אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה.
ניצה: מה שתיארת עכשיו, הרגשתי שזה כמו תהליך שאני אצטרך לבנות לאט לאט. אבל יש בו שלבים וצעדים, שאני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. האם בקורס הזה אנחנו נקבל את הצעדים הללו?
קודם כל את ההסברים, על הטבע שלנו, על הקשר בינינו, על הרשת שקושרת אותנו יחד. על הבחירה החופשית, על האגו שגדל. על המערכת של "איש לרעהו יעזורו", איך אנחנו נתמכים על ידי הסביבה, כמה אני צריך להתכופף כלפי הסביבה, או אפילו להתגבר עליה כדי להיות שווה עם כולם. איך אני צריך להחשיב אותם כדי להתרשם מהם, בגדלות הוויתור, המטרה הגדולה הזאת, להתכלל עם כולם, וכולי.
אבל בכל ההסברים הללו, ועוד כאלה דברים שאנחנו נלמד, וגם דיברנו וקראנו על זה הרבה בינינו, במאמרים של המורה שלי, העיקר זה הסדנאות. מפני ששם אנחנו יושבים, בארבע או בעשר עיניים, לא חשוב כמה, ובדיבורים, בדיון, מנסים להרגיש את התהליך הזה, ואיך אנחנו יכולים לבנות אותו. הסדנאות הללו נבנות על ידי תהליך מיוחד, והמורה שמעביר את הסדנאות נותן לנו בכל פעם, בהדרגה, שאלות ונושאים לדיון. וזה פותח אותנו ברצונות, במחשבות, ביצרים למיניהם, בדחפים. ואנחנו צריכים להתמודד, איך אני רואה את זה בי, איך השני רואה את זה בי, איך אני רואה את זה בזולת, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל זה. אנחנו גם צריכים ללמוד את התופעה עצמה, אבל בעיקר איך להתעלות מעליה. אז אני מנסה ומנסה, כמה פעמים. כמו שחתול קופץ, הוא עומד על הקרקע ורוצה לקפוץ על שולחן, אז הוא מתקרב עוד קצת, ועוד קצת ואז קופץ. כך אנחנו צריכים לעשות תרגילים, ואז אנחנו נקפוץ נכון.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: אז בסדנה הזאת יהיה חלק שהוא תיאורטי.
כן, אבל העיקר זה הדיונים בינינו, מפני ששם אנחנו מכירים זה את זה יותר, מדברים, ומוציאים מעצמנו את כל הספקות, הבעיות והדברים הלא נעימים, שחושבים אולי כן לדבר על זה, או לא לדבר על זה, איך אני אתגבר על זה, האם בכך אני אשאר גבר, או ש"גבר" זה דווקא מי שמתגבר ולא נשאר תחת היצרים שלו, אלא שהגיבור הוא הכובש את יצרו. כאן אנחנו צריכים לראות גם את החולשה שבאדם וגם ההתגברות האמיתית שלו. כי אצלנו, בחיים שלנו, אני רואה איך אנשים מתקוטטים, צועקים וצורחים כך ברחוב, אני רואה ילדים קטנים, איך כל אחד רוצה להראות כמה שהוא יותר אגואיסט. וכאן אנחנו צריכים להראות דווקא עד כמה אנחנו גיבורים, מהמילה "התגברות". צריכים לדבר על זה הרבה, ולהיות מאוד ישרים ופתוחים, כי דווקא בעבודה ההדדית הזאת, אנחנו בהחלט מתחילים להרגיש זה את זה, כך שלא תהיה אף פעם טענה ש"אתה לא מדבר איתי", כמו שהאישה בדרך כלל אומרת, שזה חסר לה. וגם הגבר, הוא לא יצטרך לדבר איתה כי בסדנאות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים זה את זה בפנים, יש בינינו הרבה תקשורת פנימית.
ניצה: זה מאוד משמח אותי.
זה כמו שאנשים חיים יחד, נניח אם אני חי עם אשתי 45 שנה, אז כמה אנחנו צריכים לדבר? כמעט ולא. אנחנו עושים את זה, כדי לעשות איזה "טקס". ולמעשה אם היינו יחד שנה או שנתיים, אז אולי הייתי שואל אותה ומדבר איתה הרבה, כי חייבים לדבר, אבל אנחנו כבר כל כך מכירים, שיש איזה דיבור פנימי.
אותו הדבר כאן בסדנה, זה מאוד מקשר בין בני האדם. אם נעלה קצת מעל המשפחה, ונדבר על הבעיות בעולם, בסביבה, בחברה ובמדינה, כל הבעיות שלנו הן מתוך חוסר קשר נכון בין בני האדם. בכלכלה, בפיננסים, בכל הדברים. כאן רעבים, כאן שבעים, כאן זורקים, כאן גוועים מרעב, חוסר השוויון בסביבה וכן הלאה, הכל זה מחוסר התקשרות נכונה. לכן ברור לנו שאם נמשיך ממסגרת המשפחה הלאה, אז אנחנו נצליח בגדול.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
לראות באחרים במקום דברים שליליים דברים חיוביים. אתה כאילו מחליף
אורן: הגדרת קודם הגדרה חדשה, אני חושב שהיא מאוד טובה, לעלות מעל הביקורתיות שלי על הזולת. כשאתה מדבר על ביקורתיות, זה מאוד ברור על מה אתה מדבר, כאילו לכל אחד יש ביקורת תמיד כלפי בן הזוג שלו. כי כשמדברים על לעלות מעל האגו, זה קצת באמת אבסטרקט, לא כל כך ברור מה זה. מה שעכשיו אני צריך לעשות, זה לעלות מעל הביקורתיות שלי כלפי הזולת. ובהמשך לדברים שאמרת גם אתמול, יוצא שאדם בעצם כל הזמן צריך לשמור את הביקורתיות הזאת בתוכו, בתוך הבטן. אתה יודע מה קורה כשכל הזמן שומרים בבטן, כי ביקורתיות מתעוררת בי כל רגע, בסוף יש לי אולקוס.
למה?
אורן: כי אני מתפוצץ כבר. אתה אומר לי, אל תוציא, זה הכל מראה שלך, זה הכל בפנים, זה הכל אתה.
הייתי עכשיו ברחוב, נסעתי לאיזו פגישה, חזרתי, ראיתי המון אנשים. זו היתה הזדמנות בשבילי להסתכל. למה אני מסתכל על כל אדם ואדם בביקורת?
אורן: אפילו לא בכוונה, אני לא בא לעשות עליה ביקורת בכוונה.
זה ברור שלא בכוונה.
אורן: זה צף, יש דברים, חיים.
נכון. אז אתה נמצא עכשיו בהזדמנות בכל רגע להתעלות יותר ויותר. לראות באחרים במקום דברים שליליים דברים חיוביים. אתה כאילו מחליף, כל פעם אתה רואה את ה"איזה ילד רע", "זה הבן שלי, טעיתי, חשבתי שזה הבן של השכן. איזה יופי, איזה מותק". תנסה כל פעם לעשות תרגילים כאלה, לא תהיה מסוגל. תבוא אלינו לסדנאות.
אורן: אני בסדנה. אני מספר לך על רשמים מאתמול להיום.
בסדנאות, על ידי התרגילים אתה חייב לעבור את הדברים האלה וכדי לקבל חיזוק מהחברה שכך צריכים להתייחס.
אורן: אז זה ייתן לי כוח להתמודד עם האולקוס שמצטבר לי פה?
לא אולקוס, אתה תרגיש תענוג. כמו שאתה מסתכל, אתה לא תראה באף אחד פגם, כי הפגמים שאתה תראה הם שלך. אתה תראה את כל העולם מושלם.
אורן: בינתיים איך אני מתחיל? אני לא בזה, זו המטרה בסוף הקורס, אנחנו נשמח להגיע לזה, אבל בינתיים, אני שואל על האולקוס בדרך. בינתיים אמרת לי, "אף מילה". מה הבנתי? "שים יד לפה, שים פלסטר, אף מילה של ביקורת עליה, היא מראה שלך. אם אתה רואה פגם בהתנהגות שלה, תהפוך".
וגם היא אותו דבר.
אורן: בסדר, תן לי להסתדר, עם עצמי אני עוד לא מסתדר. מאתמול עד היום אני לא אומר לה כלום, אף מילה.
אז אתה כבר מתפוצץ.
אורן: בדיוק. על זה אני אומר, אני אתפוצץ. יש גם הרבה גישות פסיכולוגיות שאומרות שאנשים מתחלקים לשני סוגים. יש כאלה שעל כל דבר לא טוב שהם רואים ישר מגיבים, משחררים לחץ, יש כאלה ששומרים ושומרים. מה קורה עם אלה ששומרים? בסוף גם יוצא באולקוס וגם מתפרץ על השני, אתה יודע, מאבד שליטה. אז על זה השאלה, האם לזאת הכוונה, שאני צריך לצבור ולא לשחרר מילה?
למה?
אורן: יש פה משהו לשחרר? כי אתה אמרת שאסור, הכל מראה שלך.
אתם צריכים להיות כל הזמן בסדנה ביניכם.
אורן: מה פירוש?
ניצה: מה זה סדנה בינינו?
כמו שאתם עושים סדנה אצלנו.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: זאת אומרת לתרגל כל הזמן.
כן.
ניצה: מה לתרגל? נניח, שעכשיו עלתה בי ביקורת כלפיו.
כמו שאתם תהיו אצלנו בסדנה, בקיצור. שאתם תדברו בצורה נכונה זה עם זה, ותדברו על מה שאתם רואים זה בזה, ושזה מראה אליכם, ועל השפעת הסביבה ועל האגו של האדם, על כל הדברים האלה. אם אתם תדונו ותלעסו את כל הדברים האלה כל הזמן ותעשו תרגילים כל פעם, איך אתם רואים את הזולת ולמה כן ולמה לא, זה יכנס לתוככם, ההרגל יהיה טבע שני, הסביבה תשפיע, שלא תשכחו את זה, ועל ידי זה אתם תמשיכו את זה בבית.
אתם לא יוצאים מהסדנה. סדנה אנחנו עושים בינינו כאן, כדי שאתם תמשיכו את זה כל החיים. סדנה זה לא מפעם לפעם. זה כמו עם דיאטה, את מתחילה, אין דבר כזה שאת יוצאת ממנה. יצאת, גמרנו. זה כל הזמן. הסדנה היא כדי לתת לכם דחיפה לעוד צעד, לעוד צעד, לעוד יותר פנימה, לעוד יותר דיוק. אבל בעצם אתם לא נופלים מהסדנה, אתם ממשיכים אותה, ומסדנה לסדנה אתם רק עולים לרף יותר גבוה.
ניצה: חסרה לי דוגמה, אני לא מרגישה שאני מצליחה להבין.
תתחילו לדבר על מה שלא בסדר ביניכם.
אורן: לא, אנחנו אפילו לא מדברים בינינו, לכל אחד יש את המערכת הזוגית שלו. ניצה מייצגת כאן בכיתה את כל הנשים ואני את כל הגברים. תבחרי איזו דוגמה טיפוסית, זו לא בעיה.
ניצה: שאני מרגישה שאתה לא תומך בי, אני לא מרגישה את התמיכה שלך. אני לבד.
תתייחסי אליו כאילו שהוא תומך בך ב-100%.
ניצה: רגע, אני רוצה להפעיל את המראה.
תדברי איתו כך, שהוא תומך בך ב-100%.
אורן: שהוא כן תומך?!
כן.
אורן: לא להגיד לו, "אתה לא תומך".
לא.
ניצה: הביקורת שלי "אתה לא תומך". במקום זה מה אני עושה? אני אומרת לו עכשיו, "אתה תומך"? אני אומרת לו אתה תומך בי?
הפוך.
ניצה: הפוך, "תודה שאתה תומך בי", "זה מאוד עוזר לי שאתה תומך"?
אורן: אני חושב שהיא מסתלבטת עלי.
מה תענה על זה?
אורן: אני אהיה בטוח שהיא באה ללעוג, היא באה לעשות ממני צחוק. אתה "תודה שאתה תומך בי".
ומה אתה עושה בחזרה?
אורן: אני אסגר יותר, כי אינטואיטיבית אני ארגיש שהיא כאילו עושה ממני צחוק.
למה צחוק?
אורן: כי ברור שהיא אומרת הפוך על הפוך.
כן, אבל זה לא הפוך על הפוך.
אורן: למה?
זה הפוך על הפוך על הפוך. כי היא רואה בך פגמים.
אורן: כן, אני לא תומך.
את הפגמים האלה היא מעבירה על עצמה, והיא אומרת לך את הדברים הנכונים שיש בך, אם לא האגו שלה.
ניצה: אני רוצה רגע לראות את המשחק הזה עד הסוף, כדי להבין עד הסוף. עכשיו עלתה בי ביקורת, הוא לא תומך בי. זה חוזר אלי. צריך להגיד הפוך ממה שמרגישים.
לא! רק תבינו, אנחנו לא רואים עולם, אנחנו רואים את עצמנו.
ניצה: כן.
אורן: לא, אני לא עוקב בכלל. אני לא מבין.
ניצה: זה בדיוק מה שרציתי להבין.
אורן: לאט לאט.
אני לא רואה את העולם. יש לי מסננת כזאת.
אורן: לכל אדם?
לכל אדם. שאני רואה מה שטוב לי וגם מה שרע לי. מה שרע לי להתרחק, מה שטוב לי להתקרב. כך אני רואה את העולם.
חיים חדשים - שיחה 33 – 12.7.2012
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, השפעת הסביבה, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |
אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית
ניצה: הנושא שלנו הוא בעצם השיתוף, כי כשאנחנו מתרְגלים את זה, אז שאלנו את עצמנו מה צריך לשתף, מה לא צריך לשתף, האם יש דברים שאני כן משתפת, האם יש דברים שאני לא משתפת ואז אנחנו עשינו, ואני רוצה לשאול אם עשינו נכון. מה ששיתפנו זה שבעצם אמרנו בקול רם את ההפך. זאת אומרת, אם קודם למשל חשבתי עליו שהוא לא תומך, אמרתי בקול רם "אני תומכת", לא רק בלב, גם ממש בקול רם. שמתי לב שאצלי זה השפיע מאוד, כי ברגע שאמרתי משהו בקול רם, כאילו שהתחייבתי לזה. אם זה רק בפנים, אז אני מהר מאוד מעבירה את זה, וזה מתחלף לי הרבה יותר מהר. האם זה נכון לשתף בצורה כזאת?
כל דבר אפשר לדבר ישר והפוך. לאו דווקא דברים חיוביים, אפשר גם כן לדבר על חולשות.
ניצה: אז בוא קצת תרחיב בעניין השיתוף, כי זה מאוד חשוב הנושא של איך לשתף נכון.
מתאספים חמישה זוגות ומתחילים לדבר ביניהם וכל אחד מספר על עצמו דברים. קודם כל, אין פה שום דבר אינטימי כל כך.
אורן: כאן היא דיברה על השיתוף שעשינו בבית שלנו, בתוך הזוג שלנו. עוד לא שיתפנו בכאלה דברים. בתרגילים שנתת לנו, היא אומרת שהיא שיקפה, היא לא רק עשתה את התרגיל בתוכה, אלא היא גם אמרה לבן הזוג, מה היא מרגישה.
זה נכון במאה אחוז.
אורן: זה כדאי, זה מותר, זה מומלץ?
כדאי הכול. אין בין בעל ואישה שום מחיצה, אסור שתהיה מחיצה פנימית, איפה שאנחנו בתוך תוכנו לפעמים מתביישים או לא רוצים לדבר אפילו עם עצמנו. וכאן אנחנו מדברים כמו פסיכולוגים, אנחנו "ערומים" לגמרי, כי כל אחד ואחד מקבל את עצמו שכך הוא בא מהטבע. כל אחד מסתכל על עצמו מהצד, וגם מסתכל על השני מהצד, אנחנו נמצאים במעבדה ששנינו נמצאים כאן על שולחן המעבדה, ב"שנינו" הכוונה היא, הפנימיות שלי והפנימיות שלה. ואז אנחנו דנים על זה בלי שום בעיה, עד הסוף, ללא שום חשבונות לעתיד ולעבר והכול.
אנחנו רוצים להפוך את כל הדברים הללו של כולנו לאחד. בואו נזרוק את הכול על השולחן, מה לא טוב אצלנו, בתוך כל אחד ואחד, שאנחנו לא רוצים בצורה כזאת להשתתף בהם כמו שזה, זו הביקורתיות שלנו ההדדית. ומה שטוב בינינו, שאנחנו רוצים לשתף בזה את השני, ולפתח את זה. אז בואו נדבר גם על הביקורתיות ההדדית, על הטבע שלנו הרע, ועל הנכונות שלנו להתעלות מעל הטבע הרע ולהגיע להתחברות הטובה, מעליה, מעל כל המערכת הזאת הרעה, גם כאן וגם כאן.
במערכות הרעות האלה שיש בהן ביקורתיות הדדית, אנחנו שונאים זה את זה ובקושי משלימים מחוסר ברירה, אז מה לעשות? יש ילדים, יש בית, יש חובות, יש כל מיני דברים, ומה עושים? סובלים. אבל איך לעשות את החיים הללו לחיים טובים? אז עכשיו אנחנו מדברים בינינו. ואז צריכים לפתוח את הדברים בינינו, את הטבע של האדם, את הרצונות שלו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, קינאה, תאווה, כבוד, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
אורן: אנחנו על זה צריכים לדבר?
גם על זה, על כל דבר. על מה יהיה לכם לדבּר אם לא על העולם הפנימי של כל אחד ואחד, ואחר כך על העולם ההדדי המשותף, שאנחנו בונים בינינו? אז בהתחלה אנחנו מדברים בינינו על טבע האדם המצוי, כדי להתחיל. לכן אמרתי שתדברו קצת על אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, תוסיף לזה שליטה, קנאה, תאווה, כבוד. פסיכולוגיה כאילו.
אורן: אבל זה שלנו בבית, לא באופן כללי?
לא, תתחילו לדבר בכללות, שזה טבע האדם. מה מתוך הטבע הזה של האדם המצוי, במיוחד יש בכל אחד מאיתנו? אז בוא נפתח. אני לא מתבייש, אני לא מפחד. אז אצלי יש כאלה תכונות, חשדות, רצונות, תשוקות, הרגלים, יש את כל הדברים הללו. אני לא מודע לזה. אבל אני צריך לדעת על זה, למה לא? ולפחות אני צריך לדעת איך זה נראה בעיני השותף הקבוע שלי. ואני יחד עם זה גם רואה, עד כמה שאני לא רוצה להסכים עם זה שיש לי או שאין לי, ואני על הכול מדבר בקול רם. עד כמה שאני רוצה מיד כאילו למחוק, להקטין את הדברים האלה, במקום להגדיל.
אז נניח קודם כל מדברים עלי, שאני נמצא על שולחן המעבדה, עם הפנימיות שלי, אתם פותחים את זה ורואים, כאן זה כך, וכאן זה כך, ממש עושים ניתוח.
אורן: שנינו מדברים על הפנימיות שלי, שנינו מסתכלים עלי?
שנינו עלי.
אורן: אני ראשון? היא ראשונה?
זה לא חשוב. ואחרי שנדבר עלי נדבר אותו הדבר על בן זוגי. זה כדי לפתוח קצת את הדברים, שזה יהיה אצלנו פתוח, שאין גבולות ואנחנו מדברים על זה בצורה אובייקטיבית. "אובייקטיבית" זאת אומרת ללא נגיעה עצמית. זה לא ש"זה רע בך או זה טוב בך", זה קיים. כמו שאני בא לרופא, הוא לא מסתכל, אם זה יפה או לא יפה בי, הוא רואה את הבעיה, והוא פותר אותה. אסור לו לראות בי איזה דברים יפים, או לא יפים, הוא מסתכל על זה כמו על חתיכת בשר, כדי לתקן. כך זה צריך להיות. כך גם אנחנו מתייחסים כל אחד לשני.
אורן: כמו שמצלמים מה שיש.
כן.
אורן: מבלי לתת ציון טוב או רע. פשוט מצלמים.
לא, אומרים על הטוב ואומרים על הרע, אומרים על כל דבר ששייך לאדם. אבל לא שיש בזה נגיעה אישית. נניח אני אומר לך, "אתה קמצן". "אני לא ידעתי קודם שאני התחתנתי עם כזה קמצן. וזה מאוד מפריע לי, ואני גם מסבירה לך, שאתה מתקמצן על זה וזה. הלכנו פעם למסעדה, הזמנת אותי כדי לחגוג לי יום הולדת, ובמסעדה הזאת הזמנת סך הכול סלט אחד לשנינו. וזה היה לפני עשר שנים, ומאז כלום, אפילו זה אין."
אורן: אבל הדגשת שצריך להיות אובייקטיביים. והיא מספרת לי על איזו התרשמות מתכונה שהיא רואה בי, קמצנות.
כן.
אורן: והיא נותנת לי דוגמה עסיסית.
כן, אבל היא מספרת לי על זה בצורה שהיא חייבת להציף, כי אתה לא רואה את הדברים האלה.
וכך עוד כמה דוגמאות כאלה "וגם בלילה, כשאתה קם כל הזמן לשירותים שלך, אתה צריך להעיר אותי, אתה לא יכול לעשות את זה בעדינות".
אורן: כן.
ועוד משהו. "אתה קם חמש דקות לפני שאתה צריך לברוח מהבית, ואני חייבת לרוץ ולהכין לך כל מיני טוסטים, ועוד כל מיני דברים". אז היא אומרת את זה, אבל בצורה אובייקטיבית ואתם דנים על זה, היא עוזרת לך להכיר את הרע שבך, זה מצוין.
אורן: אז רק תחדד לי את הדגש שאמרת "אובייקטיבי". מה הפירוש, אני עוד לא בדיוק מבין.
באהבה.
אורן: מה הפירוש "באהבה"?
או לפחות כמו רופא, הרופא שדן איתך על זה. אתה בא אליו, הוא לפני זה שתה כוס קפה עם עוגייה, הוא רשם משהו, אתה מספר לו, הוא מסביר לך מה שיש לך, הוא רופא פסיכולוג.
אורן: כן.
"זה לא טוב בך, וזו תכונה כזאת ותכונה כזאת" וכן הלאה, אתה יוצא ממנו עם לב שבור, והוא ממשיך כך לכתוב משהו, שוב לוקח עוגייה עם קפה.
אורן: בטח, כי הוא לא מעורב איתך רגשית. באת, שמת צ'ק, הלכת, "תבוא מחר עוד פעם".
זה נקרא "אובייקטיבי". שאני מתעלה מעל הנגיעה האישית שלי ומסביר לך מה אני רואה, רק עכשיו בלי לשייך את זה אלי.
אורן: רגע, לאט לאט, כי אנחנו לא פסיכולוגים. אני מתעלה מעל הנגיעה האישית?
בוא ניתן כזאת דוגמה. אתה הולך עכשיו להיכנס לעבודה חדשה. בעבודה החדשה הזאת עכשיו בודקים אותך שבוע ימים, ואתה ממש יושב ואני רואה שאתה מאוד דואג, איך אתה תעבור את הקליטה הזאת. אם תיקלט, כן תתקבל, ואם לא תיקלט, לא תתקבל ובאמת מאוד חשוב לך שיקבלו אותך.
אז עכשיו אני, כאשתך, מספרת לך באהבה בלי קשר אלי, כמו אישה שמכירה את בעלה, את כל הדברים שכדאי לך להיזהר מהם, כי אני חיה איתך, אני רואה את זה, שאתה לא תעשה את הדברים האלה שם. אז אתה מסתכל עלי, למרות שלא נעים לך לשמוע ולא נעים לך לראות אותי בזמן שאני מספרת לך על זה, אבל אתה מתעלה מעל האגו שלך ושומע את הדברים האלה, ואתה לא אומר "לא חשוב, זה יסתדר".
אורן: זה מאוד חשוב.
ואתה לוקח את זה בצורה מאוד רצינית, ואתה מודע לזה ואתה מודה לי, אשתך, על זה שאני כך הכנתי אותך. כי באמת אמרתי, אתה תכין כוס קפה, תראה, אל תזרוק את זה. אתה רוצה לקנח את האף, תעשה את זה בצורה כזאת. כל מיני דברים כאלה. אני אומרת לך את זה באמת לטובתך. אז לא כמו רופא, אלא כמו בן אדם שמשתתף בזה באהבה. מתוך דאגה.
אורן: שנינו פה דואגים לאותו אינטרס, שנינו רוצים שאני אתקבל.
אנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לחיבור.
אורן: בדוגמה שנתת אני רואה שגם האישה וגם הבעל שניהם דואגים שהבעל יתקבל. לכן היא תגיד את זה בעדינות, אבל היא תגיד כל דבר ודבר כדי שהוא לא ייכשל, הוא מבין שהיא לטובתו, כי היא באה לעזור לו. אז ליחס כזה צריך לבוא? אני לא יודע איך נעשה את זה, אבל הבנתי לאן צריך להגיע, בכל אופן היחס הזה נקרא "באהבה".
אמרנו, שבאהבה בשלב הראשון שמים על השולחן פעם ראשונה אותי, אחר כך אותה, וכל אחד אומר מה הוא רואה, באותו יחס כזה של אהבה. נכון? זה השלב הראשון.
כן, עושים ערב כזה. אני בא הביתה, אנחנו פותחים בקבוק יין, יחד עם היין אני אוהב לאכול "סלט יווני", עם פטה ועם טוסטים, ואנחנו יושבים ומדברים יפה, בנחת.
אורן: בנחת. אבל על זה.
עם לגימת יין. מדברים על זה.
אורן: אנחנו מציפים, קודם אותך, אחר כך אותה, וכל אחד אומר לשני.
ואפילו מדליקים נר.
אורן: אחרי שהוא שם, הצפנו. אני מניח שבשלב הראשון היה להיות פה באווירה טובה, יין, נר, שהכול יהיה במצב רגוע.
אבל חשוב לנו להוציא את כל הדברים האלה מעצמנו, כי זה לא סוד. זה לא שכל אחד שומר סוד בפנים בבטן ולא שכל אחד לא רוצה לשמוע מהשני, אלא אנחנו פתוחים. זה לא שכל אחד ערום פיזית. כי פיזית, אתה יכול לצאת לרחוב, ולראות איך זה. אלא האדם "פתח" את עצמו ממש לפני השותף שלו.
אורן: מה הלאה?
אז עכשיו התור של בת הזוג.
חיים חדשים - שיחה 34 - 12.07.12
| שייך לנושאים: זוגיות ומשפחה, -משבר/פסיכולוגיה במשפחה, נושאי הערבות, התפתחות האגו, זוגיות ומשפחה, זוגיות, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים |
| להשאיר תגובה | |