אורן: אז בוא נתמקד בנו כמקום שבו נוכל לבצע. נתת פה עקרונות כמו "איש את רעהו יעזורו", ושכל זוג צריך לתת דוגמאות לזוג השני וכך נחזק בתמיכה הדדית זה את זה.

האם תוכל לכוון אותנו, אנחנו פה מולך זוג, אבל בעצם בכיתה אנחנו חמישה זוגות, תן לנו איזה תרגיל שהיית רוצה שעד לפגישה הבאה כל אחד מחמשת הזוגות יבצע, כדי להתחיל במשהו לתרגל את העקרונות האחרונים שלמדנו. אם זה יהיה תרגיל אחד, אז בכל חמשת הבתים שלנו הוא יתבצע, ויהיה לנו ניסיון שכל אחד יצבור במערכת הזוגית שלו. וכשניפגש כאן בפעם הבאה נוכל להתחיל לשתף בינינו את הדברים האלה, ולממש את "איש את רעהו יעזורו" שעליו דברת. אז כדאי שזה יהיה דבר אחד, ולא שכל אחד יתרגם את זה לעצמו בבית איך שהוא הבין.

קודם כל, אנחנו צריכים לדאוג לזה שהשפעת כל חמשת הזוגות על כל זוג היא תהיה קבועה, ולא רק שאנחנו עכשיו נפגשנו ובעוד שבוע ניפגש שוב.

אורן: לא, כל יום יש לנו פגישה איתך.

אפילו אם כל יום, בעוד עשרים שעות אנחנו נפגשים?

אורן: כן

בעשרים השעות האלה אנחנו צריכים גם כן להיות בקשר.

אורן: באיזו צורה?

שכל אחד יעביר מדי פעם, מדי כמה שעות, התרשמות לשני, כמו שדיברנו. כמו שבזוגות אנחנו כל פעם מעריכים את השני יותר, זאת אומרת כל אחד גבוה מהשני, כל אחד נמוך מהשני, כל אחד שווה לשני, כל הדברים האלה שאנחנו לומדים במערכת היחסים החדשה בינינו. יש לנו על זה מאמרים, אנחנו צריכים לעבור עליהם, ללקט אותם, להוציא משם את העקרונות האלה וללמד את הזוגות, ומפגישה לפגישה, מיום ליום, אנחנו נותנים להם שיעורי בית.

אורן: אתה רוצה שנשתף רשמים בינינו במשך היום? נניח, נכתוב במייל או משהו אחר.

לא רק במייל, אני רוצה שתהיה מודע כמה פעמים במשך עשרים השעות האלה. יהיו שיעורי בית, כמה פעמים בכל מיני צורות היית צריך להיזכר בזה ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שאתה צריך לעלות מעל האגו שלך ולראות בשני חיוב במקום שלילה, ובעצמך את האגו השלילי במקום החיובי. שבמקום להעביר עליו ביקורת, אתה תעביר ביקורת על התכונות שלך, שמראות לך את הרע בשני. וכמה פעמים חיזקתם זה את זה בתוך הבית, וכמה פעמים התקשרתם בין הזוגות. נניח פעם בשלוש או ארבע שעות, התקשרתם ביניכם או עשיתם ביניכם ועידה קטנה, לחמש או עשר דקות, ואיך אתם מתקדמים בזה. היום זה נעשה בצורה וירטואלית וזו לא בעיה, פותחים חדר וירטואלי ושם נפגשים. וכך אנחנו מתקדמים.

ובכל זאת אנחנו באים למחרת, לפגישה פרונטאלית, באיזה מקום פיזי, ושם ממשיכים. מקבלים הסבר על השיטה, השלב הבא, החדש, עוד עיקרון מתוך המאמרים שלנו, מתוך היסודות שלנו. אחרי זה עושים על זה סדנה משותפת, ומתוך הסדנה הזאת ומתוך מה שלמדנו לוקחים שיעורי בית ליממה הקרובה עד מחרתיים. וגם לפני או אחרי השיעור או מחוצה לו, אני לא יודע באיזו צורה, אנחנו גם עושים חשבון איך עבר היום הקודם ומשם ללמוד. אולי לא הצלחנו במשהו, ואיך להצליח, אולי דווקא לא להתקדם היום, אלא לעשות שיעור וסדנה על כל מיני שאלות שליקטנו מאתמול.

אורן: האם זו התכנית שלך לקורס שאתה הולך להעביר להם?

בינתיים, כן. בוודאי שזה ישתנה, תלוי בכמות האנשים.

אורן: בטח נראה זאת בדרך.

זה גם תלוי בהכנה שלנו, עד כמה שאנחנו נכין את החומר בהשכלה ואת החומר בחינוך. ההשכלה היא החצי הראשון של הפגישה, עם הסברים מהשיחות שלנו עם כבודו, והחלק החינוכי הוא הסדנאות.

חיים חדשים - שיחה 32 – 11.7.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

ניצה: מה השלב הראשון? מאיפה מתחילים?

כמו שבחינוך האינטגרלי, מתחילים מהשכלה וחינוך יחד. יש חלק שצריכים להסביר, מי זה אדם, הבחירה החופשית שלו, איך הוא בונה את היחסים שלו כלפי השני, איך הוא מגלה את האני שלו, האגו שלו, עד כמה הוא שולט עליו, עד כמה הוא רואה את העולם בצורה לא נכונה וכן הלאה. מסבירים ומיד גם עושים תרגילים. וכך במספר הפעלות אנחנו מגיעים לכך שאדם מתחיל להרגיש שדווקא הוא זה שצריך להשתנות.

אני לא חושב שיש כאן הבדל בין היחס לחבר והיחס לבן הזוג, זה לגמרי אותו דבר. כי אנחנו לא לוקחים כאן בחשבון את היחסים האינטימיים בינינו, ההרגלים למיניהם, חובתנו זה לזה. כי היחסים שאנחנו מדברים עליהם אחד כלפי השני, גם הם נמצאים בהתקדמות לאותה רמת היחסים. לא מן הסתם אומרים שהיום כל העולם משפחה אחת. זה משהו מוזר, הוא לא מובן מצד אחד, ומצד שני זה מתבקש מכל הקשרים שמתגלים בינינו בעולם, שאנחנו באמת כמשפחה אחת.

מה זאת אומרת? היחס שאני בונה עם בת הזוג, אותה מערכת היחסים איתה, אני צריך להנהיג עם כולם. ולכן השיטה שאני לומד איך אני מתנהג עם בת הזוג, היא גם אותה שיטה איך להתנהג עם כולם. בעולם המתקרב, בעולם של מחר או כבר של היום, אני אצטרך כך להתייחס לכל אחד ואחד וגם לעולם כולו.

זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שכאשר אדם היה קודם אגואיסט ולא היה צריך לשנות את עצמו, אז היו הבדלים גדולים בין היחס לבן זוג, למשפחה גדולה, לעם, לעולם. ואם אנחנו מדברים על זה שאדם מתעלה מעל האגו שלו, ו"על כל הפשעים תכסה האהבה", שהוא צריך לצאת מעצמו ומאחרי העור שלו לראות את העולם, "מאחרי" במשמעות של מעל האגו שלו, אז יוצא שכבר לא חשוב לו למי הוא מתייחס. אלא הבן זוג שלו טוב לו, כי הוא יכול להיות אתו במגע תמידי ולכן מהר ובצורה מועילה, מהירה, הוא עוזר לו לשנות את עצמו. זה הכל.

ניצה: זה מפתיע אותי, כי בשלב הראשון הייתי מצפה שתהיה איזו הבחנה בין זכר ונקבה. כי אני יודעת שזה שני כוחות שונים.

אין כאן.

ניצה: אין הבדל ?

אין הבדל. כאן אנחנו מגיעים פעם ראשונה למצב שהעולם שווה, שכולם שווים. והילד שנמצא במערכת כזאת משתנה על ידי אמצעים משלו, וכן הגדול, הזקן, בעל, אישה, גבר או אישה, נשואים ולא נשואים. צריך רק שיהיה מולם מישהו. אז במשפחה זה טבעי שנמצא את המישהו הזה. ולכן זה הכרחי להתחיל ממשפחות.

ולכן יהיה טוב אם כל משפחה ומשפחה תוכל להרגיש צורך גדול לכך. הבעיה היא להביא אותם לזה, כי הם לא מסוגלים, לא רוצים ולא מעוניינים בכך. הם חושבים שיש בזה איזו מין פגיעה בגבולות שלהם, שנכנסים ביניהם. אז כאן אנחנו צריכים בהסברה הראשונה שקודמת לטפולים ולהכל, רק להגיד להם שהשיטה שלנו לא פותחת קופסה עם כביסה מלוכלכת. אנחנו לא נוגעים בזה בכלל, אנחנו לא שואלים אותם "מה קורה ביניכם במשפחה, אוי ואבוי איך נעשה שינוי, את צריכה קצת לוותר לו והוא צריך לוותר לך". אנחנו בכלל לא שואלים אותם, אנחנו לא נוגעים במה שהיה עד כה. אנחנו מלמדים אותם מכאן והלאה דווקא להתעלות, ואף פעם לא להיכנס לתוך הכביסה.

ניצה: זה מעניין מה שאתה אומר, כי בקורסים אחרים שהשתתפתי אז דווקא אמרו לי שצריך קצת לדבר על הדברים ולפרוק אולי את הכעס ואת המטען. והאמת שכשעשינו את זה, אז זה גם נתן איזו הרגשה של הקלה, זה שחרר איזה מטען.

לכמה זמן?

ניצה: לא להרבה זמן. אבל באותו רגע זה נותן איזו הקלה.

נכון.

ניצה: אני זוכרת שזה לפחות נתן לי איזו תחושה שאחרי שדברתי על זה אז הייתי מוכנה עכשיו להקשיב. כי לפני זה הייתי כל כך מלאה בעצמי שלא הייתי מסוגלת להקשיב.

זה כמו אחרי בכי.

ניצה: כן נכון, משהו כזה. השאלה היא איך אני אצליח לעלות מעל זה, כי בהרגשה הראשונית שלי אני קודם רוצה לפרוק איזה מטען.

לא צריך לפרוק. כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".כמה שהפשעים האלה גדולים, האהבה תהיה עוד יותר גבוהה מהם, יותר גדולה. זאת אומרת, דווקא הפשעים האלה עוזרים לי לבנות אהבה. ואם לא יהיו פשעים, אז גם אהבה לא תהיה בת תוקף. זאת אומרת, אני חייב לשמור את כל הפשעים האלה. לא שאני כל הזמן משתדל לזכור אותם, הרי הם יתגלו, אני לא צריך לדאוג להם, אבל אני לא מוחק, אני לא פורק, אני ממש נמצא במה שהם. יש לי משאית מלאה עם כל הפשעים של בן הזוג, ואני על פניה מכסה אותם ואני מתקרבת אליו. ואז יש לי אהבה גדולה מעל כל המטען הזה.

חיים חדשים - שיחה 31 – 11.07.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: לפגוש איש אחד בבית שלו בכורסה בסלון, הוא מסכים להקשיב לך, דבר איתו.

זה לא הדיבור, אני צריך להביא לו שינויים פנימיים. את השינויים הפנימיים האלה אני יכול להביא רק על ידי הפעולות. פעולות עם אור שהוא ירגיש לא במילים. מילים אני לא יכול לתת לו יותר מכמה מילים כאלו שהוא בקושי מבין אותן וגם לא מבין. אי אפשר בהסבר להעביר את הדברים. כמו שהוא לא היה מבין לפני מאתיים שנה מה שקורה לו היום בחיים, כי מאז הוא עבר את החוויה הרגשית. אדם זה רצון לקבל, רצון ליהנות, הוא רק מבין מרגש. השכל בא אחרי הרגש.

אם אני מכניס אותו עכשיו לחוג, להפעלה מסוימת, והוא יחווה, הוא יעבור כל מיני רגשות, אחר כך אוכל להסביר לו, למה עברת את זה, מה עברת, איך הרגשת. מאיפה הרגשת. יהיה לי מאיפה להסביר, אבל קודם הוא חייב לעבור חוויה.

אורן: מה מפריע?

החינוך שלנו הוא חינוך חווייתי.

אורן: למה שהוא יגיע למסגרות החינוך שלנו?

שלא יגיע. לכן אני אומר לך שאנחנו נמצאים בבעיה. אני לא רוצה להגיד שאני מחכה עד שהוא לא יוכל כבר לשבת בבית.

אורן: זה מה שיוצא, אתה בונה על זה שהוא יבוא אליך.

אני בונה על זה ואני חושב שהם יבואו.

אורן: הם באים.

לא, אבל הם יבואו לקבוצות שלנו, לקורסים.

אורן: הם באים גם עכשיו, זה מתרבה מיום ליום, אבל רובם לא באים.

אתה הולך בעקבות השיחות הקודמות שלנו.

אורן: איפה, פה?

תביא עצה, תביא לו משהו פרונטאלי. אתה מספר, הוא עם סיגריה, עם כוס בירה, קפה, יושב, שומע. האם מזה יהיה לו כבר חיים חדשים? לא.

אורן: אני לא מחפש עצה בכלל.

כך זה לא יעזור. אין דבר כזה, אין.

אורן: אני לא מחפש דבר כזה.

אורן: אני רוצה שיהיה לו מורה אישי, פרטי. בכיתה יש מורה לשלושים ילד, ואני מביא הביתה לילד מורה פרטי ללמוד מתמטיקה. אמרת שהמקצוע שלנו זה לחנך אדם חדש ואז הוא יסתדר בכל המערכות, לפרמט אותו, לחנך אותו מחדש. בוא תבנה אותו עם מורה פרטי.

יש לי תלמידים, שנמצאים רחוק באיזה מקום, והם כן לומדים דרך המסכים. אבל הם רוצים ללמוד, הם נמצאים יחד עם הקבוצה שרואים על המסך בלב ונפש. הם רוצים להתכלל. הם שותים את המילים שאני אומר או קורא, והוא נמצא יותר בקבוצה ממי שנמצא שם פיסית. זה משהו אחר.

אורן: זה תלמיד קבלה.

לא קבלה, זה לא חשוב קבלה או השפעה, זה לא חשוב מה ילמד, שילמד טכניקה, לא חשוב. לפעמים אני רואה תכניות מדע בטלוויזיה, או מוציא מהאינטרנט תוכניות שאני ממש נמצא בהן ויש לי אלף שאלות, אני ממש עובר חוויה עד שאני מזיע.

את השינויים הפנימיים האלה אני יכול להביא רק על ידי הפעולות. צריך לבנות אז כל מיני מחזות תיאטרון בשבילו, ומערכות ש"יתפסו" אותו ויכניסו אותו לתוך מסך הטלוויזיה פנימה. זה כן אפשרי, אבל רק לא שאני אדבר ואדבר אליו ממסך הטלוויזיה.

חיים חדשים - שיחה 29, 02.07.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים". איתנו באולפן הרב לייטמן, הפסיכולוגית אורית דולב, מטפלת זוגית ומשפחתית, וניצה מזוז, מנחה סדנאות לאימון אישי. התאספנו כדי לדבר על החיים של כולנו, על הקשרים שיש לנו עם האנשים הסובבים אותנו, ואיך אפשר לעשות את החיים האלה לדבר טוב יותר. ניצה, תכניסי אותנו בבקשה אל הנושא שלנו היום.

ניצה: לפני שאנחנו נכנסים אל הנושא שלנו היום, אולי הסבר קצר על השינוי הקל שאנחנו רוצים לעשות בפורמט שלנו בתכניות, שהדברים יהיו ברורים. קודם כל, אחד העקרונות שאנחנו רוצים להדגיש, שאנחנו מדברים לקהל בדיוק כמו קהל שרוצה לעשות שינוי, קהל שכבר מגיע כי יש לו רצון, רע לו, קשה לו, הוא רוצה לשפר את איכות חייו, והוא מגיע לתהליך, או לאימון או לטיפול.

זאת אומרת, אנחנו לא מתמודדים פה עם מקום של חוסר רצון, אלא עם מקום שיש כבר רצון מאוד ברור וצורך לשינוי, זה עיקרון אחד. עיקרון שני שהבנו שאנחנו רוצות לשלב, הוא להביא גישות מהעולם שלנו, גישות פסיכולוגיות, גישות אימוניות, אולי לראות איך אנחנו ביחד בונים תהליך שישכלל ויצור מהשולחן העגול טכניקה שתעזור לאדם לשפר את התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שהנושא של התקשורת הוא הנושא המשמעותי ביותר. ואם אנחנו מצליחים לבנות תקשורת טובה בינינו ויוצרים חיבור נכון בינינו, בעצם כל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן וכל הסצנות שלכאורה הבאנו, אנחנו יכולים ללמוד להסתדר איתן בצורה אחרת. אולי מִחלק אפילו היינו נמנעים מראש, בגלל החיבור והתקשורת הנכונה לא היינו מגיעים בכלל למקום הזה. אני חושבת שכך זו ראיה קצת אחרת.

אז גם אם נביא סיפורי מקרה, זה יהיה רק לשם התופעה, לא לשם משהו נקודתי. אני חוזרת לשאלה של הנושא התקשורת הבין אישית. אנחנו כבר מבינים שזה נושא משמעותי מאוד. אנחנו גם יודעים שבתוך התקשורת הבין אישית יש המון נושאים. אחד הנושאים הכי משמעותיים זה הנושא של הקשבה. הקשבה זה הבסיס להתחלה של תקשורת. ובהקשבה, מההיבטים שאנחנו כבר למדנו ומבינים, אנחנו מבחינים בשלושה מצבים של הקשבה. יש את ההקשבה העצמית, אדם שמקשיב לעצמו, מקשיב למחשבות שלו, לרגשות שלו, לדחפים שלו, כמו שאמרת, מנסה כבר להבין מה יש שם. הקשבה שנייה זו כבר הקשבה לזולת, לצד השני, אני מנסה להבין את הצורך שלו, את הרצון שלו, את המחשבות שלו, אני מנסה גם להקשיב לו ולא רק במילים, גם להרגשה, גם לאינטראקציה, לרוח שיש בינינו. ויש הקשבה שהיא ההקשבה הרחבה ביותר, קוראים לה הקשבה גלובלית, הקשבה מרחבית. זו כבר הקשבה גם בתוך הקשר להרבה מאוד מרכיבים נוספים, האנרגיות שקיימות, הרבה מאוד מרכיבים נוספים. אבל זה נראה לי עוד טיפה רחוק, עוד לא הגענו לשם.

אנחנו רוצים להתמקד עכשיו בנושא של הקשבה וללמוד קצת על המקום הזה של ההקשבה לזולת.

איך אנחנו מבינים שכדי להקשיב למישהו אנחנו צריכים לרכוש איזו תכונה שאנחנו מכנים אותה בשפה המקצועית "אמפטיה". אמפטיה זו הזדהות רגשית. זאת אומרת, אני צריכה בעצם להרגיש את הצד השני, זה לא מספיק רק להקשיב לו במילים, כי מחקרים מראים שרק 10% מהתקשורת היא מילולית, 30% היא באינטונציה, בצליל, ו60% היא בעצם באנרגיה, בכל מה שיש מסביב. זאת אומרת שאדם כדי באמת להיות קשוב לצד השני צריך לפתח את עצמו. אז זו נקודה משמעותית.

למה אנחנו מדברים בעצם על כל העניין הזה? כי אנחנו מבינים כבר מתוך השולחן העגול שהוא מבוסס על הנושא של תקשורת. הוא בעצם מושיב שני צדדים או יותר ורוצה לפתח את הנושא של תקשורת והקשבה. עכשיו אנחנו רוצים להתחיל לפתוח מהצד שלך, מהזווית שלך, בנוסף לכלים שאנחנו כבר יודעים ומכירים, מה החשיבות של הקשבה בתוך הקשר הזוגי? מה המשמעות הפנימית של זה?

המשמעות הפנימית היא פשוטה. שכל אחד מבין שהוא רואה לא את העולם, הוא רואה את עצמו. הוא רואה את עצמו בצורה אמיתית, ולכן מתוך הראיה הזאת נראה לו שהעולם מקולקל.

הוא מבין שהוא צריך להתעלות מעל הקביעה שלו כלפי כל מה שהוא רואה ולהשתדל לבנות קשר, לא חשוב איך נראה לו האדם או תופעה כלשהי. להשתדל להיכנס לקשר הזה בצורה אובייקטיבית בלתי תלותית בטבע שלו בלי דעה קדומה.

זה מה שאנחנו צריכים להראות לבני אדם כמה שהם מרוויחים מכך. אמנם הדחפים הראשונים שלי הם שאני רוצה לכופף את כל העולם, אבל בצורה כזאת אני רואה שאני לא מסוגל בעצם לעשות שום דבר, וזה לא יעזור לי, אלא זו חולשת האגו שלי. החולשה היא שלי שאני לא יכול להתמודד עם האגו שלי ואני צריך לנטרל את עצמי וממש להיות דיין, זאת אומרת, בצורה ניטראלית, ואז בצורה כזאת להתקשר לזולת.

אם אני רוצה לבנות עם הזולת קשר יפה וטוב, שיחזיק כמה שיותר זמן, אז רצוי שהזולת גם ילך לקראתי ילך בצורה כזאת, שגם הוא מתעלה מעל עצמו ומתקשר אלי בצורה אובייקטיבית. וכמה שאנחנו לא נוכל להחזיק אפילו ברמה כזאת שהיא למעלה מהטבע שלנו, אבל כל אחד איכשהו יסלח לשני על כך שלפעמים הוא נופל, לפעמים הוא עולה בחזרה. אנחנו צריכים בכל זאת להביא בני אדם למצב שהם מגיעים לרמה שהם רוכבים מעל הדחפים הטבעיים שלהם, זאת אומרת, למעלה מהאגו שלהם.

אלו דברים קשים מאוד, כי זה כל הטבע שלנו. כאן אנחנו מגיעים לשאלה הראשונה, מה יחייב את האדם? אנחנו צריכים לפתוח לו הוכחות שאם הוא פועל מתוך האגו, זה מזיק לו. אנחנו צריכים להביא לו תומכים שאם הוא יפעל למעלה מהאגו שלו, הוא ירוויח. אנחנו צריכים ללמד אותו איך, שהוא מתייחס בצורה חדשה לבני אדם, הוא מזמין מהם בהתאם תגובה כנגד באותה הרמה ששניהם רוכבים מעל האגו. זאת אומרת, שהם נכנסים לוויתור הדדי, זה אותו דבר כמו להתעלות מעל האגו שלהם, וכן הלאה.

הדברים האלה צריכים לבוא עם הוכחות מאוד חזקות, קבועות, כי אנחנו כל הזמן משתנים, צריך לחשוב, כל יום, איך אנחנו מחדשים. הפסיכולוגים מכירים את הדברים האלה, שחייבים כל הזמן לתת עוד מנה ועוד מנה לכל פציינט שמגיע. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו כל הזמן מחזיקים את האדם על אש קטנה.

זאת אומרת, שהוא כל הזמן מקבל תמיכה להיות קצת למעלה מהאגו שלו, לבטל את עצמו, לוותר לאחרים, לראות את האחרים בצורה כזאת, לבנות לעצמו סביבה שכולם מסכימים לגישה כזאת וגם כולם משתדלים. אז יש לו תמיכה כבר מהסביבה, הוא כבר בודק את עצמו כלפי הסביבה והוא רואה "לא, אני היום קצת כאילו ירדתי לתוך הבטן שלי, אני צריך לעלות קצת", וכן הלאה. הוא כבר יקבל מהסביבה מין ערכים חדשים שזה יחזיק אותו. הוא מקבל מהסביבה דוגמאות חדשות להתנהגות. את כל זה אנחנו צריכים לתת לו בהשפעה תמידית של החינוך החדש.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

ניצה: נניח והיינו מארגנים שולחן עגול כזה לזוג, והיינו מסתכלים איך קודם כל האדם בתוך קשר של שני אנשים מתחיל ליצור את השיח הזה, את השיחה הזאת, מתחיל ליצור את התקשורת הזאת הטובה יותר. זאת אומרת, ממש מתרגל את זה, כמו שאמרת, אני קצת יוצא מעל עצמי, אני מזיז את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, שם את כל הביקורת והשיפוט שלי בצד ומנסה להקשיב לצד השני. אנחנו קוראים לזה לא עם האוזניים, אלא עם הלב.

במשך הרבה שנים בילדות ובנערות למדנו את ההתנהגות מהאנשים האחרים. אנחנו רואים את זה טוב אצל ילדים, שהם מסתכלים עלינו ועושים בדיוק כמו שאנחנו עושים. הילד מדביק את כל הסביבה שלו עליו. כאן אנחנו צריכים לתת לזוג דוגמאות מאוד ברורות, שמועילות לשינוי שלהם, דוגמאות מאנשים שהם חשובים בשבילם. זה יכול להיות אנשים גדולים בתקשורת, בקולנוע, חשובים בשכונה, בעבודה, לא חשוב איפה. לאישה, איך זה קורה אצל החברות שלה בבית, בהתנהגות במשפחות סמוכות וכן הלאה.

אם אנחנו נארגן כזאת סביבה שהם יחזיקו זה את זה, או שאנחנו מביאים משפחה כושלת לסביבה כזאת והם ידברו על כך, אין ספק שיהיה שינוי. אבל אנחנו נצטרך כל פעם לחדש את הדברים, כי העבודה נגד האגו היא עבודה תמידית.

ניצה: זאת אומרת, כל פעם הנושא של השולחן צריך להשתנות, זה מה שאתה אומר?

הנושא, יכול להיות שאנחנו בוחרים אותו לפי הבעיה או המצב שאיתו מתמודדים. אבל תמיד אנשים יצטרכו להיות בסביבה שתשפיע להם דוגמה טובה, וגם תסביר להם מה זה טוב ומה זה רע.

אורית: אין בכך גם השפעה הדדית? משפחה שכבר הגיעה לתובנה שיש לה קושי בהקשבה, בתקשורת ביניהם, ומגיעים לקבוצה כזאת, הקבוצה יכולה להשפיע עליה לטובה. האם רק הקבוצה משפיעה עליהם לטובה, או שיש גם השפעה מהמקום שלהם, מה שהם מביאים לתוך הקבוצה?

לא, כי הקבוצה נמצאת ברמה אחרת, יש לה מגן, היא מוגנת נגד כל ההשפעות האלה.

אורן: איזו קבוצה?

אני מדבר על קבוצה שהם כמה זוגות, שמתוקנים במשהו.

אורן: זה לא יכול להיות זוגות שמתחילים כולם מאפס?

יכול להיות. אבל אני מדבר שנניח יש לנו כמו מתקן, ששם אנחנו מתקנים.

אורן: אבל במציאות זה יותר יהיה עם קבוצת זוגות.

אנחנו נצטרך קבוצת זוגות, שלושה או ארבעה זוגות, שהגיעו עם כל מיני בעיות ומתיישבים בעיגול, יחד איתם נמצאים שלושה פסיכולוגים, המומחים שלנו. ואז אנחנו מתחילים לפתוח את הדברים, כל פעם אחרי שאנחנו לוקחים איזו דוגמה מאיזושהי התנהגות, מאיזו בעיה, אנחנו מפענחים אותה, אנחנו פותחים אותה ורואים מה קורה. אילו דחפים, אילו דברים קיימים, מה קורה. אחרי זה אנחנו אומרים להם, בואו נשחק עכשיו בצורה אחרת, חדשה, מתוקנת, כמו בתיאטרון. נראה אותם מהצד, איך שהם משחקים, מה הם צריכים לעשות כדי להגיע לזה שזו תהיה האמת.

מה מרגישים האחרים שרואים את ההתנהגות הזאת מהצד? מה הרגישו אלו ששיחקו בינינו, לפנינו, שיחקו את המשפחה היפה? איך הם עשו תיאטרון כזה? איך הם הרגישו, עד כמה הם היו צריכים לוותר ולבטל ולהתכופף ולהתקמט, שיספרו, שידברו. מה יש לנו לעשות כאן כדי שזה יקרה בחיים?

וכך, בצורה הדדית, שאנחנו נותנים דוגמאות ופותחים את הדברים, אבל העיקר זה בכל זאת על ידי התרגולים בתוך החברה, שאנחנו רואים מהצד והדוגמאות ההן משפיעות עליי. האדם מושפע מאחרים, 70%-80% ממה שאנחנו מייצרים ומוכרים, זה מפני שהכריחו אותנו, בגלל שהדברים האלה קיימים אצל אחרים. אנחנו חיים כדי להיות כמו אחרים, אז בואו נחיה כמו הטובים.

חיים חדשים – שיחה 30 – 2.7.2012

 


שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |