ניצה: בפרויקט הזה אנחנו מנסים להיות מאוד פרקטיים. נניח שעכשיו יושב מולנו מישהו וצופה בתכנית, ומאוד מצא חן בעיניו הרעיון, כי דיברת פה על וויתור כדי למצוא איזו נקודת חיבור מרכזית.

אבל בשביל מה, אם אלה היו אנשים עשירים או אצילים, אז יש עליהם לחץ חברתי, הון. או עניים, אז חלקת אדמה, בית. היה משהו שלאדם היה כדאי להתרחק מעצמו, לוותר כדי לחיות בזוגיות. אבל היום אין לי בשביל מה לעשות את זה, אין. מה אני מרוויח מזה שאני מבטל את עצמי?

ניצה: אז בעצם חסרה המטרה, אין לנו מטרה?

חסרה לנו תמיכה חברתית, התחייבויות, הכרחיות בקשר. היום אני יכול להתחתן, ומחר להתגרש, כי אין משהו שמחייב, שמחזיק, אין תמיכה חברתית. אני זוכר זמנים שאני הייתי צעיר, שכדי להתגרש הייתה פרוצדורה ממש גדולה. היית צריך לפרסם בעיתון מודעה על זה שאתה מתגרש. זה היה מאוד מרתיע אנשים. היום אין דבר כזה, זה פשוט.

ניצה: אבל בוא נניח שיש מטרה לאדם שרואה את זה, והוא כבר מבין שרע לו וקשה לו ביום יום, הוא מבין שהוא רוצה לוותר לא כי כל כך בא לו לוותר, אלא הוא מבין שהוא סובל בתוך מערכת היחסים הזאת וכדאי שהוא יעשה משהו. ועכשיו פתאום הוא שומע ממך שיש דבר כזה שמוותרים כדי להגיע לאיזו נקודת חיבור. זה כבר יצר בי איזה עניין, אבל אני לא יודעת איך אני מיישמת את זה.

למרות שאנחנו נפתח קורסים ונלמד את האנשים על הנושאים האלה ונלמד פסיכולוגיה והכל, השאלה היא, האם בלי תמיכה חברתית אנחנו נוכל לממש. זאת שאלה גדולה, האם אנחנו נוכל לממש את זה כך שהמשפחה תקום, תהיה יפה, עשירה, טובה? אנחנו חייבים תמיכה חברתית, סביבתית.

ניצה: אבל סביבה זו גם הטלוויזיה, סביבה זה גם ספר.

הכל.

ניצה: אז בו ננסה להתמקד בזה. כי זה נכון, כי ברגע ששולחים בן אדם לאיזו סביבה יותר רחוקה, זה הופך להיות כאילו לרעיון יפה, אבל זה לא כל כך פרקטי. אבל אם יש לי איזו הנחיה בספר, או אני עכשיו צופה בתכנית, זו הסביבה בשבילי עכשיו. איך הסביבה הזו יכולה לעזור לאדם?

זה שהוא צופה בנו זה מילא, זה שהוא צופה בנו זה כמו שהוא עובר איזה קורס, אבל אנחנו לא סביבה. ה"סביבה" זה נקרא "הקהל הרחב", "דעת הקהל הגדול", "דעת העולם". זו הבעיה, אם אין תמיכה חיצונית, זה לא יחזיק כי האדם הוא חיה חברתית, הוא חי מהסביבה, הוא ניזון ממנה. אנחנו יכולים לעשות אלף קורסים, הוא יוצא לרחוב, מקבל שטיפת מוח לפי הרחוב, הסביבה שולטת עליו.

לכן טוב אם אנחנו נעשה קורסים, טוב אם אנחנו נעשה שולחנות עגולים, כל מיני דיונים, זה הדבר הטוב. לאט לאט, יש סיכוי שעל ידי זה אנחנו נגיע למצב שאנשים ירצו לשנות את הסביבה, את כלי התקשורת, את כל הדברים כדי שיתחילו לעבוד בצורה אחרת. אבל לא שאני אומר שאין מה לעשות, אלא אנחנו צריכים להבין שהמטרה שלנו, על ידי זה שאנחנו מגיעים לאדם הפרטי ומעבירים אותו קורסים, היא שאנחנו צריכים להתפשט לרוחב, לשטח גדול מאוד, כדי שמתוך השכבה הזאת הרחבה, נוכל לשנות את דעת הקהל, דעת התקשורת. שנקבל מהם תמיכה, יחס חדש. ורק בצורה כזאת נוכל אז לטפל באדם ולהיות בטוחים שהוא יחזיק בדרך.

ניצה: בעצם מה שאתה אומר זה שאנחנו צריכים לפעול בשני מישורים, במישור הפרטי מלמטה, מהפנים כלפי החוץ, ובמישור החברתי מהחוץ כלפי הפנים. אז בוא נסכם שבאמת אלה שני המישורים שאנחנו פועלים בהם.

כרגע פה בפרויקט הזה אנחנו לא מדברים על המישור החברתי, ברור לנו שיש בו נחיצות ובלעדיו אין מצב שמשהו באמת ישתנה, זה ברור. אבל פה בפרויקט הזה אנחנו רוצים להתמקד באמת במישור של הפרט.

אז במישור הפרט אנחנו באמת צריכים לארגן אותם לקבוצות, כי לפחות תהיה להם תמיכה מהסביבה מהקבוצה. נניח מגיעים עשרים אנשים לקבוצה, ושם מתחילים לעבוד איתם על בניית האדם.

חיים חדשים, שיחה 27, 1.7.12

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורית: אז אתה אומר, שכדי למלא את החוסר של הבדידות הזאת שהאישה מדברת עליו, צריך לעשות איזו פעולה שהיא אחרת.

הפוכה.

אורית: כמו שהסברת על גלגלי העץ, להפוך אותו גלגל גומי. במקום הנוקשות לעשות את ההפך.

לא לבוא עם דרישות אחד לשני כמו שדיברנו, האהבה זו חיה שגדלה מוויתורים ואיזה וויתור יש כאן אם היא כל הזמן שואלת "למה אתה לא מחייך, למה אתה לא מסתכל עליי", את כאשתו הורסת את הכל.

והוא מצידו, יכול להיות שבאמת הוא היה עם כל הלב, אבל אין לו יותר כוח. ואת אמרת שגם קודם כשאת פרחת והיית בשיא האהבה, הוא היה מתיישב מול טלוויזיה כי "מספיק, מה, זה הכל בסדר", בשבילו זה שאת מסתובבת בארבע אמות שלו, זה ככה. זה כבר בסדר, הוא מקבל אותך כחלק ממנו.

אורית: אבל הגבר לא ירגיש שהוא צריך לעשות איזה שינוי?

אנחנו נלמד אותו שמידי פעם הוא צריך להקדיש לך ערב, זמן מסוים פה ושם. לגברים זה החשוב, שהם יודעים, "היום בערב אני צריך לשבת לידה והיא תגיד לי טה טה טה ואני אגיד לה גה גה גה", וככה זה יהיה.

אורן: דרך אגב, איך הוא יגיע לזה?

אתה כותב לו עכשיו.

אורן: אתה יודע מי יקרא את הספר?

האישה.

אורן: האישה המסכנה והבודדה ולא הגבר, כי הוא עסוק בטלוויזיה.

אז היא תשב לידו בערב, עם העוגה ועם הקפה, ותחבק אותו.

אורן: תראה מה הם ממליצים, החכמים.

"תראה כמה הרבה דברים הם ממליצים לי לעשות, אוי אוי אוי, אבל יש גם משהו בשבילך." העיקר ששניהם מבינים שצריכים להתעלות מעל האופי שלהם. אני כבר מסתמך על זה שנתתי את העקרונות בשיחות הקודמות. כל אחד מתעלה מעל האופי שלו, כל אחד מבין שהוא אגואיסט, כל אחד מבין שהוא צריך להתעלות במקצת, אז אותו הגבר מרגיש כאילו הוא עשה את זה, אולי גם זה עולה לו בכוח, לבוא הביתה אחרי העבודה להביא את כל המשכורת, להחליף חיתול, להגיד לה שלום אולי לנשק אותה, וככה להיכנס הביתה, אולי האוכל לא כל כך טעים, אבל הוא אומר "כן, טעים".

אורית: אבל אלה דברים טריוויאליים שאנשים צריכים לעשות אותם גם ככה, כי אנחנו חיים בעולם כזה שהזוגיות היא כזאת.

זה באמת קורה ככה בחיים?

אורית: כן.

ניצה: בטח.

טריוויאלי?

אורית: כן.

שהכל בסדר?

אורית: לא שהכל בסדר.

שכל הזמן יש בבית אוכל ויחס טוב. זה טריוויאלי?

אורית: לא. הטריוויאלי זה הצורך להיות בקשר האחד עם השני. הצורך להיות באיזו דינאמיקה של רגשות ודברים שאכפת לי.

אם אנחנו מלכתחילה לא מחנכים לזה את הבנים והבנות, כשיגדלו זה לא יקרה. אנחנו רואים את זה בחיים, איזו טריוויאליות יש בזה? מאוד קשה להתחבר. תראי כמה פעמים אנשים מתחתנים מתוך רצון טוב, אבל בגלל שלא קבלו חינוך, הם מתחתנים, ומתגרשים, מתחתנים, ומתגרשים. הם ממש מסכנים. זה לא שהם קופצים מאחד לשני, אלא שהם מתכוונים להתחתן, והם רוצים שיהיה להם טוב, והם לא מסוגלים להגיע לקשר טוב. כי לא לימדו אותם איך לבנות את הקשר הנכון.

אורן: זה בדיוק המקום שאליו אנחנו נכנסים. אנחנו מלמדים אותם.

את תורת הזוגיות.

אורן: אחר כך זו יהיה תורת המשפחה, ואחר כך זה יהיה תורת היחסים במקום העבודה. התורה בחיי היום יום. זה בדיוק מהות הפרויקט.

נתת פה עיקרון, שמי שבא בדרישה גורם לריחוק.

כן. כי אני אגואיסט, ובאים אלי עוד כדי לקבל ממני משהו. כאילו רוצים להוציא ממני משהו. אז ודאי קודם כל אני נחסם.

אורן: נסגר.

בטח.

אורן: אני רואה שזה עיקרון "מפתח". זאת אומרת, זה כלל עליון לכל אדם, אל תבוא אלי בדרישה. למה? יש פה עוד בן אדם, לא לבוא אליו בדרישה.

דברנו שבכלל עלינו לבוא בחיוב .

אורן: אז איך אני מיישמת את הדברים? נניח אני אותה הגברת שרוצה לבוא אל בעלי שצופה בכדורגל ואני רוצה להמליץ לו, בוא נעשה את הדברים האלה. איך הוא לא יפרש את זה כדרישה?

הוא יפרש כל דבר כדרישה.

אורן: אז אני קצת משותק, ואני לא יודע איך להציע משהו לשיפור.

זאת הבעיה. אבל האישה צריכה להיות מספיק חכמה. ולכן אני אומר שהעבודה היא בעיקר של האישה. ובזמן שאני מסתכל על המסך היא מסתירה לי כשהיא בדיוק מביאה לי את העוגה שאני אוהב, זה בסדר, שימי אותה בלי להסתיר, כי אני עוד דבוק לכדורגל ועכשיו היא עוד מתחילה עם השאלות שלה אלי?

אורן: לא, היא באה עם ספר חדש. שמע בעלי, תראה מה כתוב פה.

אין דבר כזה. אז היא יושבת על ידו, והיא לא מפריעה לו להסתכל על משחק הכדורגל אפילו שמשחק הכדורגל לא נגמר, היא יושבת על ידו, כך כמו כרית, והיא קוראת את הספר. ואז יש כבר מגע. כל אחד ממלא את עצמו ליד השני. העיקר שלא תהיה דרישה, זה לא ריחוק. מה לא מובן? זה אנושי מאוד.

אורן: אני רוצה ליישם ולא נופל לי האסימון.

אז כשיש הפסקה בכדורגל, יש זמן לכל מיני דברים. אז הוא פתאום מאוכזב, אז היא מחבקת אותו כמו תינוק, אומרת לו לא נורא, מנשקת אותו, כי הוא מאוכזב מהתוצאה.

אורן: מההפסד, ברור.

כן. היא מחפשת איך להיכנס בו.

אורן: היא יכולה לסרוג לו צעיף עם הצבעים של הקבוצה.

הסברתי את זה שעה שלימה, אבל אפשר לדבר על זה כל החיים.

אורן: את הדרישה להכניס בתחכום כדי שלא תורגש כדרישה?

לקחת את כל העקרונות שדברנו עליהם קודם, ולהביא אותם לכאן, ולראות איך אנחנו יכולים לעזור. אם היא רואה שהיא לא מסתדרת לפי הספר, חייב להיות איזה מקום שהיא מגיעה אליו לייעוץ.

אורן: בסדר, אלה דברים מתקדמים. עוד לא גמרנו את הנושא.

אתם כל פעם רוצים לרדת מאותו המצב שבו אדם מחויב לעשות בכל זאת איזה מאמץ. אני עוקב ומבין לפי איך שהיא מציגה את הדוגמאות שלה, שבהתחלה זה היה ברמה של בסדר גמור. ועכשיו היא מציגה דוגמאות בצורה יותר ויותר נוקשה. "אני רוצה שהוא ידבר איתי ושהוא יטפל בי".

אורן: אלה החיים.

והוא אומר, "אני רוצה לראות טלוויזיה, אותה כבר מספיק ראיתי מתחת לחופה". ולא יעזור שכל אחד ירצה לשנות את השני, ולא את עצמו, כי לא יהיה חיבור. אז אנחנו צריכים לעשות כאן משהו. והיא אומרת, "לא, שכך זה יהיה".

אורית: דברנו על זה שצריך מודעות, והמודעות לא יכולה להגיע רק מצד האישה. כדי שיהיה שינוי, זה צריך להגיע משניהם, שיש מודעות וצורך לעשות איזשהו שינוי.

יכול להיות שלא יהיה שינוי. אפילו נניח אם הגבר יקח את הספר, והוא יקרא, הוא לא יבין.

אורן: גברים שיקראו הם יחידי סגולה.

אם יש לך בעיה? את צריכה לטפל בזה, את צריכה להשתנות, את צריכה להחכים, ולהגיע בצורה יפה וטובה לפיתרון. דרך ההורים שלו, דרך החיוך שלך, דרך כל מיני דברים וצדדיים שנעימים לך ולו יחד. הוא לא חייב כאילו לעשות לך איזו טובה. את צריכה לעשות את זה בצורה כזאת שזה טוב לשניכם. בוא נצא קצת לטייל, כך את מרגישה אותו, כמו שאישה מרגישה את הגבר שלה, מה שהוא אוהב. ותעשי את זה בצורה חכמה. תעשי לו מה שהוא אוהב, בצורה שזה יגרום לחיבור ביניכם.

נניח שאם הוא אוהב איזו חולצה, אז אתם הולכים יחד לקנות חולצה, אתם יחד עם זה שותים גם כוס קפה, מטיילים קצת, קונים חולצה. תעשי מזה טקס ולא "שקניתי לך חולצה". אלא תעשי מכל דבר בצורה חכמה איזה חיבור. וזה מה שחסר.

וסליחה שאני אומר את זה בסוף השיחה, אבל שימי לב איך שאת נמצאת איתו במיטה. שיכול להיות שגם שם יש לך את כל הדרישות האלה וכל היחס הזה אליו ומצב הרוח והכל, אם הוא כך מרגיש איתך שם. אז זה בכלל קשה.

אורית: לזה עוד לא הגענו.

לזה אין מה להגיע, כי אם אין לזה רגש. וגם שם את נודניקית, וגם תעשה כך.

אורית: אני לא חושבת שהצגנו כאן את האישה כנודניקית, אני חושבת שהצגנו מקרה שהוא מאוד נפוץ.

אם זה נקרא נורמאלי, אז אוי ואבוי.

אורית: זה המצב.

אורן: למה אתה חושב שיש כל כך הרבה גירושין. זה המצב, זה החיים.

ניצה: אף אחד לא רוצה להרגיש את האחר, כל אחד רוצה שרק אותו ירגישו.

אורית: אנחנו מראש אמרנו שזה לא משקף מצב קיצוני, זה המרב.

אורן: זו תופעה נורמאלית כמעט בכל בית בישראל בשעות הערב. זה מצב רוח נורמאלי. ערב שגרתי בעולם.

האמת היא שכך גם זה היה אצלי, אבל אני הייתי עסוק מאוד.

אורן: אז אנחנו מזכירים לך איפה אנשים חיים.

כשהייתי עסוק בעבודה שלי, אז אשתי גידלה את כל הילדים והכל, אבל אני לא מצדיק את עצמי כל כך.

אורית: אבל דברת על חוכמת נשים, וזה מאוד נכון.

"בית" זה אישה. אישה זה נקרא "הבית".

אורית: זה באמת לימוד.

זה הכלי, זה הנוקבא, זה הכל. כבר דיברנו על זה שגבר הוא כמו ילד, ואפשר לעשות איתו מניפולציות לכל כיוון. אם היא אישה חכמה, היא מסוגלת. אם היא לא יכולה לבד, שתנסה עם אימא שלו. אם זה לא עוזר כך, אז דרך הילדים, דרך משהו. עם גבר אפשר לשחק.

אורן: תודה לכולכם. תודה לך הרב לייטמן. תודה אורית דולב, היתה לך היום תוכנית קשה.

אני מקווה שתצאי ממנה בכוחות מחוזקים.

אורית: אני יוצאת ישר לעבודה ברחוב עם הציבור.

אורן: ותביאי אותנו לתוכניות הבאות עם מצב רוח גבוה.

עם חיוך, עם יחס יפה וטוב. שהוא ירגיש תענוג, ואז תסתדרי.

אורן: תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.

חיים חדשים – שיחה 26, 28.6.12

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, זוגיות ומשפחה, טבע/תפקיד האישה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

כל החיים הם סדנה.

פורסם: 28.06.12, 4:02 am

אורית: אם אני אעשה סדנה שתעזור לי לעשות זאת , ואחר כך אני אמשיך להתנסות, אז אני כבר תיקנתי?

האגו שלנו עובד כל הזמן, זה לכל החיים.

אורית: זאת אומרת סדנה אחת לא מספיקה.

כל החיים הם סדנה. כך צריכים לראות את החיים שלנו, אם אנחנו רוצים לחיות בצורה טובה, רכה, ובתמיכה מכולם, אין ברירה.

אורית: אנחנו רואים שהיום יש כל כך הרבה סדנאות לביטחון עצמי, לתיקון עצמי, להיות בקשר, אבל זה לא מחזיק מעמד, המצב הולך ומדרדר.

אתן צריכות לדעת עד כמה שזה לא עוזר, כי חוץ מלהרוויח, לא קורה הרבה.

ניצה: כי כלים הם רק כלים, השאלה לאיזו מטרה הם מכוונים? בזה העניין, המטרה חסרה. לשם מה בעצם אני הולך לעשות קורס לביטחון. או בשביל מה אני עושה זאת. וזה החלק שהוא מאוד משמעותי, כשהאדם מבין שהוא צריך לעשות זאת כדי ללמוד לשתף פעולה, כדי ליצור את ההרמוניה הזאת.

אפשר להסביר לאדם בגובה שלו, עד כמה אנחנו זקוקים לכך בצורה רחבה. גם ברמה של החברה, זה יכול להיות בעבודה, בשיכון שלנו, במדינה שלמה או בעיר קטנה, עם כל התושבים. "נדאג שלא יהיה לכלוך, נוכל לחסוך ביחד הרבה כסף, נחסוך זיהום אוויר", זה יכול לתת תוצאות בכל הרמות.

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: אם אני מבין נכון את העיקרון הזה, אז אם אני כפרט רוצה להצליח בתהליך הזה, אני תמיד צריך לשאוף שהוא יהיה לא רק באינטראקציה שלי עם האיש הנוסף, או האישה הנוספת לידי. אלא יש לי אינטרס להרחיב את זה הלאה, כדי שזה יחזור אלי. ואז יהיה לנו ביחד אינטרס להרחיב את זה הלאה כדי שזה יחזור אלינו. האם זה העיקרון פה?

כן. תמיד המעגל החיצוני מחזיק, קובע, שולט עליך.

אורן: נניח שאני אותו פרט, והבנתי קצת מהחכמה שאתה פה מלמד אותנו, והבנתי שבעיקרון הזה אתה מכוון לכך שאני לא אשמור אותו רק בתוך הבית שלי, לצורך העניין עם בן או בת הזוג שלי, אלא שאני אשאף לדבר על הרעיונות האלה. מה בדיוק אני צריך לעשות עם החוג הבא? האם לדבר איתם על כך שכדאי שגם הם יצטרפו?

לא, לא אתה לא יכול לעשות זאת, כי אתה בעצמך נמצא בטיפול אישי.

אורן: מה זאת אומרת טיפול?

טיפול, זאת אומרת שאתה רוצה לטפל ביחסים שלך. לכן אתה לא יכול לעשות כך.

אורן: אז מי יעשה לי את זה?

זה כבר משהו אחר, זה מישהו שמבין.

אורן: מישהו שמבין זה הוא. אני רוצה עכשיו להיות תמיד מכוּון פה בכל התהליכים, מתוך האיש האחד הזה. לא מתוך מערכת או חברה, או איזה ארגון שפועל כלפיו, אלא רק תמיד לצאת ממנו. בטוח שהוא יכול במשהו לשכנע. למשל בדיון הראשון אמרת, שהכי חשוב רווח.

בתחילת התהליכים כולם צריכים להרוויח, כמו שאמרת עכשיו על העבודה. אז אולי את זה נגיד לו, אולי אנחנו צריכים ללמד אותו איך הוא יסביר למעגל המעט יותר רחב מיהו ומי בן או בת הזוג שלו, שהם מרוויחים אם נכנסים לתהליכים כאלה.

אני לא הייתי ממליץ לגבר או לאישה שרוצים לתקן את היחסים ביניהם, ועדיין לא מבינים כלום בזה, שיתחילו להסביר משהו לאחרים. הם יכולים, עם כל הרצון הטוב וההתחלה הטובה ביניהם, לקבל תגובה כזאת שלא ירצו בכלל להתקרב לשינוי כלשהו.

אורן: אני לא רואה איך הפרט מיישם את העיקרון הזה.

תאר לעצמך שאתה בא אלי ומספר לי, "אשתי ואני התחלנו לחייך זה לזה".

אורן: ברור. לכן אני לא רואה איך הפרט מיישם את העצה הזאת. זאת עצה שהיא באופן כללי יותר רחבה.

לא, לפי חוקי הטבע זה צריך להיות כך.

אורן: אבל אתה אומר שהפרט לא יכול להשפיע על זה.

לימוד תמיד מתכוון לכך שיש מישהו יותר גדול, יותר רחב, יותר חזק, שכלפיו אתה נמצא. שינוי זה לימוד. הם עכשיו לומדים את עצמם, הם עכשיו לומדים איך הם יכולים לשנות את עצמם. הם צריכים עצות, הם צריכים הכוונה, הם צריכים חיזוק. הם כמו ילדים שהולכים לבית הספר. חייבת להיות חברה, חייב להיות מורה, ובצורה כזאת יכולים ללמד ולחנך.

ואתה אומר, "לא, אני רוצה שהילד הקטן הזה יבנה לעצמו בית ספר ומורה." בעצם זה מה שאתה אומר, ואני אומר שזה בלתי אפשרי.

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, זוגיות ומשפחה, חינוך לנשים/משפחה, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורית: אם כך, האם אנחנו צריכים ללכת לכנסת ישראל, לשבת ולהתחיל לעשות את השינוי שם, כדי שהם ישפיעו עלינו?

בשביל מה? כנסת ישראל לא יכולה להיות דוגמה בשבילנו.

אורית: ללכת למעגל הכי גבוה.

זה המעגל הכי נמוך.

אורית: שם נמצא השינוי.

אני לא מתייחס לממשלה, כי בחברה האגואיסטית, זה שמגיע למקום היותר גבוה הוא זה שיותר אגואיסט. בשביל מה ללכת לשם? "מלמעלה", זאת לא הממשלה. מלמעלה, הכוונה היא המעגל היותר חיצוני, שהוא גם מבין מה צריך לעשות לעצמו ולאחרים שנמצאים בו כמשפחות רבות יחד, ונמצאות בסוג כזה של טיפול הדדי.

אם אני עם אשתי ועם המשפחה שלי נקודה אחת, יחידה אחת, רוצים להסתדר כאן כאחד. ואת עם המשפחה שלך יחידה אחת, רוצים להסתדר שם כאחד, אז אנחנו צריכים להיות זה מול זה כמו ועוד ועוד משפחות כאלה. אנחנו צריכים לבנות חברה, שבה כל אחד ואחד יחייך לאחר, כל אחד ואחד ייתן דוגמה לאחר.

אם יש מספר משפחות כאלה, אז כל המשפחות כלפי כל אחת, יכולות להיות כדוגמה, ככוח המחייב. איך אנשים הולכים לרזות? הם הולכים לשמוע שטיפת מוח, שזה הלימוד עצמו, וחוץ מזה מסתכלים זה על זה. כל אחד בא עם דוגמא ומספר, "איך רזיתי היום? השבוע לא אכלתי לחם, לא שתיתי קולה". ואז אני "נדלק" מזה.

סביבה חייבת להיות בכל מקום. אנחנו מדברים על תיקון התכונות של האדם. האדם הוא חיה חברתית, ולא יעזור אחרת. הילד הקטן לא יכול לבנות לעצמו בית ספר. אנחנו צריכים לארגן את זה בצורה שהאנשים המבינים עושים זאת, כמו שמורה בבית ספר מארגן את בית הספר.

אורית: זה לא תהליך שהאדם מתחיל לבד לעשות את השינוי, זה הולך בד בבד. גם האדם עושה את השינוי עם הכי קרוב לו, אבל עושים גם עוד אנשים.

יכול להיות שאנחנו נוכל להוציא להם את תורת התיקון. תורה כזאת שהם יוכלו לארגן אותה לעצמם, שמתוכה הם ילמדו ויארגנו את הסביבה הזאת לעצמם. לפי דוגמת החברה שלנו, אצלנו גם יש ספר, תקנון, שלפיו אנחנו קוראים ומסדרים את החברה שלנו לצורך שלנו, וכך מתקדמים בלחץ ובדוגמה של החברה כלפי כל אחד.

אורית: אז בהכרח יש לנו גם שפה משותפת. אנחנו צריכים לדעת שכאשר אנחנו מדברים על משהו אחד, זה בדיוק אותו הדבר אצלך ואצלו ואצלה ואצלי, שום דבר לא משתנה.

יפה, עכשיו את מגלה בשביל מה בכלל אנחנו כאלה רעים. כדי למצוא שפה משותפת. כי האגו שלנו בעצם הוא עזר כנגדו, והוא דוחף אותנו להכיר זה את זה. כי אם לא כן אנחנו נישאר "אוכלים את עצמנו."

חיים חדשים - שיחה 25 - 28.6.2012


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |