שיחה 6 - 14. מימוש האגו והשפעת הסביבה
חלק 14/18
אורן: בשיעור של היום במהלך הדברים שלך הרגשתי הרבה יותר פעמים שאני קצת מתרגש, או קצת מחייך.
כי הנושא הוא היחס מאדם לאדם, או שאנחנו נכנסים גם בינינו לאט לאט לקורס הזה, ואז רואים שיש בו את היחס הפנימי בין בני אדם שזה העיקר. אני חושב שמה שדיברנו היום הוא די יסודי לכל הקורס. יש כאן הרבה דברים שעל פניהם נבנה הקורס, היום דיברתי על הסיבה לָמה אנחנו צריכים את זה.
עכשיו מול עיני נמצא המאמר "מתן תורה" כפי שהוא, אני רק מסתכל ורואה באילו עוד נושאים לגעת, ואני מעביר את זה. זאת אומרת אני מוריד משורשים עליונים קצת לענפים ואז מדבר.
אורן: היום במהלך הדברים שלך, הרגשתי מאוד מאוד טוב, מאוד קסם לי הציור הזה של יחסים חדשים ומתוקנים בין בני האדם, וגם הרבה פעמים נתת דוגמאות על הילדים והאיומים שהם ניצבים בפניהם, וכאבא מאוד מאוד הזדהיתי. הייתי רוצה מאוד לחיות בעולם כזה כפי שציירת לנו כאן היום, אבל אני חייב להגיד שגם צפה בי עוד הרגשה תוך כדי הדברים שלך. ככל שמצד אחד תיארת עולם יותר יפה ויותר רציתי להיות בו, במקביל צפה בי ההרגשה, "יצר לב האדם רע נעוריו" כפי שכתוב. האם אתה בונה על כך שהאדם פתאום יהיה טוב? יש פה איזו הנחת יסוד שהיצור הזה שהוא בפנים אגואיסט, פתאום יעבור מטמורפוזה ויהיה לנופת צופים?
לא, הוא ניהנה מכך שהוא משתמש באגו שלו בצורה ההפוכה. הוא רואה את הדוגמאות הללו מסביב ועושה אותו דבר בגלל החברה. וכאן מדובר על נושא אחר לגמרי, איך אנחנו מביאים את האדם באמת למימוש האגו שלו לכיוון הטוב. יש כאן תמיכה מצד החברה, השפעה לטובה והשפעה לרעה, זאת אומרת שכר ועונש. וגם איך אנחנו בונים את התמיכה מתוך הילדים, האם הם מעריכים את ההורים או לא, וכן הלאה.
אנחנו משחקים עם האגו של האדם בכל מיני צורות מסביב, לפי הסביבה שאנחנו מארגנים סביבו. באדם יש ארבע רמות של התפתחות, ונגד ארבע הרמות הללו צריך לבנות סביבו סביבה שגם בה יש כמה רמות, כמו צילינדר שסובב אותו. למשל אני צריך להשפיע עליו דרך הילדים שלו, שהם יסתכלו על ההורים, וההורים ירגישו שהילדים מסתכלים עליהם ושוקלים אותם, הם בודקים ומודדים אותם לפי כמה הם טובים לחברה. זה מנענע מאוד את האדם. גם השכנים אותו דבר, ובעבודה אותו דבר, ובמדינה אותו דבר. ועוד כל מיני תת מערכות למיניהן.
בכל מקום אנחנו צריכים לבנות סביב האדם סביבה כזו, אבל לא בצורה שהיא כמו בית סוהר שהוא לא יכול לברוח ממנו, אלא להתחשב באגו שלנו, כי זה הטבע שלנו. אבל אנחנו צריכים גם להבין מה אנחנו מרוויחים מכך שאנחנו דווקא מלמדים את האדם לא לדכא את האגו, אלא להשתמש בו בצורה הנכונה, שהוא ייהנה.
אם יש לי ילדים ואני עם האגו הגדול שלי יכול להרוויח הון ולהביא להם, האם זה טוב שאני משתמש בו? לכן הבעיה שלי היא לא השימוש באגו, הוא יכול להיות נכס גדול לכולם, השאלה היא איך אני משתמש בו. האם החברה מחייבת אותי להשתמש בו בצורה היפה, ואז אני פותח אותו ומשתמש בו, או בצורה לא כל כך יפה, ואז אני רץ איכשהו לתקן אותו. הכול תלוי במסגרת החברתית, האדם הוא תוצאה מהסביבה. ולכן צריך לפעול בלי לחץ, בלי דיכוי, כמו שאנחנו עושים את זה כאן במערכות שלנו.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 14. השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 15. אופני הלימוד בחינוך האינטגראלי
חלק 15/18
אורן: דיברת על כך שאם פעם אנשים, בזכות ההתפתחות הטכנולוגית התפנה להם זמן, ואז הם התחילו לפתח את המדע, התרבות, החכמה, כאילו דברים שהם מותרות כאלה, מעבר לצרכי הקיום, אז היום בזמן שמתפנה לנו אנחנו נתחיל לפתח תעשייה פנימית.
הלוואי שיהיו המון אנשים. קודם כל כולם צריכים לעבור הכשרה, קורסים, לימוד ארוך, נוח ממש, על העולם החדש, על מבנה האדם, על הפסיכולוגיה שלו, היחס בין בני אדם, היחס בין הורים לילדים, יחס בין בני זוג, חינוך ילדים, מבנה החברה, היסטוריה של ההתפתחות האגואיסטית, על איך אנחנו לומדים את המערכות הגלובליות האלה, האינטגראליות, מתוך גוף האדם, מתוך כל היקום. האדם צריך להיות קצת יותר מפותח, אבל אנחנו לומדים זאת בצורה רכה, בלי מבחנים, בדיונים, בהתחשבות, בקבוצה. זאת לא כיתה שאתה בא לומד והולך הביתה. אלא אתה נמצא באווירה, כי אתה צריך להכיר את עצמך ואת העולם שבו אתה חי. כמו ילדים קטנים, מה אנחנו רוצים מהם? שיכירו איפה הם נמצאים, איך אפשר להשתמש לטובתו של הילד בכל מה שנמצא בסביבתו.
ולכן זה מה שאנחנו צריכים לתת עכשיו לגדולים, כי לא נתנו להם את זה. זאת אומרת, אני והעולם זה בעצם הלימוד, ואיך ש"אני והעולם" צריך להיות עכשיו "אנחנו והעולם", ואחר כך אנחנו והעולם הופכים להיות לסך הכל אחד, אחד גדול, אינטגראלי. לזה אנחנו מלמדים את האדם, למה? כי החוק הכללי של הטבע הוא האיזון, שמתוך האיזון אנחנו נמצאים במצב הנוח ביותר, הכל נמשך לאיזון. אז אנחנו צריכים להראות לאדם שיש חוקים כאלה ברמת הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה והזואולוגיה, לראות שזה כך באמת, בכל מיני הרמות האלה. ואז גם החברה האנושית חייבת כך להיות בזה מסודרת. וזו לא מיסטיקה אלא מהמדע, ולא בגלל שבא למישהו, ללנין או לטרוצקי, לממש את זה, אלא מפני שכך הטבע מחייב, דרך המשבר הגלובלי. ולא שאנחנו קומוניסטים לפי קרל מרקס, אלא אנחנו לומדים זאת מהחיים המודרניים, ורואים שבעצם ביסודו הוא צודק. הוא צדק לגבי המשבר, הוא לא כל כך דיבר כלפי המימוש, אבל לצורך מימוש אנחנו פונים לכל המומחים בעולם שלנו. למי עוד אנחנו יכולים להאמין? רק לאנשי מדע, לאנשי חכמה. ואז לפי זה אנחנו בונים את הכל.
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 15. אופני הלימוד, נושאי הערבות, הטבע, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, מדע/אקולוגיה, מדע |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 16. השדה המאוחד
חלק 16/18
אורן: אולי בכל זאת כמה מילים על התעשייה הפנימית. אמרת שאנחנו נתחיל לפתח התקשרויות רגשיות בינינו, בין האנשים מלב אל לב, שלאו דווקא יהיו כרוכות בקשר אינטרנטי או משהו כזה, אלא ברמה הרגשית.
אני לא רציתי להיכנס לזה כדי שאנשים לא יחשבו שזאת מיסטיקה. אבל ברגע שאנחנו מרגישים זה את זה, אנחנו יכולים להגיע על ידי האהבה הכללית, כשאנחנו נגלה את רשת הקשר בינינו, הקומוניקציה הפנימית, מלב ללב, ממוח למוח, וגם מדענים אומרים שאנחנו קשורים כך באיזה שדה אחד, ברמה האנושית. כמו שדה כוח חשמלי ומגנטי, ושדה כוח משיכה, אז יש שדות אחרים של כוחות. ואנחנו יודעים שיש כוח המחשבה, שאני יכול לחשוב ואתה פתאום קולט, ואני מרגיש איזה רצון בלב ואתה פתאום מגלה. אנחנו יודעים שיש אנשים בעולם שלנו, שרגישים לזה, שמסוגלים לזה יותר, ומסוגלים פחות.
וכאן אנחנו מפתחים ביחס בין האדם לאחרים כזאת רגישות, שאנחנו מתחילים להרגיש, להבין אחד את השני אפילו בלי מילים. אני פתאום יוצא להרגיש את כל האנושות כמו קרובים שלי, כמו ידידים שלי, כמו שהם ממש נכנסים יותר ויותר לליבי, ומרגיש שאני נמצא יותר ויותר בליבם. ואז יוצא בינינו קשר, פתאום מתגלה סוג קשר כזה, שאני לא זקוק לאינטרנט, ולא למילים, ולא לכלום, אלא מספיקה לי השפה הפנימית הזאת, מלב אל לב. זה כמו שאתה מסתכל על זוג אוהבים, הם לא מדברים, הם מסתכלים זה על זה ומחייכים, כטיפשים. אלא שביניהם מספיקה ההרגשה שכל אחד בלב השני.
אז כאן אנחנו מדברים על דברים יותר רציניים, זאת לא סתם הרגשת אהבה, אלא כאן אנחנו מדברים שכל אותם חוטי האינטרנט, וכל הקומוניקציות, וכל המסחר, וכל התרבות, והחינוך, כל הדברים האלה מתחילים להיות מורגשים בטכנולוגיה הפנימית שלנו, החדשה. שאנחנו פתאום מגלים בקשר הפנימי בינינו, מקום איפה שאנחנו יכולים לבנות שם אנושות חדשה, עולם חדש, מלא רגשות, מלא מחשבות משותפות, ובונים שם בתוכנו, בהרגשה הזאת ממש עולם ומלואו. ואז היחסים האלה ימלאו אותנו במקום מוסיקה, וספרות, ותיאטרון, וקולנוע, שם הכל יהיה. אני לא צריך לעשות את הסימנים החיצונים האלה, כדי להתפעל מכל מיני הצורות הפנימיות האלה של הקשר בינינו. על מה מדברות כל צורות האמנות, נניח? על התפעלות האדם, אז אני כך ארגיש אותו. בשביל מה אני צריך לפתח את הטכנולוגיות למיניהן, ועוד ועוד. סך הכל לדברים ההכרחיים, אוכל נפש, ואחר כך ליהנות מהחיים.
אז מה התענוג? התענוג הוא מופשט, אני יכול ליהנות בלי לייצר מסביבי הרים של ברזל, ובטון, וכל מיני דברים כאלה, אני יכול לעשות זאת בצורה הרבה יותר פשוטה. העיקר הוא המילוי הפנימי, לזה אדם חי. מה יש לעשיר? יש לו בבנק סכום עם עשרה אפסים נניח, ויש לו הרגשה בלב. ההרגשה הזאת היא החשובה, נניח שגנבו ממנו את כל הסכום הזה, והוא לא יודע וממשיך בהרגשה. זאת אומרת, אנחנו יכולים להביא לאדם כזה מילוי, שהוא פשוט לא צריך יותר מכך שהגוף הבהמי יחיה, והמילוי שלו כאדם כל הזמן גדל וגדל.
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 16. השדה המאוחד, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 6 - 17. ההרגל הופך את הייאוש ליותר נוח
חלק 17/18
אורן: דיברת בתחילת השיחה שהמון אנשים היום בעולם, במקומות שונים, מרגישים ייאוש.
זה לפי הסטטיסטיקה, מה אפשר לעשות.
אורן: זה באמת נכון מבחינת סטטיסטיקה וכן הלאה, אבל מצד שני בל נאמר שכולם היום מרגישים ייאוש, זה לא מדויק. זאת אומרת, המון אנשים גם לא מרגישים ייאוש.
לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מתרגלים. אני זוכר שסבא שלי היה איש מאוד צנוע וזה לא מקרה שהיה חסר לו ממש, היה לו מזרון עם איזה שקע, והגוף שלו אני חושב, קיבל כבר לפי השקע גם כזאת צורה, כזה כיפוף. וכמה שאמרתי לו "בוא אני אחליף לך מזרן, אני אביא מזרן חדש, יפה, משהו חלום, תרגיש בזה שאתה נמצא בגן עדן במקום שאתה שוכב באיזה בור", הוא ענה "לא, זה בסדר, התרגלתי לזה". בדיוק מכניס לשם איזו צלע וכך ישן, טוב לו. אז זה לא נקרא שאלה החיים הטובים אלא הרגל, אדם מתרגל. אנשים מתרגלים להיות קצת בעימות זה עם זה, מתרגלים לכל מיני דברים בחיים, ואז הרגל נעשה טבע שני, והוא כבר מוריד את הדברים האלה מהדברים השליליים, וזה רגיל, רגוע.
אני זוכר שביקרתי קרובים שלי בקנדה, והגיעו אליהם קרובים מרוסיה. זה היה בשנות התשעים של המאה ה-20 כשברוסיה הייתה אז המהפכה הגדולה, והכל נשבר, ולא היה מה לאכול. הקרוב הזמין אותם לבקר בקנדה והם חיו אצלו כחודש ימים, והם סיפרו לי שהוא לקח אותם בפעם הראשונה בחייהם, אז לא ידעו ברוסיה בכלל שדבר כזה קיים, לסופר, חנות מזון, אבל חנות גדולה. הם נכנסו לשם ומיד יצאו, הם לא יכלו להיות שם.
הם אמרו שזה כל כך כאב להם, מהשפע שהיה בסופר, שהם לא יכלו לסבול אותו, בא להם כאילו להתנתק ממנו, לעזוב, לברוח. כי האדם שרגיל לכך שבקושי יש לו לחם, או אולי איזה נקניק, או עוד משהו, אם יש בכלל בחנות, מפני שבאותה תקופה גם זה לא היה בחנויות, ובא ורואה שלושים סוגי לחמים, חמישים סוגי נקניקים, רק תיקח ויגידו לך תודה, יתנו לך עגלה וכל מה שיש לך יישאו עבורך עד הרכב והכל. הם לא רגילים.
עכשיו, קח את אותו קנדי לרוסיה, שנכנס שם לחנות ויש בחנות אולי איזו חתיכת נקניק יבש ולחם שלא ידוע ממה הוא עשוי, ומדובר על הזמנים ההם, אז הוא יחשוב, שבבית סוהר בקנדה יותר טוב, שם מחלקים בננות וכל מיני דברים, וברוסיה זה לא חיים. ואם ישאל שם את הרוסים שחיים באותו מצב, באותו מקום, הם יגידו, "בסדר, אבל מה אפשר לעשות, אנחנו נסתדר".
אני זוכר ששאלתי כך את אחד התלמידים שלי, שהיה באותה תקופה ברוסיה, והוא אמר, "אני מסודר. אני מבין שלְפַנָי החורף, אבל יש לי שני שקי תפוחי אדמה ושק של ראשי כרוב, וזהו. שלושה שקים. ואני יודע שכבר את החורף אני אעבור". מכאן ניתן לראות איך אדם חושב על החיים שלו, ששלושה שקים מספיקים לו, שאת זה יהיה לו. ואם עכשיו תגיד זאת שוב לאיזה קנדי, הוא לא יבין כלל את רמות החיים האלה. או שתרד לאפריקה, איך שחיים בדולר ליום, ותראה ששם בכלל אין אוכל. האם אני יכול להגיד לילד אפריקאי כמו שאני אומר לנכד שלי, "אם אתה לא אוכל טוב, אני לא לוקח אותך לספארי, לגן החיות"? האם ילד אפריקאי ישמע פעם דבר כזה? יגידו לו "לך לספארי".
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנשים מתרגלים לצרות והרגל כבר מוחק את הרגשת הצער. דיברתי עם אדם שישב ברוסיה עשרים או עשרים וחמש שנה בבית סוהר בסיביר, במחנות עבודה כאלה. וכשהוא השתחרר משם, הוא לא רצה לצאת, הוא לא הבין איך אפשר להסתדר בעולם, כי כל העולם היה בבית הסוהר. וליד בית סוהר היתה עיירה, שכולה מאותם אנשים שיצאו מבית סוהר ולא רצו לנסוע לאף מקום, ושם באותה עיירה הם כבר התיישבו וחיו, גמרו את החיים. העיירה הזו בסיביר היתה במקום נידח ממש, אין כלום, אבל הם כבר לא יכלו לחשוב איך הם מסתדרים בעולם הזה. כאן בסיביר הכל ברור, הכל מובן, הכל שלי.
האדם לא בנוי לפי חשבון יבש, שם יהיה לי ככה וכאן יהיה לי ככה, אלא הוא ניזון מהחום הפנימי, מההרגל, מהמקום, מהבית, מהכול. אז אתה לא יכול לבוא עכשיו לפי הסטטיסטיקה שלך ולהגיד אני לא מרגיש איך רע לאנשים, שטוב להם. הם רגילים לזה, מצד אחד, הם לא מבינים מה נפתח להם,. מצד שני, אנחנו לא יכולים לבוא אליהם ולהגיד "מה, אתם לא מבינים?" אלא אנחנו מגיעים לפי המשבר, אנחנו מגיעים לאדם רק במקצת לקדם את העניין, להראות לו במה דברים אמורים, שיכולים להיות מצבים עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר גרועים, ולכן כדאי לנו כבר עכשיו להתחיל את החינוך, לפני המהומות ולפני המלחמות האזרחיות שבמדינות, "בואו אנחנו נתחיל לחנך את העם" וכן הלאה.
אבל לכל שכבות האוכלוסייה שמרגישים במשבר, אנחנו יכולים לפנות. אלה שנמצאים בחוסר יכולת להסתדר כמשפחות, אלה שיש להם בעיות עם חינוך הילדים ואלה שמובטלים. אתה יכול להגיע לגיל הזהב, מתוך כך שעדיין יש להם כוח ועדיין יש להם איזה רצון במשהו להשתתף, אבל אף אחד לא מתעסק איתם. כלומר, חוץ מהחלק הפעיל שיש בסך הכל בחברה האנושית, יש לך הרבה אנשים שאתה יכול לטפל בהם כבר עכשיו. ומהחלק הפעיל עוד מעט תקבל ממנו בתור מובטלים, עד תשעים אחוז. זאת אומרת, כבר אנחנו עכשיו יכולים להתחיל להחדיר לתוך החברה את הגישה הזאת.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 1. רגל נעשה טבע שני
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -6, 17. ייאוש יותר נוח, הסברה וחינוך לערבות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 5 - 11. שיטה פסיכולוגית חדשה מעל כל ההבדלים
חלק 11/16
איך אנחנו מתקנים את עצמנו, כך שיתאפשר לנו קיום יפה, טוב ובטוח? כי אם לא כן אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מובטלים, נמצאים במשבר בחיי המשפחה, בחינוך ובחיי היומיום. אנחנו הגענו למצב, שחוסר הבנה, חוסר הרגשה הדדית, נעשה גורלי. וממש כל האנושות נראית כמשפחה אחת, רק משפחה שנמצאת במצב לא טוב.
לכן בספר הזה אנחנו ממליצים על שלום בית שנגרם על ידי כוח חיצוני, כוח שלישי. כי כשיש בעיה בין בני זוג, מגיע אדם שלישי, חכם, פסיכולוג או מומחה במקצוע שמתחיל לדבר. הרבה אנשים הולכים לפסיכולוג שלהם, בכלל זו אופנה להיות עם פסיכולוג צמוד כל החיים, ואז אותו מומחה מתחיל לקשר ביניהם.
הוא מדבר עם אחד, מדבר עם השני, מדבר עם שניהם, מעביר איתם שיחות, שואל שאלות, עונה תשובות, מחייב אותם איכשהו לדבר ביניהם, לפתוח את עצמם אחד לשני, עוזר להם להתקשר, עוזר לכל אחד מהם להבין את עצמו ואת האחר. ואז להבין עד כמה, אפילו שהוא הפוך מהשני, כדאי לו לוותר על ההפכיות הזאת. זאת אומרת הוא גם לא מוציא מעצמו את כל מה שיש לו נגד השני, והוא גם סולח לשני ומוותר על הדברים שלא מוצאים חן בעיניו, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אנחנו מבינים את הפשעים ההדדיים, ושכולנו כאלה מצד הטבע, כולנו אגואיסטים, חסרי התחשבות, גם במשפחה, גם עם הילדים, גם במסחר ותעשייה, גם בחיי היום יום, במזון, באוויר הצח, בחיים טובים ובטוחים, אז מאין ברירה אנחנו מוצאים את השיטה שעוזרת לנו להתקשר זה לזה.
שיטה פסיכולוגית, שאומרת שעלינו לספר אחד לשני יותר, עלינו לדעת יותר האחד על השני, על האופי של כל אחד ואחד, על האופי של העמים, ועל הטבע. אל לנו להתבייש בזה, אלא לגלות זאת כמו אנשים מבוגרים, כמו אנשים חכמים, שכך אנחנו, ומעל זה עלינו לבנות קשרים. לא לדכא אף אחד, לא לדקור אף אחד על מה שיש לו. כי לכל אחד לא חסרות נטיות ותכונות לא נעימות, אבל מעל זה אנחנו בונים קשר, "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים נמצאים, ולאט לאט מתוך האהבה אנחנו מפסיקים לראות אותם.
כמו אמא לגבי הילד שלה. היא מסתכלת על הילד שלה, ובעיניה הוא הכי יפה, הכי טוב. היא לא מסוגלת לגלות בו דברים לא טובים ורעים, כי האהבה "מקלקלת" אותה, והיא רואה בו רק דברים טובים, את הרעים היא לא רואה. ובילד של השכן היא רואה דווקא ההפך, היא רואה את החצי הרע ולא את החצי הטוב, כי אין לה אהבה אליו. אבל ברגע שתהיה לה אהבה גם לילד של השכן, אז גם בו היא לא תראה שום דבר רע, אלא רק טוב.
אנחנו רואים את זה בחיים. אפשר לדבר עם כל אמא ולהתחיל להצביע לה על תכונת אופי או התנהגות לא טובה של הילד שלה, היא לא תסכים לכך. או שהיא תצדיק אותו לגמרי, שהוא עושה את זה נכון וטוב, או שהיא לא תסכים שזה בכלל נמצא בו, כי היא באמת לא רואה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
ולכן לערבות ההדדית שאנחנו צריכים להגיע, אנחנו מגיעים בצורה כזאת, שמאין ברירה אנחנו מתחילים לקַשר בינינו מרחוק, ללמוד את כל הדברים שיש בינינו, אבל הלימוד עצמו מלכתחילה צריך להיות לשם בניית קשר של אהבה מעל הפשעים. זאת אומרת, מלכתחילה אנחנו מתכוונים לוויתורים, ואז נגיע למצב שנוכל להתאחד בינינו גם ברמה הנפשית, כך שנרגיש את עצמנו קרובים.
העולם ודאי יהיה יותר בטוח, יותר רגוע. אנחנו לא נפחד שהילדים שלנו ייצאו לבד החוצה, כי כל אחד ואחד ידאג להם כמו שאנחנו דואגים להם, ואנחנו נדאג כך לאחרים.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -5, 11. שיטה פסיכולוגית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |