אני מתייחס אליה כאילו היא המושלמת ביותר על ידי המחשבה, בדמיון מודרך. זה נקרא לעשות ויתור בצורה הדדית. בלי זה לא תגיע לאהבה
ניצה: אז בוא נראה מה הבנתי עד כה. אנחנו בסעיף 2 וזה השלב ראשון. אני צריך לדמיין, לצייר כאילו בעיני רוחי את האישה המושלמת מכל הבחינות וההיבטים ולממש, לעבור תחום תחום בחיינו. "הכי זה והכי זה" וכן הלאה. זה תהליך שאני עושה עם עצמי בתוכי?
כן. אבל אתה צריך להראות לה שאתה מתייחס אליה כך.
אורן: רגע, עוד אין מה להראות, אני עוד לא בזה בכלל.
קודם אתה צריך לבנות תכנית בפנים.
אורן: בשלב הראשון אני בונה את זה ככה, אם אני הבנתי אותך, אתה מדגיש שיש כאן כמה שיותר פרטים וכמה שיותר תחומים. לא כללי, ממש פרטת, גם בתחום הזה וגם בתחום הזה וכן הלאה.
אתה צריך לבנות תבנית.
אורן: עשירה.
כן.
אורן: עשירה שבאמת מתפרשת על כל החיים.
על כל מקרי החיים.
אורן: אני מניח שזה לא כל כך קשה. כי אתה אמרת לי "בוא תפנטז על הכי הכי טוב בהכל". מה הבעיה? כל אחד יכול.
אז אתה בא אליה.
אורן: חכה, אתה עוד לא בא, רגע.
ואתה נניח אומר לה "איזה שערות יש לך", וכן הלאה. אתה עובד, זאת עבודה. אתה עובד על תִכנות עצמך והיחסים ביניכם בצורה כזאת.
אורן: ואז אני מתעלם מהמציאות.
איזו מציאות? אין מציאות. מציאות זה מה שאתה מצייר לעצמך. אתה מבין באמת את המציאות? חוץ מזה שחיים יחד אתה רואה את הפרטנר? אתה לא רואה אותו, אתה כל כך רגיל שלפעמים אתה מסתכל כאילו קצת מהצד, אז אתה רואה בו משהו, אבל לא רואים אחד את השני, רואים קצת פנימה זה את זה. אנחנו לא רואים. אולי לגברים זה קצת יותר קשה, כי מהטבע הם קצת יותר שטחיים, אבל אישה רואה קצת יותר פנימה את הגבר. לה זה יותר קל.
אורן: מה לעשות? אני גבר.
אתה צריך יותר תיקונים. כן.
אורן: אז אולי אני קצת "מפגר" פה בכיתה, אבל זה המצב. עד לדמיונות אני הבנתי לגמרי מה לעשות, יש לי ציור כזה עשיר, מגוון של האישה המושלמת שהייתי רוצה שתהיה לי.
ובאמת היא נמצאת.
אורן: מי היא? זה בדמיון.
לא. עכשיו זה ממש בחיים.
אורן: יש לי כזה ציור, הנה הוא כאן ואני חי בו והוא ממש ממלא אותי שמחה.
כן. אתה נמצא ביחס כזה אליה, בדמיון מודרך, אתה רוצה לראות אותה כזאת.
אורן: מה אני עושה פראקטית? אני ציירתי, יש לי את זה פה, הנה אני מחזיק את הציור הזה.
כן.
אורן: עכשיו אני עוד לא פותח את העיניים, אני מתקרב כאילו לכִּוונה.
ומרגיש.
אורן: אני אמחק אותה קודם כל. שהיא לא תהיה קיימת ואני אציף את זה.
כן.
אורן: היא לא קיימת, היא התאדתה.
כן.
אורן: אני לא רואה אותה, אני רואה את זה.
עכשיו אתה מלביש את זה עליה.
אורן: אני שם על עצמי כמו משקפיים של מה שציירתי.
כן.
אורן: הלאה, מה עכשיו?
מלביש את הדמות הזאת שציירת, עליה. מהרגע הזה והלאה היא כזאת.
אורן: תסלח לי, אולי אני אהיה כזה קצת ארצי, אבל נניח בציור שלי דמיינתי אישה שפיזיולוגית נראית אחרת. יש לה שיער שחור, אני ציירתי פה בלונדינית. מה אני עושה עכשיו רואה אותה בלונדית? שולח אותה לצבוע שיער? מה אני עושה?
לא. אתה לא מצייר, אתה צריך לראות בה את כל הדברים המושלמים. מה שיש בה, רק בצורה המושלמת. תעשה את זה אפילו מצד האגו, בגלל שזאת אשתי, מה שיש בה זה הכי טוב.
אורן: לא הבנתי.
שוב, זאת עבודה במוח ולמרות שאני הייתי מצייר לעצמי משהו אחר אם זאת הייתה דמות לגמרי מנותקת מהחיים, אני הולך ומתייחס אליה כאילו שהיא הטובה ביותר, החכמה ביותר, היפה ביותר, ממש המושלמת ביותר. כך אני מתייחס אליה. אתה מצייר איזו אישה בלונדינית, תתייחס אליה כאילו שהיא בלונדינית, לא חשוב. יש בה את כל היופי של עולם, יש לה את כל הדברים הטובים שבעולם. אתה חייב לעשות את זה כך, אתה צריך להעלות אותה לדרגת מלכה.
אורן: איך אני עושה את זה?
על ידי המחשבה. תתמודד עם זה, תתמיד בזה.
אורן: ממה אני מתחיל?
אתה מתחיל מזה שכל מה שיש בה הוא מושלם. העיניים שלך ולא יראו. אתה מסתכל עליה ואתה רוצה לראות בה דברים מושלמים, ואת מה שאתה לא רואה זה האגו שלך כך מקלקל. אתה חייב לעשות את זה.
אורן: לא הבנתי בדיוק מה אני צריך לעשות. הבנתי ששינינו כיוון, האם הבנתי אותך נכון?
לא, זה לא שינוי. מצדי אין שום שינוי.
אורן: אז ההוראה החדשה שנתת היא, "תתייחס אליה כאילו יש לה כל מה שאתה רוצה".
אמרתי "כמו", לא אמרתי שתצייר בלונדינית עם רגליים בגובה שני מטר, ולא יודע איזה אוזניים, ועוד משהו.
אורן: אז את זה לא לעשות.
תצייר אפילו את זה, זה לא חשוב, זה לא הצבע, זה לא הגובה, זה ההערכה שאם כך היית מתאר איזו דמות, אז עכשיו תדביק את ההערכה הזאת עליה. זה לא פרמטרים פיזיולוגים אלא שאת היחס שלך לאותה הדמות, עכשיו תעביר אליה. את יכולה להסביר לו את זה? את הבנת את זה.
ניצה: כן, אני מנסה להבין, איך גורמים להדבקה הזאת?
הכל זה בדמיון מודרך, אין כאן שום דבר, ואין כאן שום בעיה. אדם יכול לתכנת את עצמו כך שבמקום חתול הוא יראה סוס. הכל זה בדמיון. הכל על ידי העבודה הפנימית, ממש כך, אין שום בעיה. כך אנחנו צריכים לעשות זה עם זה. תתחיל לעשות את זה בבית ואתה תראה שזה אפשרי, אתה תמצא לזה מילים. אני לא עובד עם זוגות ולכן אין לי אוצר מילים לזה. כשמתחילים לעשות כך, בצורה הדדית, בהכרה, בהבנה, בדיבור על זה, בכך שמלמדים זה את זה.
אורן: מה פירוש ללמד?
ככה, אני רואה אותה במשקל תשעים קילו, נמוכה, עם לשון הרע לפעמים פה ושם, והיא יורדת עלי, וכך מתנהגת, ובבית לא הכל כל כך מסודר כמו שהייתי רוצה, אבל אני מקבל את היחס שלה לכל הדברים כיחס מעולה, אידיאלי. זה מה שאני עושה. זה נקרא לעשות ויתור, כמו שדיברנו. זה הויתור. ואותו הדבר היא.
אנחנו מתחילים לעשות ויתור, בצורה כזאת הכרתית, הדדית, ולהתייחס כך זה לזה. תוך כמה תרגילים כאלה, כמה ימים, שבוע ימים, אתה פתאום מגלה שהכל השתנה. שאתה באמת מסתכל עליה ככה, היא מסתכלת עליך ככה, ובשטח המשותף שאתם כך עושים זה את זה, יש לכם אהבה.
אורן: אני יוכל לתת דוגמה?
דוגמא? תעשה את זה בבית.
אורן: דוגמא שעליה אני שואל איך ליישם את מה שאתה אומר.
כן.
אורן: ניקח תחום אחר, לא נתונים פיזיולוגים של צורת הגוף שלה. נניח שאני נכנס הביתה והבית מבולגן, תוהו ובוהו.
כן. ואשתך שוכבת על הספה וצופה בכדורגל.
אורן: אפילו אם היא לא שוכבת על הספה. אני בטבע שלי צריך שהכל יהיה מסודר מאד, "טיפ טופ". ואני נכנס הביתה לבלאגן, וזה כך יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. אם אני רוצה לעשות את התרגיל הזה שאתה נותן, אז מה אני צריך לעשות עכשיו? אני נכנס, פותח את הדלת, עייני חושכות כרגיל, כמו כל יום, ועכשיו אני מתחיל את העבודה הפנימית הזאת.
כן.
אורן: או אולי כדאי שאני אכין את עצמי עוד לפני שאפתח את הדלת, כי אני כבר יודע איזו תמונה אני אראה, אז אכין את עצמי כבר בכניסה לפני שאפתח את הדלת ואראה אותה בעיניים.
ודאי.
אורן: נדבר עכשיו רק על הנקודה הזאת כדי שאני אבין ואז אני אשליך אותה על כל שאר התחומים. אני יודע שכשאני אפתח את הדלת, הבית יהיה מבולגן כי כל יום הוא מבולגן בכל השנים שאני איתה. אז אני אומר לעצמי, "אם אתה חולם, שתהיה לך אישה מסודרת ובית מסודר, אז תשליך את זה עליה ".
אתה מתייחס לאישה, לא למציאות שאתה רואה. אתה מתייחס אליה כאילו היא המסודרת, כאילו היא היפה, כאילו היא הטובה ביותר, מספיקה את הכל, עושה במאה אחוז הכל. פשוט כך אתה מתייחס אליה. אתה לא משנה את המציאות בינתיים, אחר כך אתה תראה עד כמה שאתה גם תראה מציאות אחרת, אלא אתה מתייחס אליה כך, כמו שהיא הבלונדינית, שהיא רכה וטובה בכל דבר, הבית מסודר, הכל מחכה לך על השולחן, לא מקרונים על השולחן אלא סטיק, או חצי עוף עם אורז, ומה שאתה אוהב. כך אתה מתייחס אליה, כאילו זה כך.
אורן: זאת אומרת, למרות שהבית מבולגן.
אתה לא רואה אותו.
אורן: אני לא מתייחס לזה.
כן.
אורן: אני לא מתייחס לזה, אלא עושה משחק. אני משחק עם עצמי ב"כאילו", אני מצייר לעצמי שנניח הייתי נכנס עכשיו הביתה והבית היה מסודר כמו שאני חולם מאז שהתחתנתי, ולא ראיתי בעיניי מאז.
כן.
אורן: אני מדמיין שהייתי חווה את זה סוף סוף. ונניח שזה היה קורה, אז עד כמה הייתי שמח, ואת השמחה הזאת אני עכשיו מלביש עליה. זאת אומרת, אני עוצם את העיניים, לא מסתכל, מוריד את המשקפיים מחוץ לדלת כדי לא לראות את הבית באמת. וכולי התפעלות מאיך היא סידרה את הבית.
לא, אתה מתייחס כך בלי להוריד את המשקפיים.
אורן: בלי להוריד משקפיים? אבל הבית מבולגן.
זה לא חשוב, אתה מתייחס כאילו לא.
אורן: מתייחס כאילו הוא מסודר.
כן, אבל בלי להוריד משקפיים.
אורן: אמרתי כי כך זה כאילו בתפיסה שלי. האם אני כאילו נותן קרדיט, מה אני עושה?
לא קרדיט לעתיד.
אורן: אבל הבית מבולגן, אז אני משחק שכאילו הוא מסודר?
כן.
אורן: איזה יופי זה.
הכל מסודר.
אורן: הבית כאילו מסודר.
זה כבר מסודר בעיני. זהו. זה כבר מסודר. אני קיבלתי את זה ככה.
אורן: כאילו.
לא, לא כאילו. בעיני זה מסודר? איכשהו, יותר טוב ממה שבעיניה.
אורן: בעיניה זה מסודר.
יופי, אז קיבלתי. ואפילו שגם בעיניה זה לא מסודר.
אורן: לה זה בטוח לא מפריע, כי אם זה היה מפריע אז הבית היה כבר מסודר.
לא, אני לא יודע, אולי היא רק עכשיו באה מהעבודה.
אורן: לא, זה באופן קבוע, זה לא קשור.
זה לא חשוב לי, אני לא מחפש סיבות למה כן ולמה לא.
אורן: אז מה אני כן מחפש?
אני מחפש רק איך לראות דברים מושלמים. אותה, וכל מה שתלוי בה. זה פשוט, אני לא יודע איך להגיד. היא האמא הכי טובה לילדים שלי, בעלת הבית הכי טובה, הטבחית הכי טובה, המנקה הכי טובה, פרטנרית שלי ביחסים אינטימיים הכי טובה, הכל הטוב ביותר.
אורן: בכאילו.
כך אני מקבל אותה, נקודה. אני עובד על עצמי לקבל אותה כך. זו עבודה, בלי זה לא תגיע לאהבה. אהבה תגיע אליכם מתוך כך שאתם תראו זה לזה עד כמה שאחד כך מקבל את השני, עד כמה השני הוא רצוי, עם כל השלילה שבו וכל הבעיות שבו. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את התינוק שלי, "הילד שלי הוא הכי יפה בעולם", אבל יכולים להגיד, "אי אפשר לנגוע בו, אילו אוזניים ואיזה אף", אבל איך האמא מלקקת אותו? ככה זה, כי זה שלה.
אורן: מה הבטחת עכשיו שיקרה אם אני אתאמץ בתרגולים האלה?
אתה תראה שזה ככה בסופו של דבר. האהבה ביניכם, בשטח המשותף שבו אתם מסתכלים זה על זה ככה, האהבה שם תגדל ואתם תראו שאתם לא צריכים שום דבר חוץ מזה. ואפילו אם יגדלו עוד כל מיני בעיות וכאילו חוסר באילו סיפוק זה מזה, זה רק ייתן ביניכם עוד יותר אפשרות להגיע לפשרות, לויתורים ולאהבה.
זה נקרא "על כל הפשעים תכסה האהבה". היא לא יכולה לגדול ולהתקיים אלא רק על הפשעים שדווקא עליהם מגדלים את האהבה. וזה חמור מאוד אם אין את הפשעים הללו, כי אז זה נקרא שאני בכלל לא מסתכל עליה. אם אני מסתכל, אז בטוח שאני מגלה רק רע. כל מיני דברים כאלה. אז אנחנו צריכים ללמוד את טבע האדם וללמד את האדם איך לקבל נכון את החיים, בצורה אובייקטיבית. לא בצורה תלותית בכל מיני רצונות, מחשבות ותשוקות שלו. אלא ככה, אנחנו בונים את העולם ביחס שלנו.
ניצה: אני חושבת שכאן צריך הרבה מאוד תרגול.
כן.
ניצה: כי יש למעשה איזשהו פער בין הרצוי למצוי. אני רוצה משהו אחד, אבל אני רואה במציאות משהו אחר, והפער הזה גורם לי לכאב, לתסכול, לאכזבה. ולמעשה מה שאתה אומר לנו זה לחיות את הרצוי כאילו הוא כבר נמצא כאן.
ואז זה יהיה.
ניצה: ואז הוא באמת יימצא.
כן.
ניצה: אבל אתה בכל פעם נופל בחזרה מהמקום הזה, פותח את העיניים, מתעורר ומסתכל.
אנחנו תומכים זה בזה, עוזרים ומפתחים את זה.
אורן: אנחנו נהיה חייבים להמשיך את זה בשיחה הבאה כי הזמן נגמר.
אם חייבים, אז נמשיך.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן.
תודה לכם.
אורן: תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו ויש על מה לחשוב. שיהיה לנו בהצלחה. כל טוב עד הפעם הבאה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
חינוך נשים/משפחה
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה |
| להשאיר תגובה | |
אם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: מה זו "הא-לוהות" בתרגום למונחי הקהל הרחב?
א-לוהות זו שלמות, תענוג, השגת ממד חדש של קיום, משהו שאני רואה מעל מרחקים של זמן תנועה, מקום, כשאני מרגיש את העולם הבא בעולם הזה. כל הדברים שאתה רק יכול לתאר. כשאני נמצא באיזון עם הטבע ואז מגיעים אלי רק דברים טובים, לעולם אני לא ארגיש רע ולעולם לא יחסר לי דבר. זה באמת כך, כי אנחנו מגיעים לתיקון.
ניצה: אני שמתי לב שהתהליך שהעברת אותנו עכשיו, אפשר היה לחלק אותו לשני חלקים. בחלק הראשון, דיברת על שתי דמויות, זוג, אולי אפילו בובות שנמצאות במרכז החדר ומסביבן אנחנו חמישה זוגות. ואנחנו מנסים לתאר כל אחד על פני הזוג שנמצא במרכז, יצרת מרחב שלישי. זאת אומרת זה לא אני, לא הוא, לא אנחנו, זה עדיין משהו באמצע. איזה מרחב שלישי שבו יושבות שתי דמויות, בובות, ואנחנו כרגע מדברים על הזוג הזה.
אנחנו מדברים פסיכולוגיה, פילוסופיה, לא על שום דבר שהיה שייך לנו.
ניצה: מה עובר עלינו בתהליך הזה? מה אנחנו מדברים על הזוג הזה?
אנחנו לומדים על הטבע.
ניצה: האם אנחנו לומדים דרך הזוג הזה שיושב במרכז? האם אנחנו מדברים עליו, מה התכונות שלו, עם מה הוא מתמודד, מה הקשיים שלו, על כל הדברים האלה?
הרי אנחנו למדנו בבית הספר ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו שיעור בבית ספר שהיו מלמדים אותנו, כשאנחנו יושבים בכיתה, עם עוד 20-30 תלמידים, ואיך המורֵה, או המורָה, בדרך כלל זו מורָה, מסבירה לנו את הנושאים האלה בקורס ביולוגיה, זואולוגיה, או לא חשוב מה.
אורן: אילו נושאים?
על חיי זוג, על החיים במשפחה, איך כל אחד צריך להשלים זה את זה. לומדים זאת בקורס ביולוגיה רגיל. על מין האדם, על איך שהם מביאים ילדים לעולם, על איך שהם בונים משפחה, על איך שהם בונים את הקן שלהם, על איך שהם חיים משך החיים, על איך שהם משלימים זה את זה ומה יש להם, מה התהליך, מה התועלת ממנו, בצורה כזו. אם היה דבר כזה בתוך בית הספר, אז על צורה כזו אנחנו מדברים עכשיו, ממש כך, כשיעור בבית הספר.
אורן: אנחנו הזוגות שיושבים סביב השולחן כבר זוגות נשואים, לא בגיל בית ספר.
אבל אני רק אומר, שכך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו וזה באמת מה שחסר בבית ספר.
אורן: אבל נניח שקבלנו את זה בבית ספר לפני עשרים שנה.
אם היינו מקבלים זאת, לא היינו מתנהגים כך.
אורן: מה עכשיו אנחנו צריכים לקבל? על מה שהיה אי אפשר לחזור.
אותו דבר, באותה צורה, באותו ניגון, ממש כך.
אורן: אבל מה התוכן, לא מה הניגון?
התוכן הוא מה שאמרתי קודם.
אורן: קודם אמרת, לפי מה שסיכמתי לעצמי, שיש בטבע זכר ונקבה, הטבע חילק את הבריאה לשני מינים, זכר ונקבה, אז מן הסתם אם הוא חילק את הבריאה לשני מינים, הגיוני שהם צריכים בצורה כלשהי להשלים זה את זה. זה הסיכום שלי לרעיון הראשון שהצגת היום, שאם הטבע עשה שיש שני מינים, זה מן הסתם לא מקרי, בטוח שהם צריכים להשלים זה את זה.
נכון.
אורן: אז כנראה שגם אם אני לא רואה את זה עכשיו בחיים שלי עם בן או בת הזוג הספציפיים שלי, אז בגלל שהוצאת את זה מהחיים הפרטיים שלנו, ואנחנו מסתכלים מהצד על התהליך, זה הגיוני. אם אנחנו שני מינים, כנראה שבאמת במצב האופטימלי אנחנו משלימים זה את זה בצורה מושלמת.
בנוסף לזה אמרתי שאם אני נותן לה, בנתינה הזאת אני משלים אותה ומשלים את עצמי.
אורן: כן, נכון, אמרת את זה.
ואותו דבר מצדה.
אורן: אתה לא פרטת בדיוק במה, אלא בכללות.
אבל אתה מבין למה אני חותר.
אורן: לא.
ללהשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע.
אורן: בוא נעזוב מה אני מבין, בוא נהיה עם האנשים.
כן, אני עדיין לא רוצה להיכנס לזה.
אורן: לכן בוא נעזוב את זה. התובנה הראשונה הייתה, שאם אנחנו שניים כנראה שזה לא מקרי ואנחנו צריכים להגיע להשלמה. התובנה הראשונה נקלטה. לגבי התובנה שנייה הצבת שאלה. במה אני משלים אותה כדי לעשות אותה שלמה והאם כשאני אשלים אותה בזה, אני אהיה חסר. וסובבת את זה גם מצד שני.
כן.
אורן: מה לגבי זה? האם זה משהו שאני צריך לחשוב עליו בצורה מופשטת, שיישאר אבסטרקטי, או שאתה רוצה שאני ממש אחשוב במה אני משלים אותה, כי אני לא כל כך יודע.
לא, בינתיים זה אבסטרקטי, על הבובות. אבל מתרגלים להבין את זה וממשיכים.
אורן: לאן ממשיכים? עכשיו הגענו לתובנה השלישית.
כן, לתובנה השלישית. מה בזה אנחנו מקרינים לילדים שלנו?
אורן: מה פרוש "בזה"? אם נהיה בהשלמה הדדית?
כן. הילדים שלנו יראו עד כמה שאנחנו שלמים ועד כמה שאנחנו משלימים זה את זה. בזה אנחנו בונים בהם גישה נכונה, חיסרון נכון להיות בחיים זוגיים. זאת אומרת, אנחנו כבר סדרנו אותם במסלול הנכון בחיים. אני כבר בטוח שלפחות מה שיש לי הם ירצו שיהיה להם.
אורן: אוקי.
עכשיו תלוי באילו זוגות מדובר. לפעמים אפילו יכולים לעשות סדנאות עם הילדים יחד, על זה אנחנו נדבר אחר כך.
אורן: כן, בשלב הבא. כשנמצה את הזוג נעבור לילדים.
אחרי שאנחנו מדברים על זה, אנחנו צריכים לעבור לשיעור הבא.
אורן: זה כבר השיעור הרביעי.
רביעי או חמישי, לא חשוב איך תחלק את השיעורים. השיעור הזה עוסק במה הן הדרישות להשלמה לגבר, ולאישה. מצד הטבע, שכל אחד מאתנו ידע את השני.
אורן: עדיין זה לא אנחנו.
זה לא אנחנו, מה פתאום. ושנדע, עד כמה שכל אחד, מפני שהוא הפוך מהשני הוא שונה מהשני, וגם את ההפכיות הזאת הוא לא מבין. אם זה היה הפוך, הייתי מבין שאצלי זה פלוס ואצלה זה מינוס, אבל גם את זה אני לא מבין. אנחנו רואים עד כמה שאחד לא מבין את השני.
אני לא מבין את הרצונות האלה. אם מדובר בחבר שלי, אני יכול לתאר לעצמי שאפשר לרצות. הוא רוצה סירה חדשה, הוא רוצה לנסוע לראות כדורגל בלונדון, כל מיני דברים כאלה.
אורן: וגם אישה יכולה להבין זאת על אישה אחרת.
כן, ודאי.
אורן: זאת אומרת, כל אחד מאתנו יכול להבין את הזולת מאותו מין.
כי פחות או יותר יש לו אותן התכונות הפנימיות. הפנימיוּת דומה, אבל את הנשים אנחנו לא מבינים. גברים לא מבינים נשים.
אורן: כל מין לא מבין את המין השני.
לא. דווקא גברים לא מבינים את הנשים.
אורן: כלומר במיוחד גברים לא מבינים נשים. ואישה היא אחרת?
אצל אישה זה אחרת.
חיים חדשים, שיחה 37, 17.7.2012
"אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו".
אורית: נניח שיש אדם שרוצה לבוא לקורס כמו זה שהצעת, אבל הוא לא רוצה שנדבר איתו על טבע האדם, הוא רוצה רק לתרגל ולשחק את מה שיש לנו.
הוא חייב לשחק אבל יחד עם המשחק, הוא חייב להבין מה קורה כאן, לדבר על זה, המשחק הוא מתוך הדיבור. אנחנו לא צריכים להביא לו הרצאה פרונטאלית עם צורות גרפיות ודברים נוספים, אנחנו משחקים ובתוך המשחק אנחנו מעבירים שיחה פסיכולוגית. זאת אומרת, בירור עצמי. זה נקרא "בירור". ואחרי הבירור בא מאליו התיקון, "סור מרע ועשה טוב".
ניצה: אנחנו באמת בונים כל מיני תהליכים כמו, סדנאות לזוגות. וכמו שיש שולחנות עגולים לחברה, אנחנו מעוניינים בשולחנות כאלה לזוגות. כל זוג יגיע עם נושא כלשהו, הנושאים יהיו שונים, והזוגות יעברו תהליך אישי אבל תהיה שם גם סביבה. איך אתה רואה אירוע כזה? אני רואה אותו פעם ראשונה מול העיניים. תעזור לנו לארגן אותו נכון, מה צריך להיות שם?
יש כאן בעיה. סביב השולחן העגול יושבים עשרה אנשים שונים, ולכל אחד יש בעיה עם תשעת האחרים, ואנחנו בעצם, צריכים להגיד לו שהבעיה היא עם עצמו ולא עם האחרים. כאשר מדובר בזוגות, נניח שיושבים שם חמישה זוגות, אז לכל אחד מהם יש בעיה אישית ביניהם, ובעיה לקבל את דעת האחרים וכן הלאה. ויש בעיה עוד יותר מורכבת, לקבל את דעתם כלפי האישה וכלפי הגבר באותו זוג. אז יש כאן הרבה מאוד קשרים במערכת מורכבת ולכן אנחנו צריכים מראש ללכת לתוכנית מאוד מנוהלת, אחרת הם יאבדו את עצמם, כי אף אחד לא דומה לאחר. אם זה כלפי האדם, אז מדובר באגו שלו. אבל כלפי זוג, מפני שהם כבר זוג, יש מערכת של שניים, אי אפשר להשוות אף אחד לאחר ובודאי לא זוג אחד לזוג אחר. זאת אומרת, יש כאן הרבה בעיות נוספות.
אבל כמו בשולחן העגול, נתחיל מזה שנבהיר "אנחנו עכשיו לא מדברים על הפערים בינינו, אלא רק על מה שיכול להיות משותף בינינו". גם בין כל זוג וגם בין כל הזוגות, נעסוק רק במה שיכול להיות משותף בינינו. אנחנו לא נדבר על איך נתקשר בין כל הזוגות יחד. אנחנו לא באים לחברה, שבה כל הזוגות פתאום מתחילים להתערבב ביניהם. אנחנו רק רוצים שהם ילמדו איך כל זוג, בתוך עצמו, יתעלה מעל האגו שלו ויתקשר מעליו. את והוא לא אגו מול אגו, אלא מעליו. זה מה שאנחנו רוצים.
אנחנו לא רוצים שהזוג הזה יתקשר עם הזוג ההוא, אין דבר כזה. ואת הדברים האחרים אפשר לראות רק בתור דוגמה. זאת אומרת, יש שולחן עגול, שבנוי בעצם מזוגות, וכל זוג מתעלה מעל עצמו ומגיע לאיחוד. ורק לאחר שהם מגיעים לְקֶשֶר ביניהם, אפשר כבר לדבר על מערכת שבה הזוגות מתקשרים ביניהם, באופן שכל זוג הוא לא זוג אלא אחד. הוא הפך להיות לאחד. ואז נמצאים שם חמישה יחידים ולא זוגות.
אורן: אז אולי כדי לא להתבלבל, נזיז ארבעה זוגות ונשאיר על השולחן העגול רק זוג אחד. וכל אחד מבני הזוג ילמד איך להתעלות מעל האגו?
לא.
אורן: איך הם מגיעים למצב של התעלות מעל האגו?
אפילו שהם יבינו זאת מהפסיכולוג הם לא ישתנו, הם צריכים חיזוק מהסביבה. דרך הסביבה הם מקבלים את כוח השינוי. זו כל הבעיה. אני יכול להיות בטיפול כל החיים. הפסיכולוג מסכים כי זו הפרנסה שלו ואני מסכים מפני שאני לא מבין שזה עסק ביש מלכתחילה. למה? כי הפסיכולוג בשבילי הוא לא סביבה, הוא לא מחייב אותי. דרך הדיבורים איתו אני אירגע ואולי עוד כל מיני טיפים, אבל זה לא ישנה לי את החיים. החיים ישתנו רק אם אכנס לסביבה שמשפיעה עליי. אנחנו מהטבע בנויים בצורה כזאת שהסביבה משנה אותנו, אין מה לעשות.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר
אורן: אז בוא נחזור לשולחן חמשת הזוגות.
צריך שחמשת הזוגות האחרים ישפיעו על אותו זוג אחד וכך כולם ישפיעו על כולם בזה שיתנו דוגמה, עד כמה הם מתעלים מעל עצמם. ואז לדוגמה, זוג אחד מתעלה מעל עצמו, מפני שהאימא שלה גרה אצלם בבית, האימא זקנה והיא לא יכולה בלי אימא, כל השנים היא עם אימא. אצל הזוג השני הבעיה היא כדורגל כל ערב. אצל הזוג השלישי, האישה עוסקת כל הזמן בדוקטורט שלה, גם בבית וגם בעבודה. אצל זוג אחר הילדים כל הזמן רבים ביניהם והאבא בעד הבן והאימא בעד הבת. ועוד כאלה דברים, לא חשוב מה ולא אכפת לנו מי צודק ומי לא, אנחנו לא כמו הפסיכולוג, אנחנו לא נכנסים לכל הדברים האלה, לא חשוב לנו. אנחנו לא הולכים לפתוח את הדברים ולקשר ביניהם ברמה האגואיסטית. אין בזה שום צורך, וזה אף פעם לא מגיע לתוצאה טובה. אנחנו צריכים ללמד אותם איך להתעלות מעל האגו. תדע שבתוך האגו אתה קבור.
אורן: איך נתעלה?
על ידי דוגמה.
אורן: לא הבנתי. מי נותן למי דוגמה?
דיברנו על ויתור הדדי. מה זו אהבה? זו חיה שאנחנו צריכים לגדל, זו חיה שגדלה מויתורים. אהבה היא קשר.
אורן: אז מי פה נותן את הדוגמה?
זוגות לזוגות.
אורן: איך? הם נותנים דוגמה איך אצלם בבית הם מוותרים זה לזו, זו הדוגמה?
כן. ולא אכפת לנו על מה בדיוק יש ויכוח או בעיה, זה לא חשוב. לא חשובים לי פרטי הבעיה בחיים שלהם. מה כבר יכול להיות שם? מה שיש אצל האחרים. תביא לי מיליון בעיות, הסיבה אולי קצת שונה, אבל זה אותו דבר, אגואיסט אחד נמצא בחיכוך עם אגואיסט שני. בסך הכול, אלה כל הבעיות.
אורן: אז אם נניח שאצלי ואצל בת הזוג שלי יש מאה אחוז מהחיים, ונניח שהצלחנו למצוא אחוז אחד של ויתור בינינו, אז עליו אנחנו נספר לזוגות האחרים בשולחן. וכך גם היא תמצא אצלה אחוז אחד של ויתור כי הרי אנחנו לא בוויתורים, אנחנו עוד לא זוגות מתוקנים לעילא ולעילא, אלא אנשים רגילים. אז מה אני צריך לעשות כשאני בא לשולחן כזה, אני צריך למצוא אצלי את הגרם אחד של ויתור שאני כן יכול לאתר שהיה בינינו, להציף אותו, והיא תציף את שלה והיא ואתה את שלך, זו הכוונה? או אחרת מאיפה מספקים את דוגמת הוויתור. זה מה שאני מנסה להבין.
אנחנו מספקים את דוגמת הוויתורים מזה שאנחנו לומדים איך לוותר. איך אני מתעלה מעל האגו שלי, איך אני מתחיל להרגיש את השני, שהרצון שלו הוא יותר חשוב לי מהרצון שלי.
אורן: איך? איך אני לומד את זה ומפַתח יכולת כזו?
על ידי זה שאנחנו מדברים על החשיבות של הוויתורים. איך אנחנו עושים את זה אצלנו. לראות את השני כגדול ואת עצמי כקטן. או לראות את השני כקטן, שאני יכול להשפיע לו דוגמה טובה, אז אני כגדול. דוגמה טובה, לא באגו שלי שאני יותר גדול ממנו. אם אני מתעלה מעל האגו אז אני יותר גדול ממנו. ואז כשאני יותר גדול ממנו בזה, אז אני לוקח דווקא את החיסרון שלו במקום את החיסרון שלי ורוצה למלא את החיסרון שלו. והוא בצורה הדדית צריך לעשות את זה כלפיי.
כל אחד יכול להתקשר לשני בתנאי שהוא לוקח את החיסרון של השני וממלא על ידי כל היכולות שלו את החיסרון שלו. והוא עושה אותו דבר איתי ואז אנחנו מתקשרים ונקראים "זוג". לפני זה הם לא זוג. לפי מה אנחנו זוג? שאנחנו, מקיימים יחסי מין יחד, לפי מה? זו הדרגה הבהמית, איפה אנחנו נמצאים בקשר זוגי ברמה האנושית?
איך אנחנו לומדים את זה ממערכות, שאני צריך להתקשר בין מערכת למערכת, לפי חוק ההתקשרות הזה. ומהם חוקי ההתקשרות? כשאני הולך להתקשר למישהו אני צריך להיות רגיש למה שיש בו ולהיות מוכן לספק לו מה שהוא צריך ממני, אחרת הוא לא יקבל. אותו דבר הפוך, הוא צריך כלפיי. ואז אנחנו נכללים זה מזה כמו שדיברנו על שני כדורים שנכללים זה מזה או שכל אחד מפַנה מקום בתוך עצמו לשני.
חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |