המושג אישה זה הבית. ואם יש בגידה - הבית נמכר, הבית נהרס, הבית כבר לא קיים
אורן: אם את הדוגמה הזאת מיצינו, לפני שנעבור לנושא הבא, הייתי רוצה עדיין לברר בתחום הזה של בגידה ולסובב עכשיו את התמונה בצורה הפוכה. נאמר שאישה בגדה. איך המשפחה מתמודדת עם זה, ואיך הגבר מתמודד עם זה?
אני לא יכול להגיד לך, זה תלוי בחינוך, זה תלוי בהסכמה החברתית.
אורן: במציאות ימינו קורה לא אחת.
יצא לי לדבר עם אנשים שהיו הולכים יחד לכל מיני אורגיות משפחתיות.
אורן: אז זה מקובל עליהם. בזה יש הסכמה. אני לא מדבר על הסכמה, זו לא בגידה. בגידה, הכוונה שאני לא מסכים שאשתי תהיה עם מישהו אחר והיא הייתה עם מישהו אחר. איך אני מתמודד עם המשבר המשפחתי הזה. עד כה התמודדנו עם המשבר המשפחתי שהגבר בגד, עכשיו אני רוצה לסובב בדיוק הפוך, אישה בגדה. לא בהסכמה, משפחה נורמטיבית, הוא לא מסכים לשום דבר כזה.
צריכים לעזור לו בכל זאת, עד כמה שניתן, לשמור על המשפחה.
אורן: איך? זה מה שאני רוצה שניתן פה קצת הכוונה. עד כה התרכזנו הרבה, אמרת שהאישה אצלה נמצא הכוח. אז נתת לה הרבה כלים והכוונה ועצות איך היא תתמודד עם כזה משבר משפחתי. אבל היום יגידו גם הנשים שעובדות בשטח, יש הרבה אחוזים שזה הפוך, שהאישה בגדה. איך אז הולכים לפי אותו עיקרון שהכי חשוב לשמור את המשפחה, איך מתמודדים. זה אפילו יותר קשה נראה לי.
זה הרבה יותר קשה.
אורן: ולכן אני שואל.
זה בטוח, וכך גם מקובל בחברה ותמיד היה כך מקובל, שזה דבר שלא יתכן כביכול, כי אישה זה הבית. המושג אישה זה הבית. ואם יש בגידה, זאת אומרת, הבית נמכר, הבית נהרס, הבית כבר לא קיים. חוץ מזה, מצד הפיסיולוגיה יש כבר בעיה. למה יש עניין של הבתולים וכל הדברים האלו, זה לא צחוק, זה מושרש אצלנו בגנים. הגבר הוא סך הכל חיה שרוצה להעביר דרך האישה את הזרע שלו, את הצאצאים שלו, לתת להם קיום. ואם אישה בוגדת עם מישהו, אפילו שהזרע בא מבעלה, אבל בילדים יש כבר חלק ממי שהיא שכבה איתו. זה לא יעזור, כך זה נשאר בה. זה ידוע לנו.
ולכן זה מאוד חשוב. זאת אומרת, לגבר זו לא בגידה, אלא חוסר צורך בקיום הדדי.
אורן: לא הבנתי.
אם האישה בגדה, היא כבר לא שלו, הוא כבר לא "בעל" עליה, לא בעלה. ברוב המקרים אני חושב שהגברים מאבדים כל יחס, אין להם שום אינטרס לאישה. ושוב, יש ילדים, הוא עשה איתה עסק משותף, אבל בעצם אם זה גבר נורמאלי. יכול להיות שהוא מודרני, הכל יכול להיות, אבל נראה לי שהוא עד כדי כך מאבד את היחס שהיא שלו, שבקושי יכול להתקיים איתה, להמשיך איתה.
אורן: אז דווקא על הקושי הזה אני רוצה לשאול. הקושי הזה הוא עצום, נכון?
עצום. זה אצלנו מעולם החי, בצורה מאוד מאוד ברורה.
אורן: אז בוא ממש נתלבש בכזה בית, נצייר לנו כזה בית, קרה, קורה, היום לצערנו הרבה. אישה בגדה עם גבר.
מה אנחנו עושים עם הגבר?
אורן: אני אפילו לא שואל מה עושים עם הגבר, אני אומר שיש פה מצוקה עצומה. האם יש לנו משהו לעזור בבית הזה?
אני חושב שכאן זה כמו שאתם אומרים שיש דעת החברה החזקה היום, שהדברים האלה יכולים לקרות ויש בזה גם עניין מודרני ומתקדם ולא נורא כל כך, צריכים להפעיל את הדברים האלה בגבר כדי להראות לו שזה בסדר, זה נורמאלי. לבלבל לו קצת את האינסטינקטים שלו מדרגת החי שלו ו"כך אצלנו כולם ככה, אין בעיה, הכל בסדר גמור, אפשר לוותר על זה. תהיו עוד מעט זקנים, תצחקו מזה", וכולי וכולי.
אני חושב שזה הטיפול שאנחנו צריכים לתת לגבר, לטשטש בו את היחס שלו של הבעלות על אישה. וזה אפשרי. אבל שוב אני אומר, זה מאוד קשה.
אורן: ברור. אפשר להמליץ על דרכים שבהן האישה תצליח לטשטש בגבר שלה את היחס הזה?
האישה צריכה כאן לעשות עבודה מאוד שקטה במסירות. אבל גם לא מסירות גסה כזאת, אלא להראות את המסירות שלה. מסירות לילדים במיוחד ולמשפחה, ופחות במסירות לגבר. כאן היא צריכה להתייחס לעניין, להיות בעדינות מצידה.
אורן: למה פחות לגבר?
שזה לא ייראה כאילו שהיא בכל דבר מחפה על החטא. צריכים כאן להגיע לאיזו שבירה, שבאמת הוא ירגיש שהיא מאוד מצטערת, כאילו שזה היה בבלבול גדול, לא בהכרה מלאה מצידה. צריכים להמתיק לו את העניין שזאת לא בגידה ממש, כי כלפי הגבר, זו בגידה.
אורן: מה זאת אומרת לא בגידה ממש?
נקבה שבורחת מהזכר, היא ממש בוגדת בו. דבר כזה לא קורה בעולם החי.
אורן: מה זאת אומרת אבל, לא הבנתי את המטרה, "צריכים להמתיק לו את העניין, שהוא לא ירגיש שזו בגידה ממש".
להגיד שהיא הייתה מבולבלת, שלא הלכה לזה בדעת ברורה, בלב פתוח.
פעם היו בעיות שרופאי נשים, או רופאים בכלל, מטפלים בנשים, שאישה צריכה להתפשט מול גבר, יש הרבה סיפורים כאלה, אבל לאט לאט התרגלו לזה ואתה רואה, דעת הקהל פעלה לכיוון הזה.
אורן: זו נהייתה נורמה.
כן, איזה גבר יודע אם יש לאשתו רופא או רופאת נשים? או אם היא הולכת ללדת, זה בכלל. אבל פעם זה היה מאוד קריטי, היו מיילדות, אז אתה רואה, זה עניין של הסכמה חברתית, זו לא בעלות.
אורן: זאת לא פגיעה בבעלות.
גם, עברו כאן מין מחסום פסיכולוגי.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
כשהיא מתייחסת לגבר עם הגוף ועם הנשמה שם זו בעלות, זו אהבה
אורן: נכון. אז אתה אומר שבעצם המצב הרע של כמות הבגידות היום לאט לאט מעביר אותנו תרפיה פסיכולוגית לקבל את זה ולהשלים עם זה בקלות.
פעם אישה הייתה כולה מכוסה, היום היא בביקיני כזה, שכאילו יותר טוב בלי כלום.
אורן: ברור.
פחות ימשוך.
אורן: כן, אבל בוא רגע נחזור אל התא הזה, שיש לי אישה שבגדה. אז הבנו מה המטרה, המטרה לטשטש את האינסטינקטים הטבעיים של הגבר. אני רוצה להבין איך מגיעים למטרה הזאת, ועכשיו אני שואל מצד האישה. כי אמרת שהיא צריכה כאילו להראות לו את המסירות לילדים ולמשפחה, אבל לא באופן ישיר אליו. איך היא יכולה להשיג את המטרה הזאת של לטשטש בו את האינסטינקטים האלה בצורה חכמה, עדינה?
רק להראות שבבית הכל מסודר והכל יפה וטוב, ושבאמת היא מסורה לבית ולכל וגם אליו, אבל את כל הדברים האחרים הוא צריך לקבל מהסביבה, מהפסיכולוג, שהם יטשטשו לו את הדברים האלה בקשר לבגידה. שזה לא נורא, שזה מקובל, שזה קורה ושזה בכלל, זה נעשה בצורה כזאת, בהיסח דעת כאילו, לא ממש במסירות לבבית. כי הוא מתאר שהאישה מעבירה את הרגשת התלות, השייכות ממנו לגבר אחר. לא לגבר, לבעלות אחרת.
אורן: תרחיב את זה קצת. הוא מקבל מה, מה הוא מרגיש?
אישה שבוגדת בגבר, היא מעבירה לגבר השני את הרגשות שלה, עכשיו היא כאילו שייכת לו. היא מרגישה את עצמה שהיא שייכת לו ממש, מה יש כאן להגיד. זה ברור. וזה גבר מרגיש, זאת הבגידה. זה ההבדל ביניהם, גבר שנקשר לאיזו אישה יכול להיות קשור לעשרים נשים אחרות או שיהיו לו אלף נשים.
אורית: אמרת קודם שאנחנו מייחדים את הנושא של בגידה לבגידה שהיא מינית ולבגידה שהיא רגשית.
אצל אישה זה היינו הך.
אורית: אצל אישה שניהם אותו דבר.
אצלה לא יכול להיות אחד בלי השני, אלא אם כן היא יצאנית, ואז אצלה זה מנותק, וכשהיא מזדווגת עם גבר בלי רגש והיא מזדווגת עם גבר עם רגש זה משהו אחר לגמרי. שם היא עובדת ואין לה שום קשר בכלל לגוף שלה, היא לא שייכת לכלום. היא מסתכלת, היא רואה לפניה מאה דולר. זהו. כשהיא מתייחסת לגבר עם הגוף ועם הנשמה שם זו בעלות, זו אהבה.
ניצה: זה ההבדל בין מערכת אחת שיש את זה לאישה לשתי המערכות שתיארת קודם בעצם אצל הגבר, שהן שתי מערכות נפרדות.
כן, לגמרי, וטוב מאוד אם הם יודעים להבדיל את המערכות האלה. כי במשך השנים אנחנו משתנים, האישה נמצאת בכל מיני תקופות שאי אפשר להיות קרוב אליה. אני יודע שאני אוהב אותה, שאני נמצא איתה ונשאר, שיש בינינו קשר נפשי. ולגבי הקשר הגופני, כך קורה או לא וכן הלאה, מי יודע מה קורה עם כל אחד במשך החיים הארוכים שלנו היום.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה |
| להשאיר תגובה | |
קשר טוב יכול להיות כשיודעים מה אנחנו מרוויחים על ידי זה שאנחנו מחויבים להיות יחד
אורן: יש לי שאלה עקרונית. לאישה יש מערכת אחת, כמו שניצה אמרה והסכמת אתה, ולגבר יש שתי מערכות. נניח פיזית ונפשית, ואצל האישה זה מחובר. איך משני "היצורים" האלה שמהטבע שונים במהותם, אנחנו מפתחים שיטה לקשר טוב בין אנשים. כשהקשר הראשון שעכשיו אנחנו מתמקדים בו, הוא בין גבר לאישה. אבל באופן כללי העיסוק שלנו זה לפתח שיטה לקשר טוב בין אנשים. זו מהות תיקון העולם לתפיסתנו, לקשר טוב בין אנשים.
כשהאנשים האלה הם משני מינים שונים, גבר ואישה, שיש להם מערכות שונות פנימיות, איך אתה רואה את ההתקשרות ביניהם. זה לא שגבר מתקשר עם גבר, כפי שאתה רגיל ללמד. אתה רגיל ללמד גברים איך להתקשר ביניהם. למשל כשנגיע למקום העבודה בחיי הפרט, אז שם יהיה לנו יותר קל אני מניח מאשר במערכת הזו הראשונה. במערכת הזו הראשונה של גבר ואישה בגלל שהיצורים הם שונים מטבעם, משורשם איך אתה יוצר מָחבר. אתה תמיד מדבר על מערכות, על מערכת א', מערכת ב' וכדי להתקשר צריכים לתאם ביניהם.
אז יש לנו פה את היצורים הכי שונים בבריאה. גבר ואישה, אין דבר יותר שונה מזה. אנחנו מפתחים עכשיו שיטה לקשר טוב בין אנשים. במקרה נפלנו על הקשר הכי אינטימי גבר, אישה. אני אומר שבו אני רואה את הקושי הכי גדול כי שני האובייקטים שאנחנו באים לחבר הם כאילו לא מתקשרים, אז מהו המתִאם הזה, ומה אנחנו מציעים, כאלה שמפתחים את שיטת הקשר הטוב בין אנשים?
קודם כל, ממה שעכשיו אנחנו אמרנו, אנחנו צריכים לראות, שהקשר המיני לא יכול להחזיק משפחה.
אורן: תרחיב קצת. לא הבנתי.
אני לא מדבר על גבר שיש לו תסכולים, שיצא מהמנזר וכדומה. הגבר נורמאלי, יש לו הזדמנויות, הוא לא זקוק ממש למין, הוא ימצא לעצמו תמיד מה שהוא צריך מבחינת המין, הוא לא רואה את אשתו שהיא היחידה שיכולה לספק לו צרכי מין. והפוך מזה היא האישה.
אורן: בשונה מהאישה. שהיא מה?
כשיש משיכה עם הגבר, היא מתחילה להיות מותאמת לו בכל הסיפוקים שלה במין, ברגש, באהבה בהכל. היא יותר גמישה לקבל ממנו מילוי רגשי ופיזיולוגי.
אורן: מה פירוש "יותר גמישה"?
היא יודעת להתאים את עצמה לגבר.
אורן: ואז?
מצד הטבע זה כך. ואז היא לא זקוקה כביכול למשהו אחר. בשבילה אם היא מתקשרת לגבר וחיה איתו, היא מקבלת מילוי גם ברמת מין וגם ברמת האהבה, גם ביחס ומשפחה. אם כך, אנחנו מבינים שמצד הגבר יש כאן חולשה, לפחות מצד הגבר. אמנם בימינו גם מצד האישה זה דומה, אתה יודע לפני שמתחתנים בגיל שלושים, שלושים וחמש ארבעים, אם מתחתנים, אז גם לאישה יש מערכות יחסים כמו לגבר.
אורן: מערכות.
כן, מערכות. לכן אנחנו צריכים כאן להכין אותם להבנה הדדית של מה שקורה ביניהם ומה נקודת המפגש שצריכה להיות המתאם ביניהם, וזה לא יכול להיות מין.
אורן: טוב, אז מה כן?
יכולה להיות רק השלמה, אבל השלמה כבר ברמה יותר גבוהה. מבחינה פיזיולוגית אלה ילדים, כי צריכים בכל זאת לבנות מערכות גשמיות שאנחנו תלויים זה בזה כמו הבריאות, הפנסיה, ההורים, המשפחה, הילדים, כל הדברים. צריכים לעשות כמה שיותר קשרים כדי שלא נברח זה מזה מצד אחד, ומצד שני מה יש לנו חוץ מההתחייבויות, שהן קשר שלילי, מחייב, והוא לא טוב. קשר טוב יכול להיות כשיודעים מה אנחנו מרוויחים על ידי זה שאנחנו מחויבים להיות יחד. שההתחייבות הזאת תביא לנו שמחה.
נניח שפתחנו תכנית חיסכון שבכל רגע שאנחנו נמצאים איתך במשפחה, בחיי נישואין, אנחנו מרוויחים אלף דולר ליום. איך אני מאושר. אני מאושר ממה? מהמשפחה? לא. מהמשפחה אין לי כוח להיות מאושר. אלה החיים שלנו, אבל מאלף דולר ביום אני מאושר. או לא בכסף אלא בכבוד אם זו דעת החברה, או בילדים. ממשהו אני צריך להרגיש רווח. סך הכל אנחנו אגואיסטים. אז כאן אנחנו צריכים לחשוב, מכל אלה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מה אנחנו נותנים לאדם. אנחנו אומרים שאנחנו לא מדברים על גובה רוחני. מזה רק תוכל להבין למה אנשים עם כל הסיבות האחרות אימצו את הדת. כדי לחייב, ליצור הסכמה חברתית כי בלי זה מה היה קורה לנו עם משפחות? כמו עם החיות.
זה התיקון הגדול שהדת עשתה עם האנושות. עד כדי כך שאי אפשר להתגרש או שאתה מתגרש אבל אתה חייב לעשות את זה דרך כל מיני מערכות חברתיות, וכן האלה. אתה הולך לדיין, ואילו בעיות שקורות עד היום הזה. זאת אומרת כאן אנחנו צריכים להבין שחייבים לבנות מעצורים, מחזיקים ותומכים ובקיצור עבודה גדולה של הסביבה בסופו של דבר. אנחנו מגיעים שוב ושוב לאותה הבעיה. רק סביבה נכונה, ממש כמו בתוך תנור, היא זאת שבונה את האדם. הוא יוצא משם מוכן כמו מהתנור ולפי זה מתקיים.
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, זוגיות ומשפחה, טבע הגבר ותפקידו, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, נושאי הערבות |
| להשאיר תגובה | |
צריכים להכין את הילדים בצורה נפשית וגם ללמד אותם איך לטפל בהורים
ניצה: באחת מהתוכניות הראשונות דיברת על חיבור פנימי.
אם אפשר להוסיף, אני רואה בכל מיני תוכניות ילדים שעוברות בבתי הספר, שמלמדים אותם סקס בטוח, וכל מיני כאלה דברים, אני לא נגד התוכניות האלה כי אם בכל זאת יש דבר כזה אז צריכים ללמד אותם איך לבצע באמת בטוח וטוב ונכון. אבל יחד עם זאת, למה אנחנו לא יכולים ללמד אותם, אם הם כבר כאלה גדולים, לזהות את הדברים האלה במשפחה ולהבין אותם נכון. קודם כל ילדים מבינים את זה לפעמים באמת לא נכון, וגורמים ומוסיפים חומר דלק לדליקה ואז יש "פיצוצים" עוד יותר גדולים. בורחים לצד האבא, או לצד האימא במקום לאחד אותם יחד ואם יש פיצוצים, הילדים יכולים להגיד נניח, "לא, אנחנו הולכים יחד לגן חיות, לא חשוב מה יהיה, אנחנו יחד".
מחייבים, וזה גורם מאוד מאוד חזק אבל שוב, אנחנו מדברים על עבודה עם הילדים בבתי ספר בכל מיני מקומות. אם התופעה הזאת היא כל כך נפוצה ובאמת זה קורה בכל משפחה, לפחות הבגידות הקטנות האלה, אז אנחנו חייבים להכניס את זה לתוכניות הלימודים, לתוכניות החינוך.
אורית: באמת יש לנו כל מיני מקרים שדווקא הילדים הם אלה שמגלים שאחד מהצדדים בוגד וזה משבר מאוד גדול לילדים שאחר כך משפיע לאורך זמן.
אז צריכים להכין את הילדים בצורה נפשית וגם ללמד אותם איך לטפל בהורים.
אורית: מאיזה גיל אפשר להכין ילדים למצב כזה שעלול לקרות?
היום הם מתחילים להבין את זה מגיל שש שבע. אני רואה איך שלפי הפרסום, לפי הטלוויזיה, בנות הולכות על עקבים מגיל שש שבע. מה אנחנו עושים איתן? אין מה להגיד.
ניצה: קודם כל אני חייבת לומר שהמודל הזה שתיארת פותח הרבה. אני בטוחה שצריך עוד לעכל את זה כי אני מרגישה שהמודל הזה של מערכת אחת שהיא כאילו מחוברת אצל האישה ושתי מערכות נפרדות אצל הגבר, ההבנה של זה יכולה להסביר הרבה מאוד תופעות. ובאמת צריך לנסות לראות איך באמצעות המודל הזה חוזרים להתקשר נכון בכל מיני מצבים. אבל זה משהו שנראה לי שעוד נדבר עליו ונפתח אותו כי זה מעניין.
אני רוצה בכל זאת להגיד משפט כי גבר הוא מדרגת חכמה שקשורה לכתר ולכן אצלו המערכת עובדת בצורה כזאת. מצד אחד הוא קשור לכתר ומצד שני הוא קשור לבינה, לאישה, ולכן מצד אחד יש לו מערכת רגשית כביכול ומצד שני מערכת שכלית. אצל אישה זו מערכת אחת שהיא כוללת גם ילדים בפנים וגם את הכל היתר ולכן נקראת "בית". אישה חיה מהרחם שלה. זה המושג "אישה".
"חיים חדשים", שיחה 28 – 1.7.12
אנחנו לא מרגישים צורך בזוגיות. בנו לנו סביבה שגרמה לשבירת המשפחה
אורית: בטבע, כשמדובר בלהקות של אריות, זאבים וכו', זה באמת נכון. יש זכר שהוא הזכר השולט שמרביע את רוב הנקבות. להרבה נקבות יש בעצם זכר אחד והרבה צאצאים. לעומת זאת, בטבע יש גם סוגים של ציפורים כמו ברבורים, תוכים ויונים שיש להם פרטנר אחד לכל החיים עד שמשהו קורה. שנים הם חוזרים לאותו מקום ולאותו קן, ושם הם מתרבים.
אז אני רואה שיש פה בעצם קצת שוני בין להקה לבין זוגיות. ואם אנחנו חוזרים לעולם שלנו, היום אנחנו כבר לא להקה, היום אנחנו כבר לא חיים בשבטיות, אנחנו חיים בזוגיות. איך אנחנו מצליחים בזוגיות הזאת להתמודד עם טבע האדם הבסיסי שאתה מדבר עליו? כי היום אנחנו בעולם אחר לגמרי, אנחנו בעולם של זוגיות.
לא נכון, אנחנו לא בעולם של זוגיות, כבר מזמן עברנו את זה. הייתי בעולם של זוגיות כשזה השתלם לי, כתוצאה מהאגו שלי, מהרצון האגואיסטי שלי ליהנות בכל רגע בחיים שלי, הייתי צריך את הזוגיות בתקופה מסוימת, כשהייתי צריך משפחה, ההורים שלי היו לידי, הילדים שלי היו לידי, אני תומך בבני המשפחה והם תומכים בי, אנחנו גם מבוטחים לפי השכל והרגש בהתאם למערכת הזאת. ואחר כך פתאום קרה משהו, הגענו למצב שאנחנו לא מרגישים צורך בזוגיות.
זה התחיל משנות השלושים של המאה הקודמת, המאה העשרים. משפחה פחות ופחות ממשיכה לתפקד כקֵן, כמו שאומרים באנגלית-"my house is my castle", היום אין דבר כזה, אני לא זקוק כל כך למשפחה. יש לי פנסיה, ביטוח לאומי, קופת חולים, בתי אבות, הילדים בכל זאת לא מטפלים בי, אני לא יודע איפה נמצאת האישה, אולי עם כל החברות שלה. מלבד זאת היא יוצאת לעבודה, כי בלי העבודה שלה אנחנו לא יכולים להסתדר, וכך החיים שבנינו קרעו את המשפחה לגזרים, לחתיכות.
הילדים הולכים לבתי ספר, קולג'ים ואוניברסיטאות, הם לא נמצאים בכלל בבית. אני רק צריך לדאוג לתת להם כסף לכל מיני חוגים ולימודים נוספים. בבוקר זה רק מי לוקח אותם לגן ומי בורח קודם ומי אחר כך למקום העבודה. ובערב אם אני יכול, אז אני עוזר במשהו לאישה לעשות כביסה ולסדר את הדברים. בקיצור, כל זה הוא לא משפחה, אני לא מרגיש חום בבית, כי אני מגיע כשהאישה מגיעה ואני לא מקבל בבית הרגשה שחיכו לי, שמוכנים לתת לי פינה חמה, בית חם, שאני מגיע הביתה ומביאים לי נעלי בית ואני יושב בכורסא, אין דבר כזה בכלל, אני לא מדבר על זה פיזית אלא על ההרגשה הזאת. הגבר מרגיש את עצמו כמו בעבודה, הוא רץ וממשיך להיות כמו פועל ייצור גם בבית, הוא צריך למלא תפקידים, וזהו. איפה הוא ניפגש עם האישה? במיטה כשהם סחוטים.
אורית: אז מה נעשה כדי לתקן את זה?
אין מה לתקן, בנו לנו סביבה כזאת שגרמה לשבירת המשפחה. השאלה היא, מי בנה לנו את המצב הזה? בנו אותו בכוונה, אנשים שרצו להרוויח הרבה כסף ושליטה. הם גרמו לכך שהחברה האנושית תקבל צורה כזאת, כי משתלם להם להכניס כמה שיותר אנשים למקומות העבודה, מפני שמכל אחד הם מקבלים כמה דולרים רווח. ואז הם רואים בנו איזה מנגנון שמכניס כך וכך כסף וארגון שממנו הם מקבלים הרבה יותר כסף. ומה שקורה אצלנו זה לא חשוב, אנחנו בסך הכול מערכת כדי להוציא ממנה כמה שיותר תועלת.
ניצה: אם כך בעצם, האדם חי היום במין קונפליקט. מצד אחד, האושר שלו נמצא ביכולתו להתחבר נכון בתוך הקשר. מצד שני, הוא כביכול לא מעוניין ולא רוצה את הקשר.
הוא לא מעוניין מפני שכל מסגרת החיים, בנויה באופן כזה שאי אפשר לממש ולפתח בה את הקשר, את היופי. לא מחנכים אותו, בכוונה. אני שואל כך, למה במשך עשרות שנים עם כל כביכול ההתפתחות של הפסיכולוגיה והמדע, למה אנחנו לא מקבלים חינוך איך לתקן את החיים שלנו? מי מעוניין שזה יתקיים כך? כמה משרדים יש לנו? החינוך, הבריאות, העבודה, ומה הלאה? בסך הכול האדם הוא מרכז המציאות שלנו, אנחנו רוצים שלאדם יהיה טוב.
הכול בנוי בצורה הפוכה לגמרי. איפה האדם הזה שטוב לו? לפי הסטטיסטיקה כולם בדיכאון, כולם בעצבים, כולם צריכים פסיכולוג, פסיכיאטר, כולם צריכים תרופות הרגעה, ילדים מקבלים ריטלין, ועוד. זה המצב. לא חשוב מי הגורם, אני לא רוצה להצביע באצבע על מישהו, אבל בטוח שקיים כאן מין אגו שלנו, אנשים אגואיסטיים ששולטים בנו. אנחנו נמצאים במסגרת, בסביבה שאנחנו תוצאה ממנה, ואין לנו מה לבוא לאדם מן השורה ולהתחיל להאשים אותו בזה שהוא צריך להתנהג אחרת ממה שהוא מתנהג. הוא תוצאה מכל מה שחינכו וגידלו אותו. שמו אותו במסגרת והוא רואה דוגמאות מכל מיני מקומות וכך הוא מתנהג.
אורית: אז היום אנחנו קצת יותר מודעים, ומבינים קצת את טבע האדם, ואת מצבנו שהוא באמת נוראי. יש לנו המון כאב לב והמון ילדים שגדלים בצורה מאוד קשה.
שאלתי כבר בעבר, לַמה הפסיכולוגים לא קמים ומארגנים איזו גילדה פסיכולוגית, שקיימת בכמה מדינות, ודורשים שיהיה שינוי בחברה? במקום זאת הם עושים מה שכדאי להם, לעבוד בשקט, לקבל פרנסה מהסבל של האנשים, ואנחנו ממשיכים. הפסיכולוגים יכולים לומר שהם סובלים יחד עם האנשים. אבל תסלחו לי הם לא סובלים, האנשים סובלים והם נהנים.
אורן: אנחנו רוצים להתחיל מצד הפרט ולא מצד הפסיכולוגים או החברה, מצד האדם הפרטי שפשוט סובל היום מכל התופעות שציינת איך נתחיל את השינוי?
אני רוצה לסכם הכול במשפט אחד, בלי מערכת חינוך חדשה, שבה נחנך את האדם למערכות קשר נכונות ביניהם, בלי זה לא נגיע לשום דבר, לשום תוצאה טובה.