אם אין קשר מיני בין ההורים, אז אין משפחה, כי זה הקשר הכי חזק שיש בין בני אדם, כמו בכל צורות החיים.
אורן: למה יש חשיבות לקיום יחסי מין בין בני זוג?
אני יכול להגיד לך על כך רק דרך חוכמת הקבלה, רק דרך זיווגים עליונים יותר. והתרגום הוא פשוט, כי בלי זה לא יהיה המשך הדור.
אם אתה מדבר על בני אדם, לא על החיות שנפגשות נניח פעם בשנה, עושות זיווג, ואז יש את המשך הדור וגמרנו, בצורה פשוטה. הן עושות הכל בצורה אינסטינקטיבית, הן מסתכלות זו על זו חודש ימים או שבוע ימים בשנה וזהו. אצל בני אדם זה לא קורה כך, הם נמצאים למעלה מהזמן בדברים האלה, למעלה ממקום ומזמן. ולמה? בני האדם צריכים את כל הדברים האלה למשפחה הקבועה, זה לא כמו אצל חיות שמזדווגות ואחר כך עוזבות זו את זו. בהרבה מקרים הזכר בכלל לא מכיר את הצאצאים שלו, הטבע כאן מסדר את הדברים.
אבל אצלנו, מפני שאנחנו בני אדם וצריכים את החיבור בינינו כדי להביא את המשך הדור, אנחנו צריכים לפחות חמש עשרה שנה עד שאנחנו מקימים את הנולד שיהיה אדם. אנחנו צריכים גם להראות לו דוגמאות מאבא ומאימא, מהסביבה, מהכל, כדי לפתח אדם מאותו הנולד, ולכן אנחנו צריכים לתת לו סביבה. אבל כדי לתת לו סביבה, זה לא כמו "עגל בן יומו שור קרי". זאת אומרת, שאחרי יומיים או אפילו אחרי כמה שעות בעל החיים כבר עומד על הרגליים ורץ אחרי אמא, הוא צריך אולי עוד כמה שבועות או שנה אפילו ליניקה, אבל אחר כך הוא בעל חיים רגיל, אין לו בעיה.
אצלנו זה לא כך, האדם צריך לקנות חכמה, הוא צריך לקנות דברים שהוא לא מקבל מאמא, או מהטבע בצורה אינסטינקטיבית. האדם צריך לקנות את כל האדם שבו, הוא צריך משפחה, סביבה, חברים, גברים, נשים, הכל. הוא צריך דוגמאות, הוא צריך המון התרשמויות מהסביבה. אם הוא יגדל רק עם אמא אחת, אז איך אמא אחת יכולה להחזיק אותו, איך היא יכולה להתקיים, איך היא יכולה לספק לו את כל מה שהוא צריך.
זאת אומרת אפילו להמשך הדור האנושי, ואנחנו לא מדברים כאן על דברים יותר גבוהים כי יש לאדם עוד מטרות, אז אנחנו רואים שהאדם חייב להתקיים בחברה גדולה. חברה שמורכבת מסבא וסבתא, מאבא ואמא, מהילדים שלו ומהנכדים שלו. כשכל אחד מוסר לשני, ויש עוד כמוהו, עוד הרבה ברוחב, עד שאנחנו מגיעים בימינו לכך שהאדם זקוק לכל העולם.
אורן: האם אתה יכול לקשור את חינוך הילד בתא המשפחתי, ליחסים מיניים טובים בין ההורים שלו. האם יש קשר, האם הילד מושפע אם זה לא כך?
אם אין קשר מיני בין ההורים, אז אין משפחה, כי זה הקשר הכי חזק שיש בין בני אדם, כמו בכל צורות החיים. אם אין קשר בין מין למין, אז אין המשך החיים.
אצל החיות זה בצורה אינסטינקטיבית, זה כמעט רק כדי להמשיך את הדור. אצל בני אדם זה מעל זה, זה כדי להמשיך את החיים יחד. אל תסתכל על החיים שלנו היום, כי כל החיים זה היה כך. היו סיבות נוספות לכך, אני לא יכולתי להתקיים בלי בת זוג, בן זוג, בלי קרובים, בלי הסובבים אותי, אני חייב להיות במשפחה, אחרת אני לא אוכל לספק לעצמי צרכים כדי להתקיים. זה היה כך במשך כל הדורות, אלא שעכשיו, בדור האחרון, סידרנו לעצמנו כזה מצב שאני לא צריך משפחה. עד לפני כחמישים שנה הייתי חייב משפחה כדי להתקיים, גם במצב שאני חולה, זקן, הייתי חייב וזהו. בחמישים השנים האחרונות זה כבר לא כך, כי העולם נעשה אינטגרלי, גלובלי. אבל אל תסתכל על העולם עכשיו, זה קלקול, ולכן אנחנו מדברים עכשיו איך לתקן.
אדם נברא בצורה כזאת שהוא חייב סביבה, סביבה קבועה, כי הוא חלש, הוא הכי חלש מכולם. הוא לא יכול בלי בגדים, בלי אוכל, בלי חימום, בלי קירור, הוא לא יכול בלי אלפי דברים, ורק סביבה כשכל אחד "איש לרעהו יעזורו", "לכו תתפרנסו זה מזה", יכולה לספק לו.
גם בעניין חינוך הילדים, כשילד גדל הוא לא כמו בהמה שתוך שבועיים כבר מוכן לחיים, ילד צריך חמש עשרה שנה כדי לגדול ולכן אנחנו צריכים מסגרת שבה הוא יגדל. אישה לבד לא יכולה לספק בעצמה את כל זה, אמנם בחמישים השנים האחרונות עשינו כזאת סביבה שגם אישה לבד יכולה לספק הכל לילדים, אבל זה לא טבעי, בזה אנחנו נכנסנו לגילוי הקלקול לכן בחמישים השנים האחרונות הקלקול מתגלה.
אורן: אני אתן דוגמה לשתי משפחות שונות כדי ללמוד משהו מהדוגמה הזאת. במשפחה א' יש אבא ואימא, ונניח שיש להם ילד אחד או כמה ילדים, כשבמשפחה יש יחסים טובים וגם יחסי מין טובים, תקינים, הכל זורם. במשפחה ב' הכל אותו דבר, חוץ מזה שיחסי המין הם לא תקינים, אין שם.
אם כך במשפחה ב' אין קשר נכון וטוב בין ההורים.
אורן: מה ההשלכה של זה?
ההשלכה היא על כל דבר, כי זה מקור החיים. בצורה כלשהי הם צריכים להיות בהסכמה ביניהם גם בקשר הגופני, חייב.
ניצה: האם אפשר לומר שאם הקשר המיני לא טוב, זה מעיד על משהו עמוק, על משהו פנימי יותר בין בני הזוג?
כן, ודאי. אנחנו חייבים להגיע למצב שהם ייהנו זה מזה, מדרְגת הבהמה שבנו ועד לדרגת האדם שבנו. זה יכול להיות בהשלמה כלשהי, קצת יותר או קצת פחות, אבל הם צריכים להרגיש סך הכל מכלול אחד ושטוב להם יחד.
אורן: מהן ההשלכות, מה ההבדל בהשלכות כלפי הילדים בין שני הבתים?
ילדים מרגישים אם יש קשר נכון או לא נכון, טוב או לא טוב, בין אבא ואמא. זה גם נותן לילדים השלכה לכל החיים שלהם. אבל שוב, זה לא בימינו, מחמישים השנים האחרונות אתה לא יכול לקחת דוגמה, כי אצלנו עכשיו אין משפחות. גם אם קיימת משפחה, ואפילו שהכל בסדר בין הגבר והאשה, אז הילדים בכלל לא איתם, הם בחדר שלהם עם המחשב. לא אכפת להם מאבא ואימא, שיעזבו אותם לנפשם. כיום זאת לא דוגמה.
אורן: לסיכום, אולי נסיים את השיחה במשהו קצת יותר אופטימי.
לא יהיה כלום אופטימי. רק אם אנחנו נעבוד נכון ביחסים בין גבר ואישה, כדי הביא להם את הזיווג הנכון, אז תהייה משפחה נכונה. הילדים יקבלו דברים שיחזרו ליחסים במשפחה ובין בני האדם, במקום יחסים עם מחשב.
אורן: בנימה אופטימית זאת נסיים, ועד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
כל זוג יש לו רגשות שהם אחד. כשזה עובר חייבים לצרף לזה שכל, שיטה ולימוד- קורס אהבה
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: ואתם מצטרפים אלינו כאן לדיונים מרגשים, סוערים, מאוד מאוד עוצמתיים לגבי החיים שלנו, על איך אפשר להפוך את החיים שלנו, ממקום שבו אנחנו כל הזמן מנסים לשרוד ומתמודדים עם צרה מימין וצרה משמאל, למקום שבו מתחילים להנות מהחיים סוף סוף. ואנחנו לומדים להנות מהחיים דרך שדרוג היחס בינינו, בין אנשים. כשהמקום שבו אנחנו לומדים מהרב לייטמן לעשות את השדרוג הזה בתפיסת החיים שלנו כבני אדם, הוא בשלב הראשון הקשר הזוגי, הקשר הקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו. בואו תצטרפו ונראה מה הכנו היום.
הרב לייטמן, באחת מהשיחות הקודמות הרגשנו שאתה שחררת איזו פצצה מאוד רגשית וחזקה, והיום אנחנו רוצים אם אפשר קצת לפתוח אותה. אני אזכיר במה מדובר. אתה אמרת שהמוֹד, התפיסה הטבעית והבסיסית של כל אחד מאיתנו בחיים זה "ואהבתי את עצמי".
זה לא סוד.
אורן: זה לא סוד, נכון. אבל אז אתה דיברת על זה שאם האדם מצליח בדרך האינטראקציה עם בן או בת הזוג שלו לעשות איזה שדרוג לתפיסה והוא מתחיל לבנות איזה יחס חדש שקראת לו "ואהבת לרעך כמוך", המשפט שכולנו מכירים, אז הוא פותח לעצמו איזו דלת קסמים כזו ובה הוא נוגע בדבר שהוא כל כך גבוה, כל כך עוצמתי, כל כך ממלא, כל כך מרחיב אותו כך מבפנים בתוך הלב, שאת כל הריקנות והדברים הלא כל כך נעימים שכל אחד מאיתנו מכיר מהיום יום זה שוטף באיזה אור חדש.
וגם אנשים ששמעו מחוץ לכיתה, אני מזכיר את הסיטואציה למי שצופה בנו, אנחנו כאן בכיתה מדמים מצב שבו ניצה ואני מייצגים גבר ואישה טיפוסיים שלומדים ביחד מהרב לייטמן, שמלמד אותנו איך להשתמש בקשר הזה בינינו כדי לשדרג בעצם את החיים שלנו. ואנשים נוספים, חברים שדיברנו איתם על הדברים האלה אמרו שזה באמת כך, שזה נכון. שיש רגעים בחיים, וכל אחד מכיר אותם, הם לא רבים לצערנו, אבל היו כמה רגעים בחיי כל אדם שבו הוא נגע בעוצמה הזאת של האהבה והוא מרגיש שכן, זה כך. וניצה לא ישנה כבר כמה ימים מרוב התפעלות מזה והיא הכינה הרבה שאלות, איך ניגשים לזה ובאמת ממקסמים את הדבר הזה.
ניצה: אותו רגע שזוג חווה באמת איזו הרגשה מאוד גבוהה, מאוד עילאית, איזו תחושה של אושר שלא באמת נמצא ביום יום, אלא היה איזה רגע. הרגע הזה מלמד אותנו שרגש כזה בכלל קיים כי לפני כן לא היינו מודעים לזה שהוא קיים.
אני לא חושב שזה לא קיים, אני חושב שכל זוג, אם הוא לא נפגש וסוגר את העניינים שלו עם השני מתוך חשבון אלא מתוך רגש, אז יש לו כאלה רגשות שהוא מרגיש שהוא ממש נכלל מהשני, כלול בתוך השני, השני ממש נמצא בו, יש ביניהם פתאום איזו מין התכללות כזאת שאי אפשר לברוח מזה, או זה משהו שהם ממש אחד, מרגישים כל כך קרוב. ואז יש ביניהם איזו הרגשה, הייתי אומר שממש מבלבלת אותם, שבאהבה כזאת הם כאילו "מאבדים את הראש" מה שנקרא.
אבל אנחנו מרגישים את הדברים האלה רק לכמה דקות, נניח לכמה ימים, אולי כמה שבועות, זה תלוי בבני האדם, זה תלוי בתקופה שבה הם חיים, ואחר כך זה עובר. וזה בא לנו מהטבע כדי שאנחנו בהחלט נתקרב זה לזה ונוכל להקים איזה שילוב בינינו שנקרא "משפחה". כי אם לא היה דבר כזה אז היינו כמו חיות, נפגשים לפרקים כשצריכים להיכנס לזיווג ואחר כך עוזבים זה את זה והכל לפי פקודות הטבע הפנימיות. אבל מפני שאנחנו כמו בני אדם צריכים להמשיך את החיים שלנו לשנים רבות, אז הטבע נותן לנו דוגמה איך אנחנו צריכים להיות בזה ואיך להמשיך את ההרגשה הזאת, ההתכללות הזאת שאנחנו אחד ממש, עד כדי כך שאני לא יודע, משהו תופס אותי ואני מבולבל ואני מאבד את הראש ואני כל הזמן חושב על השני.
והדבר הזה מצד אחד באמת מחייה אותי, ומצד שני לא מאפשר לי בכלל לעשות אז שום דבר בחיים. זה מאוד מאוד ממלא את האדם, ממלא את הרגש ולוקח את השכל. אז זו דוגמה שאנחנו מקבלים מהטבע, בוא נגיד דוגמה מבחוץ. מבפנים, מלמעלה, לא חשוב מאיפה, אבל לא ממני. ואחר כך, כשזה עובר, אנחנו צריכים ללמד את האנשים איך לעשות שזה לא יעבור, איך לעשות שהדבר הזה יהיה גם כן מחוזק ויתפתח על ידי השכל. כי על ידי השכל אנחנו מגיעים לאותה הָרגשה שהיתה לנו קודם, אבל היא כבר מאוזנת כך שאני לא מאבד את הראש, שאני יכול לחיות עם זה שנים רבות ולפתח ולפקח על ההרגשה הזאת, ולהיות כלול עם השני. ולא סתם "אהה", לדבר עם השני במילים ללא מילים, אלא שבזה אנחנו נוכל לחלוק התפעלויות והתרגשויות ולמדוד אותם ולדון בהם ובאמת להעביר את זה אחד לשני בצורה יותר ברורה. ולהגדיל את זה יותר ויותר על פני כל מאורעות החיים, ועל פני ההרגל שמפיג כל טעם, וכך להמשיך.
לכן חייבים לצרף לזה שכל, שיטה ולימוד. צריך ללמד אהבה.
ניצה: אז בוא נראה באמת איך אפשר ללמוד אהבה, איך אפשר ללמוד דרך השכל להרגיש אהבה?
אבל מה קורה לנו כשאנחנו רואים זה את זה, כשאתם נפגשתם, פתאום או לא פתאום, לפעמים אנשים נפגשים בכל מיני מקרים הרבה זמן ופתאום קורה משהו, למרות שמזה שנה אולי לא קרה כלום, פתאום הוא רואה, הוא מזהה בה, היא מזהה בו משהו שנדלק. מאיפה זה בא לו או לה? את זה אנחנו לא יודעים, לכן אמרתי שהדברים האלה באים מהטבע. דברים שאין לנו עליהם פיקוח, כמו שהם באים כך הם הולכים. בדרך כלל מאוד מאוד נדיר שזה נשאר, ואז זה הטבע של האנשים המיוחדים האלה שיכולים לשמור על זה או שהם רגילים כך מהבית, יש להם הרגלים. מאוד חשוב איך אנחנו מוכנים מהחיים הקודמים, האם ראינו דוגמאות כאלה בבית, כי מה שאנחנו תופסים בילדות, מה שאנחנו רואים במשפחה שאנחנו גדלים בה, כך בדרך כלל אנחנו נתקדם ונהייה.
כדי לצאת מהבעיה הזאת, כי אנחנו רואים שבעולם היום מי לא מתגרש ומי לא בוגד ומי לא חושב לעזוב ולחתוך אבל נשאר בכל זאת מאין ברירה, זה דבר נדיר. לכן אנחנו צריכים ללמד ממש קורס אהבה. שלא תהייה אהבה ספונטנית כזאת, הייתי אומר מקרית, לא נשלטת, אלא אנחנו עושים בינינו הסכם שבו אנחנו מפתחים את האהבה, מולידים אותה בינינו, ממש מולידים אותה ולא שזה בא מאיזה מקור לא ידוע. ואנחנו מפתחים אותה ומחזיקים אותה כך במה שלא יקרה, והחיים שלנו הם חיים ארוכים. אנחנו יכולים להחזיק אותה בצורה כזו שהיא כל הזמן תיתן לנו תמיכה, הרגשה טובה בתוכה והיא באמת תחמם אותנו לאורך כל החיים. אז "קורס האהבה". הייתי מלמד את זה בבתי ספר ולא כדאי לחכות עד שיבואו זוגות כמוכם לבקש ולשאול מה עושים כדי לחדש אילו רגשות, כדי לא להתרחק עד שזה יתפרק וכן הלאה. כרגיל זה חוסר בחינוך.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
יש לנו מקום שאנחנו באהבה, מקום שאנחנו בהבנה ובבירורים, ומקום שלא נוגעים בו.
אורן: הדגשתי משפט שאמרת קודם, אמרת שיש לי בלב שלך שטח, ולך יש בלב שלי שטח.
כן. אם אנחנו נמצאים בדרך, אז יש לנו שלושה מקומות. יש מקום משותף ששם אנחנו נמצאים באהבה, ויש מקום משותף ששם אנחנו נמצאים בהבנה ובבירורים. אנחנו רוצים את המקום הזה כי הוא המקום של הבחירה החופשית, אנחנו רוצים לקרב גם אותו ולמלא גם אותו באהבה. ויש מקום שאנחנו בינתיים בכלל לא נוגעים בו, זאת אומרת יש לה הסתכלות משלה ולי יש הסתכלות משלי, היא אוהבת משהו שאני לא אוהב וחושבת על משהו שאני לא חושב. יש גם דברים כאלה, אנחנו בני אדם וכל אחד מאיתנו הוא איזו מין מערכת מורכבת. בדרך כלל אני מחלק את הכל לשלושה חלקים, למרות שאחר כך אפשר לחלק עוד, אבל נניח שהם שלושה חלקים. גם כל חלק מתחלק לשלושה, יש בזה הרבה פרטים, אבל בינתיים זה מספיק.
אורן: התרשמתי מהמשפט הזה, כי אמרת שבשטח הזה שיש לי בלב שלה, ולה בלב שלי, שם אנחנו מרגישים כאילו אחד את השני. כמו שאני מרגיש אותה בלב שלי, כך גם היא מרגישה.
על כך אין לנו ויכוח, זה נמצא בינינו. זו האהבה הראשונה, הבסיסית שבלעדיה אנחנו לא מתחילים. אם אין לנו את זה, אז אנחנו כמו מלך ומלכה שמחתנים אותם והם לא יודעים כלום, מביאים אותם יחד והם לאט לאט מתחילים להכיר זה את זה ולהתחתן, זאת אומרת זה נעשה לפי חשבון, אין בהם את נקודת האהבה המשותפת. בדרך כלל בחור ובחורה מתחתנים מפני שהם בכל זאת נמשכים זה לזה, יש ביניהם איזה משהו, לפחות נקודה אחת.
אורן: כאדם שנשוי לא מעט שנים התרשמתי מהמשפט הזה, נזכרתי שיש כזה דבר, ואני מניח שרוב הזוגות סטטיסטית נשואים יותר משעתיים.
זה הזכיר לך כמה רגעים שהיו לפני כך וכך שנים.
אורן: בדיוק. ועכשיו אנחנו לא באיזו סיטואציה אמיתית בשיחת בסלון, אלא אנחנו פה כזוג שרוצה לעשות שינוי ושדרוג בחיים שלו, באנו ללמוד ממך איך לבנות את הדבר החדש הזה.
לכן אני פונה לשכל ולא לרגש. כי אם אני אפנה לרגש ואגיד לכם, אתם זוכרים איך לפני חמש עשרה שנה הייתם מתחבקים ואוהבים, ואיך התפעלתם, אז היא תגיד עליך "הייתי מטומטמת משוגעת, לא ידעתי מה אני עושה, ובכלל הייתי צעירה". אתה אולי תגיד אותו דבר, כי אנשים לא מבינים שהדבר הזה שמגיע אליהם הוא טבעי, הורמונלי, בהמי, הוא לגמרי גשמי ואין בזה שום דבר. איך פתאום יש התלהבות זה מזה, ממה יש לי להתלהב, מהעיניים שלה, מהרגליים שלה. ממה היא התלהבה, האם מהשכל שלך, מהגבריות שלך, זה לפי ההורמונים, לפי איך שאנחנו מריחים זה את זה. אנחנו עדיין לא מבינים את זה בדיוק, אפשר להסביר בקורס שלנו לזוג המאושר איך זה קורה, יש לנו כבר מספיק ידיעות על כך.
הכל הורמונאלי, הכל מתבסס לפי הריח, לפי ההרגלים, לפי הסטנדרטים למיניהם ששמענו. ואם אלה סטנדרטים מלאכותיים, אז הם משתנים. אם זה שייך לגוף שלי ואני רגיל לזה כמו אצל אמא שלי, או כי כך גדלתי, אז זה משהו יותר יציב. אם זה ממש לפי הטבע שלי, לפי הריח ולפי דברים כאלה שממש נסתרים והם עובדים עלי בתת ההכרה, אז זה עוד יותר חזק. נוכל לדבר על כך, אבל זה שייך ממש לפסיכולוגיה תת הכרתית.
נניח שאז היית "מטומטמת" וגם אתה היית "מטומטם", מפני שכל זה היה ללא שכל, אבל עכשיו אנחנו רוצים להוסיף שכל לכל הדברים האלה ולעורר אותם, ואם לעורר אותם מהעבר זה אפשרי רק על ידי השכל. לעורר אתכם לאותה ההרגשה המשותפת שהייתה לכם, כשהייתם ממש יד ביד, כל הזמן טיילתם ולא יכולתם להיפרד שעות על גבי שעות. משהו בער ביניכם ונראיתם כמו זוג מטומטמים עם מין חיוך כזה על השפתיים. אם כך למה שאותה הרגשה פנימית לא תהיה לכם עכשיו, היא בכל זאת יכולה להמתיק לכם את החיים ולתת להם טעם. בזה הייתם גם מקרינים לילדים שלכם ולכל הסביבה איזו מין הרגשה יפה, חמה, טובה. אני כבר לא מדבר על כך שגם לפי המחקרים זה מאוד מוסיף לבריאות בכל הרמות, לכן אנחנו פונים לשכל.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
לדבר ולהתייחס אליה והיא אלי כמו לאנשים הכי חשובים. תתחיל להתייחס אליה כך ותראה את זה בה
אורן: אז אני רוצה שתדריך אותי, אני הולך איתך. אם אני מבין נכון, עכשיו אתה הולך ללמד אותי מה אני צריך לעשות, איזה תהליך שכלי אני צריך לעשות כדי לעורר בי את הרגשת האהבה, להגיע למצב הזה שבו אני ארגיש שיש לי שטח בה, ויש לה שטח בי, כמו שתיארת.
עכשיו אנחנו רוצים להסכים בינינו, כל אחד הולך להסכים עם השני. קודם כל, עד כמה היא דורשת ממני ועד כמה שאני יכול לדרוש ממנה. בואו נראה עד כמה שאנחנו נוותר מהנוחיות, כל אחד מהאגו שלו, כדי שבפְּניָה, במילים, בסדר היום, בכל מיני דברים שאני אפרגן לה, והיא תעשה אותו דבר בשבילי, כלפָּי, לעומתי, ואנחנו נַראֵה את זה כל אחד לשני בתור דוגמה יפה. זאת נקודה אחת.
נקודה השנייה, אני צריך לדבר אליה ולהתייחס אליה והיא אלי כמו לאנשים הכי יפים, הכי חשובים, הכי חכמים, הכי מיוחדים בעולם.
אורן: מה זה אומר?
לא לפחד ולא לחסוך מלהגיד, "את יפה, את מיוחדת", ועוד ועוד, וגם היא תגיד לך. לחפש מילים כאלה. תבנה מילון מיוחד, עשרים מילים כאלה, אתה תראה עד כמה שזה קשה, ותשתמש בהן כמה שיותר. ההרגל נעשה טבע שני, אתה באמת תתחיל לראות בה את זה.
אורן: לא הבנתי, להגיד לה את זה גם אם אני לא מרגיש?
ודאי.
אורן: ודאי מה?
אף אחד לא דורש ממך רגש. רגש אי אפשר לדרוש, אתה תתחיל להתייחס אליה כך, כמו שהיא.
אורן: אז לא הבנתי.
תצייר לעצמך מלכת יופי שהיית רוצה לראות, לכל אחד טעם משלו, האשה החכמה, עקרת הבית הטובה ביותר, האמא הטובה ביותר, האישה הסקסית הטובה ביותר, תתייחס אליה כך, כאילו שהיא כזאת.
אורן: כשדברת אז ניסיתי לדמיין את זה ולהרגיש.
ואז נכנסת לסחרור?
אורן: לא.
אלא?
אורן: ואז כשאמרת "ועכשיו תתייחס אליה ככה", אז פתחתי את העיניים.
כן.
אורן: וכאילו מה קורה מהדבר המושלם הזה שתיארת, שהיא "ככה וככה"?
ואתה תראה את זה בה, אני בטוח. תתחיל להתייחס ככה, אתה תבין עד כמה שאתה תראה בה את זה.
ניצה: אז אולי לא צריך פשוט לפתוח את העיניים.
אני לא יודע מה זה עיניים.
אורן: "עיניים" זה כשאני פותח, אני רואה את אשתי.
כן, וכך תתייחס אליה. שהיא הכי יפה, שכל מה שיש בה זה באמת היפה ביותר, הטוב ביותר, המושלם ביותר מכל הבחינות. תתחיל להתייחס אליה כך. לעזור לך?
אורן: כן.
אני מתייחס אליה כמו לחבר בקבוצה, הכי גדול, הכי חכם, הנמצא ממש בדבקות עם הבורא ואין יותר ממנו. אם אני אתחבר עמו אני בטוח מתחבר שם עם הבורא. זו אותה שיטה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אני מתייחס אליה כאילו היא המושלמת ביותר על ידי המחשבה, בדמיון מודרך. זה נקרא לעשות ויתור בצורה הדדית. בלי זה לא תגיע לאהבה
ניצה: אז בוא נראה מה הבנתי עד כה. אנחנו בסעיף 2 וזה השלב ראשון. אני צריך לדמיין, לצייר כאילו בעיני רוחי את האישה המושלמת מכל הבחינות וההיבטים ולממש, לעבור תחום תחום בחיינו. "הכי זה והכי זה" וכן הלאה. זה תהליך שאני עושה עם עצמי בתוכי?
כן. אבל אתה צריך להראות לה שאתה מתייחס אליה כך.
אורן: רגע, עוד אין מה להראות, אני עוד לא בזה בכלל.
קודם אתה צריך לבנות תכנית בפנים.
אורן: בשלב הראשון אני בונה את זה ככה, אם אני הבנתי אותך, אתה מדגיש שיש כאן כמה שיותר פרטים וכמה שיותר תחומים. לא כללי, ממש פרטת, גם בתחום הזה וגם בתחום הזה וכן הלאה.
אתה צריך לבנות תבנית.
אורן: עשירה.
כן.
אורן: עשירה שבאמת מתפרשת על כל החיים.
על כל מקרי החיים.
אורן: אני מניח שזה לא כל כך קשה. כי אתה אמרת לי "בוא תפנטז על הכי הכי טוב בהכל". מה הבעיה? כל אחד יכול.
אז אתה בא אליה.
אורן: חכה, אתה עוד לא בא, רגע.
ואתה נניח אומר לה "איזה שערות יש לך", וכן הלאה. אתה עובד, זאת עבודה. אתה עובד על תִכנות עצמך והיחסים ביניכם בצורה כזאת.
אורן: ואז אני מתעלם מהמציאות.
איזו מציאות? אין מציאות. מציאות זה מה שאתה מצייר לעצמך. אתה מבין באמת את המציאות? חוץ מזה שחיים יחד אתה רואה את הפרטנר? אתה לא רואה אותו, אתה כל כך רגיל שלפעמים אתה מסתכל כאילו קצת מהצד, אז אתה רואה בו משהו, אבל לא רואים אחד את השני, רואים קצת פנימה זה את זה. אנחנו לא רואים. אולי לגברים זה קצת יותר קשה, כי מהטבע הם קצת יותר שטחיים, אבל אישה רואה קצת יותר פנימה את הגבר. לה זה יותר קל.
אורן: מה לעשות? אני גבר.
אתה צריך יותר תיקונים. כן.
אורן: אז אולי אני קצת "מפגר" פה בכיתה, אבל זה המצב. עד לדמיונות אני הבנתי לגמרי מה לעשות, יש לי ציור כזה עשיר, מגוון של האישה המושלמת שהייתי רוצה שתהיה לי.
ובאמת היא נמצאת.
אורן: מי היא? זה בדמיון.
לא. עכשיו זה ממש בחיים.
אורן: יש לי כזה ציור, הנה הוא כאן ואני חי בו והוא ממש ממלא אותי שמחה.
כן. אתה נמצא ביחס כזה אליה, בדמיון מודרך, אתה רוצה לראות אותה כזאת.
אורן: מה אני עושה פראקטית? אני ציירתי, יש לי את זה פה, הנה אני מחזיק את הציור הזה.
כן.
אורן: עכשיו אני עוד לא פותח את העיניים, אני מתקרב כאילו לכִּוונה.
ומרגיש.
אורן: אני אמחק אותה קודם כל. שהיא לא תהיה קיימת ואני אציף את זה.
כן.
אורן: היא לא קיימת, היא התאדתה.
כן.
אורן: אני לא רואה אותה, אני רואה את זה.
עכשיו אתה מלביש את זה עליה.
אורן: אני שם על עצמי כמו משקפיים של מה שציירתי.
כן.
אורן: הלאה, מה עכשיו?
מלביש את הדמות הזאת שציירת, עליה. מהרגע הזה והלאה היא כזאת.
אורן: תסלח לי, אולי אני אהיה כזה קצת ארצי, אבל נניח בציור שלי דמיינתי אישה שפיזיולוגית נראית אחרת. יש לה שיער שחור, אני ציירתי פה בלונדינית. מה אני עושה עכשיו רואה אותה בלונדית? שולח אותה לצבוע שיער? מה אני עושה?
לא. אתה לא מצייר, אתה צריך לראות בה את כל הדברים המושלמים. מה שיש בה, רק בצורה המושלמת. תעשה את זה אפילו מצד האגו, בגלל שזאת אשתי, מה שיש בה זה הכי טוב.
אורן: לא הבנתי.
שוב, זאת עבודה במוח ולמרות שאני הייתי מצייר לעצמי משהו אחר אם זאת הייתה דמות לגמרי מנותקת מהחיים, אני הולך ומתייחס אליה כאילו שהיא הטובה ביותר, החכמה ביותר, היפה ביותר, ממש המושלמת ביותר. כך אני מתייחס אליה. אתה מצייר איזו אישה בלונדינית, תתייחס אליה כאילו שהיא בלונדינית, לא חשוב. יש בה את כל היופי של עולם, יש לה את כל הדברים הטובים שבעולם. אתה חייב לעשות את זה כך, אתה צריך להעלות אותה לדרגת מלכה.
אורן: איך אני עושה את זה?
על ידי המחשבה. תתמודד עם זה, תתמיד בזה.
אורן: ממה אני מתחיל?
אתה מתחיל מזה שכל מה שיש בה הוא מושלם. העיניים שלך ולא יראו. אתה מסתכל עליה ואתה רוצה לראות בה דברים מושלמים, ואת מה שאתה לא רואה זה האגו שלך כך מקלקל. אתה חייב לעשות את זה.
אורן: לא הבנתי בדיוק מה אני צריך לעשות. הבנתי ששינינו כיוון, האם הבנתי אותך נכון?
לא, זה לא שינוי. מצדי אין שום שינוי.
אורן: אז ההוראה החדשה שנתת היא, "תתייחס אליה כאילו יש לה כל מה שאתה רוצה".
אמרתי "כמו", לא אמרתי שתצייר בלונדינית עם רגליים בגובה שני מטר, ולא יודע איזה אוזניים, ועוד משהו.
אורן: אז את זה לא לעשות.
תצייר אפילו את זה, זה לא חשוב, זה לא הצבע, זה לא הגובה, זה ההערכה שאם כך היית מתאר איזו דמות, אז עכשיו תדביק את ההערכה הזאת עליה. זה לא פרמטרים פיזיולוגים אלא שאת היחס שלך לאותה הדמות, עכשיו תעביר אליה. את יכולה להסביר לו את זה? את הבנת את זה.
ניצה: כן, אני מנסה להבין, איך גורמים להדבקה הזאת?
הכל זה בדמיון מודרך, אין כאן שום דבר, ואין כאן שום בעיה. אדם יכול לתכנת את עצמו כך שבמקום חתול הוא יראה סוס. הכל זה בדמיון. הכל על ידי העבודה הפנימית, ממש כך, אין שום בעיה. כך אנחנו צריכים לעשות זה עם זה. תתחיל לעשות את זה בבית ואתה תראה שזה אפשרי, אתה תמצא לזה מילים. אני לא עובד עם זוגות ולכן אין לי אוצר מילים לזה. כשמתחילים לעשות כך, בצורה הדדית, בהכרה, בהבנה, בדיבור על זה, בכך שמלמדים זה את זה.
אורן: מה פירוש ללמד?
ככה, אני רואה אותה במשקל תשעים קילו, נמוכה, עם לשון הרע לפעמים פה ושם, והיא יורדת עלי, וכך מתנהגת, ובבית לא הכל כל כך מסודר כמו שהייתי רוצה, אבל אני מקבל את היחס שלה לכל הדברים כיחס מעולה, אידיאלי. זה מה שאני עושה. זה נקרא לעשות ויתור, כמו שדיברנו. זה הויתור. ואותו הדבר היא.
אנחנו מתחילים לעשות ויתור, בצורה כזאת הכרתית, הדדית, ולהתייחס כך זה לזה. תוך כמה תרגילים כאלה, כמה ימים, שבוע ימים, אתה פתאום מגלה שהכל השתנה. שאתה באמת מסתכל עליה ככה, היא מסתכלת עליך ככה, ובשטח המשותף שאתם כך עושים זה את זה, יש לכם אהבה.
אורן: אני יוכל לתת דוגמה?
דוגמא? תעשה את זה בבית.
אורן: דוגמא שעליה אני שואל איך ליישם את מה שאתה אומר.
כן.
אורן: ניקח תחום אחר, לא נתונים פיזיולוגים של צורת הגוף שלה. נניח שאני נכנס הביתה והבית מבולגן, תוהו ובוהו.
כן. ואשתך שוכבת על הספה וצופה בכדורגל.
אורן: אפילו אם היא לא שוכבת על הספה. אני בטבע שלי צריך שהכל יהיה מסודר מאד, "טיפ טופ". ואני נכנס הביתה לבלאגן, וזה כך יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. אם אני רוצה לעשות את התרגיל הזה שאתה נותן, אז מה אני צריך לעשות עכשיו? אני נכנס, פותח את הדלת, עייני חושכות כרגיל, כמו כל יום, ועכשיו אני מתחיל את העבודה הפנימית הזאת.
כן.
אורן: או אולי כדאי שאני אכין את עצמי עוד לפני שאפתח את הדלת, כי אני כבר יודע איזו תמונה אני אראה, אז אכין את עצמי כבר בכניסה לפני שאפתח את הדלת ואראה אותה בעיניים.
ודאי.
אורן: נדבר עכשיו רק על הנקודה הזאת כדי שאני אבין ואז אני אשליך אותה על כל שאר התחומים. אני יודע שכשאני אפתח את הדלת, הבית יהיה מבולגן כי כל יום הוא מבולגן בכל השנים שאני איתה. אז אני אומר לעצמי, "אם אתה חולם, שתהיה לך אישה מסודרת ובית מסודר, אז תשליך את זה עליה ".
אתה מתייחס לאישה, לא למציאות שאתה רואה. אתה מתייחס אליה כאילו היא המסודרת, כאילו היא היפה, כאילו היא הטובה ביותר, מספיקה את הכל, עושה במאה אחוז הכל. פשוט כך אתה מתייחס אליה. אתה לא משנה את המציאות בינתיים, אחר כך אתה תראה עד כמה שאתה גם תראה מציאות אחרת, אלא אתה מתייחס אליה כך, כמו שהיא הבלונדינית, שהיא רכה וטובה בכל דבר, הבית מסודר, הכל מחכה לך על השולחן, לא מקרונים על השולחן אלא סטיק, או חצי עוף עם אורז, ומה שאתה אוהב. כך אתה מתייחס אליה, כאילו זה כך.
אורן: זאת אומרת, למרות שהבית מבולגן.
אתה לא רואה אותו.
אורן: אני לא מתייחס לזה.
כן.
אורן: אני לא מתייחס לזה, אלא עושה משחק. אני משחק עם עצמי ב"כאילו", אני מצייר לעצמי שנניח הייתי נכנס עכשיו הביתה והבית היה מסודר כמו שאני חולם מאז שהתחתנתי, ולא ראיתי בעיניי מאז.
כן.
אורן: אני מדמיין שהייתי חווה את זה סוף סוף. ונניח שזה היה קורה, אז עד כמה הייתי שמח, ואת השמחה הזאת אני עכשיו מלביש עליה. זאת אומרת, אני עוצם את העיניים, לא מסתכל, מוריד את המשקפיים מחוץ לדלת כדי לא לראות את הבית באמת. וכולי התפעלות מאיך היא סידרה את הבית.
לא, אתה מתייחס כך בלי להוריד את המשקפיים.
אורן: בלי להוריד משקפיים? אבל הבית מבולגן.
זה לא חשוב, אתה מתייחס כאילו לא.
אורן: מתייחס כאילו הוא מסודר.
כן, אבל בלי להוריד משקפיים.
אורן: אמרתי כי כך זה כאילו בתפיסה שלי. האם אני כאילו נותן קרדיט, מה אני עושה?
לא קרדיט לעתיד.
אורן: אבל הבית מבולגן, אז אני משחק שכאילו הוא מסודר?
כן.
אורן: איזה יופי זה.
הכל מסודר.
אורן: הבית כאילו מסודר.
זה כבר מסודר בעיני. זהו. זה כבר מסודר. אני קיבלתי את זה ככה.
אורן: כאילו.
לא, לא כאילו. בעיני זה מסודר? איכשהו, יותר טוב ממה שבעיניה.
אורן: בעיניה זה מסודר.
יופי, אז קיבלתי. ואפילו שגם בעיניה זה לא מסודר.
אורן: לה זה בטוח לא מפריע, כי אם זה היה מפריע אז הבית היה כבר מסודר.
לא, אני לא יודע, אולי היא רק עכשיו באה מהעבודה.
אורן: לא, זה באופן קבוע, זה לא קשור.
זה לא חשוב לי, אני לא מחפש סיבות למה כן ולמה לא.
אורן: אז מה אני כן מחפש?
אני מחפש רק איך לראות דברים מושלמים. אותה, וכל מה שתלוי בה. זה פשוט, אני לא יודע איך להגיד. היא האמא הכי טובה לילדים שלי, בעלת הבית הכי טובה, הטבחית הכי טובה, המנקה הכי טובה, פרטנרית שלי ביחסים אינטימיים הכי טובה, הכל הטוב ביותר.
אורן: בכאילו.
כך אני מקבל אותה, נקודה. אני עובד על עצמי לקבל אותה כך. זו עבודה, בלי זה לא תגיע לאהבה. אהבה תגיע אליכם מתוך כך שאתם תראו זה לזה עד כמה שאחד כך מקבל את השני, עד כמה השני הוא רצוי, עם כל השלילה שבו וכל הבעיות שבו. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את התינוק שלי, "הילד שלי הוא הכי יפה בעולם", אבל יכולים להגיד, "אי אפשר לנגוע בו, אילו אוזניים ואיזה אף", אבל איך האמא מלקקת אותו? ככה זה, כי זה שלה.
אורן: מה הבטחת עכשיו שיקרה אם אני אתאמץ בתרגולים האלה?
אתה תראה שזה ככה בסופו של דבר. האהבה ביניכם, בשטח המשותף שבו אתם מסתכלים זה על זה ככה, האהבה שם תגדל ואתם תראו שאתם לא צריכים שום דבר חוץ מזה. ואפילו אם יגדלו עוד כל מיני בעיות וכאילו חוסר באילו סיפוק זה מזה, זה רק ייתן ביניכם עוד יותר אפשרות להגיע לפשרות, לויתורים ולאהבה.
זה נקרא "על כל הפשעים תכסה האהבה". היא לא יכולה לגדול ולהתקיים אלא רק על הפשעים שדווקא עליהם מגדלים את האהבה. וזה חמור מאוד אם אין את הפשעים הללו, כי אז זה נקרא שאני בכלל לא מסתכל עליה. אם אני מסתכל, אז בטוח שאני מגלה רק רע. כל מיני דברים כאלה. אז אנחנו צריכים ללמוד את טבע האדם וללמד את האדם איך לקבל נכון את החיים, בצורה אובייקטיבית. לא בצורה תלותית בכל מיני רצונות, מחשבות ותשוקות שלו. אלא ככה, אנחנו בונים את העולם ביחס שלנו.
ניצה: אני חושבת שכאן צריך הרבה מאוד תרגול.
כן.
ניצה: כי יש למעשה איזשהו פער בין הרצוי למצוי. אני רוצה משהו אחד, אבל אני רואה במציאות משהו אחר, והפער הזה גורם לי לכאב, לתסכול, לאכזבה. ולמעשה מה שאתה אומר לנו זה לחיות את הרצוי כאילו הוא כבר נמצא כאן.
ואז זה יהיה.
ניצה: ואז הוא באמת יימצא.
כן.
ניצה: אבל אתה בכל פעם נופל בחזרה מהמקום הזה, פותח את העיניים, מתעורר ומסתכל.
אנחנו תומכים זה בזה, עוזרים ומפתחים את זה.
אורן: אנחנו נהיה חייבים להמשיך את זה בשיחה הבאה כי הזמן נגמר.
אם חייבים, אז נמשיך.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן.
תודה לכם.
אורן: תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו ויש על מה לחשוב. שיהיה לנו בהצלחה. כל טוב עד הפעם הבאה.
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |