אנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון
ניצה: הבנתי מתוך השיחה הזאת, שבעצם האיום כרגע הוא סוג של הזדמנות, הזדמנות ליצור איזה חיבור חדש שבעצם לא היה אף פעם.
הייתי אומר שבשביל זה האיום קיים.
ניצה: ומה אנחנו עושים? מתעסקים בטעות באיום עצמו במקום בהזדמנות שהוא מביא לנו.
נכון.
ניצה: מקודם תיארת מצב שאני מתעסקת בו, והוא החיבור מפחד, והעובדה שחיבור מפחד הוא רק מצב התחלתי שאמור להביא אותנו לחיבור שונה. וזה כבר הסביר לי הרבה מאוד שאלות. אם כך, מה ההבדל בין מה שהיה לנו עד היום, כי היו לנו הרבה פעמים מלחמות שבהן התחברנו וכל היה בסדר, ולאחר שנגמרה המלחמה, נעלם האיום, נעלם הפחד, ונעלם החיבור.
כי החיבור הזה היה מתוך חוסר, ולא מתוך כך שהשגנו חיים חדשים. ואם אנחנו משיגים, על ידי הערבות, רמת חיים חדשה, אז אנחנו עוזבים את האיום. האיום הוא רק כתמריץ ולא יותר מזה. העיקר בשבילנו הוא להשיג עכשיו רמת חיים החדשה, ואם אנחנו משיגים, משם אנחנו כבר לא רוצים לרדת. כי התענוג הזה, ה"סוכרייה" הזאת, מושכת אותנו, ולא נותנת לנו לרדת שוב לבעיות.
אורן: אם כך, למה ירדנו מזה בכל המלחמות הקודמות?
כי לא כיוונת למען הערבות, אלא הלכת רק כדי לחפות קצת על החרדה שלך.
אורן: לא הבנתי. אנשים סבלו, אני ארחתי אותם אצלי בבית. החיילים היו רעבים, נתתי להם אוכל, זו הייתה ערבות הדדית בפועל.
לא.
אורן: כשנגמרה המלחמה הם חזרו לבתים שלהם, ויותר טוב שלא יבואו שוב לבקר עד המלחמה הבאה.
קודם כל, אתה עשית כך רק עם הקרובים שלך, ומאין ברירה.
אורן: כן, אבל אני זוכר שעשיתי גם פעולות וולונטריות, כלליות, לא לקרובים שלי. לדוגמא, עמדתי בצומת וחלקתי ג'חנון לחיילים שנסעו ללבנון, זה היה כשהייתי ילד, ולא הכרתי אותם. למה זה נגמר?
כי לא הייתה לך מטרה להגיע לחיבור, להגיע לערבות, ולא השתמשת באיום כמנוף לזה, אלא חיפשת איך למחוק אותו. ואנחנו לא רוצים למחוק את האיום, אנחנו אומרים, "האיום הזה כאן דווקא כדי להעמיד אותנו במצב הנכון, האיום הזה רק מראה לנו את המחלה כדי שנטפל בה". ואתה רוצה לקחת כדור נגד כאבים, ולא לטפל במחלה. ובינתיים היא מתפתחת, והתפתחה עד כה. ואתה אף פעם לא טיפלת במחלה, לא טיפלת באגו, לא טיפלת בכך שיהיה חיבור, לא הלכת על זה.
אנחנו עכשיו צריכים להסתכל על המצב הנוכחי, כמו על מחלה, ולא לתת לה לסתם עבור, אלא להשתמש בה כדי להגיע לרמה של ה"חיים". ואתה כל הזמן נתת לעצמך איזו תרופת הרגעה בלבד, ובין ההתקפות של התפרצות המחלה, חיית בין המלחמות.
אורן: איך אתה מסכם את כל הגישה הזאת? במשפט אחד, מה הציבור הישראלי צריך לקחת איתו בראש, מהי ההערכות החברתית שאתה ממליץ עליה היום למצב שבא?
שבכל הזרועות שלנו, בכל הערוצים שלנו, בכל הצינורות שלנו, נתחיל להפיץ את השגת הערבות כהצלה מצד אחד, ופתרון למשבר הכללי מצד שני.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להעביר לעם את המסר הזה בצורה כמה שיותר ברורה, נחרצת, חדה, ממש דוקרת
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לשיחה על המצב בו נמצאת היום מדינת ישראל. אנחנו מתחילים להרגיש מכל עבר סימנים למצב לא כל כך נעים ברמה המדינית, המצב בכל האזור בכל מיני חזיתות, יכול להגיע למצבים דרמטיים. ובארץ מתחילה הערכות בכל מיני היבטים, ובאנו היום לשוחח עם הרב לייטמן כדי לקבל את זווית הראייה המיוחדת שלו.
ניצה, תכניסי אותנו אולי לשיחה הזו ממקום קצת יותר רגשי.
ניצה: באמת במסגרת ההיערכות הכללית מתחילה היערכות בכל מיני מישורים. אנחנו יודעים ש"תנועת הערבות" היא תנועת שפועלת במישור החברתי-חינוכי.
כן.
ניצה: איך היית ממליץ לקהל הישראלי להיערך במצב כזה?
להגיד שאנחנו ארגון חינוכי זה נכון אבל צריך להוסיף שהחינוך שלנו הוא מהיר מאוד, הוא משנה את המציאות, ויכול ממש להפוך את המצב ממה שאנחנו רואים היום. אנחנו נערכים עכשיו כדי לשפר את המצב על ידי מלחמה. זאת אומרת, מה שאנחנו רוצים לעשות על ידי מלחמה, אנחנו יכולים לעשות גם על ידי החינוך, וזה באמת לא מובן לאזרח הרגיל.
וכאן אנחנו צריכים לראות באילו דרכים, ובאילו אופנים עלינו להלביש את המסר כדי שלפחות קצת ממנו נוכל להגיש לקהל או לפחות לקרב לאזרח כך שנפעל עד כמה שאנחנו מסוגלים להמתיק את המכה. ודאי שאם חושבים שהפתרון עכשיו הוא על ידי מלחמה אז הוא וודאי ידרוש כוחות וקורבנות. מה שאין כן, על ידי חינוך זה יכול להיות הרבה יותר מהר וודאי בלי קורבנות.
השאלה היא רק איך נהיה מסוגלים להסביר את זה לעם. אם אנחנו מדברים על פי גישת חכמת הקבלה, אז ברור לנו מה עושים, על ידי זה שאנחנו משתנים אנחנו מזמינים כוחות מיוחדים מהטבע והמציאות משתנה, כי אנחנו גורמים לאיזון ברמה חדשה. זה אם אנחנו מדברים בינינו לבין עצמנו. אם אנחנו מדברים כלפי האזרחים, אנחנו צריכים בצורה כלשהיא להסביר שאת החיבור, אנחנו חייבים להשיג על ידי פעולות בינינו, על ידי הסברה, על ידי הפעלה בכל מיני סדנאות, שולחנות עגולים וכן הלאה.
החיבור הזה בעצם לא רק מקל עלינו, כמו על עַם שנעשה יותר מחובר, יותר מלוכד, אנחנו יודעים שבשעת מלחמה כולם מתחילים להתגבש ומפסיקים עם כל המריבות, אלא, אם אנחנו מעבירים את החיבור בינינו אז הוא סגולה, יכול להיות שכאן צריך להיות רמז שמובא בסגנון שמגישה תנועת הערבות, שבחיבור הזה ישנה סגולה מיוחדת, כוח מיוחד, שעל ידו אנשים מתחילים להרגיש כוח מיוחד, הרגשה מיוחדת של חום שלא ראו ולא הרגישו בשום צורת חיבור קודמת או על ידי גורם אחר. אנחנו נראה בחוש עד כמה שפעולות החיבור שלנו דווקא על ידי ערבות, מגיעות גם מהתורה, "ואהבת לרעך כמוך", ו"תהיו כערבים זה לזה", "כל ישראל חברים" וכולי וכולי.
אם אנחנו מקבלים את העצות הללו, הסלוגנים האלה, שלא שייכים לדת אלא זה שייך לכלל האומה, כי מתוך כללים האלה פעם בנינו את עצמנו כעם, כמו שכתוב "היום נעשיתם לעם". מתי? כאשר מקבלים את התנאים האלה, להיות ערבים זה לזה, חברים זה לזה וכן הלאה. אם אנחנו נתעמק קצת במסרים שנמצאים במשפטים האלה מהתורה, אנחנו נבין מה באמת נדרש מאיתנו, עד כמה אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו ולהתכלל זה עם זה.
אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כעם אחד, כמשפחה אחת, אנחנו צריכים להשתדל לפתור את כל הבעיות כמשפחה סביב שולחן עגול, שכולנו דואגים זה לזה, כולנו מחוברים זה אל זה. אם נתחבר בצורה כזאת, אז התורה מבטיחה לנו שננצח כל שונא וכל אוייב. לא דורשים מאיתנו לקיים מצוות, לא דורשים מאיתנו לעשות פעולות מיוחדות דתיות, אלא דורשים מאיתנו קודם כל איחוד. כל התורה על רגל אחת היא "ואהבת לרעך כמוך".
ולכן, אנחנו צריכים להעביר לעם את המסר הזה בצורה כמה שיותר ברורה, נחרצת, חדה, ממש דוקרת הייתי אומר, בהסברה עד כמה אנחנו רחוקים מזה, עד כמה אנחנו בתוכנו אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, עד כמה יש בינינו שנאת חינם, שעל הרקע הזה פעם נחרב בית המקדש, והיינו צריכים לברוח מארץ ישראל.
חזרנו לארץ ישראל ועלינו להסביר שרק בתנאי שנגיע לאותו מושג הנקרא "אומה" העם, המדינה והחברה, שדווקא בישראל יכולים להיות כעם, יחד, רק בתנאי שהם יחד וכן הלאה, ואם לא, אז זה יהיה רק קיבוץ גלויות. אם נתחיל לגבש את כל המסרים הקטנים הללו ולהסביר אותם אחד אחד, לפתוח אותם כמה שאפשר, אז אני חושב שיש לנו כאן מספיק חומר רגשי להפצה.
אין הוכחות לשינוי המציאות הגשמית מהיום למחר. אבל בכל זאת בטוח שזה הכיוון הנכון, שאף אחד לא יכול להתנגד לו. לכן, לא כל כך ידרשו מאיתנו הוכחות, כי הדברים האלה תמיד פועלים בעם ישראל, בשעת חירום אנחנו נמשכים בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, להיות יותר קרובים, יותר מאוחדים, ולכן צריך רק לעורר לזה.
עכשיו, אחרי שאנחנו יוצאים בפנייה רגשית, בצורה רחבה, בצורה דרמטית, ומתחילים את הפעולה הזאת על כולם, בלי להתחשב עם אף אחד, כי חוץ מאיתנו בעצם, אף אחד לא מדבר על זה בצורה כל כך רחבה. אפילו שיש תנועות שהן בעד חיבור, בעד אהבה, הן לא פועלות ממש בשטח, בנו יש נחיצות יותר גבוהה. זו בדיוק משימת חיינו גם כך.
ולכן, אחרי שאנחנו יוצאים עם מסר כזה, אנחנו חייבים להעביר סדנאות בנושא זה יום יום בערוצים שלנו בטלוויזיה ובאינטרנט. וגם בשידור חי ממש, היום מהכיכר הזו, ומחר מהכיכר ההיא וכולי, דָנים בכל מיני ערים בישראל, אולי בשולחנות עגולים ולא סדנאות, כי בסדנאות אנשים מדברים בשקט, ביניהם, זה כאילו סגור. מה שאין כן שולחן עגול הוא כאילו פתוח ומדברים למצלמה, לאוויר, לעולם, לעַם. ולכן אני חושב שזה צריך להיות יותר בצורת שולחנות עגולים.
עלינו לפתוח את הדברים האלה, יום יום לעַם כולו, ממש לפי הקריאה שלנו, הוא שומע את הדיונים סביב השולחן ועד כמה אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים, עד כמה צריך ללכד אותנו, לעזור לנו, ושהדברים האלה הם ממש כשמירה עלינו, כי פותחים בזה מטרייה מיוחדת. אלה לא טילים, צריכים אולי למצוא שֵם מיוחד למטרייה הזאת. "מטריית האיחוד", "מטריית הערבות", משהו שיתקבל וכך השם הזה יישאר. זה מה שאני חושב שצריכים לעשות בעצם.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
ניצה: אמרת קודם מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי חיבור. זה משפט שהייתי רוצה קצת לפתוח ולהבין יותר. מה זה אומר?
לקחת אותו כסלוגן?
ניצה: לא. הייתי אפילו מנסה קודם כל להבין מה אנחנו הולכים להשיג במלחמה ולמה אנחנו חושבים שהחיבור יכול לתת לנו את אותו פתרון?
על ידי מלחמה אנחנו משיגים מצב של שלום. מה זאת אומרת? אנחנו מנטרלים את שונאינו שרוצים להשמיד אותנו. אז קודם כל אנחנו משיגים, מה שאנחנו קוראים לו שלום, זה לא שלום, זו פשוט הפסקה של המלחמה לזמן מה. כמה קורבנות אנחנו משלמים עבור זה? זו שאלה. כמה זמן המלחמה תימשך? זו גם שאלה, ברור. חוץ מזה יש עוד מטרות, כל העולם גם מעוניין בזה, אירופה, אמריקה עם המשבר שיש להם, הממשלות במזרח התיכון גם צריכות את זה כדי להשיג כל מיני הטבות מתוך המצב הזה ועוד ועוד.
בדרך כלל המלחמה פותחת חשבון חדש בכלכלה, בחברה, ועוד ועוד. זאת אומרת, סך הכל עושים חשבון כמה זה יעלה לנו בכסף, כמה יעלה לנו בקורבנות, יכול להיות שזה כדאי, ואז עושים מלחמה.
ניצה: עכשיו ענית על החלק הראשון, מה נשיג באמצעות מלחמה.
לא, את זה רוצים בדרך כלל להשיג במלחמה, בכל מדינה ומדינה עושים חשבונות כאלה. ויש בזה בודאי הרבה יותר חשבונות שאני לא יכול לדעת ואפילו לדבר עליהם, כאן אצלנו אנחנו צריכים להשתמש באותה חרדה, באותו מצב מיוחד שיש לנו לפני המלחמה, החיבור. החיבור שבדרך כלל אנחנו משיגים במלחמה הוא חיבור זמני, מאוד מאוד קטן, כי כולם מתחברים מתוך פחד, כך משיגים איזה פיצוי פסיכולוגי, כי צרת רבים חצי נחמה, אם כולם כמוני אז יש לי הרגשה שאני מתחלק בחרדה שלי עם כולם. ועוד ועוד.
מה שאין כן, אנחנו רוצים על ידי המצב הרגיש, כשעכשיו עושים חשבונות בכל בית בישראל, כי אנחנו רוצים להשיג חיבור לא מטעם הפחד בלבד, למרות שהפחד הוא הגורם, הטריגר כמו שאומרים, אבל אנחנו רוצים על ידי זה להשיג באמת חיבור, שבו נתחבר לא בגלל שיש לנו שונא שאנחנו צריכים להגיד לו תודה רבה, על ידך אנחנו מתחברים, אלא שנשתמש בו כגורם זר ראשוני.
בואו מכאן נמשיך קצת הלאה, ונתחיל להתחבר על ידי שולחנות עגולים, על ידי סדנאות, כי בדיבורים האלה, בהידברות זה עם זה, אנחנו מתחילים ללבן, לברר ולראות שיש בחיבור הצטיינות, ייחודיות, שאנחנו מתחילים להרגיש בו כוח חדש, מצב חדש יותר גבוה ממצבנו. ואנחנו יכולים על ידו להגיע לקיום חדש.
כי אז בכל זאת, מתוך החיבור נתחיל אולי לפתור את הבעיות הכלכליות, את בעיות החינוך, את הבעיות במשפחה, את כל הבעיות שיש לנו. כל המחאות והבעיות שיש בכל מקום ומקום, ובכלל כל הבעיות החברתיות שיש, שכל אחד כל שני וחמישי קם ועושה איזו הפגנה, פתאום איזה מפעל מפסיק את העבודה עם הדרישות שלו וכולי. בואו נתחיל לפתור כל הבעיות מתוך החיבור.
זאת אומרת, אנחנו רוצים שהקהל הרחב על ידי השתתפות בסדנאות ושולחנות עגולים, דרך מסך הטלוויזיה, דרך השתתפות כזאת, ירגיש שיש בחיבור משהו מתוק, איזו הרגשת ביטחון, הרגשת קירבה, הרגשת חיבור, איחוד, וזה ימשוך אותו לממש בכלל את שיטת החיבור בכל תחום בחיים שלו. גם במשפחה, גם ביחסים בין בני זוג, עם הילדים, עם הקרובים, עם השכנים ובשכונה, עם העירייה, עם כל דבר. כך שכל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו, נעשה זאת דרך הידברות, דרך חיבור, דרך שולחן עגול, ולא נעשה שום דבר סתם כך. נחייב בזה אולי את הרשויות וגם את הממשלה, כי בכל זאת רק מתוך חיבור אנחנו באים לכל המצבים החדשים, לגזירות לכל דבר.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שהעם יראה שלא סתם כתוב בתורה שהחיבור הוא יסוד האומה, ובמיוחד של האומה הישראלית. לא כתוב כך על אף אומה. החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
היחסים בינינו, יכולים להיות הגורם הכי חזק שישפיע על כל צורות הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם על החברה האנושית.
ניצה: אם היית יכול קצת לפתוח את נושא החיבור, מה זה חיבור, כשאתה מדבר לעם, לקהל?
זו בעיה להסביר את זה בצורה פשוטה. אם אני אדבר על כך כמו שמסבירים לנו בבית הספר ביולוגיה, זואולוגיה, פיסיקה או כימיה, אז בצורה כזאת, חיבור זה כמו שאנחנו לומדים מהטבע, ומהמשבר שקוראים לו משבר גלובלי, זה מצב שאנחנו כולנו מחוברים, אם רוצים או לא רוצים. אנחנו רואים ושומעים שקיים מה שנקרא "אפקט הפרפר", אנחנו עושים משהו במקום אחד על כדור הארץ אז במקום השני פתאום זה קורה. זורקים מיליון טון פלסטיק לאוקיינוס אז בגרינלנד נופלים הקרחונים ופתאום יש צונאמי או עוד משהו. יש המון מחקרים על כך, מדענים רואים בצורה מאוד ברורה שיש השפעה הדדית במה שאנחנו עושים, כי אנחנו נמצאים בתוך בועה כזאת שנקראת הטבע.
ולבלון הזה, לבועה הזאת, לספירה הזאת שבה אנחנו קיימים, יש חוקים. חוקים מוחלטים שהם גם פיתחו אותנו, אנחנו לא מחוצה לספירה הזאת, אנחנו בתוכה. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו בעלי הבית, אבל אנחנו רואים היום עד כמה אנחנו נמצאים תחת השפעתם של כל החוקים האלה ואין לנו לאן לברוח, או להינצל מכל מכות הטבע.
אז קודם כל עלינו לקבל זאת על עצמנו, ולא להיות עם האף למעלה, כי באמת אנחנו יצורים קטנים מאוד וצריכים להבין עוד הרבה חוקים שבהם אנחנו קיימים בהכרח. והחוק שבמיוחד עכשיו מתגלה, זה חוק הקשר האינטגרלי, זאת אומרת החוק הכללי, של הקשר בין כל חלקי הטבע, דומם, צומח, חי ואדם. הוא קיים בכל הרמות דומם, צומח, חי ואדם וגם בכל רמה ורמה, ובסך הכל, הכל קשור אחד לשני.
אם המערכת הזאת נמצאת פחות או יותר באיזון אז אנחנו חיים. יש כל מיני קפיצות בתוך הטבע, היו תקופות הקרח, תקופות התחממות, היו דברים כאלה. אבל בזמן האחרון חשוב לנו לדעת זאת, מפני שאנחנו גורמים לשינויים הדרמטיים האלה שקורים בטבע.
ולא רק בטבע, אלא גם על ידי היחסים בינינו, על ידי הקשר בינינו, כי אנחנו נמצאים באותה רשת שבה קשורים הדומם, צומח, חי והאדם, אנחנו קיימים באותה רשת ואנחנו דווקא קשורים במחשבות, ברצונות, ביחסים שלנו, ולא רק בפעולות פיזיות, כי בפעולות הפיזיות את זה ודאי אנחנו רואים, אלא גם בכוח המחשבה שלנו, זה הכוח הכי גבוה שנמצא בתוך הדומם, צומח, חי והאנושות, הכוח הכי חזק. אנחנו גם חוקרים את המוח שלנו ומגלים כמה אנרגיה הוא צורך, ואילו דברים גדולים הוא מפעיל. וההפעלה הזאת היא לא רק בכוח הזרוע שלנו ממש, אלא בכוחות שמפעילים שדות, שדה כוח.
אז אנחנו רואים שהמחשבה שלנו, הרצון שלנו, זאת אומרת היחסים בינינו, יכולים להיות הגורם הכי חזק שישפיע על כל צורות הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם על החברה האנושית.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שדווקא לאדם יש בחירה חופשית לעשות פעולות חיבור או ההפך, להיטיב למערכת הקשר בין כל חלקי המציאות בהשתתפות הטובה שלו, הנכונה. היינו בכך שהאדם משתדל להביא הכל לאיזון, לרוגע, לאיזון הכוחות שבכל המערכת, דווקא לאדם יש יכולת לגרום לזה שהוא יפטר מכל הבעיות, הצרות והמשברים.
רק בתנאי שבצורה שיטתית הוא ידאג לאיזון בין כל חלקי הטבע, שהכל יגיע לשלמות, להשלמה, לרוגע, לאיזון, כי כל הטבע הוא בסך הכל מערכת שיוצאת מאיזון על ידי שימוש, והשתתפות לא נכונה שלנו, ועל ידי השתתפות נכונה אפשר להגיע לאיזון.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה
ניצה: כרגע במצב הקיים, אני מנסה להרגיש את הצורך של הקהל הרחב, של האזרח. אז כרגע האזרח לא חושב על כך שהוא הולך לאזן את הטבע, או את עצמו עם הטבע. אבל הוא כן חושב שהדבר שהוא הכי רוצה עכשיו להשיג זה באמת את אותה הרגשה של ביטחון וחוסן. חוסן פנימי, חוסן חברתי, איזו הרגשה של כוח כזה, זה באמת אותו כוח שאנחנו מכירים כשיש תקופה של מלחמה, אז אנחנו מתחברים בינינו וזוכים להרגשה הזאת.
אבל איך אנחנו מייצרים את ההרגשה הזאת של החיבור, של החוסן הזה שאנחנו כל כך רוצים להרגיש עכשיו בלי שהאיום כבר קיים, הוא אמנם בפתח אבל אנחנו עדיין לא מרגישים אותו מספיק חזק כדי שנצליח להתחבר רגע לפני.
את אומרת כך, מה שאתה אומר זה מדי גבוה, זה שאנחנו יכולים על ידי המחשבות וחיבור בינינו לשנות את המערכות. בוא נדאג בינתיים שכולנו נהיה מחוברים.
ניצה: נכון.
אבל אז אנחנו לא משנים את המציאות, אנחנו רק לא מסבירים להם שאנחנו לא משנים את המציאות. אלא אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה, האדם ילך למות עם חיוך. אני אומר, שהוא לא ילך למות, אם אנחנו באמת עומדים לשנות את הטבע. ואת אומרת שזה גבוה מדי בשבילו, שילך למות עם חיוך, זה מספיק.
ניצה: מה ההבדל? תסביר קצת יותר.
הבדל הוא חיים או מוות.
ניצה: מה ההבדל בתפיסה של האדם?
את צודקת. אם נסתפק בהסברה רגילה, זאת אומרת בהסברה פסיכולוגית, אז נגיד בואו נתחבר זה תמיד מציל אותנו, זה תמיד עוזר לנו ולא יותר, זה מובן לכל אזרח, והאמת הוא לא צריך לדעת יותר. בינינו, הרחבתי את ההסבר. בזה שהם יתחברו על ידינו זה יפעל, זה יפעל. זה יהיה באמת מספיק. פתאום הם יתחילו להרגיש מהפעולות, אם הם יעשו את זה על ידי שולחנות עגולים וסדנאות שאנחנו מעבירים, אז בהחלט תהיה להם ידיעה ברורה והרגשה, שבהחלט אפשר להשיג על ידי החיבור כוח מיוחד, ממש על טבעי. ככה הם ירגישו, שיש להם רוח שבאה מבפנים, שמעלה אותם ועושה אותם כביכול מחוסנים. כפי שדיברת על חוסן. מחוסנים נגד הטילים.
ניצה: כדי להשלים את התמונה, נחזור עוד פעם למה שאמרת קודם, לראות אם עכשיו התמונה שלמה יותר. "מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי החיבור". אז מה שנשיג על ידי מלחמה, דיברנו על כך שאנחנו רוצים להשיג שלום, אולי אפילו ביטחון, לפחות ביטחון אם לא שלום.
לא שלום, אלא הפסקת האיום.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |