איך אני מכיר את עצמי ואיך אני משנה את עצמי. זה היסוד
ניצה: נניח שהייתי מכינה מערך שיעור לשיעור ראשון, היה נכון להתחיל עם הקהל בבירור מה גורם לי הנאה?
לא. זה לא מה גורם. קודם כל לומדים את הטבע, שהטבע שלי זה להשיג הנאה.
ניצה: הוא הבין את זה.
לא, לא זה לא מספיק.
ניצה: לא מבינים כל כך מהר.
כן, כי זה כל כך יסודי וכל כך יסוד לכל יתר הדברים, שאדם צריך לראות את זה בכל מה שקורה לו ובכל האנושות. לו ולהורים שלו, ובכל הדברים, ושזה מוביל אותו במחשבה וברגש. שזה החומר של הבריאה, הכוונה שזה הכוח שכל הזמן מתפתח בי. במה אני יכול להשתתף בעצמי בכוח הזה או שזה פתאום קופץ לי מבפנים ומתעורר ואני לא יכול לשלוט עליו, או שאני יכול על ידי דברים מסוימים. כאן אנחנו נכנסים לשיעור השני. על ידי מה אני יכול לנהל את הרצון ליהנות, או במילים אחרות איך אני משיג בחירה חופשית.
ניצה: זה נשמע מעניין.
כן. במילים אחרות איך אני נעשה "אדם", שאני אהיה עצמאי.
ניצה: זה פחות מושך אותי לשמוע.
אבל בלי זה אני נשאר סתם בהמה שמשוטטת בחיים, כמו כלב ברחוב, שכל הזמן מחפש משהו עם האף שלו, ואני לא יודע מה ומי. וכך כל האנושות. זאת אומרת, כאן אנחנו יכולים להראות להם שאנחנו רוצים לתת להם טיפ מאוד מיוחד. זה השיעור השני. על ידי מה אני מעצב את עצמי, לא חשוב מי אני, מה אני. זה לא שיעור אחד. זאת אומרת, מה הערכים שבי, הרצונות שבי, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. איך אני בוחר בהם סוגי בני אדם שונים, במה בכל אחד יותר ופחות. כולם נכללים מכל הרצונות האלה וכולי וכולי. יש לנו כבר מערכי שיעור כאלה.
והעיקר, איך אני מנהל את עצמי עכשיו אם אני רצון ליהנות? על ידי סביבה מיוחדת. אני בכל זאת בא עם הגרסא דינקותא, ויש לי אפשרות לסדר את כל הדברים שנמצאים בי נכון להיום כמו שאני, לא יודע איזו מערכת אני, מבולבל, לא יודע בעצמי, מי אני, מה אני. איך אני יכול לברר? האם יש איזה מכשיר שאני יכול לחבר לעצמי ולסדר אותי, כמו מחשב, כמו רופא שבודק את החולה ורואה אילו מערכות בסדר או לא בסדר. איך אנחנו מסדרים את הכול, איך אני מכיר את עצמי ואיך אני משנה את עצמי. זה היסוד. זאת אומרת, השיעור הראשון זה הטבע, והשיעור השני זה מה אנחנו עושים עם הטבע שלנו, אם אנחנו מסוגלים לעשות משהו.
בשיעור השלישי אני צריך לבנות, האם יש חברה כזאת שעל ידה, כמו על ידי הכוח המברר והכוח המתקן, אני יכול לגשת ולסדר את עצמי. בכמה אני יכול, במה, אילו גבולות, מה להעדיף, במה אני בוחר להשתנות או לא. כאן יש שטח כל כך גדול, תלוי איך אנחנו מגבילים את האדם מלספר לו את כל הדברים האלה. אבל אין מה לעשות הלאה בלי שהוא יֵדע שהוא יכול לנהל את עצמו, לנווט את עצמו
חיים חדשים - שיחה 23 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
כדי לסדר את המשבר בחיי המשפחה אנחנו צריכים ממש לתקן את עצמנו ביסוד שלנו, באגו שלנו
אורית: לפני החברה, אנחנו יכולים להגיע לאיך אני מנהל את הקשר שלי עם בן זוג אחד לפני שאנחנו מגיעים לחברה?
את לא יכולה. איך את יכולה בצורה הכרתית, בבירור, בביקורת שלך להתקשר למישהו אם אין לך כלים להתקשר נכון. איפה ההגה, איפה הגז, הבלם?
אורית: עשיתי את השיעור הראשון ואת השיעור השני.
לא, השיעור השני יכול להיות עשר פגישות.
אורית: מצוין, אין בעיה.
זה נקרא שיעור שני.
אורית: בסדר גמור.
אחרי שאת יודעת איך את יכולה לנהל את עצמך, ההגה פנימי, הכל פנימי, ואת יודעת עכשיו איך ללמוד את הזולת, זה לא שיעור שני, זה כבר שיעור שלישי. הזולת, זאת אומרת, משהו שמחוץ לי. אולי משהו שמחוץ לי זו העתקה ממני, אולי נדמה לי שזה מחוץ לי, אולי זה מה שאני מתאר, כמו שאנחנו שומעים אחד מהשני, "אתה לא מכיר אותי " כך אישה אומרת לבעלה. עשרים שנה אני חי לידה, והיא אומרת, "אתה לא מכיר אותי", "אתה לא רוצה", וכן הלאה.
זאת אומרת להכיר את השני, מי זה השני, עזר כנגדו, יש כאן הרבה דברים שבפסיכולוגיה אני חייב להתחיל לעבוד על עצמי כדי לנטרל את עצמי, כדי להרגיש את השני. אחרת אני לא מרגיש אותו, אחרת אני מרגיש את הדמות שלו בי, שאני בניתי. זו לא הדמות שלו, זה שאני בניתי אותו, זאת הטענה בעצם, "אותי אתה לא מרגיש".
אורית: אז איך אני מנטרלת את עצמי?
יכול להיות שזה עוד שיעור. אנחנו רואים שאותו משבר שאנחנו נכנסים היום לעומק בחיי המשפחה הוא לא סתם משבר קטן, אלא הוא יסודי ביותר, כי הוא מנתק לנו בכלל את המשך הקיום האנושי, אם אנחנו לא נסדר אותו. וכדי לסדר אותו אנחנו צריכים ממש לתקן את עצמנו ביסוד שלנו, באגו שלנו.
אורן: נסיים את השיחה הראשונה שלנו בנקודה הזאת. נמשיך לפתח את הנושא בשיחות הבאות. אז לעת עתה, תודה לך הרב לייטמן, תודה אורית, תודה ניצה, תודה לכם שהייתם איתנו ונמשיך בסדרת השיחות הזו, תצטרפו אלינו. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
חיים חדשים - שיחה 23 - 27.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
הגרושין לא היו קורים, אם יש לי יחס טוב, תמיכה, בפרט שיש כבר ילדים
אורן: מה הם הרווחים שנקבל? אנחנו כבר לא לבד בבית, אתה יכול לפרוט את זה לרווחים מעשיים?
אני חושב שאם היום אנחנו מגיעים ל-60% גירושין באירופה ובאמריקה, בארץ קצת פחות, נניח ל-40%, אז אני חושב שהגרושין לא היו קורים, אם יש לי יחס טוב, תמיכה, בפרט שיש כבר ילדים, אז למה להתגרש? האם בפעם הבאה זה יהיה יותר טוב? החום שמוענק בבית מחזיק את האדם, הוא מקבל יחס טוב כמו בבית אימא, הוא כמו ילד קטן שלא רוצה לברוח מזה.
אורן: איזה חום?
חום, אהבה, הבנה, יחס יפה, כל אלה מחזיקים אותנו. כל אחד רוצה את זה.
אורית: בדרך כלל כמעט בכל בית, תמיד יש אוכל, תמיד יש בישולים. חום ואהבה זה עוד משהו, קצת יותר מזין. אבל בדרך כלל מסופק איזה בסיס של ביטחון מסוים. ועדיין, למרות שזה החלק הטוב, אנחנו רואים שיש כאן באמת תופעה גרועה.
הבעיה היא שאין יחס. אני יכול לבוא הביתה ולשמוע, "יש אוכל במקרר", אני לוקח, "אתה יכול לחמם", אני מחמם, יחס זה משהו אחר. אני יכול לקבל סנדוויץ' פשוט, או אפילו להכין אותו בעצמי, אבל יחס צריך להיות והוא לא תלוי בכך שיש או אין אוכל מבושל.
אורית: אז אם מישהו בא הביתה ואומרים לו "שלום, מה שלומך, ברוך הבא, תכין סנדוויץ'". זה יותר טוב?
לא יגידו לו "תכין סנדוויץ'".
אורית: אז ישאלו אותו "אתה רעב"?
אני לא מבין אותך. את לא מרגישה מה זה להעביר חום?
אורית: אני אומרת שאצלי זה אולי יכול להיות קצת אחרת.
איך אחרת? את מחייכת ואחר כך אומרת לו, אם אתה רוצה לאכול לך למקרר?
אורית: בוא לא ניקח אותי כדוגמה. כי אנשים מגיעים עם כל מיני צרות.
לא, עבור הצרות צריך להיות זמן אחר, לא מיד. נניח כל שני וחמישי רבע שעה, משמונה עד שמונה ורבע.
אורית: נגדיר זמן עבור הצרות.
כן. אין דבר אחר, אני אומר זאת בכוונה וברצינות. זה לא בכעס ועצבים, אלא באמת על ידי סינון דרך פילטר את מעבירה רק את הבעיה עצמה ומספרת עליה, לא על היחס שלך ולא על היחס של מישהו אחר, אלא מה יש לנו.
ניצה: מה ההבדל בין יחס לבין מערכת יחסים?
נראה לי שמערכת יחסים זה משהו שאנחנו בונים. מורי רב"ש היה אומר כך, "אהבה זו חיה שמגדלים בבית על ידי וויתורים הדדיים". חית בית שגדלה מוויתורים הדדיים.
חיים חדשים - שיחה 21 - 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
איך אנחנו מחזירים את המשפחה לקשר הנכון? איזו עצה אנחנו יכולים לתת לבעל ולאישה שכדאי להם לחיות יחד?
אורן: שלום לכם, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום לכולם
אורן: איתנו באולפן ניצה מזוז, מנחת סדנאות לאימון אישי ואורית דולב, פסיכולוגית חינוכית יישומית ומטפלת זוגית ומשפחתית. הפורום הנכבד הזה התכנס כאן לכבודכם הצופים.
בסדרת השיחות הזאת אנחנו מנסים לברר איך אפשר בחיי היומיום שלנו ליצור קשרים טובים בין אנשים, בבית, בעבודה, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים וחיים כדי להתחיל סוף סוף לחיות טוב, מגיע לנו.
הנושא של התוכנית שלנו היום הוא הקשר הזוגי. אנחנו נתחיל כל פעם להתמקד בקשר מסוים, שיש לאדם במערכת החיים שלו, והקשר הראשון שחשבנו, שהוא הקרוב ביותר לאדם, אנחנו נלך מפנימה החוצה, זה הקשר עם בן או בת הזוג שלו. זה הדבר האינטימי, הקרוב ביותר. בתוכניות הבאות, נפְתח את זה למעגלים יותר רחבים.
הייתי רוצה שניצה תתאר בכמה מילים את המערכת הזאת של קשר בן בני זוג באופן כללי, ובהמשך אורית תציג לנו תמונות מהחיים, ובעזרתן ננסה לתת לאנשים כלים ברורים והדרכה מעשית איך לבנות קשר טוב.
ניצה: יש לי יותר שאלות לגבי הקשר הזוגי. אין ספק שהקשר הזוגי הוא אחד מהקשרים היותר חשובים לאדם. ואנחנו יודעים שיחד עם זאת אנחנו לפעמים פוגשים בתוך הקשר הזה הרבה מאוד קונפליקטים ומצבים בלתי אפשריים. אז אולי קודם בכמה מילים, מה המשמעות של הקשר הזה? איך הוא משפיע על האדם עצמו? מה הופך את הקשר הזה לכזה חשוב עבור האדם?
הטבע. אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים זה בלי זה. אני לא מדבר על מין, אני מדבר על משפחה, שאלה שני דברים לגמרי לא זהים. קשורים כן, אבל לא זהים. אנחנו צריכים להבין שאדם צריך את המשפחה, זה לא כמו החיות שנפגשות ואחרי זמן מה נפרדות וגם הצאצאים שלהן נפרדים ובדרך כלל אפילו לא נפגשים. האימא מגדלת אותם תוך שנה, שנתיים, האבא בכלל נפרד אחרי זמן מה, ואחרי שהאמא נפרדת מהם, הם כבר לא נפגשים, הקשר נפסק.
אצל חיות הקשר נפסק מהר מאוד, הוא רק לתקופה קצרה לפי הטבע, אנחנו יודעים שהן באות להזדווג רק בתקופה מסוימת, ואחר כך זה נפסק. זה לפי האינסטינקטים שנמצאים בטבע. וגם בין הגורים לאמא, אחרי זמן מה הקשר נפסק. אין רשימות, זיכרונות, אין כלום. הם יצאו מהקן ובכך זה נגמר, מתחילים חיים חדשים, עד כדי כך שהבן יכול לבוא לאמא אחרי שנה בתור בן זוג, זה ממש כך, אין זֶכֶר למה שקרה.
אצל אנשים זה לא כך, אלא זה נמשך מדור לדור, גם בחיים וגם אחרי החיים, במוות. שומרים על הקשר הזה, על הזיכרון, סבים, סבתות, יש אנשים שרושמים מאות שנים את העץ הגנאולוגי שלהם ומתגאים בכך. זה עניין מאוד מפותח. כל אחד, לאיזו אומה, לאיזו משפחה הוא שייך וכן הלאה. אנחנו רואים זאת בכל מיני רמות, אחד שייך לכנופיה מיוחדת, אחר לקבוצת אוהדים מיוחדת של כדורגל, לאומה מיוחדת. יש הרבה מאוד קשרים שאנחנו בונים אותם במיוחד, כי אנחנו צריכים משהו בִפנים שיקשור אותנו, זה העניין.
אני זוכר, שירדתי מאונייה עם קסקט של איזו קבוצה בניו יורק, ופתאום מגיע אלי בן אדם מחבק אותי ואני בכלל לא ידעתי שיש לי כובע עם סמל של קבוצה. מרגישים איזה חום, חיבור, משהו משותף, וזה מאוד חשוב לאדם. כמו שאנשים לפעמים מדברים "אנחנו משפחה אחת". המילה הזאת והסמל הזה הוא מאוד חשוב, לא מן הסתם גם מקדישים לזה "אהה, אתם קרובים, אתם משפחה". אנחנו יותר סומכים על האנשים האלו, לא לוקחים לעסק מישהו לגמרי זר, אלא מישהו קרוב וכן הלאה.
המשיכה לקבוצה כזאת וכל שכן לקבוצה טבעית כמו משפחה, שאנחנו מאותו הדם, יש לנו ילדים משותפים, זה נקרא שנעשה בינינו ממש שיתוף בדם, זה דבר מאוד חשוב. אנחנו רואים שאנשים נמשכים לכל מיני קשרים, כל שכן הקשר המשפחתי, אי אפשר לחתוך אותו, זה בטבע. לכן לפחות לזמן מה היום זה קיים.
השאלה היא לָמה יש גירושין בזמננו? זה עוד נושא. יש כאלו שתוֹלים את זה באורך החיים, אנחנו חיים היום שמונים תשעים שנה ופעם היינו חיים שלושים ארבעים שנה, אז בתקופה הזאת אנשים עדיין לא הספיקו לריב זה עם זה מספיק, ואז הם החזיקו. גם עניין הרכוש, בית, חלקת אדמה שהיו מעבדים, הם היו מעבירים את אותו העסק לילדים, אם אני סנדלר, אז גם הבן שלי סנדלר. הכול היה בנוי בצורה מאוד בסיסית, על הקרקע, על המקצוע, הם היו מוסרים את זה ממש לילדים.
מה שאין כן היום הכול כל כך אוורירי שלא מוסרים שום דבר לילדים, הכול זה בתי ספר אחר כך אוניברסיטה, מקום עבודה, הילד מתנתק מגיל צעיר מהבית, הוא לא זקוק להורים, הוא לא מקבל מהם שום דבר, הכול הוא עושה לבד. לכן המשפחה מאבדת את הדבק שהיה בין הבעל והאישה. אם הילדים כל הזמן בבית, ונולדים עשרה, חמישה עשר ילדים, תוך חמש עשרה עשרים שנה האישה כל הזמן יולדת, אז יש ביניהם קשר כל הזמן. כל הזמן יש תינוקות, הילדים הגדולים מטפלים בקטנים, הכול זה משהו גדול אחד. הם היו חיים גם עם ההורים, עם הדודות, סבות, סבתות.
היום בגלל שהכול כל כך מנותק זה מזה, אז גם בן הזוג לא מרגיש את עצמו. יש כאן הרבה גורמים, שפועלים לנֶתֶק בין בני הזוג. הילדים לא במקום, ההורים לא חיים לידינו, גם הקרובים האחרים לא חיים לידינו, אם כך הם לא מחייבים אותנו לחיות יחד. פעם אם היתה איזו בעיה בין הבעל והאישה מיד הקרובים, ההורים, היו מדברים מה כן מה לא, ומיד מסדרים אותם במקום, היום אין דבר כזה. מולידים ילד אחד או שניים, אחרי עשר, חמש עשרה שנה, לא מרגישים קשר, הילדים כבר גדולים, בכלל לא נמצאים בבית, חוצפנים כאלו שאתה לא רוצה לראות אותם, וגם האישה יש לה במקום העבודה כל מיני אינטרסים משלה ולי אינטרסים משלי ועוד.
אז וודאי שיש אחוז גירושין כל כך גבוה, זה לא פלא, יש הרבה מאוד סיבות לכך. כולן יחד פועלות לכיוון, שאין לי שום צורך להיות קשור לבן זוג. אפילו נשים רוצות להתגרש. פעם זה היה מאוד נדיר, אישה הייתה מוכנה לסבול רק כדי לשמור על המשפחה. היום היא מרגישה את עצמה אחראית, עצמאית, היא לא רוצה לסבול את העצלן הזה שלא עושה שום דבר בבית, אלא היא צריכה לשרת אותו כל הזמן, בשביל מה? יש בתי אבות, יש בתי חולים, יש כל דבר, בשביל מה לה את זה? אני מכיר דוגמאות כאלו שלפני חמישים שנה אפילו לא היה יכול להיות דבר כזה, היום זה דבר רגיל.
איך אנחנו מחזירים את המשפחה לקשר הנכון? איזו עצה אנחנו יכולים לתת לבעל ולאישה שכדאי להם לחיות יחד? איך אנחנו מחנכים אותם לפתח קשר, שאפילו שאין ילדים, אין הורים, והסביבה לא כל כך תומכת ומלאה דוגמאות הפוכות, איך את הקשר הזה שאנחנו נעזור להם לפתח הם לא יוכלו לחתוך?
אורית: הם לא ירצו.
לא ירצו. אפילו לא יוכלו אני אומר, זה יותר החלטי, חריף. איזה קשר זה יכול להיות? קודם כל הייתי רוצה לשמוע מכם, עד כה זה בסדר או שיש עוד מה להוסיף?
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, הורות, נושאי הערבות, המשבר, זוגיות ומשפחה, זוגיות |
| להשאיר תגובה | |
אצלו דווקא מתוך אהבה, שהוא אוהב אותך, שהוא רוצה לחיות עם אישה נאמנה ושהיא שלו
ניצה: אני חושבת שזה בדיוק המקום שעליו אנחנו רוצים לעבוד, על אותם טיפים, על אותם דברים שיראו לנו איך בונים נכון את הקשר. את כוחות הפירוד אנחנו מצליחים להבין, אבל מה הם כוחות החיבור? מה יכול לעזור לנו להתחבר מהמקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו?
מה את אומרת לזוג שבא אלייך בצורה כזאת?
אורן: אולי ניקח ממש מקרה. הכנו לפני התוכנית כל מיני תיאורים של מקרים, ונבקש מאורית שיש לה ניסיון עשיר עם הרבה זוגות, שתתאר לנו מקרה מתוך החוויה, ממש כמו שהזוגות מספרים לה.
כאילו שאת אישה שבאה ומספרת. אבל מי אני? הפסיכולוג?
אורן: כן. אנחנו שומעים אותה ואתה תצטרך לעזור לה. אבל בוא נשמע קודם כל מה המקרה. את מציגה את המקרה מצד הגבר או מצד האישה? כי בכל פעם את יכולה להציג את המקרה מצד אחר.
אורית: הפעם אני אציג את המקרה כאישה.
אורן: בסדר.
אורית: רציתי לספר שבעלי ממש לא סומך עליי, הוא לא מאמין לי בשום דבר. אני יכולה לחשוב שזה יושב על רקע זה שההורים שלו התגרשו בעבר, אבל מה שהוא אומר, החלק שהוא מוכן לספר הוא, שהיחס שלו הוא על רקע מקרה שקרה בינינו. והמקרה הוא, שאני אמרתי לו שאני יוצאת לאירוע מטעם העבודה עם כמה חברות. לא סיפרתי לו בדיוק מה היה באירוע, אבל מאוחר יותר הסתבר לו שהיו שם גם גברים וריקודים ועוד כל מיני דברים.
מאז הוא לא עוזב אותי, הוא מציק לי, הוא מתקשר אלי כל הזמן, הוא מפריע לי בשעות העבודה, הוא פשוט היסטרי, אני לא יכולה יותר, אני לא יודעת מה לעשות.
ואת רוצה להתגרש?
אורית: אם זה יגיע למקום שאין פתרון והוא לא יוכל להרגיע את עצמו והוא לא יסמוך עליי ויאמין לי, אז אין לי מה לעשות איתו. אני לא יכולה להמשיך לחיות כך עם הצקות כאלה.
אבל האם את בעצמך לא נתת לו סיבה לזה בכך שלא סיפרת לו הכול, לא עשית אותו שותף. למה נתת לו איזה יסוד לחשדות?
אורית: זה נכון מה שאתה אומר, אבל מה שקרה, שהתכוונו לצאת רק בנות ופתאום מישהי הביאה את החבר שלה ועוד אחת הביאה עוד מישהו, זה לא משהו שידעתי עליו מראש. וכן, היו ריקודים והייתה מסיבה וחזרתי הביתה עייפה ופשוט שכחתי להיכנס לפרטים. אמרתי שהיה נחמד ובזה נסגר הסיפור.
לא, מצידו זה לא נסגר. אני בתור גבר יכול להבין אותו, שאם לא סיפרת זה סימן רע.
אורית: אבל זה לא היה משהו עקרוני זה היה משהו טבעי לגמרי.
זה נדמה לך. אצלו דווקא מתוך אהבה, שהוא אוהב אותך, שהוא רוצה לחיות עם אישה נאמנה ושהיא שלו. יש גברים שמרגישים כך, כי זה רכוש שלהם. זה באמת כך, גם מהטבע של הגבר, ואת פגעת בו, כך לפחות הוא מרגיש. את יכולה להגיד מה שאת מרגישה, אבל אנחנו מדברים מצידו, מצד הרגש שלו, והוא ממש מרגיש כאן איזו בעיה שהוא לא יכול להתגבר עליה.
אורן: חוסר אמון?
לא רק חוסר אמון, יכול להיות שבגידה. הוא מצייר לעצמו כל מיני תמונות כאלה שהאישה בוגדת. היא הלכה, לא סיפרה לו, הוא יכול לסובב את הסיפור שלה בצורה שאם תשמע אותו, אז תגיד "תתגרש ממנה, מה אתה צריך לחיות איתה?". הוא יכול להגיד, היא הגיעה הביתה, היא סיפרה יפה שיש איזו מסיבת בנות, שהן הולכות לבד לאיזה מקום סגור, בלי גברים, הן הולכות לבלות באיזה אירוע של העבודה או יום הולדת. ופתאום הוא מגלה שהיה שם איזה אירוע שנראה לו מלוכלך, והוא לא רוצה להסכים עם זה.
מצד אחד, הוא אוהב אותה וכנראה שיש לו איזה קשר עם המשפחה, עם החינוך שקיבל מההורים שלו, מהבית שלו, שמשפחה זה דבר חשוב ולא סתם מתגרשים. אבל מצד שני הוא לא יכול להשלים. מה לעשות עם אישה כזאת? מה אתה תמליץ לו? הוא מספר על ההרגשה הפנימית שלו.
חיים חדשים – שיחה 22 – 26.6.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו |
| להשאיר תגובה | |