במערכת האינטגראלית, אדם אף פעם לא מרגיש, שזה חשוב במה הוא עוסק, באם הוא נותן, או מקבל, הוא לא מרגיש מפסיד, תמיד יש לו הרגשת רווח.
סך הכל, בכל אלפי שנות הקיום שלה, האנושות בנתה רק מערכות הגנה. נגד מכות בריאות, מכות חום קור, מכות מלחמה, מכות טרור, נגד חוסר. ועכשיו כבר לא נצטרך לעשות את זה, מכיוון שאם נתקדם לקשר הנכון בינינו ונהיה מאוזנים עם הטבע כמו מערכת אחת מאוזנת, לא יכול להיות שיקרה כאן משהו רע. כי כל האנושות נמצאת בתוך המערכת הזאת, ואם אני גורם לה לאיזון, להרמוניה, אני אראה שאני מחזיק צבא, אני מחזיק משטרה, אבל פתאום אני מגלה שאין לי בזה צורך. כמו שבעל הסולם אומר, "בּוּלֶט", במקרה כזה, אף זר לא יכול לנגוע בנו.
ניצה: היינו רוצים לשאול כמה שאלות על הרשת הזאת, מהו אופייה? מהן התכונות שלה? איזו רוח היא מביאה? ממה שאמרת עכשיו, אני מבינה שהרשת בעיקר נותנת איזו הרגשת ביטחון והגנה לכל מי שהוא חלק ממנה.
זהו החלק הפנימי שלה, חוץ מהשירותים החברתיים.
ניצה: מה הרוח הזאת מביאה מבחינת ההרגשה שהיא נותנת לאנשים בתוכה? האם יש עוד דברים שהם מרגישים בה?
אדם פתאום מרגיש שהוא נהנה מזה שהוא כבר לא יושב בסלון בבית ומקלל את השכנים, או את הילדים שלהם, או כל מיני דברים אחרים, וחי מזה. אלא הוא חי פתאום ממשהו קצת יותר גבוה בהתרוממות רוח, ומזה שהוא מרגיש חופשי. "אני יכול לא לנעול את הדלת, כי אני עם כולם יחד", זו הרגשה שמביאה את האדם לפתיחת החיים שלו. גם פסיכולוגים מסכימים בזה, שאדם פתאום מרגיש שהחיים שלו הם לא רק שלו, הוא מרגיש יותר את החיים של השני, ואז מתוך זה יש לו מין התרחבות, יש לו רוגע, הרמוניה, שקט, נוחות.
האדם מרגיש שהוא כבר לא צריך לדאוג למשפחה שלו לבד, ושאשתו "יושבת לו על הראש", ושהילדים כל הזמן באים אליו לבקש, "אבא איפה האופניים? אבא איפה הכדור? אני רוצה בובה", או משהו אחר, אלא הכל חופשי, הכל פתוח, הילדים ילכו לחוגים.
ואפילו אם הוא צריך לתרום, הוא מרגיש שזה מוסיף לכבוד שלו. יש כאן תמיכה גם מהצד השלילי, וגם מהצד החיובי. זה לא באמת שלילי, כי אפילו שאני צריך לעבוד, אני לא מרגיש שאני עובד, אני מרגיש שבזה אני תורם, שאני רוכש כבוד.
וכך כשאנחנו נמצאים במערכת האינטגראלית בצורה כזאת, אדם אף פעם לא מרגיש, שזה חשוב במה הוא עוסק, באם הוא נותן, או מקבל, הוא לא מרגיש מפסיד, תמיד יש לו הרגשת רווח. זו באמת איזו מין מכונה שפועלת מעצמה ללא דלק "פרפטום מובילה", כך שגם נתינה וגם קבלה מביאים לי התרוממות רוח.
ניצה: אנחנו רוצים לשאול שאלות על הרשת שאתה מתאר, כי היא לא קיימת במציאות של היום, אין דבר כזה. ולכן אנחנו רוצים להתחיל להרגיש אותה, להבין אותה, ללמוד אותה. ורק אחר כך, לאט לאט, נוכל אולי לפתח איזה מודל שאפשר יהיה ליישם בכל מיני מקומות כמודל יישומי. בשלב הראשון, הייתי רוצה להבין איך זה עובד? כרגע אני מתחילה להרגיש אותו.
אני בטוח שזה לא יוכל לעבוד אלא אם נלווה כל שלב ושלב בהידברות, בשולחנות עגולים, בסדנאות, בשירים "על הדשא" מה שנקרא. כל מיני אירועים כאלה שמהם אנשים מקבלים סיפוק.
כל הזמן צריכים לדאוג שיהיה להם סיפוק, אבל סיפוק מכוון מהמקור של האיחוד. רוצים סיפוק? מתאחדים. מרגישים רע? פתאום הממשלה מטילה עוד מס על כל המדינה? באותו הזמן, באותו הרגע, אנחנו מחליטים שהיום אנחנו עושים סדנה. כל העיר או כל השכונה מגיעה ועושים סדנה. והתוצאה מהסדנה חייבת להיות פשוטה. בחיבור שלנו אנחנו מתעלים למצב שבו אנחנו לא מרגישים במה שקורה, אין שום דבר רע.
וגם בצורה הגיונית, אם בכל זאת אני אצטרך לחיות, נניח ב 20% פחות ממה שחייתי קודם, אני אשלים את ה 20% האלה על ידי הרגשת האושר, על ידי הרגשה "לא על לחם לבדו יחיה אדם" וזה אפשרי. ויכול להיות שזה יהיה אפילו יותר בריא, בלי כל ה"פפסי קולה" וכל מיני הממתקים המזיקים והשוקולדים. יהיה משהו פשוט גם לילדים וגם לי וכן הלאה. אבל יחד עם זה, על מצב הרוח אני אשמור ואפילו אעלה. אז אני לא אסע לחו"ל, אני אמצא כאן בארץ אתרי פיקניקים ומילויים כאלה, שימלאו אותי יותר מלהסתובב בערים בחוץ לארץ.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
אנחנו מייצבים כאן כוח חדש אינטגראלי, חיבור שמתהווה ככוח הגדול ,כוח המאסות
ניצה: אז אחד העקרונות שאתה אומר כאן, זה שאנחנו צריכים לאורך כל הדרך לעשות איזשהו תהליך של הידברות. ליצור שיח שהמטרה שלו לתת לנו הרגשה שביחד הכל אפשרי, ואולי דרך זה גם לחשוב ביחד איך לטפח את הרשת.
בחיוך לכל אחד, ביחס יפה, רגוע, כל אחד נותן דוגמה לאחרים, בצורה כזאת אנחנו ממש יוצאים מכל בעיה. וזה לא איזה מין טריק פסיכולוגי, אלא אנחנו מייצבים כאן כוח חדש אינטגראלי, חיבור. וכוח החיבור הזה מתהווה כמו כוח המאסות היוצאים מכל מיני תנועות כמו "אוֹקְיוּפַּייד" וכן הלאה, תנועות מחאה. מזה שאנשים מחממים זה את זה, נעשה כוח גדול. זה לא רק מאה אנשים שבאים ומתחברים יחד, זה מאה כפול מאה, כי כל אחד מחזיק את האחרים, וכל אחד מחמם את האחרים, כל אחד מתחיל להשתולל ולהראות את זה לאחרים.
אותו הדבר כאן, רק בצורה הפוכה. זאת אומרת, אנחנו מבינים שכוח הציבור הוא הרבה יותר מהסכום של היחידים, וההשפעה של הכוח הזה על כל אחד ואחד היא מאוד גדולה, היא יכולה להביא אדם למצבים שאליהם הוא אף פעם לא יכול להגיע לבד.
ניצה: יהיה מעניין לעשות על כך אבחנה.
יש גם את זה, תחפשי ב"גוגל" , "עניין הציבור", חיבור, כוח המאסה.
ניצה: יש ביטוי שאומר "השלם גדול מסך חלקיו".
כן. יש על זה מחקרים מאוד גדולים, כי זו בעיה גדולה לצד השלילי בעולם. אבל אנחנו בצד החיובי.
ניצה: זה בגלל שצד החיוב שנבנה, הוא פחות מוכר, בדרך כלל אנחנו מכירים את הצד השני. אילו עקרונות מחממים אחד את השני במחאות פה, אילו עקרונות מחברים ומאחדים, ברשת שאנחנו מדברים עליה, רשת הערבות ההדדית?
עקרונות של השפעה הדדית והתכללות, אין כאן שום דבר מיסטי.
ניצה: ברור, אני מדברת על שפה פשוטה לקהל הרחב.
כאשר מאה אנשים משפיעים על אדם אחד בדעה שלהם, בהתכללות ביניהם, הוא מקבל את הכוח שלהם פי מאה, וזה נכנס בו, וודאי שהוא לא יכול להתמודד נגד הדעה שלהם והוא מתחבר אליהם. אם הם מחליטים שהם מתחילים להיות מחוברים ביניהם כדי להשיג איזו מטרה, נניח לבנות את החיים שלהם יותר טוב בחיבור, במחסנים, בחוגים, ברשת ביטחון, כל מיני דברים, אז וודאי שכל המסה הזאת משפיעה על כל אחד ואחד, וכל אחד עם ההתפעלות החדשה משפיע על המסה, אז יש כאן שכפול הדרגתי אינסופי בעצם. זה כמו בקדרה שעומדת על האש ומתבשלת עם הבועות וכבר רותחת.
בצורה כזאת זה הופך להיות בהתפתחות לא ליניארית אלא אקספוננציאלית, כמו בטור הנדסי, שכל אחד רוכש יותר ויותר כוחות, מתחיל להרגיש את כולם יותר ויותר, עד שפתאום הוא מרגיש שאנחנו אחד. אז האדם יאבד פסיכולוגית את האני שלו וירגיש במקום זה אנחנו. בצורה כזאת יש לו כבר יכולת על טבעית לפעול.
אנחנו רואים את זה מכל המקרים שלנו, מהפסיכולוגיה, ומכל המחקרים. זאת אומרת, החיבור יכול להיות לנו כלי, אמצעי מאוד חזק לשינוי בחברה. וודאי שנצטרך לעבוד ולייצר דברים ולדאוג לחלוקה, אבל כל הדברים האלה יהיו קלים ובשמחה, אנחנו פתאום נרגיש צורך רק בדברים הכרחיים. כל אחד ואחד יתגאה עד כמה שהוא תורם לחברה ועד כמה שהוא בעצם נצרך לדברים פשוטים, כי כולו נמצא כבר במילוי אחר, בהרגשת האושר ולא בהרגשת העושר, בהרגשת הכוח וההתגברות על אחרים. וקנאה, תאווה, וכבוד, כל ההבחנות הללו יעבדו בצורה החיובית הוא יקנא באחרים עד כמה שהם תורמים, והתאווה שלו תהיה ממש להתחבר איתם, ואת הכבוד שיקבל, הוא ייתן לאחרים. זה יהיה כבוד מההשתתפות ההדדית, ככל שבונים את זה. הכל תלוי בחינוך, איך שאנחנו נוכל לבנות את רשת היחסים.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
| שייך לנושאים: כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, כלכלה/בריאות/ביטחון, כלכלה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים, זוגיות ומשפחה, צרכנות/כלכלת המשפחה |
| להשאיר תגובה | |
המגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית, יש לנו רמת חיים שווה .
אורן: נתת קודם דוגמה ציורית ואקטואלית מאוד, נאמר שהיום הוטלה על הציבור גזירה כלכלית חדשה, ואמרת שבאותו יום אנחנו נצטרך להתיישב בינינו במרכזים העירוניים של הרשתות החברתיות של ערבות הדדית ולעשות סדנה. אז בוא נאמר שזה קורה היום, כי באמת היום קוראת כזו מציאות של גזירות, בוא נתרגל איך אנחנו עושים את זה באופן פרקטי.
אנחנו מתאספים כאן מתוך ההכנה, מתוך הערכה, מתוך הניסיון, שמה שנעשה לא ישנה את המציאות. אנחנו יכולים עכשיו לנסוע לירושלים, לעשות שם הפגנות. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? חוץ מהפגנות אפשר לעשות גם מהומות, או לא לצאת ממחר לעבודה לשבוע ימים.
אנחנו רואים שהמצב הוא מצב אובייקטיבי, הוא מצוי בכל העולם, ואם אנחנו לא נעשה חשבונות "אבל היה, היו, היו", אלא נעשה חשבון נכון להיום, זהו, זה המצב. אפילו הממשלה שבדרך כלל יכולה כאילו לשחק עם כל מיני דברים, לא מסוגלת יותר, אין לה במה לשחק יותר. נניח שהיא מהיום והלאה חייבת להטיל עלינו עוד קושי במיסים, עליית מחירים, כל מיני דברים, לא חשוב, סך הכל שיעלו לנו עוד 20% מההכנסה החודשית למשפחה.
קודם כל אנחנו צריכים לעשות מיד פעולה אחת, סדנה, שולחנות עגולים. אני לא כל כך רוצה להגיד שולחנות עגולים, כי אלה דיונים כמו בכנסת וסדנה זה חיבור. שולחנות עגולים זה רק הידברות הדדית אני, שאף פעם לא דיברתי איתך, מוכן לשבת איתך ולדבר, כאילו במקרה. בסדנה, אני בא לחיבור, משפט המפתח של זה, "לנו לא איכפת". "על כל פשעים תכסה אהבה" . אנחנו צריכים בעצמנו, בתוכנו כאן, למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות בצורה שאנחנו כמעט לא נרגיש את הירידה הזאת בהכנסה.
זאת אומרת, אנחנו יורדים לאט לאט, וזה באמת יהיה כך, והטבע יחייב אותנו, אנחנו נצטרך לחיות כמו החיות. לא כמו חיות ביער, אבל בדרגת החי, אנחנו צריכים לחיות ברמת הצריכה הנורמאלית לאדם. זה נקרא "כלכלה רציונאלית", לא הכרחית, ובדרך כלל כך אנחנו אומרים "לא יגונה ולא ישובח", הכרחיות, אלא מה? רציונאלית. אז אם אנחנו יורדים עד הדרגה הרציונאלית, אנחנו צריכים גם להבין, ללמוד וללמד אחרים, שעדיין זה נקרא שיש לנו שומן ואנחנו צריכים לרדת.
אורן: זה מה שאתה תעשה ביום שתוטל עלינו גזירה כלכלית?
לא, אני לא יכול בבת אחת להסביר בצורה רחבה.
אורן: אז לא בצורה רחבה, בוא ניכנס למצב, אנחנו עכשיו עושים סדנה ברעננה ברשת החברתית.
אבל אתה לא תבין אם אני אסביר לך רק על הסדנה, למה אני עושה כך ולא אחרת.
אורן: אבל אני באתי לסדנה, אז תסביר לי מה שאני אבין.
מה זה ייתן לך עכשיו רק על הסדנה בלי לדעת את התורה קצת סביב זה, לָמה אני עושה, בשביל מה אני עושה את זה?
אורן: באותו ערב תסביר לי את מה שמסביב ?
לא.
אורן: אז מתי תסביר לי?
בכללות, אולי בזמנים אחרים. אולי בחלק כן ובחלק לא.
אורן: אז אפשר שזה יהיה באותו ערב, בוא נניח שאני הציבור שבא.
בשביל מה אנחנו כותבים את זה? מה, אלה הוראות הפעלה בלבד? ומי יפעיל אותם?
אורן: המדריכים.
אז המדריכים צריכים לדעת את מה שאני עכשיו אומר.
אורן: אבל מתי תגיד לי מה הקהל צריך לדעת?
הם יבינו מתוך מה שאני אומר מה הקהל צריך לדעת.
ניצה: קודם כל חוקי הרשת.
אני לא יכול לתת לך רק כמה משפטים, תעשה סדנה. נו ומה הלאה?
אורן: אתה תגיד מה הלאה, הכל פתוח.
לא, אני צריך לתת קצת את הרקע, את הפילוסופיה את התורה כולה.
אורן: משפט המפתח של הסדנא שבאנו אליה הערב הוא "לנו לא איכפת, "על כל פשעים תכסה אהבה".
על כל החסרונות תכסה אהבה.
אורן: הדבר הבא, שאמרת "אנחנו צריכים כאן בינינו למצוא איך אנחנו ממשיכים לחיות כמעט בלי שנרגיש את הירידה בהכנסה", שלצורך העניין היא הייתה 20%. מה מכאן?
אנחנו בכל זאת צריכים אם לא עכשיו אז אחר כך, להסביר לאט לאט, שהמגמה של המשבר היא להוריד אותנו לרמת צריכה רציונאלית. מה זה רציונאלית? שיש לי כל מה שאני צריך לחיים הרגועים, שאני תורם לחברה, מקבל מהחברה, יש לנו רמת חיים שווה.
אורן: מה פירוש שווה לכולם? אני מרוויח עשרים אלף שקל ואתה חמשת אלפים, שנינו באים לסדנה.
אנחנו צריכים להסביר להם לאט לאט מה היא המגמה של הטבע שהיא להביא את כולנו לשוויון, והאנשים שיוצאים לרחובות, לא צועקים לזה?
אורן: יכולים לצעוק, אבל אם אני מרוויח עשרים אלף ואתה חמשת אלפים, אז אני לא בא איתך לאף שוויון ולא לכלום, אם זה מה שאתה מציע.
אני לא מציע, אני רק מסביר להם את המגמה של ההתפתחות האבולוציונית, של חוק הטבע.
אורן: כדאי להסביר את זה עכשיו בשלב אפס של ההסברה?
ניצה: זו הסברה אבל זה לא אומר שממחר אתה צריך לוותר על זה.
אני לאט לאט צריך להסביר להם לאן הדברים האלה מתגלגלים.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
אם הוא מרוויח עשרים אלף שקל בחודש ואתה חמשת אלפים, אז מתחיל לשרוף לך בפנים, אתה מתחיל להרגיש שזה לא בסדר
אורן: בוא נמפה את האינטרסים שיש פה ונראה איפה אנחנו יכולים לייצור ביניהם נקודת מגע וחיבור.
אנחנו לאט לאט מביאים להם את החשיבות של חיבור מעל כל יתר הדברים, עד כדי כך שכל הפערים שנמצאים ביניהם נראים להם כמקור הצרות והבעיות. אם הוא מרוויח עשרים אלף שקל בחודש ואתה חמשת אלפים, אז מתחיל לשרוף לך בפנים, אתה מתחיל להרגיש שזה לא בסדר, שואל למה זה כך? אתה רוצה לעשות קוּפה משותפת, אתה רוצה לחיות יחד עם כולם.
אורן: באיזו מדרגה זה ביחס לאיפה שאני נמצא היום? אם אני או הקהל הרחב נניח בנקודה אפס של ההתפתחות, את היעד שהכרזת עליו עכשיו, איפה אתה שם ביחס לאפס שאני נמצא בו היום? כמה מדרגות יש ביני לבינו?
תקבע לזה מדרגה x, y.
אורן: לא, אני מנסה להבין, כמה היא רחוקה ממני היום?
הכל תלוי איך שאתה תעבוד על החברה, הכל תלוי בתנאים החברתיים, אני לא יכול לבנות לך עכשיו נוסחה. אם התנאים ההתחלתיים הם כאלה, ואם החברה נמצאת בהתפתחות יפה וטובה עם סוג האוכלוסייה שיש שם. ואם יש שם הבדלים כאלה במשכורות ובהכנסות וגם בהשכלה ובהכל, ואם הגזירות הכלכליות וכל מיני מכות טבע ובריאות וכן הלאה משתנים כך או אחרת ובתדירות כזו וכזו ואתה עושה סדנאות כאלה ואחרות, אז נניח שאחרי חצי שנה אתה יכול כבר להרגיש בתוך בני האדם שהם מוכנים לוותר על השוני, על הפער בהכנסה הפרטית. אני לא יכול להגיד לך כי זה מאוד תכליתי, אתה צריך לראות את מהשטח.
אורן: טוב, אז בינתיים מהשטח רעיונות כאלה אין צורך לשחרר עכשיו.
לא ולא, אבל אני אומר לך כמו למארגן שזה היעד.
אורן: את זה אני מבין.
להביא אותם להחלטה כזאת בעצמם.
אורן: פנימית.
כן. זה סימן שאתה עבדת טוב.
אורן: טוב. אם זו המטרה שלי ועכשיו יש את הציבור הרחב שכלפיו אני פועל, אני רוצה להשתמש במצוקה הקיומית, הכלכלית שיש היום כדי לקרב את הקהל במשהו אל עבר היעד של חיבור בין אנשים. במשהו. המצאת פה מודל שהוא מבריק שקוראים לו "רשת חברתית של ערבות הדדית", על ידי שיתוף בינינו אנחנו יכולים להתמודד טוב יותר עם המצוקה שעכשיו לאט לאט לוחצת על כל אחד ואחד.
אחד יעשה את זה מהכרה של הרעיון והזדהות אתו ברמה הערכית, נניח עם החמישים אלף שקל בחודש, אני גם אשמח להוציא את הדברים המיותרים שלי, במילא אני לא עושה איתם כלום אז למה שאני לא אעשה בזה טוב למישהו? אם ההסברה, הקמפיין יהיה טוב, אני אעשה את זה.
אתה לא עושה את זה כדי שיהיה טוב למישהו. אתה עושה כדי שאתה תרגיש את עצמך יותר טוב. אל תשחק לפנינו כבשה תמימה.
אורן: לא, אני עד אתמול לא הוצאתי. עכשיו הקמפיין שלך רוצה שאני כן הוציא.
לא, הקמפיין שלי בסך הכל פעל כך שאתה פתאום רואה שעל ידי זה אתה רוכש הרגשה יותר טובה. אז אתה משלם על זה במה שאתה זורק.
אורן: במקום לפח שם את זה על המדרכה.
סמרטוטים מהארון שלך, שאתה בכל זאת לא משתמש. רק שאתה קמצן, לא רצית לזרוק אותם, אז אתה עכשיו זורק אותם למחסן, ועוד מתגאה "תראו מה שתרמתי".
אורן: זה לא טוב, זו תוצאה לא טובה מהקמפיין?
בהתחלה זה בסדר.
אורן: אז אנחנו בהתחלה. אנחנו רוצים להקים רשת עירונית, שבינתיים לא קיימת. היום קיימים ארגוני חסד למיניהם.
מתחילים מהתיקונים מהקל אל הכבד.
אורן: ואתה אומר, שברשת הזאת אני מוציא דברים מיותרים מהבית שלי, ואתה מהבית שלך, והיא מהבית שלה, ויש לנו מחסן של מוצרים שמי שזקוק למשהו, יכול לבוא ולקחת. ובשכבה נוספת, אני מקצה שעה שעתיים בשבוע מהכישרונות שלי לטובת החברה, במקום שבו אני חי, וכך אתה והיא ואנחנו עושים כל מיני פעילויות, שמקלות על החיים של כולנו. אמרת שאם זה יהיה רק כך, אתה לא מסתפק בזה, לזה אתה רוצה להוסיף עוד איזה ערך מוסף.
אתם בניתם קואופרטיב, כמו אגד.
אורן: כן, בנינו את זה בהמלצתך. עכשיו עליו אתה רוצה להוסיף דבר נוסף. איזו הסברה, ערכים, אולי תובנות. את האינטראקציות הבנתי, והן נראות מועילות, יש סיכוי טוב שזה יתפוס, כי יש פה תועלת ברורה. על זה אתה אומר שצריכים להוסיף עוד איזו שכבה רעיונית.
לא שכבה מלמעלה, אלא מלמטה, בתשתית.
אורן: מה היא, ובאילו דרכים לשלב אותה?
סדנאות והסברות.
חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להתלבש על אותם החסרונות לקהלים שונים, בצורה שונה, לחסרונות השונים שבכל קהל וקהל בישראל, ובהתאם לזה להביא להם את שיטת התיקון, את הפתרון.
אורן: המטרה בשיחה הזאת היא לייצר הסברה עבור הקהל הרחב כאן בישראל. כשאתה מדבר על זה שכדאי לנו להתחיל להיערך בארץ למצבים חריגים, האם אתה חושב שבהסברה שלנו בישראל צריך לדבר על כך שאנחנו עומדים בפני מצבים חריגים? אם כן אילו מצבים, על מה בדיוק לדבר?
לעצמנו אנחנו מייצרים חסרונות שעוד לא התגלו בפועל, אבל לקהל הרחב אני לא יכול לפנות כך ולהגיד "אוי ואבוי, מה שיהיה", חלילה זה "נביא רע", אין דבר כזה. זאת אומרת, אי אפשר לבוא בצורה כזאת, אף אחד לא אוהב את זה, כולם ישנאו את זה, אף אחד לא יקבל את זה. אלא אני צריך לבוא לפי החסרונות שמגוּלים היום, ולהלביש את הגישה שלי לפי החסרונות של היום.
נניח היום חסר להם קוטג', דירות לסוג מסויים של אנשים, כמה חוגים לילדים, ועוד כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, בינתיים זו "השַמנת" של הדברים ההכרחיים, זה לא עד כדי כך הכרחי, אבל אני צריך לפנות לזה. ובאמת לא חשוב לי לאילו בעיות וצרות אני פונה, כי השיטה שלי היא אותה שיטה. ואם אני יכול לעורר לאדם חסרון במה שחסר לו, קצת יותר ממה שהוא מרגיש בעצמו, כי אלה חסרונות כאלה ש"בסדר, אני לא אזוז עכשיו ולא ארוץ מפני שחסר לילד שלי איזה חוג, אז חסר". מה שכן, חלילה, אם חסר בבריאות או במזון אז אין ברירה אני קם ורץ.
אבל אני יכול לחדד קצת את החסרונות האלה כדי שהרגשת החסרונות האלה תספיק לאדם, כך שישמע מה שאני הולך להגיד לו. כי אם יש לו כל מה שהוא צריך אז הוא אטום ולא שומע שום דבר שאני אומר לו. זאת אומרת, אנחנו צריכים בכל זאת לפתח קצת יותר דווקא אותו החיסרון שהאדם מרגיש. זה ברור.
אנחנו צריכים להתלבש על אותם החסרונות לקהלים שונים, בצורה שונה, לחסרונות השונים שבכל קהל וקהל בישראל, ובהתאם לזה להביא להם את שיטת התיקון, את הפתרון. הפתרון צריך לבוא תמיד מצד החיבור, האיחוד, ליכוד האומה שצריכים בסופו של דבר לבנות. וודאי שבהסבר שונה לכל פלח בעם.
אז אני לא צריך לחכות לחסרונות האמיתיים, העמוקים, שבאמת נכנסים כבר לצנע ולחוסר בחשמל ובמים ולבעיות ביטחוניות ובריאותיות, לא. מספיק אפילו אותו דבר שקיים עכשיו, במידה הקטנה ביותר, אם אנחנו כבר נתחיל לטפטף להם שכל הצרות והבעיות הם עקב חוסר החיבור שבעם ושבזה הם יכולים להיפטר מכולם, אז לאט לאט הם יתרגלו לפיתרון הזה. הם ישמעו. זה יהיה מונח באיזה מקום בתוך הקופסא של האדם ואפילו במקרה שעכשיו הוא לא רוצה להשתמש בזה, כשזה יתגבר במקצת אז הוא יקשור זה עם זה.
אנחנו צריכים לעבוד בזה בלי הפסק. לא מספיקה איזו ירייה קטנה אחת, אלא כל הזמן ועל כל דבר ודבר, על כל חסרון שמתגלה להביא להם אותו הפתרון רק בצורה שונה, באופנים שונים. אנחנו צריכים וודאי להסתמך כאן על מדענים ועל כל מי שיכול להיות בעיניהם כמחייב, מכריע, משכנע.
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |