המשבר הרוחני זה כשכל המדינות וכל אומות העולם ממש יקומו על ישראל.
אורן: אני רואה שאתה לא ממשיך את הקו הזה שדברת עליו לפני כמה ימים. אמרת שאנחנו חייבים להתחיל לייצר חומר על מצבים חריגים במדינה, להתחיל להשתדל להתקרב לזה ועד שנוכל לבצע את זה בפועל זה ייקח אולי כמה חודשים אבל חייבים להתחיל את זה עכשיו.
כן. אני אומר שיחד עִם מה שאנחנו יכולים לצאת עכשיו, אנחנו צריכים להכין חומר הסברתי למצבים יותר קשים שחלילה והם ממש בפועל באים ונופלים על העם, אז שהחומר הזה גם כן יהיה לנו מוכן. וברגע שחלילה משהו מתרחש ומגיע הגל הראשון של הצונאמי הכלכלי הזה, הבריאותי, הבטחוני, אפילו מדיני, פוליטי או בתוך המדינה העַם עִם המחאות, ועם כל מיני הבעיות, אז אנחנו תמיד יכולים לשחרר את החומר הזה שברובו יהיה מוכן. יכול להיות שאנחנו נצטרך להתאים אותו קצת לאותם המצבים, אירועים שיהיו, אבל בסך הכל אנחנו נהיה מוכנים. לזה התכוונתי.
זאת אומרת, לעשות מעכשיו, לטפטף בצורה קטנה בכל מקום שאפשר על מה שקורה, כי בכל זאת המשבר כבר דופק בדלת של כל אחד ואחד, והממשלה כבר מדברת על זה, החדשות, העיתונים, כולם. כך אנחנו כבר לא כמו חוזי הרע, השקר, אלא אני הולך אחרי הכלל, לא לפניו. לכן קודם לא דיברתי כל כך על זה שאנחנו צריכים לצאת בצורה עקבית, שיטתית, בהסברה בלתי פוסקת, אלא מאז אוגוסט 2012 כשכבר התחילו לדבר כאן על זה ברייש גליי, גם ראש הממשלה.
אורן: על מה?
על זה שהמשבר הכלכלי מגיע אלינו עקב המשבר באירופה, עקב כל מיני דברים ובעיות, יכול להיות שעוד מעט יבוא גם משבר מדיני, עד שיבוא גם משבר פוליטי והמשבר הכי גרוע זה המשבר הרוחני. המשבר הרוחני זה כשכל המדינות וכל אומות העולם ממש יקומו על ישראל. ואנחנו רואים שהדברים האלה מתחילים להתרחש באירופה ומתגברים מיום ליום. שנאה, אנטישמיות, כל מיני אירועים, בריחת היהודים משם, שליטת האסלאם הקיצוני ועוד.
התופעות הן נראות לעין ובאמת שבכל העיתונות שם ובכל כלי התקשורת זה מופיע, הם לא מתביישים ובכלל לא חושבים שזה צריך להיות אחרת. בינתיים כל הממשלות והעמים בעצמם הולכים יחד עם האסלאם הקיצוני. ובכל אירוע ואירוע נגד יהודים הם מקבלים את זה כדבר שטבעי שיקרה, כי גם מצידם, מעצמם, הם מרגישים אותו דבר רק שלא יכולים לגלות את זה בפועל. וכאן הגיע האסלאם הקיצוני עם מיליוני המהגרים ומבצע את הפעולה שכל האירופאים מסכימים אליה מראש. הדברים האלה יתגברו והם יפעלו לבידוד של מדינת ישראל ועם ישראל שבכל העולם.
ולכן אנחנו צריכים את ההסברה שלנו כאן לעם ישראל על כל הדברים האלה. כי כאן לא כל כך מרגישים ומודעים למה שקורה שם ובכלל לא מרגישים את האנטישמיות והלחץ. זה "משהו שולי שנמצא אי שם". בהתאם לכך אנחנו צריכים לכוון את ההסברה שלנו ליהודים באירופה ובאמריקה. זה כבר הגל השני שאנחנו צריכים לפתח. קודם לעם ישראל שבארץ ישראל ואחר כך לעם ישראל בכל ארצות הפזורה.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אני צריך להוכיח להם איך על ידי החיבור בינינו, דווקא הבעיות האלה שעכשיו האזרח המצוי מרגיש, יכולות להיעלם, איך אנחנו מנטרלים אותן.
אורן: נגעת פה בכל מיני תחומים. התחלת מהמשבר הכלכלי, ואמרת שבעצם הממשלה כבר מדברת על כך שהמשבר מתקרב מאירופה לכאן.
אם הם התחילו לדבר על משבר הכלכלי, אנחנו יכולים כבר לפתוח את הפס הזה.
אורן: איזה פס?
של הכלכלה, לאן זה התדרדר ועד כמה זה יתדרדר ומה יהיה, אנחנו יכולים להתקדם בזה כבר בצורה מסוימת. כל פעם ללכת עוד צעד קדימה, ועוד צעד קדימה. יש דברים שאנחנו לא רוצים לפתוח. אני לא רוצה עכשיו לדבר על המצב של עם ישראל שהוא נמצא במצב שכל העולם בא אליו ודורש ממנו ורוצה להשמיד ויש כאן ממש מלחמות גוג ומגוג וכן הלאה. לא רוצה לדבר על דברים כאלה, זה באמת נראה מוגזם. אבל על מה שכבר נעשה נחלת הכלל, על זה אני כן יכול להלביש את השיטה שלנו.
אורן: ברור. אז על מה אתה מדבר, על המשבר הכלכלי?
במיוחד על המשבר בכלכלה, בחינוך, כל מיני דברים כאלה קלים, רכים, שנמצאים במדינה. כלכלה, חינוך, טיפול באדם הפשוט, באזרח הפשוט מצד הרשויות, מצד הממשלה, מערכת הבריאות, הפנסיה, כל מה ששייך לחיים הרגילים של האדם הרגיל הפשוט. וכאן שיטת ההסברה שלי צריכה להיות בהתאם לכך. אני צריך להוכיח להם איך על ידי החיבור בינינו, דווקא הבעיות האלה שעכשיו האזרח המצוי מרגיש, יכולות להיעלם, איך אנחנו מנטרלים אותן, אבל דווקא הבעיות האלה.
אני לא נוגע בינתיים באקלים כי לאף אחד זה לא חשוב. "אז יהיה קצת יותר חם, בסדר, כל העולם סובל", "צרת רבים חצי נחמה". גם בעיות הביטחון הן לא עד כדי כך, "יש איום איראני, אבל כאילו נגד זה אין מה לעשות". אם אתה מתחיל להגיד להם שהשיטה שלנו תבריח את האיום האיראני, אז כאן אתה כבר נעשה לא מציאותי. זו מיסטיקה או הכוחות הנסתרים שבטבע, עם זה אתה לא יכול להגיע לעם. העמךָ מבין מה שיש לו ביד.
אורן: אז ביחס לזה מיקדנו את עצמנו ואנחנו אומרים שהעמךָ מבין מה שיש לו ביד ואתה מדבר על משבר בכלכלה בטיפול באזרח הפשוט מצד הרשויות, בריאות, פנסיה וכן הלאה.
כן.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו אומרים שזאת התדרדרות של העם, זה המצב של האומה. שאם אנחנו נתחבר בינינו כל הקלקולים האלה ייעלמו עם אותה ממשלה עם אותו תקציב, עם אותן הפעולות שלהם.
אורן: מה קורה אחרי שהתמקדנו בתחום הזה של החיים, בעיות שכבר מורגשות היום אצל כל אזרח ואזרח?
אז אני ממליץ ואומר להם, בשביל מה לך לסמוך על המדינה, מתי המדינה תבוא אליך ותעזור לך? היא לא תעזור לך. בואו, אנחנו נפַתח עזרה הדדית. קודם כל נעשה גל של היכרות הדדית, "מי אנחנו עם ישראל?", "מי אתה עם ישראל?". נעשה בכיכרות, בכל מיני מקומות שולחנות העגולים, סדנאות. בואו נעשה הידברות בינינו, נשוחח, נכיר זה את זה, לא דרך הזכוכית של המכונית ולא דרך הפלאפון או אחרי מסך המחשב אלא ממש בואו אנחנו נשב יחד, נדבר יחד.
ואז אנחנו צריכים לפעול, כמו שאנחנו כבר מתכננים, באלפי חוגים שנקראים אצלנו או סדנאות או שולחנות העגולים ולעשות מזה גל ממש, אלפי אירועים כאלה. אנחנו רואים שהעם אוהב את זה. יחד עם זאת, אנחנו יכולים לפנות לממשלה ולרשויות מקומיות שיעזרו לנו לעשות את זה. אנחנו יכולים לארגן, והם יתנו לזה תמיכה מקומית, תמיכה כספית בחומר, כסאות, שולחנות, כיבוד, תאורה וכולי, דברים כאלה, אז אנחנו צריכים לעשות זאת.
לא רק לרשויות מקומיות אנחנו יכולים לפנות אלא גם לממשלה מפני שאנחנו יכולים כבר להוכיח להם ממה שהיה, וזה לא קשה להבין, שעל ידי פעולות כאלה אנחנו מרככים את העם. הפעולות האלה הן כמו חומר שמרכך, שהעמךָ לא ייצא למהומות ומחאות ומהפכות לצעוק, אלא למרות שיהיו צעקות, יהיו דברים, אנחנו יוצאים בצורת מחלקת הסברה, במה אנחנו תלויים, למה זה קורה? כי אם אנחנו רוצים להביא להם את שיטת התיקון, אז לפני כן אנחנו מסבירים מהו הקלקול, מאיפה הוא נובע.
אם היה קלקול שנבע מהממשלה, מזה שהיא לא בסדר או שאדם מסוים לא היה בסדר, אז תחליף את האדם או תחליף את הממשלה והקלקול יעלם. אנחנו אומרים ההיפך, בניגוד לכל אלה שיוצאים למחאות, אנחנו מסבירים להם שהקלקול לא תלוי באף אחד כאן אלא רק בחוסר חיבור, מחוסר איחוד של העם. ולכן אנחנו כאילו מנקים את הממשלה, כל ממשלה לא חשוב לנו איזו, מכל אשמה.
אנחנו אומרים שזאת התדרדרות של העם, זה המצב של האומה. שאם אנחנו נתחבר בינינו כל הקלקולים האלה ייעלמו עם אותה ממשלה עם אותו תקציב, עם אותן הפעולות שלהם. הכל תלוי בחיבור בינינו. אז הגישה שלנו היא טובה לכל עירייה, לכל רשות מקומית, אזורית או אפילו לממשלה כי אנחנו לא באים עם אצבע מאשימה לאף אחד והפיתרון שלנו הוא כזה שהוא לא דורש מהם שום דבר חוץ מתמיכה קלה. מצד הממשלה אולי נצטרך תמיכה בכלי התקשורת שאנחנו נעזר בהם, במתנ"סים, בכל מיני רשויות מקומיות.
זאת אומרת, אנחנו יכולים כאן לפתח גישה מאוד רחבה בתמיכה גם ממעלה וגם ממטה. וכשאנחנו מדברים על איחוד העם אנחנו בעצם לא זורקים לשוליים אף אחד, כולל את בני הדודים שלנו, כולל כולם.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כי אני רציתי כאן להגיד שאנחנו לא הולכים נגד אף אחד, לא מאשימים אף אחד, לא אומרים שעקב טעות שלהם זה קרה ואם נחליף אותם, אז הבעיה תעלם.
אורן: אמרת שהדבר הראשון זה להסביר ממה נובע הקלקול ושהקלקול נובע מזה שיש חוסר איחוד בעם. ולכן זו לא בעיה של שלטון או של ממשל כזה או אחר אלא חוסר איחוד בעם. זה אולי נכון ברמה הפסיכולוגית.
לא אני לא הסברתי את זה, אני רק נתתי כמה נקודות.
אורן: אז בוא נפתח את זה, זה מעניין.
כי אני רציתי כאן להגיד שאנחנו לא הולכים נגד אף אחד, לא מאשימים אף אחד, לא אומרים שעקב טעות שלהם זה קרה ואם נחליף אותם, אז הבעיה תעלם. אנחנו כאן נמצאים בשיטה שלנו בעדיפות כלפי כל היתר, אלה שיכולים לבוא עם כל מיני עצות אחרות, כי כאן אנחנו ממש לא בעד להחליף, ולא נגד, ולא לקלקל, או לקלל, או לשבור, או לבנות, כלום. וגם כשאנחנו פונים לעם, אנחנו אומרים שאנחנו לא תלויים באף אחד, וזה לא עולה לנו כסף.
ובוא נבדוק תוך כמה שבועות עד כמה שאנחנו נתחיל להרגיש שהכל מסתדר ממש מהיום למחר. כי יש לך היום הרבה נתונים אפילו בכלכלה, שמודדים לפי ההרגשה את האושר, לא לפי הכסף. ואם אנחנו נפתח עכשיו מחסנים לחלוקת חינם, נפתח מקומות לאוכל חינם, נפתח מקומות לחוגים לילדים חינם, נפתח עוד כל מיני ארגוני עזר בינינו מטעם העירייה, מטעמנו, שנתחיל לעבוד בהתנדבות עם כולם, אז אנחנו נרגיש שאנחנו בזה חוסכים המון כסף. שפתאום יש לנו אפילו עודף.
בוא ניקח על עצמנו ניקיון, סדר, תיקונים, חיסכון במים, בחשמל בעיר עצמה ועוד ועוד דברים. בואו נעשה תחרות מי ישתמש פחות מכולם במשהו מסוים. פתאום אנחנו נתחיל להרגיש שיש לנו "שומן" וקודם לא חשבנו, אפילו לא השתמשנו בו, הוא נעלם בינינו. עכשיו אנחנו חותכים אותו ושמים במקום הנכון. נניח לילדים, לחוגים, לנזקקים ועוד ועוד.
אנחנו יכולים לארגן את הדברים האלה, זה תלוי בנו. אם אנחנו נחדד את הראייה שלנו כמו בעל בית אחד שהוא טוב שרואה כל דבר ודבר בביתו, איפה שהוא יכול לסדר כדי להיטיב, ממה שיש לו הוא מסדר הכל נכון. מה שאין כן בעל הבית השני, שאין לו ידיים, אין לו עין והעיקר אין לו רצון, אז אצלו הכל הולך עקום.
זאת אומרת הכל תלוי בחינוך העם, ביחס האדם לסביבה, וגם עם הילדים שלנו במיוחד. בואו אנחנו ניכנס לתוך בתי הספר, בואו אנחנו נפתח להם חוגים, בואו אנחנו נושיב אותם בשולחנות העגולים, בואו אנחנו נשתדל להביא אותם ליחד בהשתתפות איתנו, שירגישו את עצמם חשובים ועוד ועוד. וכך, בבית ניתן להם גם אותה הסביבה הנכונה העגולה, באיחוד, בשיתוף, בחיבור. אנחנו נראה תוצאה גם בבתי הספר, וגם בכלל, באחוז הפשיעה, בסמים, בכל מה שמתרחש בעיר.
החיים המודרניים שלנו ניתקו את האדם מלהיות בעל הבית על החיים שלו, הוא מתחיל להיות רגיל לזה שאת הכל מישהו צריך לעשות לו, ואנחנו רואים שזה גרוע מאד, שאף אחד לא עושה. משרד הבריאות דואג לבריאות? משרד החינוך דואג לחינוך? ואם תחליף אותם, אז גם יקרה אותו הדבר. בואו נדאג אנחנו.
אני יכול להחליף את כל המשרדים, חוץ ממשרד הביטחון. כל יתר המשרדים אני יכול להחליף. כאן אין שום בעיה, אנחנו ביחד ננהל את העיירה שלנו. תראה מה קורה בארצות הברית, היום יש שבעים ערים קטנות שנמצאות בפשיטת רגל, נכון לאוגוסט 2012. מה יהיה בעוד כמה זמן? זה יגיע לערים יותר גדולות ואפילו לגדולות ממש. עכשיו גם בסין זה מתחיל לקרות.
אז איזה פתרון בכלל יש לתושבים? שייקחו על עצמם את האחריות, שיתחילו לנהל בעצמם את כל השירותים שהם בעצמם צריכים לקבל וזהו. אבל למה הם לא מסוגלים? כי אין ביניהם חיבור, אין מי שיארגן את החיבור, כי כל חיבור שמתחיל, כבר מתחילים לשאול, "מי בראש?" ולכן כאן חייב להיות קודם חינוך, כמו שכותב בעל הסולם. לכן אנחנו צריכים קודם לשבת על ספסל הלימודים. אבל קצת מקודם, זאת אומרת, לפני שאנחנו עושים, צריכות להיות כמה סדנאות כמה שיחות, במה? חייבים לעשות הכל בשווה, אין חלוקת משרדים, אין חלוקת תפקידים כזאת. ודאי שתהיה חלוקה, שלא יהיה בלגן, אבל לא שיעבדו כאן אנשים כמו שבכל הארגונים האגואיסטים. הכל יהיה בהתנדבות, הכל כדי שבכל פעולה שאנחנו נעשה, אנחנו נרצה בסופו של דבר לעשות טוב לאותם התושבים. שיהיה איחוד. איחוד זה שכולם שווים.
לכן, בלי חינוך שהוא הולך במקביל לכל הפעולות בשטח, אי אפשר. וכך אנחנו בונים גם את איחוד העם, גם עוזרים לעצמנו בכל הפעולות, בכל הצרכים היומיומיים שלנו, ומגיעים למצב שמתחילים להרגיש בתוכנו כוח מיוחד של איחוד שנקרא "כוח עליון". כי הכוח שלנו הוא כוח הפירוד. הכוח העליון מאיתנו נקרא כוח האיחוד, מתחילים להרגיש אותו, ואז בתוכו אנחנו מתחילים כבר באמת להרגיש את החיים האחרים. מסתם חיבור למשהו שמתפתח ומתפרץ ומביא את האדם להרגשת החיים ברמה אחרת, לרמה החדשה של האנושות.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
כי אדם מאד אוהב, מאד נהנה להרגיש חשוב בעיני הצאצאים שלו. אין לו מילוי יותר גדול, תענוג יותר גדול, אלא שמי שנמצא אחריו בהשתלשלות הדורות, מעריך אותו, מעלה אותו.
אורן: אם אני מבין את הדברים שלך, אז אתה מדבר על כך שהאדם צריך לעבור מפסיביות לאקטיביות?
כל אחד ואחד. למשל אתמול עשינו סדנה, אז אחרי הסדנה ואחרי ערב כזה, אני חושב שהיה טוב אם היינו יכולים להציג תכנית, שבה נארגן את החברים שלנו, שהגיעו מארבעים מקומות במדינה, ובעוד שבוע, שבועיים, או שלושה, כל קבוצה וקבוצה במקום שהיא נמצאת, נארגן אותם השולחנות העגולים, או סדנאות במקומותינו. ועל ידי זה אנחנו מגיעים לקהל הרחב.
נעשה זאת כמו שהיה אתמול, עם כיבוד, עם תרבות, שירים וכולי. מגיעים שמחים, משתתפים, אוהבים את זה. אנשים מתחילים להרגיש שיש בחיבור בינינו משהו מיוחד, טוב. עכשיו בואו נגיע להסבר פשוט, איך אנחנו יכולים לארגן משהו בהתאם לעיירה, בהתאם לבעיות שיש שם.
בהתחלה נעשה שם פעולה בהשתתפות של כולם. למשל נפתח איזה מחסן, נחלק אוכל לנזקקים, או נעשה פעולות חינוך, או חוגים לילדים. בואו נעשה איזו פעולה הכי קרובה לתושבים, פעולה התנדבותית. ודאי שהעירייה נותנת את התמיכה שלה, ונניח שאנחנו אוספים עשרה שקלים מכל אחד. אם יש לנו אלף אנשים, אספנו אלף שקל, מתוך זה אנחנו יכולים להתחיל לעשות משהו. סתם כך דברים קטנים.
ואז עושים עוד מגבית מכל העיירה הזאת ומחליטים, שאנחנו לוקחים איזה מקום או מחסן, ומביאים לשם חוגים לכל הילדים השונים, גם ספורט, גם מוסיקה, גם ציור, ריקוד וכן הלאה. פותחים עוד מקום בחינם. מי יכול להתנדב? כל אחד מספר שעות בשבוע, אחד בחוג כזה ואחר בקורס שונה, בואו נתחיל לארגן את החוגים האלה וכן הלאה, ועוד כל מיני דברים כאלה. בואו נעשה זאת לגיל זקנה.. לא חסר. חסרה רק השתתפות. וכל זמן ההשתתפות הזאת אנחנו צריכים להשתדל שהוא יקבל כוח מבפנים, כוח מפנים. זאת אומרת, על ידי ההפעלות האלו שנקראות סדנאות, ועל ידי פרסום האנשים שנמצאים בזה, עד כמה שהם חשובים ותורמים לכולם, תראו ממי לקחת דוגמה, ועוד ועוד.
דרך הפרסום שלהם בעיני הילדים שלהם, לעורר אותם לזה, כי אדם מאד אוהב, מאד נהנה להרגיש חשוב בעיני הצאצאים שלו. אין לו מילוי יותר גדול, תענוג יותר גדול, אלא שמי שנמצא אחריו בהשתלשלות הדורות, מעריך אותו, מעלה אותו. כך זה הטבע. אז נשתמש בכל הדברים האלה. סך הכל אנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש נכון בכל הדברים האלה, זה כמו מפה גדולה רחבה. ואז נתקדם.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |