אורן: זאת תובנה גבוהה. אני מצפה מהם להגיע לכך לבד או שאני רוצה להוליך אותם אליה?

להוליך, כן בצורה וירטואלית. אבל ללמד ממש איך לשנות, להשתנות, לא בטוח שנוכל לעשות זאת בצורה וירטואלית. אולי עם תמיכה גדולה של כלי התקשורת, בבתי הספר ובכל המקומות שבהם נמצאים בני אדם במגע עם מערכת החינוך. שם אנחנו נוכל להגיע אליהם, ולאלה שלא יכולים ללמוד דרך מסך הטלוויזיה.

אורן: נאמר שאנחנו עכשיו על מסך הטלוויזיה, עבור אלו שלא במגע עם מערכת החינוך, ונאמר שהם היו מסכימים להקשיב לנו, על מה אנחנו הולכים לדבר איתם?

צריכים לדבר איתם על טבע האדם, רק בצורה מאוד מושכת. על יד פסיכולוגים וכל מיני אנשים שיספרו וידברו בצורה נעימה, יפה ומושכת, מלאה בדוגמאות. הם יסבירו להם מהו טבע האדם, איך אנחנו מתנהגים, יראו דוגמאות של כל מיני מקרים, של ילדים, של מבוגרים, זוג צעיר, גברים, נשים, בבית, במשפחה, עם חבר, במקום של בגידה, בפגישת של חברים ועוד ועוד ועוד.

להראות לאדם את הטבע שלו, להסביר לאדם איך הוא מחליט מה לעשות בכל רגע, איך הוא בוחר בכל פעם בהכרה ובתת ההכרה, בדברים הנעימים והטובים ביותר שנראים לו. האם בזה הוא מתחשב באחרים, בעתיד שלו, או בעבר? עד כמה האגו שולט כאן ולא נותן לנו אפשרות להיות עצמאים, להחליט בצורה בריאה והחלטית, אלא מכניס אותנו רק לתאווה ולא קצת למעלה ממנה. איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה, שנשלוט על הרצון ליהנות שלנו מכל מיני דברים.

סך הכל האדם זה רצון ליהנות, יש לו רצון לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות. איך נהנים מהדברים האלה, אבל בצורה כזאת שאחר כך לא נשלם על זה ביוקר, כל אחד לחוד וכולם ביחד.

את הדברים האלה צריכים להסביר, אתה לא יכול להשאיר את האדם כמו שהוא עכשיו וזהו.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורן: מי יסביר את זה לאדם?

יש כל מיני מומחים שיכולים לדבר על זה בקלות. אני רואה "נשיונל ג'יאוגרפיק", ויש שם כל מיני תכניות וגם באינטרנט.

אורן: אנשים רואים נשיונל ג'יאוגרפיק כבר המון דורות, האם זה קידם אותם? על זה אתה בונה, שנשיונל ג'יאוגרפיק יתקן אותם?

לא, אני אומר שיש אנשים שיודעים להסביר בקלות. אמנם הם מומחים, אבל יחד עם זה הם יודעים גם להסביר בצורה יפה ומושכת את המקצוע שלהם. אם זה פסיכולוג, רופא, מורה, וגם איש משטרה.

אנחנו בסך הכל צריכים להסביר לאדם מי הוא, על ידי אילו דחפים הוא קיים, איך מערכת ההחלטה שלו, איך הוא מתרשם מכל דבר, בעצם איך הוא קולט את העולם. אנחנו צריכים להסביר לו את הדברים האלה והוא צריך לחיות בזה, הוא צריך להתחיל להבין את עצמו. אנחנו צריכים עכשיו לתת לו מה שלא נתנו לו בגן הילדים ובבית ספר.

אורן: אתה רוצה לתת לו את זה או שאתה בונה על זה שמישהו אחר בעולם יביא לו את זה?

לא מישהו אחר, זה בתוך הקורס שלנו, אבל לא רק אני, אלא זה צוות.

אורן: אני לא שואל על צוות, צוות זה במעטפת של כל דבר. אני אומר דבר פשוט, שעד היום כל מה שסיפרת שצריכים ללמד אותי, להכיר את עצמי, איך ליהנות בצורה שלא אפסיד וכל הדברים האלה, אם למשל הייתי פוגש אותך אצלי בסלון והיית מדבר על זה בצורה מעניינת, כי בינתיים זה היה קצת פילוסופי, אבל היו גם כמה משפטים שמאוד משכו אותי, למשל איך ליהנות בצורה שאני לא אפסיד, איך אבין את עצמי, איך אני מתנהל במערכות יחסים, כי אלה החיים שלי.

אם באמת היית בא אלי לסלון, יושב איתי ומספר לי את זה, וזה היה מעניין, יכול להיות שהייתי מזמין אותך לבוא גם מחר. בינתיים ההסברה שלנו היא לא בגובה הזה, לגמרי לא. עד היום ידענו להסביר על העולם ועל ההיסטוריה, האבולוציה הגלובלית והאינטגלית, אבל אף אחד לא יכניס אותך לסלון עם זה. כי הוא לא חי בזה, אין לו מחשבות כאלה.

השאלה היא, אם אנחנו עוזבים את בני האדם לנפשם או מסכימים לפגוש אותם בסלון. היום אם יש לך מה להגיד לאנשים יש מי שישמע, רואים את זה בשפע. בכל אירוע שאתה עושה אתה רואה את זה, אנשים צמאים. אבל הם צריכים לשמוע משהו מהחכמים. לשמוע משהו שהם יכולים לעכל. אי אפשר להגיד, יש לנו כזה, כי אני יודע מה יש לנו. אין לנו כזה. יש לנו רק אנשים מסכנים שסובלים יותר ויותר מיום ליום ולנו יש מה לתת להם, רק אנחנו עוד לא נפגשנו איתם אצלם בסלון.

נפגשנו איתם אצלנו ליד הלוח, כששרטטנו להם שהעולם הוא גלובלי ואינטגרלי ועל התהליכים, ולכן מכל הסיבות האלה אתה צריך להשתנות, אתה צריך להיות אדם חדש. אבל זה לא מגיע אליו, זה עובר אלף מטר ממנו, זה פוגש יחידי סגולה. היום אנחנו מפיצים את המסרים שלנו שהם ליחידי סגולה מתוך ה- 99, אבל יש עוד יחידי סגולה ב-99.

אני מקבל את הטענה שלך ואתה צודק, אבל זה מה שאני אישית מסוגל. אני מבין את הדברים שלך ולא חושב שאני מסוגל להשתנות ושנשאר לי עוד הרבה זמן לשינויים ובהחלט זו בעיה. לי זה נראה כבעיה גדולה מאוד ואני מקווה שחלק מהתלמידים שלי יצליחו לרדת קרוב יותר לעם ולדעת איך להסביר להם את הדברים האלה בפשטות. אני אישית לא רואה שאני מסוגל, כמה שאני משתדל. הלוואי ואהיה מסוגל לרדת לרמת התלמידים.

אורן: זה לא חשוב.

זה קשה מאוד. לי זה קשה מאוד. ואני מבין את כל יתר האנשים לפנַי שרצו את זה לעשות והצליחו עד רמה מסוימת ולא יותר נמוך.

אורן: אבל הזמן היה אחר. היום האנשים מוכנים, רק תדבר, תשדר משהו שהם ישמעו.

כן, אבל כנראה שצריך להיות מישהו חדש.

אורן: אני לא מאמין לזה.

אני משתדל בינתיים לתת מה שאני יכול בצורה שאני מסוגל. קשה לי מאוד להתלבש באדם שהוא לגמרי לגמרי אטום.

אורן: הוא לא אטום בכלל. הוא הולך לכל מיני מקומות מטופשים לשמוע עצות לחיים. הוא לא אטום, הוא סובל ורגיש ומרגיש וחכם. הוא אדם מודרני, הוא לא מפגר. אנחנו לפעמים חושבים שהוא אטום, אבל הוא לא.

אדם מודרני אתה אומר, הוא מי שהולך לקבל עצות.

אורן: אולי הולך, אולי לא הולך, אולי קורא ספרים.

יש מרחק עצום בין זה שנראה לך מודרני במילים שלך, במושגים שלך, לבין מה שאני אומר. כי מודרני אצלך זה שהוא מבין אולי כל מיני טריקים שסיפרו לו בבית הספר, בטכניקה, בטכנולוגיה, במדע אפילו, בכל דבר. אבל זה לא עוזר לו להיות יותר רגיש לשינויים הפנימיים שלו.

כאן אני צריך להיות מומחה מיוחד. אני חושב שקודם כל, אולי אפילו בלי מילים, להכניס אותו מיד לכל מיני הפעלות.

אורן: הוא לא בא לאף הפעלה, הוא יושב בבית בסלון עם עוד ששה מיליארד.

אז אין לי מה לתת לו.

אורן: אבל זה לא נכון, אני רואה שיש לך מה לתת לו בשפע. אני רואה שכל פעם שאתה מדבר על עולם הפרט, שאתה מתלבש באדם אחד, כל מה שאתה אומר זה דברים שאנשים ישתו אותם כמו מים.

אז קח אותם ותמסור להם.

אורן: אני אשתדל לקחת ולמסור, אבל עדיין אין מספיק מה לקחת ולמסור. אני רק אומר, שאתה אומר, שאין לי מה לתת לו, אני לא רואה שזה כך. אני רואה שכשאתה מדבר על איך האדם מרגיש, איך האדם חושב, אנשים מסתכלים עליך כמו מגנט. לא חשוב באיזו מדינה, לא חשוב באיזו שפה. ולמה? כי הם לא שומעים כלום? לא, כי הם שומעים משהו, הם שומעים משהו חדש, זה תופס להם את הלב. הם מבינים אותך במוח.

אני בעצמי לא בטוח שאני מסוגל לבנות שיטה כזאת לאדם המצוי, לאדם הרגיל.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורן: לפגוש איש אחד בבית שלו בכורסה בסלון, הוא מסכים להקשיב לך, דבר איתו.

זה לא הדיבור, אני צריך להביא לו שינויים פנימיים. את השינויים הפנימיים האלה אני יכול להביא רק על ידי הפעולות. פעולות עם אור שהוא ירגיש לא במילים. מילים אני לא יכול לתת לו יותר מכמה מילים כאלו שהוא בקושי מבין אותן וגם לא מבין. אי אפשר בהסבר להעביר את הדברים. כמו שהוא לא היה מבין לפני מאתיים שנה מה שקורה לו היום בחיים, כי מאז הוא עבר את החוויה הרגשית. אדם זה רצון לקבל, רצון ליהנות, הוא רק מבין מרגש. השכל בא אחרי הרגש.

אם אני מכניס אותו עכשיו לחוג, להפעלה מסוימת, והוא יחווה, הוא יעבור כל מיני רגשות, אחר כך אוכל להסביר לו, למה עברת את זה, מה עברת, איך הרגשת. מאיפה הרגשת. יהיה לי מאיפה להסביר, אבל קודם הוא חייב לעבור חוויה.

אורן: מה מפריע?

החינוך שלנו הוא חינוך חווייתי.

אורן: למה שהוא יגיע למסגרות החינוך שלנו?

שלא יגיע. לכן אני אומר לך שאנחנו נמצאים בבעיה. אני לא רוצה להגיד שאני מחכה עד שהוא לא יוכל כבר לשבת בבית.

אורן: זה מה שיוצא, אתה בונה על זה שהוא יבוא אליך.

אני בונה על זה ואני חושב שהם יבואו.

אורן: הם באים.

לא, אבל הם יבואו לקבוצות שלנו, לקורסים.

אורן: הם באים גם עכשיו, זה מתרבה מיום ליום, אבל רובם לא באים.

אתה הולך בעקבות השיחות הקודמות שלנו.

אורן: איפה, פה?

תביא עצה, תביא לו משהו פרונטאלי. אתה מספר, הוא עם סיגריה, עם כוס בירה, קפה, יושב, שומע. האם מזה יהיה לו כבר חיים חדשים? לא.

אורן: אני לא מחפש עצה בכלל.

כך זה לא יעזור. אין דבר כזה, אין.

אורן: אני לא מחפש דבר כזה.

אורן: אני רוצה שיהיה לו מורה אישי, פרטי. בכיתה יש מורה לשלושים ילד, ואני מביא הביתה לילד מורה פרטי ללמוד מתמטיקה. אמרת שהמקצוע שלנו זה לחנך אדם חדש ואז הוא יסתדר בכל המערכות, לפרמט אותו, לחנך אותו מחדש. בוא תבנה אותו עם מורה פרטי.

יש לי תלמידים, שנמצאים רחוק באיזה מקום, והם כן לומדים דרך המסכים. אבל הם רוצים ללמוד, הם נמצאים יחד עם הקבוצה שרואים על המסך בלב ונפש. הם רוצים להתכלל. הם שותים את המילים שאני אומר או קורא, והוא נמצא יותר בקבוצה ממי שנמצא שם פיסית. זה משהו אחר.

אורן: זה תלמיד קבלה.

לא קבלה, זה לא חשוב קבלה או השפעה, זה לא חשוב מה ילמד, שילמד טכניקה, לא חשוב. לפעמים אני רואה תכניות מדע בטלוויזיה, או מוציא מהאינטרנט תוכניות שאני ממש נמצא בהן ויש לי אלף שאלות, אני ממש עובר חוויה עד שאני מזיע.

את השינויים הפנימיים האלה אני יכול להביא רק על ידי הפעולות. צריך לבנות אז כל מיני מחזות תיאטרון בשבילו, ומערכות ש"יתפסו" אותו ויכניסו אותו לתוך מסך הטלוויזיה פנימה. זה כן אפשרי, אבל רק לא שאני אדבר ואדבר אליו ממסך הטלוויזיה.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: התלמידים שיש לך היום כולם התחילו ממסך הטלוויזיה ולא משום דבר אחר, מהדיבורים שלך ולא משום דבר אחר.

התלמידים האלה היו בהכנה מיוחדת מעצמם.

אורן: נכון, אז בוא נדבר על זה. אמרת שהם צריכים רצון. לתלמידים שלך בקבלה למשל יש רצון להתפתח.

נכון. וכמה שהם לא מבינים כלום, הם ממשיכים וממשיכים.

אורן: אז בוא ננתח, איזה רצון יש לשבעת המיליארדים שיושבים בבית. מאוד פשוט, הם רוצים לחיות טוב, כי החיים שלהם לא טובים.

כן.

אורן: איפה החיים שלהם לא טובים? החיים שלהם לא טובים איפה שהחיים נמצאים. איפה החיים נמצאים? במערכות האלה, בבית, בעבודה וכן הלאה. ואתה מורה שיכול ללמד את האנשים איך לחיות טוב?

כן. אני מורה לחיים טובים.

אורן: אז נאמר, שאיש אחד הזמין אותך לתת לו שיעורים פרטיים, קורס פרטי "מורה לחיים טובים" והוא פוגש אותך אצלו בסלון. מה אתה אומר לו?

אז אני מביא עוד תשעה אנשים איתי. זה הכלי שלי לשינוי האדם. אין לי אפשרות אחרת, איך אתם לא מבינים?

אורן: אני מבין שיש לך שני נתיבים שבהם אתה פועל. אחד זה סביבה, זה תשעת האנשים שרצית להביא איתך.

והוא כעשירי שישלים מניין.

אורן: כן, שיהיה לכם עניין, גם תדברו?

כן, זה כבר משהו אחר. הדיבור כאן לא חשוב.

אורן: מה פירוש לא חשוב?

הדיבור יהיה כהסבר המלווה לפעולות שנעשה.

אורן: זו בעיה, כי יצרנו סיטואציה דמיונית. אבל אף אחד לא יזמין אותך לסלון שלו עם עשרה אנשים.

אז אנחנו סוגרים את העניין.

אורן: אז מה יעשו שבעה מיליארד האנשים? זה מה שאני שואל מלכתחילה. אנחנו תשעה אנשים מחכים אצלנו בכיתה לעשירי – בוא תצטרף.

כמו כל המינים, הרבה מינים נכחדים היום בכל כדור הארץ.

אורן: על זה אנחנו בונים?

כן.

אורן: טוב, אז אפשר לסיים בנימה אופטימית זו את השיחה.

לא, כי אתה לוקח ממני את הכלי היחיד שיש לי, אז מה אתה רוצה שאני אענה לך?

אורן: אי אפשר להפעיל אותו כלפי שבעה מיליארד. אתה בונה על זה שהם יהיו אקטיביים, שהם יבואו לקבוצה.

אפשר להפעיל אותו ממסך הטלוויזיה. אנחנו נבנה כל מיני תכניות כאלה, שיהיו בשבילו הדגמה רגשית עד כדי כך, שהוא כביכול משתתף איתנו. זה אפשרי. אבל אנחנו צריכים בכל זאת להדביק אותו למסך הזה. התלמידים שלי כבר דבוקים, יש להם נקודה שבלב. לאלה לא. אז יכול להיות שצריכים הפצה גדולה בכלי התקשורת.

אורן: עושים הפצה גדולה בכלי התקשורת.

להפיץ שכאן יש מומחה מיוחד.

אורן: שכדאי לבוא אליו.

כן.

אורן: כמה יבואו ממאה איש?

הרצון לקבל שלהם לא נמצא בידיים שלי שאני אעורר אותם. אני לא מחלק לכל אחד ואחד קסמים עם מקל ומכניס להם ניצוץ בלב. אנחנו מדברים על הדברים הרגילים. גם להגיע לשבעה מיליארד איש דרך מסך הטלוויזיה זה חלום, הרי זה לא מציאותי, מי ייתן לך?

אורן: יותר פשוט מזה, לא מעניין אותם מה שאנחנו מדברים, זו הבעיה. אנחנו מדברים דברים גבוהים, הם לא כאלה גבוהים. הם אנשים פשוטים, לא מתקני עולם כמונו.

אני חושב שעלינו לתת את הכוח שלנו, ואנחנו בונים את עצמנו לאט לאט לקראת זה. אנחנו רוכשים בינתיים ניסיון, מתרשמים ממה שאנחנו עושים, בונים את עצמנו קודם כל כמחנכים. אבל אחר כך אני חושב, נניח בעוד חצי שנה, לא יודע כמה זמן זה ייקח, נוכל לבנות תכניות כאלה לטלוויזיה, באותו סטודיו שלנו שאנחנו עכשיו נמצאים, שהן יהיו כאלה, שהאדם כמעט ברצון שלו, אפילו שאין לו צרות בחיים, ירצה לראות אותן, כי הוא יראה בהן סיטואציות מעניינות. זה יהיה כמו מותחן, כמו סדרה יפה וגם פסיכולוגית. בצורה כזאת הוא יראה בה את עצמו, את האחרים, וכל מיני דברים שהוא רואה בכל הסדרות. נוכל לבנות את זה.

זו בעיה, בעיה תקציבית, ובעיה איך להציג את הדברים האלה יפה, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות, סדרה פסיכולוגית מהחיים ולא משהו דמיוני ששם כולם משחקים דמויות כמו מפלסטיק. לתפוס את האדם באמת בלב שלו, בבטן שלו. בכל מיני בעיות שהן ממש מהחיים שלו.

צריכים להוסיף לזה עוד פרסומת בכלי התקשורת, מאמרים בכל מיני עיתונים, דיבורים של ידוענים ברדיו, אולי כל מיני מומחים. צריכים להביא דוגמאות של תוצאות יפות מבתי הספר, מכמה משפחות. אבל בסך הכל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לבנות כאלה מערכונים.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

אורית: אתה בעצם מדבר על מין ערכת חינוך למבוגרים, שבשלב הראשון אנחנו נציע להם לבוא ולראות מה אנחנו יכולים להציע להם. אחר כך נדבר איתם על טבע האדם, ניתן להם איזה הסבר. אבל הפיתוי הראשוני צריך להיות כזה שהם ירצו להיכנס לפרוגרמה של ערכת חינוך למבוגרים.

אני חושב שבלי להסביר להם את הפרוגראמה ובלי להגיד להם את המילה הזאת, אנחנו נקרין להם סדרה. היא צריכה להיות מושכת עד כדי כך שהם ידבקו לטלוויזיה. כי הסדרה הזו תהיה ממש מהחיים שלהם, כמו עלי או על השכן שלי. ושם יציגו מקרים ובעיות כמו שיש לי עם הילדים, עם האישה, בעבודה, עם החבר שלי, בכל מיני תחומים, עם הרכב, עם הזבל, עם החופש, עם כל מה שיש לי. אבל דברים שלקוחים ממש מהחיים, לא כמו בקולנוע, אלא בצורה כזאת שאני אראה שכך זה קורה.

וכאן פתאום אני רואה טריק מיוחד, איך שמסובבים לי את זה ואני מקבל הסבר למה הוא עשה כך ולמה היא וכולי. למה אפשר לשנות את זה ובצורה מאוד פשוטה כביכול, רק לשנות את היחס לדברים.

אנחנו צריכים לזה מומחים. פסיכולוגים, אנשי קולנוע ותיאטרון, כי כאן יש לנו עבודה להביא לאדם את החיים הנוכחיים, את הניתוח שלהם, למה הוא עושה כך. את החיים החדשים עם הניתוח שלהם, ואיך אנחנו עוברים מהחיים הנוכחיים לחיים החדשים. באיזו צורה אפשר לעשות זאת עם הילדים, עם המשפחה וכולי וכולי, והתוצאה היפה שאנחנו מקבלים.

מובן שכך צריך לעשות. לי אין כוח לבצע את הדברים האלה במומחיות, אני לא שחקן ואין לי אמצעים לבנות דברים כאלה. אין גם אנשים שכבר יודעים ומוכנים, גם להכין תסריט וגם לבצע ואת כל זה צריכים לבנות. אבל אם אנחנו מדברים על הגישה דרך מסך הטלוויזיה, אז בצורה כזאת.

דיברנו על זה כבר הרבה פעמים, הבעיה היא רק בביצוע.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |