ניצה: אם היית יכול קצת לפתוח את נושא החיבור, מה זה חיבור, כשאתה מדבר לעם, לקהל?

זו בעיה להסביר את זה בצורה פשוטה. אם אני אדבר על כך כמו שמסבירים לנו בבית הספר ביולוגיה, זואולוגיה, פיסיקה או כימיה, אז בצורה כזאת, חיבור זה כמו שאנחנו לומדים מהטבע, ומהמשבר שקוראים לו משבר גלובלי, זה מצב שאנחנו כולנו מחוברים, אם רוצים או לא רוצים. אנחנו רואים ושומעים שקיים מה שנקרא "אפקט הפרפר", אנחנו עושים משהו במקום אחד על כדור הארץ אז במקום השני פתאום זה קורה. זורקים מיליון טון פלסטיק לאוקיינוס אז בגרינלנד נופלים הקרחונים ופתאום יש צונאמי או עוד משהו. יש המון מחקרים על כך, מדענים רואים בצורה מאוד ברורה שיש השפעה הדדית במה שאנחנו עושים, כי אנחנו נמצאים בתוך בועה כזאת שנקראת הטבע.

ולבלון הזה, לבועה הזאת, לספירה הזאת שבה אנחנו קיימים, יש חוקים. חוקים מוחלטים שהם גם פיתחו אותנו, אנחנו לא מחוצה לספירה הזאת, אנחנו בתוכה. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו בעלי הבית, אבל אנחנו רואים היום עד כמה אנחנו נמצאים תחת השפעתם של כל החוקים האלה ואין לנו לאן לברוח, או להינצל מכל מכות הטבע.

אז קודם כל עלינו לקבל זאת על עצמנו, ולא להיות עם האף למעלה, כי באמת אנחנו יצורים קטנים מאוד וצריכים להבין עוד הרבה חוקים שבהם אנחנו קיימים בהכרח. והחוק שבמיוחד עכשיו מתגלה, זה חוק הקשר האינטגרלי, זאת אומרת החוק הכללי, של הקשר בין כל חלקי הטבע, דומם, צומח, חי ואדם. הוא קיים בכל הרמות דומם, צומח, חי ואדם וגם בכל רמה ורמה, ובסך הכל, הכל קשור אחד לשני.

אם המערכת הזאת נמצאת פחות או יותר באיזון אז אנחנו חיים. יש כל מיני קפיצות בתוך הטבע, היו תקופות הקרח, תקופות התחממות, היו דברים כאלה. אבל בזמן האחרון חשוב לנו לדעת זאת, מפני שאנחנו גורמים לשינויים הדרמטיים האלה שקורים בטבע.

ולא רק בטבע, אלא גם על ידי היחסים בינינו, על ידי הקשר בינינו, כי אנחנו נמצאים באותה רשת שבה קשורים הדומם, צומח, חי והאדם, אנחנו קיימים באותה רשת ואנחנו דווקא קשורים במחשבות, ברצונות, ביחסים שלנו, ולא רק בפעולות פיזיות, כי בפעולות הפיזיות את זה ודאי אנחנו רואים, אלא גם בכוח המחשבה שלנו, זה הכוח הכי גבוה שנמצא בתוך הדומם, צומח, חי והאנושות, הכוח הכי חזק. אנחנו גם חוקרים את המוח שלנו ומגלים כמה אנרגיה הוא צורך, ואילו דברים גדולים הוא מפעיל. וההפעלה הזאת היא לא רק בכוח הזרוע שלנו ממש, אלא בכוחות שמפעילים שדות, שדה כוח.

אז אנחנו רואים שהמחשבה שלנו, הרצון שלנו, זאת אומרת היחסים בינינו, יכולים להיות הגורם הכי חזק שישפיע על כל צורות הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם על החברה האנושית.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שדווקא לאדם יש בחירה חופשית לעשות פעולות חיבור או ההפך, להיטיב למערכת הקשר בין כל חלקי המציאות בהשתתפות הטובה שלו, הנכונה. היינו בכך שהאדם משתדל להביא הכל לאיזון, לרוגע, לאיזון הכוחות שבכל המערכת, דווקא לאדם יש יכולת לגרום לזה שהוא יפטר מכל הבעיות, הצרות והמשברים.

רק בתנאי שבצורה שיטתית הוא ידאג לאיזון בין כל חלקי הטבע, שהכל יגיע לשלמות, להשלמה, לרוגע, לאיזון, כי כל הטבע הוא בסך הכל מערכת שיוצאת מאיזון על ידי שימוש, והשתתפות לא נכונה שלנו, ועל ידי השתתפות נכונה אפשר להגיע לאיזון.

חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012

 


שייך לנושאים: האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, נושאי הערבות, התלות ההדדית, נושאי הערבות, התפתחות האגו, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים
להשאיר תגובה |

ניצה: כרגע במצב הקיים, אני מנסה להרגיש את הצורך של הקהל הרחב, של האזרח. אז כרגע האזרח לא חושב על כך שהוא הולך לאזן את הטבע, או את עצמו עם הטבע. אבל הוא כן חושב שהדבר שהוא הכי רוצה עכשיו להשיג זה באמת את אותה הרגשה של ביטחון וחוסן. חוסן פנימי, חוסן חברתי, איזו הרגשה של כוח כזה, זה באמת אותו כוח שאנחנו מכירים כשיש תקופה של מלחמה, אז אנחנו מתחברים בינינו וזוכים להרגשה הזאת.

אבל איך אנחנו מייצרים את ההרגשה הזאת של החיבור, של החוסן הזה שאנחנו כל כך רוצים להרגיש עכשיו בלי שהאיום כבר קיים, הוא אמנם בפתח אבל אנחנו עדיין לא מרגישים אותו מספיק חזק כדי שנצליח להתחבר רגע לפני.

את אומרת כך, מה שאתה אומר זה מדי גבוה, זה שאנחנו יכולים על ידי המחשבות וחיבור בינינו לשנות את המערכות. בוא נדאג בינתיים שכולנו נהיה מחוברים.

ניצה: נכון.

אבל אז אנחנו לא משנים את המציאות, אנחנו רק לא מסבירים להם שאנחנו לא משנים את המציאות. אלא אנחנו רק נדאג שתהיה להם הרגשה יותר טובה. והמציאות בעצם לא תשתנה, אלא ההרגשה תשתנה, האדם ילך למות עם חיוך. אני אומר, שהוא לא ילך למות, אם אנחנו באמת עומדים לשנות את הטבע. ואת אומרת שזה גבוה מדי בשבילו, שילך למות עם חיוך, זה מספיק.

ניצה: מה ההבדל? תסביר קצת יותר.

הבדל הוא חיים או מוות.

ניצה: מה ההבדל בתפיסה של האדם?

את צודקת. אם נסתפק בהסברה רגילה, זאת אומרת בהסברה פסיכולוגית, אז נגיד בואו נתחבר זה תמיד מציל אותנו, זה תמיד עוזר לנו ולא יותר, זה מובן לכל אזרח, והאמת הוא לא צריך לדעת יותר. בינינו, הרחבתי את ההסבר. בזה שהם יתחברו על ידינו זה יפעל, זה יפעל. זה יהיה באמת מספיק. פתאום הם יתחילו להרגיש מהפעולות, אם הם יעשו את זה על ידי שולחנות עגולים וסדנאות שאנחנו מעבירים, אז בהחלט תהיה להם ידיעה ברורה והרגשה, שבהחלט אפשר להשיג על ידי החיבור כוח מיוחד, ממש על טבעי. ככה הם ירגישו, שיש להם רוח שבאה מבפנים, שמעלה אותם ועושה אותם כביכול מחוסנים. כפי שדיברת על חוסן. מחוסנים נגד הטילים.

ניצה: כדי להשלים את התמונה, נחזור עוד פעם למה שאמרת קודם, לראות אם עכשיו התמונה שלמה יותר. "מה שנשיג במלחמה נוכל להשיג על ידי החיבור". אז מה שנשיג על ידי מלחמה, דיברנו על כך שאנחנו רוצים להשיג שלום, אולי אפילו ביטחון, לפחות ביטחון אם לא שלום.

לא שלום, אלא הפסקת האיום.

חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

ניצה: הפסקת האיום. ודיברנו על כך שיכול להיות אפילו שהמצב הכלכלי יהיה טוב יותר כי אחרי מלחמה זה תמיד כך. ועכשיו כשאני מחברת את החלק השני של המשפט, "נוכל להשיג על ידי החיבור". זאת אומרת, על ידי החיבור נוכל להשיג גם שיפור כלכלי.

הכל. כי החיבור פועל לא על ידי זה שאנחנו משמידים כל מיני אמצעים כלכליים, ואז אנחנו יכולים לפתח אותם שוב. אנחנו כאילו נזרקים להרס, כמו לפני עשרים שלושים שנה ואז יש לנו מה לעשות, אנחנו לא נמצאים בעולם שכבר מילאנו אותו בכל מה שצריך ולא צריך.

לכן, על ידי זה שאנחנו מגיעים למלחמה, לשטח פתוח בכלכלה, כאן על ידי החיבור אנחנו מגלים כלכלה חדשה. כלכלת החיבור. כלכלה לא תחרותית, כי הכלכלה הזו בעצם נגמרה, לכן בא המשבר. אם אנחנו נתחיל לעבוד, בעוד כמה שנים אנחנו בכל זאת שוב נכנס לזה ומהר מאוד. כי אירופה ואמריקה לא ניזוקים מזה, רק אנחנו כאן קצת, איראן ועוד כמה מדינות.

לכן מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו יכולים על ידי חיבור למצוא פֶּתָח לשינוי העולם, לשינוי האנושות, שינוי הגישה שלנו למערכות שבָּנִינו. כל המערכות, מערכת הכלכלה, המשפחה, המדע, התרבות, המדיניות, המערכת הסוציאלית, הפיננסית, כולן נמצאות במשבר. זאת אומרת, כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו, נמצא בקריסה. ולכן מלחמה, אפילו מלחמת עולם אם היא תתפרץ, היא בסך הכל תזרוק אותנו כמה שנים אחורה.

מה שאין כן, אם אנחנו נלך בלי מלחמה לחיבור, אנחנו נמצא בתוך החיבור את אותו מודל, אותה תבנית, שמותאמת לטבע האינטגרלי. כי החיבור מותאם בדיוק לטבע. ולכן, יוצא שנוכל למצוא כאן גישה חדשה לכל מה שאנחנו נמצאים בו היום במשבר. בחינוך, בתרבות, במדע, במשפחה, בכלכלה, בפיננסים, ועוד ועוד. רק מתוך חיבור.

עכשיו אנחנו פועלים מתוך חוסר חיבור ומתוך תחרות. ואז אנחנו נפעל בצורה הפוכה. עכשיו אנחנו נמצאים בניגוד לטבע, וזו בעצם סיבת המשבר שלנו, ואז אנחנו נפעל מתוך חיבור והזדהות עם הטבע. ואז, מתוך האיזון עם הטבע, נגיע לפתרונות כאלה שכבר לא ניכנס אף פעם למשבר, כי כל פעם נהיה בהתאם למערכות הטבע.

חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012

 


שייך לנושאים: כלכלה/בריאות/ביטחון, בטחון, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, נושאי הערבות, הטבע, נושאי הערבות, המשבר, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, האומה הישראלית והעולם, ישראל כלפי העולם, כלכלה/בריאות/ביטחון, כלכלה
להשאיר תגובה |

ניצה: נניח שהצלחתי להבין פחות או יותר למה חיבור זה טוב לי, למה טוב להתחבר. השאלה הבאה היא בעצם איך מתחברים, איך עושים את הפעולה הזאת שתיארת, את החיבור כזה, איך זה בא לידי ביטוי במציאות שלנו?

קודם כל זה בא על ידי אין סוף מאמרים קטנים כאלה של מאתיים מילים ולא יותר, אפילו פחות, שאנחנו מפיצים, וקליפים קצרים. אנחנו מציפים בהם את כל כלי התקשורת, אנחנו יכולים להגיע רחוק. ברשתות הטלוויזיה שלנו ובאינטרנט. יש לנו את ערוץ 66, יש לנו את האינטרנט, אנחנו צריכים להתחיל להפיץ בהם בצורה אגרסיבית בלחץ, בכמה שאפשר, את הגישה הזאת, את ההדגמה הזאת, את התכניות שלנו שבהם האזרח יוכל להשתתף, להתפעל, להתרגש יחד איתנו.

זה שאנחנו מביאים את התבנית הזאת, והוא נכלל מזה במקצת, זה כבר מתפשט בעם ובזה בהחלט אנחנו יכולים לשנות את המצב.

וזה לא עולה הרבה כסף, כי אנחנו לא קונים את הרשתות האלה. זה לא שייך ולא תלוי במישהו שיושב גבוה, באף אחד. ואין לאף אחד יכולת להתנגד לזה, כי למה אפשר להתנגד, למי אתה מתנגד? כנגד חיבור ואהבה, אין מי שיכול להרשות לעצמו להגיד משהו. ולכן כאן הכל פתוח ותלוי בנו.

ניצה: זאת אומרת אנחנו צריכים להעביר פה מסרים מאוד מאוד ברורים לקהל שמקשיב או שומע, איך מתחברים.

שלא כל כך מקשיב.

ניצה: שלא כל כך מקשיב.

שלא כל כך שומע.

ניצה: נכון.

זה לא חשוב. אבל אנחנו צריכים לגרות אותו, אנחנו צריכים לדקור אותו במקצת. להשתמש באותו פחד, בפחד הסמוי, בכל מיני חרדות פנימיות, להוציא אותם קצת החוצה, באמנות כדי לא לדחות אותו אלא לקרב. וכן הלאה.

חיים חדשים, שיחה 55, האומה הישראלית, 12.8.2012

 


שייך לנושאים: הסברה וחינוך לערבות, אמצעי תקשורת, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, הסברה וחינוך לערבות, סדנאות/שולחנות עגולים
להשאיר תגובה |

אורן: אנחנו מנסים ללמוד יחד עם הרב לייטמן, איך אפשר להפוך את החיים שלנו בישראל, לחיים יותר טובים, לחיים חדשים. במקום שכל אחד מאיתנו יהיה טרוד בצרות היומיום שלו, ולא יצליח להרים את הראש ולחיות אלא כל הזמן יהיה עסוק בהישרדות הקיומית, איך אנחנו יכולים לפתח בינינו רשת של קשרים, שתוכל להביא אל החיים של כל אחד מאיתנו, של כל בית, של כל משפחה בישראל, רוח חדשה. רוח של תקווה, רוח של חיזוק הדדי, עזרה הדדית, חום, ביטחון. ואיך אפשר להפוך את החיים ביחד לחוויה, במקום חווית הישרדות.

הרב לייטמן, בשיחות האחרונות התחלת לדבר על כלי חברתי שנשמע מאוד מבטיח, מאוד מסקרן, כמו "סטארט אפ", מודל חברתי מאוד יפה. אני אציג אותו בכמה מילים ובהמשך השיחה נמשיך ונפתח. אתה מדבר על איזה מודל של רשת חברתית, של ערבות הדדית. למשל, אתה אומר שלכל אחד מאיתנו יש בבית המון מוצרים שהוא לא משתמש בהם והם רק "מעלים אבק", הוא יכול למסור אותם לאיזה מרכז חברתי, למשל למועדון של "ערבות הדדית", שאפשר להקים בכל עיר ועיר, ואז יכול לבוא כל אדם וליהנות מזה, ולחילופין.

דבר נוסף, כל אחד מאיתנו מתמחה במקצוע שבו הוא עובד, הוא יכול להפריש שעה, שעתיים בשבוע לטובת הכלל, לרווחת הכלל. ואז אנחנו יכולים לארגן יחד בצורה התנדבותית בינינו, איזו רשת שתספק לכל אחד מאיתנו שירותים ללא תשלום. שירותים שהיום פשוט אין לי כבר כסף לקנות, ככול שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר. יש גזירות כלכליות עקב המצב באירופה, והכלכלה העולמית בכלל, והן הולכות וגוברות גם פה בישראל. כל אחד מרגיש מצוקה קיומית בכיס, חסרים לו דברים. הנקודה בדברים שאתה אומר היא, שביחד אנחנו נוכל לעשות הרבה דברים שאחד לבדו, לא יכול לעשות.

אנחנו רואים שהמשבר שמגיע לא נותן לנו רק מכה בכיס, אלא הוא נותן לנו מכה גדולה מאוד בעצבים. הוא מביא אנשים לפאניקה, למצבים קשים מאוד של ייאוש, של חרדה, חרדה על העתיד, חרדה על הקיום. המשבר מביא אותם למצבים שהופכים אותם להיסטריים. אנחנו רואים שבכל העולם מתגברים המקרים שאנשים שורפים את עצמם. מה פתאום זה קורה? איזו הגיון מביא אותם לזה?

אבל אם תשאל פסיכולוגים, הם יאמרו לך שאדם הנמצא בזמן של לחץ, בתקופת מתח, הוא הופך להיות כילד שצועק "אני רוצה כאן ועכשיו", הוא לא רוצה לחכות יותר. למה הם שוברים חלונות ראווה? למה הם מוכנים לשרוף מכוניות? מי מרוויח מזה? כל זה מתוך לחץ פנימי, האדם מרגיש שהוא "מתפוצץ". וזה מגיע מתוך תסכול, שמביא אותו לחרדה גדולה. וגם אם אין חרדה קיומית כאן ועכשיו, כך זה נראה בעיניים הגדולות של הפחד, אתה לא יכול לפקח על זה, אנחנו לא מסוגלים להחזיק את זה מסגרת של גבולות. ומתוך זה, בדרך כלל, אנשים יוצאים לעשות מהפכות, מהומות ועוד.

לכן, על ידי זה שאנחנו בונים רשת חברתית, רשת ערבות הדדית, אנחנו מצמצמים את כל הבעיות הנפשיות הגדולות. דיברנו על כך שאנחנו אפילו יכולים למדוד עד כמה האנשים האלה הבריאו לפי כמות הזמנת התרופות וביקורי הרופאים וכן הלאה. אבל העיקר הוא שאנחנו ממש נותנים לאדם רווחה פנימית, מקום לנשום, להרגיש את עצמו בנוח. מצד אחד "צרת רבים חצי נחמה", אפילו כשמרגישים צרה. אבל כאן זו לא רק צרה, אלא הם גם משלימים בצורה הדדית זה לזה מה שחסר. הם מתחילים לעשות קניות מרוכזות בחצי מחיר, שזה גם מקל עליהם, וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו פותחים להם הזדמנות, אפשרות להכיר מה זה חיבור נכון בין בני אדם. זה כמו שמהאוויר, מכלום, אתה מקבל רווח שאפילו בכסף אתה לא יכול לקנות.

ויחד עם כל הפעולות של חיבור ואיחוד, אנחנו צריכים בכל זאת באיזו צורה להעביר להם הסברה על זה, פסיכולוגיה. דרך סדנא ל"שלום בית", דרך חוגים לילדים, דרך חוגים להורים, דרך גישה חדשה לבתי ספר, ללימוד בכיתה, בכל מיני צורות. דרך שירים, דרך סדנאות ודרך עוד כל מיני פעולות. ויחד עם זה כשהם באים, לעורר בהם התרגשות טובה כתוצאה מהחיבור. לתת להם הסבר על כך שיש בזה כוח מיוחד שיעזור לנו להיות למעלה מכל הבעיות, שיעזור לנו להיות בהרמוניה עם הטבע, ואז לזכות בכך שכל הבעיות יברחו מאיתנו.

אנחנו והטבע נעשים כמנגנון אחד, כגוף אחד שנמצא באיזון, ואם הוא נמצא באיזון, לא יכולים להיות מצבים שיתפוצצו בו כל מיני דברים כמו מלחמות ובעיות וטרור. בזה אנחנו הופכים להיות מוגנים נגד כל דבר רע, ממש עד כדי כך.

חיים חדשים , שיחה 53 , 9.8.2012

 


שייך לנושאים: כלכלה/בריאות/ביטחון, בריאות/רפואה, האומה הישראלית והעולם, האומה הישראלית, הסברה וחינוך לערבות, חינוך ילדים, הסברה וחינוך לערבות, חינוך מבוגרים, כלכלה/בריאות/ביטחון, כלכלה, זוגיות ומשפחה, צרכנות/כלכלת המשפחה
להשאיר תגובה |