צריכים לתת למפגשי השולחנות העגולים ולסדנאות, רמת חשיבות חדשה בעקבות האיום, בעקבות המשבר והטלת המיסים החדשים וכן הלאה
ניצה: אני יודעת שתנועת ה"ערבות" כבר מפעילה מפגשי "שולחנות עגולים" במשך כמעט שנה. האם אתה רואה עכשיו איזה הבדל בין ההתנהלות של השולחנות העגולים שהיו עד היום לבין משהו חדש עכשיו? או שזהו אותו קו.
אני חושב שאנחנו צריכים לתת למפגשי השולחנות העגולים ולסדנאות, רמת חשיבות חדשה בעקבות האיום, בעקבות המשבר והטלת המיסים החדשים וכן הלאה. להציג את זה כפיתרון. אנחנו צריכים לעלות מסתם דיבורים של כמה מחאות על כך שמחיר הקוטג' עלה בשקל אחד או משהו כזה, עכשיו זה כבר לא עלייה של שקל, עכשיו יש בעיות של ממש, מכות בהכנסה, ואיום על כל החיים. לכן אנחנו צריכים להשתמש בזה כדי להעלות את החשיבות של הדיונים האלה לרמה אחרת לגמרי, לרמת השינוי המהותי בחיים שלנו.
אורן: מהו השינוי? על איזה שינוי אתה מדבר?
אני מדבר על כך שבזה שאנחנו נתחבר בצורת הערבות בינינו, אנחנו משנים את כל הגישה של אדם לחיים, לחברה, למדינה ולעולם. בזה כל אחד מתחיל להרגיש שהוא לא קיים לבד, אלא שהוא מחובר לאומה, הוא נמצא כחלק אינטגראלי מהאומה. הוא חי וחש את הקיום שלו בצורה אחרת, כחלק מכל. זאת אומרת, הוא מרגיש את הכל, את הכלל שקיים, עכשיו הוא מתחיל להרגיש את החיים שלו, את הקיום שלו, לא דרך הגוף שלו כתא בודד בתוך הגוף הגדול, אלא הוא מתחיל להרגיש את החיוּת של הגוף כולו. רמת החיים שלו, הכרת החיים, הרגשת החיים, כבר נמצאת ברמה של כל העם.
אורן: לפעמים בזמן מלחמה זה קצת מורגש.
אבל מתוך החיסרון ולא מתוך החיוב, אלא מתוך השלילה. כאן זה אחרת, כאן אתה מרגיש את כוח החיים. שם אתה מרגיש שאתה מקל בזה על החרדות שלך, וכאן אתה מרגיש שאתה "קונה" את מהות החיים, שאתה מתחיל לחיות.
תאר לעצמך שאין לך כלום בחיים, ולעומת זאת, שאתה מחובר לגוף גדול ולחיים שבגוף הגדול הזה, אתה מרגיש שאתה חי בתוכם, בתוך החברה הזאת. אתה חי בצורה שלמה, אתה חי בצורה נצחית, כאילו שאתה מאבד את מושג החיים שבהם אתה שייך רק לתא הזה, רק לגוף הזה, ואתה מתחיל להיות מחובר.
אתה יכול להגיד שזה תופעה פסיכולוגית, זה לא חשוב, כל החיים שלנו הם תופעה פסיכולוגית, אלא מהם? אבל תראה למה אני יכול להגיע, אני מתחיל להיות קשור לגוף שלם, ואז כל הערכים שלי הם בהתאם לגוף הזה. איך שאני חי, איך שאני מקבל את המציאות, כל זה מעלה אותי לדרגת מודעת חדשה. והתהליך הזה באמת אופייני לזמן שלנו.
חיים חדשים, שיחה 56, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, התלות ההדדית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אנחנו צריכים להעביר לעם את המסר הזה בצורה כמה שיותר ברורה, נחרצת, חדה, ממש דוקרת
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לשיחה על המצב בו נמצאת היום מדינת ישראל. אנחנו מתחילים להרגיש מכל עבר סימנים למצב לא כל כך נעים ברמה המדינית, המצב בכל האזור בכל מיני חזיתות, יכול להגיע למצבים דרמטיים. ובארץ מתחילה הערכות בכל מיני היבטים, ובאנו היום לשוחח עם הרב לייטמן כדי לקבל את זווית הראייה המיוחדת שלו.
ניצה, תכניסי אותנו אולי לשיחה הזו ממקום קצת יותר רגשי.
ניצה: באמת במסגרת ההיערכות הכללית מתחילה היערכות בכל מיני מישורים. אנחנו יודעים ש"תנועת הערבות" היא תנועת שפועלת במישור החברתי-חינוכי.
כן.
ניצה: איך היית ממליץ לקהל הישראלי להיערך במצב כזה?
להגיד שאנחנו ארגון חינוכי זה נכון אבל צריך להוסיף שהחינוך שלנו הוא מהיר מאוד, הוא משנה את המציאות, ויכול ממש להפוך את המצב ממה שאנחנו רואים היום. אנחנו נערכים עכשיו כדי לשפר את המצב על ידי מלחמה. זאת אומרת, מה שאנחנו רוצים לעשות על ידי מלחמה, אנחנו יכולים לעשות גם על ידי החינוך, וזה באמת לא מובן לאזרח הרגיל.
וכאן אנחנו צריכים לראות באילו דרכים, ובאילו אופנים עלינו להלביש את המסר כדי שלפחות קצת ממנו נוכל להגיש לקהל או לפחות לקרב לאזרח כך שנפעל עד כמה שאנחנו מסוגלים להמתיק את המכה. ודאי שאם חושבים שהפתרון עכשיו הוא על ידי מלחמה אז הוא וודאי ידרוש כוחות וקורבנות. מה שאין כן, על ידי חינוך זה יכול להיות הרבה יותר מהר וודאי בלי קורבנות.
השאלה היא רק איך נהיה מסוגלים להסביר את זה לעם. אם אנחנו מדברים על פי גישת חכמת הקבלה, אז ברור לנו מה עושים, על ידי זה שאנחנו משתנים אנחנו מזמינים כוחות מיוחדים מהטבע והמציאות משתנה, כי אנחנו גורמים לאיזון ברמה חדשה. זה אם אנחנו מדברים בינינו לבין עצמנו. אם אנחנו מדברים כלפי האזרחים, אנחנו צריכים בצורה כלשהיא להסביר שאת החיבור, אנחנו חייבים להשיג על ידי פעולות בינינו, על ידי הסברה, על ידי הפעלה בכל מיני סדנאות, שולחנות עגולים וכן הלאה.
החיבור הזה בעצם לא רק מקל עלינו, כמו על עַם שנעשה יותר מחובר, יותר מלוכד, אנחנו יודעים שבשעת מלחמה כולם מתחילים להתגבש ומפסיקים עם כל המריבות, אלא, אם אנחנו מעבירים את החיבור בינינו אז הוא סגולה, יכול להיות שכאן צריך להיות רמז שמובא בסגנון שמגישה תנועת הערבות, שבחיבור הזה ישנה סגולה מיוחדת, כוח מיוחד, שעל ידו אנשים מתחילים להרגיש כוח מיוחד, הרגשה מיוחדת של חום שלא ראו ולא הרגישו בשום צורת חיבור קודמת או על ידי גורם אחר. אנחנו נראה בחוש עד כמה שפעולות החיבור שלנו דווקא על ידי ערבות, מגיעות גם מהתורה, "ואהבת לרעך כמוך", ו"תהיו כערבים זה לזה", "כל ישראל חברים" וכולי וכולי.
אם אנחנו מקבלים את העצות הללו, הסלוגנים האלה, שלא שייכים לדת אלא זה שייך לכלל האומה, כי מתוך כללים האלה פעם בנינו את עצמנו כעם, כמו שכתוב "היום נעשיתם לעם". מתי? כאשר מקבלים את התנאים האלה, להיות ערבים זה לזה, חברים זה לזה וכן הלאה. אם אנחנו נתעמק קצת במסרים שנמצאים במשפטים האלה מהתורה, אנחנו נבין מה באמת נדרש מאיתנו, עד כמה אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו ולהתכלל זה עם זה.
אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כעם אחד, כמשפחה אחת, אנחנו צריכים להשתדל לפתור את כל הבעיות כמשפחה סביב שולחן עגול, שכולנו דואגים זה לזה, כולנו מחוברים זה אל זה. אם נתחבר בצורה כזאת, אז התורה מבטיחה לנו שננצח כל שונא וכל אוייב. לא דורשים מאיתנו לקיים מצוות, לא דורשים מאיתנו לעשות פעולות מיוחדות דתיות, אלא דורשים מאיתנו קודם כל איחוד. כל התורה על רגל אחת היא "ואהבת לרעך כמוך".
ולכן, אנחנו צריכים להעביר לעם את המסר הזה בצורה כמה שיותר ברורה, נחרצת, חדה, ממש דוקרת הייתי אומר, בהסברה עד כמה אנחנו רחוקים מזה, עד כמה אנחנו בתוכנו אינדיבידואליסטים, פרוטקציוניסטים, עד כמה יש בינינו שנאת חינם, שעל הרקע הזה פעם נחרב בית המקדש, והיינו צריכים לברוח מארץ ישראל.
חזרנו לארץ ישראל ועלינו להסביר שרק בתנאי שנגיע לאותו מושג הנקרא "אומה" העם, המדינה והחברה, שדווקא בישראל יכולים להיות כעם, יחד, רק בתנאי שהם יחד וכן הלאה, ואם לא, אז זה יהיה רק קיבוץ גלויות. אם נתחיל לגבש את כל המסרים הקטנים הללו ולהסביר אותם אחד אחד, לפתוח אותם כמה שאפשר, אז אני חושב שיש לנו כאן מספיק חומר רגשי להפצה.
אין הוכחות לשינוי המציאות הגשמית מהיום למחר. אבל בכל זאת בטוח שזה הכיוון הנכון, שאף אחד לא יכול להתנגד לו. לכן, לא כל כך ידרשו מאיתנו הוכחות, כי הדברים האלה תמיד פועלים בעם ישראל, בשעת חירום אנחנו נמשכים בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, להיות יותר קרובים, יותר מאוחדים, ולכן צריך רק לעורר לזה.
עכשיו, אחרי שאנחנו יוצאים בפנייה רגשית, בצורה רחבה, בצורה דרמטית, ומתחילים את הפעולה הזאת על כולם, בלי להתחשב עם אף אחד, כי חוץ מאיתנו בעצם, אף אחד לא מדבר על זה בצורה כל כך רחבה. אפילו שיש תנועות שהן בעד חיבור, בעד אהבה, הן לא פועלות ממש בשטח, בנו יש נחיצות יותר גבוהה. זו בדיוק משימת חיינו גם כך.
ולכן, אחרי שאנחנו יוצאים עם מסר כזה, אנחנו חייבים להעביר סדנאות בנושא זה יום יום בערוצים שלנו בטלוויזיה ובאינטרנט. וגם בשידור חי ממש, היום מהכיכר הזו, ומחר מהכיכר ההיא וכולי, דָנים בכל מיני ערים בישראל, אולי בשולחנות עגולים ולא סדנאות, כי בסדנאות אנשים מדברים בשקט, ביניהם, זה כאילו סגור. מה שאין כן שולחן עגול הוא כאילו פתוח ומדברים למצלמה, לאוויר, לעולם, לעַם. ולכן אני חושב שזה צריך להיות יותר בצורת שולחנות עגולים.
עלינו לפתוח את הדברים האלה, יום יום לעַם כולו, ממש לפי הקריאה שלנו, הוא שומע את הדיונים סביב השולחן ועד כמה אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים, עד כמה צריך ללכד אותנו, לעזור לנו, ושהדברים האלה הם ממש כשמירה עלינו, כי פותחים בזה מטרייה מיוחדת. אלה לא טילים, צריכים אולי למצוא שֵם מיוחד למטרייה הזאת. "מטריית האיחוד", "מטריית הערבות", משהו שיתקבל וכך השם הזה יישאר. זה מה שאני חושב שצריכים לעשות בעצם.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
ניצה: אמרת קודם מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי חיבור. זה משפט שהייתי רוצה קצת לפתוח ולהבין יותר. מה זה אומר?
לקחת אותו כסלוגן?
ניצה: לא. הייתי אפילו מנסה קודם כל להבין מה אנחנו הולכים להשיג במלחמה ולמה אנחנו חושבים שהחיבור יכול לתת לנו את אותו פתרון?
על ידי מלחמה אנחנו משיגים מצב של שלום. מה זאת אומרת? אנחנו מנטרלים את שונאינו שרוצים להשמיד אותנו. אז קודם כל אנחנו משיגים, מה שאנחנו קוראים לו שלום, זה לא שלום, זו פשוט הפסקה של המלחמה לזמן מה. כמה קורבנות אנחנו משלמים עבור זה? זו שאלה. כמה זמן המלחמה תימשך? זו גם שאלה, ברור. חוץ מזה יש עוד מטרות, כל העולם גם מעוניין בזה, אירופה, אמריקה עם המשבר שיש להם, הממשלות במזרח התיכון גם צריכות את זה כדי להשיג כל מיני הטבות מתוך המצב הזה ועוד ועוד.
בדרך כלל המלחמה פותחת חשבון חדש בכלכלה, בחברה, ועוד ועוד. זאת אומרת, סך הכל עושים חשבון כמה זה יעלה לנו בכסף, כמה יעלה לנו בקורבנות, יכול להיות שזה כדאי, ואז עושים מלחמה.
ניצה: עכשיו ענית על החלק הראשון, מה נשיג באמצעות מלחמה.
לא, את זה רוצים בדרך כלל להשיג במלחמה, בכל מדינה ומדינה עושים חשבונות כאלה. ויש בזה בודאי הרבה יותר חשבונות שאני לא יכול לדעת ואפילו לדבר עליהם, כאן אצלנו אנחנו צריכים להשתמש באותה חרדה, באותו מצב מיוחד שיש לנו לפני המלחמה, החיבור. החיבור שבדרך כלל אנחנו משיגים במלחמה הוא חיבור זמני, מאוד מאוד קטן, כי כולם מתחברים מתוך פחד, כך משיגים איזה פיצוי פסיכולוגי, כי צרת רבים חצי נחמה, אם כולם כמוני אז יש לי הרגשה שאני מתחלק בחרדה שלי עם כולם. ועוד ועוד.
מה שאין כן, אנחנו רוצים על ידי המצב הרגיש, כשעכשיו עושים חשבונות בכל בית בישראל, כי אנחנו רוצים להשיג חיבור לא מטעם הפחד בלבד, למרות שהפחד הוא הגורם, הטריגר כמו שאומרים, אבל אנחנו רוצים על ידי זה להשיג באמת חיבור, שבו נתחבר לא בגלל שיש לנו שונא שאנחנו צריכים להגיד לו תודה רבה, על ידך אנחנו מתחברים, אלא שנשתמש בו כגורם זר ראשוני.
בואו מכאן נמשיך קצת הלאה, ונתחיל להתחבר על ידי שולחנות עגולים, על ידי סדנאות, כי בדיבורים האלה, בהידברות זה עם זה, אנחנו מתחילים ללבן, לברר ולראות שיש בחיבור הצטיינות, ייחודיות, שאנחנו מתחילים להרגיש בו כוח חדש, מצב חדש יותר גבוה ממצבנו. ואנחנו יכולים על ידו להגיע לקיום חדש.
כי אז בכל זאת, מתוך החיבור נתחיל אולי לפתור את הבעיות הכלכליות, את בעיות החינוך, את הבעיות במשפחה, את כל הבעיות שיש לנו. כל המחאות והבעיות שיש בכל מקום ומקום, ובכלל כל הבעיות החברתיות שיש, שכל אחד כל שני וחמישי קם ועושה איזו הפגנה, פתאום איזה מפעל מפסיק את העבודה עם הדרישות שלו וכולי. בואו נתחיל לפתור כל הבעיות מתוך החיבור.
זאת אומרת, אנחנו רוצים שהקהל הרחב על ידי השתתפות בסדנאות ושולחנות עגולים, דרך מסך הטלוויזיה, דרך השתתפות כזאת, ירגיש שיש בחיבור משהו מתוק, איזו הרגשת ביטחון, הרגשת קירבה, הרגשת חיבור, איחוד, וזה ימשוך אותו לממש בכלל את שיטת החיבור בכל תחום בחיים שלו. גם במשפחה, גם ביחסים בין בני זוג, עם הילדים, עם הקרובים, עם השכנים ובשכונה, עם העירייה, עם כל דבר. כך שכל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו, נעשה זאת דרך הידברות, דרך חיבור, דרך שולחן עגול, ולא נעשה שום דבר סתם כך. נחייב בזה אולי את הרשויות וגם את הממשלה, כי בכל זאת רק מתוך חיבור אנחנו באים לכל המצבים החדשים, לגזירות לכל דבר.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שהעם יראה שלא סתם כתוב בתורה שהחיבור הוא יסוד האומה, ובמיוחד של האומה הישראלית. לא כתוב כך על אף אומה. החיבור זו באמת אותה נקודה שבלעדיה לא נוכל לפתור שום בעיה לאומית כי זה היסוד שלנו.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה
ניצה: כרגע במצב הקיים, אני מנסה להרגיש את הצורך של הקהל הרחב, של האזרח. אז כרגע האזרח לא חושב על כך שהוא הולך לאזן את הטבע, או את עצמו עם הטבע. אבל הוא כן חושב שהדבר שהוא הכי רוצה עכשיו להשיג זה באמת את אותה הרגשה של ביטחון וחוסן. חוסן פנימי, חוסן חברתי, איזו הרגשה של כוח כזה, זה באמת אותו כוח שאנחנו מכירים כשיש תקופה של מלחמה, אז אנחנו מתחברים בינינו וזוכים להרגשה הזאת.
אבל איך אנחנו מייצרים את ההרגשה הזאת של החיבור, של החוסן הזה שאנחנו כל כך רוצים להרגיש עכשיו בלי שהאיום כבר קיים, הוא אמנם בפתח אבל אנחנו עדיין לא מרגישים אותו מספיק חזק כדי שנצליח להתחבר רגע לפני.
את אומרת כך, מה שאתה אומר זה מדי גבוה, זה שאנחנו יכולים על ידי המחשבות וחיבור בינינו לשנות את המערכות. בוא נדאג בינתיים שכולנו נהיה מחוברים.
ניצה: נכון.
אבל אז אנחנו לא משנים את המציאות, אנחנו רק לא מסבירים להם שאנחנו לא משנים את המציאות. אלא אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה, האדם ילך למות עם חיוך. אני אומר, שהוא לא ילך למות, אם אנחנו באמת עומדים לשנות את הטבע. ואת אומרת שזה גבוה מדי בשבילו, שילך למות עם חיוך, זה מספיק.
ניצה: מה ההבדל? תסביר קצת יותר.
הבדל הוא חיים או מוות.
ניצה: מה ההבדל בתפיסה של האדם?
את צודקת. אם נסתפק בהסברה רגילה, זאת אומרת בהסברה פסיכולוגית, אז נגיד בואו נתחבר זה תמיד מציל אותנו, זה תמיד עוזר לנו ולא יותר, זה מובן לכל אזרח, והאמת הוא לא צריך לדעת יותר. בינינו, הרחבתי את ההסבר. בזה שהם יתחברו על ידינו זה יפעל, זה יפעל. זה יהיה באמת מספיק. פתאום הם יתחילו להרגיש מהפעולות, אם הם יעשו את זה על ידי שולחנות עגולים וסדנאות שאנחנו מעבירים, אז בהחלט תהיה להם ידיעה ברורה והרגשה, שבהחלט אפשר להשיג על ידי החיבור כוח מיוחד, ממש על טבעי. ככה הם ירגישו, שיש להם רוח שבאה מבפנים, שמעלה אותם ועושה אותם כביכול מחוסנים. כפי שדיברת על חוסן. מחוסנים נגד הטילים.
ניצה: כדי להשלים את התמונה, נחזור עוד פעם למה שאמרת קודם, לראות אם עכשיו התמונה שלמה יותר. "מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי החיבור". אז מה שנשיג על ידי מלחמה, דיברנו על כך שאנחנו רוצים להשיג שלום, אולי אפילו ביטחון, לפחות ביטחון אם לא שלום.
לא שלום, אלא הפסקת האיום.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
ניצה: נניח שהצלחתי להבין פחות או יותר למה חיבור זה טוב לי, למה טוב להתחבר. השאלה הבאה היא בעצם איך מתחברים, איך עושים את הפעולה הזאת שתיארת, את החיבור כזה, איך זה בא לידי ביטוי במציאות שלנו?
קודם כל זה בא על ידי אין סוף מאמרים קטנים כאלה של מאתיים מילים ולא יותר, אפילו פחות, שאנחנו מפיצים, וקליפים קצרים. אנחנו מציפים בהם את כל כלי התקשורת, אנחנו יכולים להגיע רחוק. ברשתות הטלוויזיה שלנו ובאינטרנט. יש לנו את ערוץ 66, יש לנו את האינטרנט, אנחנו צריכים להתחיל להפיץ בהם בצורה אגרסיבית בלחץ, בכמה שאפשר, את הגישה הזאת, את ההדגמה הזאת, את התכניות שלנו שבהם האזרח יוכל להשתתף, להתפעל, להתרגש יחד איתנו.
זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.
וזה לא עולה הרבה כסף, כי אנחנו לא קונים את הרשתות האלה. זה לא שייך ולא תלוי במישהו שיושב גבוה, באף אחד. ואין לאף אחד יכולת להתנגד לזה, כי למה אפשר להתנגד, למי אתה מתנגד? כנגד חיבור ואהבה, אין מי שיכול להרשות לעצמו להגיד משהו. ולכן כאן הכל פתוח ותלוי בנו.
ניצה: זאת אומרת אנחנו צריכים להעביר פה מסרים מאוד מאוד ברורים לקהל שמקשיב או שומע, איך מתחברים.
שלא כל כך מקשיב.
ניצה: שלא כל כך מקשיב.
שלא כל כך שומע.
ניצה: נכון.
זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים לגרות אותו, אנחנו צריכים לדקור אותו במקצת. להשתמש באותו פחד, בפחד הסמוי, בכל מיני חרדות פנימיות, להוציא אותם קצת החוצה, באמנות כדי לא לדחות אותו אלא לקרב. וכן הלאה.
חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012
| שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |