השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם
ניצה: מה השלב הראשון? מאיפה מתחילים?
כמו שבחינוך האינטגרלי, מתחילים מהשכלה וחינוך יחד. יש חלק שצריכים להסביר, מי זה אדם, הבחירה החופשית שלו, איך הוא בונה את היחסים שלו כלפי השני, איך הוא מגלה את האני שלו, האגו שלו, עד כמה הוא שולט עליו, עד כמה הוא רואה את העולם בצורה לא נכונה וכן הלאה. מסבירים ומיד גם עושים תרגילים. וכך במספר הפעלות אנחנו מגיעים לכך שאדם מתחיל להרגיש שדווקא הוא זה שצריך להשתנות.
אני לא חושב שיש כאן הבדל בין היחס לחבר והיחס לבן הזוג, זה לגמרי אותו דבר. כי אנחנו לא לוקחים כאן בחשבון את היחסים האינטימיים בינינו, ההרגלים למיניהם, חובתנו זה לזה. כי היחסים שאנחנו מדברים עליהם אחד כלפי השני, גם הם נמצאים בהתקדמות לאותה רמת היחסים. לא מן הסתם אומרים שהיום כל העולם משפחה אחת. זה משהו מוזר, הוא לא מובן מצד אחד, ומצד שני זה מתבקש מכל הקשרים שמתגלים בינינו בעולם, שאנחנו באמת כמשפחה אחת.
מה זאת אומרת? היחס שאני בונה עם בת הזוג, אותה מערכת היחסים איתה, אני צריך להנהיג עם כולם. ולכן השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם. בעולם המתקרב, בעולם של מחר או כבר של היום, אני אצטרך כך להתייחס לכל אחד ואחד וגם לעולם כולו.
זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שכאשר אדם היה קודם אגואיסט ולא היה צריך לשנות את עצמו, אז היו הבדלים גדולים בין היחס לבן זוג, למשפחה גדולה, לעם, לעולם. ואם אנחנו מדברים על זה שאדם מתעלה מעל האגו שלו, ו"על כל הפשעים תכסה האהבה", שהוא צריך לצאת מעצמו ומאחרי העור שלו לראות את העולם, "מאחרי" במשמעות של מעל האגו שלו, אז יוצא שכבר לא חשוב לו למי הוא מתייחס. אלא הבן זוג שלו טוב לו, כי הוא יכול להיות אתו במגע תמידי ולכן מהר ובצורה מועילה, מהירה, הוא עוזר לו לשנות את עצמו. זה הכל.
ניצה: זה מפתיע אותי, כי בשלב הראשון הייתי מצפה שתהיה איזו הבחנה בין זכר ונקבה. כי אני יודעת שזה שני כוחות שונים.
אין כאן.
ניצה: אין הבדל ?
אין הבדל. כאן אנחנו מגיעים פעם ראשונה למצב שהעולם שווה, שכולם שווים. והילד שנמצא במערכת כזאת משתנה על ידי אמצעים משלו, וכן הגדול, הזקן, בעל, אישה, גבר או אישה, נשואים ולא נשואים. צריך רק שיהיה מולם מישהו. אז במשפחה זה טבעי שנמצא את המישהו הזה. ולכן זה הכרחי להתחיל ממשפחות.
ולכן יהיה טוב אם כל משפחה ומשפחה תוכל להרגיש צורך גדול לכך. הבעיה היא להביא אותם לזה, כי הם לא מסוגלים, לא רוצים ולא מעוניינים בכך. הם חושבים שיש בזה איזו מין פגיעה בגבולות שלהם, שנכנסים ביניהם. אז כאן אנחנו צריכים בהסברה הראשונה שקודמת לטפולים ולהכל, רק להגיד להם שהשיטה שלנו לא פותחת קופסה עם כביסה מלוכלכת. אנחנו לא נוגעים בזה בכלל, אנחנו לא שואלים אותם "מה קורה ביניכם במשפחה, אוי ואבוי איך נעשה שינוי, את צריכה קצת לוותר לו והוא צריך לוותר לך". אנחנו בכלל לא שואלים אותם, אנחנו לא נוגעים במה שהיה עד כה. אנחנו מלמדים אותם מכאן והלאה דווקא להתעלות, ואף פעם לא להיכנס לתוך הכביסה.
ניצה: זה מעניין מה שאתה אומר, כי בקורסים אחרים שהשתתפתי אז דווקא אמרו לי שצריך קצת לדבר על הדברים ולפרוק אולי את הכעס ואת המטען. והאמת שכשעשינו את זה, אז זה גם נתן איזו הרגשה של הקלה, זה שחרר איזה מטען.
לכמה זמן?
ניצה: לא להרבה זמן. אבל באותו רגע זה נותן איזו הקלה.
נכון.
ניצה: אני זוכרת שזה לפחות נתן לי איזו תחושה שאחרי שדברתי על זה אז הייתי מוכנה עכשיו להקשיב. כי לפני זה הייתי כל כך מלאה בעצמי שלא הייתי מסוגלת להקשיב.
זה כמו אחרי בכי.
ניצה: כן נכון, משהו כזה. השאלה היא איך אני אצליח לעלות מעל זה, כי בהרגשה הראשונית שלי אני קודם רוצה לפרוק איזה מטען.
לא צריך לפרוק. כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".כמה שהפשעים האלה גדולים, האהבה תהיה עוד יותר גבוהה מהם, יותר גדולה. זאת אומרת, דווקא הפשעים האלה עוזרים לי לבנות אהבה. ואם לא יהיו פשעים, אז גם אהבה לא תהיה בת תוקף. זאת אומרת, אני חייב לשמור את כל הפשעים האלה. לא שאני כל הזמן משתדל לזכור אותם, הרי הם יתגלו, אני לא צריך לדאוג להם, אבל אני לא מוחק, אני לא פורק, אני ממש נמצא במה שהם. יש לי משאית מלאה עם כל הפשעים של בן הזוג, ואני על פניה מכסה אותם ואני מתקרבת אליו. ואז יש לי אהבה גדולה מעל כל המטען הזה.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, זה נותן לאדם ראייה חדשה - ראייה אינטגראלית של העולם
זאת אומרת, אמנם אנחנו צריכים לעבור לימוד עצמי, שינוי עצמי, תיקון עצמי, אבל הטבע מוביל אותנו כביכול לעליית דרגה. אנחנו מעלים את עצמנו ממצב של חיות קטנות ובודדות שחיות במשפחות הרוסות, מכאלו שנמצאים במבוי סתום בכל מה שרצינו לבנות במערכות החיים שלנו, ובכלל בכל היחסים. כלומר דווקא מתוך השבירה, מתוך הנפילה הזו, מתוך הייאוש שמתגבר בעולם, אנחנו נמצאים בעלייה לקראת העולם החדש. ואז במצב כזה, כאשר האדם רואה הכל דרך האהבה, דרך ההתחברות, דרך ההרגשה שהכל שלו בזה שהוא דואג לכל, הכל שלו בזה שהוא מרגיש שהוא נמצא בכולם, זה נותן לאדם ראייה חדשה. דרך הראיה הזו האדם גם מתחיל לקבל ראייה אינטגראלית של העולם, הוא רואה אותו דרך משקפיים חדשות. האדם רואה את העולם כשיטה אחת, כוח אחד, מערכת אחת שכולם קשורים זה לזה, וכולם משלימים זה את זה. הוא רואה את הטבע כולו. הדומם, הצומח, החי ובני האדם פתאום מתגלים לו כמערכת אחת, הוא מגלה את צורת הקשר שבטבע.
אם קודם בראייה האגואיסטית שלי, ראיתי שאחד מנותק מהשני, ולא היה אכפת לי לקלקל או לעשות משהו. אם במקום מסוים רציתי לקבל משהו טוב, ולא היה אכפת לי לעשות במקום אחר רע, כי העיקר בשבילי היה שאקבל במקום שלי טוב, אז עכשיו דרך המשקפיים האינטגראליות שלי, אני פתאום רואה שאחד קשור לשני, וזה בלתי אפשרי. אנחנו נמצאים עכשיו במשבר, כי אנחנו חושבים שרק במקום מסוים אנחנו צריכים לעשות טוב, וכל היתר שבינתיים יחכה.
חוסר הראיה האינטגראלית לא נותנת לנו לסדר שום דבר היום, אנחנו לא יכולים לגשת למערכות הפיננסיות, לכלכלה, לטכנולוגיה, לאקולוגיה, למשפחה, לחינוך הילדים, והכל מתוך חוסר הראייה האינטגראלית. אבל דרך המשפחה, דרך היחסים שבנינו בינינו בעולם אני יכול עכשיו לראות איך אני יכול לסדר את העולם. אני רואה איך הכל קשור זה לזה מפני שקניתי לי כלים לעולם חדש.
חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, כלכלה/בריאות/ביטחון, אקטואליה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
צריכים לסלק מהאדם את האדם הישן ולהביא לתוכו את האדם החדש,
ניצה: אני רוצה להבין את המשהו המהפכני הזה. כי אני חושבת שהמטרה שלנו היא באמת להשיג משהו גדול. יכול מאוד להיות שהצטיירה איזו תמונה שאנחנו מביאים מצבים כדי לקבל טיפים, זאת לא המטרה שלנו. הסיבה שהבאנו סיפורים היא כדי בעצם להביא את השטח.
אז אין כאן להביא סיפורים, סליחה שאני כך אומר. אלא אנחנו צריכים פשוט לקחת את כל המקרים שיהיו, גם עם ילדים, גם בין בני זוג, גם בה וגם בו, לא חשוב, במקום העבודה, בכל מיני מקרים ולטפל רק על ידי פיתרון אחד. שאנחנו צריכים לסלק מהאדם את האדם הישן ולהביא לתוכו את האדם החדש, רק בזה אנחנו יכולים ללכת ולהצליח אז, ולא יותר.
גם בילד, גם באבא, גם באמא, גם בכל אחד. האנושות כולה צריכה לעבור מין פילטר כזה שהיא נכנסת ממש ככה כולה בו ומנקה את עצמה מכל ההסתכלות הישנה והיחסים הישנים ויוצאת משם בצורה חדשה. בהבנה שאם היא לא תעשה את זה, אז אנחנו בכלל הולכים לקראת תוהו ובוהו. והמשבר לא יגמר וגם במשפחה בפרט ובכל השטחים שאדם עוסק בהם.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
המבוגרים האלה צריכים להתגבש לכיתות ולעבור בהם שינוי.
ניצה: אז קודם כל חשוב לומר שבאמת הסיבה לפרוייקט הזה היא שאנחנו מרגישים כל כך בשטח את מה שאתה אומר. יש נחיצות כל כך גדולה, המצב מאוד קשה, ואנחנו שוחחנו על זה שיש באמת איזה תהליך שאדם צריך לעבור במספר מישורים. אמרנו שיש באמת את הסביבה שמשפיעה עליו כדי לעבור את תהליך השינוי, אבל יש גם את התהליך הפנימי הפרטי שהוא עובר, ועשינו פה איזו חלוקה.
עכשיו, אנחנו עשינו חלוקה שיכול להיות שצריך לעשות אותה אחרת, אבל המיקוד פה הוא על הפרטי בעצם. וזו שאלה, האם יש מקום בעצם לעשות הפרדה בין שני המישורים? כי פה אנחנו רוצים בעצם לעבוד על התיקון של הקשרים האישיים של האדם. זה ברור שהסביבה צריכה לעשות עבודה במישור מקביל, ללא ספק.
אנחנו צריכים להתחיל מהאדם הפרטי, נכון, ולתקן אותו אפשר רק על ידי החברה הנכונה, הסביבה הנכונה, סביבה טובה, חדשה. אותה אנחנו צריכים לבנות והיא אותו הפילטר שאדם צריך לעבור ועל ידו להשתנות. אחרי זה אפשר לדבר על בניית המשפחה, חינוך הילדים, על הכול. כבר יהיה עם מי לדבר.
אורית: וקודם אתה אומר שבעצם אין לאדם כוח לעשות את זה?
אין לו הבנה, אין לו תכונות, גם אין לו שום אפשרות, תנאים סביבתיים אין לו.
אורית: זאת אומרת שאנחנו קודם כל צריכים לספק את החינוך הכללי הזה ואחר כך זה ירד לפרט עצמו.
כן.
ניצה: כשמדברים על חינוך יש חינוך שהוא חינוך המיועד באמת לילדים שזה חלק שאנחנו מפתחים פה בצורה מאוד יפה, ויש חינוך מבוגרים. אנחנו מדברים פה על חינוך מבוגרים למעשה. זה העניין.
על חינוך מבוגרים? אז המבוגרים האלה צריכים להתגבש לכיתות ולעבור בהם שינוי. בהשכלה ובחינוך.
ניצה: וזה יבוא מתוך הרצון שלהם לעבור השכלה וחינוך מחדש?
בטוח שמתוך הרצון. אבל הרצון הזה יהיה בגלל שאין להם ברירה, או בגלל שיבינו שכדאי לעשות את זה. נניח בגלל שיש תנאים במקום העבודה, שמאיימים שיזרקו אותם אם לא יעברו את זה, כי אחרת אנחנו רואים שבלי לחדש את הקשרים בעבודה יש גם בעיות להמשיך בהתפתחות. וגם בבית הם מבינים שאי אפשר, שחייבים לחדש את עצמם גם כלפי הילדים, לא את חינוך הילדים, אלא הורים כלפי הילדים.
ואני חושב שקודם כל אפשר לפתח את זה כלפי האימהות, שדואגות לילדים ולכן אפשר דווקא אותן להזמין לקורסים כאלה, לפגישות, שאחריהן הן ידעו איך לראות את הילד ולהסתכל עליו בעיניים חדשות ולהביא לו כבר סביבה חדשה.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |
אם האדם הוא חדש, אז הוא מבין כמה דברים מתוך עצמו, וכמה דברים יקבל בזמן הלימוד.
אורית: ראיתי תוכנית על בית ספר באשדוד. שם בנו שיטת חינוך חדשה לגמרי, אפילו עד כדי כך שהשירותים של הילדים נראים כמו ספא. כשנכנסים אליהם המקום מסודר, יש ריח טוב. לומדים יוגה, דרמה, לומדים שם המון דברים.
התקיימה שיחה עם אחת האימהות שסיפרה שהבן שלה בכיתה ד' למד תזונה נכונה, בא הביתה ועשה שינוי בכל הבית. זאת אומרת כל הבית היה צריך לעשות שינוי בתזונה בעקבות מה שהילד למד בבית הספר. זאת אומרת שיש כאן למידה של הילדים, שמלמדים דווקא את הדור הבוגר יותר. זה לא רק לימוד של הבוגרים את הילדים, אלא יש פה גם משהו הדדי, ואולי כדאי להתחיל עם הילדים.
אולי למישהו זה כדאי, אז בבקשה זה עניינו. אני חושב שזו שטות לעשות את כל הדברים האלה. אני אומר זאת בכל הרצינות ובצער. זורקים המון כסף כדי ללמד תזונה לילדים או כל מיני דברים כאלה שברור לכולם שהם לא יביאו להם אושר בחיים, והילדים לא ידעו בגלל זה איך להתקשר יפה ונכון לבני אדם אחרים ואפילו לבנות בית ולהיות בקשר נכון עם בן אן בת זוג. אני לא חושב שמזה הפשיעה תרד או עוד כל מיני אחוזי אלימות בבית הספר הזה יפחתו. יכול להיות שבגלל התנאים החיצוניים יהיה שינוי במקצת, אבל האם הם משנים את האדם?
אורית: יש שם הרבה פחות אלימות, שיטת הלימוד שם היא יותר חברתית.
החיים ידברו.
חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים |
| להשאיר תגובה | |