון. אבל עכשיו אין לי רגש כזה.
אז שיהיה.
אורן: בוא תלמד אותי, אני זורם איתך. אז ככה אני צריך לחשוב?
תפסיק לעשות ביקורת, "מה היה אז", תחזור לאותה תמונה, אז הייתה אהבה וכל הבלגן הזה לא הפריע לך.
אורן: נכון.
זהו, אתה היית צריך רק אותה?
אורן: כן.
יופי.
אורן: אז מה עכשיו?
תשתדל גם כך להסתכל עליה עכשיו, שאתה רוצה רק אותה וכל יתר הדברים בחיים, זה בכלל לא מעניינים אותך.
אורן: זאת ההכנה שאני עושה לעצמי לפני שאני פותח את הדלת לבית המבולגן?
כן. זה ויתור על הביקורת, על האגו שגדל, על כל הדברים מצד אחד. מצד שני, שעל פניהם אתה תגדיל את האהבה שהייתה לך קודם פי כמה פעמים מעכשיו, שהיה נראה לך אתמול בלגן. אתה רוצה להרגיש אהבה במקום בלגן. זה ממש באותה מידה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
אורן: אני שומע מה שאתה אומר.
כל הַיֵתֶר אלה תרגילים.
אורן: כן, אז אני מאוד רוצה ליישם את זה היום.
וגם מצידה, שזה יהיה כך.
אורן: נניח שהיום, אחרי השיעור הזה אני רוצה לחזור הביתה, ולעשות ממש ככה.
תנסה.
אורן: אז תראה אם אני מתאר את מה שאתה אומר לי לעשות.
כן.
אורן: אני נוסע הביתה, עוד מעט אני אכנס הביתה. אני מתחיל לחשוב. קודם כל הבנתי שאני לא צריך לחשוב על זה שהבית יהיה מבולגן.
לא.
אורן: לא לחשוב.
לא.
אורן: לא להכין את עצמי לפגישה עם הבית המבולגן?
לא. אין בלגן.
אורן: אין בית.
הכל נקי ויפה.
אורן: אני לא חושב על כלום.
כן.
אורן: לא חושב על כלום, רק על מה?
על זה שאתה מגיע, ומחכים לך בבית, אתה בא למישהי שהיא מקור החיים שלך. הכותל שלך. האדם שמבין אותך, שדואג לך, שיכול תמיד לעזור לך. תצייר לך את הדברים האלה.
אורן: או.קיי. אז זאת הפעולה?
כן.
אורן: זאת ההכנה שלי לכניסה הביתה?
כן. אתה ראית או לא ראית שהיא מבולגנת ואתה קפדן?
אורן: מתי?
לפני החתונה.
אורן: לא זוכר, זה היה מזמן.
לא זוכר. אני זוכר שבאתם אלי בתור בחור ובחורה.
אורן: אז מה, אז לא הבנתי. אני רוצה שתלמד אותי ואת כולם משהו.
ראיתי את הפער בתכונות.
אורן: או.קיי.
בתכונות האלה דווקא, שאתה קפדן, דרשן, והיא אחרת לגמרי, היא חופשייה, עם הציורים, עם הריקודים, עם כל הדברים, שזה שייך גם למקצוע שלה. ראיתי פער גדול מאוד בין הכלכלן, היבש, המסודר, הייקה לבחורה שהיא הפוכה. ראיתי את זה, אמרתי לך, תחשוב. אז עכשיו הגיע זמן לחשוב.
אורן: אז אני חושב על זה שעכשיו אני הולך לפגוש את משוש חיי, כמו שתיארת.
כן.
אורן: וזהו?
כן. אז, כשהיית צעיר, לָמה ויתרת על זה? כי אתה לא ראית את זה. או אולי חשבת "זה לא בסדר, זה בסדר, אני אכסה על זה".
אורן: עכשיו, כשאנחנו מדברים פֹּה באולפן, זה כאילו משהו סטרילי, כאילו אנחנו לא בחיים. אנחנו מתפלספים פה באיזה מקום.
החיים שלנו מיועדים לזה שאנחנו דווקא נעשה כל פעם תרגילים. אז אתה תרגיש את החיים שהם שדה תרגילים, שזה הכל מיועד להיות כך בכוונה, כל הדברים האלה יורדים עליך בכוונה שאתה תעבוד כך על עצמך יחד איתה ותגיעו לאהבה חלוטה שבה כל החיים הם ממש בעלייה. אז אתה תראה שכל מקרה ומקרה שיורד עליך ועליה ועליכם בכלל, זה רק כדי שאתם תעבדו על התיקון שלכם. ואם אתם תגיעו לאהבה ביניכם אז כבר דברנו על זה שפתאום נפתח לך חוש נוסף להרגיש את העולם החדש וכולי.
אורן: אז בוא רגע נחזור אלי לפני הכניסה הביתה.
כן.
אורן: פה אנחנו מדברים באולפן ואתה מסביר, לצורך העניין בַכִּתָה, ואני לומד את הדברים וכותב במחברת ואחר כך אני משתדל לקרוא את זה באוטו לפני הכניסה הביתה ולהיכנס לזה, אבל אז אתה כבר לא תהיה לידי להגיד לי "תדמיין שהיא מעיין", וכן הלאה.
בסדר.
אורן: אתה לא תהיה שם, כשאני אהיה באוטו חמש דקות לפני הכניסה הביתה.
לָמה? תדמיין שאני לידך כל הזמן, אם זה עוזר.
אורן: אני בטוח שאני לא אצליח לעשות את זה באותה העוצמה כמו שעכשיו אתה אומר לי.
בסדר, מי אמר שזה אפשרי מייד, אולי ההיפך? פתאום תתפוצץ אחרי חמש דקות של מאמץ.
אורן: בדיוק.
אורן: אז יש לזה יותר סיכוי?
יכול להיות.
אורן: או שאני אצליח במקצת, בגרם אחד. אתה כאילו מסמן לי כבר "ווִי" שאני ממש "מפליג" פה מקצה לקצה, חופשי.
לא, חייבים להשתדל עד הסוף כדי להצליח בכמה אחוזים.
אורן: אז נניח, אני מתחיל פה בתהליך ואתה מחליף פה תמונות מימין לשמאל.
קודם כל אנחנו מדברים על הדדיות כי גם היא נמצאת בטיפול.
אורן: ברור, גם היא. הכל נשמע טוב ויפה רק אני מפחד שזה גדול עלי. מה זאת אומרת? אתה ציירת כאן שהכל במאה אחוז, אתה כאילו מתנתק מהמציאות ובמאה אחוז בונה איזה דמיון. בטוח שאחר כך, כשנצא מהאולפן ונהיה בחיים, בטוח שאני לא מצליח במאה אחוז. אז אולי אתה יכול לתת לי איזה תרגיל, כמו ילד בגן, שנותנים לו משחק לבן שלוש, לבן ארבע, לבן חמש, עם דרגות קושי. תן לי משהו, לדרגה ראשונה.
בסדר. תרשום. כל יום ויום שאני חוזר הביתה, יש בינינו "תָקֶל" על "זה", שלוש נקודות. מה זה "על זה", תגיד לי? שבטוח בגלל "זה" זה קורה. נניח שהיא לא הכינה לך משהו, שנעלי בית שלך לא עומדות בדיוק בכניסה בצורה כזאת לכיוון מסוים.
אורן: בזוית הנכונה.
נניח שנעלי הבית שלך נמצאות במקום שזרקת אותם ליד האמבטיה ולא ליד הכניסה, ושוב אתה מתפוצץ.
אורן: נכון.
ומזה מתחיל הערב.
אורן: נכון.
יופי. אז התרגיל הוא שאתה תוותר על נעלי הבית בכניסה.
ניצה: הוא צריך להזכיר גם לָמה הוא עושה את זה, את המטרה?
בטוח. כי הוא מגיע בסופו של דבר למשפחה המושלמת ודרך המשפחה המושלמת, היא והוא יחד, הם רואים עולם חדש, אינטגראלי, יפה, מאוזן, בהרמוניה כמו אצלם במשפחה. אז אתה מוותר על נעלי הבית שלך, כן?
אורן: כן.
וכמו שהן עומדות בדיוק באותו הכיוון, ימינה או שמאלה מהדלת, בדיוק מאותו מרחק. אתה מחפש אותן חמש דקות, ונניח שאתה מוצא אחת באמבטיה ושנייה תחת המיטה.
אורן: ומה אני עושה בחמש דקות האלה?
אתה עושה את זה בשמחה, בשמחה כי אתה עושה מאמץ. אתה הכנת את עצמך לעשות את התרגיל. אתה צריך להנות מזה, "עד כמה שאני עכשיו עובד, עובד במכוון על התיקון, כי בזה אני מגיע למטרה הנעלה".
אורן: אבל מה המטרה הנעלה, זאת אומרת, אני מלא עצבים?
לא, אתה לא מלא עצבים. אתה כבר הכנת את עצמך.
אורן: בסדר.
אתה לא מלא עצבים. זאת כבר לא הפתעה בשבילך.
אורן: לא הפתעה, נכון.
לא.
אורן: אני מתחיל את החמש דקות של החיפוש.
כן.
אורן: מתחיל לחפש פה, שם.
אתה הולך ומחפש כמה שצריך.
אורן: על מה אני חושב במהלך החיפושים, אני לא מתעצבן?
לא. ההיפך, אתה נהנה.
אורן: אני נהנה.
אתה נהנה, ככל שאתה יותר מחפש אתה עוד יותר נהנה. עד כמה שאתה יכול עכשיו לעבוד לקראת המטרה.
אורן: ממה אתה נהנה כל כך, מה אתה אומר לעצמך?
כמו שאתה מחפש חמץ בליל הסדר.
אורן: מה אתה אומר עכשיו לעצמך? נניח "אני עכשיו מתאמן כמו במכון כושר".
כי מה ההבדל בין זה שאני מוצא את הנעלים שלי שם ושם, במקום שהן עומדות במקום שבו אני מחייב אותן לעמוד ולחכות לי? ההבדל הוא סך הכל בויתור שלי. אם אני אבטל את האגו שלי, אז לא אכפת לי איפה שהן יהיו.
אורן: אז על מה אתה חושב שאתה מחפש?
שאתה עובד על האגו שלך כדי להתקרב לאהבה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה.
אורן: תגיד לי מה אתה אומר לעצמך? שאני אגיד לעצמי אותו דבר. אולי אני אסתובב עם המחברת.
"אני הגבר שאני מתגבר על האגו שלו ובמקום זה מפנה בתוך האגו שלו מקום לחיבור כדי למצוא אהבה ודרכה להגיע לראיית העולם המושלם. אנחנו עכשיו בונים יחד את צורת האדם, אדם וחווה". אם אתה הכנת את עצמך נכון, אתה תהנה מזה שתצטרך לחפש. ואם תמצא אותם פתאום "בום" ליד הכניסה, אתה תצא מאוכזב.
אורן: אל תדאג, יהיה משהו אחר, אני מבטיח לך.
אבל אנחנו סיכמנו שאתה הכנת את עצמך רק לזה. אז אתה תתרגז שלא הכנת את עצמך לדברים האחרים. אני אומר לך ואתה תרגיש עד כמה שהויתור הזה, מוסיף לאהבה טעמים ונותן לה קיום. ואחרת זה לא יקרה. ולכן הטבע מסדר לנו את האגו והעזר כנגדו כדי שאנחנו נוכל להגיע לויתורים ועל הויתורים לפרוש אהבה. אי אפשר לעשות את זה אחרת. בין אדם לבת זוג, בין אדם לחבר, בן אדם לעולם, בן אדם לכוח, לא חשוב למה, כך, בכל מקום זו אותה השיטה. כי האגו הוא אגו אחד ועם זה אני צריך לעבוד. ומחוצה לאגו לא חשוב מי נמצא, בת זוג, חברים, העולם.
אורן: אמרת ש"אני הגבר, מתגבר על האגו שלי ובמקום זה מפנה באגו שלי מקום לחיבור כדי למצוא אהבה".
כן. במקום שנאה או ויכוח או ניתוק, או חיכוך, במקום זה בדיוק יהיו אהבה וחיבור.
אורן: לָמה?
כי אין מקום אחר לרגשות. הרצון הוא רק אחד. באותו רצון, במקום שבו הייתה שנאה, היא תתכסה באהבה. קודם ויתור, זה כמו צמצום, ואחר כך אהבה.
אורן: למה אם אני מוותר לה על נעלי הבית בַמקום, אני מוצא אהבה?
לא מייד, בויתור על האגו שלך, שנקרא "נעלי בית במקום", אתה מבטל את האני שלך, את הדרישות שלך, שמזה אתה רוצה להנות, אתה רוצה להנות במקום הזה, ברצון הזה. בִּמקום הנעליים, אתה רוצה ליהנות מהקשר איתה.
ניצה: אז מה היה קורה אם למשל היינו עושים משפט, לרואה חשבון הפנימי הזה? "אני מוותר על זה, כדי להרוויח את זה."
כן. ככה זה בדיוק.
ניצה: תשלים לי, "אני מוותר על..".
על התענוג שיש לי בתוך הרצון שלי לראות נעלי בית בְּמָקום המסודר, שלא יהיה לי תענוג לזה, אני מוותר עליו, לא רוצה אותם.
אני מקבל הזדמנות לבטל את האגו שלי כלפי אותi הנעלים ולמלא את הרצון הזה ביחס יפה אליה, כך שהיחס הטוב איתה יתמלא באהבה במקום הרצון לנעלים. זה נקרא שאני ממלא אותם קודם בחסדים, ביחס יפה, גם מצידה, בצורה הדדית אנחנו מגיעים לזה שאני מתמלא באהבה. כך זה בכל רצון אגואיסטי שלנו, בכל רצון ורצון. אותו הרצון מתמלא באהבה במקום נעלים, ואם נהניתי להכניס את הרגלים לנעליים ולהרגיש טוב עם עצמי, אז כשמגיעה האהבה בִּמקום זה, גודל, גובה האהבה, התענוג שאני מרגיש באהבה, יהיה פי שש מאות שלוש עשרה פעמים יותר מהתענוג שנתנו לי הנעלים.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
זאת אומרת אנחנו מקבלים זה מזה לא בגלל שאנחנו נהנים, אלא מפני שבזה אנחנו נותנים תענוג אחד לשני, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".
אורן: מה אני אמור להרגיש?
אתה אמור להרגיש תענוג, והתענוג הזה יקרא אהבה. מה ההבדל בין זה לזה? גם האהבה לטעמים, לנעלים ולנוחיות זו אהבה, וגם זו אהבה. אלא שהאהבה לנעלים זו אהבה בדרגה הגופנית, בדרגת החי, ואילו האהבה האחרת היא בדרגת המדבר, כלפי בני האדם, או בדרגה עוד יותר גבוהה כלפי האנושות ועוד.
אורן: לא הבנתי מה אני אמור להרגיש, וממה?
אתה אמור להרגיש מילוי, סיפוק מזה שאתה מוותר על התענוג מהנעלים. ואז באותו המקום אתה מרגיש שאתה לא צריך כלום, אתה ממש כמו צדיק, "חפץ חסד", לא רוצה שום דבר, אתה מוכן לוותר, אתה מוכן לבטל את עצמך. אתה כאילו לא קיים, אם יש נעלים או אין נעלים, זה לא קיים, אין, אתה נטרלת את הרצון הזה.
במצב הזה גם אני וגם היא מבינים מה עשיתי, כשגם היא עושה משהו לקראתי, ואז אני מגיע איתה למצב הדדי. מפני שחוץ מזה שבטלתי את הרצון שלי, אני גם מתחיל לחדש אותו, וכך במקום נעלים אנחנו מגיעים לאהבה, להשפעה הדדית.
אורן: לא הבנתי.
נניח שאחר כך היא פתאום מרגישה שגם היא צריכה לוותר על עצמה, אם כך מה היא תעשה? היא תכין לך נעליים על יד הכניסה בדיוק באותו מקום, בדיוק באותו כיוון. וכשאתה תגיע הביתה ותיכנס לתוך הנעלים האלה, השאלה איך תקבל אותם, האם תגיד סוף סוף היא השתפרה אחרי עשרים שנות הנישואים, לא. אתה כבר ויתרת על כך, אתה תקבל את המצב בצורה אחרת, זאת אומרת היא עושה את זה בשבילי ואני באמת לא זקוק לזה, אני כבר ויתרתי, אבל עכשיו אני אעשה זאת בשביל לעשות לה תענוג. יוצא מזה שאתם מוצאים את האמצעי כדי לעורר את האהבה. הנעלים לא חשובות, יהיו או לא יהיו, לא תרגישו בזה צורך, כי היחסים יהיו כבר ברמה אחרת.
נניח שכבר כל הפעולות ביחס ביניכם ובחיים ביניכם הם מעל הויתורים, הם מעל הצורך הדדי הזה כשאתה צריך לתת לה והיא צריכה לתת לך משהו, הכל כבר נמצא בויתור, הכל בחסדים. אתם עושים את הדברים רק כדי להראות לשני יחס, לכן אתם מקבלים זה מזה.
אתה כבר תגיד, אני באמת לא צריך ממנה שום דבר, אבל כדי להראות לה יחס בזה שאני אוהב אותה, אז אני מקבל ממנה הכל, והיא אותו דבר, היא מקבלת ממני מפני שהיא רוצה להראות לי עד כמה היא אוהבת אותי. זאת אומרת אנחנו מקבלים זה מזה לא בגלל שאנחנו נהנים, אלא מפני שבזה אנחנו נותנים תענוג אחד לשני, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע". .
אורן: אמרת לי תכין את עצמך לוותר על כך שנעלי הבית יהיו במקום, הכנתי את עצמי, וויתרתי, והיא הרגישה את זה.
לא, היא הרגישה שאתה מחפש את נעלי הבית האלה בשמחה.
אורן: אם כך אני מוותר על הכעס שלי.
לא רק על הכעס, אתה בכלל מבטל את כל העניין הזה.
אורן: כלומר אין לי יותר טענות שקשורות לנעלי הבית, ויתרתי עליהם, וכשהיא רואה את זה, היא מתרשמת שעשיתי מאמץ כדי לוותר עליהן. ואז כעבור שבוע, כשאני אכנס לאותו בית עם אותה אישה הנעלים יהיו במקום. לסיכום אתה אומר לי, עשרים שנה אתה מחכה שהנעלים יהיו במקום, והם לא במקום, בוא אני אלמד אותך טכנולוגיה חדשה.
לא. אתה לא מלמד אותה בצורה כזאת.
אורן: אבל למדתי שאם אני אוותר עכשיו על דרישה מסוימת, מתוך רצון לפתח קשר טוב איתה, אז כשיהיה לי קשר טוב אתה, הנעלים יגיעו למקום.
לא. לא אמרתי לך כך.
אורן: אמרת לי שאחרי שבוע הנעלים במקום.
אמרתי נניח שהם יהיו במקום.
אורן: האם הם לא יהיו במקום?
זה כבר לא איכפת לך, אתה ויתרת עליהם לגמרי, לכל החיים.
אורן: זאת אומרת הנעלים לא יהיו במקום, לא יהיה אוכל, אבל יהיה בינינו רק קשר טוב.
אם הם יהיו פתאום במקום, אז אתה תצטרך לעשות עבודה מאד גדולה, עבודה נוספת, תצטרך לקבל אותם בעל מנת להשפיע, כי עכשיו אתה רק משפיע על מנת להשפיע.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
אדרבא, ככל שיתגלו פשעים, האהבה תהיה יותר חזקה.
ניצה: אני אנסה לתאר אותו מצב, אני מדמיינת שאני הולכת לוותר על משהו, אבל מיד אני כבר מדמיינת למעלה מזה, מה אני הולכת להרוויח? אני הולכת להרוויח אהבה ושלמות. אבל כשאני נכנסת לבית אני כל הזמן רואה את הרווח מול העיניים, לכן כל מה שאני רואה מבחינתי זה רק תרגילים כדי להגיע לאהבה ולשלמות. נניח שעברו שבועיים, ושמתי את הנעלים במקום, אז הראש שלי אומר, בזה שאני רואה את הנעלים במקום אני מפסידה משהו. מה אני מפסידה? את היכולת לעבוד על האהבה והשלמות.
אורן: זה תרגיל לאנשים מתקדמים.
ניצה: לא, זה רווח והפסד, זה דווקא מחשבה מאד פשוטה.
זה בינתיים, אבל אחר כך, אחרי שויתרת לגמרי, את מקבלת את הנעלים האלה כהזדמנות להמשך העבודה. את מקבלת את הנעלים האלה שעומדות עכשיו ליד הכניסה, מפני שהן האהבה של השני אליך, לכן את לוקחת אותן ומשתמשת בהן כדי להחזיר לו את האהבה כי את כבר נקייה מנגיעה עצמית, את אפילו היית מחפשת אותן בשמחה. ועכשיו כשהן במקום, יש לך עבודה נוספת גדולה מאד, את מקבלת אותן כאמצעי, כי את צריכה עכשיו להשתדל להחזיר לו את היחס, את אהבה, את המעמד שלו. אחרת את תתביישי מזה שאת צריכה עכשיו לקבל אותן ליד הכניסה, תהיה לך בושה, כי הוא עשה את זה בשבילך.
אורן: זאת אומרת שאני צריך לפתח במקום אהבה לנעלים במקום, אהבה לאותו אדם.
כן. במקום יחס לאגו שלי, יחס אליו. נניח שהייתה לי איזו מכונה בבית, או כלב, ואז כשהייתי מחפש את הנעלים הוא היה מביא לי אותן ליד הכניסה, ומחכה ליד הנעלים עד שאני אגיע. ואז כשאני מגיע הביתה אני לנכנס לנעלי הבית ואומר איזה כלב טוב ויפה, הוא החבר שלי, הוא דואג לי. זאת אומרת האם היחס הוא לנעלים, או לאגו שלי? בזה שהנעלים לא במקום אני מקבל הזדמנות להתקשר לבן אדם. האישה שמכינה לך את הנעלים היא לא אישיות בשבילך, היא כעוזרת בית בשבילך או משהו כזה שמכין לך נעלים. אבל כשאתה מתחיל להשתמש בכל החיכוכים ביניכם כדי להתקשר אליה כמו לאדם, זה כדי שיהיה קשר הדדי ביניכם בדרגת האדם, אדם וחוה, כדי להגיע לאהבה. מהרגע שבאתם אלי לטיפול, אנחנו הופכים את כל ההתנגשויות ביניכם להזדמנות לאהבה, לחיבור. אדרבא, ככל שיתגלו פשעים, האהבה תהיה יותר חזקה.
אורן: אתה בעצם מנסה להסביר לי שההתקשרות לאדם תיתן לי יותר סיפוק מכל דבר אחר. זאת אומרת במקום אהבה לנעלים עלי לפתח הזדמנות לאהבה לבן אדם.
כן.
אורן: מה אהבה לבן אדם אחר תיתן לי?
יותר מילוי מהאהבה לעצמך, או לנעלים.
אורן: זאת אומרת היא תיתן לי בעצם מילוי יותר חזק מכל דבר אחר.
וודאי.
אורן: למה?
כי זה מילוי יותר איכותי, זה מילוי בדרגה אחרת. זה מילוי שלא נעלם, מילוי שהוא נצחי, מילוי שממש כובש את העולם.
אורן: מה זה מילוי שלא נעלם?
הכוונה היא שהאהבה הזו היא לא כמו לנעלים. כשהכנסת את הרגלים לתוך הנעלים, גמרנו, נהניתַ, ובעוד חצי דקה או דקה אתה שוכח מזה, זאת אומרת התענוג מזה עובר. והתענוג מהאהבה יכול להישאר כל הזמן, והוא כל הזמן גדל. למה? כי יש כך כל הזמן הפרעות, וכל הזמן אני יכול גם להגדיל אותו. מכל דבר, חוץ מאהבה, התענוג הוא תענוג שנעלם, עובר.
אורן: התענוג מאהבה לא עובר?
לא.
אורן: למה?
כי כלפי האהבה יש לי תמיד גורמים שעוזרים לי להגדיל את האהבה לפי חוק "עזר כנגדו", מפני שכל הזמן יש לי הפרעות.
אורן: אז הן מפריעות לתענוג?
לא. הן לא מפריעות, אלא עוזרות לי להגדיל את האהבה, יותר ויותר. אני נמצא כל הזמן במאמצים, בהתקדמות, אבל המאמצים וההתקדמות האלה נותנים לי כל הזמן דווקא טעם באהבה. אתה צריך כאן להיכנס לתהליך ואתה תתחיל להרגיש שזה כמו שאי אפשר בלי מלח ופלפל, זה כמו שאי אפשר להרגיש אהבה בלי קצת חיכוכים. חייב להיות "עזר כנגדו", חייבת להיות קונטרה, כנגד משהו שאני מרגיש.
לא רק לבן ולא רק שחור חייבים להיות, אלא זה וזה יחד. קצת שמחה, קצת עצב שידגיש את השמחה. ולכן רק במקרה של אהבת הזולת בכלל, יש לי אפשרות כל הזמן להתקדם. כי אני כל הזמן נמצא בהתרוממות של האגו שלי שמעורר אותי ומוחק את האהבה שהשגתי ונותן לי איזו הכבדה חדשה, שנאה, דחייה, ריחוק, זלזול וכן הלאה. ואני יכול להתעלות מעליהם ולהשיג ממנה עוד קצת אהבה. ושוב אני מתחיל לגלות בה אילו פגמים, איזו בקורת, עוד משהו, ושוב כך להתעלות. וכך כל פעם ופעם מחיל לחיל אני הולך ומתקדם בצורה הדדית עם השותפה שלי. יש לזה גבול? אין גבול, אלה החיים.
אורן: מה אני צריך להרגיש שאתה אומר לי אהבה לזולת?
אתה צריך להרגיש מילוי הרבה יותר חזק במקום שהרגשת באהבה עצמית. באותו מקום הרי מתגלה אהבה לזולת.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |