שאתה מגיע לנקודת החיבור היא מתחילה לברוח. להשתדל להיות בהרגשת חיבור פנימית, בזוג תמידי. נעשה משניים אחד. דרך זה יצאת מעצמך, את כל העולם אתה יכול להרגיש
אורן: אני רוצה לשאול על נקודת החיבור עצמה.
ברגע שאתה מגיע לנקודת החיבור, היא כל הזמן מתחילה לברוח.
אורן: ממה נבנית הנקודה? מה צריכים לעשות כדי ליצור אותה?
ליצור אותה צריך מרצון טוב שלך ומרצון טוב שלה. מרצון טוב של הלובש והמלביש. נקודת היחוד.
אורן: מה הסימנים של ההרגשה.
אתם מרגישים בפנימיות זה את זו. אני פתאום מתחיל להרגיש את הלב והמוח שלה, ליבא ומוחא שלה, והיא את שלי. אנחנו מתחילים להתקשר בנקודות פנימיות יותר שנעשים כאחד. וודאי שהנקודה הזאת היא מיד נסתרת, ויש כאן מיד איזו בריחה והסתרה, זה כמו שאתה רוצה לכוון משהו, להחזיק בכוונת, והנקודה כל הזמן מסתובבת ואתה לא מצליח לקלוע בה, אבל דווקא כשאתה כל הזמן הולך אחריה מוסיף ומוסיף, אז אתה מוסיף דקויות, רצונות, מחשבות, יגיעה ההדדית, וכך אתם מתקדמים, במאמצים ובעבודה פנימית בלב ובמוח כל הזמן. אבל יחד עם זה אתם מרגישים התפעלות. כי ניגלה כאן משהו חדש, משותף הנקרא "אדם". שזה אדם וחווה יחד, איש ואישה. אתם מתחילים לגלות כאן את היסוד הפנימי והרוחני של המבנה הזה, שנקרא "אדם".
אורן: איך אתה יכול לבדוק שאתה מתבונן בתהליך הזה מתוך הנקודה המשותפת ולא מתוך הנקודה הפרטית שלך?
זו הרגשה. אי אפשר למדוד את זה בצורה אחרת, רק בהרגשה שאתה מרגיש אותה והיא אותך. אף פעם לא הרגשתם כך קודם. ופתאום זה בהרגשה ממש פנימית ואתם לא רוצים לברוח ממנה. הנקודה נותנת הרגשת חיוּת, חיים, פי כך וכך יותר ממה שהרגשתם אי פעם, בכלל. כי אתה כבר מתחיל להיות מחובר עם הדמות כנגדך. ודרך זה יצאת מעצמך, אתה מתחיל להרגיש, את כל העולם אתה יכול להרגיש.
אורן: מה עכשיו אתה צריך לעשות שהנקודה הזאת לא תברח?
כל הזמן להיות בעבודה איתה יחד. זאת אומרת שאם תפסתם את הנקודה הזאת, עכשיו אתם צריכים להשתדל להיות בזוג תמידי.
אורן: מה פירוש?
בהרגשת החיבור הפנימית, שכל הזמן אתם מחוברים.
אורן: מה זה הרגשת זווג תמידי?
אתה תמצא את זה, אתה תרגיש את זה. זה לא הזיווג הבהמי, הגופני. זה משהו שאתה תרגיש שהפנימיות שלה והפנימיות שלך נעשים כאן כאחד. ממש אחד.
ניצה: מה יקרה בפועל, אני ארגיש את הרגשות שלו?
לא שלו, אלא יחד.
ניצה: יחד?
כן. זו מציאות חדשה, שנעשה משניים אחד, ובחיבור הזה יחד, אתם תרגישו מדרגה יותר עליונה. אנחנו קוראים לזה "בורא". למה? כי מהמדרגה הזאת אתם באתם פעם לעולם הזה, נולדתם וגדלתם, והגעתם פתאום במקרה כביכול לחיבור ביניכם. התחתנתם, ועכשיו על ידי העבודה הזאת אתם חוזרים כאילו לאותו השורש.
אורן: נאמר שהרגשנו את זה טיפה, ואחר כך נניח שזה נעלם. מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו?
להתחיל את העבודה מחדש.
אורן: אבל אפשר לעבוד להרבה כיוונים ולהתפזר.
אין כאן כוונים, אתה צריך שוב לתאר לעצמך מה היא רוצה ממך לעומת האגו שלך, ושוב לבנות את עצמך כך משני קווים וקו אמצעי וכן הלאה. והיא גם אותו הדבר. ואז, בקווים האמצעיים אתם מתחברים ושוב מגיעים.
אורן: אחרי שטעמנו פעם ראשונה מהנקודה הזאת, זה לא יכול להיות כמו מצפן? איך אפשר להשתמש בזה בצורה מושכלת?
לא, זה אחר כך כשתהיה בעל ניסיון, בינתיים לא. אלא אתם יכולים לתאר את התמונה הזאת בצורה יותר פשוטה. שלא אתה נמצא בשני קווים, משני אגו וקו אמצעי, והיא משני אגו וקו אמצעי, אלא אתה והיא וקו אמצעי באמצע. כמו שדברנו קודם, ואז כל אחד שמוותר מעצמו מתקדם לאמצע, והיא מוותרת ומתקדמת לאמצע. אז נמצאים שם יחד.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
מתנה נקרא שבגלל שאני אוהב אותך הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי. מתנה זאת מעוררת בחזרה אהבה
אורן: אני רוצה להספיק עוד עיקרון אחד, ברשותך, העיקרון הבא מספר 7. "אהבה נקנית על ידי מעשים. כאשר אדם נותן מתנות לחברו, כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור. בסופו של דבר, חץ ועוד חץ, החומה שבלב האחר נבקעת ונוצר ביניהם איחוד רגשי." בקשר הזוגי בין בני זוג, מה היית מגדיר כמתנה? מתנה זה יכול להיות שאני הולך לחנות וקונה לה טבעת.
לא, האם בדקת קודם שזה מה שהיא צריכה? או שהיא תשחק לפניך שזה מה שהיא צריכה. אולי היא רוצה נעליים חדשות. אולי היא לא צריכה נעליים ולא טבעת, ובמקום זה רוצה לנסוע איתך לחופש לכמה ימים. מתנה זה נקרא שאתה בודק מה היא רוצה. את כל חנויות המתנות הייתי מפרק, זה סתם.
אורן: אספו שם את כל הדברים שאף אחד לא צריך.
כן. וההיפך, אתה צריך לבדוק מה היא רוצה ולהביא לה לפי הרצון שלה. זה נקרא מתנה.
אורן: מתנה יכולה להיות רק חפץ?
לא. הרצון, למלא רצון.
אורן: האם יחס יכול להיחשב למתנה? מתי יחס יכול להיחשב למתנה ולהיות מורגש כמתנה?
אם זה בא מתוך אהבה שלא מחייבת בחזרה.
אורן: לא הבנתי.
זה רק חצי המשפט, אם זה בא מתוך אהבה.
אורן: אז זה מורגש כמתנה?
זאת אומרת, שאני בזה לא מחייב אף אחד. אני בזה בעצם נהנה מהפעולה שלי ולא דורש ממנו בחזרה שום דבר. הוא נותן לי הזדמנות לעשות לו מתנה ואני בזה מרגיש תענוג. אני רואה למשל את אשתי כסבתא, הולכת לקנות מתנה לנכד שלה ליום ההולדת, אז היא צריכה להגיד תודה שיש לו יום הולדת, כי זה בשבילה תענוג לחפש מה לקנות לו, מה הוא צריך, אולי כך, ואולי כך.
אורן: שם זה יותר קל. מה אני עושה בקשר הזוגי?
זו דוגמה מתוך אהבה. אותו הדבר בקשר הזוגי. אתה צריך להתכלל ברצון שלה, ממה היא יכולה לשמוח בשמחה הגדולה ביותר, ואתה הולך ועושה את זה מתוך הרצון שלך למלא את הרצון שלה. ובזה בטוח שאתה לא רוצה כלום. כאן החשבון הוא פנימי, אתה לא רוצה שום דבר ממנה. אם אתה מתייחס אליה כשאתה דורש בחזרה, זו לא מתנה, זה נקרא עסקי חליפין. אבל מתנה זה נקרא "שרק בגלל שאני אוהב אותך, לכן הבאתי לך מתנה ואת לא חייבת לי כלום, זה התענוג שלי".
ניצה: שזה שונה מהעיקרון של ויתור, ששם יש הדדיות, אני נותן ואני דורש חזרה.
כן, מתנה זה מעל זה.
אורן: איך להשתמש באמצעי הזה של מתנה כדי לבנות בינינו חיים חדשים? איך נכון להשתמש באמצעי הזה של המתנה?
על ידי המתנות אתה מראה לה שאתה אוהב אותה, אתה בזה קונה אותה.
ניצה: אבל אנחנו יודעים שבמציאות שלנו הרבה פעמים עושים שימוש לא נכון בזה. אני חושבת שזה מה שאורן אומר. הרבה פעמים עושים את זה גם כלפי בן הזוג, לפעמים גם כלפי הילדים שלנו.
כי אנחנו מביאים את המתנה לא מתוך אהבה, אלא מתוך זה שאני רוצה להרגיע אותה, עשיתי משהו לא בסדר ואני מביא לה כאילו מתנה. זו לא מתנה, זה פיצוי. לא לקרוא לזה מתנות.
אורן: אז מה זה לתת מתנה באמת מתוך אהבה?
כשאני אומר לילד "אם תגמור את בית הספר כך וכך תקבל מתנה". זה לא מתנה, זה תשלום.
אורן: אז לא פיצוי ולא תשלום. איך אני שם את עצמי בפנים?
אתה מראה לה את זה, שקנית ועשית זאת מתוך אהבה.
אורן: לבטא את זה?
בטח, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו". למה? כי אין לזה סיבה. לכל דבר אחר ישנה סיבה, וכאן לא. לכן אתה חייב להודיע ולכן המתנה הזאת ללא סיבה מעוררת מצידו או מצידה בחזרה אהבה. זה לא פיצוי ולא כלום. חייבת להיות כאן תגובה, ותגובה בהתאם לזה תהיה.
אורן: בוא נתסרט את זה ממש. אתה נכנס הביתה ומביא לי מתנה כמו שתיארת פה.
אני צריך לדעת מה אתה רוצה.
אורן: אז זה שלב מקדים.
ודאי, ודאי.
אורן: בוא נזרום. נגיד שביררת מה שאני רוצה.
ביררתי ואני מביא מתנה ועושה את זה בצורה שאני יודע. אני אפילו מספר לה לפני שאני נותן את המתנה, שחשבתי על זה כמה ימים, או חודש ימים, ואפילו אספתי כסף לזה וחיפשתי את זה כדי להביא לך את מה שאני חושב שאת צריכה. ואתה מגדיל, ומגדיל את הדבר, על ידי כמה אתה חושב, כמה אתה מחפש, כמה אתה רוצה להכיר אותה במיוחד. וזה החשוב ביותר, להכיר את הרצון שלה, ואז כנגד הרצון הזה שלה אתה מביא לה מילוי.
וזו אהבה חלוטה ללא שום חשבון, "זה היה התענוג שלי שחבל שנגמר, כי החיפוש וכל הדברים האלה הביאו לי תענוג, מפני שרציתי למלא אותך". זה נקרא מתנה.
אורן: ואז מה היא מרגישה?
תשאל אותה.
ניצה: במשפט ההמשך יש את החומות, "כל מתנה היא כמו חץ שפוגע בלב האחר ועושה בו חור ובסופו של דבר "
כך אנחנו מדברים אם השני האגואיסט, ולא רוצה לקבל ממני כלום וגם נמצא בהתנגשות, זה כלפי אנשים זרים. אבל אם אנחנו מדברים בבת זוג, או בבן זוג, שם כבר יותר קל. ולכן להתחיל במשפחה זה הרבה יותר קל ממה שבמקומות האחרים.
ניצה: זאת אומרת שם החומות לא כאלה נוקשות, חזקות.
אז תתחילו במשפחות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
כל זוג יש לו רגשות שהם אחד. כשזה עובר חייבים לצרף לזה שכל, שיטה ולימוד- קורס אהבה
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: ואתם מצטרפים אלינו כאן לדיונים מרגשים, סוערים, מאוד מאוד עוצמתיים לגבי החיים שלנו, על איך אפשר להפוך את החיים שלנו, ממקום שבו אנחנו כל הזמן מנסים לשרוד ומתמודדים עם צרה מימין וצרה משמאל, למקום שבו מתחילים להנות מהחיים סוף סוף. ואנחנו לומדים להנות מהחיים דרך שדרוג היחס בינינו, בין אנשים. כשהמקום שבו אנחנו לומדים מהרב לייטמן לעשות את השדרוג הזה בתפיסת החיים שלנו כבני אדם, הוא בשלב הראשון הקשר הזוגי, הקשר הקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו. בואו תצטרפו ונראה מה הכנו היום.
הרב לייטמן, באחת מהשיחות הקודמות הרגשנו שאתה שחררת איזו פצצה מאוד רגשית וחזקה, והיום אנחנו רוצים אם אפשר קצת לפתוח אותה. אני אזכיר במה מדובר. אתה אמרת שהמוֹד, התפיסה הטבעית והבסיסית של כל אחד מאיתנו בחיים זה "ואהבתי את עצמי".
זה לא סוד.
אורן: זה לא סוד, נכון. אבל אז אתה דיברת על זה שאם האדם מצליח בדרך האינטראקציה עם בן או בת הזוג שלו לעשות איזה שדרוג לתפיסה והוא מתחיל לבנות איזה יחס חדש שקראת לו "ואהבת לרעך כמוך", המשפט שכולנו מכירים, אז הוא פותח לעצמו איזו דלת קסמים כזו ובה הוא נוגע בדבר שהוא כל כך גבוה, כל כך עוצמתי, כל כך ממלא, כל כך מרחיב אותו כך מבפנים בתוך הלב, שאת כל הריקנות והדברים הלא כל כך נעימים שכל אחד מאיתנו מכיר מהיום יום זה שוטף באיזה אור חדש.
וגם אנשים ששמעו מחוץ לכיתה, אני מזכיר את הסיטואציה למי שצופה בנו, אנחנו כאן בכיתה מדמים מצב שבו ניצה ואני מייצגים גבר ואישה טיפוסיים שלומדים ביחד מהרב לייטמן, שמלמד אותנו איך להשתמש בקשר הזה בינינו כדי לשדרג בעצם את החיים שלנו. ואנשים נוספים, חברים שדיברנו איתם על הדברים האלה אמרו שזה באמת כך, שזה נכון. שיש רגעים בחיים, וכל אחד מכיר אותם, הם לא רבים לצערנו, אבל היו כמה רגעים בחיי כל אדם שבו הוא נגע בעוצמה הזאת של האהבה והוא מרגיש שכן, זה כך. וניצה לא ישנה כבר כמה ימים מרוב התפעלות מזה והיא הכינה הרבה שאלות, איך ניגשים לזה ובאמת ממקסמים את הדבר הזה.
ניצה: אותו רגע שזוג חווה באמת איזו הרגשה מאוד גבוהה, מאוד עילאית, איזו תחושה של אושר שלא באמת נמצא ביום יום, אלא היה איזה רגע. הרגע הזה מלמד אותנו שרגש כזה בכלל קיים כי לפני כן לא היינו מודעים לזה שהוא קיים.
אני לא חושב שזה לא קיים, אני חושב שכל זוג, אם הוא לא נפגש וסוגר את העניינים שלו עם השני מתוך חשבון אלא מתוך רגש, אז יש לו כאלה רגשות שהוא מרגיש שהוא ממש נכלל מהשני, כלול בתוך השני, השני ממש נמצא בו, יש ביניהם פתאום איזו מין התכללות כזאת שאי אפשר לברוח מזה, או זה משהו שהם ממש אחד, מרגישים כל כך קרוב. ואז יש ביניהם איזו הרגשה, הייתי אומר שממש מבלבלת אותם, שבאהבה כזאת הם כאילו "מאבדים את הראש" מה שנקרא.
אבל אנחנו מרגישים את הדברים האלה רק לכמה דקות, נניח לכמה ימים, אולי כמה שבועות, זה תלוי בבני האדם, זה תלוי בתקופה שבה הם חיים, ואחר כך זה עובר. וזה בא לנו מהטבע כדי שאנחנו בהחלט נתקרב זה לזה ונוכל להקים איזה שילוב בינינו שנקרא "משפחה". כי אם לא היה דבר כזה אז היינו כמו חיות, נפגשים לפרקים כשצריכים להיכנס לזיווג ואחר כך עוזבים זה את זה והכל לפי פקודות הטבע הפנימיות. אבל מפני שאנחנו כמו בני אדם צריכים להמשיך את החיים שלנו לשנים רבות, אז הטבע נותן לנו דוגמה איך אנחנו צריכים להיות בזה ואיך להמשיך את ההרגשה הזאת, ההתכללות הזאת שאנחנו אחד ממש, עד כדי כך שאני לא יודע, משהו תופס אותי ואני מבולבל ואני מאבד את הראש ואני כל הזמן חושב על השני.
והדבר הזה מצד אחד באמת מחייה אותי, ומצד שני לא מאפשר לי בכלל לעשות אז שום דבר בחיים. זה מאוד מאוד ממלא את האדם, ממלא את הרגש ולוקח את השכל. אז זו דוגמה שאנחנו מקבלים מהטבע, בוא נגיד דוגמה מבחוץ. מבפנים, מלמעלה, לא חשוב מאיפה, אבל לא ממני. ואחר כך, כשזה עובר, אנחנו צריכים ללמד את האנשים איך לעשות שזה לא יעבור, איך לעשות שהדבר הזה יהיה גם כן מחוזק ויתפתח על ידי השכל. כי על ידי השכל אנחנו מגיעים לאותה הָרגשה שהיתה לנו קודם, אבל היא כבר מאוזנת כך שאני לא מאבד את הראש, שאני יכול לחיות עם זה שנים רבות ולפתח ולפקח על ההרגשה הזאת, ולהיות כלול עם השני. ולא סתם "אהה", לדבר עם השני במילים ללא מילים, אלא שבזה אנחנו נוכל לחלוק התפעלויות והתרגשויות ולמדוד אותם ולדון בהם ובאמת להעביר את זה אחד לשני בצורה יותר ברורה. ולהגדיל את זה יותר ויותר על פני כל מאורעות החיים, ועל פני ההרגל שמפיג כל טעם, וכך להמשיך.
לכן חייבים לצרף לזה שכל, שיטה ולימוד. צריך ללמד אהבה.
ניצה: אז בוא נראה באמת איך אפשר ללמוד אהבה, איך אפשר ללמוד דרך השכל להרגיש אהבה?
אבל מה קורה לנו כשאנחנו רואים זה את זה, כשאתם נפגשתם, פתאום או לא פתאום, לפעמים אנשים נפגשים בכל מיני מקרים הרבה זמן ופתאום קורה משהו, למרות שמזה שנה אולי לא קרה כלום, פתאום הוא רואה, הוא מזהה בה, היא מזהה בו משהו שנדלק. מאיפה זה בא לו או לה? את זה אנחנו לא יודעים, לכן אמרתי שהדברים האלה באים מהטבע. דברים שאין לנו עליהם פיקוח, כמו שהם באים כך הם הולכים. בדרך כלל מאוד מאוד נדיר שזה נשאר, ואז זה הטבע של האנשים המיוחדים האלה שיכולים לשמור על זה או שהם רגילים כך מהבית, יש להם הרגלים. מאוד חשוב איך אנחנו מוכנים מהחיים הקודמים, האם ראינו דוגמאות כאלה בבית, כי מה שאנחנו תופסים בילדות, מה שאנחנו רואים במשפחה שאנחנו גדלים בה, כך בדרך כלל אנחנו נתקדם ונהייה.
כדי לצאת מהבעיה הזאת, כי אנחנו רואים שבעולם היום מי לא מתגרש ומי לא בוגד ומי לא חושב לעזוב ולחתוך אבל נשאר בכל זאת מאין ברירה, זה דבר נדיר. לכן אנחנו צריכים ללמד ממש קורס אהבה. שלא תהייה אהבה ספונטנית כזאת, הייתי אומר מקרית, לא נשלטת, אלא אנחנו עושים בינינו הסכם שבו אנחנו מפתחים את האהבה, מולידים אותה בינינו, ממש מולידים אותה ולא שזה בא מאיזה מקור לא ידוע. ואנחנו מפתחים אותה ומחזיקים אותה כך במה שלא יקרה, והחיים שלנו הם חיים ארוכים. אנחנו יכולים להחזיק אותה בצורה כזו שהיא כל הזמן תיתן לנו תמיכה, הרגשה טובה בתוכה והיא באמת תחמם אותנו לאורך כל החיים. אז "קורס האהבה". הייתי מלמד את זה בבתי ספר ולא כדאי לחכות עד שיבואו זוגות כמוכם לבקש ולשאול מה עושים כדי לחדש אילו רגשות, כדי לא להתרחק עד שזה יתפרק וכן הלאה. כרגיל זה חוסר בחינוך.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
מתחילים קורס בללמד זוגות טבע האדם, משפחה בזמני קדם והיום, אגו שמתפתח
ממה מתחילים את הקורס? קודם כל ללמד כל אחד, בכלל קבוצה של זוגות, חמישה זוגות, עשרה זוגות, הייתי מלמד אותם קודם מהו הטבע האדם, למעשה דיברנו על זה בשיחות הקודמות. מהו טבע האדם, האגו שלנו, האגו שמתפתח, ומשפחה בזמני קדם, משפחה בימי הביניים, משפחה בימים המודרניים ופוסט מודרניים שאנחנו נמצאים בהם היום. עד כמה האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, הוא בעצם המוביל בהכל, עד כמה הוא משתנה בהתאם לזה ולכן עד כמה המסגרת המשפחתית והיחסים במשפחה מתפתחים ומשתנים.
כך שקודם לא היינו צריכים ולא דורשים רגשות כל כך, כי האגו שלנו היה קטן, הוא לא דרש שאנחנו נמלא אותו עד גובה של אהבה, אלא איזו השתתפות, הֶרגל היה מספיק. אז אני רואה בכפר שלי, בשבט שלי, איזו בחורה או בכלל ההורים אומרים לי להתחתן איתה ואני מתחתן ואז אין שום בעיה. מה שכן היום, בגלל כלי התקשורת והעולם שנעשה כל כך רחב, אז הצעירים הם כל כך מפותחים וכל כך מרגישים את העולם הרחב והם לא יכולים להסתפק במשהו מקרי. מתוך האינטרנט והטלוויזיה יש להם כל מיני דוגמאות מה זה נקרא חבר, מה זה נקרא בן זוג, אהבה, בגידה, כל הדברים האלה, התחרות שבזה וכן הלאה. ובאמת הנושא נעשה מאוד מורכב.
והאגו שלנו גדל עד כדי כך שאנחנו ממש לא יודעים מה לעשות עימו, עד כדי כך הוא סובב אותנו ומבלבל אותנו שאנחנו צריכים לדעת איך לנווט אותו, איך לרסן אותו איכשהו. לא להקטין, אלא לדעת איך אנחנו באמת ממלאים אותו בצורה כזו שלא הוא ינהל אותנו אלא אנחנו אותו. אם כך קודם כל אנחנו צריכים להתעלות מעל הטבע שלנו, להיות כל אחד פסיכולוג לעצמו, וגם כן להבין את השני, וגם השני עושה זאת כמוני.
ואז אנחנו מדברים כך, מגובה של אדם לאדם, מראש לראש, ובגובה של האגו שלנו, מלב ללב. ה"לב" זה אחסון של כל הרצונות והתשוקות של האדם. אז יש לנו מוח ולב. וכך כל אחד ואחד מבין את זה ואנחנו צריכים לאזן את המערכות האלה בכל אחד, כך שהמוח יהיה למעלה מהלב ושכל אחד ידע איך להתכלל נכון עם השני. שהמחשבות שלנו יהיו מבינות זה את זה וגם הרצונות שלנו יהיו קרובים זה לזה.
אם אנחנו ניגשים לעניין בצורה כזאת, אז אנחנו כבר נעשים באמת איזה זוג חוקר, זוג בוגר. וזה יכול להיות אפילו ילדים קטנים שאנחנו מלמדים אותם בבית ספר, אבל הגישה עצמה היא כך באמת. רצו לקרוא לה "הזיווג הבוגר" או "הזוג הבוגר". כי זו באמת נקראת "בגרות", אחרת יש לנו זוגות בגילאי 40, 50, שמתנהגים באמת כמו ילדים. ואני שומע מהם את הטענות אחד לשני, שהן ממש כמו טענות של ילדים. כמו ילד קטן שבא לאימא ודורש, כך הם דורשים, רק אחד מהשני, אלה דברים לא מציאותיים.
אלא אנחנו צריכים גם להכיר את הגבולות של כל אחד ואחד, ההגבלות של כל אחד ואחד. זאת אומרת להכיר את המערכת הפנימית של כל אחד. ואז אני מבין עד כמה אני יכול, ובאיזו צורה לא להתקרב לשני, לשמור אותו מזה, או להיכנס בתוכו בכמה דברים, או ממש להדבק בכמה דברים. בדרך כלל אנחנו לומדים את זה מהרבה מאוד מכות בחיים שמהם אנחנו כבר יודעים, על זה אנחנו נשמור ולא נדבר, על זה אנחנו כן יש לנו אולי איזו הסכמה ובזה אנחנו ממש יחד.
אז אפשר לחלק כך לשלושה חלקים את השדה המשותף שלנו. רק השאלה היא איך אחר כך אנחנו גם מקבלים את השדה הזה. שאני משתדל להתעלות מעל האגו שלי ולקבל את הטבע של השני, של הזולת, השדה שלו שהוא "אל תיגע", ואפשר להיות המשותף ואפשר להיות ממש לב בלב. איך אני עובד עם שלושת החלקים שלי יחד עם שלושת החלקים שלו בצורה כזו שכל הזמן אנחנו דואגים איך להתקרב יותר ויותר ולהתחבר בצורה יותר ויותר הכרתית, הבנתית ושהאהבה תיפתח מתוך חישוב, מתוך התחשבות. כי התחשבות זה חישוב, חישוב ההדדי.
וכמו שדברנו אנחנו הולכים בצורה כזו שהאהבה זו החיה המשותפת שאנחנו מגדלים מתוך ויתור הדדי. היה לנו דבר כזה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
לדבר ולהתייחס אליה והיא אלי כמו לאנשים הכי חשובים. תתחיל להתייחס אליה כך ותראה את זה בה
אורן: אז אני רוצה שתדריך אותי, אני הולך איתך. אם אני מבין נכון, עכשיו אתה הולך ללמד אותי מה אני צריך לעשות, איזה תהליך שכלי אני צריך לעשות כדי לעורר בי את הרגשת האהבה, להגיע למצב הזה שבו אני ארגיש שיש לי שטח בה, ויש לה שטח בי, כמו שתיארת.
עכשיו אנחנו רוצים להסכים בינינו, כל אחד הולך להסכים עם השני. קודם כל, עד כמה היא דורשת ממני ועד כמה שאני יכול לדרוש ממנה. בואו נראה עד כמה שאנחנו נוותר מהנוחיות, כל אחד מהאגו שלו, כדי שבפְּניָה, במילים, בסדר היום, בכל מיני דברים שאני אפרגן לה, והיא תעשה אותו דבר בשבילי, כלפָּי, לעומתי, ואנחנו נַראֵה את זה כל אחד לשני בתור דוגמה יפה. זאת נקודה אחת.
נקודה השנייה, אני צריך לדבר אליה ולהתייחס אליה והיא אלי כמו לאנשים הכי יפים, הכי חשובים, הכי חכמים, הכי מיוחדים בעולם.
אורן: מה זה אומר?
לא לפחד ולא לחסוך מלהגיד, "את יפה, את מיוחדת", ועוד ועוד, וגם היא תגיד לך. לחפש מילים כאלה. תבנה מילון מיוחד, עשרים מילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה קשה, ותשתמש בהן כמה שיותר. ההרגל נעשה טבע שני, אתה באמת תתחיל לראות בה את זה.
אורן: לא הבנתי, להגיד לה את זה גם אם אני לא מרגיש?
ודאי.
אורן: ודאי מה?
אף אחד לא דורש ממך רגש. רגש אי אפשר לדרוש, אתה תתחיל להתייחס אליה כך, כמו שהיא.
אורן: אז לא הבנתי.
תצייר לעצמך מלכת יופי שהיית רוצה לראות, לכל אחד טעם משלו, האשה החכמה, עקרת הבית הטובה ביותר, האמא הטובה ביותר, האישה הסקסית הטובה ביותר, תתייחס אליה כך, כאילו שהיא כזאת.
אורן: כשדברת אז ניסיתי לדמיין את זה ולהרגיש.
ואז נכנסת לסחרור?
אורן: לא.
אלא?
אורן: ואז כשאמרת "ועכשיו תתייחס אליה ככה", אז פתחתי את העיניים.
כן.
אורן: וכאילו מה קורה מהדבר המושלם הזה שתיארת, שהיא "ככה וככה"?
ואתה תראה את זה בה, אני בטוח. תתחיל להתייחס ככה, אתה תבין עד כמה שאתה תראה בה את זה.
ניצה: אז אולי לא צריך פשוט לפתוח את העיניים.
אני לא יודע מה זה עיניים.
אורן: "עיניים" זה כשאני פותח, אני רואה את אשתי.
כן, וכך תתייחס אליה. שהיא הכי יפה, שכל מה שיש בה זה באמת היפה ביותר, הטוב ביותר, המושלם ביותר מכל הבחינות. תתחיל להתייחס אליה כך. לעזור לך?
אורן: כן.
אני מתייחס אליה כמו לחבר בקבוצה, הכי גדול, הכי חכם, הנמצא ממש בדבקות עם הבורא ואין יותר ממנו. אם אני אתחבר עמו אני בטוח מתחבר שם עם הבורא. זו אותה שיטה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |