שיחה 11 - 8. מחשבה - דיבור - מעשה
חלק 8/15
תהליך התיקון הזה שאנחנו צריכים לבנות מעל דרגת החי, בדרגת המדבר, הוא בעצם בא מצד האדם שבי, לא מצד הגוף שלי, אבל אני מבצע אותו דרך הגוף כי זה הכלי שלי. ואז יש ביחס, בקשר, בהפעלה שלי כלפי האחרים, ביחס טוב או ביחס רע כמו שהיה קודם, הפעלה דרך "דיבור, מחשבה ומעשה".
"דיבור" נקרא שאני צריך לשכנע את עצמי. גם על ידי דיבור פנימי, שאדם מדבר כל הזמן עם עצמו, וגם על ידי דיבור כלפי אחרים בפועל, איך אנחנו צריכים להשתנות, לאיזה כיוון. שההכרחיות, ההשפעה עד שמגיעים לאהבה הכללית, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, וזה חובה.
אחרי זה באה ה"מחשבה" שהיא בעצם הקודמת לדיבור וקודמת למעשה, כך שאני צריך קודם לייצב אותה. היא באה מתוך חשבון פנימי שאני מקבל מתוך עצמי ומתוך הסביבה והחברה, מתוך המחנכים שלי. אז עלי לייצב קודם את המחשבה ואחר כך להביא אותה לדיבור. והדיבור הוא "סתם דיבורים" כמו שאומרים, אלא אם כן הוא מתחזק על ידי המעשה, ואז הוא בר תוקף.
וה"מעשה" הוא שאני חייב לקחת על עצמי כל אותן השעות שפנויות מהטיפול ההכרחי בחי שלי, בבהמה שלי, כך שכולי נמצא בלימוד של ההשכלה האינטגרלית, החינוך האינטגרלי. או שאני כבר נמצא בהפצה, וגם בהפעלה כלפי האחרים, להביא את כל בני האדם לרמה אחידה, שכולם יחיו לפחות מעל קו העוני בצורה מכובדת, בחלוקה צודקת, כך שאף אחד לא ירגיש את עצמו מקופח כלפי האחרים
זאת אומרת, המחשבה, אחר כך הדיבור, ולאחר מכן המעשה, חייבים להיות מכוּונים לבניית החברה החדשה המאוזנת, שכולם נמצאים בה ברמה אינטגרלית, במערכת אנאלוגית. כך שבמחשבה אני מסדר את עצמי על ידי השפעה מהסביבה, על ידי כך שכל פעם אני רוצה להיות מושפע מסביבה יותר חזקה אינטגרלית. לאחר שאני מסדר אצלי בפנים את המחשבה הזאת, אני מבצע אותה על ידי דיבור ושכנוע, על ידי מערכת ההסברה שאני נמצא בה. ולאחר מכן בא המעשה, שאני גם משפיע בפועל בחינוך והוראה, וגם משפיע בכך שאני מעלה את כל רמת הקיום של העולם למצב שלא יהיה אף אחד בעולם שסובל מרעב, מחוסר בדברים ההכרחיים לקיום. זו בעצם העבודה שלנו.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 2. עלינו ליצור סביבה שמחברת בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11, -8. מחשבה, דיבור, מעשה, הסברה וחינוך לערבות, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה 11 |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 3. הטבע מתייחס לאדם בהתאם להתפתחותו
חלק 3/19
כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו רואים שאנחנו מתחילים להתפתח מטיפת זרע של אבא. הטבע מכין לנו מקום בטוח שבו אנחנו מתפתחים בתוך הגוף של אימא, בתוך מֵי הרחם ששומרים עלינו. ואחרי שהתפתחנו שם בצורה שמורה, אנחנו נולדים. וגם כשאנחנו יוצאים לעולם הזה, האהבה של אבא ואימא שומרת עלינו, ואנחנו כמו תינוק שנולד, לגמרי לא מוכנים לכלום.
כך גם החברה מתייחסת לילד, בשמירה, בהבנה, ביחס יפה וטוב, עד שאנחנו גדלים. כך היה בכל הזמנים, מדורי דורות, וכך גם בזמננו, למרות שלאחרונה גם זה התקלקל. אבל עד שהאדם עומד על רגליו, בגיל 20, כשהוא כבר כשיר לחיים, הוא נמצא בתמיכת הקרובים ואפילו הרחוקים, שמתייחסים אליו תמיד בצורה כזאת שהוא חייב להתפתח. אנחנו נותנים לו הזדמנות, ומספקים לו מה שצריך, כי אין מה לבקש ממנו בינתיים, אין לו יכולת, הוא עדיין לא גדל. כך אנחנו מתייחסים לדור החדש, וזה נמצא בנו אינסטינקטיבית מצד הטבע.
אחר כך, כשאנחנו נכנסים לחיים, כאדם בוגר, מגיל 20 ומעלה, מיד מתחילים להתייחס אלינו בדרישה. הקרובים דורשים מאיתנו יותר, הסביבה דורשת מאיתנו יותר, וגם לפי חוקי המדינה מתייחסים אלינו אחרת. אם עשיתי משהו, ודאי שחלים עלי כבר חוקים שונים ועונש בהתאם לגיל. בגיל 10 מסבירים לי שמעשה מסוים לא כדאי, לא טוב, אבל בגיל 20 על אותו מעשה כבר נותנים לי עונש, וכך לכל אחד מהסביבה, מהחברה.
אנחנו רואים שיש היפוך ביחס מהסביבה ומהטבע כלפי האדם. כל עוד אנחנו גדלים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו יפה וטוב, וכשגדלנו ואנחנו מתחילים בחיים של אנשים בוגרים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו כביכול בצורה לא טובה. אני רוצה להמשיך להיות כמו ילד קטן, לא להרגיש מחויב, שיסלחו לי כמו קודם, שיתייחסו אלי יפה. אבל זה כבר לא קורה, אלא ההיפך, מתחילים להתייחס אלינו בצורה שבה מצפים ממך לעשות דברים מסוימים, ואם לא תעשה, לא תקבל חזרה. זאת אומרת, אין יותר רחמנות שהתרגלנו אליה במשך עשרים שנות הילדות והנערוּת.
וההיפוך הזה שבא לנו מהטבע שלנו הוא מאוד קיצוני. הוא נמצא גם אצל החיות, שההורים שומרים על הצאצאים שלהם עד שהם קמים על רגליהם ומתחילים לנוע ולהכיר את הסביבה. ולאחר שנה או אפילו שנתיים, תלוי במין החי, הם כבר חופשיים ויוצאים לספק לעצמם אוכל, לבנות משפחה ועוד. אבל זה לא הופכי כמו בחברה האנושית.
וזה צריך להיות כביכול ההיפך. כי החברה שלנו היא של אנשים חכמים, בעלי דעת, הבנה, שמשתמשים בחכמה כדי לשנות את העולם, לעשות אותו נוח וטוב יותר. אז לָמה אנחנו לא עושים אותו יפה וטוב כלפי האדם הבוגר, כך שגם אחרי גיל 20 הוא יראה את עצמו שנמצא בסביבה יפה וטובה, ויש לו כל טוּב ויחסים מצוינים, וכך הוא ממשיך. אנחנו רואים, שבכל זאת הטבע שקידם אותנו כל הזמן באבולוציה שלו, חשב עלינו כך, שאנחנו נסבול. ודווקא נשתנה כתוצאה מהמלחצים, מהעונשים, ומייסורים בחיים.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -3. יחס האדם לטבע, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 5. שימוש נכון באגו
חלק 5/19
יוצא שהטבע שמפתח אותנו באמצעות החוקים שלו, באמצעות הסביבה, מתייחס אלינו משני כיוונים. מצד אחד הוא מפתח בנו את האגו, ומצד שני מראה לנו עד כמה הכוח הרע שגדל בנו, וכל הזמן מבדיל בינינו ומעמיד אותי כנגד אחרים, גורם לי את כל הרע ואני מקבל עונש עבורו.
מה אפשר לעשות כשיש בתוכי שני כוחות מנוגדים? מצד אחד יצר, רצון לעשות לי טוב על פני כל האחרים, על חשבון האחרים, ואז אני מרגיש סיפוק. מצד שני, כשאני משתמש ביצר הזה אני לא מגיע לסיפוק. בסופו של דבר אני מגיע לכך שהכול נהרס כתוצאה מאותו כוח התפתחות, החברה, המדע, החינוך, התרבות, החיים האישיים. והשאלה, האם אנחנו מסוגלים לשנות את השימוש באגו שלנו, ואם כן על ידי מה? הטבע הוא כוח אחד שפועל על כל המציאות, סוגר אותנו כחוק אחד, חוק של חיבור, השתתפות ואהבה. חוק של השפעה. אנחנו רואים איך הוא מפעיל את כל חלקיו בדומם, בצומח, בחי ובאדם. ולכן יש מושג החיים, ההתפתחות, שלא יכול להיות בלי שהטבע כל הזמן מוסיף ומוסיף את כל הדרוש להתפתחות, את החום, את המזון.
בתוך עצמנו אנחנו לא מוצאים כוח שירסן את האגו שלנו, עלינו למצוא בטבע את הכוח שייתן לנו יכולת להשתמש באגו לכיוון הטוב. לא שפתאום נוריד את עצמנו מגובה של אגואיסטים גדולים, הרי על ידי המוטיבציה הזאת, על ידי הדחף הזה הגענו להתפתחות גדולה, להתפתחות טכנולוגית, לכך שיש לכל אחד ואחד היום שמונה עד עשר שעות פנויות ביום. ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו כל מיני דברים, ולא רק לרוץ אחרי מזון, ביגוד, בית, בריאות, אלא אנחנו חופשיים בחיים שלנו. ובשליש מהיממה, בזמן החופשי כביכול, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעסוק בדברים שיכולים להיות טובים לכולם.
ואם האגו הביא אותנו להתפתחות טכנולוגית כזאת, אז עלינו ללמוד איך להשתמש בו לטוב, איך לרסן אותו, לכוון אותו משנאת הזולת לאהבת הזולת. כשכך אנחנו בעצם משאירים את החיים שלנו כמו שהם, ועוד יכולים להתפתח יותר ויותר בכל מה שיש בחיים האלה, בכל מה שאנחנו רואים בעולם הזה, במשפחה, בחינוך ילדים, בתרבות, בבריאות. נפתח את עצמנו, נצא לחלל ונפתח אותו, נעשה הכל, אבל בצורה יפה וטובה. אם רק נדע איך לשלוט על האגו שבטבע שלנו לטובת הסביבה, לטובת החברה הכללית. ולא כמו היום, שכל אדם חושב רק על טובתו, אלא ניקח בחשבון איך להביא לאדם יכולת התחשבות בחברה הגדולה, כך שירגיש כמו שהרגיש לפני אלפי שנים בחמולה, בכפר הקטן, שכולנו כאחים. ולא יכול להיות שאני לא חושב על אחרים.
אז חשבו על כולם כמו על אחד, מפני שעדיין לא היו מפותחים באגו. אבל האם אפשרי היום לקדם את האדם עם האגו שלו, להיות ממש מעליו, לחשוב ולראות את כולם כמו אחים, כמו משפחה אחת? מאיפה ניקח את השכל הזה, את הרגש הזה, שזה יהיה בנו ממש בצורה אינסטינקטיבית. שאני לא אעשה מאמצים גדולים, כי בלתי אפשרי לעשות, אלא שנמצא פתאום איזו תרופה. כמו שאני לוקח כדור, וכתוצאה מזה אני רואה את כל העולם במשקפיים אינטגרליות, שכולם כאחד. קודם לא ידעתי, לא הכרתי שהם קרובים שלי. ועכשיו אני רואה שכל השבעה מיליארד הם החלקים שלי, אני מרגיש אותם כקרובים. ולא כמו היום שאני עוד מתגאה מעליהם. אלא אני ארגיש שאני צריך לדאוג להם, לפחות כמו לעצמי, או אפילו כמו לילדים הקטנים שלי, שקודם כל אני דואג להם ועוד יותר מאשר לעצמי. איפה הכדור הזה שעל ידיו כל אחד יכול לתקן רק את היחס בינינו, את היחס לסביבה, ולכל האנושות? אז בטוח שנוכל להמשיך ולפרוח למרות המשבר הזה, שכאילו עוצר אותנו בכל צורות ההתפתחות. שאין לנו כביכול לאן להתפתח, הגענו למבוי סתום. ואנחנו מרגישים כמי שאיבדו את הדרך במדבר, ולא יודעים לאן להתקדם.
לכן אנחנו צריכים לחשוב מאיפה אנחנו לוקחים את הכוח לרסן את הטבע שלנו. להשתמש בכולו, אבל להפוך את כיוון השימוש בו. עכשיו אני כל הזמן מכוון ורוצה להכניס את כל העולם תחת שליטה עצמית, כביכול לטובת עצמי, למרות שאני רק סובל מזה, אבל אינסטינקטיבית אני מטפל בזה כך. ואם אני אהפוך את היחס, שאני אחשוב דווקא לטובת הזולת, לטובת הסביבה, שהם יהיו כמו הילדים שלי, בהרגשה אינסטינקטיבית, אז מה טוב.
וכך נעשה לכולם. ניתן לכולם את התרופה הזאת, ואז העולם יהיה מלא אהבה. מלבד זאת, נוכל אולי גם להבין, שאנחנו בעצם מקלקלים את העולם שלנו, ולא שיש כאן קלקולים אחרים. אולי מזה שנעשה בינינו כאלה יחסי חסד, התחשבות וחיבור, אז נגרום לטבע, לסביבה
להיכנס לחיבור ולהתחשבות.
מקורות מדעיים - הטבע - 1. הטבע מפתח אותנו לרמה חדשה של קשר בינינו
| שייך לנושאים: 1-13 - חינוך אינטגרלי, שיחה -9, -5. שימוש נכון באגו, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
שיחה 9 - 8. החיים כתיאטרון
חלק 8/19
זאת אומרת, הכול תלוי בהפעלת הסביבה על האדם. ואם נהיה חכמים, אז לא נחשוב איך כל אחד ואחד מאיתנו צריך להשתנות, אלא נעשה תיאטרון, ממש משחק החיים, משחק גורלי, אבל משחק שיהיה לנו נעים לשחק בו, לעסוק בו כך שאותן השעות הפנויות שהאגו שלנו פינה לנו מהחיים נבלה בבניה של סביבה יפה ונכונה לעצמנו. ואז עם המחנכים, עם העוזרים, עם המורים שלנו, ובלי לחשוב על כך, בלי להתאמץ, נִגדל כמו ילדים שגדלים על ידי משחקים. וכך נגיע לשינוי בקלות. עלינו רק לדעת איך להשתמש נכון באותו הזמן הפנוי ובאותה החכמה שאנחנו לומדים, איך לשנות את עצמנו ולהביא את עצמנו לצורה הנכונה.
מקורות מדעיים - השפעת הסביבה - 4. האדם הוא תוצר של הסביבה שלו
שיחה 9 - 14. מסכימים לשינוי
חלק 14/19
אורן: אם הנקודה המרכזית בתהליך הזה היא, שאני צריך להשתדל להתייחס טוב לאחרים, אז זו לא נקודה כל כך מהפכנית, היא די טריוויאלית, זה לא איזה גילוי גדול.
מדובר בשימוש בכוחות הטבע הידועים. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שנראה שאין לנו ברירה. רק אז אדם מסכים. וזה מצב שבו מיליוני מובטלים יוצאים לרחובות, כשאימהות פוחדות לשלוח את הילדים לבית הספר, כי יש שם אלימות, סמים וזנות. כשפוחדים לצאת לרחובות, כשלא יודעים מהיום למחר מה יהיה עם הבריאות והביטחון, כשכל התפתחות התרבות שהיא מאוד חשובה לאדם נעצרת. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים במצב שכבר אי אפשר יותר לסבול אותם הדברים שאנחנו מייצרים, כי בגלל האגו שלנו אנחנו נעשים מוגבלים יותר ויותר, ביצירות, בכל דבר. ואנחנו צריכים להגיע למצב שבו נחליט שהחיים שלנו בצורה כזאת, הם כבר לא חיים. הרי אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא רוצים להביא ילדים, הילדים שלנו לא רוצים לחיות. הם בעצם שואלים "בשביל מה הבאתם אותנו, אנחנו לא רוצים לחיות, האם עשיתם אותנו להנאת עצמכם?"
אנחנו מגיעים לדור שלא רואה עתיד. ואדם בלי עתיד לא יכול להתפתח, הוא לא יכול לחיות. לכן הייאוש והדיכאון, זו המחלה הנפוצה ביותר בעולם. היום מייצרים תרופות נגד דיכאון אפילו לחיות בית.
מקורות מדעיים - התפתחות האגו - 4. ההתפתחות האגואיסטית מובילה לריקנות, ניכור ומשבר